חתם סופר/כתובות/נח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:39, 21 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png נח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המקדיש מעשי ידי אשתו כו' ריב"נ אומר חולין. בפני יהושע דקדק בלשון הרמב"ם וש"ע דה"ל למינקט במקדיש מעשי ידי אשתו והמותר הכל חולין. ומ"ט לחלוק בין הפרקי' למינקט במעשי ידי' עושה ואוכלת ובמותר נקטו לשון חולין. והנלע"ד דלכמה פוסקי' המקדיש דבר שלא ב"ל נהי דאינו קדוש מאליו כשבא לעולם והרי הוא חולין ואין בו שום קדושה. מ"מ איהו מחוייב לקיים נדרו ולהקדישו ואי לאו עבר בבל תאחר עיי' סי' רי"ב סעי' ד'. ואפי' להחולקי' שם מ"מ מודים באומר אתננו להקדש ע"ש. ונ"ל דברישא שהיא עושה ואוכלת אזי בכל אופן ובכל לשון שאמר אין מחייבי' אותו לקיים דבריו שהרי לא בא הדבר לידו מעולם והיא לא תתן לו מעשי ידי' ותיזון מהם כדי להפקיע נדרו. משא"כ בסיפא המותר דלאחר מיתה שהכל שלו רק שהי' דבר שלב"ל א"כ כופי' אותו לקיים נדרו. אינו אלא חולין שהחפצים הם חולין מ"מ הוא לא נפטר מנדרו:

אימא תיקנו מעשי ידיה תחת מזונות. הרמב"ם בפי' המשנה והרע"ב כ' תקנו מזונו' תחת מעשי ידי'. והרגיש בתוי"ט שהוא נגד הש"ס. ולע"ד לפמ"ש רמב"ם דמזונות דאורייתא וכ' בפי"ב מהל' אישות הלכה ד' ועוד תקנו חכמי' שיהי' מ"י האשה נגד מזונות וכו' לפיכך אם אמרה האשה איני ניזוני' ואיני עושה שומעין לה ואין כופין אותה וכו' ומפני תקנה זו יחשבו המזונות מתנאי הכתובה עכ"ל. מבואר מדבריו שמזונו' אינם מתנאי כתובה שהרי הם דאורייתא ומעשי ידי' לבעלה תקנת חכמי' בפ"ע הוא. ושוב תקנו שיהי' רשות בידה להפקיע תקנת חכמי' של מ"י ע"י שתמחול לו חיובו דאורייתא לזון אותה וזה שאמרו תקנו מזונות תחת מ"י פי' שזה הי' תקנת חכמי' שיעלו המזונות במ"י ואין צריך להגי' הברייתא אלא אי מזונות דרבנן אבל אי מזונות דאוריי' לא צריך להגיה:

ובהכי ניחא לי פסק הרמב"ם דאי אמר יקדשו ידיך לעושיהם קדשו. והקשה הר"ן בשמעתין דלמאי דקיי"ל דיכולה לומר איני ניזונית אינו יכול לכופה למעשי ידי' וממילא אינו יכול להקדיש ידי' לעושיהן ודברי כ"מ בזה מאוד דחוקי' כמבואר למבין ודברי לח"מ וב"ח עולים בקנה א' דרמב"ם מיירי באשה הניזונית ממש מבעלה ואוכלת משלו שזו אינה יכולה לומר איני ניזונית וכמ"ש תוס' ד"ה מאי לאו וכו' וא"כ יכול הוא לכופה למ"י וממילא יכול להקדיש ידי' לעושיהן. אלו דבריהם. ואפשר שהם נכוני' לדינא. מ"מ הרמב"ם לא כיון לכך. דאיך שביק דינא דש"ס דמיירי בשלא זן אותה והיא טוענת איני ניזוני' ונקט מילתא חדתא. ולדבריהם הכי ה"ל למכתב אפי' אמר יקדשו ידיך לעושיהם נמי עושה ואוכלת במה דברי' אמורים בשאינו זן אותה ממש. אבל זן אותה ממש יראה לי שיכול להקדיש הידים:

ע"כ נלע"ד נהי אם מזונות דרבנן תלי' אי מזונות עיקר לא יכול להקדיש ידי' לעושיהן ודוקא אי מעשי ידי' עיקר ויכול לכופה אז יכול להקדיש. מ"מ אי מזונות דאורייתא. ומעשי ידי' לבעלה תקנה בעלמא בפ"ע הוא. הרי הידים משועבדי' וממושכרי' לבעל. אלא שוב תקנו שבידה לפדות ידי' ולהוציאם משיעבוד שלהם ע"י שתמחול לו מזונותי' שמחויב לה מן התורה. מ"מ כל זמן שלא אמרה הכי ולא פדתה ידי' הרי הם לבעל ואלים שיעבודי' ויכול להקדישם לעושיהם. ולא דמי למ"ד מזונות דרבנן והם עיקר ותקנת מ"י תחת מזונות א"כ מעולם לא נשתעבדו הידי' להבעל עד שתחילה תקבל מזונותי' ממנו. וא"כ אין הידי' שלו. אבל אי תקנת מעשי ידי' תקנה בפ"ע הוא. והרי הקנו אותם להבעל ושוב תקנו שתוכל לפדותם ע"י שתאמר איני ניזונית. מ"מ כל זמן שלא אמרה הכי יכול לומר יקדשו ידיך לעושיהם ועיי' ט"ז יו"ד סי' רל"ד סקס"ג במ"ש לענין שיעבוד הידי' לרחוץ פניו ע"ש. והדברים נראי' לי ברורים בעזהי"ת. אלא שיש להקשות א"כ מנ"ל להש"ס דרב הונא לא ס"ל הכי דמזונות דאוריי' וכדעת הרמב"ם וכבר עמד בזה בכ"מ בלאו הכי והארכתי ג"כ בישובו. והואיל והוא ע"ד פלפול לא כתבתי:

והפשוט דר"ה ס"ל מזונות לאו דאורייתא לעיל מ"ח ע"א תני' ר' יוסף וכו' וכ' רמב"ן פ' משפטים דהאי תנא ס"ל מזונו' לאו דאורייתא וכולי' קרא בתשמיש איירי וקאמר התם מסייע לי' לר"ה וא"כ ר"ה ס"ל מזונו' לאו דאורייתא וכן פסק רמב"ן שם. ואמנם רמב"ם פסק כשארי תנאי' דמזונות דאורייתא וא"ש לשון מזונו' תחת מ"י כנ"ל. וש"ס דשמעתין רוצה לתרץ אליבא דר"ה הוצרך להגיה מ"י תחת מזונות. והנה אמת נכון הדבר בעזהי"ת לפע"ד והראי' דרמב"ם לא מייתי הא דר"ה הוא בבגדה יוציא ויתן כתובה:

מתוך שיכול לכופה למעשי ידי'. מהר"מ לובלין הקשה מכאן על שיטת ר' יונה שבטור סס"י פ' שאין אשה יכולה לומר איני נוטל מעה כסף ואיני נותן מותר. דא"כ בסיפא דמתני' דמיירי במותר. לכ"ע יכול לכופה ויכול להקדיש ידי' לעושיהן ומנ"ל דר"ה פליג אדר"ל. ולפע"ד צ"ל דברי ר"ל מתוך שיכול לכופה למ"י וה"ל למימר למותר מעשי ידי' דבי' איירי אע"כ למ"ד יכולה לומר איני ניזוני' ואיני עושה נהי שאם עשתה מלאכה לבעלה ואירע מקרה שהי' מותר לא תוכל לומר לא אטול מעה כסף ולא אתן מותר כמ"ש רבינו יונה. מ"מ כיון שאינו יכול לכופה לעיקר מ"י שתוכל להפקיע ע"י אמירת איני ניזונית וא"כ ממילא לא יהי' מותר כי אם אין עיקר מ"י מותר מנין ע"כ לא מצי למימר יקדשו ידיך לעושיהן. משום הכי הוצרך ר"ל לומר מתוך שיכול לכופה לעיקר מעשי ידי' שהרי לא תוכל לומר איני ניזונית ואיני עושה. ועי"ז יהי' מותר ממילא משו"ה יכול להקדיש ידי' לעושיהן. אבל לר"ה כיון שאינו יכול לכופה לעיקר מעשי ידי' אעפ"י שאם יש מותר לא תוכל לומר איני נוטל מעה כסף ואיני נותן. ועל כרחה יהי' המותר לבעל. מ"מ כיון שתוכל להפקיע עיקר מ"י וממילא לא יהי' שום מותר. אינו יכול להקדיש ידי' לעושיהן והדברים פשוטי':

מההיא אין מהא ליכא למשמע מיני'. עיי' גיטין מ"ב ע"ב בפלוגתא דר"ה ור"נ במוכר פירות דקל לחבירו. פירש"י אליבא דר"מ פליגי משמע דלר"נ לית לי' לר"מ אדם מקנה פירות דקל. וע"כ משום דס"ל דוקא בלאחר שתתגיירי שהגוף בעולם אמר ר"מ אדם מקנה ולא בפירות דקל אע"ג דעבידי דאתי. וצריך לומר דס"ל לר"נ כריש לקיש דטעמא דר"מ דמתני' משום אין אדם מוציא דבריו לבטלה. דאל"ה תיקשי הא במתני' אין הגוף בעולם רק דמעשי ידי' עבידי דאתי ואפ"ה ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. אע"כ ס"ל לר"נ כריש לקיש וכרב אדא בר אהבה ופליג אדשמואל רבי' וצ"ע קצת:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף