חתם סופר/כתובות/ב/ב

חתם סופר כתובות ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הא תנא לי' רישא. הר"ן בגיטין אמתני' דאם לא באתי מכאן עד יב"ח הקשה אם מת ותי' ה"א התם שהזכיר מיתה הו"ל טפי גט אחר מיתה ע"ש מילתא בטעמא. ובגליון שם תמה על הר"ן מש"ס דשמעתין דהקשה התם כן ולהר"ן לא מקשה מידי ולפע"ד לפמ"ש תוס' דע"כ תרתי אשמעינן דיש אונס ואין גט וע"ז המרכז סובב כל השקלא וטרי' דמדלא נקט מת ש"מ יש אונס ומדלא נקט חלה ש"מ אין גט אחר מיתה. וע"כ היינו לאשמועינן כיוצא בו במקום אחר דהיינו בתנאי דאם מתי דבתנאי דיב"ח דמתני' הא לא נפקא מיני' מידי דבלא"ה אינו גט דהא השתא קיי"ל יש אונס ורק לאשמועינן באם מתי וזה כבר תנא לי' רישא ושפיר פריך הש"ס ול"ש תי' הר"ן אבל הר"ן קאי למסקנא דאין אונס ולא נשמע מכאן אלא אין גט אחר מיתה שפיר הוצרך הר"ן לתירוצא דלא נצטרך למסקנא לומר דלא כרבותינו:

והיותר נראה אמתית דהר"ן אזיל למסקנת הש"ס לאפוקי מרבותינו וס"ל דודאי רישא נמי בכ' זמן בגט דאל"ה בלא"ה פסול כקו' התוס' וע"ז הקשה תרתי מתני' לאפוקי מרבותינו למה לי ותי' דה"א היכי דהזכיר מיתה הוא דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח אבל בלאחר יב"ח ה"א נימא זמנו של שטר מוכיח דהי' כוונתו מעכשיו קמ"ל אבל בלא סברת זמנו של שטר מוכיח פשיטא שאין שום ה"א דנימא שהי' כוונתו מעכשיו דמה"ת לומר כן ודבריו נכונים ומוכרח ותל"מ:

לאפוקי מרבותינו וכו' הקשה בחי' רמב"ן הא מרבותינו גופא מוכח דאין אונס דאי יש אונס א"כ אמאי התירוהו לינשא נהי דזמנו מוכיח והוי כמעכשיו מ"מ יש אונס אע"כ אין אונס ותי' אפשר דמעשה דרבותינו הי' במי שהתנה אפי' אתיליד אונסא ע"ש ונ"ל משו"ה מסיים ש"ס מאן רבותינו ב"ד דשרי משחא להכריח דע"כ לפי הה"א שאין הכרח משום מקום שאין אונס בגיטין ע"כ צריכין לומר דעובדא דידהו הוי במי שהתנה על כל אונסא דמתיליד דאלת"ה א"כ נמצינו למדין מרבותינו ב' קולות א' זמנו של גט מוכיח ב' אין אונס בגיטין ואם נצרף לזה עוד קולא דשרי משחא ה"ל בי דינא שרי' וע"ש במס' ע"ז דמשו"ה לא התירו פת דלא לקרי להו ב"ד שרי' עי"ש היטב אע"כ מיירי בהתנה על כל אונסא וליכא להוכיח אלא חד דינא דזמנו מוכיח:

ס"ל כר' יוסי הרמב"ם פסק כר"י בממון ולא בגט וכ' כ"מ רפ"ח מגירושין הטעם דבגט לא שייך זמנו מוכיח דגט בלא זמן פסול ע"ש. ונראה לפרש דס"ל דודאי למ"ד משום פירות. א"כ כשכתוב הרי את מגורשת מר"ח ניסן ואילך לא הי' שום חשש פירות. דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' איזה ר"ח ניסן ואם כבר עבר זמן התנאי ואם נתקיים וכדומה. וא"כ מדכתוב זמן מוכיח עליו שכוונתו מהיום וזה הוא סברת רבותינו שהתירו לינשא. אך אנן קיי"ל כמ"ד משום בת אחותו וא"כ אם לא נדע אם כבר נתקיים התנאי תנצל ממיתה דאין ממיתין מספק. וע"כ לכתוב זמן ואין כאן זמנו מוכיח זה נ"ל כוונת הכ"מ:

