חידושי הרי"מ/כתובות/עד/א

חידושי הרי"מ כתובות עד א

דף ע"ד ע"א

המקדש במלוה ובעל. ופירש"י ז"ל שמחל לה המלוה והקשו תוס' ע"ש וחילקו בין הנאת מחילת מלוה ע"ש. ועדיין קשה מי הכריחו לרש"י לפרש כן ולא בפשיטות כמו כל מקדש במלוה דהיינו בגוף המלוה כמ"ש תוס'. וי"ל דהא קשה באמת כמ"ש לעיל למאי דאמר בב"ק דלכך לא הוי עידי קדושין ועידי ביאה חצי דבר משום דעידי קידושין לא צריכי לעידי ביאה דבר שלם קרינן בי'. ופי' הבעה"מ דקושי' הש"ס היא על העידי ביאה לעשותה נשואה ככל הנשים ע"ש. וא"כ כאן בהנך מקדש ע"ת ובעל או במלוה ובעל קשה קושית הש"ס דהוי חצי דבר וכאן העידי קדושין בלא העידי ביאה לא מהני כלום דבלא בעל אינה צריכה גט. ודוחק לומר דדוקא איירי שהעידי קדושין הן עצמם העידי ביאה דזה דוחק דגם התם בב"ק לא בעי הש"ס לאוקמי בכה"ג כנ"ל. ובשלמא במקדש ע"ת י"ל כמ"ש הרי"ף ז"ל שם גבי שני חזקה כיון דכת א' מועלת שאם לא יבואו השני' יצטרך להחזיר הפירות שאכל דהדרא ארעא והדרי פירי שוב לא הוי חצי דבר ע"ש. וגם כאן במקדש ע"ת מועילים דבלא עידי הביאה תצטרך להחזיר הכסף קדושין שקיבלה והוי דבר שלם כמו התם לענין פירות או דבתנאי כיון דמהני מחילה מועיל עדותם שאם ימחול יהי' הקידושין וממילא אף שלא מחל מהני כנ"ל וכן במקדש בפחות מש"פ כיון דמקודשת מספ' שמא שוה פרוטה במדי שוב מועיל להיות קדושי ספ' ממילא הוי דבר שלם ושוב הוי קדושי ודאי בבעל כנ"ל. אבל במקדש במלוה ובעל קשה כנ"ל דאין עידי קדושין מועיל לשום דבר דכאן לא שייך שמועיל שתצטרך להחזיר הכסף קדושין דהא אדרבה בלא עדותם ודאי היתה צריכה לשלם המלוה כיון שאינו נותן לה עתה שום דבר והכסף קדושין הוא המלוה כנ"ל:

ולכך י"ל שפירש"י ז"ל שמחל לה המלוה ואח"כ קדשה במחילת מלוה וי"ל דאף שלא הוי קדושין מ"מ הוי המחילה כיון שמחל סתם מוקדם ואינה צריכה להחזיר וממילא מועיל עדותם להיפך שלא תצטרך להחזיר המלוה עוד די"ל מטעם אדם יודע דבמלוה לא הוי קידושין ונתן לשם מתנה וא"צ להחזיר ולא הוי חצי דבר כנ"ל. אבל אם נפרש שלא מחל וקדש במלוה ואי לא הוי קדושין שוב צריכה לשלם ואינו מועיל כלום עדות הקידושין לחוד כנ"ל רק במחילה פי' שפיר שמחל בין שתהיה מקודשת או לא ובאמת אינה מקודשת דאין כאן הנאה מחודשת ע"י הקדושין דגם אם לא תתקדש כבר אינה חייבת שנמחל המלוה. ולכך מועיל עדות עידי הקדושין שאינה חייבת לשלם כנ"ל. ומיושב קושית תוס' דאף דקי"ל במחילת מלוה מקודשת היינו כשמוחל רק שתהי' מקודשת ומגיע לה ההנאה רק ע"י הקדושין דאי לא תהיה מקודשת לא יהי' מחילה משא"כ במוחל ב"כ וב"כ כנ"ל:

דף ע"ה ע"א רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה. לכאורה אינו מובן כיון שנתקיים התנאי שהלכה לחכם והתירה איך שייך לא ניחא ליה כו' הא קדשה על דעת כן שיהי' אסור בקרובותי' וי"ל דהפשט הוא דאף שנתקיים התנאי מ"מ הטעם הוא כמ"ש תוס' ד"ה חכם דהתנאי היה אם יקפיד ואם היה מקפיד לא היה מהני אף דעוקר הנדר מעיקרו רק בנדרים אין קפידא אם התירו חכם ע"ש. ולכך כאן אף שהתירו מ"מ יש קפידא כיון שרואה שהיא נדרנית שמא תדור אח"כ תחתיו. ואף שיוכל להפר לה כשישמע מ"מ שמא לא יפר. ועוד דהתוס' כתבו דאם לא היה החכם עוקר הנדר מעיקרו היה קפידא משום העונש שעד ההתרה רק דעוקר ע"ש. וא"כ הבעל דמיגז גייז ואינו עוקר למפרע שוב יש קפידא אף שיפר לה על העונש שעד ההפרה אם תידור תחתיו רק דבשאר נשים אין קפידא שמא תידור תחתיו דבאמת יגרשה אם תידור ומאי איכפת ליה שיבטל הקדושין בשביל זה כיון שעתה אין עליה נדרים. אבל באשה חשובה משני שפיר דהוא קפידא כנ"ל שמא תידור תחתיו ואף שיגרשה יהי' נאסר בקרובותיה ולכך רוצה שלא יהי' קדושין כנ"ל דהוי קפיד' אף שהתירו חכם. או י"ל דהקפידא הוי שמא תהיה נודרת על דעת רבים באופן שלא יוכל להתיר לה. ובזה מיושב מאי דקשה לכאורה למה לא אמר לא ניחא ליה למיתב לה כתובה דזה שייך אף באשה שאינה חשובה דעכ"פ אם יגרשה יתחייב ליתן לה כתובה. ולמ"ש א"ש דכל החשש שמא תידור ע"ד רבים שלא יוכל להפר לה ואז הדין דתצא שלא בכתובה כשאומר אי אפשי באשה נדרנית כמבואר בש"ס לעיל דכאן לא שייך הוא נתן אצבע ב"ש דכיון שלא יוכל להפר כנ"ל. ואם תידור שיוכל להפר אזי יפר לה באמת ולכך דוקא בחשובה כנ"ל. אך קשה מאי פריך מסיפא דתני אבל הוא שהלך לחכם והתירו מקודשת ופריך דבאדם חשוב תימא ג"כ לא ניחא לה ליתסור בקרוביו ע"ש. ולהנ"ל קשה מאי חילוק נגד' בין הוא חשוב או לא אם הוי קפידא שמא ידור עוד ולא יתיר לה א"כ גם באינו חשוב הוי קפידא דלא תוכל לכופו לגרשה אם ידור. ואפשר דיכולה לומר מאוס עלי דכופין אותו לגרשה וכשידור תוכל לומר מאוס עלי רק באדם חשוב הוי קפידא דלא ניחא לה לאסור בקרוביו כנ"ל. וקצת ראי' מכאן להפ' דכופין באומרת מאוס עלי כנ"ל:

יש להסתפק בתנאי שלה דאין עליו נדרים. איזהו נדרים מבטלין הקדושין דהא גבי דידה דוקא אמר באלו ג' שלא תאכל בשר כו' שלא תתקשט. וגבי דידיה גם אלו לא מיקרי עינוי נפש. או י"ל להיפוך דוקא אצלה שיש נדרי עינוי נפש אמרינן מסתמא היה כוונתו רק על אלו משא"כ אצלו שאין חילוק שוב נכללים כל הנדרים כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף