חתם סופר/כתובות/י/א

חתם סופר כתובות י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חזקה אין אדם טורח. מלשון הש"ס משמע דלא אלים הך חזקה להפסידה כלל. רק הם תקנו והם אמרו שיהי' נאמן. אלא דלא תקשי היאך אמרי' שיהי' נאמן א"כ מה הועילו בתקנתם כל א' יטעון כן ע"ז משני חכמי' סמכו עצמם שלא יעשה אדם כן שיהי' טורח בסעודה ומפסידה ולא יטעון על מגן ומשו"ה הם אמרו והם אמרו. אבל לא שיהי' מהימן ע"י חזקה כלל ובאמת הראשונים ז"ל לא פי' כך וצריך טעם לזה:

הואיל ותקנת חכמים הוא וכו' כ' תוס' לר"מ כתובה דאוריית' מקשי' א"כ לר"מ אינו נאמן להפסידה כתובתה ותיקשי מפ"ק דסנהדרין סוגי' דלעז וי"ל עפ"י מ"ש הר"ן בשם הרשב"א דמשו"ה אי כתובה דאורייתא לא מהימן משום דרוב נשים בתולות נישאו' ע"ש והנה ר"מ חייש למיעוטא י"ל טענת בתולים אפי' אי כתובה דאורייתא:

<מהדורה תנינא>

חכמי' תקנו להם לבנות ישראל וכו'. ר"ל דודאי אע"ג דכתובה דרבנן מ"מ מכיון שמתחיי' עצמו לתת לה מאתי' הרי הוא מחוי' לתת לה מן התורה כפריעת כל בע"ח. ואי לא מועיל חזקה זו דאין אדם טורח וכו' לבטל שארי חיובי' לא יועיל נמי לבטל חיוב תשלומי הכתובה. דנהי דמדרבנן בעלמא הוא שיהי' צריך להתחיי' עצמו בכך מ"מ מכיון שהתחיי' עצמו הרי הוא דאוריי' ועיי' לקמן ר"פ הנושא אלא הכא מעיקרא כך התנו חכמים שלא תהי' ההתחייבו' אלא ע"מ שלא יטעון פ"פ אבל אם יטעון כן יהי' פטור מלשלם ופריך א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ר"ל כיון שהקפידו שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה. ואם בועל אשה אשר היא קלה בעיניו להוציאה עשו בעילתו כבעילת זנות א"כ אכתי במשפחת דורקטי שאין לה דמים או כהאי גוני בוגרת ומוכת עץ לר"ח תהי' בעילתו הראשונה בעילת זנות שהרי אם ירצה יטעון פ"פ ויוציאה בלי כתובה ומה נעשה לאותה בעילה ומשני חזקה ר"ל אותה בעילה אינה קלה בעיניו בלאה"נ משום דחזקה אין אדם טורח וכו' ובזה מיושבי' כמה ערעורי' ודקדוקי' וגם ק' תוס' לעיל ד"ה לא דקא טעין כו' דה"ל מגו במקום חזקה והא"ש דלאו משום חזקה מהימן אלא משום תקנתא דרבנן. והחזקה מהני שלא תהא קלה בעיניו וכו' ועיי' קידושי' מ"ה ע"ב משמע דרבא ס"ל דהא חזקה אלימתא היא ומועיל אפי' בקידושי' דאורי' אלא דהתם לא הוה נגד המגו משא"כ הכא דאיכא מגו וחזקת הגוף ורוב נשים בתולות נשאי' ועוד התם מסייעא לזה גם סברת אביי שארית ישראל וגו' דנהי דלא רצה לסמוך אהא לחוד מ"מ סברא גדולה היא לצרפו עם הך חזקה. ובמ"ש ניחא דעת הגאונים ז"ל דבתוס' כתובה לא מהימן הבעל משום כיון שהתחייב עצמו ה"ל חיוב דאוריי' והתם לא שייך לומר מעיקרא כך התנו חז"ל שיהי' נאמן שהרי חז"ל לא תקנו ולא התנו אלא שהוא מעצמו הוסיף ה"ל כשארי שיעבודי' דלא מועיל הך חזקה להפקיע שיעבודי'. ופסק הרמב"ם ז"ל דבתוס' נמי עכ"פ צריכה שתשבע האשה כמו בשארי שטרות שיכול לטעון השבע לי שלא פרעתיך וה"ה טען שהרי זה רק בטענת פרעון מפני ששטר עומד לפרעון ולא בשארי טענות ולפענ"ד הכא שאני דבלאה"נ הקשה רשב"א הובא בר"ן דבלא חזקה אין אדם טורח להמני' לי' לדידי' דה"ל כשטר שיש בו תנאי אם אמצאך בתולה תגבה מה שכתוב ליכי. וצריך בעל השטר להביא ראי' שיתקיים תנאו. ותי' הר"ן דמשום חזקת הגוף דידה ורוב בתולו' נשאי' ה"ל כאלו בודאי נתקיים התנאי. וא"כ עכ"פ אין מן התימה שהחמיר עלי' הרמב"ם שתשבע עכ"פ שנתקיים התנאי שהיא בתולה.

ועיי' תוס' בסנהדרי' ח' ע"א הקשו לר"מ דאית לי' כתובה דאורי' לא יאומן לטעון פ"פ ולפע"ד לפמ"ש בשם הר"ן דבלא חזקה נמי דין הוא שתבי' ראי' שנתקיים תנאו. אלא משום רובא וחזקה ונ"ל דתרווי' צריכי דחזקת הגוף נגד חזקת ממון לא הי' מהני וגם רוב לא מהני להוציא ממון וצריכי' תרוויי' ותינח למאי דקיי"ל לא חיישי' למיעוט ומיעוטא כמאן דליתא דמי משא"כ לר"מ דאפי' באיסורא מצרפי' מיעוטא לחזקה ומשוי לי' פלגא ופלגא מכ"ש הכא גבי חזקת ממון דעדיפא ואפי' בלא חזקה אין אדם טורח נמי לא תוציא כתובתה עד שתברר שנתקיי' התנאי וק"ל.

חכמי' תקנו להם לבנות ישראל עמ"ש מרדכי סוף מסכת כתוב' באריכות נפלא ועיקר הכל נלע"ד להכריע בדבריו דודאי מן התורה ליתן לה שום מוהר ומסרן הכתוב לחכמי' ושיערו ז"ל שהטעם משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכל מה שראו לתקן בזה שעי"כ לא תהא קלה בעיניו להוציאה הכל הוא מן התורה הנמסר לחז"ל כמו מלאכת חה"מ בדבר שאינו אבד וכה"ג טובא ועמ"ש בזה בס' נחלת שבעה ומ"ש נ"ל וא"ש דכתבי' דחזי ליכי מדאורי' דכל מה שראו חז"ל בענין זה הכל הוא מן התורה והנם יש לעיי' קצת בזה"ז אי עדיין הוא מן התורה והוא לפמ"ש רא"ש בתשו' ופסקו בש"ע ריש הלכות גטין דהמגרש אשתו ואין לו לשלם כתובתה תהי' עליו חוב בעלמא ואין לנו לעכב הגירושי' בשביל זה וא"כ אכתי תהי' קלה בעיניו. וי"ל דמדינא לא תגבה אלא ממקרקעי וא"א להבריחם והרי תטרוף מן הלקוחות שלו. ואם נשאית לאיש שאין לו קרקע איהי אפסדא נפשה ואמנם אחר תקנת הגאונים שתגבה גם ממטלטלי משום שעכשיו אין לנו קרקעות שכיחי' כל כך ועיקר מו"מ שלנו במטלטלין נ"ל באמת דמשום כן תקן רגמ"ה חרם שלא לגרש בע"כ ותקנה זו נתפשטה בכל ישראל כמ"ש בתשו' הר"ן הארכתי בתשובה בזה והיינו מטעם הנ"ל כיון דעכשיו כל עיקר סמיכות דעתה הוא אמטלטלין ויכול הוא להבריחם ולגרשה אח"כ והכתובה תהי' עליו חוב ויהי' קלה בעיניו להוציאה ע"כ תקן בחרמו שלא לגרש בע"כ. וא"כ יש לנו להסתפק אם גם בזה"ז דלא שייך טעם דקלה בעיניו שהרי חרם דרגמ"ה רביע עלי' אם כתובה דאורי' או לא. ויש לעיין בזה.

מכאן סמכו חכמי' לכתובת אשה מן התורה עמ"ש ר"ן בשם רמב"ן. אבל רש"י כ' מדקרי לי' מוהר ונ"ל דכוונתו על רישי' דקרא מדכתי' מהור ימהרנה לו לאשה ואח"כ כתי' שאם ימאן לתתה לו כסף ישקול כמוהר משמע דלכתחלה ישאנה וימהרנה ואם ימאן אבי' מ"מ עכ"פ יתן לה המוהר הראוי. א"כ מבואר דאם נושא אותה ימהרנה נמי והמוהר ההוא מפורש כמוהר הבתולה שהוא חמשים כסף סלעים וכן יש להבין מלשונו בפסוקי חומש ועמ"ש רמב"ן שם ורא"ם ואין להקשות א"כ אמאי קרי לי' לחמשי' דאונס ומפתה קנס הא דינא הוא על שהפסיד לה כתובתה לכשיקחנה אחר י"ל מ"מ לא הוה אלא טובת הנאה בעלמא שאם תמות היא תחלה אין לה כלום. והמאנס צריך לתת לה מיד וה"ל שפיר קנס.

דתנן רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקי' לכאורה אין הכרח למעיין שם דס"ל לרשב"ג כתובה מן התורה דאפשר דס"ל נמי מדרבנן אלא דלית לי' שהקילו בהאי מלתא טפי משארי בע"ח דאזלי' בתר מקום השיעבוד. וי"ל אי כתובה דרבנן משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה א"כ השיעבוד הוא ביום היציאה והי' ראוי לשלם במקום שעומד שם ביום שמוציאה ולא במקום החופה והא דאמרי' התם מקולי כתובה שנו היינו במה שנותני' לה במקום החופה להקל זה הוא מקולי כתובה אבל רשב"ג דס"ל לעולם נותני' לה במקום החופה אפי' להחמיר זה ע"כ משום דס"ל כתובה דאורי' וק"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף