חיי אדם/א/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:48, 29 במאי 2021 מאת המגיה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חיי אדם TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png לא

כלל לא
דין קריאת ס"ת וכבוד ס"ת וספרים

א קריאת התורה בצבור הוא מתקנת משה רבינו ע"ה ותקנת עזרא (סי' קל"ה) חוץ מקריאת פ' זכור שהוא דאורייתא ולכן בני הכפרים צריכים לקבץ עשרה או לבוא לעיר לשמוע פ' זכור ובשעת הדחק יש לסמוך על מה שישמע בפורים פ' ויבא עמלק (מגן אברהם סי' תרפ"ה):

ב אסור לצאת בשעה שקורין בתורה אלא בין גברא לגברא אם צריך הרבה אבל לדבר אסור אפילו בין גברא לגברא ואפי' להורות או לפרש איזה דבר אסור. ואפילו בשעת קריאת הפטרה אסור דכתיב ובפתחו עמדו כל העם ר"ל ששתקו (סימן קמ"ו):

ג מותר לישב בשעת קריאה אפי' העומדין על הבימה כיון שהס"ת מונחת במקומה ומ"מ בשעה שהמברך אומר ברכו שהוא דבר שבקדושה ראוי לעמוד. ובשעה שמגביהין אותה ומכ"ש כשנושאין אותה מחוייבין לעמוד עד שתגיע למקומה ואעפ"י שאינו רואה אותה ויש מחמירין לעמוד בשעת הקריאה וכן עשה מהר"ם. וע' בביאורי הגר"א סי' קמ"ו סק"ט (שם):

ד אסור לאחוז ס"ת ערום בידים אם לא ע"י בגד המפסיק:

ה הקורא בתורה צריך לקרות עם המקרא מלה במלה בלחש ולא יקראו שנים אלא או שיקרא העולה והש"ץ ישתוק או להיפך דתרי קלא לא משתמעי ומ"מ צריך העולה לקרות עם הש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא שיקרא בנחת שלא ישמיע לאזניו. ומ"מ אם משמיע לאזניו ליכא למיחש דהא גם בתפלה תקנו בלחש ואפ"ה משמיע לאזנו ה"נ כן. ואם אין שם מי שבקי בקריאה ומעמידין א' מי שמקרא לקורא לא יחמרו שניהם בבת אחת אלא לאמר שגמר המקרא המלה יאמר הקורא. וכבר נתבאר לעיל כלל כ' ס"ד שאם עלה לס"ת במקום שאסור להפסיק אזי לא יקרא עם המקרא רק ישמע ממנו (סימן קמ"א):

ו הקורא וכן חזן הקורא צריכין לעמוד ואפי' לסמוך עצמו בשעה שקורא בתורה אסור. ואם הוא בעל בשר מותר לסמוך מעט ובדיעבד שקרא מיושב יצא:

ז נוהגין שהגבאי או הקונה מצות עומד אצל ס"ת וזה נקרא סגן כדי שיהיו ג' היינו שהסגן כביכול במקום הש"י שהוא מצווה לקרות לכל מי שירצה והקורא במקום משה. והעולה הוא המקבל במקום כל ישראל (שם):

ח אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה הברכה מפי המברך ואין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור ואפי' יש מאריכין באמן שהרי צריכין כולם לשמוע (שם):

ט העולה למגדל עולה בפתח שהוא לו דרך קצרה ממקומו וירד מהמגדל בדרך אחר שהיא לו דרך ארוכה ואם ב' הדרכים שוים עולה בפתח שהיא לו דרך ימין וירד בפתח שכנגדו וכן הדין בחזן כשמוליך הס"ת (שם):

י הקורא בתורה צריך לאחוז בידיו העמודים של ס"ת ולא ילך משם עד שיעמוד שם זה שקוראין אחריו (שם): והמנהג להמתין עד שיתחיל השני הברכה ומפני שבהליכה לא יוכל לשמוע הברכה נוהגים המדקדקים להמתין עד שיסיים השני הברכה אחרונה:

יא צ"ע אם כולם שמעו קריאת התורה ויש איזה ב"א שלא שמעו אם מותר לקרות עוד הפעם בשבילם. ול"ד לפריסת שמע בסי' ס"ט דהתם כל יחיד מחוייב אותה ברכה אבל הכא החיוב רק שישמע קריאת התורה וחכמים תקנו שיברך משום כבוד הצבור וי"ל דלא תיקנו אלא כשכל הצבור חייבין בקריאה אבל לא בשביל יחיד וצ"ע:

יב קודם הברכה פותח ורואה מאיזה מקום יקרא ומברך בעת שהס"ת פתוחה ברכת אשר בחר בנו וכדי שלא יאמרו הברכות כתובות בתורה יעצים עיניו אבל לא יהפוך פניו לצד אחר ואם טעה והתחיל ואמר אשר נתן אם נזכר עד שלא סיים הברכה יאמר אשר בחר ואם כבר סיים כל הברכה יברך לאחריה אשר בחר כו' ואחר הקריאה גוללו וסותמו ומברך וא"צ לכסות בסודר רק בעת שאומרים קדיש אחר הקריאה וצריך שיברך בקול רם כדי שישמעו ויענו והמברך בלחש ולא שמעו קרוב להיות ברכתו לבטלה (סימן קל"ט):

יג הגולל ס"ת יעמידנו על התפר שמא יקרע מחמת ההידוק שמהדק ולא יקרע אלא התפר ומי שנותנין לו להגביה הס"ת וגם לגלול אם א"א לעשות שניהם יגביה שהוא עיקר הגולל ויתן לאחר לגלול אבל אם נתנו לו להושיט המעילים ולגלול יגלול ויתן לאחר להושיט (סי' קמ"ד):

יד המפטיר לא יתחיל בברכות עד שגמר הגולל כדי שלא יהיה הגולל טרוד לשמוע הברכות (שם):

טו כשמתפללין בבית אסור להביא לשם ס"ת לקרות בו אבל אם יחדו לו מקום אפי' רק ליום א' מותר ואם הוא אדם חשוב או חולה יש מתירין בכל ענין. וי"א דוקא אדם חשוב וחולה אז מותר ובפ' זכור יש להקל אפי' בחשוב או חולה (סי' קל"ה) ונ"ל דאפשר גם בפ' פרה כן (ע' מגן אברהם סי' תרפ"ה):

טז ביום שיש ב' ס"ת מנהגנו להוציאם כא' אבל לא יפתח השניה ולא יסירו המפה עד שיגללו הראשונה (דברי המגן אברהם בסי' קמ"ז ס"ק י"א עיין בכלל ס"ח בנ"א סי' ב' שדבריו צ"ע) ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו הב' על השלחן ומניחין אותה קודם קדיש וביום שיש בו ג' ס"ת מניחין שלשתם כדי שיאמרו קדיש על כולם (סי' קמ"ז) ולא נהגו כן רק שיאמרן הקדיש בשעה ששתיהם מונחות על השלחן:

יז מ"ע מה"ת לקדש את הכהנים כדכתיב וקדשתו וקבלו חז"ל שר"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליתן לו מנה יפה ראשון (כן פי' הרא"ש בנדרים) ומ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד למי שגדול ממנו הרשות בידו (סי' ר"א) אבל לענין לקרות בתורה בבה"כנ תקנו חז"ל שאין הכהן יכול למחול אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל כדי שלא יבוא הדבר לידי מחלוקת שכ"א יאמר אני גדול ואקרא ראשון (סי' קל"ח) ואמנם זה שייך דוקא בבה"כנ דמסתמא יש שם רבים ולכן אפילו במקום מנין מצומצם ג"כ לא פלוג רבנן ובסעודה דמסתמא ליכא רבים ולכן אפי' יש שם רבים כסעודות מילה וחתונה לא פלוג רבנן ויכול הכהן למחול על כבודו ואע"ג דאם כהן נושא גרושה וכיוצא בו חייבין הב"ד לכופו ש"ה דמחלל קדושתו אבל דברים שלא ניתן לכהן אלא משום כבודו בידו למחול על כבודו (ע' בט"ז סי' קכ"ט ס"ק ל"ט ומגן אברהם שם ויש"ש גיטין פ"ה סי' כ"ב). ומטעם זה מותר להשתמש בכהן אם מוחל ע"ז ססי' קכ"ח). ועיר שכולה כהנים אם יש ישראל א' ביניהם אותו ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום ואם יש ג"כ לוי קורא כסדרן כהן לוי ישראל ואח"כ שאר הכהנים ואם אין שם ישראל כדי סיפוקם או שאין שם ישראל כלל קורא כהן אחר כהן וה"ה בעיר שכולה לוים (ועיין בש"ע סי' קל"ה סעיף י"ב בט"ז ומגן אברהם):

יח ומטעם זה מפני המחלוקת לכן המנהג הפשוט שאפילו כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל ואפי' אינו יודע לקרות כלל אין מדקדקין בכך ואע"ג שארז"ל כל ת"ח שמקדים לו כהן ע"ה חייב מיתה שמבזה התורה היינו בימיהם אבל בזמנינו כיון שכן המנהג אין כאן ביזוי (סי' קל"ה) וז"ל יש"ש גיטין סי' כ"א כל י"ש יזהר שלא יהיה סגן לקרות לכהן ע"ה לפני ת"ח אם יכול לקרות נמי כהן חבר. וכהן בעל עבירות או שהוא רשע מפורסם נראה פשוט אף לאותן דס"ל שעולה לדוכן מ"מ אין ראוי להקדימו ולקרותו בתורה קודם ת"ח ואין ח"ה גדול מזה אלא במקום סכנה עכ"ל:

יט אם ס"ת פתוחה והכהן קורא שמע או ברכותיה במקום שאסור להפסיק לכתחלה אין לקרותו וקורין ישראל במקומו ואין ממתינים עד שיסיים מפני כבוד הצבור דכיון שאינו רשאי להפסיק אין כאן פגם דהכל יודעים שהוא מפני שאסור להפסיק ובדיעבד אם קראוהו המנהג שמפסיק מפני המחלוקת. ומ"מ לא יקרא עם החזן רק שישמע ממנו ואפי' שהה כדי לגמור את כולה מתחיל ממקום שפסק כדלעיל כלל ה' סימן י"ב ומכ"ש שלא יפסיק לומר לחזן למי שבירך (סי' ס"ו במגן אברהם ס"ק ח') אבל אם עומד בפסוקי דזמרה מותר לקרותו ואם עומד בתפלה אפילו קראוהו אסור לעלות וכן תענית בה"ב וכיוצא בו שקורין ויחל אם אין הכהן מתענה ילך הכהן מבה"כנ ומ"מ אם אינו רוצה לצאת וכן בכל דבר שמנהג לקנות במעות כגון מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בראשית כיון שכבר נתקן מנהג זה לכבוד התורה אם אין הכהן רוצה לצאת קורין ישראל במקומו (סימן קל"ה) ודוקא בתענית בה"ב דידוע דיש הרבה שאינן מתענין א"כ ליכא פגמא ונ"ל בתעניתים הכתובים שהכל מתענים ואירע שהכהן מחמת חולי אינו מתענה יש בו משום פגם וצריך לקרות הכהן כן נ"ל (כן משמע מדברי הב"י בסי' קל"ה והביאו המגן אברהם בסי' ט') ואפילו בבה"ב דוקא במנחה אבל בשחרית כיון שבלא"ה קורין בתורה אעפ"י שקורין ויחל אין לחוש ומ"מ בדיעבד אם קראוהו לעלות יעלה אפילו במנחה (סימן תקס"ו במגן אברהם בשם הב"ח ס"ק ח' ומש"כ הט"ז שם שיש ברכה לבטלה נ"ל דליתא דהברכה היא משום כבוד הצבור) אם היה הכהן אבל ואין שם כהן אחר מותר לקרותו בשבת דהוי מילי דפרהסיא ומ"מ טוב יותר שיצא מבה"כנ (קל"ה):

כ אם כבר התחיל הישראל לברך וכבר אמר בא"י הוי התחלה ולכן אעפ"י שבא כהן א"צ הישראל להפסיק אבל אם אמר רק ברכו לא הוי התחלה ומ"מ כדי שלא יתבייש הישראל יעמוד שם בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא וכן אם היו כהן ולוי בבה"כנ וקרא בכהן שני במקום לוי שסבור שאין שם לוי אם כבר התחיל בא"י אינו מפסיק (שם):

כא נוהגין שאין קורין כהן או לוי למנין ז' אפילו על ידי הפסק ישראל אבל אחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי ובמדינתינו אין נוהגין לקרות אלא לאחרון או מפטיר אבל בתענית לא יעלה למפטיר שהוא ממנין הקרואים אא"כ אין שם ישראל היודע להפטיר ומותר לקרות כהן אחר כהן לאחרון ולמפטיר ובמקום דחק ולצורך קורין כהן אחר כהן בהפסק ישראל ואומר החזן אעפ"י שהוא כהן וכן בלוי אחר לוי ע"י הפסק ישראל ומ"מ אין מנהגנו כן ובי"ט אם קראו כהן חמישי יעמוד שם ויהיה המפטיר חמישי והוא מפטיר ואם א"א כיון שעלה לא ירד (שם א"ר):

כב אם קרא החזן כהן או לוי ואינו שם לא יקרא אחר בשם אלא יעלה מעצמו משום שלא יאמרו שהכהן הוא פגום ומ"מ לבן של הכהן מותר לקרות בשמו דאין כאן פגם דאם האב פגום א"כ גם הבן אינו כהן אבל לאביו של זה לא יקרא בשם דיש פגם די"ל שהאב נשא חללה וא"כ הבן אינו כהן (מגן אברהם ס"ק י"ח) ואם מתפלל מותר לקרות אחר דהכל רואין שהוא משום שעומד בתפלה (שם):

כג הקורא בתורה ונשתתק העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון אפילו לא שהה כדי לגמור כולה (כצ"ל במגן אברהם סק"ב) דאם יתחיל ממקום שפסק ולא יברך א"כ פסוקים הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם ואפי' בזמ"הז שהש"ץ קורא דינא הכי דמה שהש"ץ קורא חשוב כאלו העולה קורא. ודוקא שנשתתק אבל קרא מקצת פסוקים ודבר אפי' דברי חול לא הוי הפסק וא"צ לחזור ולברך (ק"מ):

כד אין קורין בתורה פחות מי' פסוקים דהיינו ב' קורין ג' ג' וא' קורא ד' חוץ מפ' ויבא עמלק בפורים שאין בו אלא ט' פסוקים דא"א בענין אחר ולכן כ"א קורא ג"פ ובדיעבד בשאר ימות השנה אם קראו רק ט' פסוקים יצאו דלא גרע דיעבד בשאר ימות השנה מלכתחלה בפורים אבל אם קראו פחות מט' פסוקים כגון שקראו שנים ג' ג' והשלישי קרא רק ב' פסוקים צריך השלישי לחזור ולברך לפניה ולקרות ד' פסוקים ומברך לאחריה דכל שקרא פחות מג"פ הוי ברכתו לבטלה ואינו נחשב לקריאה כלל ומכל מקום בחול ובמנחה בשבת דאסור להוסיף על מנין הקרואים לא יקרא אחר אותן הפסוקים אלא זה שקרא פחות הוא יקרא ואם הכהן או הלוי קרא פחות מג"פ צריך זה שקרא ב' פסוקים לחזור ולקרות מפסוק שקרא תחלה ויקרא כסדר י"פ וצ"ע [א] ואם קרא השני או השלישי פסוק אחד למפרע כיון שעל כל פנים קרא שלשה פסוקי' אף על פי שבין הכל לא קראו רק ח' פסוקים יצא כמו בראש חודש (קל"א):

כה אם קראו בין כולם עשרה פסוקים אלא שדלגו פסוק אחד באמצע בחול ובמנחה בשבת דאין קפידא רק שיקרא י' פסוקים א"צ לחזור אבל בשבת דעל כרחך צריך להשלים כל הסדר ולכן אם דילג אפי' תיבה אחת (מגן אברהם סי' רפ"ב) אפי' כבר השלים מנין הקרואים ואפי' כבר התפלל מוסף צריך לחזור ולקרות אותו פסוק שדילג ושנים עמו ויברך לפניה ולאחריה ובשבת א"צ שיקרא זה שקרא תחלה בטעות כיון דמותר להוסיף על מנין הקרואים (סי' קל"ז):

כו פרשיות המועדים דינם כמו מנחה בשבת שהרי כבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן ואפילו בקרבנות המוספין שקורין למפטיר או בחוה"מ סוכות אם דילג פסוק אחד דינו הכי אבל אם טעה במוספין ולא קרא כלל או שביום א' דחול המועד קרא ביום ב' לבד או ביום ב' קרא ביום ג' לבד וכיוצא בו די"ל דשמא היום יום ג' או ד' צריך לחזור ולקרות בברכה (שם מ"א) ובפרשת פרה אם לא סיים כל הפרשה כמו שתקנו אם כבר גלל הס"ת נמצא שהסיח דעתו מלקרות עוד חוזר ומברך לפניה ומתחיל מראש הפרשה אף מה שקרא כבר וגומר ומברך לאחריה אבל אם לא גלל רק שבירך באחרונה אין צריך לברך לפניה כיון דברכה אחרונה היה בטעות לא הוי היסח הדעת (ט"ז וכן נ"ל דלא כא"ר ע' בסמוך):

כז הא דאמרי' דאם קרא ב' פסוקים צריך לחזור ולברך לפניה ולאחריה היינו דוקא שנזכרו אחר שקראו כבר איש אחר או שגללו כבר הס"ת אבל אם עדיין לא קראו לאחר רק שבירך ברכה אחרונה א"צ לברך לפניה אלא קורא פסוק אחד ומברך לאחריה (כ"כ הט"ז ס"ק ד' וכן נ"ל שהרי כתב המגן אברהם בסי' ק"ץ ס"ק ג' דאם טעה ובירך ברכה אחרונה כיון שדעתו היה לשתות עוד מיד א"צ לברך בתחלה הוא הדין הכא שהרי זה כשבירך תחלה דעתו היה לקרות כתיקון חכמים ג' פסוקים אלא שזה סבור שכבר קרא ג' פסוקים ודומה ממש לשם וכדלעיל סי' כ"ב ודלא כא"ר כן נ"ל) ואפי' אם כבר קראו אחר רק שלא התחיל לברך עדיין ונזכרו יקרא הראשון ואם לא קראו למפטיר ג' פסוקים דינו כשאר קרואים (שם בא"ר):

כח לכתחלה לא יקרא בתורה השני מה שקרא כבר הראשון דלמה יברך השני עוד הפעם ואפי' אם ירצה להוסיף על מה שקרא ראשון ובדיעבד אם הוסיף השני אפילו רק ב' פסוקים עולה מן המנין וא"ל אינו עולה מהמנין חוץ מבסוכות שקורין בפרי החג שקורא השני מה שקרא כבר. ובשמחת תורה שנוהגין לקרוא פרשה אחד להרבה בני אדם דהיינו בשביל שכל אחד רוצה לזכות במצות התורה ביום השלמתה ה"ל כאי אפשר בענין אחר (שם):

כט הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים (פרשה היינו פתוחה או סתומה אבל לא מה שהעולם קורין פרשה דהיינו שני שלישי והוא טעות גמור) משום היוצאין שמא יצא אחד מבית הכנסת ויאמר שהעולה אחריו לא יקרא אלא ב' פסוקים הנשארים וכן לא יסיים עם הראשון ב' פסוקים אחר הפרשה דאז יתחיל השני ב' פסוקים סמוך לפרשה ושמא יכנס אחד בב"הכנ ויאמר שזה שקרא לפניו לא קרא אלא ב' פסוקים ואפי' המפטיר לא יתחיל ב' פסוקים לאחר הפרשה כגון שיש פרשה בסוף של ה' פסוקים אלא יקרא כולה ומכל מקום בדיעבד אם כבר בירך ברכה אחרונה א"צ לחזור ולקרות וגם הקורא אחריו אין צריך לקרות למפרע דדוקא לכתחלה חששו משום הנכנסים והיוצאין אבל לא בדיעבד אבל אם קרא אותו שלפני אחרון עד ב' פסוקים צריך האחרון להתחיל פסוק אחד למפרע דא"א לקרות ממה שאינו מענינו של יום (מגן אברהם סי' קל"ח וכ"כ א"ר) ומכל מקום פרשה שאינה רק ב' פסוקים מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם. ותמיד יתחיל ויסיים בדבר טוב ולא בדבר רע וטובת עובדי כוכבים ומזלות או רעתם לא מקרי טובה או רעה בדבר זה ולא יסיים במי שעשה מעשה רע וכן מי שהוא עיור או פסח וכיוצא בו לא יקראנו לאותו פרשה שלא יתבייש:

ל בירך על התורה והזכירוהו שלא הראו לו פרשת היום בין שכבר התחיל לקרות או לא אם הוא בפרשה אחרת לגמרי או אפי' באותו סדר אלא שצריך לגלול ממקום למקום צריך לחזור ולברך אבל אם פרשה זו הראויה לו לקרות גם כן מגולה לפניו אין צריך לחזור ולברך דדעתו על כל מה שמגולה (ט"ז) ונ"ל דכיון דדעתו על כל שמגולה לפניו ולכן אפילו הראו לו מסדר שבוע העבר כיון שגם מסדר של שבוע זו מגולה לפניו דכוון דדעתו על כל מה שמגולה אין צריך לחזור ולברך (כן משמע מט"ז סימן ק"מ ס"ק ד' שכתב שהראו לו פרשה אחרת כו' והוצרך לגלול כו' משמע אפי' פרשה אחרת לגמרי דוקא כשצריך לגלול) נ"ל דאם טעה ובירך על של חובת היום במוספין יקרא תחלה המוספים ואחר כך פרשת היום (שהרי בסי' תרפ"ד תמה בט"ז שם על רמגן אברהם וכ"כ המגן אברהם בסי' ק"מ. ובנידון דידן י"ל דגם רמגן אברהם מודה דמאן יימר דזה דומה לתפילין של יד ותפילין של ראש):

לא כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כך ונקרית בענין אחר וכן הנקודות והטעמים הכל הוא הלכה למשה מסיני ולכן צריך שיהי' הקורא בקי בדקדוק הטעמים וכל שכן בנקודות ומכל מקום אם טעה בנגינות או בניקוד שאין הענין משתנה על ידי זה אין מחזירין אותו אבל אם משתנה הענין כגון חָלָב חֵלֶב יַעֲשֶה יֵעָשֶה אם ואם אהרן הרן מחזירין אותו ומכל מקום אם אין באותו מקום מי שיודע לקרות כדין קורין ומברכין ומפטירין או שמקרא לו אחר (סי' קמ"ב ע' בטור וב"י בשם המדרש הקורא לאהרן הרן וצ"ע שהתוס' בעבודת כוכבים דף כ"ב ובהג"א בפרק במה אשה הביאו זה והתם קאי על הלומד בדרך לימוד אבל בקריאה שמברכין עליו מנלן וצ"ע). נ"ל דכל זה דוקא כשלא בירך עדיין ברכה אחרונה או אפי' כשבירך לענין שצריך הקורא לקרות אותו פסוק עוד הפעם אבל כשכבר גמרו הקריאה להוציא הס"ת ולחזור ולברך נ"ל דא"צ (שהרי הטור כתב דאין צריך לחזור אפילו לאהרן הרן וכ"כ בב"ח ונהי דלכתחלה מחזירין היינו אם אין כאן חשש ברכה אבל לחזור ולברך סמכינן על הטור):

לב אין קורין בתורה אלא כשהיא כתובה כתיקונה כדין ס"ת המבואר בהלכות ס"ת. ואפילו כתובה כהלכתה ונמצא בה ג' טעיות אסור לקרות בה עד שיגיהנה כי היא מוחזקת במוטעה (י"ד סי' רע"ט) ונ"ל דהוא הדין בנמצא בה ג' אותיות נפסקים. ואם נקרעה בה יריעה כל זמן שלא תפרה אסור לקרות בה ואפילו לא נקרעה אלא תוך ב' שיטין ונ"ל דהוא הדין אפי' בשיטה אחת. ואם תפרה או שדבק עליה מטלית אפילו יותר משלשה שיטין כשרה וכן אם היה נקב והניח עליו מטלית וכתב מקצת אות על המטלית ומקצתו על היריעה פסול (י"ד סי' רע"ט ובש"ך כתב שם דלא כרמ"א שם) דבעינן תורת ה' תמימה ומכל מקום נ"ל דוקא לכתחלה אין לקרות בה אבל אם באמצע הקריאה נמצא שנכתב על המטלית אין להוציא אחרת כיון שהט"ז מכשיר אפי' לכתחלה (עיין בי"ד). וכן אם נקרעו התפירות מן יריעה אחת שהרי זה כאלו אינו אחת אלא אם כן נשאר שם חמשה או ששה תפירות או רוב היריעה נשארת תפורה:

לג אם נמצא טעות בס"ת הכריעו האחרונים (עיין מגן אברהם סי' קמ"ג וביאורי הגר"א) דבמקום שאין מנהג קבוע אם נמצא טעות באמצע הקריאה אפי' לא קרא עדיין ג' פסוקים יקרא הטעות בעל פה (ואע"ג דדברים שבכתב אסור לאמרן בעל פה כיון שאינו אלא אות אחת או תיבה אחת שאין לו משמעות כלל לבדו לא מיקרי דברים) וישלים ג' פסוקים ומברך באחרונה ומוציאין אחרת ומשלימין מנין הקרואים ואם הוא פחות משלשה פסוקים סמוך לפרשה דאסור להפסיק או שהוא שלישי בחול או בראש חודש וחול המועד רביעי דאסור להוסיף (וביו"ד דברות ושירת הים וח' פסוקים האחרונים שבתורה צ"ע א"ר) ישלים הפרשה בס"ת הפסול ולא יוציא אחרת ויברך אחריו אבל בשבת האחרון כיון שמותר להוסיף מותר להפסיק שיקרא אחר בס"ת הכשר ואפי' היה אחרון כהן מותר לקרות אחריו כהן או ישראל (א"ר) אבל במקום שנקבע מנהג על פי רמגן אברהם אזי אם קרא כבר שלשה פסוקים או אפילו שהתחיל תיבה אחת בפסוק הג' יגמור אותו ויברך אחריו ואם הוא ב' פסוקים סמוך לפרשה יקרא עד הפרשה אבל אם לא התחיל עדיין פסוק ג' יפסוק ולא יברך אחריו ומוציאין אחרת ואינו מברך לפניה וגומר קריאתו בס"ת הכשר אפילו לא נודע הטעות עד אחר שקראו אחר הטעות איזה פסוקים א"צ שיתחילו בשניה למפרע כי כל מה שקראו קודם שנודע הטעות יוצאין בדיעבד (מגן אברהם) ואפילו נודע כבר שס"ת זו פסולה ושכחו והוציאו וקראו בה מה שקראו קראו ויוצאין (א"ר) ונ"ל דיש לנהוג כמש"כ הט"ז והמגן אברהם דאם נמצא הטעות בשביעי לאחר שקרא ג' פסוקים אזי ישלים הפרשה וגם הוא מפטיר ולא יאמר קדיש לאחר השביעי אלא לאחר הפטרה ואם כבר אמרו קדיש אזי יקרא המפטיר שלשה פסוקים בס"ת הפסול ולא יברך על קריאת התורה אבל כשמוציאין ב' ס"ת ונמצא הטעות בשניה כיון דהוא חובת היום דינה כמו בכל קריאות ומוציאין ס"ת אחרת אם נמצא הטעות קודם שקרא שלשה פסוקים (עיין במגן אברהם סי' קמ"ג ס"ק ד' ובסי' רפ"ב ס"ק ט"ז) ואם לאחר שקראו שבעה וכבר בירך באחרונה ועדיין לא קראו כל הסדרה מצא טעות באמצע הסדרה נ"ל דלכ"ע צריך להוציא אחרת שהרי ע"כ צריכין להשלים כל הסדרה ויקראו בשניה בברכה ויכולין להוסיף כשאר שבתות אם נמצא הטעות לאחר הברכה בתחילת הקריאה נראה לי דאין צריך לחזור ולברך (עיין בי"ד סי' רע"ט בט"ז):

לד הא דמוציאין אחרת דוקא שנמצא טעות גמור כגון רחבה במקום רחבו ירדנה ירדנו הוא והוא כשב כבש וחמשתיו חסר יו"ד בין תי"ו לוא"ו אף על גב דנוכל לקרות כאילו כתיב ביו"ד כיון דדרשינן מיניה של חמשיות הרבה הוי כטעות גמור וכן מאן יבמי דצ"ל חסר יו"ד דדרשינן מיניה מדכתיב כאן חסר יו"ד ובפסוק וזרע אין לה כתיב מלא יו"ד לכן דרשינן עיין עליו וכן בכ"ד שס"ת נפסלה בה אבל משום חסרות ויתירות כגון אבתינו חסר וא"ו וכתב מלא וכיוצא בו א"צ להוציא אחרת דאין אנו בקיאין בלאו הכי כ"כ בחסירות ויתירות שאפשר שגם בספר שיוציאו יש בו מלא במקום חסר ואם חסר תיבה או אות שבודאי חסר כגון אבותינו ונחסר אחת מהאותיות או שנכתב ב' אותיות או תיבות שבודאי אחת מיותר הוי טעות (א"ר) ור"מ בתשובת נ"ב מ"ת כתב שנמצא אשר תקראו אותם שצ"ל אתם חסר וא"ו דדרשינן אפילו מזידין כו' א"צ להוציא אחרת משום דס"ת שלנו איננו בקיאין בחסר ויתיר נמצא הוא הדין בכל אלו א"צ להוציא משום חסירות אלא אם כן נרגש במבטא כגון והנה תומים בבטנה שאם כ' מלא באל"ף צריך להוציא אחרת שנרגש במבטא משא"כ כשכתב מלא יו"ד א"צ דאינו נרגש ואם כתב מגרשיהם במקום מגרשיהן או להיפך א"צ להוציא אחרת (מגן אברהם בשם צ"צ) והח"צ חולק ונ"ל כדבריו דדוקא בחסירות ויתירות אין בקיאין אבל אם חסר אפי' קוצו של יו"ד פסולה ונ"ל דפשיטא אם נכתב גרשם גרשן דפסול (ע' בא"ע בב"ש) ונ"ל דלצ"צ הוא הדין בגרשם בן לוי דלפעמים שכתב בנו"ן ולפעמים במ"ם אבל בגרשם בן משה נ"ל לכ"ע הוי טעות ואם אין כאן ס"ת אחרת ישלים שבעה קרואים ונ"ל דאין להרבות ברכות במקום פלוגתא ויגמור כל הסדרה עם זה שנמצא הטעות באמצע קריאתו ויברך אחר גמר כל הסדרה ברכה אחרונה עכ"ל ואם חומש א' שלם בלא טעות כיון שאין אחרת אפי' לכתחלה מותר לקרות באותו חומש חובת היום אבל לא יוציאנה למנחה שאינה חובה כ"כ:

לה אם נדבקה אות לאות אם נשתנה צורת האות לגמרי צריך להוציא אחרת אבל אם לא נשתנה לגמרי בענין דמהני לגרור ביניהם בין שנדבקת בראשה אי באמצעיתה או בסופה כיון שא"צ לעשות מעשה בגוף האות קיימא לן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ודינו כאלו היה כבר נגרר ואפילו בשבת שא"א לגרור מכח איסור שבת ומ"מ כיון שאינו מחמת הספר אלא איסור שבת רביע עליו א"צ להוציא אחרת (ט"ז בשם הב"ח בסי' ל"ב ומ"ש המגן אברהם בסי' קמ"ג ומיהו הרשב"א כו' כונתו דלא היה לו לב"ח לכתוב דכדאי הוא הרשב"א אלא הטעם דלא קיי"ל פרשב"א בזה דלא מכשיר אלא בסופה כדאיתא בסי' ל"ב אבל סברא זו שכתב הרשב"א אתי' ככ"ע) [ב] וביתור אות או תיבה צ"ע אם שייך גם בזה כל הראוי לבילה כו' ובנ"א כתבתי בשם א"ר דגם בזה אמרינן הראוי לבילה ונ"ל דמ"מ כיון דאינו אלא משום דכדאי הרשב"א לכן לא יקראו אלא ז' קרואים והז' יהיה מפטיר ומ"מ נ"ל דביתר אות דוקא ביתר אות מתחלת התיבה או בסופה כגון ויאמר וכיוצא דבזה שייך ראוי לבילה דבחול היה גורר האות אבל אם הוא באמצע תיבה כגון ויאאמר שאם היה מגרר האות היתה נחלקת התיבה ופסול בזה לא שייך ראוי לבילה. ונ"ל דאם נטף שעוה על אות או תיבה כיון דהעיקר דתיבה א' מותר לקרות בע"פ כשר וא"צ להוציא אחרת (דע"כ אין שום פסול לס"ת שהרי בתפילין כשר כדאיתא במגן אברהם בסי' ל"ב ואי אי' ה"ל שלא כסדרן וא"כ ה"נ כל הראוי לבילה כו' ואיסור שבת רביע עלי' וע' בהל' שבת במלאכת מוחק בנ"א סי' ב'):

לו לאחר שגמרו הפרשה בשבת וי"ט אומרים קדיש ואח"כ קורין המפטיר אבל במנחה שבת ותענית צבור במנחה שהמפטיר הוא ממנין הקרואים אין אומרים קדיש עד לאחר שהכניסו הס"ת בהיכל דבשלמא בשבת וי"ט דאומרין אחר המפטיר אשרי וא"כ הקדיש שלפני י"ח קאי על אשרי שלעולם צ"ל קדיש קודם שמונה עשרה אבל במנחה שבת ות"צ שאומרים אשרי קודם הקריאה וא"כ אין כאן הפסק וההפטרה שייך לקריאה ואינו הפסק לכן אומרים אחר מפטיר (סי' רפ"ה ורצ"ב) ובמנחה שבת במקום שאין ס"ת אומרים אחר ובא לציון ואני תפלתי ואח"כ קדיש ומתפללין ש"ע:

לז סומא אע"ג די"א דאסור לקרות לתורה שהרי אסור לקרות אפי' אות אחד שלא מן הכתב מ"מ כבר נהגו כאותן הפוסקים דבזמ"הז שהש"ץ קורא מותר לקרותו. ומ"מ סומא עם הארץ ראוי שלא לקרותו ומ"מ גם בזה אין מדקדקין דמסתמא יכול לקרות עם הש"ץ (קל"ט סעיף ג' במגן אברהם):

לח מי שהמיר אביו אם הוא גדול שכבר הורגל לקרותו בשם אביו יקראוהו בשם אביו ואם לא הורגל אזי יקראוהו בשם אבי אביו ושתוקי קורין בשם אבי אמו ויותר נכון לקרותו כמו שקורין לגר בן אברהם (שם) ויכולין לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחין אלא בשביל עין הרע. ונהגו שאם צריכין לקרות שניהם אין קורין השני בשמו אלא אומרים יעמוד מפטיר או ששי וכיוצא בו (קמ"א):

לט קטן שהגיע לחינוך ויודע לחתוך האותיות בטוב מנהגנו שאין קורין אותו אפי' לאחר שהשלימו מנין הקרואים ואפי' אין שם כהן אלא קטן אין קורין אותו דמצות עשה וקדשתו אינו אלא בגדול אלא קורין אותו למפטיר ואפי' בד' פרשיות אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערות (סי' רפ"ב במגן אברהם):

מ נוהגים לקרות שבעה ולגמור עמהם הפרשה וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי ולפי שאין המפטיר ממנין העולים בשבת וי"ט ואינו קורא בתורה אלא מפני כבוד התורה ע"כ מפסיקים בקדיש בין קריאת השבעה למפטיר ובשבת ובי"ט מותר להוסיף ובחול דאסור להוסיף לפיכך המפטיר הוא השלישי ואם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שכבר עלו אם לא אמרו עדיין קדיש יפטיר מי שעלה בשביעי ולא יאמרו קדיש אחריו רק אחר ההפטרה. ואם כבר אמרו קדיש אזי זה שיעלה למפטיר צריך לחזור ולקרות בתורה ויברך בתחלה וסוף אבל כשיש מי שיודע להפטיר לא יפטיר מי שעלה כבר (רפ"ב) ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע יכול אחר לאומרה אבל לכתחילה אסור לעשות כן (רפ"ד). ואמנם הגר"א הנהיג בקהילתינו לאחר שתיקן לכתוב נביאים וכתובים על קלף ובגלילה כס"ת ואם כן הוא מוציא כל הצבור כקריאת ס"ת. ולכן אפילו לכתחלה העולה הוא מברך בתורה ומברך ברכת הפטרה תחלה וסוף והקורא בס"ת הוא קורא ההפטרה:

מא אם טעו וסיימו הפרשה עם הששי ואמרו קדיש א"צ לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי דקי"ל מפטיר עולה למנין שבעה (רפ"ב):

מב חייב לנהוג כבוד גדול בס"ת ומצוה ליחד לה מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר ולא ירוק כנגד ס"ת ולא יגלה ערותו ולא יפשוט רגלו ולא יחזור אחוריו אא"כ גבוה ממנו י"ט אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד שהוא העד הנאמן על כל באי העולם ויכבדנו כפי כחו [ג] (רמב"ם וש"ע י"ד סי' רפ"ב) ובשעה שמוציאין ומכניסין הס"ת מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללותה עד מקומה וכן המגביה והגולל ילכו ללותה:

מג בשאר ספרים ראוי לו להחמיר שלא ישב בשוה להם ועכ"פ יהיה מונח על איזה דבר אבל בס"ת נ"ל דאפי' מונחת באה"ק והא"הק עומד על ספסל אסור לישב על הספסל ועכ"פ בעינן גבוה ג"ט ואם הס"ת מונח על כלי אחר ולא על הספסל שיושב עליו צריך שתהיה גבוה ממנו טפח (דלא כש"ך בי"ד שכתב שהוא רק ממדת חסידות) [ד] ואסור להניח ספרים ע"ג קרקע ואפי' על המדרגה שלפני א"הק. ומ"מ אם המקום דחוק מותר לישב בשוה עם ספרים בשעת הדחק:

מד אסור לתלות ס"ת אפילו כשעומדת בא"הק ותולה הא"הק אסור ונ"ל דאפילו כשהא"הק מחובר ביתידות לכותל אסור [ה]

מה אין זורקין כתבי קודש ואפילו הלכות ואגדות ואסור להפוך אותם על פניהם ואם מצאו הפוך צריך להפכו:

מו אין להשתין מים בפני ספרים ולעת הצורך עכ"פ יהיו מונחים גבוהים י"ט. ועיין בנ"א כלל ג' סימן ג':

מז אין לקנות מפות ומעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה ומ"מ בדיעבד כשעשה מותר (סי' קמ"ג ועיין א"ר) וכ"ש מדברים שהשתמשו בהם אפיקורסים דבזה אפי' בדיעבד אסור וצריך למכרן ולקנות אחרות אפי' נר של ב"הכנ או ללמוד בו אסור לעשות אפי' משעוה הנוטף מנרות של אפיקורסים:

מח אסור להשתמש בספר להנאתו כגון להגין בפני החמה או כדי שלא יראהו חבירו מה שעושה אבל אם השמש זורחת על הספר שלומד בו מותר להגין בספר אחר להיות לצל כיון שאינו עושה להנאתו (ס"ח סי' תתק"ד וצ"ע דזה סותר למש"כ בסימן תתק"ב) וכן להניח ספר תחת ספר שלומד בו כדי להגביה יש להתיר ואם מונח ספר אחד לכ"ע מותר להניח ספר אחר עליו (סי' קנ"ד במגן אברהם ס"ק י"ד). לא ישרטט קונטרס על הספר שהקונטרס עדיין אין בו קדושה אבל לכתוב עליו מותר ואל יניח קונטרס או שום דבר אחר בספר ופשיטא לכתוב בו חשבונות ולא ינסה בו הקולמוס וצריך למחות בקושרי ספרים שמדבקין בלוחות הספרים כתבי קודש והמאבד כתבי קודש עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם (מגן אברהם שם וס"ק ט'):

דין הורדה מקדושה לקדושה יתבאר בכלל ס"ח:

מט מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת ואפי' ירש מאביו מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וקבלו רז"ל שר"ל התורה שנכתב בה השירה ואפי' יש לו הרבה ס"ת אינו רשאי למכור ואפי' אין לו מה יאכל רק ע"י הדחק אם לא ע"י שאלה למ"ץ (יו"ד סי' ר"ע):

נ י"א דבזמ"הז המ"ע הוא לקנות מקרא משנה גמרא ופוסקים והם קודמין לכתיבת ס"ת דדוקא בימיהם שהיו לומדים בע"פ מתוך הס"ת אבל בזמננו יותר טוב ללמוד בספרים הנדפסים. וי"א דעכ"פ איכא ג"כ מ"ע שיכתוב ג"כ ס"ת וירא שמים יוצא ידי כולם אם ידו משגת ואם אין ידו משגת ויבוא עי"ז לידי ביטול תורה שאין לו ספרי גמרא ופוסקים נ"ל דלכ"ע הם קודמים לס"ת דבודאי תלמוד תורה חשוב יותר מכתיבת ס"ת שהרי מוכרין ספר תורה ללמוד תורה. ונ"ל דהספקת לומדי תור' קוד' לכתיבת ס"ת ודלא כההמון שחושבים שכתיבת ס"ת מצוה שאין למעלה ממנה ובזה לבד קונים עה"ב ואינם נותנים להספקת לומדי תורה כלל והם בחשך ילכו ומכ"ש שמפזרים בשעת נתינת ספר התורה לב"הכנ בסעודות וריבוי נרות והוצאות מרובות ואילו ישמעו לדברי חכמים בודאי יותר טוב לפזר לעניים לומדים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.