ובזה ניישב מה שתיאר אותם ב"ד דשרי משחא משום הא דס"ל משום פירות ולא משום בת אחותו היינו טעמא משום דזנות דפרהסי' לא שכיחא כמ"ש תוס' לעיל והא דשרי משחא נראה היינו משום דס"ל גזירת בנותיהן לא שייך כל כך בבנותיהן בצינעא שהוא רק גזירת ב"ד של חשמונאים ואין להחמיר כל כך ורק משום בנותיהם בפהרסיא שקנאין פוגעין בו והא לא שכיחא. וליכא למיגזר רק משום דליפתן של כלי נכרים ורבותנו ס"ל נ"ט לפגם מותר ע"כ שרי משחא עיי' כ"ז באר היטב בש"ס דע"ז במקומו ותמצא מבואר. נמצא יש המשך מה דשרי משחא עם מה שס"ל בגט כר' יוסי וק"ל:

לסוף תלתין יומין פסקו מברא וכו' ב"י בח"מ סי' ר"ז מייתי בשם אגודה מי שנשבע לשלם ביום פלוני ובתחלת אותו היום נתעצל ובסוף שכח אע"ג דשכחה הוה אונס מ"מ הכא ל"ה אונס דלא ה"ל להמתין עד סוף היום שעה אחרונה ואייתי ראי' ממתני' דערכין ומייתי לי' בגיטין ע"ד ע"ב. והקשה הגאון מלעמבורג בספר ישועת יעקב סי' קמ"ד דלמא הכא היינו טעמא משום שלא בא עד יום האחרון ומשו"ה לא מהני אונס ולעולם יש אונס בגיטין. ומזה הוליד חדשות לאמור דהיינו דמשני הש"ס אונסא דשכיחא שאני. דלעולם אין שום חילוק בין אונס לאונס. אלא על סמיכות יום אחרון הוה כל אונסים שכיחי דמי יודע מה יולד יום והי' לו להקדים איזה ימים קודם דלא שכיחא שיהי' אונס שנמשך כמה ימים אלו דבריו ולא נהירא לחדש מה שלא שיערו אבותינו הראשונים ובשגם דא"כ אפי' אכלו ארי נמי יש לחלק בין יום אחרון להקדים קודם זמנו דהרי בהאי דאגודה אין חילוק בין אונס לאונס:

ובעיקר הקו' תמהתי היכן ראה שבא ביום שלשים לא איתמר אלא בסוף תלתין יומין ואותו הלשון משמע שבא בימים האחרונים של שלשים שהם ימי כ"ח וכ"ט ולא אמר ביום תלתין אתא וא"כ אדרבה מדיקדוק לשון הש"ס יש להוכיח כהאגודה וכן יראה למעיין בלשון ש"ס דנדרים דא"א לפרש ולהמתיק כוונת הגאון בתי' הש"ס שם אע"כ כמ"ש ועיי' לשון תוס' יבמות ל"ו ע"ב בסופו:

ועוד א"נ יהיבנא לי' שבא ביום שלשים מ"מ הא לא בא בסוף היום אלא ביום האחרון והאגודה לא מיירי אלא בנתעצל באותו היום בעצמו. ומה דמייתי ראי' מיום יב"ח ומשמע שהי' לו להקדים איזה ימים קודם ולא להמתין עד יום אחרון בלא"ה ק' זו על אגודה דדקדק לומר שנתעצל בתחלת היום הלא אפי' שכח כל אותו היום מ"מ חייב אבל אמת יורה דרכו לפמ"ש סמ"ע בהא דקיי"ל חזקה א"א פורע תוך זמנו א"כ בסתם הלואה נמי נימא חזקה אין אדם פורע תוך שלשים. ותי' בשלמא אי הוא בעצמו קבע לו זמן פרעון א"כ העיד על עצמו בתחילת הלואה ששיער בנפשו שלא יהי' לו מעות לפרוע עד אותו היום ע"כ אמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו. משא"כ סתם הלואה שהתורה חסה עליו וקבעה לו זמן שלשים יום. אפשר דא"ל זוזי תוך שלשים ופרע תוך זמנו. אלו דברי סמ"ע והן הנה דברי אגודה בזמן יב"ח שקבעה לו תורה מיחס חס עליה רחמנא והניח לו זמן יב"ח מ"מ א"א שלא יכול להמציא לו מעות כל משך זה הזמן ולא הי' לו להמתין עד יום אחרון והו"ל פושע. משא"כ במי שקבע זמן ונשבע לפרוע אי לאו דנתעצל ביום האחרון בעצמו לא מיקרי פושע במה שלא הקדים לפרוע ביום כ"ט שהרי שיער בנפשו שלא יהי' לו מעות באותו היום דמשו"ה קבע זמן ביום שלשים. וא"ש דברי אגודה. וא"כ הה"נ הכא שקבע זמן תנאו לבוא ביום שלשים דוקא אין חיוב עליו להקדים אפי' רגע קודם יומו שקבע בעצמו:

ועוד אי נימא נמי לסוף תלתין יומא היינו שעה אחרונה על היום מ"מ לא דמי לההיא דאגודה שהרי דקדק בלשונו ואמר ונתעצל בתחלת היום וכו' וזה שייך התם בנשבע דע"כ צריכין אנו לומר שהי' דעתו בכל עת לקיים שבועתו ולשלם א"כ מה שהמתין עד שעה אחרונה היינו עצלות וכן דיקדק נימוקי יוסף פ' כיצד הרגל לענין תפלת מנחה כיון דאיכא מצוה לזרוזי ולאקדומי שהרי אסרו לישב לפני הספר סמוך למנחה וכו' א"כ הו"ל עצלות בתחלתו וה"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס שכחה ולא שמי' אונס וכן ביום יב"ח במוכר בית בבתי ע"ח שמצוה לזרוזי ולא מצי למימר לא בעינא לפדותו. דודאי אסור לו לגרום בידים להחליט ביתו בארץ ישראל למוכרו לצמיתות וע"כ צריך ליתן דעתו לפדותו ולזרוזי נפשו נמי א"כ מקרי עצל. משא"כ הכא בתנאי שבגט. אה"נ יאמר שבתחלה הי' כוונתו שלא לקיים תנאו ויהי' גט ובזו רגע נמלך ומה מצוה לזרוזי איכא בזה לבטל הגט לצעורי לאשתו. והגט הוא ברצותו כחומר ביד היוצר ברצותו מקיים וברצותו מבטלו עד רגע אחרון שקבע לו ומי יאמר לו מה יעשה וזה ברור לכל מבין:

ועוד לאלוה מילין דלכאורה דברי אגודה צריכין ביאור מה שייך לומר שהי' לו להקדים קודם יום אחרון של יב"ח דלמא לא ה"ל מעות דהרי מפני דוחק מוכרו בתחלה. גם הט"ז ביו"ד סי' רל"ב הקשה דלמא אה"נ דמיקרי אונס ולא הועיל כלום בהטמנתו אלא שצריך להעמיד עדים וראי' שבא לכאן וצרור כספו בידו ובקשו במטמונים ולא מצאו ולהשמר מזה התקין הלל לחלוש מעותיו ללשכה ולעולם אי אירע כן שהטמין עצמו והלה מייתי עדים שחפשו ולא מצאו מקרי שפיר אונס. ולישב כל זה נ"ל עפמ"ש תוס' ורשב"א בגטין וערכין מה הי' לו להטמין הלא אם יעמוד בפנינו ולא ירצה לקבל אינו מועיל למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה ותי' מ"מ יהי' בוש מלסרב ע"כ טוב לו להטמין ע"ש. והשתא קשה לי לבעל האגודה הלא טוב הי' לו שלא להטמין ולהעיז פניו לסרב מלקבל ממה שהוא עתה בהטמנתו שהרי אידך יעמיד לו עדים שבקשו ולא מצאו ויהי' אונס רחמנא פטרי' אע"כ מוכח אפי' מעמיד עדים בכך אינו מועיל ולא פטרי' רחמנא מחמת אונס כזה ומוכח דינו של אגודה ומיושב קו' ט"ז. ומעתה נ"ל ליישב גם קושייתם דאין הכוונה לומר דאמרי' לי' שהי' לו להקדים כי מה יעשה אם לא הי' לו מעות ואין אונס יותר מאונסא דזוזי. אך אי באמת הו"ל זוזי בתוך יב"ח ולא מיהר לפדותו וסמך עצמו על יום האחרון ה"ל פושע משום דאיכא מצוה בזריזותו וא"כ ממילא צריך להביא עדים ולברר אונסו שלא הי' יכול לפדותו כל יב"ח ולא הי' לו בשום פעם זוזי כל משך יב"ח וכל זמן שלא הביא עדים בכך הרי הוא בחזקת הלוקח חלוט לו. ופעל הרבה בהטמנתו כל יום אחרון שעי"ז לא יכול הפודה לזכות אפי' יביא עדים שבקשו ולא מצאו. מ"מ אינו זוכה אלא מטעם אונס וא"כ יצטרך נמי עדים שלא זזו ידיהם מתוך ידו כל יב"ח וזה ממש הנמנע. כנ"ל לקיים דברי האגודה. וא"כ הרווחנו דעכ"פ אי מייתי סהדי דלא הי' אפשר לבוא קודם לזה פטור. וא"כ אי ס"ד דשמואל דאמר לא שמי' מתיא מטעם אגודה קאמר הואיל וסמך עצמו על יום אחרון א"כ הו"ל לשיולי' אולי יברר בעדים דלא הוה אפשר לי' לאתויי קודם אע"כ ליתא להנ"ל. ועיין מבי"ט ח"ב סי' קצ"ב דמייתי לי' מג"א סי' ק"ח סקי"א הנ"ל בעובדא שביום קיום הטמינה האשה עצמה ובא הבעל ולא מצאה שירד לחלק בין ההיא דערכין לעובדא דילי' וכל דבריו אינם מובנים לי ע"ש:

ואמר שמואל לא שמי' מתיא פירש"י ואם רצתה תינשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מהיום עכ"ל רצה בזה דלא תימא דלא אמר שמואל אלא שזה לא נקרא קיום התנאי דאונסא כמאן דלא עבד דמי וביאה זו שעמד מנגד בעבר הנהר לא שמי' ביאה. אלא צריך עדיין לקיים תנאו אחר עבור האונס והגט מיתלי תלי וקאי. ואי הוה מפרשי' הכי הוי קשה אש"ס דשמעתין וביותר אש"ס דנדרים כמובן ע"כ פירש"י דהוה פשיטא לש"ס דלישנא לא שמי' מתיא משמע כאלו לא בא כלל במזיד ועבר על תנאי והגט קיים מהיום בלי שום תלי' וספק. ועי' היטב במ"ש ש"ך חו"מ סי' צ"א:

ועיין ש"ס פ"ד נדרים דבעי לאתוי' אונס רחמנא פטריה מלנערה לא תעשה דבר ודחי דילמא קטלא שאני ומסיק לאתוי' ממתני' דהמדיר חברו שיאכל עמו וחלה הוא או בנו מותר בנכסי המדיר. ולכאורה קשה הו"ל לאתוי' מספר אוריי' דמשה והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה שרי' דאונס רחמנא פטרי' והתם ליכא קטלא. ומזה יש ראי' קצת לדינא של מהרי"ק ומייתי דבריו בש"ע סי' קע"ח דכל שמעלה מעל באישות אפי' לא מעלה בה' נאסרה על בעלה וראי' מאסתר שנכנסה ברשות להצלת ישראל ומרדכי צותה בכך ומ"מ נאסרה על מרדכי דמעלה באישות הוה. ומזה פסק בשבות יעקב במי שבאו עליו ועל אשתו רוצחים וצוה לה הבעל להבעל להם ועי"ז נצולו שניהם שאעפ"י שעשתה כדין מ"מ נאסרה על בעלה ועיי' בבית יעקב דפליג. ולדברי מהרי"ק ושבות יעקב הנ"ל ניחא דלא מצי לאתוי' מוהיא נתפשה דתינח כעין אונס דהתם שנאנסה בגופה כגון ותפשה ושכב עמה. אבל אונס שלא על גופה שנבעלה להצלת דבר אחר לא:

ואפשר דעובדא דגברא שאתפיס זכותי' הוה בכי האי גוונא דאיתנס ע"י דבר אחר שגרמה לו כגון שחלה בנו וכדומה ומשו"ה הוצרך לאתוי' ממתני' דמיירי נמי מחלה בנו:

ועדיין יש לחקור לקושטא דמילתא מנ"ל באמת מקרא דאונס כי האי גונא רחמנא פטרי' דלמא ולנערה לא תעשה דבר נמי מיירי באונס דתפשה ושכב עמה אבל אונס אחר לא. די"ל ע"פ מ"ש הרמב"ם בהלכות נערה בתולה דלהכי כתי' כי בשדה מצאה לומר כי סתם שדה בחזקת אונס ע"ש והשתא בשלמא אי נימא דכל אונסא רחמנא פטרי' א"ש אבל אי אמרת דוקא אונס שבגופה א"כ מ"ש שדה מ"ש עיר דבשדה נמי איכא למיחש שמא נאנסה באופן הנ"ל אע"כ כל אונס שרי:

והנה כ' ה"ה בשם העיטור דנשאל קמי ריש כלה יש אונס בקידושין או לא ולא אפשיטא. וצ"ל דמיירי בהיפך מגיטין כגון שאמר הרי את מקודשת אם אבוא ונאנס ולא בא דאי אמרת יש אונס ה"ז מקודשת ואי נתקן משום צנועות ופרוצות אינה מקודשת ומיבעי' לי' אי תיקנו גם בקדושין משום צנועות או לא. דאין לומר שנאנס בביטול התנאי דא"כ מאי מיבעי' לי' אדרבה אי נימא אין אונס נתקיימו הקידושין ואיכא טפי משום צנועות ופרוצות. אע"כ שנאנס בקיום התנאי ומוכח מזה דלא כמ"ש משנה למלך בשם הרבה מחכמי ספרד פי"א ממכירה דבאונס בקיום התנאי ל"ש טענה כלל וליתא:

משום צנועות ופרוצות הקשו תוס' א"כ מת תוך י"ב חודש נמי ניחש לצנועות ופרוצות וניעקר לקידושין מיני'. ולפע"ד דוקא באונס בגיטין דזימנין דיהי' אונסא דשכיחא והצנועו' ידינוה לשכיח ולא שכיח והפרוצות בהיפך אבל לענין גט אחר מיתה לא שייך זה ומיושב קו' תוס'. ומיהו לפי גירסתם פרוצות ואמרה דלא אניס לא משמע כן וק' לקו' תוס'. ולפ"ז מיושב המשך לשון התוס' וק"ל:

<מהדורה תנינא>

אמאי אוכלת משלו ואוכלת בתרומה מו' בהפלאה ש' דקדק על אריכת לשון המקשן שהזכיר תרומה בדבריו. ולכאורה הי' נ"ל לפי מאי דקיי"ל תבעי' לנשא ונתפייסה צריכה זיי"ן נקיים. וצ"ל דבהגיע זמן צריך לתבוע ז' ימים קודם שתהא מוכנת לחופה ליום המועד. אמנם הא מבעי' לי' אי חלה הוא ואינו מעלה מזונות מפני חליו מאחר שנרפה הוצרכה ז' נקיים מחמת תביעה אי מעלה לה מזונות או לא דהא חזינין אפי' את"ל חלה מעלה לה מזונות מ"מ בפרסה נדה מבעי' לי' ואיכא למימר אפי' אי פרסה נדה אינה מעלה היינו כשפרסה בודאי ומחמת עצמה ותבעה. אבל הכא דספיקא הוה ומחמת תביעתו אתי אפשר דעדיף טפי. וא"כ ליכא למפשט מאוכלת בשלו דלמא מיירי באיסתנס ע"י תביעה ולא בחלה ופרסה נדה לכן אמר אמאי אוכלת בתרומה הא באלו ימי נקיים היא מחזקת עצמה לטמאה ואיך תאכל בתרומה אע"כ לא מיירי בכה"ג אלא דאסתנת בחלה או חלתה ומעלה לה מזונות וק"ל. א"נ י"ל לפמ"ש לעיל דהר"ן הקשה אפרסה נדה מ"ט לא יעלה לה מזונות דהא יכול לכונסה. ותי' דנהי דחופת נדה שרי' מ"מ אי אמר לא בעי' אלא חופה הראוי' לביאה אין כופין אותו לזון והקשינו על זה דבלא"ה לק"מ קו' הר"ן דמי נוכל לכופו למשדי זוזי בכדי דדלמא לא ימצא לה בתולים. והנה י"ל דס"ל להר"ן תינח באשת כהן דאסורה לו בחד ספק אבל באשת ישראל א"נ ימצא פ"פ מ"מ ה"ל ס"ס ונהי דכיון דאפשר לברורי צריך לברר ע"י ב"ד ויצא קול ויבואו עדים. מ"מ לאו כל כמיני' לעכב מזונותיה בשביל זה ושפיר הקשה. ולפ"ז י"ל דרב אחאי רצה לפשוט מהך מתני' דאתניסא בכל גוני מעלה לה מזונות. ולכאורה ה"א דוקא בפרסה נדה דמצי לכונסה וכקו' הר"ן משא"כ בחלה וחלתה מנ"ל. לכן מייתי סיפא דאוכלת בתרומה. וא"נ משכחת גם בפרסה נדה אוכלת בתרומה בימים שבין טבילתה ליום ד' שאחר הטבילה. מ"מ ע"כ מיירי באשת כהן האוכלת בתרומה ובאשת כהן הא יכולו לומר לא בעי' למשדי זוזי בכדי דבחד ספיקא נאסרת ואפ"ה מעלה לה מזונות וא"כ ה"ה חלה וחלתה וק"ל.

אמר רבא ולענין גטין אינו כן פירש"י אלפיכך קאי. וכן פירש"י לקמן גבי וכן בגטין. רצה בזה דאפשר דקאי ארב אחאי דפשיט אין אונס ולענין גטין אינו כן אלא יש אונס וכן י"ל בלשנא בתרא. ובענין הזה הי' אפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי או תרווייהו לשני ס"ל אין אונס או תרווייהו יש אונס וחד לישנא קאי אלפיכך וחד אפשיטותא דרב אחאי ומסוגי' דשמעתין לא משמע כן לכן פירש"י אלפיכך קאי ונראה משום דפשטא להש"ס דלענין גטין אינו כן לא מצי קאי ארב אחאי ולמימר יש אונס בגטין. משום דרב אחאי קאי נמי אפרסה נדה ובגטין בכה"ג משכחה לי' בהתנה ה"ז גטיך ע"מ שלא אעבור נגד פניך תשמיש י"ל אם יבא לקיים תנאי והיא פרסה נדה ונימא גם בזה יש אונס בגטין וז"א דה"ל אונסא דשכיחא טובא ולכ"ע אין אונס כמו חזי דאתאי. ובלישנא בתרא נמי לא הו"מ דקאי אדרב אחאי וכן לענין גטין למימרא אין אונס בגטין כמו בחלה הוא דכיון בנישואין עכ"פ באניס בתקנתא דרבנן לכ"ע אינו מעלה לה מזונות והיינו דהם אמרו והם תקנו ג"כ שלא יעלה מזונות. אמנם בגט בכה"ג אי אנס בתקנתא דרבנן כגון שאירע יום תנאו ביום דאינו ראיי' לנשואין מדרבנן ואין שום סברא לחלק ולומר בשארי דוכתא אין אונס ובתקנתא דרבנן יש אונס א"כ מאי וכן לגטין הא אין המשך שייכות לזה עם זה אע"כ לא קאי אלפיכך. ובזה ניחא נמי דקאמר אלמא קסבר כאלו חדש לנו דבר שלא אמרו רבא בהדי' והיינו כנ"ל משום דאפשר לפרש דקאי אדרב אחאי.

אלמא קסבר רבא אין אונס בגטין. ז"ל המ"ל פי"א מה' מכירה הל' ב' והנה כל הצדדים האלו הוא שנתקיי' התנאי וחל המעשה אלא שקיום התנאי הי' באונס. אך באמר ה"ז גטיך אם לא באתי ואנסוהו גוים והביאו דנמצא שנתבטל הגט באונס ועיי' בזה דברי הריב"ש הביאו דבריו במהר"ם אלשקר בתשובה דאף אי יש טענת אונס בגטין הכא לא שייך לומר וכו' כיון שנתבטל משום אונס לא חשיב. משום דטענת אונס לא שייך אלא בקיום התנאי וכו' אך בביטול התנאי אף שיתבטל באונס לא שייך ולומר דלא יחשב ביטול. כיון שהי' באונס דהא כיון שנתבטל אף שהי' באונס אין כאן גט - ומינה דבממנות נמי כל שנתבטל התנאי אף שהי' באונס אין כאן חיוב עכ"ל וצלע"ג דהא הך דאונס נפקא לן מולנערה לא תעשה דבר כמבואר בנדרים כ"ז ובגטין ע"ג ואתנאי מייתא לי' התם. ואונס דנערה בטול התנאי הוא שעובר על דברי תורה. ומ"מ מועיל טענת אונס ועמ"ש ה"ה פ"ט מהל' גירושין הל' ח' וז"ל ובעטור כ' איתשיל קמי' ריש כלי יש אונס בקדושין או לא ולא איפשט עכ"ל. והנה ע"כ א"א לומר דהי' התנאי אם לא יבוא יהי' קדושין ונאנס ולא בא דמאי קמבעי' דכיון דקיי"ל מדינא דאורי' יש אונס ורק בגט משום צניעות ופרוצות הקילו לבטל הקדושין ולשוי' פנוי' וזה לא שייך הכא בקדושין דאי שמא אין אונס אדרבא נשוי' א"א ואיכא משום צנועת. אע"כ איפוך שאמר אם אבוא יהי' קדושין ונאנס ולא בא ומספקא אי נימא אין אונס ולא הוה קדושין אע"ג דההוא בטול התנאי הוא אפ"ה ס"ל מדינא יש אונס ומספקא לי' אי עבדי' תקנתא בקדושין ש"מ דלא ס"ל כהרי"ף הנ"ל. ועמ"ש לקמן בלישנא בתרא אי"ה. מנ"ל לרבא הא. אבל לא בעי מ"ט דרבא דהו"ה ס"ל מדאצטריך ולנערה לא תעשה דבר ש"מ בתנאי דעלמא אין טענת אונס. ובלישנא בתרא צ"ל איפכא דהוה ס"ל ילפי' מולנערה ל"ת דבר.

הא תני לי' רישא הר"ן בגטין אמתני' דאם לא באתי מכאן עד יב"ח הקשה הא תנא לי' רישא אם מתי ותי' ה"א התם שהזכיר הל' טפי גט אחר מיתה ע"ש מלתא בטעמא ובגליון שם תמה על הר"ן מש"ס דשמעתין דהקשה הש"ס כן. ולהר"ן הא לק"מ. ולפע"ד לפמ"ש תוס' ד"ה ודלמא דע"כ תרתי אשמועי' דיש אונס ואין גט. ועל זה המרכז סובב כל השקלא וטרי' דמדלא נקט חלה ש"מ אתא לאשמועי' אין גט אחר מיתה ומדלא נקט אם מתי ש"מ אשמועי' יש אונס וזה הי' נשמע נמי מחלה ולא נקט אם לא באתי אלא לאשמועי' בעלמא נמי פסול משום אין גט אחר מיתה. והיינו באם מתי דבתנאי דיב"ח הא לא נפקא מידי בהך טעמא. דהא יש אונס. ורק לאשמועי' אם מתי. וזה כבר נשמע מרישא. ושפיר פריך הש"ס. והר"ן קאי למסקנא דאין אונס והך משום אין גט לאחר מיתה לחוד נגע בי' לכן הוצרך לתרוצי וק"ל.

ובזה מיושב נמי מה שהקשה פ"י דע"כ שמא רבא ס"ל כרבותינו שהתירוה להנשא משום דה"ל כמעכשיו. וא"כ ס"ל אין אונס. וי"ל משו"ה דקדק לומר מאן רבותינו ב"ד דשרי משחא משום דבע"ז פרק אין מעמידין דמשום דשרי כבר משחא וס"ל נמי זמנו של שטר מוכיח עליו לא יכולים להתיר הפת דא"כ קרו להו ב"ד שרי כיון שהתירו ג' זבחים ע"ש ובחדושינו שם. וא"כ כיון דמשנתינו מוכח ע"כ דס"ל יש אונס לפי זאת הה"א אי ס"ד דב"ד דשרו משהא ס"ל אין אונס אכתי ה"ל ב"ד שרי דהרי שרי ג' דברים תרי הני דאמרן. ועוד אין אונס בגטין. ואע"כ הוה צ"ל דאינהו מיירי בהתנה על כל אונסא דאתילד ובכה"ג. ולא אתא לאשמועי' אלא הך דזמנו של שטר מוכיח עליו ותל"מ ומיושב קו' פ"י הנ"ל וק"ל.

דלמא לאפוקי מרבותינו וכו' ר"ל דמתני' דאם מתי מצי איירי בלא זמן ובגוני שכ' תוס' ד"ה דלמא. אבל אם לא באתי מיירי ע"כ שכתוב בו זמן דאל"ה מנ"ל ידעי' מתי נתחיל למזונות יב"ח. ואין לומר א"כ איך מוכיח זמנו של שטר הא צריך הי' לו להזכיר משום יב"ח ז"א כבר נזהר מזה רש"י בצחותו דהי' לו לכתוב עד חדש פלוני בשנת פלוני מבלי הזכיר הזמן ודלא כסמ"ע סי' רנ"ח ע"ש.

משום צנועות ומשום פרוצות וכו' לכאורה משמע לפ"ז אפי' התנה ואמר שאם יארע לו אונס יתבטל התנאי. מ"מ לא מועיל משום האי טעמא. וכן משמע ממ"ש פ"י דמשו"ה עשו בעילתו בעילת זנות על לא חמס עשה וכ' ז"ל דתיקון חכמים הי' דכל המקדש על תנאי יהי' כוונתו שלא יתבטל ע"י שום אונס והוה גיטא מדינא. ואם יטעון ויאמר לא היתה כוונתי כך ונמצא עובר על דברי חכמים עשו עמו שלא כהוגן ואפקו אינהו קדושיו מני' עכ"ד. א"כ ה"ה נמי שלא יתנה כן להדי' ואם התנה אינו מועיל ואפקוענהי לקדושיו מני'. אמנם בטוש"ע א"ע סי' קמ"ד מבואר להדי' דאם התנה שיתבטל ע"י אונס מתבטל. וצ"ל דס"ל דלא תקנו רבנן אלא כעין דאורי' ה"ל דמן התורה נמי גבי אונסא דשכיח טובא קיי"ל אין אונס דה"ל לאתנויי' ואם התנה באמת מועיל ככה עשו חז"ל דבלא שכיח נמי שיהי' כל הנותן גט נותן דעתו על כל אונסין ויתנה עליהם ואי לא יעשה כן אפסיד נפשי' אבל אי התנה מועיל כנ"ל. ובזה נ"ל ליישב דברי המקוצועות הביאו המרדכי ס"פ כל הגט והג"ה מיימני פ"ט מהל' גירושין לחלק דבאונס דבידי שמים יש אונס בגיטין. ובהא ניחא לי הך דאכלו ארי וכ' עוד שם דב' לישנא דרבא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי הא מיירי באונסא בידי אדם דאין אונס והא מיירי בידי שמים דיש אונס ודבריו נפלאו חדא הא תרווייהו לישנא קאי אלפיכך דשמואל ואיך יחלוק את השווים. ועוד הא כל שקלא וטרי' דהש"ס קאי עליי' ומיירי בחלה ועיי' ב"י סי' קמ"ד מ"ש בזה ובמ"כ דבריו אין להם שחר. והנלע"ד בזה סברת בעל המקצוע' לחלק בכנ"ל. הא כך לפמ"ש התרומות הביאו המרדכי פ' מי שאחזו איך מועיל תנאו אם מתי הא קיי"ל אין ברירה ופירש"י בפ' כל הגט דוקא תנאי התלוי' בידי אדם לא שייך בי' ברירה אבל כל התולה בידי שמים תלוי' בברירה ואנן קיי"ל אין ברירה ותי' בשם ר"י ור"ת דמיתה לגביא חולה ה"ל מלתא העומד להתברר ובכי האי גוני אפי' בתלוי' בידי שמים יש ברירה ע"ש ובס' התרומה ע"כ והשתא י"ל לפי הנ"ל דהא כל עצמו לא אמרי' אין אונס משום דה"ל לאתנויי' ובמידי דתלי' בידי שמים לא מצי לאתניי' דקי"ל אין ברירה. זהי סברת ספר המקצועות. והשתא לפ"ז גם ס' המקציע לא אמר אלא בחלה וחלתה וכה"ג דהוה בידי שמים. משא"כ באונס בתקנתא דרבנן כגון לארוסה ה"ז גיטך אם לא אכניסך בר"ח ניסן ואקלע ביום א' ואניס בתקנתא דרבנן בכה"ג לא שייך ברירה דה"ל מלתא דעביד להתברר טפי ממיתה. וה"ל לאתנויי' ומדלא התנה אין טענת אונס טענה. והשתא לפ"ז שפיר מא"ח ומא"ח ילפי' דלשנא קמא אמר ולענין גטין אינו כן. קאי אדשמואל גופי' ועכשיו ששינו שקדו הגיע זמנו בא' בשבת וכו' וע"ז אמר ולענין גטין אינו כן דאניס כה"ג דלא שייך בי' ברירה אין אונס בגטין. ובלישנא בתרא קאי רבא אלפיכך חלה וחלתה דה"ל אונס בידי שמים על זה אמר וכן לענין גטין דאניס בידי שמים דלא ה"ל לאתנויי. בזה יש אונס וא"ש ואלו ואלו דא"ח. אך כל זה לבתר דמסיק דטעמא משום צניעות ופרוצו' אבל מן התורה יש אונס א"כ יש לחלק כנ"ל משא"כ לפי הס"ד בתרתי לשני הוה ס"ל להש"ס דמדאוריי' קאמר יש אונס או אין אונס וכמ"ש בתחילת הסוגי'. ופשוט דבדאורי' אין לחלק בין אונס בידי שמים בין אונס בידי אדם לכן שפיר שקיל וטרי' מחלה הוא וחלתה היא. וכל דברי המקצועות נכונים בעזה"י.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף