חתם סופר/כתובות/יז/ב

חתם סופר כתובות יז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קריתא דמנמנמה בה כלתא. פירש"י שהוא משורבב על עיני'. נ"ל הטעם לפי האמור בש"ע וברא"ש דשמעתין דביום א' מצוה עכ"פ להסתכל בציבעונין של כלה לחבבה על בעלה אבל לא בפני' ממש. ע"כ מכסה פני' שלא יבואו נמי להסתכל בה ממש:

דרדוגי דמישחא ארישא דרבנן. וי"ל ארישא דרבנן דווקא עשו כן שאין דרכם למשוח שערות שלהם בשמן. גם כ' ע"י נשים. והו"ל תרי תמיהי דמדכר דכירי אינשי. ור"פ הקשה לו כיון דכל בעלי חפיפות הראש יוצאות כן לא יהי' בזה היכר גם כי לפעמים יהי' חופת אלמנה ויזדמן שם בעלי חפיפות המשוחי' בשמן ויאמרו הבריות שהיא בתולה ע"כ אמר בלשון תמי' משחא דחפיפותא קאמר מר שיהי' זה סימן. והשיב לו שאין היציאה לשוק הסימן אלא המעשה בעצמו שעושים להם נשים דווקא ארישא דרבנן דווקא ובשעת בעילת מצוה דווקא הוא הגורם דדכירי בי' אינשי טובא. והנה לפמ"ש הרא"ש בפ' אלו מגלחין רמז למנהג שהחתן לובש לבנים והאבל שחורי'. וי"ל דבנשואי בתולה היו רגילים ללבוש לבנים ממש שהרי אין כאן צד אבלות כלל. משא"כ בנשואי אלמנה שיש לה צד אבילות על בעל נעורי'. וכן המנהג במדינות אלו שהאלמנה אינה נכנסת לחופה בתכשיטי'. נמצא הי' בבגדים לבנים סי' לבתולה ע"כ הי' הסימן ע"י משיחת שמן ארישא דרבנן. ע"ש בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר וק"ל:

וליתני שדה זו שלך היתה ולקחתי' ממך. לעיל במתני' כ' מ"ו בהפלאה לשיטת רש"י דמשכחת שיהי' שדה שלו והוא לא ידע כגון שאמר לו פלוני זיכה לך שדה זו ע"י אחר ולקחתי ממך והוא אומר מהזכיי' זו איני יודע כלום אבל ברי לי שלא לקחת ממני מאומה. ולא הבנתי דא"כ לדברי עצמו הו"ל נכסי רטושין ולא נורידהו לנכסי רטושין עפ"י עדותו של ע"א היינו של זה האומר פלוני זיכה לך. ואת זה המוחזק בי' לא נוציא מהשדה שהרי אומר ברי לי שהוא שלי ואיננו נכסי רטושין. ועיין ש"ע סי' רפ"ה סעיף ד'. וגם אין לומר שהוא טוען שדה זו מעולם שלי הי' וזכיתיו לך וחזרתי ולקחתי ממך. גם ז"א דהא במתניתין רצה לאשמועינן דמועיל מגו בקרקע דבחזקת בעלי' הראשונים קיימא אפ"ה ע"י מגו מועיל להיות היכי דקאי תיקום כדאי' כה"ג בב"ב ל"ב ע"ב. ותוס' שם ד"ה והלכתא כו' אבל בהאי גוונא שאומר שהשדה הי' מעולם שלו ויש לו חזקת מרא קמא שהרי מעולם הי' שלו וגם חזקה דהשתא שהרי עכשיו היא עומדת תחתיו אין זה רבותא כל כך ומאי פריך וליתני שדה זו שלך הי'. ולולי דבריו י"ל דמשכחת בנכסי גר שהחזיק במקצת בקעה וקנה כל הנקרא ע"ש הגר והוא לא ידע כמה שדות נקראים על שמו עיי' ב"ב נ"ו ע"א בי גרגותא דפלניא ע"ש בזה שיטות ודעות בש"ע ע"ש ויש לדחות דכיון שנקרא על שמו הרי ימצא הרבה עדים על זה. משכחת בפשיטות שמת אביו והניח נכסים במדינת הים ובבואו לשם אמר לו א' גם שדה זו שלך היתה מירושתו ולקחתי ממך אחר מיתת אביך ע"י שליח ששלחתי לך או הייתי שם עמך וכה"ג והוא אמר מימי לא מכרתי לך כלום. ולפי דבריך הוא מירושת אבי החזירהו לי:

אלא שגם זה צ"ע קצת שהרי פשוט מי שהחזיק בנכסי' כאלו ג' שנים אחר מיתת אביו של זה ואחר שכבר הגדיל דהוי חזקה. וע"כ משום דחזקה קלא אית לי' וכמ"ש תוס' בשמעתין ששואל מי הוא שידע בנכסי אבא במדינה פלונית אם אין כאן חירום. והוא חוזר ומוחה. וא"כ ה"נ כיון שהלה טוען שלקחו ממנו אחר מיתת אביו. א"כ ע"כ אין כאן חירום. דאל"כ מי הביאהו אליו לקחת שדהו ממנו. וכיון שאין כאן חירום מסתמא נודע לו שיש לו שדה בכאן. ואיך שייך שלא ידע וגם לא ימצא עדים וכה"ג. ואכתי מאי פריך ליתני שדה זו שלך לשיטת רש"י דמגו דאי בעי שתיק הא בשדה שלך לא משכחת. וי"ל בהס"ד עדיין לא אסיק הך דמחזיקין אפי' בנכסי בורח משום דהקול יוצא למרחוק והוי סד"א דשפיר משכחת לי' בכנ"ל. ולמסקנא אה"נ דלא משכחת כלל. ובזה נ"ל הא דפריך וליתני מנה לויתי ממך וכו' וקשה דלמא האי תנא דיני חזקת קרקע אתי לאשמועינן. וכמ"ש תוס' ד"ה אין צריך לפורעו בעדים וכו' וי"ל דוודאי מפשטות מתני' לא נשמע דמיירי באכלה ב' שנים בפניו ושנה בפני הבן. דאיכא למימר בכה"ג הוי חזקה ומיירי משנתינו בשלא אכלה שני חזקה ואה"נ דפשיטא הוא ולא אתי מתניתין להורות לן שום חידוש רק הואיל ותנא ברישא ואם יש עדים שיצאת בהינומא. תני נמי סיפא ואם יש עדים וכו'. אלא דא"כ קשה הוי לי' למתני שדה זו שלך. אע"כ משום סיפא ומזה נשמע דמיירי בשני שנים בפני האב ולא בפני הבן. וא"כ לבתר דמסיק דמחאה שלא בפניו הוי מחאה דהקול נשמע למרחוק. תו בלא"ה לא משכחת שדה זו שלך היתה במגו דאי בעי שתיק א"כ ממילא לא מוכח ממתניתין הך דינא דשנים בפני האב וא' בפני הבן. וא"כ קשה. וליתני מנה לויתי וכו' וא"ש:

שדה זו שלך היתה ולקחתי' ממך כ' תוס' דהו"ל ברי וברי. ר"ל דבמתניתין טוען ברי שהי' של אביו אבל שמא אי לקחו ממנו או לא. אבל לקחתי ממך הו"ל ברי גמור כ"כ תוס' בב"ק ק"ז סוף ע"א דלא כמהרש"א בשמעתין. וכ"כ פ"י. והקשה לדברי תוס' דב"ק הנ"ל מאי פריך הא קמ"ל משנתינו דבכה"ג דלא הוי מידי דכפירה אמרי' מגו דהעזה. ונ"ל דה"נ הוי העזה לעלמא דאם יאמר להד"ם יהי' בעיני הבריות כמכזב שיאמרו חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו. אמנם באומרו לקחתי ממך יאמרו שנראין דבריו שהרי יושב בתוכו ואוכל פירותיו שנה או שתים. דנהי דלענין חזקה לא מקרי עד ג' שנים מ"מ בעיני הבריות נראה שאין אדם רואה זה אוכל פירותיו אפי' שעה א' ושותק והרי לר' יהודה במשנה פ' חזקת הו"ל חזקה אפי' מאכילת שנה א' מטעם הנ"ל. וא"כ נוח לו לטעון לקחתי מלומר להד"ם והו"ל העזה לעלמא וגרע מהעזה לדידי' עיי' בכללי מגו שבתומים ס"ק ע"ו ע"ז. ואין לומר אכתי במשנתינו בשדה זו של אביך הו"ל תרי העזות לעלמא ולדידי' ז"א דבמתני' שאמר שדה זו של אביך היתה לא שייך חזקה אין אדם תובע אא"כ יש. לו דהרי אביו לא תובעו והוא שתובעו בטענת אמר לי אבא לא שייך הך חזקה וק"ל ושפיר פריך הש"ס:

ובזה מיושב מ"ש הרא"ה ובשיטה מקובצת דליתני כלי זו שלך ולקחתי ממך בכלים העשויים להשאיל ולהשכיר דאם יש עדים אינו נאמן ובמגו מהימן ולפי הנ"ל א"ש משום די"ל דמתניתין אתי לאשמועינן מגו דהעזה ובכה"ג לא הוי העזה לא לדידי' ולא לעלמא דהרי במה שאומר לקחתי ממך נמי מעיז לו ולעלמא. שאין לומר א"כ איך בא לידו החפץ דהא איירי בעשויי' להשאיל ולהשכיר נימא שבא בידו בתורת שכירות ושאלה. וא"ש נמי מה שקשה נימא שדה זו של אביך היתה וירדתי בה בתורת משכנתא ואחר מיתת אביך ואחרי שנתגדלתי וכלו ימי משכנתא לקחתי ממך ומהימן במגו דלהד"ם לא הי' של אביך מעולם דהו"ל ברי וברי שהרי אומר ממך לקחתי ואם יש עדים שהי' של אביו אע"פ שאינם יודעים שירד בה בתורת משכנתא. מ"מ לא מהימן לקחתי ממך במגו דמאביך לקחתי' משום שאכלה ב' בפני האב וא' בפני הבן וזה לא מהני נמצא נדע שני דינים מגו בברי וברי ואין מחזיקין בנכסי קטן שוב מצאתי כן בהפלאה. ולפי הנ"ל א"ש דא"כ אין כאן העזה לא לדידי' ולא לעלמא. לא לעלמא דהא אומר של אביך ואי הי' אומר להד"ם לא הי' שייך חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו משום שאינו בא אלא בטענת אביו ולדידי' אכתי מעיז ואומר ממך לקחתי וא"ש וק"ל:

והא דפריך בשמעתין וליתני מודה ר' יהושע מנה לויתי ממך וכו' נ"ל דהאי נמי מיחשב קצת העזה פרעתי במגו דלהד"ם דבפירעון שייך שכחה משא"כ בלא לויתי וכ"כ להדי' הש"ך סי' ע"ח ס"ק ט"ז ע"ש ונהי דע"כ העזה גמורה לא הוי דהרי לויתי ממך הו"ל מידי דכפירה וס"ל להתוס' דב"ק שם דבמידי דכפירה לא אמרי' מגו דהעזה מ"מ פריך הש"ס שפיר דאי הוי שמעינן במנה לויתי דהוי מידי דכפירה אמרינן מגו בהעזה קצת כגון פרעתי במגו דלהד"ם ממילא נדע דנימא מגו דהעזה ממש במידי דלאו כפירה:

משום דקא בעי למיתני סיפא וכו'. צל"ע לוקמא באכלה שנה ומכרה שנה וחזר זה ומכרה לשלישי שנה בלא שטר וקמ"ל דאע."ג דהמוכר בעדים גובה מנכסים משועבדים מ"מ לענין חזקה לית לי' קלא. ואין זה פשיטא דהא קהי בי' קיוהי' טובא בש"ס ב"ב מ"א ע"ב ג' לקוחות מצטרפים ע"ש:

ור"ה מתני' אתי לאשמועינן. יש לעיין לפמ"ש תוס' לעיל ר"פ ד"ה ה"נ מסתברא. דלפי סברת ה"נ מסתברא מיירי מתני' באינו תובעו ובמגו דאי בעי שתיק. ולפמ"ש תוס' במשנתינו דאי איירי באינו תובעו. לק"מ ליתני שדה זו שלך היתה. ולפ"ז הא דפריך וליתני שדה זו שלך הי' היינו לפי הדחיי' דר' יהושע ארישא קאי ואמגו קאי. אבל לסברת ה"נ מסתברא אה"נ דלק"מ וליתני שדה זו שלך הי'. וא"כ לפמ"ש. לעיל דלולי קו' הש"ס לא הוי מוכח מידי הך דשתים בפני אביו וכו' דה"א סיפא לא קמ"ל מידי וא"כ מאי פריך ור"ה מתני' אתי לאשמועינן. דלימא ר"ה ס"ל כסברת ה"נ. מסתברא.. ולא מוכח מידי ממשנתינו. וי"ל דהא סברת ה"נ מסתברא בנוי אהא דכיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמי. והנה ר"ה הוא תלמיד רב ואמרי בי רב היינו רב הונא. ולרב. דס"ל הולכין בממון אחר הרוב אתאינן ע"כ לתי' הש"ס. לעיל כיון דרוב נשים הנשאות בתולות יש להן קול איתרע רובא וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה כיון דרוב נשים וכו' לרב פריך וכו' ע"ש וא"א לומר כסברת ה"נ מסתברא ושפיר פריך ור"ה דייקא מתני' אתי לאשמועינן. וא"ש נמי הא דקאמר ור"ה ולא פריך ארבא וכמ"ש תוס' והא"ש. דאי נמי נימא דלקושטא דמילתא גם לשמואל אמרי' כן דאיתרע לי' רובא ונדחו דברי ה"נ מסתברא. וכן נראה כי היכי דלא נצטרך לומר דשמעתא דהכא לא קאי להלכתא. מ"מ אין הכרח לזה אלא לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב לכן הקשה ור"ה מתני' אתי לאשמועינן. ור"ל איך אמר רבא ש"מ מדר"ה הא ר"ה לשיטתו הי' לו הוכחה לזה ממתני' ואיך נוכח אנן מזה. ויש לדחוק בזה בתי' הש"ס דיוקא דמתני' קמ"ל:

אב"א אפי' הגדיל קמ"ל. לרש"י מיירי שמת האב והניחו קטן ולשיטתו ע"כ מיירי מתני' באינו תובעו דאמר לי אבא בהיותו קטן לא הוי טענת ברי. ולרשב"ם דס"ל הניחו גדול נמי ס"ל כהתוס' דתובעו ברי אמר לי אבא שדה זו שלו הי'. אלא דיש לעיין בהיפך לשיטת התוס' דמיירי בתובעו וע"כ הניחו גדול דבקטן אין כאן טענת ברי. וא"כ מוכח ממתני' ואפי' הגדיל ומאי קמ"ל ר"ה. וצ"ל דס"ל להתוס' דגם זה מקרי טענת ברי ועיין לקמן בסוגי' דטוענו קטן. ועיין מגילה כ' ע"א גבי ור"י מכשיר בקטן ועיין לקמן גבי ואלו נאמנים להעיד בגדלן מה שראו בקטנן ואפשר להתוס' בהא פליגי הני לישני דלישנא קמא ס"ל אמר לי אבא בהיותו קטן ל"ה טענת ברי ומיירי מתני' ע"כ בהניח גדול ומוכח אפי' הגדיל ממתני' ולא קמ"ל ר"ה אלא דיוקא דמתני' ואידך לישנא ס"ל דטענת אמר לי אבא בהיותו קטן הוי טענת ברי ולא מוכח ממתני' ואפי' הגדיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף