חתם סופר/גיטין/מח/א

חתם סופר גיטין מח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בההיא קאמר ר"ל דכי קא נחית אדעתא דפירא קנחית. פירש"י ולאו אדעתא למקני' לארעא אפי' שעה אחת עכ"ל והענין קשה להבין ומכ"ש מה דאמרינן לקמן לחלק בין יובל ראשון לשני אטו ברשיעי ושופטני עסקינן דלא ידעו מאי דכתיב בספר אורייתא דמשה והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. אבל לולי דמסתפינא הוה אמינא לפי מה שפסק רמב"ם פכ"ג מהל' מכירה המוכר שדהו לפירות אין הלוקח רשאי לשנות דבר בהקרקע כ"א לאכול פירותיה אבל המוכר שדהו למשך שנים הרי באותן השנים הקרקע מכורה לו ובונה והורס כחפצו. ומבואר בירושלמי דפרקין בזמן שהיובל נוהג אין הדין כן דאין הלוקח רשאי לשנות בקרקע כל שהוא משום דכתיב ושב לאחוזתו כמו שהוא ולפע"ד דודאי מדיני ממונות ודיני מכירה הי' רשאי לחפור בו בורות שיחין ומערות אך מטעם קיום מ"ע ושב לאחוזתו ועיין מה שנתעורר בזה במשנה למלך פי"א משמיטה ויובל. והשתא לפ"ז המוכר שדהו לחמשים שנה בזמן שאין היובל נוהג דמותר לחפור בו שיחין ומערות מודה ר"ל דקנין הגוף הוה ואי אז ביהמ"ק קיים מביא וקורא אך בזמן שהיובל נוהג דמ"ע על הלוקח ושב לאחוזתו שלא יחפור בו וישיב הקרקע לבעליו כמות שהיא ס"ל לר"ל דלא הוה אלא קנין הפירות בעלמא ולא כקנין הגוף דמי. ואהא קאמר דקמ"ל דה"א כיון שמוכרו לזמן ומן הדין יכול לחפור בו רק לקיום מ"ע ה"א אין המוכר מסיק אדעתא שלסוף חמשים שנה שעמדה ביד הלוקח ובניו שיחזר לו כמות שהוא בלי שינוי ומיאש עצמו מזה וה"ל כעין קנין הגוף קמ"ל דלא נימא הכי ולא הוה אלא קנין הפירות והיינו דמחלקינן בין יובל ראשון ליובל שני שכבר הוחזר לו קרקעו כמו שהיא ולא שינה הלוקח אז סמיך דעתא דהמוכר שלא ישונה עוד גם בפעם שנית לעולם. ועפ"ז הבנתי גם דברי רבא לקמן דקאמר קרא ומתניתא מסייעא לר"ל והוא תמוה מאי סייעתא וכי עדיין לא ידעי' דשני תבואות הוא מוכר אלא לר' יוחנן ס"ל מכירת התבואות הוה כמכירת הגוף ומאי סייעתא לר"ל וכן ממתני' לא הבנתי סייעתא וכי משום דלר' יוחנן קנין הפירות כקנין הגוף אין לו לבעל הגוף ג"כ קנין בגופו ומכ"ש אחרי ככלות זמן אכילת פירות של הלוקח הרי ממילא הכל למוכר ולמה יהי' ראוי ולא מוחזק וצ"ע להבין וגם יל"ד מה ענין הכא. התם ר"פ החולץ דשם פסק רבא הילכתא כריש לקיש התם ה"ל למימר קרא ומתניתא מסייעתא לר"ל. ועוד הא קנין פירות כקנין הגוף פלוגתא דתנאי הוא. אבל לפי הנ"ל י"ל בקנין הפירות דעלמא ליכא קרא ומתניתא מסייעתא ומ"מ פסק רבא התם כריש לקיש. אך הכא חידש לן ריש לקיש אפי' בזמן שהיובל נוהג אף על גב דבעלמא מי שמכר קרקעו לזמן מודה ר"ל דהוה כקנין הגוף הואיל ויכול לחפור בו בורות שיחין ומערות מ"מ ביובל לא הותר משום ושב לאחוזתו ואהא קאמר רבא קרא ומתניתא מסייעא לר"ל מדכתיב שלא יאנה המוכר והלוקח זא"ז כי מספר שני תבואות הוא מוכר וע"כ יחשוב עמו כמספר שנים אחר היובל ותינח אי אינו אוכל מן הקרקע אלא הפירות והקרקע תשאר כמות שהיא. אבל אי ס"ד יכול לשנות א"כ מה יועיל חשבון שני תבואות לזה אע"כ אין לו אלא קנין פירות וכבר אפסקא הלכתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. וגם מתניתא מסייעא דאי ס"ד יכול לשנות נמצא אפי' אי לא שינה ומחזירה כמות שהיא מ"מ כיון שהי' יכול להפסיד הרבה בהקרקע לא הוה מוחזק אלא ראוי ומ"ט נוטל פי שנים אע"כ אין הלוקח רשאי לשנות ומסייעא לר"ל. אמנם נ"ל כיון דמעיקר הדין יכול הלוקח לחפור בו ורק משום דכתיב ושב לאחוזתו א"כ אחין שחלקו אע"פ שלקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל מ"מ מותרים לחפור שיחין ומערות כדרך שהי' עושה הראשון שנפל בגורלו בימי יב"נ כיון דליכא אלא משום ושב לאחוזתו הרי כל א' שב לאחוזתו וכמו שכ' תוס' בסוף הדיבור לענין שדה מקנה דאלת"ה לא יחפור באר כ"א חד בר חד עד יב"נ אע"כ באחים שחלקו יכולין לחפור ולפ"ז שפיר מצאנו ידינו ורגלינו ולק"מ קושי' תוס' ארבא וקושי' בה"ז פ"ז דעירוכין אהרמב"ם דכיון דריש לקיש לא קאמר אלא משום דאינו רשאי לחפור בו ואחין שחלקו רשאין לחפור א"כ תו לא קשי' מידי. ור' יוסף דקאמר לא מצא ידיו ורגליו צ"ל דהוה ס"ל דכל אדם בזמן שהיובל נוהג מותר לחפור בו ואפ"ה הוי לר"ל רק קנין הפירות ושפיר קאמר אלו גם ר' יוחנן הוה ס"ל הכי לא מצא ידיו ורגליו אבל רבא דקאמר קרא ומתניתא מסייעא לר"ל ש"מ ס"ל כנ"ל ומצא ידיו ורגליו וק"ל:

הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג. הא לרש"י דס"ל כל ימי בית שני לא הי' כל יושבי' עלי' ולא נהג יובל הא ניחא דמיירי ברייתא כל ימי בית שני ופלוגתא דר"י ור"ל הילכתא למשיחא למיסבר קרא. אבל לשיטת תוס' לעיל ל"ו ע"א וע"ב דכל ימי בית שני נהג יובל דהוה כל יושבי' עלי' ולא הוה זמן שלא נהג יובל אלא מגלות עשרת השבטים עד שהחזירן ירמי' בימי יאשי' ולע"ל פשיטא שיהי' כל יושבי' עלי' ולא מיתני הך דשני אילנות אלא מימי סנחריב עד יאשי' וזה דוחק גדול:

ת"ש הקונה שתי אילנות וכו'. בב"ב הקשו תוס' אמאי לא פריך ממשנה מפורשת הקונה ג' אילנות מביא וקורא. והנה הרמב"ם פי"א משמיטה ויובל הל' י"ד פסק הקונה אילן אינו חוזר ביובל דושב לאחוזתו ולא לאילנות. א"כ לפי מאי דקיי"ל נקצץ האילן מביא ואינו קורא דשוב אינו יכול לומר על האדמה אשר נתתי דעיקור אילן ארעא הוא א"כ לכאורה י"ל הקונה אילן בלא קרקע מביא וקורא אפי' לר"ל דהרי אילן מיקרי אדמה אשר נתת לי וביובל אינו חוזר והל"ל מביא וקורא. וצ"ל נהי אפי' יש לו קרקע אם נקצץ האילן לא הוה אדמה אשר נתת לי מ"מ אילן בלא קרקע נמי אינו קורא דלא מקרי אשר תביא מארצך דאלו הוה בכלל ארצך הי' מוזהר עליו בלאו והארץ לא תמכר לצמיתות. מ"מ מתוך הדברים נתיישב קושי' תוס' אי לאו דתנן בהדיא ב' אילנות מביא ואינו קורא הוה סד"א ג' אילנות נמי לא קנה קרקע ומש"ה מביא וקורא משום שאינו חוזר ביובל אבל השתא דתנן ב' אילנות אינו קורא וצ"ל אילן בלא קרקע לא מיקרי ארצך הא ג' קורא משום שקנה קרקע והרי חזינן אע"פ שקנה קרקע וחוזר ביובל מ"מ מביא וקורא וקשי' לר"ל:

מחלוקת ביובל שני וכו'. רמב"ם מפרש יובל ראשון של כל מוכר ומוכר. ומ"מ נ"ל היינו מוכר שדהו לא סמיך דעתו שיחזרנו לו לוקח דיהיב לי' זוזי. אבל אחין שחלקו ומימות יב"נ בכל יובל ויובל מחזירין זל"ז ומהפכין שדותיהם כך ירשו מאבותיהם שירש כן מאביו וכן מנחילין לבניהם אחריהם בהני לא שייך לחלק בין יובל ראשון לשני ובזה נסתלק מה שמיישב פנ"י פסק הרמב"ם ע"ש:

מנין ללוקח שדה מאביו וכו'. עיין עירוכין י"ד וב"ב ע"ב ע"ב דבעי למימר דטעמא דר"י ור"ש משום דאזלינן בתר פדיון. ועי' שם בתוס' ולכאורה נראה דר"מ ס"ל מסברא כיון בשעת הקדש הי' שדה מקנה ולא הקדיש אלא על דעת שיצא לו ביובל ושיושם בשווי' ולא בחומר שעורים א"כ מהיכי תיתי כשאחר כך מת אביו ישתנה נדרו מאשר נדר בתחילה אלא ע"כ קרא קאי אמת אביו ואח"כ הקדיש שבשעת הקדש כבר מת אביו וקמ"ל דלא נימא המכירה ביטלה הירושה דהרי קנין פירות כקנין גוף קמ"ל מ"מ נידן כשדה אחוזה. אך ר"י ור"ש ס"ל ק"פ לאו כק"ג. א"כ ליכא למימר דמיירי במת אביו תחלה אע"כ הקדישה בחיי אביו ואי תיקשי הרי לא נדר אדעתא דהכי. אה"נ הא קמ"ל קרא דלא אזלינן בתר זמן הקדש אלא בתר זמן פדיון או בתר זמן יציאה ביובל נמצא ב' הסוגי' עולים בקנה א' ודחי ש"ס הכא בקרא פליגי וק"ל:

אי לאו דאמר ר' יוחנן וכו'. כל השייך בישוב פסק הרמב"ם וקושי' תוס' כבר כתבתי לעיל. וז"ל הרמב"ם פי"ז משמיטה ויובל הל' כ' האחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זל"ז חלקו ביובל לא תבטל חלוקתן מכמות שהיה עכ"ל. נ"ל כוונתו דבחלוקה ראשונה היה חולקין השדה לפי האחים ועשו חלוקין שוים והטילו גורל ונפל על כל אחד חלקו ושוב ביובל מטילו גורל אחר ומחזירין זל"ז ממש אבל החלוקה לא תתבטל שיאמרו בואו ונחלק השדה לחלקים אחר באופן אחר מכמו שהי' ועיין ב"ב י"ב ע"ש וי"ג ע"א כמה אופנים חלוקין בחלקת השדה וקמ"ל הרמב"ם דחלוקה הראשונה קיימת רק מחזירין זה לזה ולא חוזרין וחולקין אלא מחזירין זל"ז. עיין ברכת הזבח ופנ"י והנלע"ד כתבתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף