חיי אדם/ב/קלב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חיי אדם TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png קלב

כלל קלב
הלכות תענית (תקס"ב)

א מצות עשה מה"ת לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבא על הצבור שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו (רמב"ם) וכשם שהצבור מתענים ומתפללים על צרתם כך מצוה על כל יחיד שיתענה ויתפלל על צרתו כיצד היה לו חולה בתוך ביתו או תועה במדבר או חבוש בבית האסורים יש לו להתענות ולבקש רחמים (תקע"ח) ודבר זה מדרכי התשובה הוא בזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו וידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן שכתוב עונותיכם הטו אלה. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו צרה זו נקרה מקרה ה"ז דרך אכזריות וגורמות להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות והוא ככתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. ומדברי סופרים להתענות על כל צרה עד שירוחמו מן השמים ובימי תעניות אלו זועקין בתפלה ומתחננים ומריעין בחצוצרות (רמב"ם פ"א מהל' תענית) וחצוצרות לאו דוקא אלא ה"ה שופר ולכן תמה המגן אברהם בסימן תקע"ח למה אין נוהגין לתקוע בשופר בעת צרה אע"ג דאין דין ת"צ בבבל מ"מ כיון שהוא מ"ע מן התורה:

ב מדינא אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי מפני שכשיראו שיקנו סעודות גדולות לסעודת ערב וגם לצורך שבת יסברו שרעב בא לעולם ויוקירו השער אבל במדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים ולכן מותר (סימן תקע"ב) ואין גוזרין תענית על הצבור מתחלה בר"ח ולא בחנוכה ופורים או בחול המועד או בט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות או ט"ו באב (לבוש) ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום א' ופגע בהם ימים אלו מתענין ומשלימין וזהו מדינא אבל האידנא צבור דינם כיחיד ומפסיקין בר"ח ומשלימין יום אחד וכן נוהגין. וב"ד שגזרו שלא לאכול בשר בכל ב"ה חצי שנה או שנה אם לא יעלה על דעתם שיהיה ר"ח וט"ו באב בתוך משך זה צ"ע אם מותר אי לא דמסתמא לא נתכוונו לאסור ימים שאין אומרים בהם תחנון או סעודת מצוה (עיין במגן אברהם סי' תקפ"ב ס"ק ה' ובא"ר סי' תק"פ סק"ט) וישלימו יום אחר אבל יחיד שקיבל עליו חל עליו האיסור ומשמע דאפילו בסעודת מצוה אלא אם כן התנה בשעת הנדר (שם ובמגן אברהם):

ג יחיד שרוצה להתענות תענית נדבה צריך לקבל מבעוד יום בתפלת המנחה שלפניו בשומע תפלה או אחר שסיים תפלתו קודם שיעקור רגליו יאמר הריני בתענית יחיד מחר יה"ר שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת וטוב יותר לקבל קודם אלהי נצור כדי שלא להפסיק תפלתו רק בשומע תפלה יהרהר בלבו שמקבל התענית ואף עפ"י שאוכל ושותה אח"כ אין בכך כלום. וכן אם קיבל עליו להתענות ג' או ד' ימים או יותר זאח"ז שיתענה בימים ויאכל בלילות אין בכך כלום דהוי קבלה לכולם ואין צריך לקבל כל א' ואחד במנחה שלפניו ואם קיבל עליו איזה ימים ואינם רצופין כגון שקיבל עליו בה"ב וכיוצא בזה י"א דצריך קבלה לכ"א וא' במנחה שלפניו הואיל ואינם רצופים אבל י"א דסגי בקבלה א' וכן נהגו העם (תקס"ב):

ד אם קיבל עליו להתענות ב' ימים רצופין מותר לאכול בלילה שביניהם אם לא שפירש בהדיא אף הלילות (שם):

ה הרגיל להתענות בעשרת י"ת או ביום א' דסליחות וער"ה אין צריך לקבלם שמקובלים ועומדים מכח מנהגם וכן ת"ח א"צ קבלה וכן תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות כשעונה אמן אחר הש"ץ ודעתו להתענות הוי קבלה וא"צ לקבל עוד. ומ"מ אם רוצה אינו מתענה כיון שלא הוציא בפיו אבל אם הוציא בשפתיו חייב להתענות וכן תענית שגוזרים הצבור י"א דסגי בהכרזת הש"ץ ומכ"ש תענית צבור דא"צ לקבל (שם):

ו אם לא הוציא בפיו אלא שהרהר בלבו להתענות אע"פי שלא הרהר בשעת תפלה אלא אח"כ בעוד שהוא יום הוי קבלה אף ע"ג דלענין נדר לא מהני הרהור עד שיוציא מפיו אבל תענית הוי קרבן וכתיב כל נדיב לב עולות. אבל אם לא קיבל אפילו ע"י הרהור אלא שהיה בדעתו להתענות אבל לא גמר בלבו אם כבר התחיל להתענות אסו' לאכול בלא התרה אבל כ"ז שלא התחיל להתענות אינו חל התענית ומותר לאכול (שם):

ז אם קיבל עליו קודם תפלת מנחה בפיו רוב אחרונים מחמירים דהוי קבלה (סימן תקס"ג במגן אברהם והט"ז בסימן תס"ב) ואפילו לא הוציא בפיו אלא שגמר בלבו י"א דאעפ"כ צריך להתענות מדין נדר וכיון דהוא מלתא דאורייתא אזלינן לחומרא (שהרי לראב"י מותר לקבל כל היום ולר"ת הרהור כדבור ומ"שכ המגן אברהם בס"ס תקס"ג בשם הלבוש דדוקא בהוציא מפיו אבל בהרהור אין חייב להתענות הוא תמוה דאדרבה בלבוש סימן תקס"ב סעיף ו' כתב דלא הוי קבלה לענין עננו משמע דעכ"פ צריך להתענות וכ"כ א"ר) (שם):

ח אפילו אכל עד חצי היום וקיבל עליו תענית עד הלילה חייב להתענות מדין נדר (שם):

ט אם לא קבל עליו במנחה לא נקרא תענית לענין שאם חייב תענית סתם לא יצא ידי נדרו. ונ"ל דבזה יש להחמיר אפילו קיבל קודם מנחה דהא י"א דלא מהני קבלה זו (שם):

י אם קיבל להתענות יום סתם אפילו בערב שבת צריך להתענות עד שיראו ג' כוכבים בינונים אבל גדולים לא מהני (כצ"ל במגן אברהם) אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד איזו שעה שירצה וכן ת"ח צריך להשלים עד צה"כ ואפי' בע"ש (תקס"ב ובט"ז סי' רמ"ט) שכן המנהג אבל תענית של עי"ת אפי' ער"ה א"צ להתענות רק עד פלג מנחה אחרונה שהוא שעה ורביע קודם צה"כ ויתפלל מנחה תחלה וכן חתן. ומ"מ נכון להתנות מתחלה (שם):

יא בענין תפלת עננו יש מחלוקת בין הפוסקים דיש אומרים דכל שלא קיבל עליו מבע"י או אפילו שקיבל עליו להתענות עד אחר תפלת ערבית כיון שאין משלים אין מתפלל עננו וכן נוהגים לענין אם גזרו הצבור תענית עד אחר מנחה כיון שאין משלימין אין הש"ץ אומר עננו אבל לענין יחיד נוהגים להתפלל עננו אפילו לא קיבל עליו מאתמול רק עד מנחה גדולה אם התפלל קודם שאכל אבל אם אכל מקודם אינו מתפלל וה"ה אם לא קיבל עליו מאתמול כלל והתענה כל היום. ואם לא קיבל עליו מאתמול וגם לא התענה אלא עד מנחה גדולה צ"ע אם יתפלל עננו ומכל מקום נכון שידלג תיבת ביום תעניתנו אלא יאמר עננו ה' כי בצרה גדולה כו' (ועיין ב"ח). ובתענית חלום לכ"ע מתפלל עננו אף על פי שלא קבלו מבע"י (שם):

יב אם היה טרוד בעסקיו עד חצי יום או יותר ונמלך להתענות עד הלילה כיון שלא אכל כל היום נקרא תענית שעות ומתפלל עננו:

יג כיון דתענית דומה לצדקה ולקרבן ולכן האומר אם לא אעשה דבר פלוני אשב בתענית אף על פי שמה שתלה תעניתו בו הוי דבר רשות לא אמרינן דהוי אסמכתא אלא צריך לקיים נדרו וכ"ש אם תלה בדבר מצוה או שאמר אם יצילני ה' מצרה או אם יצליח דרכי דהוי נדר גמור (שם):

יד נוהגין שיחיד אינו אומר ענני אלא במנחה שמא יצטרך לאכול אבל ש"ץ אומר גם בשחרית שא"א שלא יתענה א' מן הצבור וש"ץ אומרה ברכה בפ"ע בין גואל לרופא ואם שכח נתבאר לעיל בהל' תפלה כלל כ"ט סי' ה' אבל היחיד אין קובע ברכה לעצמו אלא כוללה בשומע תפלה וכשמגיע לכי אתה שומע תפלה כו' אומר עננו ומסיים כי אתה ה' העונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה כי אתה שומע תפלת עמך כו' בא"י שומע תפלה ודלא כהמון עם שמסיים בא"י העונה בעת צרה וזה טעות גדול (תקס"ה):

טו טוב לומר אחר אלקי נצור רבון העולמים הנדפס בסידור אבל אין היחיד רשאי לומר י"ג מדות דרך תפלה וברכה דהוי דבר שבקדושה שא"א בפחות מיו"ד אבל מותר לאומרה דרך קריאה בניגון וטעמים:

טז המתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה נענש על כך אבל אם אינו עושה להתפאר אלא שמבקשין ממנו שיאכל מותר לומר שמתענה:

יז כל תענית חוץ מט"ב ויה"כ מותר לאכול ולשהות עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן שינת קבע אבל אם ישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אלא אם כן התנה ואם הוא רגיל לשתות לאחר השינה א"צ להתנות על השתיה (תקס"ד):

יח כל השרוי בתענית הן על צרתו או על חלומו או שמתענה עם הצבור על צרתם ה"ז לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב ומכ"ש שלא ישחוק בשום שחוק אלא דואג ואונן כנאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (תקס"ח) וכל הפורש מן הצבור בין בתענית ובין בממון או בגופו אינו רואה בנחמתן וכל כמצטער עמהם זוכה ורואה בנחמתן. ואם אינו יכול לעזור הצבור לא בגופו ולא בממונו אל יעמוד במקום סכנה (סוף סי' תקע"ד):

יט בתענית יחיד מותר לטעום את התבשיל אם יש בו מלח או תבלין דכיון דתלי בקבלתו מסתמא לא קיבל עליו אלא אכילה ושתיה. וטעימה לא הוי אכילה. וטעימה זו בתוך דוקא ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולפנים ומותר לטעום עד רביעית ודוקא מעט מעט ויפליט אבל רביעית בפעם אחד אסור אפילו מפליט מיד ואפילו מעט מעט אסור יותר מרביעית וכל היום מצטרף לרביעית ודוקא בתענית יחיד אבל בתענית צבור הכתובים דוקא דהיינו י"ז תמוז וצום גדליה וי' טבת ותענית אסתר לאפוקי תענית צבור שגוזרין הקהל לפעמים (א"ר) דלא תלי בקבלתו נוהגין להחמיר (תקס"ז) ובט"ב וביום הכפורים. מדינא אסור. ונ"ל כשמבשלין ביום לצורך סעודת מצוה אפילו בתעניתים הכתובים חוץ מתשעה באב מותר לטעום אם צריך מלח ותבלין ובלבד שיזהר לפלוט ולא יבלע כלום ודוקא מעט מעט ועד רביעית (דהא הרבה פוסקים מתירין אפילו בלא סעודת מצוה):

כ ולרחוץ פיו במים בשחרית בתענית צבור אסור (ומ"ש המ"א דבפחות מרביעית מותר היינו לדעת הב"י בש"ע דמותר טעימה בת"צ אבל לרמ"א דטעימה אסור בת"צ ה"ה רחיצה) אבל בתענית יחיד מותר במים אפי' יותר מרביעית דבמים לא מתהני כלל וה"ה בחומץ שאינו ראוי לשתיה אבל בשאר משקין אסור ביותר מרביעית. ונ"ל דבמקים צער גדול יש להתיר אפי' בט"ב רחיצת הפה במים רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ובי"הכ יש להחמיר גם בזה בכל מה דאפשר (תקס"ז):

כא בתענית יחיד מותר ללעוס עצי קנמון ושאר עצים מתוקים ללחלח גרונו ולפלוט אבל בת"צ וכ"ש ט"ב ויה"כ אסור (שם):

כב הרוק אם יש באפשר יפלוט ומ"מ במקום דא"א מותר לבלוע אפי' ביה"כ דאף על גב דאוכלין שאין ראוין לאכילה פטור אבל אסור היינו במתכוין לאכילה אבל בבליעת רוקו שאינן מכוין כלל להנאתו מותר (מגן אברהם שם):

כג הנודר לצום עשרה ימים ולא ייחד דוקא לימים ידועים אלא באיזה יום שירצה יקבל עליו במנחה להתענות למחר והוצרך לדבר מצוה לאכול כגון בסעודת מצוה אף על פי שאין שייך בגוה או מפני כבוד אדם גדול או שמצטער הרי זה לוה ופורע יום אחר לאחר שהתענה מקצת היום (א"ר בשם הרא"ש ורי"ו) שהרי לא קבע הימים בתחלת נדרו ואף על פי שקבלו במנחה שלפניו היינו מכח נדרו שקדם לו אבל אם לא נדר מתחלה להתענות אלא שקיבל עליו במנחה להתענות למחר וכל שכן אם אמר בתחלת נדרו אתענה יום פלוני או בה"ב כל השנה או חצי שנה וכל שכן ת"צ או יום שמת בו אביו ואמו דכיון שמחוייב לצום יום זה דוקא אפילו מצטער הרבה אינו יכול ללותו ולאכול היום ולהתענות יום אחר (תקס"ח):

כד ודוקא שאמר בה"ב כל השנה או שאמר בה"ב של חצי שנה אבל אם אמר סתם בה"ב חצי שנה או שנה אין זה כיום זה אלא כסתם שהרי לא נדר להתענות דוקא בחצי שנה זו ולוה ופורע (מגן אברהם שם):

כה הנודר להתענות בה"ב מותר להחליף ולהתענות הב"ה אבל לא ימים אחרים לפי שמסתמא כוונתו להם הואיל והם יומא דדינא (שם):

כו מיהו תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות או עשרת י"ת ואירע ברית או פדה"ב או שאר סעודת מצוה (מגן אברהם סס"ק ט') מצוה לאכול וא"צ התרה כי כל המתענה אדעתא דמנהגא מתענה ולא נהגו להתענות בימים אלו כשיש סעודת מצוה. ונ"ל דה"ה פדה"ב שלא בזמנה נמי נקרא סעודת מצוה (דלא כמגן אברהם שכתב לאסור ע"פ התוספו' במ"ק וכבר כתבתי בהלכות שבת כלל א' בנ"א דבחינוך וביש"ש אי' להדיא דהוי סעודת מצוה וכתבתי בפירוש דעת התוספות גם כן כדבריהם דלא כמגן אברהם שנדחק בדבריהם) אבל שאר תעניתים שגוזרים הצבור וכן יא"צ אסורים לאכול אפי' בסעודת מצוה. כ' סיון שחל בע"ש מותר לאכול על סעודת מצוה כיון דא"א לעשות הסעודה בלילה ואם חל בחול הניח במגן אברהם בצ"ע אם מותר לאכול בסעודת מצוה שהרי יכולין לעשות הסעודה בלילה (מגן אברהם שם ס"ק י') ונ"ל דבעיר שאין מתענין כ' סיון ויש שם אנשים ממקומות שמתענין אם צריכין להשלים למנין על הסעודה מותר לאכול (וכה"ג כתב בח"ד סי' תקפ"ו):

כז ואם ידע לפני ר"ה שיאכל בין ר"ה ליה"כ על סעוד' מצוה מחויב להתענות יום א' לפני ר"ה דהא הטעם שמתענין ד' ימים לפני ר"ה הוא להשלים ארבעה ימים שאוכלין בעשי"ת ודוקא כשיש מיום א' דסליחות יותר מארבעה ימים כגון שחל ביום ש"ק או ביום ב' אבל אם חל ביום ה' וא"כ ליכא אלא ד' ימים א"צ להתענות יום א' קודם הסליחות דמעיקרא לא קבילו עלייהו אלא להתענות דוקא בימי הסליחות (שם):

כח וכיון שהטעם בתעניתים אלו שמתענים אדעתא דמנהגא ולכן דוקא כשלא קיבל עליו תענית במנחה אלא שסמך עצמו על המנהג או שענה אמן כשמברכין בה"ב דאז לא קיבל עליו בנדר ואם רצה שלא להתענות רשאי ולכן אפי' לא ידע שיזמינו אותו לסעודה והתחיל להתענות מ"מ מותר לאכול בסעודת מצוה אבל אם קיבל עליו התענית במנחה שעשה יותר ממנהג צריך לקיים ולהתענות אפי' בסעודת מצוה ויש לומר דאף כשקיבל עליו במנח' מותר שקבלתו הי' עבור המנהג אבל מי שאינו מתענה כל בה"ב או כל עשרת ימי תשובה אלא שמתענה יום או יומים ונמצא דזה צריך לקבל במנחה ודינו כאלו מתענה באמצע השנה שהרי אינו תלוי במנהג וחייב להתענות (שם) והוא הדין מי שיש לו מקצת חולי אם לא קבל במנחה אלא על דעת מנהגא אינו צריך התרה אבל אם מתענה יותר ממה שהצבור מתענין צריך התרה (סי' תקפ"א מ"א ס"ק י"ב) אבל הש"ך כ' בי"ד סי' רי"ד סק"ט דמחמת שאינו בריא לעולם צריך התרה:

כט במקום דמותרים לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אח"כ לאכול אפי' בביתו אבל קודם הסעודה אסור לאכול אבל הבעלי ברית מותרים לאכול מיד דיו"ט שלהם הוא (שם) חוץ מט"ב שנדחה כדלקמן כלל קל"ו (א"ר):

ל ת"צ או ת"ח או יום שמת בו אביו ואמו ושכח או הזיד ואכל אפי' הרבה חייב להשלים התענית כיון דיום זה מיוחד להתענות ואע"ג דמדינא א"צ להתענות יום אחר מ"מ ראוי להתענית לכפרה בה"ב אבל אם נדר להתענות יום א' או ב' ומחמת הנדר קיבל עליו להתענות למחר (כן נ"ל כמ"ש המגן אברהם בס"ק ו') ושכח ואכל אפי' רק כזית או ששתה מלא לוגמיו אע"ג דאיבד תעניתו ומותר לאכול מ"מ יש פוסקים דכיון דקבלו הוי כיום זה וחייב להשלים התענית ומ"מ כיון דמדינא איבד תעניתו נוהגין עליו עוד חומרא שצריך להתענות יום אחר מספקא ודוקא שאכל כזית בפעם אחת או ששתה מלא לוגמיו בפ"א אבל אם לא אכל בפעם אחת אלא שהפסיק בין תחילת אכילה ראשונה לסוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס וכן אם לא שתה מלא לוגמיו בפ"א (וע' בהל' יו"כ ס"ס תרי"ב) לא איבד תעניתו כלל ומשלים התענית וא"צ להתענות יום אחר דזה לא נקרא אכילה והנודר לצום ב' ימים ולילות ושכח ואכל בלילה צריך להתענות ב' ימים רצופים אחרים (שם):

לא המקבל עליו להתענות יום א' או יותר ומצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו בממון דאומדין דעתו דאדעתא דהכי קיבלו דתענית נחשב לצדקה וכיון שנותן דמי חלבו ודמו לעניים יצא ואם קבלו דרך נדר לא מהני ושיעור הפדיון העשיר לפי עשרו (שם) אבל בתענית שגוזרים הצבור לא מהני פדיון אם לא שהתנו כן הצבור:

לב מי שנדר להתענות כך וכך תעניתים אע"פ שבשעת הנדר הי' ימות הקיץ יכול לדחותם עד ימות החורף אם הוא חלש וצער לו להתענות בימים ארוכים דמסתמא לא היה הגון לו להתענות בימים ארוכים אבל המ"א חולק בזה דחיישינן שמא ימות (שם):

לג בת"צ ש"ץ שאינו מתענה לא יתפלל ואם אירע שעבר לפני התיבה יאמר (בש"ת) עננו ביום צום התענית הזה (מגן אברהם סי' תקס"ו ס"ז) ונ"ל דתיבת בש"ת הוא ט"ס דממ"נ לדעת ר' נתן משמע דאפילו עלה ירד ולטור משמע דיאמר ברכה בפ"ע בין גואל לרופא וכיון דפסק בדיעבד כטור א"כ יאמרנה כדין כן נ"ל (ובמחצית השקל מקיים גי' המגן אברהם שלפנינו בש"ת וז"ל דהטור ס"ל דאפילו לכתחלה יכול להתפלל מי שאינו מתענה ולומר ברכה בפני עצמה ונהי דהרב"י הסכים לדעת החולקי' היינו לכתחל' גם אפי' דיעבד שלא לקבוע ברכה בפ"ע אלא יאמרנה בש"ת ויסיים ג"כ בא"י ש"ת לבד וכיון שאומר ביום התענית הזה ולא תעניתנו שפיר דמי דאינו משקר כסברת הטור וגם לא קבע ברכה בפ"ע וגם הצבור יצאו י"ח כמבואר בסי' קי"ט דאם שכח הש"ץ עננו יאמר בש"ת וכתב שם המגן אברהם דאם סיים בש"ת לבד יצא לכן אם הש"ץ אינו מתענה יעשה כן לכתחלה) וה"ה אם אין ש"ץ אחר מוטב שיתפלל מי שאינו מתענה משיתבטלו לשמוע קדיש וברכו. ואם אין בב"הכנ י' שמתענים אע"פ שיש בעיר י' שמתענים אין הש"ץ קיבע ברכה בפ"ע אלא דינם כיחידים ומ"מ יאמרנה בש"ת כיון שהוא תענית צבור (א"ר וכ"מ בתשובת רשב"א סי' ס"א). ויחיד שאינו מתענה ומתפלל עם הצבור יאמר בש"ת עננו ויאמר ביום תענית צבור זה (אלי' זוטא בשם ב"ח) אבל כשמתפלל עם הש"ץ לא יאמר אפילו עם הש"ץ לברכה בפ"ע. וש"ץ המתענה תענית יחיד לא יאמר עננו כשמתפלל בקול רם אפי' לא התפלל עדיין בלחש אלא יאמר עננו אחר סיום תפלתו והש"ץ יאמר במנחה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה כו':

לד בת"צ הכתובים חוץ ט"ב קורין ויחל ומפטירין דרשו בין שחל בשני וחמישי בין שחל בשאר ימים אפילו חל בע"ש מפטירין דרשו וכן תענית בה"ב שאחר הפסח ואחר סוכות וכן כ' סיון מאחר שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל דינו כת"צ לכל דבר אבל כשהצבור גוזרים על כל צרה שלא תבא עליהם אם קבעי ביום אגד"ו לפעמים גזרו הראשונים ולא קראו בתורה כלל רק אמרו סליחות ותחנונים. ורמ"א כתב דיכולין לקרות ויחל ולומר עננו אבל אם חל ב' ה' שחרית אין דוחין פרשת השבוע ולמנחה ויחל ודרשו אם גזרו שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה וכן ער"ח יש מקומות שקורין בתורה במנחה ולא בשחרית ובמקום שאין מנהג אין לנהוג כן לכתחלה (תקס"ז) וכ"ז דוקא כשיש י' המתענים באותו בה"כנ ולענין אם יש כהן שאינו מתענה בשחרית דבלא"ה קורין בתורה אפילו קורין ויחל מותר לקרותו אא"כ כשהתענית הוא ביום אגד"ו ובמנחה לעולם לכתחלה יצא מבה"כ ואם קראוהו בדיעבד יעלה וכבר נתבאר לעיל בהלכות תפלה כלל ל"א סימן י"ט (שם):

לה מי שנתחייב לצום על פי תקוני תשובה מרוקח והאר"י כך וכך תעניתים טוב יותר להתענות מפוזרים כמש"כ וחטאתי נגדי תמיד ומכל מקום אם ירצה יכול לפטור אותם בהפסקות דהיינו ב' ימים וב' לילות רצופים ויפסיק מעט מבע"י דנחשב ליום א' ויום ראשון ג"כ ליום א' ויום שני נחשב כל שעה ושעה ליום והוא כ"ד שעות וא"כ הוי כ"ו ומעט בליל ג' ונחשב לכ"ז תעניתים וג' ימים וג' לילות רצופים נחשבים לע"ב תעניתים ועיין בסוף קיצור ראשית חכמה אבל הנודר לצום כך וכך ימים צריך לקיים נדרו ולצום מפוזרים (תקס"ח):

לו המתענה ת"ח בשבת וביו"ט או בחוה"מ או בר"ח או בחנוכה ופורים או בעי"הכ צריך למיתב תענית לתעניתו ואפילו בניסן אי בימים שבין ר"ח סיון לעצרת או בין יוה"כ לסוכות ומ"מ המתענה תענית חלום בר"ח ניסן או אב א"צ למיתב תענית לתעניתו די"א דמצוה להתענות והוי תענית צדיקים (שם):

לז יאר צייט מתענים ביום המיתה ולא ביום הקבורה ואפילו בשנה ראשונה ואפילו נקבר ביום שלאחריו ונוהג האבלות עד יאר צייט ולא יותר ואם נקבר ב' או ג' ימים אחר המיתה יתענה ביום המיתה וינהג אבלות עד תשלום י"ב חדש מיום הקבורה (כן הכריע בא"ר אבל בשמע שמת אביו משלים האבלות ביום המיתה כשאר אחיו ואם חל יאר צייט בימים שא"א בו תחנון המנהג שלא להתענות כלל ואם הוא בעל ברית אין צריך להתענות דיו"ט שלו הוא ואם ירצה יתענה עד מנחה גדולה אם מת באדר המנהג שבשנת העבור מתענה בראשון ויש מחמירים להתענות בשניהם (ובבאורי הגר"א הכריע לעיקר כדעה זו ע"ש) ואם היה השנה שמת בו מעוברת מתענה בחדש שמת בין בראשון בין בשני (שם) ונראה לי דאם א"י אם בראשון או בשני יתענה בשני חדא שהרי מוקמינן האדם על חזקתו ואמרינן חי היה ועוד שהרי י"א דלעולם מתענין בשני ושאר דיני יא"צ עיין בחיבורי חכמת אדם:

לח יאר צייט צריך להשלים אפילו חל בע"ש אבל אם חל בשנה ראשונה בע"ש ולא השלים אזי כשחל בע"ש אין צריך להשלים אבל אם חל בחול ואם כן צריך להשלים ממילא חל עליו הנדר (ועיין בהלכות שבת כלל א' סימן ח'):

לט הנודר לצום כך וכך ימים רצופים ואירע בהם תענית חובה עולין לו (ועיין בסי' תקס"ט במגן אברהם בזה כמה חילוקי דינים):

מ יחיד המתענה על צרתו ועברה או על חולה ונתרפא או מת צריך להשלים כל התעניות שקיבל עליו אבל צבור שמתענין על שום דבר ונענו קודם חצות לא ישלימו ואם תלמיד חכם ורוב צביר רוצים להשלים אין היחיד רשאי להפריש מהם (ועיין במגן אברהם סימן תקס"ט ס"ק א') ויחיד שמתענה ת"צ ונודע שקודם קבלת התענית כבר עברה א"צ להשלים וה"ה צבור ששמעו אחר חצות שקבלו התענית בטעות א"צ להשלים ובזה אין ראוי לצבור להחמיר אלא אם כן שכבר הוא סמוך לחשיכה (שם):

מא דין הנודר להתענות ופגע בו ר"ח וחנוכה ופורים נתבאר בא"ח סי' תק"ע ודין באיזה ימים אין גוזרים ת"צ בסימן תקע"ב:

מב מי שעבר עבירות ידועים המבואר ברוקח ובכתבי האר"י כמה ימים צריך להתענות לכפרה חייב להתענות אע"ג דמצטער בזה הרבה ואף על פי כן אם ת"ח הוא ותורתו אומנתו אפילו בזמה"ז לא יסגף עצמו כ"כ אפילו על עונות ידועים רק שישוב לפני ה' בלבב שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר ממה שהיה רגיל כי התורה היא מקוה טהרה ונמשלה לאש וכל אשר יבא באש באש יובא וטהר וימעט מכל התענוגים ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת ה' ולא ילך לשום סעודה וכ"ש לסעודת מריעות וישמור שבת בכל דקדוקיה ופרטיה ואם אפשר שיתענה עכ"פ בכל שבוע יום א' או עכ"פ כל יום ב' וה' עד חצות והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת עוד לעולם וה' יראה ללבב (ועיין בהלכות תשובה) ומ"מ מי שהוא איש בריא ואין התענית מזיק לו כלל אלא שרוצה להתענות לתשובה על עבירות שאדם דש בעקבו נקרא קדוש אבל אם אינו בריא וחזק וע"י התענית מתיש כחו אפילו מי שאינו ח"ח נקרא חוטא ואם הוא לומד ועל ידי התענית ממעט במלאכת שמים אינו רשאי לישב בתענית אלא אם כן כשהציבור גוזרים תענית דאז אסור לפרוש מן הצבור ומלמדי תינוקות פשיטא דאסורים להתענות שממעט מלאכת שמים וגוזל את הבריות (תקע"ח):

מג נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חופתם מפני שמוחלין להם עונותיהם ואינם מתענים בראש חודש חוץ מר"ח ניסן שהוא תענית צדיקים ולא בחנוכה ופורים ולא ט"ו בשבט ובט"ו באב אבל בניסן ובימים שבין ר"ח סיון עד שבועות ובין יוה"כ לסוכות ול"ג בעומר מתענין (סימן תקע"ג) ובא"ח של שבועות אינם מתענים (כדאיתא בחגיגה י"ח) אבל בא"ח של סיכית וש"פ אינו אלא מנהג ואזלינן בתר המנהג (סימן תכ"ט במגן אברהם שם):

מד דין תעניתים על הגשמים בא"י ועל שאר הצרות הבאות על הצבור מבואר בש"ע מסי' תקע"ה עד סימן תק"פ ודין ימים שמתענים בו תענית צדיקים (שם):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.