חכמת אדם/קע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חכמת אדם ‏ קע

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

א דין הקבורה בי"ט (בא"ח סי' תקכ"ו):
מת המוטל עליו לקברו אם הוא בי"ט א' לא יתעסקו בו ישראל ואפילו יסריח ואפילו א"א בעממין אבל מותר לקברו ע"י נכרי ואפילו אין חשש שיסריח שיכולין לשהותו עד מחר. ודוקא מלאכה דאורייתא אסור ע"י ישראל דהיינו עשיית הקבר ותפירת תכריכין ועשיית הארון אפילו רק לנסר הנסרים לפי אורך המת דהוי מלאכה דאורייתא משום מחתך. ונ"ל ה"ה דאסור לחתוך בגד פשתן בין מה שחותכין במדה מן החתיכה גדולה או שמחתכין לחתי' קטנות כדי לתפרם יחד כדרך שעושין לעשות בגד כמו שכתבתי בחבורי חיי אדם הלכות שבת כלל ל"ו סי' ב' דחייב משום מחתך (כמו שכ' הרמב"ם להדיא) וכן להחזיר העפר על הקבר לאחר שנתנו המת בקבר דגם מילוי גומא הוי בונה וכן להעמיד על הקבר כמין גל כ"ז הוי מלאכה דאורייתא ואסור בי"ט וה"ה לתקן מה שקורין געפליך נ"ל דהוי מלאכה דאורייתא אבל מה שאינו אלא מדרבנן מותר ולכן מותר להלבישו ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר ולהעמיד הנסרים בקבר ולהחם מים לרחצי' ולטהרו כ"ז מותר ע"י ישראל דטלטול המת אינו אלא מדרבנן ובהוצאה והבערה אמרינן מתוך שהותרה לצורך מותר גם שלא לצורך וטוב ליזהר לטהרו ע"ג קש או ע"ג נסר ולא ע"י סדינים שלא יבא לידי סחיטה וכל שאסור לעשות ע"י ישראל אסור גם ע"י קראים דעובר משום לפני עור. ומ"מ מקום שאין מנהג ידוע אם אין בו שום חשש שיסריח או שיצטרך להשהיתו נכון שלא לקברו ע"י נכרי (א"ח סי' תקכ"ו במ"א ס"ק ד') וכ"כ רש"י בפ' תולין ע"ש ברא"ש שלא כתב כלום מפירש"י אמנם ברא"ש ביצה ו' ע"א הביא רש"י דשבת וכתב פירש"י דוקא אישתהי ופסק שם מחמת זה דדוקא שיש חשש שיסריח אז מותר לקוברו בי"ט א' ע"י עממין אבל היכא דלא אישתהי ואין חשש שמא יסריח אסור לקוברו בי"ט א' ע"י נכרים אך המעיין ברש"י שבת וביצה לא נמצא שם תי' דוקא וכתב הח"מ שרש"י כתב לרבותא אפילו ביש חשש שמא יסריח אסור לקוברו ע"י ישראל בי"ט ראשון אבל ע"י נכרים אף שאין שום חשש שמא יסריח מותר לקברו בי"ט א' עיין בח"מ סי' תקכ"ו סק"א וא"כ נ"ל שמותר לקיברו בי"ט א' ע"י נכרי בלי שום חשש) אבל בביצה דף ו' כ' רש"י דמר זוטרא קאי על י"ט ב' דיתעסק בו ישראל וצ"ע) ואע"ג דטלטול לצורך קבורה מותר אבל להגביהו מן המטה להניחו על הארץ ואינו צורך קבורה רק שלא יסריח דינו כמו בשבת לעיל כלל קנ"א סי' כ' (עט"ז שם ב"י) ואסור להלינו עד י"ט ב' כדי שיתעסקו בו ישראל ואם צריך להוליכו לקברו בעיר אחרת רחוק ממהלך יום א' ולמחר לא יוליכוהו נכרים וגם לא יהיה באפשר לקברו למחר ע"י ישראל יקברוהו ביום א' ע"י נכרי בביתו או יניחוהו בארון ויחמרהו בחמר ובזפת ע"י נכרי ובי"ט ב' יוציאוהו ויוליכוהו לקבורה (שם מ"א ס"ק א'):

ב מת בי"ט ב' אפילו בי"ט ב' של ר"ה ואפילו אין חשש שיסריח מותר להתעסק בו ישראל בכל דבר הנוהגין לעשות למת אפילו במלאכה דאורייתא די"ט ב' לגבי מת כחול שויא רבנן ואפילו אם אפשר בעממין חוץ מן הכיפה שבונין על הקבר וזהו מדינא אבל המנהג במדינתינו דכל דאפשר לעשות ע"י נכרי אפילו בי"ט ב' נוהגין הכל כמו בי"ט א' חוץ מלכסהו בעפר ואפילו לעשות כמו הר ופשיטא לטהרו מותר ע"י סדין כיון דאינו אלא חשש שמא יסחוט רק שיזהר שלא יסחטו בידים ואם אין באותה עיר קברות לישראל מוליכין אותו לעיר אחרת אפילו חוץ לתחום ומשכירין לו ספינה ועגלה להוליכו ממקום למקום ונ"ל דמותר גם להוליכו על בהמות ישראל ואם א"א ע"י נכרי מותר הכל בי"ט ב' ע"י ישראל. בד"א כשרוצים לקברו בו ביום אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום משום כבודו להביא ארון ותכריכין וכיוצא בו אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה אפי' ע"י נכרי רק (א"ר) בטלטול דמותר אבל להלינו כדי שיקבר ע"י שראל אסור דאין זה כבודו ולהוציאו לכרמלית יש להחמיר (ע"ש במ"א ס"ק י"א) ואם אינו מוצא מי שיחפור הקבר בחנם מותר להטעותו ולפסוק לו שכר אע"ג דזה אסור ליטול שכר דהוי שכר י"ט ואם א"א להטעותו מותר ליתן לו שכר והניטל יתן את הדין ע"ז (שם) ומכ"ש דאסור לבני ח"ק ליטול מעות עבור מקום קבורה אלא יטלו משכנות ואם צריכים להמתין הרבה שעות להשיג נכרי לקברו ובתוך כך יבא המת לבזיון יתעסקו ישראל אפילו למנהגינו (א"ר):

ג בי"ט ראשון מותר ללוות המת דוקא עד תוך התחום ובי"ט ב' אפי' חוץ לתחום אם הוא לכבוד המת אבל בשביל כבוד האבלים אסור (א"ר) ואפילו יצאו חוץ לתחום (וגם) ד"א כמו שנתבאר בחיבורי ח"א הל' עירובין מ"מ מותרים לחזור באותו יום כדי שלא להכשילן בפעם אחר שימנעו מללות וכן מותרים להחזיר כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום שהרי מלאכתן להיתר שמא יצטרכו בו ביום ולכן מותר לטלטלן שלא יגנובו (שם) ואם א"א להם לילך ברגלים כ"א ע"י צער וטורח מותרים לרכוב על סוסים בי"ט ב' ומ"מ לא ירכבו בעיר מפני האומות ודוקא הקוברים מותרים לרכוב בי"ט ב' אבל המלווים אפילו בי"ט ב' אסורים לרכוב (שם):

ד אם נודע לבני עיר א' שישראל מת רחוק משם מהלך איזה ימים ולא ניתן לקבורה אעפ"י שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד וכבר נתבאר דאם אינם רוצים לקברו בו ביום אין עושין שום איסור אפ"ה מותרים לצאת בי"ט ב' כדי למהר קבורתו כיון שמוטל בבזיון גדול ע"פ השדה ולכן אם אינו מוטל ע"פ השדה אלא באיזו מקום המשתמר יש להחמיר כיון דיש אוסרין אפילו במוטל בשדה (שם ובמ"א ס"ק י"ז) אבל אם יש ספק אם יש שם מת אסור לילך חוץ לתחום ואפילו בודאי דוקא לילך ברגלים מותר אבל לרכוב אסור (א"ר) ומותר להביא מת בי"ט ב' מחוץ לתחום לתוך העיר לקברו בקברות ישראל אעפ"י שאפשר לקברו במקומו כיון שאין שם בית קברות אבל אם יש שם בית קברות ישראל אלא שצוה לקברו בקברות אבותיו אם יש חשש שיסריח קוברין אותו במקומו דאע"ג דמצוה לקיים דברי המת מ"מ אין זה כבודו לחלל עליו י"ט בחנם ואם אין חשש שיסריח מלינין אותו וקוברין אותו בקבורת אבותיו (שם ס"ק י"ח) ולשלוח מת ע"י נכרי בעגלה מותר אפי' בי"ט א' אפילו לא יגיע לשם בי"ט (ע"ש וא"ר הניח בצ"ע):

ה כשמת בליל י"ט ב' משכימין י' בני אדם וקוברין בשעה שהש"ץ אומר פיוטים ואם הוא אדם חשוב שרבים צריכין ללוותו נוהגין שמוציאין אותו לקברות אחר התפלה ואוכלין ואח"כ קוברין אותו ומ"מ אם הכל מוכן דהיינו הקבר והתכריכין ואפשר לקברו קודם אכילה בענין שלא ימנעו משמחת י"ט עדיף טפי לקברו קודם אכילה דאיתא במדרש לא תאכלו על הדם שאסור לאכול סעודה קבוע קודם שנקבר המת (שם ובמ"א):

ו אין קורעין על המת בי"ט ב' אפילו קרוביו (שם):

ז נפל גמור אין קוברין אותו אפילו בי"ט ב' ואפילו מת בתוך ל' ונגמר צפרנו ושערו מ"מ במקום שיש צער לחיים שמסריח בבית יכולין לקברו בי"ט ב' ע"י עממין אם הוא בתוך ל' ואפילו בי"ט א' ע"י עממין במקום צורך גדול ולאחר ל' אם יכול להלינו במרתף או שהעת קר אין לקוברו בי"ט א' אבל אם יש לחוש שיסריח דינו כמת גדול (שם) ועיין לעיל כלל קמ"ט סי' י"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.