חידושי הרי"מ/כתובות/עג/א

חידושי הרי"מ כתובות עג א

דף ע"ג ע"א

תוס' ד"ה לא תימא כו' אחולי אחלי' ותמהו לשטת רש"י דכתובה בעי למיתב לה היך מתרץ המשנה דכנסה סתם תצא שלא בכתובה. ותירצו דיש חילוק בין בעל ללא בעל דבבעיל אית לה כתובה ולכאורה אינו מובן החילוק כיון דהטעם משום אחולי אחלי' כו' וע"כ צ"ל דלס"ד עכשיו אמרינן ג"כ חזקה אין אדם בועל בעילת זנות רק לא דבעל לשם קדושין רק דמשום חזקה הנ"ל אמרינן דודאי מחל תנאו וזה ודאי ואית לה כתובה ג"כ משא"כ בלא בעל דליכא חזקה הנ"ל והוא רק ספק אי מחל וצריכה גט ולא כתובה כנ"ל. אך אינו מדוקדק עדיין דאמר לא תימא טעמא דרב משום אחולי אחלי' אלא לפי שאין אדם בועל בעילת זנות. ולהנ"ל גם מקודם הי' הטעם משום חזקה הנ"ל רק דמחל משום אין אדם והי' לו לומר אלא לפי שאין אדם כו' ובועל לשם קדושין דזה הוא עיקר החילוק וגוף החזקה אמרינן גם מקודם והעיקר חסר דקדשה בביאה כנ"ל:

ונראה לישב דהנה הר"ן זל הקשה בחזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין אבל כתובה לית לה. והקשה דהא כל הבועל בלא כתובה הוי ג"כ ביאת זנות. ותירץ דדוקא היכא דאית לה כתובה מדינא ולא תוכל לגבות שפוחת לה וכה"ג אז הוי ביאת זנות. אבל כאן כיון דבעל לקידושין וביאה אירוסין עושה וארוסה לית לה כתובה לא הוי ביאת זנות דלית לה מן הדין ע"ש וממילא אם נפרש החזקה דאינו בועל בעילת זנות ודאי אחולי אחלי' לתנאי' נראה דממילא אית לה כתובה ג"כ דלא שייך לענין כתובה בתנאי קאי שלא יהי' לה כתובה דא"כ עדיין הוא ביאת זנות משום כל הפוחת כמ"ש הר"ן דכיון שמחל התנאי הוי נשואה כיון דלמפרע הוי קדושין והועילה החופה והביאה וממילא אית לה כתובה מן הדין ואעפ"כ לא תוכל לגבות שוב הוי ביאת זנות. וממילא אית לה כתובה ג"כ מחמת חזקה הנ"ל דודאי לא קאי בתנאי לענין כתובה כנ"ל. והנה בהא דאמרינן חזקה א"א עבב"ז. יש לומר ב' טעמים או דע"י כן בעל לשם קדושין או דאחולי אחלי' וחלי קדושי הראשונים ואית לה כתובה ג"כ כנ"ל. והא דלא אמרינן באמת שמחל ע"כ דהא באמת אינו רוצה לבטל התנאי רק שאינו רוצה שיהי' ביאת זנות וא"כ כיון דסגי במה שיבעול לשם קדושין ולא יהי' זנות ממילא למה ימחול התנאי וליתן לה כתובה ולכך לא אמרינן רק שבועל לקדושין כנ"ל. והנה הראשונים הקשו איך אמרינן חזקה כו' ובועל לקדושין הא הוי מקדש בלא עדים ותירצו כיון דאמרינן חזקה הנ"ל א"כ העידי יחוד שיודעין שבעל יודעין הם שבעל לקדושין מחמת חזקה הנ"ל. וממילא יש לישב הנ"ל דלס"ד דנימא הטעם דאחולי אחלי' והיינו בבעל כמ"ש תוס' אמרינן דמחל והיינו משום חזקה הנ"ל. ואעפ"כ ודאי ידע די"ל ג"כ שבעל לשם קדושין כיון דהטעם מחמת חזקה הנ"ל רק נראה כיון דזה ספק אי בעל לקדושין או מחל לתנאי' מחמת החזקה א"כ שוב אף שבאמת בעל לשם קדושין הוי מקדש בלא עדים דלא שייך תירוץ הנ"ל דהא בשעת הביאה אין העדים יודעין כלל אם מקדשה בביאה זו דיכול להיות שמוחל התנאי וג"כ לא יהי' ביאת זנות וממילא גם ספק לא הוי. וכמ"ש המרדכי גבי ס' קרוב לו כיון שהספק גם אל העדים לא הוי קדושין כלל דהוי בלא עדים. ואף שכאן העדים יודעין דממ"נ מקודשת או שבעל לקדושין או מחל התנאי מ"מ זה הוי ידיעה בלא ראי' דלא מהני בקדושין להרבה פוסקים דעל ראי' הביאה אין יודעין אם קדשה. וזה קי"ל במחילת התנאי אינו צריך עדים בקדושין וא"כ שוב כאן יש על זה עצמו החזקה דאין אדם עבב"ז וודאי מחל התנאי דא"ל שבעל לקדושין דא"כ עדיין יהי' ביאת זנות דהוי בלא עדים כיון שיכול להיות שמחל ואף שבועל לקדושין לא מהני והוי ביאת זנות ושייך על זה החזקה שודאי מחל. ואף שגם זה בלא עדים הא מחילה א"צ עדים וממילא ודאי מחל מטעם חזקה הנ"ל. ושוב ממילא אית לה כתובה ג"כ ודוקא בבעל מטעם חזקה הנ"ל דודאי מחל. ומסיק אלא הטעם רק משום אין אדם עושה בעילתו זנות והיינו דלא אמרינן כלל אחולי אחלי' שאינו אפי' ספק או דאינו יכול למחול כלל תנאי לשעבר או כה"ג. רק הטעם משום אין אדם כו' ולכך שוב אמרינן שפיר דבעל לשם קדושין דהא הוי שוב מקדש בעדים דיודעים משום חזקה הנ"ל שבעל לקדושין כיון דלא אמרינן אחולי אחלי'. וממילא לא הוי ביאת זנות דביאה ארוסין עושה ושפיר לית לה כתובה אף בבעל. ומיושב לשון הש"ס לא תימא טעמא דרב משום אחולי אחלי' והיינו דשייך אחולי אחלי' ג"כ וממילא אף שי"ל דבעל לקדושין ג"כ מ"מ שוב בודאי אחולי אחיל מטעם חזקה אין אדם דאל"ה יהי' בלא עדים כו' וודאי מחל וממילא גם כתובה בעי למיתב לה דכיון שמחל הוי נשואה ועדיין יהי' ביאת זנות כמ"ש הר"ן. רק טעמא אלא משום אין אדם אבל מחל לא אמרינן כלל וממילא ודאי בעל לשם קידושין דהוי בעדים ולית לה כתובה. ואין זה טעם חדש שבועל לקדושין דגם לטעמא דאחולי אחיל ידע די"ל שבועל לקדושין משום חזקה הנ"ל רק דאי הי' שייך אחולי אחיל לא הוי אמרינן כלל שבועל לקדושין כנ"ל. ומסיק דלא אמרינן שמחל אלא חזקה הנ"ל וממילא בעל לקדושין. ולא קשה ממתני' לס"ד דכיון דאיירי בלא בעל ודאי לית לה כתובה דכל הטעם דאית לה כתובה הוא רק משום חזקה הנ"ל כנ"ל. גם לס"ד דאמרינן החזקה שאין אדם בועל כו' ומחל דלא שייך דבעל לקדושין כנ"ל:

או י"ל דהנה תוס' הקשו איך מהני כאן מחילה בתנאי לשעבר כיון שכבר נתבטלו הקדושין מיד ע"ש. ונראה די"ל דהנה דעת הרמב"ן ז"ל ריש קדושין דחופה קודם הקדושין מהני ג"כ שתהי' נשואה וכשמקדשה נעשית נשואה ע"י החופה שקודם לכן ע"ש. והנה הרן ז"ל כתב הטעם דלא הוי בעילת זנות משום כל הפוחת כיון דאין לה כתובה ותירץ דהוי ארוסה ואי' לה מן הדין ע"ש. וא"כ לכאורה קשה הכא כיון דקדשה ע"ת וכנסה סתם והיינו שהחופה הי' סתם וגם בעל אח"כ ואמרינן חזקה אין אדם עבב"ז ובעל לקדושין וא"כ נהי דהקדושין הי' על תנאי ונתבטלו מ"מ הא החופה הי' סתם וא"כ כיון שבעל אח"כ לשם קדושין הוי עכ"פ חופה קודם הקדושין דהחופה הי' בסתם וא"כ אף שיש עליה נדרים היא נשואה עכשיו ע"י הביאה שאחר החופה וממילא אי לית לה כתובה עדיין הוי ביאת זנות מטעם כל הפוחת כקושי' הר"ן כיון דמן הדין אית לה שהוא נשואה ואעפ"כ לא יהי' לה. וא"כ ממילא אית לה כתובה ג"כ משום חזקה הנ"ל דאין אדם כו' דלא שייך ביאה אירוסין עושה כנ"ל:

אמנם באמת לא קשה דהא אמרינן בכנסה סתם ולא בעל דמסתמא בתנאי' קאי דלא מחל ודוקא משום דבעל אמרינן שבעל לקדושין כדי שלא יהי' ב"ז וא"כ החופה הי' שפיר ע"ת הראשון שלא יהי' עלי' נדרים וא"כ ממילא גם החופה לא היתה חופה שהיה ע"ת דאף להרמב"ן דמהני קודם הקדושין אבל מ"מ כשהי' ע"ת ולא נתקיים ודאי לא מהני כנ"ל. וא"כ אף שבעל אח"כ לשם קדושין מ"מ לא הוי חופה קודם קדושין כלל כיון דבשעת חופה קאי בתנאי כנ"ל. והיא שפיר עכשיו רק ארוסה דלית לה כתובה מדינא ולא הוי ביאת זנות כנ"ל. וממילא מיושב קושי' תוס' די"ל דבאמת לא מהני כלל מחילה על תנאי לשעבר להיות הקדושין למפרע כיון שמיד נתבטלו רק דאמר לא תימא כו' משום אחולי אחלי' כיון דכנסה כו'. והיינו דכיון דכנסה לחופה סתם מחל התנאי בשעת החופה והיינו שהחופה תהי' אף אם יש עלי' נדרים וממילא נהי דלא מהני על הקדושין למפרע מ"מ כיון שמהני החופה שוב כשבעל אח"כ הוי חופה קודם הקדושין כיון שבעל לשם קדושין וממילא היא נשואה ושוב אית לה כתובה דאל"ה יהי' ביאת זנות מטעם כל הפוחת כקושית הר"ן. אבל ידע שפיר גם לס"ד דהטעם משום חזקה אין אדם כו' ובועל לשם קדושין רק דכיון דאחולי אחלי' כנ"ל ממילא אית לה כתובה כשבעל אח"כ כיון דבעל לשם קידושין דהוי חופה קודם קדושין. ודחי דלא אמרינן אחולי אחיל רק חזקה הנ"ל ובעל לקדושין ולא הוי רק ארוסה כיון שלא מחל ובשעת חופה בתנאי' קאי וכיון שהיא ארוסה לית לה כתובה מן הדין ולא הוי ב"ז כנ"ל:

וממילא מיושב גם קושית תוס' הנ"ל ממתני' דתצא שלא בכתובה. די"ל במתני' דכנסה סתם היינו שכנסה בביאה ולא הי' חופה כלל קודם הביאה וממילא גם לס"ד דאחולי אחיל אינה אלא ארוסה דעל למפרע לא מהני המחילה שיחולו קדושין ראשונים כקושי' תוס' הנ"ל. וביאה ארוסין עושה ושפיר תצא שלא בכתובה משא"כ כאן דכנסה סתם ובעל אח"כ כנ"ל. ומיושב ג"כ בזה מאי דקשה למה פי' רש"י ז"ל הנפקא מינה דאי אחולי אחיל בעי למיתב לה כתובה כו'. הא עכ"פ גם רש"י מודה הנ"מ שכ' תוס' דלטעמא דאחולי אחיל גם בלא בעל צריכה גט משא"כ לטעם חזקה כו' דוקא בעל ולמה לא פירש גם נפקא מינה זו כנ"ל:

ולמ"ש א"ש דכל הנפקא מינה הוא רק לענין כתובה דגם לטעמא דאחולי אחיל בלא בעל אינה צריכה גט דהא לא מהני המחילה למפרע ולא מהני קדושין הראשונים רק דאי מחל בשעת חופה ממילא בבעל אחר כך אית לה כתובה גם כן שהיא נשואה ופי' שפיר דכל הנפקא מינה הוי רק לענין כתובה כנ"ל וא"ש:

ובמ"ש יש לישב ג"כ קושית תוס' אשמואל דלא סבר חזקה דאין אדם כו' וביבמות אמר טעמא דב"ש דאין נשואה ממאנת לפי שאין תנאי בנשואין ואתי למימר יש תנאי בנשואין ע"ש ומוכח דסבר חזקה הנ"ל ע"ש. ולמ"ש י"ל דהטעם דסבר כאן דלא אמרינן חזקה הנ"ל הוא משום דסבר דלא מהני התנאי בגוף החופה משום דהוי לא מצי למעבד ע"י שליח לא יכול להתנות תנאי דלא שייך איתקיש הויות להדדי כדאמר אקדושי ביאה בש"ס ע"ש לקמן ע"ד וא"כ כאן בכנסה סתם ובעל אח"כ ממילא הוי חופה קודם קדושין דאף דלא מחל והי' גם החופה על תנאי מ"מ לא מהני התנאי כנ"ל. והיא נשואה אי בעל לשם קדושין ושוב הוי ביאת זנות מטעם כל הפוחת ובין כך ובין כך הוי ביאת זנות ושוב לא שייך חזקה דאין אדם כמ"ש הב"ש בנדה דלא שייך חזקה הנ"ל ולכך סובר דלא אמרינן חזקה הנ"ל. דסבר דכתובה ודאי אינו מחייב עצמו משום אין אדם. או דהוי ספק ולא תוכל להוציא הכתובה ושוב הוי ממ"נ ב"ז ולא שייך החזקה ואין צריכה גט ממילא כנ"ל. וא"כ מיושב דשם חיישינן שפיר דאתי למימר יש תנאי בנשואין וכיון שיסברו דמהני תנאי בחופה ממילא שייך שפיר חזקה דאין אדם דאין לה כתובה שהיא ארוסה וצריכה גט וכשיראו שיוצאת בלא גט יאמרו א"א יוצאה בלא גט וכמו שפ' הריב"א בתוס' דיאמרו א"א מותרת ע"ש. משא"כ לדידי' דבאמת אין תנאי בנשואין היא באמת מותרת דלא שייך חזקה הנ"ל:

תוס' בא"ד הקשו מהא דיבמות דאין תנאי בנשואין ע"ש. ונראה לישב דלכאורה אינו מובן איך יטעו דתנאי הי' ולא נתקיים הא רואין שצריכה מיאון דוקא ואם הי' תנאי ולא נתקיים למה מיאון. וא"ל שלא ידעו מהמיאון דא"כ ניחוש גם בכל אשה שיוצאת בגט שיראו שניסת לאחר ולא ידעו מהגט יאמרו תנאי הוי בנשואין והי' לתקן דאין מתגרשת אלא ארוסה וע"כ כיון שהוא בעדים ידעו וגם מיאון הוא בעדים או בב"ד. וצריכין לדחוק דגט אית לי' קלא טפי ממיאון:

ויש לומר לכאורה בפשיטות דבאמת ידעו מהמיאון רק שיסברו שזה עצמו הי' התנאי בנשואין על מנת שתרצה ואם תמאן ולא תתרצה מתי שתמאן יתבטלו הקדושין למפרע ולכך יוצאה במיאון כיון שלא ידעו שהיתה קטנה כנ"ל ושייך שפיר דאף שידעו מהמיאון יסברו שתנאי הי' כנ"ל. והנה נראה דבתנאי כזה לא הוי קדושין כלל דלא מיקרי קיחה כלל שלא קנה אותה כיון שבידה לבטל הקדושין מתי שתרצה. והנה הטעם למ"ד לא אמרינן כאן חזקה אין אדם כו' ואף דב"ה סברי במגרש ולנה עמו בפונדקי אמרינן חזקה הנ"ל. רק הכא משום דאתנאי' סמיך שלא ידע והי' סבור דמן הסתם אין עליה נדרים שנתקיים התנאי משא"כ התם דודאי יהי' ביאת זנות ודאי מודה ג"כ דאמרינן חזקה הנ"ל. וא"כ מיושב הנ"ל דהתם בקטנה כשיראו דנשואה ממאנת ויסברו שהי' התנאי שתוכל למאן ולחזור בה וא"כ כיון דבכה"ג אף אם יתקיים התנאי ג"כ לא הוי קדושין כיון שתמיד בידה כנ"ל. וא"כ בתנאי כזה כשבעל אח"כ שייך ודאי חזקה אין אדם כו' דהא יהי' ודאי ביאת זנות אף שיתקיים כנ"ל ומודים כ"ע וכשיראו דיוצאת בלא גט יאמרו דיש תנאי בנשואין אף בתנאי כנ"ל ובאמת בתנאי כזה ודאי צריכה גט בבעל אח"כ משום חזקה דלא שייך אתנאי' קא סמיך כנ"ל. וכן נכנסה לחופה י"ל דשייך אחולי אחלי' ג"כ בתנאי כזה דדוקא כאן דאתנאי' סמיך לא אמרינן אחולי אחלי' דסבור שנתקיים משא"כ בהנ"ל:

או י"ל דבתנאי כנ"ל הוי מתנה עמ"ש בתורה. או דהתנאי סותר למעשה דהוי תנאי ומעשה בדבר א' והתנאי בטל והמעשה קיים והם יסברו דמהני תנאי כזה. אך א"כ גם בארוסה שייך חשש הנ"ל ואין צורך להחזקה או לאחולי אחיל כנ"ל:

עוד הי' אפשר לומר דהא דסובר הכא דלא אמרינן חזקה הנ"ל היינו דוקא בתנאי לשעבר כגון נדרים ומומין דאמרינן כמ"ש רש"י ז"ל דסובר מסתמא כיון דמינסבא ליה ודאי יודעת שאין עלי' נדרים. אבל בתנאי להבא ששניהם אינם יודעין אם יתקיים י"ל דמודה דקאמרינן חזקה הנ"ל שמא לא יתקיים ויהי' זנות דהא באמת אינו יודע אם יתקיים ולא שייך סברא הנ"ל. וי"ל דשם יסברו שהי' תנאי להבא ובזה באמת אין תנאי בנשואין כנ"ל. אך מש"ס לקמן משמע דגם בתנאי להבא פליגי דפריך מהריני בועלך ע"מ שירצה אבא ע"ש וכן ממתני' ע"ש. או י"ל דסבר לכך לא אמרינן אחולי אחלי' כקושית תוס' דלא מהני מחילה בתנאי לשעבר משא"כ התם שיסברו שהי' תנאי להבא ובזה מהני אחולי אחלי' ואין תנאי בנשואין כנ"ל ולא קשה מהריני בועלך דהתם לא שייך אחולי אחלי' ע"ש:

רש"י ז"ל פירש אלא טעמא משום אין אדם כו' אבל לענין כתובה בתנאו קאי. וכ' הר"ן הא דצריך לומר דקאי בתנאי' הא בל"ז ביאה אירוסין עושה ולית לה כתובה וכ' דרש"י מפרש דמשום החזקה הנ"ל מחל התנאי ושפיר הי' לה כתובה והוצרך לומר דלענין זה בתנאי' קאי ע"ש. וקשה דא"כ קשה קושי' הר"ן ז"ל הא עדיין הוי ביאת זנות מטעם כל הפוחת כו' דלא שייך תירוצו דהא כיון דמטעם חזקה דאין אדם כו' מחל התנאי היא נשואה ואעפ"כ קאי בתנאי' לענין כתובה והוי ביאת זנות כנ"ל. והי' אפשר לומר לכאורה למאי דמבואר לעיל בש"ס דעוברת על דת משה אין לה כתובה כגון משמשתו נדה או מאכילתו שאינו מעושר וכן בכל איסור שהכשילתו במה שהוא אינו יודע והיא יודעת הפסידה כתובה ע"ש. וכן בהכשילתו באיסור דרבנן מבואר בפוסקים דג"כ הפסידה כתובתה ע"ש. ותוס' לעיל ד"ה מנא ידע כתבו דאף שביקשה להאכילו איסור והוא ידע ולא אכל ג"כ הפסידה כתובה כיון שהיא בקשה עכ"פ להאכילו ולהכשילו. רק דיכולה לומר דנתכוונה לשחוק ואלו הייתי רוצה לאכול הייתי מונעת אותך ע"ש. וממילא נראה כשהיא סברה על חתיכה שהיא חלב והאכילתו ובאמת נודע אח"כ שהי' שומן מ"מ הפסידה כתובה דהא עכ"פ בקשה להכשילתו דלא שייך סברת תוס' שהי' מונעתו דהא לא מנעה אותו כנ"ל. ושאר פ' כ' דאף בבקשה להאכילו ולא אכל ג"כ הפסידה ע"ש בר"ן ואינה יכולה לטעון כנ"ל. וא"כ לכאורה כאן דאמרינן חזקה אין אדם כו'. אף דנימא דאית לה כתובה מ"מ כיון דביאת זנות הוי עכ"פ איסור דרבנן וא"כ כיון שקדשה ע שאין עלי' נדרים כו' ובעל והוא אינו יודע שסבור דנתקיים התנאי וא"כ היא שיודעת שלא נתקיים יודעת שהיא ביאת זנות וא"כ כשבעל הוי כמשמשתו נדה דהא ג"כ הכשילתו באיסור דרבנן שיבא עלי' ביאת זנות מה שאין הוא יודע והיא יודעת דאין קדושין שלא נתקיים התנאי. וא"כ ממילא אין לה כתובה מטעם עוברת על דת. ואף דקי"ל עוברת על דת צריכה התראה מ"מ ליש פ' דוקא בדת יהודית ובדת משה א"צ התראה ועוד להפ' דהתראה כאן הוא רק שתדע שהוא איסור אבל כשיודעת לא בעי התראה וא"כ כאן דאמרינן חזקה אין אדם כו' וכ' הפ' הטעם משום דמסתמא לא עביד איסורא וע"כ דגם היא יודעת מן הסתם שהוא איסור דגם אצלה צ"ל חזקה הנ"ל דכשהיא לא כיוונה לקדושין ג"כ לא מהני. וכיון דיודעת הפסידה כתובתה גם בלא התראה. וממילא דנימא דאין לה כתובה מטעם הנ"ל דעוברת על דת. ואף שהוא באמת בעל לשם קדושין אף שלא יתקיים התנאי מ"מ הא היא לא ידעה שיבעול לשם קדושין ורצתה להכשילו והוי כמו שם שלא אכל ולא שייך סברת תוס' ג"כ שהיתה מונעתו כשהי' בא לעשות דהא לא מנעתו ובעל רק שבעל לקדושין והיא לא ידעה והוי כנ"ל בחלב. אך באמת ז"א דכיון דאמרינן חזקה כו' דבעל לקדושין א"כ יודעת היא ג"כ שיבעול לשם קדושין אף שלא יתקיים התנאי ולא בקשה להכשילו כלל דאף שידעה שאין התנאי מקוים מ"מ הא ידעה שיבעל לקדושין כנ"ל ולא יהי' ביאת זנות כלל. והנה בעוברת על דת מבואר בפ' דאם רוצה לקיימה בלא כתובה ג"כ לא הוי ביאת זנות כיון דהחכמים הפסידוה הכתובה וכמו בארוסה דלית לה כתובה מדינא ע"ש כנ"ל. וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דכיון דאמרינן מסברא דלענין ממון בתנאי' קאי שלא יהי' כתובה אם יש עלי' נדרים. וא"כ דנימא דלכך הוי ביאת זנות משום כל הפוחת הא אי הוי ביאת זנות א"כ שוב לענין איסור זה דבועל בלא כתובה דכל הפוחת לענין זה הוי שפיר עוברת על דת דבזה הכשילתו כיון שיודעת שיש עלי' נדרים ולענין ממון קאי בתנאי ולא ימחול לענין כתובה ועובר על איסור דכל הפוחת והכשילתו לענין זה האיסור וכמו שמשתו נדה וממילא הפסידה כתובתה מטעם עוברת על דת ושוב לא הוי כלל ביאת זנות כיון שאין לה כתובה מדינא מתקנת חכמים כמו בעוברת על דת. ואף דשוב אינה עוברת על דת כלל. מ"מ איך נימא דלכך הוי ביאת זנות הא אי הוי ביאת זנות הוי עוברת ואין לה כתובה ולא הוי זנות כלל כנ"ל. ושוב אמרינן שפיר דלענין ממון בתנאי' קאי דבשלמא לענין הקדושין שפיר בועל לשם קדושין דאי לא יבעול לקדושין יהי' אסור. משא"כ כאן אם לא ימחול לענין הכתובה שוב תהי' עוברת על דת אם יש עלי' נדרים באמת ולא יהי' לה כתובה מדינא ולא יעשה איסור כלל ושפיר קאי בתנאי' לענין כתובה כנ"ל ויש לדחות קצת:

תוס' ד"ה והא כו'. אין לפרש דמשום חזקה אין אדם כו' מחל לתנאי' קמא דא"כ מאי פריך והא איפלגי חדא זמנא הא לא דמי דשם אין הטעם משום מחיל' רק דקידש בביאה ע"ש. ואינו מובן דהא מ"מ פריך שפיר דכמו דאמרינן חזקה אין אדם כו' ומחל התנאי כמו כן אמרינן החזקה שבעל לקדושין היכא דלא שייך מחילה דמה חילוק כנ"ל. וי"ל דאי ה"א משום מחילה לא מוכח די"ל שהוא רק ספק וממילא לא שייך שבעל לשם קדושין דהוי מקדש בלא עדים דבאמת אין העידי יחוד יודעין מהקידושין רק כיון דאמרינן חזקה אין אדם כו' זה עצמו הוי ידיעת העדים אבל כשהוא ס' שוב הוי מקדש בלא עדים. וגם למ"ש המרדכי הובא בב"ש (סי' ל') בס' קרוב לו כו' כשאין העדים יודעין הוי בלא עדים רק בתרי ותרי ע"ש וכן כאן שהוא ספק להם גוף מעשה הקדושין כנ"ל. רק הכא דאמרינן אחולי אחלי' מחמת החזקה מהני אף שהוא ספק דקי"ל במחילת התנאי אין צריך עדים מהני אבל לא מוכח מכאן גבי קטנה דלא שייך מחילה י"ל כיון שהיא ספק לא מהני. ולכך פירשו דגם כאן אינו מטעם מחילה והא דקשה מנ"ל לש"ס להקשות דלמא באמת טעמא משום מחילה. י"ל מחמת קושית הר"ן הנ"ל דאי מחל הוי נשואה ואי לית לה כתובה הוי כל הפוחת ועדיין ביאת זנות כנ"ל. עוד י"ל בדברי תוס' הנ"ל דהא לכאור' מאי פריך והא איפלגי כו' הא באמת התם בקטנה עתה הוי קדושי דרבנן ואינה ביאת זנות כלל. וע"כ הא דשייך החזקה היא משום דכשתמאן אח"כ הוי ביאת זנות למפרע כדאמר שם ביבמות ולכך שייך שפיר החזקה כמו בתנאי דירא שמא לא יתקיים ויהי' זנות כו'. ולכאורה היה אפשר דבתנאי דלהבא שבידו לא שייך חזקה הנ"ל. כמו אם קדשה ע"מ שאעשה דבר פלוני. איך שייך חזקה אין אדם כו' הא הוי בידו לקיימו שלא יהי' זנות כנ"ל. ובאעשה י"ל דעדיין ירא שמא יהי' איזה אונס שלא יעש' אבל להיפוך כשהתנאי הי' שלא אעשה דבר פלוני כאן י"ל דלא שייך חזקה כנ"ל כיון שבידו שלא לעשות כנ"ל ואינו מתירא מביאת זנות כיון שגם אח"כ עדיין בידו כנ"ל. וא"כ לכאורה התם בקדושי קטנה דכל החשש ביאת זנות הוי שמא תמאן אח"כ. א"כ נהי דנגדו שייך החזקה אין אדם כו' דאין בידו שלא תמאן היא ומתכוין לקידושין אבל הא גם אצלה צריך לומר החזקה דאין אדם כו' דאל"ה לא מהני אם גם היא אינה מתכוונת לשם קידושין וצ"ל דודאי גם היא אינה רוצה שיהיה ב"ז וגם היא כוונתה לקידושין. וא"כ במיאן נהי דלגבי דידי' שייך החזקה הנ"ל שאינו בידו כו' אבל לגבי דידה לא שייך החזקה דבידה שלא למאן וי"ל דאין כוונתה לקדושין ולא מהני דהא היא בידה שלא להיות ביאת זנות כשלא תמאן והוי כמו בתנאי הנ"ל. ולא מוכח כלל מתנאי דנדרים או מומין דשם אין בידם כלל כיון שכבר יש עליה נדרים כנ"ל ומתכוונים שניהם לקדושין משום חזקה הנ"ל משא"כ התם במיאן כנ"ל. אך יש לומר דגם בנדרים שייך כנ"ל כיון דקי"ל הלכה אצל חכם כו' מקודשת וא"כ ג"כ הוי בידה גם אחר הביאה שיהי' קדושין למפרע כשתלך אצל חכם ותתיר לה הנדר ושייך ג"כ סברת הנ"ל דלא שייך לגבי דידה החזקה אין אדם כו' דהא ביד' שלא יהי' ביאת זנות וי"ל דלא כיוונה לקידושין ומוכח דגם בכה"ג שייך החזקה דאין אדם כו' דאף שבידה וממיל' פריך שפיר והא איפלגי בה חדא זימנא דגם כאן דמי למיאן ומוכח כנ"ל. וכתבו תוס' שפיר דע"כ הפי' חזקה אין אדם כו' דבעל לקידושין דאי נימא דמטעם חזקה מחל התנאי מאי פריך הא איפלגי כו' הא לא דמי די"ל שפיר סברא הנ"ל דבמיאן כיון שבידה שלא למאן אין כונת' לקדושין ולא מהני ולא שייך כנ"ל דגם כאן בידה להתיר הנדר ז"א דכאן הוי הטעם דמחל לתנאו ובזה מהני אף שאין היא רוצית דבע"כ מהני מחילתו כיון שהיא לטובתו כמבואר בפ' וא"כ לגבי דידי' שאין בידו שתתיר לה הנדר שפיר אמרינן החזקה כנ"ל שמחל ואף שאצלה בידה ואינה רוצה מ"מ מהני משא"כ בקטנה דצריך להיות הביאה לקידושין ובעינן שתתכוין היא ג"כ ואצלה בידה ולא מהני כנ"ל ומיושב שכ' תוס' שפיר דלא הוי קשה כנ"ל וע"כ דגם כאן הטעם דהביאה לשם קדושין כנ"ל:

ואף דלכאורה קשה הא בבעל קי"ל דאינה יכולה למאן עכ"פ מדרבנן וא"כ איך הוי ביאת זנות בקטנה כו' משום שמא תמאן הא עכ"פ לא תוכל למאן מדרבנן וכמ"ש רש"י ז"ל. ולהסוברים כר"י דאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת וכמ"ש תוס' א"ש. אבל אי סבר כמתני' קשה כנ"ל באמת למה סבר רב דבעל לקדושין משום חזקה הנ"ל הא ודאי דבקדושי דרבנן לא הוי ביאת זנות דהא אמר להדיא בש"ס יבמות ק"ז דלכך לב"ש אין נשואה ממאנת דאי תוכל למאן לא נסבי לה כדי שלא יהי' ביאת זנות וחופה דאיסורא וב"ה פליגי ע"ש אבל מבואר עכ"פ דהיכא דאינה יכולה למאן לא הוי ביאת זנות ע"ש. וא"כ כיון דבבעל קי"ל שאין יכולה למאן איך שייך החזקה בביאה הא לא יהי' כלל ביאת זנות כנ"ל:

ונראה די"ל כיון דלרב כל הטעם דאינה יכולה למאן אחר הביאה הוא משום שבעל כבר לשם קידושין משום החזקה דאין אדם כו' וא"כ א"ש דאיך נימא דלא הוי קדושין דלא שייך החזקה משום שלא תוכל למאן הא אי נימא דליכא החזקה שוב תוכל למאן גם אחר הביאה כיון שלא בעל לקידושין וממילא הוי ביאת זנות ושייך שפיר החזקה ובעל לקדושין דאם לא יבעול לקדושין שפיר תוכל אח"כ למאן ויהי' זנות כנ"ל וסבר שפיר חזקה הנ"ל וי"ל טעמא דשמואל דפליג באמת כנ"ל דסבר דגם בלא טעם הנ"ל אין גדולה ממאנת מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל. וא"כ שוב לא אמרינן כלל דבעל לשם קדושין דלא שייך החזקה דאף אם לא יבעול לקדושין יהי' עכ"פ קדושין דרבנן שלא יועיל מיאון ולא הוי ביאת זנות כנ"ל. ומיושב הצריכתא דאמר ביבמות דליכא ביאת זנות לשמואל משום דהוי קדושין דרבנן ע"ש משא"כ לרב שייך שפיר החזקה כנ"ל וא"ש:

תוס' והא איפליגי כו'. הקשו דלמא הוי קדושי ספק אם בעל לקדושין כו'. צ"ל דהתוס' לא ס"ל כהמרדכי לגבי ספק קרוב לה שפ' דלא הוי אפילו ספק כיון שאין העדים יודעים דבר ברור הוי מקדש בלא עדים ע"ש. וגם כאן לא היה אפילו ספק. רק סוברים כיון שהספק הוי גם להעדים אם מקודשת הוי שפיר קדושין בעדים כנ"ל. וי"ל דטעם המרדכי הוא למ"ש הרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא והטעם שהחמירו חכמים בס' איסור דמ"מ שמא הוא איסור ואם הוא איסור עושה באמת איסור בשוגג. משא"כ בקידושין דכיון דמה"ת לקולא בספק אין יודעים העדים מקדושין כלל והוי מקדש בלא עדים וממילא אף אם היה באמת קרוב לה לא הוי קדושין כיון שהעדים אין יודעים ואין אצלם קדושין כיון דמה"ת לקולא בספק כנ"ל. וא"כ למה יחמירו חכמים בזה כיון דאם לא יחמירו אין חשש איסור כלל אף שבאמת מקודשת. ולכך פ' המרדכי דלא הוי קדושין כלל כשהעדים מסופקין כנ"ל אבל לשיטת תוס' דספיקא מה"ת לחומרא א"כ כיון שהספק הוא גם להעדים א"כ יודעין הם שהיא מקודשת מספק מה"ת ולא הוי כלל מקדש בלא עדים כנ"ל:

תוס' ד"ה ושמואל כו' ואיסורא לא עביד דר"ג סבר אין זיקה. מבואר בדברי תוס' בהיתה נדה וכה"ג שיש איסור לא אמרינן חזקה אין אדם כו' ובועל לקדושין. ואף דאיסורא דעביד עביד ויעשה ב' איסורים כנ"ל. דגם כאן למה להו דאין זיקה הא אף אי יש איסור לא יתוקן במה שלא יבעול לקדושין וע"כ כנ"ל. ויש לדחות דדוקא לשמואל כתבו כן דלא סבר החזקה דאין אדם כו' רק התם כדי לדחות יבמתו ואם הי' איסור לא הי' מהני כנ"ל משא"כ לדידן דאמרינן חזקה י"ל דגם ביש איסור שייך כנ"ל. ובאמת כאן להיפוך אי יבעול לשם קידושין אינו איסור דהוי מקדש אחות יבמתו דנפטר' יבמתו דפקע זיקה ואינו אחות זקוקתו כלל כנ"ל אבל אי אינו בועל לשם קדושין עדיין היא אחות זקוקתו כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף