חתם סופר/גיטין/מז/א

חתם סופר גיטין מז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ל זבין נפשי' ללודאי. אחז"ל להרגיז יצ"ט על יצה"ר בתורה וק"ש ואי לאו יזכור לו יום המיתה. ונ"ל דאין זה תקנה שלימה דאדרבא הרשעים מזכירים יום המיתה ויש להם חלב על כסלם באמרם אכול ושתה כי מחר נמות ואך כשעוסק בתורה וק"ש ואח"כ מזכיר יום המיתה נכנע מאימת הדין לפני מי עתיד ליתן דין וחשבון. והנה כולי עלמא מזבני נפשי' ללודאי אוכלי בשר אדם היצה"ר המפטם האדם במעדני פתיותיו כדי לאכול בשרו לבסוף ואדם ניצל ממנו בחיותו ופלגא היינו תורה וקריאת שמע שהוא הכאה להמית הלודאי הזה ופלגא הוא יום המיתה שהוא רק פלגא. וצדיק כריש לקיש מהכאה ראשונה שהוא עסק התורה כבר מת ונסתלק היצה"ר ופש לי' פלגא הזכרת יום מיתה כי לא הי' צריך לי' וכמ"ש מורי בהפלאה הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי פי' שלא הוצרכתי להזכיר יום המיתה לעולם כי בטלתיו בתורה וק"ש:

ועזבו לאחרים חילם. פי' חילם של עצמם ויגיע כפו. לאפוקי רשעים שעזבו לאחרים חיל של אחרים מה שגזלו וחמתו מאחרים מורישים לבניהם נמצא עזבו לאחרים חיל אחרים משא"כ ר"ל וחבריו עזבו לאחרים חילם של עצמם:

המוכר שדהו לנכרי וכו'. עיין פי' משנה לרמב"ם לפי גירסתו מבואר להדי' במשנתינו דכשגוים מייקרים השער מותר לבטל מצוה דאורייתא כדי להעמיד השער על מקומו. אך י"ל דוקא שלא להעשיר הגוי דאיכא לאו דלא תחנם ועיין כיוצא בזה בתוס' חולין קי"ד ע"ב. אך בישראל המייקר השער אע"ג דעבירה היא בידו מ"מ אין ביד הקונה ממנו שום איסור דלא תחנם א"כ אפשר אין לתקן לבטל ממצוה משום יוקר השער. אך הצמח צדק בתשובה דמייתי מג"א ריש סי' רמ"ב מייתי ממשנת כריתות דאפי' בישראל המייקר השער יש לתקן ע"ש. מיהו מהתם אין מוכח דמותר לבטל ממצוה דהרי התם לא אסר להם ר"ג להקריב השאר רק דרש אין השאר עליהם חובה אבל אפשר לכשיזלו מ"מ הביאו כל אחד קנים שלה משא"כ לאסור קניית הדגים משעבר שבת עבר ונתבטל מצותו. ועוד התם בכריתות איכא למיחש לתקלה שנמנעו מלהקריב כלל אפי' א' אבל הכא העניים שאינם יכולים לקנות ביוקר פטורים מחמת אונס והעשירים יתענגו ומנ"ל לבטל העשירי' מפני תקנת העניים:

לחפור בו בורות שיחין ומערות. נפקא מיני' דלא הוה גזל ומותר לישראל ליהנות מאותו הבור שיח ומערה. ועיין רשב"א דמייתי ירושלמי פלוגתא אי הקונה בזמן שהיובל נוהג אי רשאי לחפור ועיין מ"ש סוף הל' שמיטה ויובל ואם יגיעני הי"ת לקמן בס"פ סוגי' דקנין פירות דעתי לבאר בזה פסק הרמב"ם בעה"י. והנה לכאורה משמע לפי הסוגי' דתרי פלוגתת תלי' זה בזה יש קנין וחפירת שיחין וי"ל דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. מאן דדריש לי קדושת הארץ שא"א להורידה מקדושתה ולא אימעט אלא דיגון נכרי אבל תבואת נכרי שמרחה ישראל חייב כי כך קדושת הארץ מעיקרא כל תבואה שיגדל בה אם ימרחנה ישראל תתחייב. ואותה קדושה להקב"ה היא כי לי הארץ וא"א להמירה ע"י מכירה לנכרי א"כ אין לנו שום רמז ראי' לאסור חפירת שיחין ומערות כי קרא לה' הארץ ומלואה אסמכתא בעלמא היא. אבל למ"ד דגנך ולא דגן נכרי הרי מבואר דע"י שגידלה ביד נכרי ירדה מקדושתה א"כ א"א לפרש כי לי קדושת הארץ שהרי כתיב בהדי' דגנך וע"כ הכי אזהיר רחמנא לישראל המוכר שדהו לחברו בזמן שהיובל נוהג והארץ לא תמכר לצמיתות שיחפור פלוני זה כחפצו ואינו מחזירו לבעליו כמות שהיה כי לי הארץ ונהי שאותן בעלים שזכו עפ"י ה' בגורל בימי יהושע ב"נ נתן הקב"ה רשות לחפור אבל אין רשות למוכרה לאחרים אא"כ ושב לאחוזתו כמו שהיתה קודם מכירה כי לי הארץ ודבר זה יתבאר בפלוגתא דירושלמי. מעתה כיון שאפי' ישראל חברו אין לו רשות לחפור בו כש"כ נכרי נמצא תלי' זה בזה. אך צל"ע המוכר שדהו לנכרי בשעה שהיובל נוהג ויד ישראל תקיפה עליהם מ"ט לא נזכר בשום מקום שמוציאים ממנו ביובל כמו שנזכר במוכר עצמו לנכרי דאלמלא דכתיב קרא ה"א עבד עברי הנמכר לישראל הוא יצא ביובל אבל נכרי אינו מצווה על היובל והוצרך לכתוב בפרשה שמוציאים מן הנכרי ביובל ואם נאמר בשדה ולא נזכר אה"נ שאין מוציאים מן הנכרי ביובל א"כ מנ"ל שלא יחפור בה בורות דלמא ישראל נצטוה ושב לאחוזתו ולא נכרי וצ"ע:

והנה יש כאן ג' שיטות רש"י גרס לוקח ומביא ולא כמ"ש תוס' מטעם קנס אלא מדאורייתא מחויב ליקח לקיים מצות הגוף שלו משא"כ מעשרות אינו אלא תיקון מאכלו כמו שחיטה לבהמה וכ"כ רש"י לקמן ומבואר היטיב בלשון תוס' ב"ב פ"א ע"א והיינו למ"ד אין קנין הוא דאורייתא אלא ב' תקנות הוה כמבואר לקמן. ותוס' גרסי הלוקח מביא ממנה בכורים למ"ד יש קנין מביא כדי שיסברו שיש בה קדושה ויחזרו ויקנו מהגוי אעפ"י שאינו כן מ"מ עשו כן להטעותם כדי שלא תשתקע הקרקע ביד גוי וכיוצא בזה בשבועות ט"ז ע"א ובתוס' ד"ה אלא וכו' ולמ"ד אין קנין הוא דאורייתא אלא שהיה ב' תקנות. ור"ח שבתוס' וכן רמב"ם גרסי הלוקחה שחוזר ולוקח אותה שדה בעצמה דלמ"ד יש קנין וכבר הופקע קדושתה ע"י הנכרי ושוב אינה חוזרת כשלוקחה ישראל דה"ל כיבוש יחיד ולא שמי' כיבוש ומ"מ תיקנו שיביא בכורים כדי שיסבור שלא פקעה קדושתה וישתדל ולקנותה אע"ג דללא הועיל שהרי עכ"פ לעולם קדושתה נפקעת דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש מ"מ משום יישוב א"י טוב שתהיה הקרקע ביד ישראל. ולמ"ד אין קנין ס"ל לרמב"ם כל זמן שהקרקע והפירות ביד נכרי אפי' מירחן ישראל לא מחייבי אלא הישראל חוזר וקונה הקרקע עצמה או הפירות קודם מרוח ומירחן אז לא אמרינן דהוה כיבוש יחיד אלא חוזר לקדושה ראשונה. ומ"מ נ"ל כיון דהאי דאין קנין מקרא נפקא לן מלי הארץ וא"כ נהי רמב"ם פסק כמ"ד כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש וא"כ אצטריך קרא לחזר וקנה הישראל הקרקע או פירות קודם מירוח. וי"ל כשהפירות בידי נכרי פטורים מכלום. אבל מודה רמב"ם דלתנא ספ"ק דע"ז כיבוש יחיד שמי' כיבוש א"כ לא איצטריך כי לי הארץ לחזר וקנה דהא בעלמא נמי כיבוש יחיד שמי' כיבוש אלא קאי אפירות ביד גוי ומירחן ישראל שחייבין ובזה תבין הסוגי' אשר פנ"י במ"כ לא עמד בזה. ודע דמביא בכורים דשמעתין היינו שמביא ונותנו לכהן אבל לא יעשה בהם שום תנופה והנחה משא"כ בב"ב פ"א ע"ב ובתוס' שם דקא מעייל חולין לעזרה ע"ש וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף