חתם סופר/גיטין/עט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:10, 19 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png עט TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היתה עומדת על ראש הגג וכו' נמחק או נשרף כ' רמב"ן ה"ה ברישא אלא אורחא דמילתא ברישא באויר הגג שכיחא רוחו' ומוליכים הגט למרחוק ואינו צריך לומר נמחק או נשרף אבל בסיפא במחיצו' החצר דלא שכיחא שיובילו הרוח מרחוק ע"כ קתני נמחק או נשרף ע"ש והנה זה יצדק לאבימי דמיירי בגג בלי מעקה אלא בפחו' מג' טפחים אבל לשמואל דמיירי שנכנס למחיצ' המעקה דוחק הוא. ע"כ ס"ל להרמב"ם דברישא נמחק ונשרף אינה מגורש' ומטעם שאבאר לקמן אי"ה ואפי' נימא דפליגא בהא שמואל ואבימי מ"מ הלכה כשמואל דאוקמתא דאבימי דחיקא כמו שהקשה הרשב"א דהא אויר הגג תנן וניקום ונימא בפחו' מג' טפחים ע"כ ניחא לאוקמי' במעקה דסתם גג שמשתמשים עליו החיוב להיו' לו מעקה ונהי בגוף הדין לא פליגי שמואל ואבימי דשמואל מודה דפחו' מג' כלבוד דמי וכן פסקו רמב"ם מ"מ באוקימתא דמתני' הוה אוקימתא דמעקה רויחא ומדמיירי מתני' במעקה ממילא ליכא למימר כרמב"ן דברישא שכיחא רוחו' דמ"ש מחיצו' מעקה ממחיצ' גג אלא ע"כ ברישא בנמחק ונשרף אינה מגורש' לשמואל עכ"פ. אפשר גם אבימי מודה אלא לאוקמתא דאבימי אין החילוק מוכרח משא"כ לשמואל:

והנה בשמעתין אר"ח רשויות חלוקו' לגיטין ומוכח לי' ממתני' דע"כ רישא וסיפא בחצר דידיה וגג דידיה וחד דוכתא מושיל לה ולא תרי דוכתא ורמי בר חמי דחי הא כדאי'. וכ' רשב"א דרבא ס"ל לדוחק למתני תרי בבי בכדי והכל חד אלא ע"כ תרוויי' בחצר וגג דידיה ולאשמועינן תרי דוכתי לא מושלי כ"כ רשב"א ואני אסביר בעזה"י דלקמן אמרי' גבי שני גגים הסמוכים דלא קפדי אינשי פירש"י דגגים לא קביעי תשמשיהו כולי האי לא קפדי. וכ' רשב"א צ"ע למאי דמוקי מתני' בחצר וגג דילמא משום לא מושלי אינשי הא בגג לא קפדי מ"ש חצר וגגי או תרי גגי ע"ש מ"מ הרוחנו עכ"פ להך אוקימתא דבגג וחצר דידיה ומושיל לה דוכתא א"ש דתני תרי בבי במתני' ולא זו אף זו לא מיבעי' עומדת על הגג דלא מושיל לה חצר וכל זמן דלא מטי לאויר גג אינה מגורש' אלא אפי' בעומד' בחצר ה"א אגג לא קפיד כק' רשב"א קמ"ל אפי' בסיפא נמי עד שלא יצא מאויר מחיצו' מעקה אינה מגורש'. והשתא להרמב"ם הנ"ל נלע"ד דר"ח ורבא ס"ל כאבימי דמתני' בפחו' מג' וא"כ י"ל כרמב"ן רישא אורחא דמילתא דע"י הרוח נתקלקל הגט אבל לדינא אין חילוק בין רישא לסיפא וא"כ קשה תרתי בבי בחד דינא למה לי אע"כ כר"ח ואשמועינן דתרי דוכתי לא מושלי אינשי אבל רמי בר חמי ס"ל כשמואל דרישא במעקה וברישא נמחק ונשרף אינה מתגרש' א"כ רישא וסיפא תרי דינים משונים זה מזה ולעולם לענין חצר וגג הא כדאי' והא כדאי' וליתא לדינא דרב חסדא דרשויו' חלוקו' לגיטין ומשו"ה לא מייתי רמב"ם הך דינא דתרי דוכתי לא מושלי אינשי דהא דפיסלא דלעיל ע"ז ע"ב מפרש רמב"ם שנתגלגל לפיסלא ותרי דוכתי בודאי לא מושלי בפעם א' אבל חד דוכתי מהני תרי מושיל שפיר כי הוא מושיל לה מקום א' ברשותו להתגרש יהיה על הגג או בחצר אבל תרוויי' בבת א' לא מושיל כגון שיתגלגל מחצר לפיסלא ותצטרך שני המקומו' זה לא מושלי ולקמן בשני גגים מפרש רמב"ם פי' אחר דמיירי בגג שלה ושל חבירה ויבואר לקמן אי"ה ואפי' אי נימא דבש"מ הכוונה כפירש"י בשני גגים דבעל ותרי דוכתי לא מושיל היינו רבא הוא בעל מימרא דג' מדות בגיטין ואיהו כר"ח ס"ל אבל למאי דס"ל לרמב"ם כדחיתו של רמי בר חמי ליתא להך דינא ולמד רמב"ם ממנו לעומד' בגג שלה סמיך לגג שכינה ועיין לקמן אי"ה:

והנה בסנהדרין ע"ז ע"ב אר"פ זרק צרור למעלה וכו' מבואר הזורק בכחו ע"ד משל ועולה עשר אמו' ויורד בשוה למטה נגד רגליו הרי פסק כח הזורק באמה מעשירי'. ושוב ירד האבן בכח עצמו וכבידתו לנצח האויר ולירד למטה נוכחו אך אם ירד בשיפוע לצדדי' א"כ חזינן דעדיין אחר עשר אמות לא פסק כחו לגמרי שהרי לא נצח האבן כח האויר לירד למטה נכחו. אך גם כחו ועוזו וגבורתו לא נצח את האבן להעלותו עוד למעלה אך עדיין כח חלוש מכחו נשאר וירד האבן בשיפועו לצדדים בתערובו' כח הזורק עם כח כבידו' האבן. ולפ"ז העומד בחצרה וזורק גט למעלה שוה עם מחצת החצר ומשם יורד למטה נוכחו אם כן בסיום מחיצו' החצר שם פסק כח זריקתו ומשם ירד ה"ל כמוסר מיד ליד כי כח זריקתו הוא ידו ומחיצ' הם ידיה וה"ל נותן מיד ליד אך אם העלה הגט בכחו למעלה ממחיצ' חצירה ושם ירד בהשויה נוכחו צל"ע כיון שפסק כחו אמה למעלה ממחיצה ושם ירד אמה א' עד שמגיע בין מחיצותי' ואותה אמה ירד האבן בכח כבידת עצמו ולא מכח הבעל וכשמגיע אח"כ לבין מחיצ' חצירה שלא מכח הבעל אפשר דהוה כטלי גיטך מע"ג קרקע וצל"ע ואמנם בשמעתין דעומד בחצירו וזורק למעלה בשיפוע כדי שלא ירד נוכחו כ"א ירד לצדדין לתוך מעקת הגג א"כ עלה למעלה ממחיצ' המעקה וירד לתוך המחיצה והכל בשיפוע א"כ לכל הפחו' כח חלישו' הבעל אית ביה ואפשר כח גמור כיון שנתכוון לזרוק בשיפוע וא"כ אפי' הגיע למחיצת המעקה דהוה ידה מ"מ גם הבעל עדיין אגיד ביה שמכחו נופל לצדדים וא"ש דאם נמחק ונשרף אינה מגורש' ואפי' אם אח"כ נופל ארץ ולא נשרף. מה שהיא מגורש' למפרע צריך טעם אבל עכ"פ נמחק ס"ל לרמב"ם אינה מגורש' דעדיין ידי אגוד ביה. מה שאין כן בסיפא אינו מכחו אלא כפותח ידו וממילא נופל למטה למחיצ' חצירה ואפי' הוצרך להעלות איזה טפחים להעלותו למעלה ממחיצ' המעקה אין זה צריך כח וזה פסק מיד כמובן ומשו"ה בנמחק מגורש' ואולי זה המכוון במתק לשון הה"מ ע"ש וק"ל:

והא לא מינטר. פירש"י וה"ל אויר שאין סופו לנוח. ולקמן אמר רבא ג' מדות וכו' נעץ קנה וכו' אבל הכא משום אינטורי והוה חצר שאינה משתמרת ע"ש ודלא כפירושו כאן דמשמע משום אויר שאין סופו לנוח והנה הרשב"א הקשה דהא אפי' בפחו' מג' סמוך לגג דהוה רק כאלו מונח לא קשיא ליה ובמונח בראש קנה קאמר לא מינטר ותי' רשב"א בפחו' מג' סמוך לגג הוה מקום רחב ומינטר אבל בקנה שהוא מקום קצר לא מינטר והקשה בית שמואל א"כ אין הטעם דפחו' מג' משום לבוד אלא משום דבמקום רחוב מינטר ומ"ט קאמר פחו' מג' כגג דמי אלא נראה תי' של מהרש"ל שכ' כמ"ש תוס' לעיל ד"ה ותתגרש מאוירא דארבע אמו' דכיון דתקנו רבנן ד' אמו' ה"ה תקינו דתיקנו אוירא וה"נ כיון דפחו' מג' כמונח דמי ה"ה לאוירא אפילו לא מינטר כ"כ מהרש"ל וישרו בעיני בית שמואל. ואני עני לא זכיתי להבין מה ענין זה לד"א דמן הדין אינם קונים אלא חז"ל תקנו דלא ליתי' לאינצוי' ומאותו הטעם עצמו דלא ליתי' לאינצוי' הוצרכו לתקן דתיקני אוירא דארבע אמו'. אבל בפחו' מג' דהוה כמונח הוא מן התורה ולא עדיף ממונח ממש דבעי' חצר המשתמרת ואי באויר דפחו' מג' אינו משתמר מ"ט דליקני ומה שתי' מהרש"א על קושי' רשב"א היינו ממש תירוצו של רשב"א וק' עליו קושי' בית שמואל הנ"ל מה צורך לומר דכל פחו' מג' כגג דמי תיפוק ליה דמינטר. אבל הנלע"ד דברי רשב"א נכונים וגם רש"י אינו סותר עצמו רק אקדים דהא דבעי' חצר המשתמרת היינו מדכתיב יד ובעי' דומי' דיד המשתמר וסגי במשתמר ברוח מצוי' ומדברים ההוים תמיד דבעי' שמירה ואי משתמר ברוח מצוי' אפי' אינו משתמר ברוח שאינו מצוי' המפרק הרים ומשבר סלעים אין זה מזיק דהא גם בידו של אדם אינו משומר מארי ולסטים מזוין וכדומה ע"כ כל שמשומר מדברי' ההוים סגי לקנו' חצרו. אך אויר חצרו שיהי' כחצירו כל שאיננו בטוח שסופו לנוח אפי' ע"י רוח שאינו מצויה איננו אויר של חצר שהרי אינו בטוח שסופו לנוח כי בטבע של עולם הוא רוח שאינו מצויה ואינו דומה לדליקה ומחיקה שהוא סבה מקרית ואיננו בטבע אבל רוח שאינו מצויה וכדומה שהוא בטבע אעפ"י שהוא לעתים רחוקים ואינו מצוי' מ"מ כיון שהוא באפשרו' ממילא תו לא הוה האויר הזה כמונח בחצר כיון שאינו בטוח שסופו לנוח בחצר וע"כ אפי' לא בא רוח ונח בחצר מ"מ אינה מגורש' למפרע ומכ"ש שאם נמחק ונשרף שאינו גט ומש"ה כדפריך תרוויי' קא קשי' ליה אפילו ברוח מצוי' ואפי' בגג עצמו כה"ג לא קני ועוד הא לא מינטר ואין סופו לנוח ואין האויר כחצר ומשו"ה כדמשני בפחו' מג' סמוך לגג לא הוה סגי ליה בהכי דנהי בקרוב כל כך ובמקום רחב כגג הוה משתמר ברוח מצויה ותו לא צריך מ"מ ברוח שאינו מצויה לא מינטר ולא הוה האויר כחצר דאין סופו לנוח ע"כ מסיים וכל שלשה סמוך לגג כגג וה"ל כמונח ממש ותו לא איכפת לו אם אינו משתמר ברוח שאינו מצוי ולא יהי' סופו לנוח דהרי כבר מונח. וברוח מצויה הוא משתמר במקום רחב כמו גג. משא"כ בנעץ קנה דמונח ממש תו לא איכפת לן אי לא מינטר ברוח שאינו מצויה דהרי הוא מונח ממש אך משום דלא מינטר כלל והוה חצר שאינה משתמרת כלל כיון דמונח ע"ג מקום קצר וגבוה הרבה וא"ש. והא דאויר שאין סופו לנוח דמיבעי' ליה רבא בב"מ י"ב ע"א היינו כשדעת אחרת מקנה לתוס' שם דוקא במתנה ולרש"י גם מפקיר הוה דעת אחרת מקנה ולאפוקי מציאה דהופקר ממילא ואין כאן דעת מקנה לא מבעי' ליה לרבא דודאי אינו כמונח ומה שקשה מזה מסוגיא דב"מ ק"ב ע"א האריכו בזה כל הראשונים בשיטה מקובצת שם. ולפנינו ברצות ה' נדבר בזה וגם שהוא בע"כ לא מהני דעת מקנה לענין זה והרשב"א בשמעתין כ' בלשון וכי תימא לחלק בין גט למציאה ודחי לי' כי באמת גט דומה לאין דעת אחר' מקנה וגרע מהפקר מדעת ומשו"ה פשיטא בשמעתין כל שאין סופו לנוח לא הוה כמונח לענין גט ודברי פני יהושע בשמעתין בזה אינם מוכרחים. אך מה שצלע"ג מ"ש תוס' בשמעתין סוף ד"ה דרך עלי' דלא מיבעי' לי' לרבא אלא במקורה אבל באינו מקורה בודאי אינו כמונח א"כ צע"ג סוגי' דב"מ ק"ב ע"א:

כמאן כרבי וכו' כ' רשב"א בשמעתין דרבנן פליגי אדרבי אפי' בזורק מרה"ר לרה"י ואחר שהגיע החפץ לאויר מחיצו' רה"י אח"כ נפתח פתח כנגדו ויצא לרה"ר דהוה מתחלה אויר שסופו לנוח כמו קדם חפץ לדליקה ואפ"ה פליגי רבנן וס"ל לענין שבת לאו כמי שהונחה דמי' ומשו"ה פריך כמאן כרבי ע"ש:

נעץ קנה וכו' מהרש"ל לא גרס טרסקל וכ"כ רשב"א וכן ר"ן פ"ק דשבת וכן פסק רמב"ן ודלא כמהרש"א דכ' דבעי' מקום ד' ברה"י דליתא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף