חתם סופר/גיטין/סו/ב

חתם סופר גיטין סו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי. ככה הגירס' בש"ס שלפנינו אך רש"י גרס כתבו ותנו גט לאשתי וכן לקמן שלחו בי' רב לשמואל כתב רש"י הגירסא כתבו ותנו גט ע"ש רוצה לומר דגרם גט לבסוף אבל לא ידעתי מה רצה בזה. אבל עכ"פ איכא רבותא רבה חדא דכתב המרדכי בפרקין בסוף הפרק כל שלא נגמרה מעשה הוה מילי ומשו"ה כתיבה הוה מילי מפני שיש אחריו נתינה. וכתב אעפ"י שאמר כתבו ותנו ומסר לה גם הנתינה מ"מ כל א' שליחות בפ"ע הוא ע"ש ולכאורה תינח אם אמר כתבו גט ותנו והדר אמר תנו הוה כתבו גט שליחות בפ"ע ותנו בפ"ע והוה כתבו מילי ותנו לא הוה מילי. אבל אם אמר כתבו ותנו גט נמצא במה שאמר כתבו לא אמר כלום כי לא ידעו מה יכתבו אגרת או שטר חוב עד שיסיים ותנו גט לאשתי נמצא גט דבתרי' קאי נמי אכתבו דלעיל וה"א דלא הוה מילי כיון שמסר להם דבר גמור ואי נימא אפ"ה הוה מילי א"כ נימא גם בנתינה בכה"ג הוה מילי ואפ"ה לא אמרינן הכי אלא הכתיבה הוה מילי ולא מימסרא ובנתינה מימסרא:

אפילו אומר לב"ד הגדול שבירושלים שילמדו ויכתבו ויתנו. לפי מה דמשמע לעיל כ"ט בשיטת רש"י ותוס' משמע דבהא פליגי ר"מ ס"ל טעם דאלו יכתבו ויתנו בעצמם בזיון ולפ"ז כשאומר לב"ד תו לא חייש לבזיון שהרי ידע דאין דרך לכתוב בעצמם ור' יוסי סבר הטעם משום מילי וגם בב"ד שייך זה. ולפ"ז י"ל משו"ה רמז ר' יוסי שילמדו ויכתבו ויתנו וכ' רמב"ם בפי' משניות שאין גנאי לב"ד אם אין יכולים לכתוב ובזה רמז ר' יוסי איך אפשר שגנאי לבעל ובזיון במה שאינו כותב הגט בעצמו מה בזיון הלא גם ב"ד הגדול שבירושלים אינם יכולין לכתוב ועיין לעיל פ"ב דגטין ברא"ש סי' ר"ה כתב וז"ל והיינו טעמא דלא בעי' שליחות דוכתב לאו אבעל קאי אלא אהסופר כלומר וכתב הסופר ונתן הבעל דרוב אנשים אינן בקיאין לכתוב בגטין עכ"ל ע"ש. ורמב"ן בחי' לעיל כ"ט כתב דבין לר"מ בין לר"י לא שייך מילי לא מימסרי אלא בשליח אבל ב"ד אלים למשוי שליח במילי. ובהא פליגי ר"מ ס"ל כיון שאמר לשלשה תנו אע"ג שגם הם עצמם יכולים להיות שלוחין מ"מ ב"ד נמי הוה ומימסרו מיליהו לשליח ור' יוסי סבר כיון דהם עצמם נמי יכולין לכתוב וליתן אם ירצו תו לא הוה ב"ד אלא שלוחים ולא מימסרי מיליהו לשליח ע"ש וצ"ע אם כן ב"ד ממש לכ"ע מסרו מיליהו לשליח איך תלוי' פלוגתת אומר אמרו בזה עיין תוס' ד"ה מתני' מני וכו':

מילי לא מימסרי לשליח. ז"ל מהרי"ט בתשובה ח"א סי' קכ"ד שנראים לו שאם אומר אדם לחברו צא והקדש שור א' משוורי אין בו דין הקדש דמילי נינהי ו וכו' מיהו תרומה חשיבא מעשה וכו' מ"מ מחשבת תרומה חשיבא כמעשה ע"ש. ובס' בית מאיר תמה עליו הא מילי לשליח שני לא מימסרי אבל תרומה שליח ראשון הוא וכן בהקדש לי שור ע"ש. ולפע"ד סברת המהרי"ט נהי ע"י דבורו של המשלח נעשה ידו ומעשיו של השליח כהמשלח ומשום כן כשאמר כתוב לאשתי גט נעשה ידו כיד בעה"ב אבל פיו לא נעשה כפיו שנא' מה שיאמר בפיו כאלו אמרו בעה"ב זה לא נימא ומשו"ה בתפלה אין אדם יכול להוציא חברו אא"כ שמע ושומע כעונה אבל אם איננו שומע לא יכול לעשותו שליח לדבר בעדו ומשו"ה לא יכול לומר לשליח שני שיכתוב גט כיון שצריך לשמוע מהמגרש וזה השליח אין פיו כפי המגרש אעפ"י שידו כיד המגרש אם כותב בעצמו ונותנו נמי ואומר נמי הרי את מגורשת משום שהדיבור הזה אינו עיקור כ"א הנתינה לידה אבל לומר לשליח אחר שהאמירה עיקור זה אינו יכול. ויפה כתב מהרי"ט שאינו יכול להקדיש שורו בשבילו כי אין דבורו כדיבורו אבל תרומה יכול להפריש דמעשה ההפרש הוא העיקור אע"ג דצריך לקרוא שם מ"מ זה קריאת שם סגי במחשבה וא"כ המעשה של הפרשה עיקור ומש"ה יכול לעשות שליח בתרומה להפריש ולקרוא שם אפי' בפיו כיון שאינו עיקור אלא ההפרשה וע"י מחשבה. ושיטת המרדכי כ"כ לעיל כל שאיננו גמר דבר לא מימסר לשליח כגון כתיבת הגט שיש אחריו הנתינה ולפ"ז שליח קבלה של אשה יכול לעשות שליח דהוה גמר דבר. ושיטת ש"ג והוא מתוס' רי"ד במס' קדושין דבקידושי כסף אין שליח עושה שליח כיון דלא תלי' בכסף זה דוקא שהרי אם נאבד יכול לקדשה בכסף אחר ה"ל כמילי משא"כ קידושי שטר. וראיתי להגאון קצה"ח שכתב דמלשון דיוק רש"י לעיל ס"ג ע"ב רש"י ד"ה כתבו ונתנו לשליח פירש"י לשליח שמניתי מ"ט כתב רש"י שמניתי אע"כ היינו כנ"ל דכיון דבצד האיבעי' אם נאבד לא עשו שליחותן ויכולים לכתוב גט אחר במקומו שוב ה"ל כמו כסף קידושין לתוס' רי"ד ואינם יכולין לעשות שליח אפי' לנתינה ע"כ פירש"י לשליח שמניתי שהוא עשה השליח אלו דבריו ז"ל. ובמ"כ לא נראין לי דברים אלו דהנה מה שדימה זה לכסף קדושין אינו דומה דהכא אמרינן כיון שנאבד הגט לא עשה שליחותו וכאלו עדיין לא כתב גט כלל וכותב גט אחר לשמו ולשמה וזה הוא הגט שנעשה שליח עליו וכאלו מסרו לו הבעל. והראשון כמאן דליתא ולעולם בעי' אותו הגט עצמו שמסר לו הבעל אלא עכשיו זה השני הגט שמסר לו הבעל משא"כ כסף קדושין שהוה כאלו לא מסר לו הבעל כלום שאין קפידא באיזה כסף יקדיש אפי' משלו אפי' לא נאבד הראשון יכול לקדשה בכסף אחר ואין זה דומה לזה. ומ"ש שליח שמניתיו מילתא אחריתא היא שהרי חזינן אפי' השתא דמיירי שמינה שליח ידוע מ"מ באותו צד דאמרינן לטירחא דדהו חייש לא עשו שליחותן אעפ"י שכבר כתבו הגט והשליח כבר מינה הוא מ"מ כיון שאם היה רוצים היו הם יכולים להוליכו לא עשו גמר שליחותן עדיין א"כ מכ"ש אם לא היה מינה שליח רק אמר להו שאחר הכתיבה ימנו הם שליח לפי דעתן מי שירצו אז אפי' נימא לאו משום טירחא דדהו אלא קפיד שהם לא יוליכוהו אלא אותו שליח שימנו לפי דעתן מ"מ כיון שאחר הכתיבה עדיין תלוי מינוי השליחות בדעתן ואם כבר מינו עדיין יכולים לחזור ולמנות אחר על פי דעתן. פשיטא דלא עשו שליחותן ואין כאן מקום למיבעי מידי ע"כ הוכרח רש"י לפרש שהבעל כבר מינה שליח ואין עליהם שום מעשה אך אי אמרינן לטירחא דידהו חייש הא דקא מיבעי' לי'. ובמרדכי בקידושין ר"פ האומר מייתי שיטת הקדוש מראדי"ש דאפילו קידושי שטר ה"ל מילי משום דאין ביד השליח גמר דבר דאינו יכול לקדשה בע"כ ואולי לא תאבה האשה ודוקא בגירושין שיכול לגרשה בע"כ הוה גמר הענין. ובקצה"ח פקפק א"כ בזה"ז דאסור לגרשה בע"כ מפני חדר"ג אין שליח עושה שליח. ולק"מ דעכ"פ הבעל מוסר לידו הגט לגרשה בכל אופן שירצה והשליח אינו רוצה לעבור חר"ג ואינו רוצה לגרשה בע"כ אבל הבעל מוסר לו דבר גמור ואם יעבור על החרם ויגרש אותה בע"כ הרי היא מגורשת ואפי' למאי דכתב בנב"י בזה דאין שליח לדבר עבירה ולדעתו אינה מגורשת היינו בעובדא דילי' שהבעל שילחו לגרש בע"כ ולעבור עבירה ואין שליח לדבר עבירה אבל אם הבעל אינו שולחו על מנת כן לעבור והשליח מעצמו עובר עבירה בזה לא שייך אין לדבר עבירה ולא שייך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כי התלמיד לא שלחו לעבור על דברי הרב ופשוט. ומה שהקשה מלעיל ספ"ב שהאשה נעשית שליח להוליך גיטה לב"ד פלוני ושם עושה היא שליח אחר ע"ש והרי האשה הזאת אינה מתגרשת בע"כ בשליחות זו שהרי אם לא תרצה להיות שליח להולכה לא תקבל הגט ממנו ע"מ כן ואפ"ה עושה שליח אחר. במ"כ אינו ענין לכאן הלא כל שליח נמי יכול לחזור משליחותו אך כיון שרצה להיות שליח הרי בידו דבר גמור ואין מעכב בידו ה"נ האשה עצמה אין מעכב בידה אלא מרצונה תעשה וה"ל דבר גמור ויכולה לעשות שליח אחר והדברים ברורים לכל מבין:

כתובו כתב ידן הוא. צ"ע תפשוט מסיפא אמר לעשרה כתבו ותנו א' כותב ושנים חותמים הרי בכלל כתבו הוה כתיבה וחתימה ומיהו הרב"י כתב סי' ק"כ דמתני' לישנא קיטא נקיט ואמר כתבו וחתמו א"כ א"ש כיון דאמר גם חתמו א"כ כתבו כתב ידן הוא. אלא שכבר צווחו בי' קמאי ועיין פר"ח סי' הנ"ל. וכבר עמד כעין זה בבית שמואל סי' הנ"ל ס"ק י"ז. ובאמת לקמן סוף פרקין אתקין רב יהודה בגיטא דכלכם וכן אתקין רבא. ושם נאמר כתובו וחתומו ותנו ובמשנה לא נזכר חתימה הלא דבר הוא עכנלע"ד דאה"נ הו"מ למפשיט ממתני' אך בתחלה שקיל וטרי' באומר אמרו ולבסוף כדמי ר' יוסי תרתי קאמר ושמואל ס"ל כוותי' בחדא ופליג בחדא. שוב לק"מ דנאמר דמתני' ר' יוסי דפוסל באומר אמרו א"כ באומר לג' או לעשרה כתבו מה"ת נאמר כתב ידן קאמר ויקחו א' מבחוץ לכתוב הרי יפסול מטעם אומר אמרו. ע"כ נימא הכל בכלל כתבו בין כתב ידן בין כתב הגט אבל שמואל והבאים דמכשרי באומר אמרו ע"כ מספקא לי' אי כתב ידן וכתב הגט יהיה ע"י אחר כאומר אמרו או כתב הגט נמי אמר ומשו"ה תיקנו ר' יהודה ורבא לפרש כתיבה וחתימה:

מודה ר"י באומר אמרו. ובמסקנא לר"י פסול אומר אמרו ושמואל פליג עליו י"ל לפמ"ש רמב"ן דאומרו אמרו הוה כממנה שליח שלא בפניו ולא פסול אלא משום שלא לשמה כמ"ש ר"ן. והנה בעירובין י"ג ע"א פליגי תנא אי מוחקין מגלת סוטה מן התורה והקשו תוס' למ"ד מוחקין משום דהוה כלשמה א"כ מ"ט למיפסל בגט עד שישמעו קולו ונדחקו איסור דרבנן בעלמא הוא ובסוטה לא גזרו. וי"ל ר' יוסי דמתני' ודלקמן ע"ב ע"א ס"ל כמ"ד אין מוחקין לה מן התורה א"כ פוסל אומר אמרו משום שלא לשמה ושמואל ס"ל כמ"ד מוחקין לה מן התורה דהוה כלשמה ומכ"ש להכשיר אומר אמרו והוה כממנה שליח שלא בפניו. ועיין ב"ש סי' ק"כ סוף סק"ו שכתב דהוא רק פסול דרבנן נתכוון לדברי תוס' עירובין י"ג ע"א הנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף