חתם סופר/גיטין/סה/א

חתם סופר גיטין סה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מערימין על המעשר וכו' פי' שאינו רוצה לעשות ההערמה עם אדם מעלמא כי שמא יחזיק לעצמו ולא יחזיר לו הפירות אבל בבנו ובתו בטוח בהם. ורש"י פי' כיון שסמוכים על שולחנו. והא לשמואל ניחא דשמעתא אזלא אליבי' אבל לר' יוחנן דכל הסומך על שולחן אביו מקרי קטן א"כ ע"כ האי גדולים לאו בסמוך על שולחנו ומ"מ בטוח בהם שלא יחזיקו הפירות לעצמן:

ג' מדות בקטן צרור וזורקו וכו' בכאן ציינו תוס' והקשו מב"ב זכין לקטן וכו' ולא צייני לעיל בריש שמעתא דאמר רב אסי צרור וזורקו וכו' י"ל שם פשוט הוא דקטן וגדול דהתם היינו קטן במילתי' שלא הגיע לצרור וזורקו וגדול במילתי' שהגיע לצרור וזורקו אע"ג דמתני' התם מיירי בגדול שיכול לעשות שליח י"ל כיון שיש לו יד איתי' נמי בשליחות כמ"ש תוס' לעיל דמש"ה זוכה לאחרים. אך הכא לרבא לית לי' דזוכה לאחרים וע"כ משום דאינו בתורת שליחות אע"ג דזוכה לעצמו מ"מ אינו מן התורה לשמואל. וכיון דלית לי' שליחות א"כ גדול דמתני' דב"ב היינו שהביא ב' שערות שיכול לעשות שליח ודוחק להו למימר דקטן דהתם פחות מצרור וזורקו וגדול בעל ב' שערות ולא מיירי מתני' מבין שני הזמנים היינו קטן שהגיע לצרור עד ב' שערות זהו דוחק ע"כ נתקשו תוס' בזה וכבר רמזתי לעיל שבזה נתיישבו דברי הג"א דב"ב שם ע"ש וק"ל:

וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון. כן גי' רש"י ורי"ף גרס מתגרשת בקידושי' אביה וכ' רמב"ן לשיטת הרי"ף דיודעת לשמור גיטה הוא שמירה זוטא שיודעת להבחין בין גיטה לדבר אחר. אבל קידושי מיאון לא תיקנו אלא בשיודעת לשמור שמירה מעלי' והיינו בפעוטו'. אמנם לרש"י דקידושי מיאון קודמין נדחק הרז"ה ביבמות פרק ב"ש ע"ש ולולי דבריהם הייתי אומר כיון שהגיע לצרור וזורקו הרי זורקת הגט שהוא בעיני' כצרור ומכ"ש שאינו משמרו אבל אגוז שמקדשה בו או בתכשיט ופרוטה נוטלו ומשמרתו וכיון דרוב פעמים מקדש הקטנה בכסף ושוה כסף תיקנו לה קידושי מיאון אפי' מקדשה בשטר כיון דיודעת לשמור קידושי כסף:

קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה. משנה שאינה צריכא היא דמדיוקא אם רצה הבעל לחזור יחזור דייקינן הא לא רצה לחזור הוה גט כדדייקינן לעיל ס"ג ע"א. אלא הוה אמינא אם לא רצה הוה גט לכשתגדיל תקבלנו בידה ולא הוה ידעינן דיש יד לקטנה לקבל גט אפי' כי ליתא לאב כי דין זה עדיין לא שמעינן ע"כ הוצרך למתני עד שיגיע גט לידה היינו בקטנותה דאקטנה שהתחיל בה קאי. ובזה ניחא מ"ש תוס' לעיל סוף ד"ה נערה בשם רמב"ם דמס"ד דרבא דמתני' מיירי ביש לה אב מוכח דיש יד לקטנה אפי' יש לה אב ולא ניחא לי' דרבא מוקים לי' בנתגדלה בנתיים דא"כ משנה שאינה צריכא היא ומדיוקא דרצה לחזור ידעינן וכנ"ל. וראיתי למורי בס' המקנה דקדושין הקשה מנ"ל לרבא לדיוקא הא נערה עושה שליח דילמא נערה אפי' הגיע לידה אינו גט דלעיל ס"ג ע"א אמרינן אדם יודע שאין שליחות לקטן וגומר ונותן לשם הולכה. אבל בנערה דבעלמא אית לה שליחות רק הכא אינה עושה שליח טעי וסבר יש שליחות ונותן לשם קבלה ע"ש. והנה המקשה הוא רבה ואיהו לא אסיק לעיל הך סברא דאדם יודע ע"ש. אך הק' לר"נ מה צריך לומר חיסורי מיחסרא ולא שני כנ"ל וצ"ע לכאורה. אך מדלא הביא הרמב"ם ושו"ע הך דכשהגיע גט לידה מיהא מגורשת לאשמועינן הך דאדם יודע שאין שליחות לקטן ש"מ ס"ל דהך שקלא וטריא לעיל ס"ג ע"א היה להס"ד אבל לבתר דאסיק רב אשי לעיל שם הכא עבר שליח לשלוחותי' לגמרי תו אמרינן אה"נ אמר כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דתתגרש ושאני הא דר"נ היא אמרה הבא ושינה השליח עקר שליחותי' לגמרי דקבלה בעי' והולכה לא בעינן וכ"כ שם רש"י בקושי' ראשונה ע"ש ד"ה אבל הכא וכו' אלא שם כתב רש"י דבעל התקבל והולך קאמר וזה לא שייך הכא אבל מ"מ נראה דס"ל לרמב"ם ושו"ע דלקושטא אמרינן כס"ד דרבא כיון שנתן עיניו לגרשה אמר תיגרש כל היכי דמגורשה ולק"מ:

שאין הקטן עושה שליח. נסתפקתי אב שעשה שליח לקבלה ומת אם עדיין יכול לקבל הגט אע"ג שמת המשלח מ"מ הקטנה קיימת או לא. אבל הא פשיטא לי דאינה יכולה לבטל השליח אע"ג דאי לאו טעמא דצריך עדים ואין מעידין לפני קטן היתה יכולה לעשות שליח בעצמה דלענין גט ריבתה תורה כח לקטנה יש לה יד ודעת ומשו"ה הוצרך רמב"ם לתלות טעם בעדים. מ"מ לבטל השליח לא אתי דיבורא דידה לבטל דיבור קיום השליחות דבקדושין ר"פ האומר ס"ל לרש"י אין דיבור מבטל דיבור ונהי קיי"ל כר' יוחנן דפליג היינו דיבור של גדול אבל קטנה לא ועי' פנ"י והנלע"ד כתבתי:

אסורה לאכול בתרומה מיד. מ"ש תוס' כמו שאסור לעיל בכל הנשים בעולם לכאורה אינו דומה התם משום קנסא כמ"ש תוס' לעיל והכא לא שייך למקנסי'. והנה הרשב"א בת"ה ריש הל' שחיטה כתב דכל שאנו עוסקים לסלק החזקה כגון שוחט הבא לשחוט הבהמה ובה אנו עוסקים כבר איתרע לה חזקת חי וכעין זה בתוס' נזיר ס"ד ע"ב ד"ה אמר אביי וכו' וה"נ כיון שנשלח השליח לקבל הגט כבר איתרע חזקת היתר תרומה שלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף