חתם סופר/כתובות/ו/ב

חתם סופר כתובות ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<מהדורה תנינא>

אמר אביי לא דטריד דלא בעיל כ' תוס' אביי דחיק אנפשי' לאוקמי כשמואל כל מה שיכול יל"ד מ"ט לא יאמר שמואל אנא דאמרי כי האי תנא גם מ"ש שמואל דנקיט תוס' ולא אמרו סתם לאוקמי מאן דאסר ככ"ע. ועפ"י מ"ש בזה וי"ל דלכאורה אפי' למ"ד אסור למבעל בתחלה בשבת דדבר שאין מתכוון אסור מ"מ איסורא דאורי' ליכא וא"כ י"ל ע"כ לא אסר אלא לישא ע"ש ולמיבעל בשבת אבל מתני' דחתן פטור מק"ש דמיירי שכבר נשא בד' ולא עשה מעשה מותר לבעול בשבת והוא עפ"י מ"ש הרע"ב שם במתני' דטרדה דחתן הוא שאם לא ימצא בתולים ישכים לב"ד וכ' התי"ט אבל אחר ד' לילות כבר לבו גס בה ונתקררה דעתו עמה ע"ש א"כ יש לנו לחוש מלאחר בעילתו עוד שמא בין תתקרר דעתו עמה ואם לא ימצא בתולי' לא ישכים לב"ד ויהי' עמה באיסור כל ימי' לא העמידו דבריהם בכה"ג נמצא אתי' מתני' ככ"ע. אמנם לשמואל דס"ל הלכה כר"ש באין מתכוון ואפ"ה אוסר למבעל בשבת וע"כ דס"ל דמתכוון הוא לאיסורא וה"ל איסורא דאורייתא וא"כ מה לי לילה הראשונה או לילה שלישי' מ"מ לא יתירו וע"כ יאמר דמתני' אתי' כהך תני דשרי' ומנ"ל הא דלמא לכ"ע לא מתכוון לפתח ולא לדם והני תנאי פליגי באין מתכוון כי היכי דתיתי מתני' ככ"ע וקשי' לשמואל דמתיר אין מתכוון ואוסר. משום כן תי' אביי אליבא דשמואל תי' אחר דטריד דלא בעל. שנאמר בהן פאר. הא דציוה הקב"ה שיחזקאל לא יראה שום סי' אבילות היינו להורות אל תבכו למת ולא תנודו לו כי יבחר מות מחיים לדור ההוא בעלי חורבן בהמ"ק וא"כ ממילא מובן מ"ט נאסר בדברי תורה משום דהך צערא דחורבן בהמ"ק גופי' כדאי שלא לעסוק בפקודי ה' ישרים משמחי לב.

פטור אף בשלישי לא הו"מ למימר דמיירי שנשא בליל הנכנסת ליום ד' ופטור אף בשלישי היינו הנכנסת לששי עש"ק דא"כ עכ"פ ה"ל למימר וחייב ברביעי שהוא ליל ש"ק ופשוט וק"ל.

א"ל אביי והא מודה ר"ש וכו' מקשים הא כולי שמעתין בהא עסיק ובא ומה נתחדש לו לאביי דפריך השתא הכי ועוד איך מצאנו ידינו הא אנן בבליים אנן ובועלי' בתחלה בשבת ועיי' הגה' אשרי. ולפמ"ש לעיל ריש שמעתין א"ש דהוה ס"ל לאביי דלפי משנה אחרונה דבועל בעילת מצוה ופורש דלא בא תיקון הפתח בשעת הקלקול פשיטא דשרי משום דמקלקל הוא אצל הפתח. ואהא סמכינן נמי בזמן הזה למבעל בתחלה בשבת ולא קשי' לי' אלא אהני תנאי דהי' במשנה ראשונה דנותני' לו כמה לילות וכמה בעילות באותה לילה וה"ל מתקן בפתח בשעת הקלקול ואין היתר אלא משום אין מתכוון שפיר הקשה הא ה"ל פ"ר וק"ל.

יש בקיאין בהטיי' להפוסקי' דס"ל דגם בתשמיש באותו מקום ממש שייך איסור השחתת זרע עיי' תוס' יבמות י"ב ע"ב ד"ה שלש נשים וכו' ובפוסקי' שם. א"כ צ"ל המטה באשתו יזהר שלא יגמר ביאתו. דכיון דההטי' אינה ראוי' להריון ה"ל משחית זרעו. אע"ג דבלאה"נ אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. מ"מ האי דמטה באשתו. גורם שלא תתעבר נמי מביאה שני' שהיא ראשונה לו וע"כ יזהר מהוצאת זרע וא"כ לפ"ז הבועל בתחלה בשבת אע"ג שאין צריך לכוון להטיי' רק שלא יתכוון נמי לבעול בעילה גמורה ושני הדרכים יהי' שווים לו וכמ"ש בשיטה מקובצת וכמ"ש סמוך אי"ה. מ"מ עכ"פ צריך שידע בנפשו דרב גוברי' שיכול לבעול בלא גמר ביאה והוצאת זרע וכההוא דנדה ט"ו ע"א דפריך ות"ל דה"ל בעל קרי ומשני שלא גמר ביאתו וע"ש עוד ל"א ע"ב ובחידושנו שם ונ"ל דהיינו הבקיאות דאמר הש"ס. והיינו טעמא נמי דהוה בקיאי בי' בני א"י משום שהי' אוכל חולין בטהרת קרש ולפעמי' כשהי' ליל עונה ולא הי' צריך לפ"ו רק לקיים עונתו והי' צריך ביום שלאחריו לאכול בחבורה עם אוכלי חולין על טהרת קדש הי' רגילי' לבעול בלא הוצאת זרע ובכה"ג טהור הוא נכנס להיכל לשמש כמבואר בנדה הנ"ל. ועמג"א מ"ש מג"א סי' ר"פ על עונה של שבת לאוכלי חולין בטהרה ע"ש ועל דבר זה אמר שאול מקרה הוא בלתי טהור הוא. ועי"ז הי' יכול להיות נמי בקי בהטיי' משא"כ בני בבל שלא הורגלו בכך לבעול בעילה שאינה גמורה לא יכלו לבעול בהטי' משום מכשול השחתת זרע:

לשאינו בקי פי' תוס' בשעת ק"ש ולפ"ז לא הי' צ"ל דאשבת קאי דרשב"ג נמי לא הי' בקי בשעת ק"ש אלא משום דאמרי' התם לא כל הרוצה ליטול השם כו' ואי ס"ד אפי' בחול נמי הא יאמר אני בקי אפי' בשעת ק"ש אע"כ אשבת קאי.

אלא מעתה שושבינין למה פיר"ת משבת קפריך דהא צריך לבעול בהטיי' וצ"ע הא מנ"ל דצריך לבעול בהטיי' ובלבד שלא יתכון לבעול בלא הטיי' וא"כ צריך שושבינין ומפה אם יארע לו שיבעול בעילה גמורה. וי"ל מ"מ אין לו להכין שושבינין ומפה כמערים למבעל שלא בהטיי' הא למה זה דומה למי שמכין לעצמו פירות להטמינם בגומא וגורר אח"כ מטה כסא וספסל ונעשית חריץ וחוזר וטומן הפירות בגומא. הרי נראה ערמימתו שהתכוון לחריץ עיי' שבת קל"ט ע"ב גבי ההוא דשקל ברא דתומא ע"ש ומשני שאין הוא המכין מפה ושושבינין לטובת עצמו אלא אנחנו מכינים אותם שמא יבעול בעילה גמורה ויראה ויאבד ולא מחזי ממנו כמערים.

המפיס מורסא בכאן פירש"י רק משום בונה ובשבת ק"ז ע"א פירש עוד טעם אחר משום מתקן מנא היינו מכה בפטיש ונראה דס"ל לרש"י להך לשנא התם ק"ב דמתני דרב יהודא אמר רב אצידת צבי ולא אמפיס מורסא י"ל הטעם משום תיקונא מנא וכאן דזה הכלי לא יצלח למלאכת שום אדם כ"א לו ואיהו לא צריך לה כ"א להוציא ליחה ולא רצה לתקוני מנא ממילא לא הוה מנא כלל כמו שפירש רש"י ורא"ש כה"ג גבי אית לי' הושענא אחריתי בפ' לולב הגזול נמצא אפי' למאן דאוסר מלאכה שאצ"ל מותר הכא. והנראה דעת הרמב"ם דמחייב מלאכה שאצ"ל ומתיר להפיס מורסא. וקרוב לזה בכ"מ שם. והכא בשמעתין א"א למימר הכי דא"כ לא פריך מידי דפתח דאשה משום בונה הוא. וא"נ משום מתקן מנא משום דעשה אותה כלי לכולי עלמא נמי אם יגרשנה או ימות ואינו דומה למפיס מורסא ואע"כ הך סוגי' אתי' כמאן דמתני' דרב אמר רב יהודה א"ר אהך דמפיס מורסא וס"ל איסורא משום בונה ופריך הש"ס שפיר ואי נימא דפתח דאשה נמי משום מכה בפטיש הוא ודומה ממש למפיס מורסא ומשו"ה הקשה אהדדי מיושב ק' תוס' דשמואל ס"ל בעלמא מלאכה שאצ"ל חייב והא"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף