חתם סופר/כתובות/נט/א

חתם סופר כתובות נט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קונם שאני עושה לפיך כ' תוס' דהגירסא שאיני עושה לפיך נמי לא משתבש. יראה רצונם לומר דמפרשא מעשי ידי יהי' קונם משו"ה איני עושה לפיך והו"ל כמו ידות נדרים. וא"כ תינח בשמעתין דגרסי' קונם שאיני עושה. אבל בקידושין ס"ג ע"א הגירסא מה שאני עושה לפיך ושם א"א לגרוס שאיני עושה ביו"ד כיון דאמר מה שאיני עושה לא שייך קונם במה שאיני עושה וזהו כוונת תוס' בקידושין שם ועפ"י מה שפי' מהר"מ לובלין שם דלא כהמרש"א שם שהגיה בתוס'. ולפ"ז אין כאן סתירה מהתם להכא וק"ל:

אינו צריך להפר. משמע דלא פליגי ביכול ואינו יכול להפר אלא בצריך ואינו צריך וריב"נ עצה טובה יהיב דצריך להפר משום דנפיק מיני' חורבא שמא יגרשנה ולכשיחזירנה ויהי' מ"י אסור בהנאה לו א"א שלא יכשל במלאכות קטנות שא"א להשמר ולהזהר בהם כפירש"י ד"ה ותהא אסורה וכו'. ולא הבנתי קו' הפרישה דמייתי ט"ז בי"ד סי' רל"ד סקס"ג דאמאי לא נימא נמי באוסרת תשמישה עליו שצריך להפר שמא תתגרש וכן באוסרת רחיצת פניו יפר שמא תתגרש. וע"ש בש"ך סקפ"ב וסקצ"ב וע"ש בנה"כ סוף הסי' ולא הבנתי דבאוסרת התשמיש ויגרשנה בודאי לא יחזירנה כיון שהתשמיש אסור עליו ומה בכך אם לא יחזירנה. ובאוסרת רחיצה יחזירנה ולא תרחוץ אותו ומה בכך והוא ידע וסבור וקיבל. אבל באוסרת כל מלאכה אם יגרשנה ויחזירנה. והוא סבור שישאנה ולא תעשה לו שום מלאכה. ובאמת א"א להזהר שלא תטחון ותאפה לו בבית ויכשל באיסור נדר וקונם:

שמא תעדיף היינו ע"י הדחק ות"ק וריב"נ ס"ל העדפה שע"י הדחק דבעל הוא. וצל"ע להפוסקים כת"ק משום דבעי' דר"פ ורבינא ר"פ המדיר אזלא לת"ק כמ"ש ר"ן בשמעתין קשה מה קא מיבעי' להו תפשוט דאפי' העדפה שע"י כמה מלאכות נמי תקנו לי' רבנן לבעל דאלת"ה יפר שמא תעשה שתי מלאכות. ודוחק לומר דזה לא שכיחי דודאי שכיחי טפי מגירושין וחזרה וצ"ע:

אמר שמואל הלכה כריב"נ אלמא לכשיגרשנה חל הנדר כו' עכ"ל רש"י וכן פי' לעיל ד"ה אמר שמואל הכי כו' שעדיין לא מתה כו' ע"ש. משמע מדבריו דלאו מטעם מעשי ידי' שאינו בעולם אתאינן עלה. אלא מטעם שהמיתה והגירושין אינם בעולם. משמע דס"ל כדברי המפרש בנדרי' שם דאפי' אי בעלמא אדם מקדיש מעשי ידיו אעפ"י שאינם בעולם מ"מ הכא דתלי נמי במיתה וגירושין גרע טפי וטעמא נ"ל דה"ל תרי מי יימר א' שיבואו מ"י לעולם ומי יימר דתמות או תתגרש. אבל דברי המפרש שם מגומגמי' ע"ש שכ' שאפי' אם יבואו בעולם עדיין אינם ברשותו וזה תימה מה בכך שאינם ברשות הבעל שנאסרו עליו הרי הם ברשות האוסר שהיא האשה ויכולה היא לאסור פירותי' על אידך. אבל האמת כמ"ש מטעם תרי מי יימר. אלא דקשי' לי' מה דפירש"י ד"ה כי קאמר שמואל הלכה כריב"נ ע"ש בסוף הדיבור דהו"מ לאקשויי סוף סוף דבר שלב"ל הוא וכו' ומה קושיין הא כיון דלא תלי' במיתה וגירושין תו ליכא תרי מי יימר ובהא מצי סבר אדם מקנה. וצ"ל שאני התם כיון דאהעדפה שע"י הדחק קאי הו"ל כתרי מי יימר. אמנם הא קשי' מה פריך לקמן ומי איכא מידי דאלו השתא לא קדיש כו' ומאי קושיין כיון דידים איתנייהו בעולם תו ליכא אלא חד מי יימר דתתגרש ובהא ס"ל אדם מקדיש להנ"ל. וי"ל דסוגי' דלקמן אזלא לר"ל כמ"ש תוס' ד"ה הכא וכו' והיינו ר"ל דיבמות צ"ב ע"ב דאמר אי לאו דקלסך גברא רבא כו' ע"ש. והוא מוקי לי' התם באומר יקדשו ידי ע"ש משמע דס"ל אפי' בחד מי יימר אין אדם מקדיש לר"ע וה"ה לריב"נ דבהא לא פליגי ושפיר פריך וצ"ע:

באומרת יקדשו ידי לעושיהם. אין מן הצורך לומר דמתני' מיירי בהכי דמנ"ל לאוקמי בהכי וריש לקיש ביבמות צ"ג ע"א ע"ד דחי' אמר הכי אבל למאי דקיי"ל אין קידושין תופסין ביבמה אין צורך לדחוק בהכי וכן אביי בקידושין ס"ג ע"א ע"ד דחי' אמרה הכי דלא פסיקא לי' למימר דר"ע ס"ל אדם מקנה דשלב"ל דאפשר דמיירי . אבל לקושטא דמילתא מי יכריחנו לכך. והכי קאמר הא דאמר שמואל הלכה כריב"נ נפקא מיני' לדידן באומרת יקדשו ידי לעושיהן. אבל ריב"נ אפשר בכל גווני מיירי וס"ל אדם מקדיש דבר שלא ב"ל. וביבמות צ"ג ע"א דלא חשיב רנב"י נמי ריב"נ בהדי שיטה דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל משום דקחשיב ר"ע. ור"ע ומחלקותו קאמר וריב"נ בכלל:

ומי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמי' קדיש. יש לעיי' דהא בקונמות איירי ובאומרת תהי' ידי קונם עליך ובקונמות לא מפסיד בחדא לריעותא כמ"ש רש"י ותוס' ד"ה בשלמא וי"ל וליישב. אבל היותר נראה לפי שינוי לשון הש"ס השתא לא קדיש והוא אריכות שלא לצורך ובנדרים שם ליתא כי האי לישנא ע"ש. ע"כ נלפע"ד לפמ"ש תוס' ביבמות צ"ג דבהדיוט צ"ל מעכשיו ובהקדש לא בעי משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ע"ש. וא"כ תינח בהקדש ממש. אבל בקונם דלא מיתסר רק לזה לא הוה אמירה לגבוה ולא סגי בלא מעכשיו. וא"כ קשה הכא ממ"נ אי מיירי דאוסר ידים בקונם הא מעכשיו לא קדיש ממילא לא קדיש לקמי'. ואי במקדיש ממש דלא בעי מעכשיו. א"כ ה"ל דבר שלב"ל ואפי' בחדא לריעותא סגי דהא אין אדם יכול להקדיש פירות חבירו:

לכשאקחנה ממך תקדש כ' תוס' הכא לא קאמר לכשאתגרש. דברי מהרש"א דחוקי' לפע"ד. והכוונה נ"ל בשלמא כשאמר לכשאקחנה. והוא חוזר ולוקחה אח"כ מרצונו הרי בשעת הקנין עושה מעשה המורה שרצונו לקיים נדרו להקדישו דאל"ה מי הכריחו שיקחנה. וסברא זו איתא להדי' בש"ע חו"מ סי' ר"ט סעיף ה' בהג"ה ומכש"כ בהקדש לגבו' וא"כ בדין הוא שיקנה אבל הכא באשה מי אמרה לכשאתגרש הלא לא אמרה אלא לכי מגרשה בע"כ שהרי אין בידה לחזור אחר גירושין. וא"כ אין בגירושין הוראה שדעתה לקיים דבריה הראשונים ומשו"ה גריעא לענין קנין דבר שלא בא לעולם. ועל זה כ' תוס' שלא הי' נ"ל לחלק בכך:

הכא אין בידה לגרש כ' תוס' הא בידה לומר איני ניזונית ותי' דלר"ל רוצה ליישב פי' משום דאית לי' לריש לקיש הכי ביבמות צ"ב ע"ב ע"ש ואיהו ס"ל בשמעתין דיכול לכופה למ"י וק"ל. והר"ן תי' דאפי' אי אמרה איני ניזוני' מ"מ משועבדת למלאכות טוחנת וכובסת ע"ש והתוס' ר"פ המדיר לא ס"ל כן עיי' בגליון הר"ן מהר"מ מטיקטין ע"ש. ונ"ל דר' אילעא שאמר מידי דהוה שדה זו שאני מוכר לך כו' ס"ל לדמות אשה לשדה שבידו לא מכרה עדיין משום דס"ל אשה נמי בידה לומר איני ניזונית ומה שאינה אומרת כן ה"ל כמוכרה ידי' להבעל עכשיו וטרם המכירה אומרת לכשאקחנה דהיינו שאתגרש תקדש ור' ירמי' ס"ל כהר"ן דעכ"פ לא מצית פטר נפשה משארי מלאכות וא"כ לא דמי לשדה שהידי' כבר מכורים ועומדים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף