חתם סופר/גיטין/מה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:09, 19 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png מה TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואי לא מפקינא לך מדר' אחי בר יאשי'. עיין כתובות ק"י ע"ב ותוס' שם לרב יוסף שרי למיזבן ולר"ת דוקא שקיל ממנו שטרא אדמים אבל למוכרו אינו יכול וכן פסק רמב"ם. והנלע"ד בזה דמדר"א בר יאשי' אסור מן התורה להחזירו לחו"ל ולמר יכול למוכרו בא"י ולר"ת אפי' למוכרו אינו יכול כי אינו יכול לשעבד בו כלל אבל לכ"ע דין עבד יש לו ואסור בשפחה ומותר בתרומה אם הוא עבד כהן וכ"כ פר"ח בספרו מים חיים ומשו"ה מבקשין מהרב שישחררו ויקבל שטר על דמיו עכ"פ ונראה שזהו בכלל תיקון חז"ל שהמוכר עבדו לחו"ל יצא לחרות שלא ימשכנו רבו אחריו. ה"נ חיישינן להכא כיון שעכ"פ עבד הוא חיישינן שימשוך אחר רבו ע"כ נהי דא"א לקנוס הרב ולכופו לשחררו מ"מ מבקשים הימנו שיקבל שטר על דמיו וישחררנו והיינו דאמר ר' אמי ואי לאו מפקינא לי' מינך מדר"א בר יאשי' פי' שעכ"פ אסור אתה להשתעבד בו וא"כ טבא לך לקבל שטר על דמיו ולכתוב לו שחרור גמור. ולר' יוסף שבתוס' הנ"ל דס"ל אם ימצא קונה ימכרנו שם נראה גם זה מתקנת חכמים כי אם ישחררנו אולי סוף סוף יצא המשוחרר הזה אח"כ לח"ל ולא הועלנו כלום אך כשמוכר בא"י טפי עדיף והיינו דאמרינן התם סיפא אין הכל מוציאין ר"ל עבד שברח והוסיף דאמרינן לי' זבני' הכא. שהוא תוס' על המשנה ולא היה צריך לזה אלא משום דקשה לי' פשיטא שאין מוציאין לח"ל שהרי אפי' מעלין ולהפוסקים קאי אעבד כנעני דלא כרש"י דקאי אעבד עברי א"כ פשיטא דאין מוציאין אע"כ מרמז לנו זבני הכא כדי שלא יכול לצאת לחו"ל כשנשתחרר וק"ל:

תלמוד לומר לא תסגור עבד אל אדוניו. הנראה דפשטי' דקרא כמ"ש רמב"ן פ' תצא דבר הלמד מענינו וסמיכת הפרשיות באיש מלחמה מאנשי צבא או בנו הבורח מאדוניו לצבא ישראל. ובהכי מיירי קרא בודאי ומדקשי' לן מעם אדוניו מעם אלקיו מיבעי לי' ולר"א בר יאשי' קשי' לי' מעמך מיבעי לי' אע"כ מרמז נמי אעבד שברח מא"י לחו"ל. ושני הדינים אמת גוי שברח אסור להחזירו ועבד שברח מחו"ל לא"י אסור להחזירו ומשו"ה פסק רמב"ם גם שניהם. ולפ"ז הא דקאמר לקמן דשלח להו כר"א בר יאשי' אין צריך לדחוק כפירש"י דה"ל למשלח להו כרבי דלא קיי"ל כותי' דהא קיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אלא הכי קשי' לש"ס דה"ל לשלוח להו כסתמא דברייתא דהילכתא היא:

אי לאו דנחמני את וכו'. צ"ע א"כ כיון דאינהי מהדרי לת"ח בט"ע מעיקרא מ"ט בעי סימנא כלל. עכנלע"ד דכבר מבואר בחי' לעיל כ"ז ע"ב דיש סברא לומר אי יש סימן שאינו ראוי לסמוך עליו אותו סימן מגרע כח דין ט"ע של ת"ח דאיכא למיחש כיון שרואה הסימן לבו אנסי' למימר שמכירו בט"ע אעפ"י שאינו. והני כותאי סמכו אט"ע של אביי אך חששו שמא יש לו בו סימן ועי"ז יטעה בט"ע ע"כ שלחו תחלה אית לך סימן בגוי' וכוונתם היה שאז לא יחזירוהו לו בט"ע. ואביי חשב שאינו נאמן אצלם בט"ע וסימן לא ה"ל בגוי' חשב אולי יטעו הם ויחזרו בסימן גרוע ואינו מובהק כמו חוורא כרסי' ושלח להם סי' הגרוע הלז והם אמרו כיון שאין לו בו סימן אלא זה דכולא חמרא הכי אית להו. סימן גרוע כזה לא יביאהו לטעות בט"ע וע"כ החזירוהו לו:

כי הדרן ואתא אמר בחשן קידרא בכשפים. פי' אע"ג ששמע מהם כי מנאפין מ"מ לא החליט דבחשן קידרא בכשופא דאולי השתא הא דאתרעי אך כי הדרן שנפדו משבי' ועדיין הוה בחשן קידרא אז ידע דבכשפים עושין אע"ג דאפשר אא"כ הרהרו בתשובה דקיי"ל אפי' רשע גמור שקידש אשה ע"מ שהוא צדיק חוששין לקדושיו שמא הרהר תשובה בלבו מ"מ הכא בלא"ה מעיקרא הוה קשי' לי' הא כתיב אשה בכל אלה לא מצאתי ע"כ לא תלה בהרהר תשובה ועוד נהי חיישינן שמא הרהר תשובה לחוש לקידושין מ"מ כל שמוחזק לפנינו ברשע אינו יוצא מידי רשעתו עד שיתחזק בתשובה שילך למקום שאין מכירין וכו':

ואין לוקחין ספרים תפלין ומזוזות וכו'. מדגרסין ואין לוקחין בוי"ו העיטוף משמע אדלעיל קאי אין פודין שבויים ואין לוקחין ספרים וטעם א' לשניהם. והשתא אי אין פודין איסורא הוא משום דלא לגרבי ולייתי ואפי' בתו אסור ה"נ י"ל ספרים תפלין ומזוזות קורין בו ואסור ליקח יותר מכדי דמיהן דלא ליגרבו וליתי. אך אי אין פודין אין מחייבין לפדות משום דוחקא דצבורא ה"נ בחיוב מיירי ואין קורין אלא גונזן והלקיחה היא מחמת חיובא שלא להניח כתבי קודש בידי גוים ואמר אין מחובים לפדות יותר מכדי דמיהן אבל אם ירצה הרשות בידו וא"כ לפסק רי"ף ורמב"ם דאין פודין משום ליגרבו וליתי א"כ ה"נ קורין בו עיין ר"ן בגירסת רי"ף ורמב"ם. והנה אי לגונזן שווי דמיהן אינו אלא כשיווי הקלף לעשות מהם תוף וכינור או רצועות לסנדלו וכן אפי' אי קורין בו נראה דאין ליקח ביותר מזה דלא לגרבי וליתי אך אי הטעם משום דוחקא דציבורא י"ל אי קורין בו ליכא דוחקי א' יהבו כפי שווי' ס"ת לקרות בו ולא נתבאר זה בפוסקים. ונראה כל אלו הדברים נרמזים בדבר רב בודי' לרב אשי:

ואין לוקחין ולא קתני ואין פודין. עי' יש"ש. ולפע"ד דהוה סד"א דמיירי דוקא בשללו גוים ס"ת מישראל אבל בלא"ה אין לוקחין כלל דתלינן בשם ע"ז קמ"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף