חתם סופר/כתובות/נו/א

חתם סופר כתובות נו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיון דסתם חופה לביאה קיימא אורח ארעא קמ"ל דבלילה. נראה דאי חופה דחזי' לביאה בעי' קמ"ל רב יוסף דאם תהי' בלילה חזי' לביאה אע"ג דביום עדיין לא חזי' מ"מ כיון דאורח ארעא דביאה בלילה וסתם כלה נכנסת לחופה ע"ד ביאה דלילה כיון שאין שום עיכוב אחר אותה חופה קונה אפי' לרמב"ם דחופת נדה אינו קונה. ומשמע אפי' ביום שביעי שתטבול בלילה מ"מ אינו קונה. היינו משום דעכ"פ מחוסר מעשה דטבילה וגם אפשר תראה ותסתור. אבל אי לא הי' מחוסר מעשה רק מחוסר זמן מודה רמב"ם דאותה חופה קונה ולזה רמז ר' יוסף תיבת לילה. והרווחנו בזה קו' שער המלך דבירושלמי משמע דכהן הגדול מכניס אשתו לחופה ביוה"כ אע"ג דלרמב"ם איסור תשמיש ביוה"כ דאוריי' ואפ"ה קונה אותה למיקרי ביתו. ולהנ"ל ניחא כיון דבלילה חזי' ויממא ממילא אידחי לי' שפיר קונה החופה:

והנה הרמב"ם פי"ז מאיסורי ביאה פסק דכה"ג אינו נושא ב' נשי' לעולם וביאר ה"ה דס"ל והוא אשה בבתולי' אשה א' ולא ב' נשים. וצריכי' לבאר א"כ מה בין יום כיפור דדרשי' בית א' ולא ב' בתים ובין כל השנה. ותו צ"ע הא מבואר פ"ק דיומא לגמ' דילן דבעיוה"כ מכניס לחופה אשה אחרת שמתקינין לו לר' יהודה אלא שחוזר ומגרשה על תנאי. ועכ"פ יש לו שעה א' ב' נשי' בעיוה"כ והתורה אמרה אשה א' ולא ב' נשים. ולכאורה יש לומר ולחלק דנכנסה לחופה ולא נבעלה בית איקרי אשה לא מיקרי. ומשו"ה בכל השנה כתי' והוא אשה ולא ב' נשי' לא מיתסר אלא לבעול ב' נשים אבל מותר להכניסה לחופה. וביה"כ דכתי' בית א' ולא ב' בתים אסור אפי' בכניסה לחופה. משו"ה בעיוה"כ מכניס השני' לחופה ומגרשה על תנאי שלא יהי' לו ביה"כ ב' בתים. אבל בעיה"כ מותר בב' בתים אבל לא בשתי נשי' וא"ש. אך הא קשי' לרמב"ם דחופה דלא חזי' לביאה לא קנה א"כ כיון דבעיוה"כ אסור לבעול אותה משום ב' נשי' מה יועיל כניסה לחופה דלא חזי' לביאה וצ"ע לכאורה:

ומופלג א' השיב לי דבידו לגרש אשתו הראשונה ולבעול את זו ושלא לשמש בכהונה גדולה בזה יוה"כ. וכיון דבידו לא מיקרי מחוסר מעשה והוי חופה הראוי לביאה. ואפשר שכדבריו כן הוא:

והיותר נלע"ד לפי המבואר מהנ"ל דעכ"פ מ"ש רמב"ם דחופה שאינה ראוי לביאה היא כארוסה הוא לאו דוקא דהרי ארוסה לא מיקרי ביתו כמבואר פ"ק דיומא שם וחופה מיקרי ביתו. ומוכח נמי דעכ"פ אינו קונה קנין גמור כמו ביאה דא"כ ה"ל בעיה"כ ב' נשי'. אע"כ נהי דביתו מיקרי אשתו לא מיקרי. ובזה נראי' דברי לח"מ בתי' השני לענין חופה לפסולות דלענין תרומה מיקרי חופה ולא לענין שארי קניני'. ועיי' ס' בית מאיר סי' ס"א דהחזיק בדיעה הזאת ועיין עליו ובדברינו הנ"ל תמצא עזר לזה:

נכנסה לחופה ופירסה נדה פירש"י ופירש ממנה ומת עכ"ל ושביק גירושי'. וכ' חכם צבי סי' קכ"ד דס"ל ופירסה נדה אח"כ ודלא תקשי קו' הרא"ש הרי כבר קנתה התוספת בחופה טרם שפירסה נדה. ע"כ פירש"י דמיירי שמת אח"כ ואיגלי מילתא למפרע דלא הוה חזי' לביאה מעולם. משא"כ גרשה שמרצונו ובבחירתו גרשה והרי הי' יכול לבוא עלי' אחר שתטהר ומת בלא פריסת נדה נמי הרי הי' יכול לבעול קודם מיתה אך הואיל ובין חופה למיתה פרסה נדה משמי' עכבוהו ולא קנתה ע"ש והוספתי נופך וביאור לדבריו:

ומדברי המרדכי נראה דס"ל דמיירי בפרסה אחר החופה אך בשעת וסתה וכיון דחזקה אורח בזמנו בא הרי מעיקרא היתה ראוי שתפרוס נדה היום ולא קנתה חופה כלל. משא"כ שלא בשעת וסתה לא נימא איגלי מילתא למפרע וכיון שהיתה ראוי בשעת חופה כבר קנתה תוספת כתובתה ותו לא פקע קנינה ובזה נסתלקה תלונת חלקת מחוקק מעליו:

והנה עיי' לעיל מ"ז ע"ב תוס' ד"ה שלא וכו' ושם ביארתי ליישב קו' תוס' דבשלמא פרה אין אחר קנין משיכה כלום. משא"כ הכא בהא גופי' פליגי דראב"ע סבר אירוסי' אינו קונה אלא חופה קונה נמצא אם מת קודם חופה הוי כקודם משיכה ועמ"ש לעיל בביאור. וא"כ לפ"ז רב אשי דבעי אי חופת נדה מועיל להקנות לה התוספת. אי ס"ד דהוא קונה אותה ע"י חופה זו לכל מילי קנין גמור א"כ איך נימא אם מת לא תגבה תוספת. שלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה כניסה הראוי לביאה. א"כ תיקשי קו' תוס' כיון שכבר קנה אותה וגמרה המשיכה מה בין זה לקונה פרה ונטרפה ומתה. אע"כ בכלל איבעי' של רב אשי הוא לומר שחופה שאינו ראוי לביאה לא תיקנו כלל להיות כאשתו ומוכח כהרמב"ם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף