חידושי הרי"מ/כתובות/ט/א

חידושי הרי"מ כתובות ט א

דף ט' ע"א

בגמ' האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו כו'. ופירש"י ז"ל דוקא לאוסרה עליו אבל להפסידה כתובתה לא מהימן וכו'. והקשה בס' הפלאה דלדברי רש"י ז"ל קשה קושית התוס' דאף באשת כהן או פחותה מג' איכא ס"ס ספק מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא באונס או אין תחתיו דאין לומר כתירוצם מדלא טענה מוכת עץ כו' דז"א לרש"י ז"ל דעכשיו אינו נאמן להפסידה כתובתה ואם תטעון מוכת עץ אני אין לה לר' אליעזר דקיימינן הכא אלא מנה כדאמרינן לקמן ולכך אינה טוענת מוכת עץ ושפיר איכא ס"ס ומותרת אף באשת כהן ע"ש:

ונראה לישב דהנה בס' פ"י הקשה מאי מקשה תוס' דאיכא ס"ס דמוכת עץ הא הוי ס"ס שאינה מתהפכת דלא הוי ס"ס דאיך נאמר את"ל ברצון זינתה שמא מוכת עץ ואין זה מיקרי ספק בגוף הדבר דהוא ס' אם זינתה כלל ולא בעינן מתהפך. דז"א דאין הספק בגוף הריעותא דפתח פתוח ודאי הי' ע"ש בפ'. ואף דהתוס' סברי דלא בעינן ס"ס המתהפך מ"מ קשה מנ"ל להקשות דלמא סבר דבעינן מתהפך ולא קשה ע"ש בפ"י:

ונראה לישב דהנה תוס' ד"ה ואב"ע הקשו הא אכתי איכא ס"ס ספק באונס ואת"ל ברצון שמא כשהיתה קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא ותירצו דשם אונס חד הוא ולא הוי ס"ס ע"ש. והקשה בשיטה מקובצת בשם הרשב"א ז"ל דלוקמי כשקיבל בה אבי' כשהיתה בת שבע או שמנה רק שהיא קטנה וליכא ס"ס ס' אונס או רצון ואת"ל ברצון שמא אין תחתיו ז"א דאם הי' אין תחתיו א"כ היתה קטנה דפיתוי קטנה אונס הוא והוא ג"כ שם אונס חד היא דאם אין תחתיו ממילא הוא אונס ולמה לי' לאוקמי בפחותה מג' ע"ש. ותירוצו שתירץ יש לדחות למ"ש בס' כרתי ופלתי הטעם דשם אונס חד משום שהס' סותרים דאיך נימא את"ל ברצון שמא באונס ע"ש וא"כ גם הכא כן ולא שייך תירוצו ע"ש בכו"פ ובשיטה מקובצת. ונראה לפמ"ש בי"ד ס' ק"י דיני ס"ס בש"ך ס"ק י"א בשם כתבי מהרא"י ז"ל דהיכא דספק אחד פועל יותר מחברו לא אמרינן שם אונס חד הוא כגון ב' שעירים שנולדו מעז שהיתה חולבת דס' אחד הוא שמא חלב פוטר ואת"ל דחלב אינו פוטר שמא זה יצא אחרון דמותר משום שהספק הראשון פועל יותר דשניהם מותרים וכן בסתם כלים אינם ב"י משום ס"ס ע"ש וכתב שם בס' כרו"פ דאין לומר דהכא בשם אונס חד הוא דג"כ פועל ס' אונס יותר לענין כתובה דאם הוא באונס מגיע לה כתובה משא"כ בפיתוי דזה אינו כיון דפיתוי קטנה אונס הוא ג"כ מגיע לה כתובה כיון דזה ג"כ הוא אונס ע"ש. וא"כ לפ"ז מיושב שפיר קושית הרשב"א ז"ל דבקיבל בה אבי' קדושין בת שבע או שמנה שפיר הוא ס"ס דלא שייך שם אונס חד היא כיון דהס' פיתוי קטנה אונס הוא שהי' אין תחתיו א"כ אין לה כתובה דהוי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וא"כ אף שהי' באונס אין לה כתובה א"כ אף דשם אונס חד הוא מ"מ הספק שמא באונס פועל יותר לענין כתובה כנ"ל דהס' השני של פיתוי קטנה אין לה כתובה כיון דס' זה הוא שהי' אין תחתיו באונס ושפיר פועל הס' הראשון יותר והוי ס"ס כנ"ל וא"ש:

אמנם יש לומר לפמ"ש בס' קצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' ס' ו' על מה שהקשה בכה"ג בכללי קים לי בשם מהר"י באסאן ז"ל אמאי בספק ממון אזלינין לקולא ואמרינן המוציא מחברו ע"ה הא בספק איסור אזלינן לחומרא וספק ממון הוא ג"כ ספק איסור גזל ואמאי לא אזלינן לחומרא ותירץ דגם אצל השני הוא ספק איסור גזל ודחו דבריו דאמאי אין הולכין בממון אחר הרוב הא אצל השני יש לו רוב ולכך תירץ הוא ז"ל וגם בתומים תירץ כן דלא אסרה התורה גזל רק מה שמתחייב מצד הדין להחזיר אבל מה שמצד הדין אינו חייב להחזיר דאמרינן המוציא מחברו ע"ה לא אסרה התורה כלל אף שהוא חייב באמת והוא באמת גזל כגון דאיכא רוב ואנו סומכין על הרוב שודאי הי' כן ואף דאיכא כנגדו חזקת ממון מ"מ חזקת ממון אינה חזקה המבררת המעשה וא"כ הי' ודאי המעשה שחייב מ"מ לא אסרה התורה גזל זה אף שודאי חייב כיון שמצד הדין אמרינן שמא פטור ע"ש שהתורה זכתה לו ממון זה ע"ש וא"כ לפ"ז עדיין קשה קושיית הרשב"א ז"ל דשם אונס חד הוא דהנה. לכאורה קשה על סברת מהרא"י ז"ל שכתב דהס' האחד פועל יותר מחבירו ששניהם מותרים ולכאורה קשה כיון דספיקא דאורייתא הוא לחומרא רק דהכא הוא ספק ספיקא ולכך מותר וא"כ איך נימא דהספק הראשון פועל יותר שמתיר שניהם משא"כ הב' הלא גם הספק הראשון אינו מתיר שניהם דעל שניהם אינו רק ספק אחד וספיקא דאורייתא לחומרא. אך זה טעות דהצד ההיתר של הספק הראשון מתיר שפיר את שניהם דאם חלב פוטר ממילא שניהם פטורים באמת רק דאנו אומרים ספיקא לחומרא שמא אין חלב פוטר ואין אנו סומכין שחלב פוטר אבל אי באמת פוטר שניהם פטורים ושפיר פועל הצד היתר של הס' הראשון יותר מהשני וא"ש. וא"כ לפ"ז קשה הכא עדיין קושיית הרשב"א ז"ל דשם אונס חד הוא. ואי"ל כמ"ש דס' שמא באונס פועל יותר שמגיע לה כתובה ז"א דאינו פועל כלל לענין כתובה דליכא רק חדא ספיקא ואינו חייב ליתן לה כתובה שמא לא הי' באונס. ואי"ל כמ"ש דאעפ"כ הצד ההיתר של הס' פועל יותר דאם הי' באמת באונס מגיע לה כתובה כמ"ש. דז"א דאף אם הי' באמת באונס מ"מ כיון שאנו אומרים שמא לא הי' באונס ואין מגיע לה מן הדין וממילא אף אם הי' באונס אעפ"כ פטור שהתורה זכתה לו בממון בספק גזל דאף שהוא באמת גזל אעפ"כ כיון שאינו מגיע מן הדין הוא שלו ואינו חייב כלל אף אם הוא חייב וא"כ כיון שאינו מגיע לה מן הדין שמא לא הי' באונס וא"כ ממילא אף אם הי' באונס באמת פטור א"כ אין הספק הזה פועל כלל יותר לענין כתובה כיון דבאמת אין לה כתובה ואף הצד הזה שמא באונס אינו פועל כלל כיון שהוא ספק כנ"ל ועדיין קשה כנ"ל דלוקמי בקיבל בה אבי' קדושין בת שבע או שמנה ואעפ"כ לא הוי ס"ס דשם אונס חד הוא כנ"ל. אך י"ל כיון דכל זה הוא אי אמרינן דנאמן להפסידה כתובתה ואינה מגיע לה כתובה. והנה בס' הפלאה כתב לקמן הטעם דנאמן להפסידה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה כו' ואף דאיכא ס"ס ספק משקר ואת"ל אינו משקר שמא תחתיו באונס או שמא מוכת עץ וגם אית לה מיגו דמוכת עץ תחתיך הוא משום כיון שאינה טוענת דברים אלו לא חשבינן לי' לספק להוציא ממון וגם לית לה מיגו דמוכת עץ תחתיך כיון שטוענת עכשיו ג"כ טענה מעליא בתולה אני ע"ש ועיין בשיטה מקובצת ובמהר"מ שיף:

והנה אי הוי אמרינן דאינו נאמן להפסידה כתובתה שפיר היתה מותרת בקיבל קדושין בת ז' דאיכא ס"ס כנ"ל דלא שייך שם אונס חד הוא כיון דהס' הראשון פועל יותר לענין כתובה כיון דבאמת נוטלת ופועל ס' באונס שמגיע לה רק משום דנאמן להפסידה לכך אסורה והטעם דנאמן להפסידה הוא משום שטוענת בתולה אני כו'. והנה בסוף נדרים איתא דהאומרת טמאה אני לך ואסורה עליו אינה נאמנת ואף דמדינא נאמנת מ"מ תיקנו חכמים שלא תהא נאמנת שמא נתנה עיני' באחר ורצונה שתיאסר עליו ויצטרך לגרשה ובכל מקום היכא שבלא דיבורה היתה מותרת רק ע"י דיבורה אסורה קי"ל דמותרת דחכמים תיקנו כן דשמא אומרת כן כדי שתאסר ע"ש. וא"כ הכא כיון דאם לא היתה אומרת בתולה אני לא היתה מפסדת כתובתה דאיכא ס"ס כנ"ל וממילא היתה מותרת דלא שייך שם אונס חד הוא שפועל ספק אחד יותר לענין כתובה ורק משום שאומרת בתולה אני ומפסדת כתובתה ולכך אסורה דאינו פועל וא"כ ממילא עדיין מותרת די"ל דלכך אומרת בתולה אני כדי שתאסר וכנ"ל. ואף דלכאורה יש לדחות דמ"מ עכשיו ליכא ס"ס כיון דבאמת מפסדת וא"כ אין הס' פועל יותר יהי' איך שיהי' אבל ז"א דאעפ"כ שייך התקנת חכמים כיון שבלא דיבורה לא היתה נאסרת וא"כ א"ש דמותרת כנ"ל וראיתי אח"כ שכעין זה כתב בס' הפלאה על תירוץ התוס' שתירצו מדלא טענה מוכת עץ והקשה ג"כ כנ"ל דהוי כאומרת טמאה אני כו' ע"ש וא"כ מיושב שפיר קושית הרשב"א ז"ל כנ"ל:

אמנם י"ל דלכאורה הכא אף שס' אונס פועל יותר לא מהני דהוי ס"ס שאינו מתהפך כמ"ש הכו"פ דאיך נימא ס' אונס ס' רצון ואת"ל ברצון שמא אין תחתיו והיתה קטנה וממילא הוא אונס ועכשיו קיימינן דאת"ל ברצון ואיך נימא את"ל ברצון שמא באונס רק בהיפך י"ל ספק קטנה ואת"ל כשהיא גדולה שמא באונס אבל הוי ס"ס שאינה מתהפך. אך י"ל למאי שכתב הש"ך ז"ל דהיכא שהספק הא' הוא בגוף הריעותא לא בעינן מתהפך ע"ש וכתבו הפ' דלדעת הרמב"ם ז"ל ודאי א"ש דין זה דהטעם דס"ס הוא משום דספיקא דאורייתא הוא מדאורייתא לקולא רק מדרבנן לחומרא והס' השני הוא ס' דרבנן ולקולא ע"ש א"כ כיון שהס' הראשון הוא בגוף הריעותא ודאי מתחילין מספק זה ואמרינן דמן התורה לא הוי ריעותא כלל משא"כ אם נתחיל מספק הב' ולא בעינן מתהפך ע"ש:

והנה הכא באמת כיון שהיא מכחשת אין אנו מאמינים לו שהוא פתח פתוח רק דנאמן לאוסרה עליו משום דשווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא והוא משום דלחובתו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. והנה הפוסקים כתבו בהא דקי"ל דמפטור לפטור יכולין לחזור ולטעון ומחיוב לפטור אינו חוזר וטוען והוא הטעם משום דמחיוב לפטור כיון שהודה פעם א' לחיוב הוי הודאת בע"ד כמאה עדים ואינו יכול לחזור אבל מפטור לפטור כיון שגם אם אנו מאמינין לו הודאתו הראשונה ג"כ אינו לחובתו והיכא שאין ההודאה לחובתו לא האמינה התורה כלל להודאתו כק' עדים דלא אמרה התורה הודאת בע"ד כק' עדים רק היכא שע"י ההודאה הוי לחובתו אבל היכא שאף ע"י ההודאה עדיין אינו חוב לא הוי הודאה כלל ושפיר יכול לחזור וכן כתב בקצה"ח ס' פ' ס"ק ג' ע"ש. וזה כתבו כל הפ' דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא הוא מטעם דהודאת בע"ד כמאה עדים לחובתו ע"ש. וא"כ לפ"ז לכאורה הכא הוי גם ס' תחתיו ס' אין תחתיו ספק בגוף הדבר דכיון דאין אנו מאמינים לו שהוא פ"פ רק מטעם הודאתו לחוב וא"כ כיון דס' דאורייתא מדאורייתא לקולא וא"כ כיון שהוא ס' שמא אין תחתיו ממילא מותרת מדאורייתא אף שהוא פתח פתוח א"כ ממילא אמרינן דלא הי' כלל פתח פתוח כיון שאין ההודאה לחוב דאף אם הי' פ"פ היא מותרת והוי הס' בגוף הריעותא שלא הי' כלל פ"פ וממילא לא בעינן מתהפך דלכך אנו מתחילין מספק זה ואמרינן דמדאורייתא לא הי' כלל הריעותא דכיון שמדאורייתא מותר ממילא מדאורייתא אמרינן דלא הי' כלל פתח פתוח וליכא ריעותא כלל. אך לכאורה ז"א דהטעם דלא בעינן מתהפך בס' בגוף הריעותא הוא משום שלכך מתחילין מס' זה שהוא בגוף משא"כ ס' השני אבל הכא גם הספק השני הוא בגוף הריעותא דגם אם נתחיל ס' אונס או רצון והוא מדאורייתא לקולא ולא הי' כלל פתח פתוח כנ"ל וא"כ ממילא לא הוי ס"ס כיון שאינה מתהפכת. אך י"ל למ"ש התוס' דהוא רוב רצון דאונס יש לה קול ורק במקום ס"ס לא מהני הרוב וכתב בש"מ דגם מדאורייתא הוי רוב רק דאינו רוב גמור ולא מהני במקום ס"ס ע"ש. וא"כ כיון דאיכא רוב רצון ממילא הוא מדאורייתא לחומרא אם לא הי' רק ספק זה כמו באתחזיק איסורא דאף לשיטת הרמב"ם הוא לחומרא מדאורייתא וא"כ א"ש דלא בעינן מתהפך דלכך אנו מתחילין מס' תחתיו דהוא לקולא מדאורייתא אבל ס' אונס דהוא מדאורייתא לחומרא ולא הוי ספק בגוף הריעותא אבל ס' אין תחתיו הוא בגוף הריעותא כו' ולא בעינן מתהפך וא"ש דהוי ס"ס כיון שפועל יותר וכנ"ל:

אך לפ"ז עדיין קשה דאינו פועל יותר כיון שנאמן להפסידה כתובתה והוי שם אונס חד ואי"ל כמ"ש דזה הוא מחמת דיבורה שאומרת בתולה והוי כאומרת טמאה אני לך דז"א דאיך נאמר דלכך אומרת בתולה אני כדי שלא יהי' ס"ס ותהי' אסורה ז"א דבאמת הוי ס"ס שאינה מתהפך כנ"ל רק משום דהיא מכחשת ואומרת בתולה אני ואין הוא נאמן רק מחמת הודאה לחובתו ולכך הוי ס' בגוף הדבר וכנ"ל ולא בעי מתהפך וא"כ איך נאמר שאומרת בתולה אני כדי שלא יהי' ס"ס הלא אם לא תאמר בתולה אני ודאי לא יהי' ס"ס דאינו מתהפך דלא הוי ספק בגוף הריעותא כיון שגם הוא מודה שהי' פתח פתוח וא"כ לא שייך לומר שאומרת בשביל כן וממילא גם עכשיו לא הוי ס"ס דשם אונס חד הוא כנ"ל דאינו פועל יותר כיון שמפסדת כתובתה. אך אי נימא דסבר דלא בעינן כלל ס"ס המתהפך א"ש דהוי כטמאה אני לך וכנ"ל שבלא דיבורה שפיר תהי' מותרת משום ס"ס כיון דלא בעי מתהפך וכנ"ל וצריך לשנויי בפחותה מג':

וממילא מיושב קושית הפ"י מאי מקשה תוס' ס"ס דמוכת עץ דלמא סבר דבעינן ס"ס המתהפך וכנ"ל. ולמ"ש א"ש דאי נימא דבעינן מתהפך קשה כנ"ל ומקשה התוס' שפיר והוצרכו לתרץ מדלא טענה ואעפ"כ לא הוי טמאה אני לך ע"ש בס' הפ"י דהוא רגליים לדבר דרוב אינם מוכת עץ ע"ש היטב:

ולפ"ז מיושב שפיר קושית ס' הפלאה הנ"ל דהקשה לשטת רש"י ז"ל דאינו נאמן להפסידה כתובתה לא שייך מדלא טענה וקשה קושית תוס' ס"ס דמוכת עץ ולמ"ש מיושב דלשיטת רש"י בל"ז לא קשה די"ל דסבר דבעינן מתהפך כקושית הפ"י ולא קשה כנ"ל דלא הוי ס"ס שפועל יותר לענין כתובתה לרש"י ז"ל דאינו נאמן ומגיע לה כתובה ולא מצי לשנויי בבת שמונה או שבע דהוי ס"ס כנ"ל אבל סבר שפיר דבעינן מתהפך כנ"ל וא"ש:

והיה אפשר לומר לפ"ז דגם התוס' סברי דבעינן מתהפך ואעפ"כ מקשים שפיר די"ל דס' מוכת הוי ג"כ ס' בגוף הדבר כמ"ש דלא הי' כלל פתח פתוח משא"כ ס' אונס דאיכא רוב כנ"ל [וס' תחתיו בל"ז כתבו יש פ' דמיקרי מתהפך ע"ש] והי' מיושב בזה קושית הפ"י וש"מ שהקשו אהא דכתבו תוס' ואין לומר דמוכת עץ לא שכיח כו' והקשו מאי בכך דלא שכיח אעפ"כ כיון שאינו רוב גמור מהני הס"ס כנגדו ע"ש ולמ"ש א"ש דאי נימא דמוכת עץ לא שכיח ממילא לא הוי ס"ס דאינו מתהפך דלא הוי ספק בגוף הריעותא כיון שס' זה הוא מדאורייתא לחומרא כיון דלא שכיח. ולפ"ז יש לישב קושית הר"ן ז"ל שהקשה על הרי"ף ז"ל דפסק כר"ח דמוכת עץ פתחה סתום וישב בזה קושית התוס' דלא הוי ס"ס כיון שפתחה סתום כמ"ש תוס' בעצמו דלר"ח א"ש ע"ש והקשה הר"ן ז"ל הא עדיין קשה למאי דמסיק דמתניתין דניסת ברביעי איירי בטענת דמים ותיקנו משום אשת כהן או פחותה מג' וקשה דאיכא ס"ס דמוכת עץ דטענת דמים אין לה לר"ח ז"ל ע"ש. ולמ"ש מיושב דבטענת דמים לא הוי ס"ס כלל דאינו מתהפך כמ"ש דאי"ל כנ"ל דהוי ספק בגוף הריעותא דז"א דבטענת דמים אין הנאמנות מחמת הודאתו דהוא טענה מבוררת ואין ספק כלל בגוף הריעותא אף אי מותרת וממילא בעינן מתהפך ולא הוי ס"ס כלל דמוכת עץ בטענת דמים וא"ש:

רש"י בא"ד אבל להפסידה כתובתה לא מהימן והקשו בתוס' לקמן הא מוכח מש"ס דאמר אי למיתב לה כתובה דאדרבה יותר מסתבר דנאמן להפסידה כתובה מלאוסרה עליו ע"ש ועוד הקשו מנ"ל לרש"י ז"ל הא דלמא נקט לרבותא לאוסרה כמ"ש תוס' ע"ש. ונראה לישב דהנה בדרישה ופרישה אה"ע ס' ס"ח ס"ק ך"ד הקשה אמאי נאמן להפסידה כתובתה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה הא קי"ל דארוסה יש לה כתובה וא"כ שמא טרח בסעודה באמת בשביל כך כדי להפסידה כתובתה דאם הי' מגרשה מקודם הי' חייב לה כתובה ותירץ דאיך ידע שהיא תטעון בתולה אני שמא תטעון תחתיו נאנסתי ונסתחפה שדהו ויתחייב לה כתובה וגם יטרח בסעודה בחנם ולכך שייך שפיר האי חזקה ומהימן להפסידה ע"ש:

והנה לקמן ע"ב תוס' ד"ה אי למיתב כו' הקשה אמאי מפסידה כתובתה הא הוי ס"ס ספק שמא אינו בקי בפ"פ ואת"ל בקי שמא נאנסה תחתיו ואף אי איירי באשת כהן מ"מ אשת כהן ג"כ לא מפסדה כתובתה באונס ע"ש:

ונראה לישב קושית תוס' דהנה לקמן פ' המדיר דף ע"ב ע"א איתא במתניתין דאילו יוצאות שלא בכתובה כו' ותני משמשתו נדה דג"כ אין לה כתובה ששימש באיסור והוא לא ידע וכן האכילתו שאינה מעושר ובכל מקום שהכשילתו באיסור אין לה כתובה ע"ש והכי קי"ל באה"ע ס' קט"ו ע"ש. והנה לפ"ז נראה לע"ד דהכא כיון דאם זינתה באונס אסורה עליו כיון שהיא אשת כהן רק דלענין כתובה אינה מפסדת באשת כהן שנאנסה דנסתחפה שדהו ע"ש וא"כ הכא כיון דבא עלי' ולא ידע שהיא אסורה ממילא אף אם זינתה באונס אין לה כתובה באשת כהן דהוי עוברת על דת משה כיון שהוא לא ידע שנאנסה ואסורה עליו ובא עלי' ובאמת אסורה עליו אף באונס והוי כמשמשתו נדה דאין לה כתובה. וא"כ מיושב קושית התוס' הנ"ל שהקשו דאיכא ס"ס לענין כתובה אף באשת כהן דשמא תחתיו נאנסה ולמ"ש ז"א כיון דבא עלי' וטוען פתח פתוח מצאתי א"כ לא שייך הספק שמא תחתיו נאנסה דאף אם נאנסה תחתיו אין לה כתובה כיון שהיא אסורה עליו והוא לא ידע ובא עלי' והוא כמשמשתו נדה וא"ש דליכא ס"ס ותמה אני שלא הזכירו הפוסקים מזה מאומה דשם אין שום חולק במשמשתו נדה דלאו דוקא נדה ה"ה שאר איסורים ע"ש. ולפ"ז א"ש דברי רש"י ז"ל כיון דמוקי לה בש"ס באשת כהן הא דר"א וא"כ למ"ש הדין באשת כהן דאם אומרת אח"כ תחתיו נאנסתי ג"כ אין לה כתובה כמ"ש וא"כ נראה דבטוענת בתולה אני ממילא יש לה כתובה דלא שייך החזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה די"ל דלכך טרח כדי שתפסיד הכתובה כקושית הדרישה דאי"ל כתירוצו דאיך ידע דהי' לו לחוש שמא תטעון תחתיו נאנסתי כנ"ל ולא תפסיד הכתובה. ולמ"ש ז"א דכיון דהיא אשת כהן ממילא גם אם תטעון נאנסתי תחתיו אין לה כתובה ושפיר י"ל דלכך טרח כדי להפסידה וממילא אינה מפסדת דאינו נאמן כיון דלא שייך החזקה כנ"ל. ומיושבים דברי רש"י ז"ל שפירש שפיר כדברי ר"א דאינו נאמן להפסידה הכתובה כיון דאיירי באשת כהן ולא שייך חזקה דאין אדם טורח כנ"ל. ולפ"ז מיושב שפיר קושית תוס' הנ"ל שהקשו דמשמע מהא דאמר אי למיתב לה כתובה דנאמן להפסידה ולא לאוסרה ע"ש ולמ"ש א"ש למ"ש התוס' דמאי דאמר אי למיתב לה הוא דלעולם אמרינן דלא קים לי' ואינו בקי בפתח פתוח ע"ש בתוס' ד"ה אי למיתב כו'. והנה בס' פ"י כתב הטעם דהוצרך ר' נחמן לחזקה דאין אדם טורח ולא יהי' נאמן בל"ז כקושית הר"ן ז"ל וכתב דהוא משום דיש לה חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה ולכך היתה נאמנת אי לאו חזקה דאין אדם טורח ע"ש וא"כ עכשיו דקיימינן דלא קים לי' בפ"פ א"כ ממילא לא שייך חזקה דאין אשה מעיזה דאינו העזה כלל כיון דאינו בקי וא"כ נאמן הבעל אף בלא חזקה דאין אדם טורח וא"כ א"ש דלס"ד עכשיו דלא קים לי' ממילא שפיר נאמן להפסידה אף באשת כהן לשיטת רש"י ז"ל וא"ש דהרבה מפ' כתבו דגם רש"י ז"ל סובר דארוסה יש לה כתובה:

אך לכאורה י"ל דאעפ"כ גם באשת כהן שייך החזקה דאין אדם טורח כו'. ואי"ל כנ"ל דלכך טרח כדי להפסידה כתובתה דז"א דאיך ידע שמא תטעון מוכת עץ אני וודאי יתחייב לה כתובה אף באשת כהן דלא שייך מ"ש כיון שטוענת מוכת עץ ושפיר מותרת. אך באמת כיון דלר"א קיימינן הכא ור"א סבר דמוכת עץ אין לה אלא מנה וא"כ לא שייך החזקה דשמא טרח כדי שתפסיד מנה ואם תאמר מוכת עץ אני תחתיך לא תהי' נאמנת כלל דלית לה מיגו כנ"ל עיין לקמן לחד לישנא וא"כ א"ש לר"א:

ולפ"ז ממילא א"ש דלכאורה קשה למ"ש אמאי אמר ר' נחמן דנאמן להפסידה כתובתה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה כו' והוא איירי באשת כהן כמ"ש תוס' וא"כ קשה למ"ש דבאשת כהן לא שייך כלל החזקה הנ"ל כיון דתפסיד אף אם תטעון תחתיו נאנסה וכנ"ל אבל למ"ש א"ש דלר"נ דסבר דבמוכת עץ יש לה כתובה מאתים וא"כ ממילא תוכל לטעון מוכת עץ ולא תפסיד הכתובה כנ"ל ושייך שפיר החזקה דאין אדם טורח וכו' וא"ש:

בגמ' מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך כו'. והקשה מהרש"א ז"ל אתוס' ד"ה מי אמר ר"א כו' לפי דברי תוס' מאי פריך הש"ס תנינא הא י"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים ואינה נאסרת אף אם ודאי זינתה בלא עדים כמו בקדושין והתם איירי באומר קדשתיך בפני פלוני ופ' והלכו למד"ה ולכך אסור בקרוביה משא"כ הכא וקמ"ל ר"א דאין צריך עדים ומאי פריך ע"ש:

ונראה לישב דהנה בס' מהר"ם שי"ף הקשה למאי דס"ד עכשיו דאף דקים לי' אינה נאסרת וכן לדברי התוס' דהיכא דזינתה בלא עדים אינה נאסרת כלל אף שוודאי זינתה איך נוכל לומר כן א"כ קשה ממתניתין דבתולה נשאת ברביעי משום אקרורי דעתא ותיקנו משום אשת כהן או פחותה מג' לשטת התוס' הא נהי דאיירי בטענת דמים מ"מ הא אינה נאסרת בלא עדים אף שודאי זינתה ע"ש ותירצו המפ' וכן בביאור שם דמתניתין איירי כשהמפה לפנינו ורואים שאין כאן דם ואין אנו צריכין כלל להודאתו וכן הוי כיש עדים כיון שאין כאן דם ורואים שזינתה ושפיר נאסרת ע"ש. ובאמת זה אינו רק לשיטת המרדכי והב"ש ס' מ"ב שפסקו דבקדושין מהני ידיעה בלא ראי' כמו בדיני ממונות אף שלא ראו המעשה עצמה רק שיש הוכחה מהני וכן בקדושין כן ע"ש אבל לשטת הרשב"א ז"ל שכתב דלא מהני בקדושין ידיעה בלא ראי' רק צריכין לראות גוף המעשה ובלא"ה הוי מקדש בלא עדים ע"ש וא"כ כיון דאמרינן לענין זנות ג"כ דאין דבר שבערוה כו' כמו בקדושין וא"כ אף שהמפה לפנינו ורואין שאין לה דם מ"מ הוי ידיעה בלא ראי' כיון שלא ראו הזנות ואינה נאסרת וצ"ל דהו"א כהפ' הנ"ל דנאסרת:

והנה לכאורה יש להקשות למ"ש המרדכי הובא בב"ש אה"ע ס' ל' ס"ק ט' דהא דאמרינן בס' קרוב לו ספק קרוב לה דהוי ספק קדושין הוא דוקא בב' כיתי עדים שכת אחת אומרת קרוב לה וא' אומרת לו אבל כשהעדים עצמם אינם יודעין לא הוי אף ספק קדושין דהוי מקדש בלא עדים כיון שאינם יודעין דבר ברור אם נעשים הקדושין ע"ש וא"כ לכאורה הכא עדיין קשה קושית מהרמ"ש הנ"ל דאיך יכולין לומר דאינה נאסרת בלא עדים הא קשה ממתניתין דחיישינן לאיקרורי דעתא דאי"ל כנ"ל דיביא המפה לפנינו ויראו שאין לה דם וכנ"ל דז"א דאף באשת כהן איכא עכ"פ חד ספיקא ס' תחתיו או אין תחתיו וכן בפחותה מג' רק דספיקא דאורייתא לחומרא ונאסרת היכא שאינו רק ס' אחד וא"כ למאי דנימא עכשיו דאף שזינתה אינה נאסרת בלא עדים וא"כ מאי מהני מה שאין לה דם ויודעין שזינתה הא כיון שיש ס' אחד אם זינתה כלל תחתיו וא"כ אין העדים יודעין דבר ברור ואין כאן עדים כלל כמו שם בקדושין וממילא אינה נאסרת אף אם וודאי זינתה תחתיו כיון דליכא עדים כנ"ל. ואף אם נאמר כמו שיש פוסקים מחלקים שם דדוקא היכא שלא ידעו כלל אם נעשה מעשה הקדושין כיון שאינם יודעים אם בא לידה כלל הכסף קדושין משא"כ בשאר ספיקות כגון שמא שוה פ' במדי דודאי נעשה המעשה רק הס' אי מהני לא שייך סברתו ע"ש ג"כ קשה כנ"ל דשם הוא בראי' אבל הכא בידיעה בלא ראי' כיון שאינם יודעים דבר ברור לא הוי עדים ע"ש. ועוד למ"ש בס' מהר"מ שי"ף שתירץ קושית הר"ן ז"ל שהקשה דבטענת דמים קשה קושית התוס' דהוי ס"ס ס' מוכת עץ כו' אף לפר"ח ע"ש ותירץ דאיירי באשת כהן ופחותה מג' דליכא רק ס' מוכת עץ ע"ש וא"כ הס' הוא אם זנתה כלל וממילא אינה נאסרת כנ"ל. וצ"ל דבאמת הוי אמרינן כשיטת רוב הפוסקים דאף בספק קרוב לו או לה היכא שהעדים עצמם מסופקים זה הוי ג"כ ספק קדושין דלא מיקרי מקדש בלא עדים כיון שהספק הוא לכל העולם ואסורה מספק כיון דס' דאורייתא לחומרא הוי מקדש בעדים ע"ש דלא כמרדכי וגם הכא כיון שהוא ספק לכך אסורה מספק שמא זינתה תחתיו וכנ"ל כיון דהספק הוא לכל העולם כמ"ש ושפיר אסורה:

אמנם לפ"ז יש להקשות דהנה בס' הפלאה הקשה אמאי אסורה באשת כהן הא איכא חזקת היתר וגם חזקת פנוי' דלאו תחתיו זינתה ולא הוי קדושין ולהיפך ליכא רק חזקת הגוף כמ"ש תוס' והוי לי' חדא במקום תרתי ומותרת ואמאי אסורה ותירץ דחזקת פנוי' לא הוי חזקה כיון דקי"ל קדשה על תנאי ובעל צריכה משום דחזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות וודאי בעל לשם קדושין וכן הכא אף אי לאו תחתיו זינתה מ"מ כיון שבעל אח"כ ודאי בעל לשם קדושין ולא הוי פנוי' ולכך לא שייך חזקת פנוי' כיון דודאי מקודשת עכשיו ושפיר אסורה ע"ש. והנה הטעם דחזקה אין אדם עושה בעילת זנות הוא משום דמסתמא לא עבר על איסור דביאת פנוי' ודאי הי' כוונתו לשם קדושין והב"ש ז"ל כתב דהיכא דאם מכווין לשם קדושין יעשה איסור אחר לא שייך חזקה הנ"ל דודאי כיוון לשם קדושין כדי שלא יעשה איסור פנוי' הלא אם יכווין לשם קדושין יעשה ג"כ איסור ע"ש בה"ג:

והנה לפ"ז לכאורה קשה הכא עדיין קושית ס' הפלאה הנ"ל דהוי חדא במקום תרתי דאיכא גם חזקת פנוי' להתיר ואי"ל כתירוצו דאמרינן חזקה דאין אדם עב"ז כנ"ל דז"א דהכא אם מכווין לשם קדושין ממילא ליכא חזקת פנוי' כנ"ל כיון דודאי מקודשת וא"כ הוי חדא במקום חדא דאיכא חזקת הגוף לאיסור וממילא אסורה מחמת שזינתה אם כיון לשם קדושין אבל אם לא יכווין לשם קדושין לא תהא אסורה דהוי חדא במקום תרתי דאיכא גם חזקת פנוי' ושפיר מותרת וא"כ ממילא לא שייך החזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות דודאי לא עבר על איסור ודאי היתה כוונתו לשם קדושין כדי שלא יעבור. דז"א דאדרבה אם יכוין לשם קדושין יעשה איסור בביאתו כיון שזינתה ואסורה עליו מחמת זונה וטומאה אבל אם לא יכוין לשם קדושין היא מותרת כנ"ל דליכא חזקת פנוי' כמ"ש וממילא לא שייך החזקה הנ"ל ואמרינן דלא כיוון לשם קדושין וממילא מותרת מחמת חזקת פנוי' כנ"ל דגם עכשיו אינה מקודשת והוי חדא במקום תרתי וקשה כנ"ל:

אך באמת זה טעות דאטו החזקה גורמת האיסור או ההיתר אם באמת זינתה תחתיו ממילא אסורה אף דאיכא חזקה להיפך ואם באמת לא זינתה תחתיו ממילא מותרת אף דאיכא חזקה בהיפך. וא"כ ממילא לא קשה מ"ש דשפיר י"ל החזקה הנ"ל דאין אדם עב"ז ובעל לשם קדושין אם זינתה אין תחתיו. ואי"ל כנ"ל דוודאי לא כיוון לשם קדושין דאם יכווין לשם קדושין ליכא חזקת פנוי' והיא אסורה כנ"ל. דז"א דמאי בכך דאיכא חזקת פנוי' אם באמת זינתה אין תחתיו ואם זינתה תחתיו מה יתקן אם לא יכוין לשם קדושין ולא יהי' חזקה כיון דבאמת אסורה וא"ש דאיכא חזקה הנ"ל. אמנם לפ"ז עדיין קשה קושית מהרמ"ש הנ"ל לדברי התוס' דאם זינתה בלא עדים אינה נאסרת וקשה ממתניתין דחיישינן לאיקרורי דעתא ואם יבא לב"ד תיאסר אף בלא עדים ואי"ל כנ"ל דיביא המפה לב"ד שאין לה דם דז"א דבאמת אף באשת כהן איכא חד ספיקא שמא אין תחתיו זינתה רק דס' אחד לחומרא ולכך אסורה והוי כזינתה בעדים כמ"ש אבל אם הי' הדין דהיא מותרת והיינו אומרים שלא זינתה תחתיו ממילא אף אם באמת זינתה תחתיו היא מותרת דזינתה בלא עדים כיון שאנו אומרים שהיא מותרת ליכא עדים והיא באמת מותרת. וא"כ לפ"ז שפיר נימא דודאי זינתה אין תחתיו דאיכא ב' חזקות להיתר חזקת היתר וחזקת פנוי' והוי חדא במקום תרתי כקושית ס' הפלאה ואי"ל כתירוצו דלא שייך חזקת פנוי' דאיכא חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין דז"א כמ"ש דודאי לא בעל לשם קדושין כדי שלא יעשה איסור דאף אם באמת זינתה תחתיו מ"מ כיון שאינו בועל לשם קדושין ואיכא ב' חזקות להיתר ואומרים דמותרת וממילא אף אם זינתה תחתיו היא מותרת כיון דליכא עדים כיון דאנן אמרינן שזינתה אין תחתיו וא"כ וודאי לא כיוון בבעילתו לשם קדושין כנ"ל וממילא איכא חזקת פנוי' ושפיר מותרת כנ"ל אף באשת כהן ואי"ל דתיקנו משום פחותה מג' לחוד ז"א עיין בס' הפלאה ריש פ' דלא תיקנו משום חדא רק משום דאיכא אשת כהן וגם יש פחותה מג' ע"ש וא"כ קשה כנ"ל:

אמנם יש לישב דהנה לעיל דף ב' הקשה בס' פ"י איך הוכיח אביי דהאומר פ"פ נאמן לאוסרה ממתניתין ואמר אם למיתב לה כתובה כו' דלמא היתה התקנה שתנשא ברביעי לטובתה דשמא יתחדש לו שנאה אחר כך עלי' ויוציא לעז עלי' שפ"פ מצא ויפסיד כתובתה בחנם שלא כדין דלהפסידה כתובתה נאמן ולכך תיקנו שנשאת ברביעי ואם אינו בא מיד לב"ד אינו נאמן אח"כ כמ"ש הרא"ש ז"ל ע"ש ותירץ דבשאר נשים דאיכא ס"ס א"כ כיון דאינה אסורה לא שייך החזקה דאין אדם טורח בסעודה כו' ולא יהי' נאמן כלל להפסידה כתובתה כמ"ש תוס' הכא דהיכא דאינה נאסרת לא שייך החזקה הנ"ל ואינו נאמן ע"ש. והנה תירוצו אין לו שחר כלל דהא קושייתו הי' אהא דאמר אביי אי למיתב לה כתובה כו' וא"כ אמרינן עכשיו דלעולם אינו נאמן לאוסרה עלי' רק להפסידה כתובתה ע"ש וא"כ ע"כ אף היכא דאינה אסורה מפסדת כתובתה וצ"ל כמ"ש תוס' דסבר כר"נ דכנסה בחזקת בתולה הוי מקח טעות כו' ושייך החזקה אף היכא דאינה נאסרת וא"כ שפיר הי' יכול לומר דניתקן לטובתה כנ"ל. אך באמת גם קושייתו אינ' מובנת דממ"נ אי שייך חזקה דאין אדם טורח כו' ונאמן להפסידה כתובתה אף שיש שהות שיתחדש לו. שנאה א"כ ממילא לא שייך התקנה בשביל זה שלא יוציא לעז כיון דאיכא החזקה דאין אדם טורח וודאי לא יפסיד בחנם דהכי אמר בש"ס להדיא דלכך הועילו חכמים בתקנתן משום החזקה ע"ש י' ואי נימא דלא שייך החזקה הנ"ל משום דיש לחוש שנתחדש לו שנאה א"כ ממילא לא יהא נאמן כלל להפסידה כתובתה אם לא תנשא ברביעי דאף שלא הי' יכול לבא מקודם מ"מ מאי בכך כיון דלא שייך החזקה ממילא לא מהימן כנ"ל:

אך הנה התוס' י' ע"א ד"ה חזקה הקשו תינח באשת כהן או פחותה מג' דנאסרת שייך החזקה אבל אשת ישראל דמותרת אינו מפסיד כלל ע"ש. ונראה לישב דהנה הראשונים הקשו אמאי לא מהימן בלא חזקה דאין אדם טורח דאמר לה קיים תנאך ע"ש בר"ן ז"ל ותירץ בס' פ"י דלכך אינו נאמן משום דאית לה חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ולכך נאמנת ע"ש. והנה היכא דמסייע לה חזקה קי"ל דשפיר יכולה להעיז וא"כ כיון שטוענת בתולה אני מסייע לה חזקת הגוף. וא"כ לכאורה שפיר יכולה להעיז ואמאי מהימנא דחזקת הגוף לחוד לא מהני להוציא ממון. אך ז"א דכיון דאיכא נגד חזקת הגוף חזקה דאין אדם טורח כו' ממילא לית לה חזקה ואינה יכולה להעיז ולכך מהימנא ולפ"ז ממילא א"ש קושית התוס' דבאשת ישראל דליכא חזקה דאין אדם טורח כו' בל"ז לא מהימנא דלא שייך חזקה דאין אשה מעיזה כיון דמסייע לה כנ"ל וליכא חזקה נגדה ולכך לא מהימנא וא"ש. וא"כ לפ"ז ממילא א"ש דאמר אביי אי למיתב לה כתובה אף דלאוסרה אינו נאמן ולא שייך חזקה דאין אדם טורח מ"מ נאמן שפיר להפסידה כתובתה דיכולה להעיז כנ"ל וממילא נאמן כמ"ש:

אך לפ"ז שפיר קשה קושית הפ"י הנ"ל מאי הוכיח אביי דלמא היתה התקנה לטובתה כדי שלא תפסיד בחנם הכתובה שיתחדש לו שנאה כיון שאינו בא מיד לב"ד וכיון דלא שייך החזקה דאין אדם טורח דשמא שנאה כו' וא"כ יהי' נאמן ממילא להפסידה הכתובה דלית לה חזקה דאין אשה מעיזה כנ"ל ושייך שפיר החשש שיוציא לעז שלא כדין כיון דבאמת לא שייך חזקה דאין אדם טורח כנ"ל ואעפ"כ יהא נאמן להפסידה כתובתה ותיקנו שפיר בשביל זה לטובתה שתנשא ברביעי כנ"ל. אך ז"א דבאמת י"ל כדברי התוס' דקיימינן לר' נחמן דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות לגמרי ושייך שפיר החזקה דאין אדם טורח כו' אף באשת ישראל דאינה אסורה מ"מ כיון שצריך לקדשה מחדש הוי מפסיד כמ"ש תוס' שם וא"כ ממילא לא קשה קושית הפ"י כיון דאמרינן גם באשת ישראל החזקה הנ"ל א"כ לא שייך החשש שיוציא לעז שלא כדין די"ל דגם בכה"ג שייך החזקה הנ"ל כמ"ש הרבה פ' ע"ש. ולכך הוכיח אביי שפיר כמ"ש דאי למיתב לה כתובה כו':

ולפ"ז ממילא מיושב קושיא הנ"ל מ"ש דאיך יכולין לומר דאם זינתה בלא עדים אינה נאסרת דא"כ קשה ממתניתין איך שייך התקנה כנ"ל. ולמ"ש א"ש דעכשיו שפיר נוכל לומר כקושית הפ"י דהתקנה הי' לטובתה שלא יוציא לעז עלי'. ואי"ל כמ"ש דאיכא חזקה דאין אדם טורח דז"א דבאשת ישראל כיון דאינה אסורה לא שייך החזקה ואעפ"כ תפסיד משום דלא שייך החזקה דמעיזה כנ"ל ואי"ל כמ"ש דלר"נ דהוא מקח טעות וצריך לקדשה שייך החזקה אף באשת ישראל. דז"א דהנה הא דצריך לקדשה מחדש כתבו הפוסקים דאף דאינו יודע שמא תחתיו זינתה ואינו צריך לקדשה מחדש ואיכא חזקת הגוף דמסייע שתחתיו זינתה דלענין זה ליכא חזקת היתר כנגדה כיון דבאמת מותרת שמא באונס ולמה יצטרך לקדשה מחדש וכתבו הפוסקים הטעם משום דאסור לדור עמה בלא קדושין ממ"נ דאם אין תחתיו זינתה א"כ אסורה שהיא בלא קדושין ואם תחתיו זינתה אסורה מחמת הזנות דליכא רק ספק אחד ולכך צריך לקדשה מחדש כנ"ל ע"ש וא"כ למאי דקיימינן עכשיו דאם זינתה בלא עדים אינה נאסרת וא"כ אינו צריך לקדשה כלל מחדש אף לר"נ כמ"ש דמסייע חזקת הגוף דודאי תחתיו זינתה ואי"ל כנ"ל דממ"נ אסורה דז"א דאף אי תחתיו זינתה מ"מ כיון דלענין לאוסרה עליו איכא חזקת היתר וס"ס ואמרינן דאין תחתיו זינתה ומותרת וא"כ כיון דאמרינן שאין תחתיו זינתה ממילא אף תחתיו זינתה הוי בלא עדים דליכא ידיעה כנ"ל כיון שאנו אומרים אין תחתיו וממילא אין צריך לקדשה דאמרינן תחתיו זינתה דלענין זה חזקת הגוף מסייע ואעפ"כ מותר לדור עמה כנ"ל דזינתה תחתיו בלא עדים כיון שאנו אומרים אין תחתיו כנ"ל וא"כ כיון שאין צריך לקדשה מחדש אף לר"נ ממילא לא שייך באשת ישראל החזקה דאין אדם טורח כו' כיון דמותרת ואינו צריך לקדשה וממילא שייך החשש הנ"ל שיוציא לעז עלי' ואעפ"כ יהי' נאמן להפסידה כתובתה דלא שייך אין אשה מעיזה כנ"ל ולכך תיקנו שתנשא ברביעי כדברי הפ"י ז"ל ושפיר יכולין לומר דאינה אסורה בזינתה בלא עדים וכנ"ל:

אמנם י"ל לפי מ"ש הפ' דאף דאמרינן דהיכא דאית לה חזקה דמסייע מעיזה ומעיזה היינו דוקא באומרת גרשתני שמפקעת עצמה ממנו ולא תדור עמו וכיון דמסייע לה חזקה שפיר יכולה להעיז דהעולם לא יחזיקו אותה לשקר כיון דמסייע לה חזקה ואף שבעלה יודע שהוא שקר מ"מ מאי בכך כיון שמפקעת עצמה ממנו אבל היכא שתדור עמו אח"כ אינה יכולה להעיז אף שמסייע לה חזקה כיון שהבעל יודע שהוא שקר ע"ש. וא"כ לכאורה ליתא למ"ש דשפיר תהי' נאמנת ולא תפסיד הכתובה דשייך חזקה דאין אשה מעיזה ואף דמסייע לה חזקה מ"מ כיון שאינה נאסרת ודרה עמו אח"כ והוא יודע שמשקרת אינה יכולה להעיז אף שמסייע לה כנ"ל ולא יהי' נאמן להפסידה כנ"ל:

אך ז"א למ"ש השיטה מקובצת אהא דאמר דסד"א דלא קים לי' בפתח פתוח קמ"ל ר"א דקים לי' וכתב הוא ז"ל דאף שיש אנשים שאינם בקיאים בפתח פתוח מ"מ רוב בקיאין הם ולכך נאמן לאוסרה עליו דמסתמא הוא מהרוב ע"ש וכתבו המפ' דלכאורה לפ"ז לא שייך החזקה דאין אשה מעיזה במה שאומרת שלא הי' פ"פ כיון דיש מיעוט שאינם בקיאים לא הוי העזה דהוא עצמו יסבור שמא הוא מן המיעוט וטועה שאינו בקי ואף שאנו הב"ד הולכין אחר הרוב ואומרים שודאי בקי מ"מ לא מיקרי העזה נגד הבעל ותירצו דאעפ"כ הוי העזה נגד העולם כיון שהרוב בקיאים יחזיקו העולם אותה לשקר ע"ש. וא"כ לפ"ז א"ש דאף שאינה מפקעת עצמה ודרה עמו אח"כ מ"מ כיון דמיעוט אינם בקיאים ולא הוי העזה נגד הבעל כנ"ל רק נגד העולם וא"כ כיון דמסייע לה חזקה שפיר יכולה להעיז דהעולם לא יחזיקו לשקר דאיכא חזקה ונגד הבעל לא הוי העזה כנ"ל וא"ש:

ולפ"ז ממילא מיושב הקושיא הנ"ל שהקשה מהרש"א ז"ל מאי פריך מאי קמ"ל דלמא קמ"ל דאף בלא עדים נאסרת וכנ"ל. ולמ"ש א"ש דהכא לס"ד דלא ידע דאינו בקי בפתח פתוח והוי סבר דכולם בקיאים וא"כ ליכא למימר כלל דאינה נאסרת בלא עדים דא"כ קשה קושית מהרמ"ש דאיך חששו במתניתין לאיקרורי דעתא דליכא למימר כנ"ל דניתקן לטובתה דז"א כיון דכולם בקיאין ושייך שפיר החזקה דאין אשה מעיזה אף דמסייע לה חזקה ולא יהא נאמן כלל להפסידה כתובתה כיון דלא שייך חזקה דאין אדם טורח כנ"ל וא"ש:

וגם י"ל למאי שהקשינו לעיל על דברי ס' הפלאה הנ"ל שתירץ דליכא חזקת פנוי' משום דודאי קדשה בביאה משום חזקה דאין אדם עב"ז כו' וכתבנו דקשה דהא הוי קדושין שאינן מסורין לביאה דאסור לבעול אותה אחר ביאה זו והכא שפיר בא איסור הביאה ע"י הקדושין דמקודם הי' חזקת פנוי' והיתה מותרת ולא הוי קדושין וממילא איכא חזקת פנוי' וגם עכשיו מותרת ע"ש לעיל ריש פירקין מ"ש. אך לכאורה יש לדחות דאעפ"כ אין איסור הביאה בא ע"י הקדושין דעכשיו אחר הקדושין דליכא חזקת פנוי' נודע שתחתיו זינתה וגם קודם הקדושין היתה אסורה רק שלא היינו יודעין מקודם שאסורה ואין האיסור בא ע"י הקדושין רק ידיעת האיסור בא ע"י הקדושין וזה לא הוי קשאמ"ל. אמנם למ"ש כאן לדברי התוס' דאם זינתה בלא עדים היא מותרת ואם אנו אומרים שמותרת היא באמת מותרת אף שזינתה תחתיו כמ"ש וא"כ שפיר בא איסור הביאה ע"י הקדושין דקודם הקדושין שלא היינו יודעין שאסורה באמת לא היתה אסורה כלל דליכא עדים ואחר הקדושין עכשיו נאסרה באמת וממילא הוי קדושין שאינן מסורין לביאה וגם עכשיו מותרת כנ"ל וצ"ל כמ"ש וג"כ א"ש כנ"ל דניתקן לטובתה וא"ש כמ"ש:

עוד יש לישב קושית מהרש"א הנ"ל דהנה הש"מ כתב אדברי התוס' דבלא עדים ס"ד דאינה נאסרת וקמ"ל ר"א דנאסרת והקשה איך מוכח מר"א דלמא אסורה מספק שמא זינתה בעדים ותירץ דא"כ עדיין איכא ס"ס אף באשת כהן או פחותה מג' דשמא זינתה בלא עדים ע"ש. והנה לקמן כתב הש"מ אהא שהקשו בתוס' הא ס' אונס לא הוי ספק כלל דהא אונס יש לה קול ורוב רצון ותירצו דאינו רוב גמור וכתב הש"מ דלכך אינו רוב גמור משום די"ל שמא זינתה במקום שלא אדם שם ולא שמע אדם והיא עצמה גנאי לה לספר אח"כ כמ"ש תוס' ולכך לא הוי רוב גמור ע"ש. ולפ"ז לכאורה קשה עדיין קושיית הש"מ דגם מר"א לא מוכח דדלמא אסורה מספק שמא זינתה בעדים ואי"ל כתירוצו דאיכא ס"ס דז"א די"ל כיון דאיירי בפחותה מג' וליכא רק ספק אונס א"כ הוי ס"ס שאינו מתהפך דאיך נימא שמא זינתה בלא עדים ואת"ל שזינתה בעדים שמא באונס ז"א דאם הי' שם עדים ודאי לא הי' באונס דאית לי' קול כיון שהי' שם עדים והוי רוב גמור וודאי הי' ברצון ולא הוי ס"ס כלל דאינו מתהפך כנ"ל ושפיר אסורה משום שמא זינתה בעדים ולא מוכח מר"א דנאסרת בלא עדים כלל. אך י"ל למ"ש עוד שם הש"מ די"ל אף דאיכא רוב רצון מ"מ כיון דיש אנשים שאינם בקיאים בפתח פתוח רק דהרוב בקיאים הם ולכך מהני ס"ס כל דהו ע"ש. וא"כ ממילא א"ש כנ"ל או לפמ"ש לעיל דכיון דאינם בקיאים י"ל דהוי בגוף הדבר ע"ש וממילא א"ש כנ"ל ומוכח דנאסרת בלא עדים. ולפ"ז ממילא מיושב קושית מהרש"א דלמאי דס"ד דפתח פתוח היא כטענת דמים וכולם בקיאים ממילא ליכא למימר כנ"ל דגם מר"א לא מוכח די"ל דאסורה מספק כנ"ל דלא הוי ס"ס דאינו מתהפך כנ"ל דכיון דהי' עדים ממילא הי' ברצון דאיכא רוב גמור כנ"ל וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף