חידושי הרי"מ/כתובות/ב/ב

חידושי הרי"מ כתובות ב ב

דף ב' ע"ב

גמ' אמר רבא ולענין גיטין אינו כן כו' אין גט לאחר מיתה הא תני לי' רישא כו'. הנה הר"ן ז"ל פ' מי שאחזו הקשה קושית הש"ס דהכא למה תני הסיפא דאם לא באתי הא כבר אשמעינן ברישא דאין גט לאחר מיתה ע"ש מה שתירץ. ותירוצו לא שייך הכא לס"ד דיש אונס ולכך פריך הכא שפיר ע"ש בס' ת"ג. אך תמהו עליו בס' שער המלך הלא למאי דמסקינן דאין אונס בגיטין א"כ צריך הסיפא לאשמעינן דאין אונס בגיטין כדאמרינן הכא דדייקינן מינה הא חלה הוי גט וכיון דתירוצו אינו אלא לפי המסקנא דאין אונס א"כ למה מתרץ תירוץ אחר ע"ש:

ונראה לישב דהנה תוס' הכא ד"ה ה"ז גיטך כו'. ובגיטין פ"ק י"ג הקשו למה לי' למיתני הכא דאין גט לאחר מיתה הא משנה מפורשת היא האומר תנו גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה ותירצו שם דה"א דוקא התם משום דהנתינה לא הי' אלא לאחר מיתה לכך לא מהני אבל הכא בהרי זה גיטך אם מתי דהי' הנתינה מחיים שנתן לה מיד מגורשת שפיר אף לאחר מיתה. לכך איצטריך הכא לאשמעינן דאף בכה"ג לא הוי גט ע"ש:

ויש להקשות למאי דאמרינן בגיטין דף ע"ז ע"ב דפריך רבא אטו ידה מי לא קניא לי' לבעל ואיך אשה יכולה לקבל גיטה הא כתיב ונתן בידה אלא גיטה וידה באין כאחד הכא נמי גיטה וחצירה באין כאחת א"ל רבינא לר"א רבא יד דאשה קשיא לי' הא לא קשה דנהי דקנה לה למעשה ידי' ידה גופה לא קני כו' ע"ש. והקשו שם בתוס' וברשב"א ז"ל הא מאי קאמר אטו ידה גופה קניא לי' הלא גם בחצר אין גוף החצר נקנה לו רק לפירות ואעפ"כ אמרינן דאינה יכולה לקבל ע"י. וכן ידי' ג"כ נקנין לו למעשה ידי'. ותירץ הרשב"א ז"ל דכיון דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לא מקרי קנוי לו ואף דלא אמרה. ולשטת הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים אה"ע ס' צ"ג דאף לענין הקדש מיקרי שלו כל זמן שלא אמרה אף שיכולה לומר איני ניזונית כו'. מ"מ הכא כיון שמקבלת הגט א"כ כיון שע"י הגט ממילא נפטרת ממעשה ידי' א"כ במה שמקבלת הגט הוי כאלו אומרת איני ניזונית ואיני עושה שאומרת באמת כך כיון שמקבלת הגט ולענין זה לא בעינן לומר גיטה וידה דאין זה תלוי בזה דאף אם אינו גט מ"מ אין לו המעשה ידי' כיון שאומרת אנו"ע. ומסיק הרשב"א ז"ל דלמ"ד דתיקנו מזונות תחת מעשה ידי' ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. באמת צריכין לומר גם במקבלת בעצמה הגט דלכך מהני משום דגיטה וידה באין כאחת דע"י הגט יש לה יד ע"ש שבשעה שמקבלת הגט בא לה היד ג"כ ולכך הוי גט ע"ש:

והנה לפ"ז קשה לכאורה איך מהני הכא שנותן לה הגט שתתגרש מכאן ועד שנים עשר חודש. וכן בכל מקום שמגרשה לאחר זמן הלא הכא קשה קושית הש"ס דאין לה יד לקבל הגט ולא הוי נתינה לר"ל דאינה יכולה לומר איני ניזונית כו'. ואי"ל כדמשני דגיטה וידה באין כא' דהכא כיון שאינה מתגרשת מיד א"כ אף אם הוי גט אין לה יד עכשיו לקבל הגט ולא הוי נתינה וממילא איך מתגרשת אף לאחר הזמן כיון דלא שייך גיטה וידה באין כא'. אך באמת זה אינו דשפיר הוי נתינה בשעה שמתגרשת לאחר הזמן דאז אמרינן גיטה וידה באין כא' והוי שפיר נתינה דבשעה שמתגרשת לאחר הזמן אז מגיע לה היד והוי שפיר נתינה בשעה זו. וא"כ לפ"ז קשה הכא קושית תוס' הא משנה מפורשת היא דאין גט לאחר מיתה ואי"ל כתירוצם דה"א דוקא התם שהנתינה היא לאחר מיתה ולכך לא מהני אבל הכא במכאן ועד י"ב חודש הי' הנתינה מחיים וכן באם מתי כו'. דז"א דכיון דגירשה רק לאחר י"ב חודש או לאחר מיתה. א"כ ממילא אין לה יד לקבל הגט בשעה שקיבלה דאז לא היתה מגורשת עדיין דלא שייך גיטה וידה כו' כנ"ל ולא הוי נתינה וע"כ הא דמגורשת הוא משום דהוי נתינה כשמגיע הזמן דהיינו לאחר י"ב חודש בשעה שמגורשת וכמ"ש וא"כ הוי הנתינה ממילא לאחר מיתה והיכא דהנתינה לאחר מיתה ודאי לא מהני. ואף שנתן לה מחיים מ"מ הוי רק הנתינה לאחר מיתה וכמ"ש וא"כ קשה קושית התוס' הנ"ל לר"ל דסבר דאינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. וכן אף לרבא דסבר דיכולה לומר אנו"ע ג"כ קשה קושיא הנ"ל לפמ"ש הרשב"א ז"ל שם בעצמו דבאמת מאי מהני שיכולה לומר איני עושה כיון שלא אמרה וכל זמן שאינה אומרת מיקרי שלו כמ"ש לשטת הרמב"ם ז"ל דלא אמרינן נעשה כאומרת ע"ש. וכתב הוא ז"ל דמ"מ כיון שבקבלתה הגט אם הוי גט ממילא פטורה ממעשה ידי' והוא פטור ממזונות וא"כ כיון שמקבלת הגט אומרת אנוא"ע כמ"ש ע"ש. וא"כ הכא דאינו מגרשה רק לאחר י"ב חודש א"כ ממילא לא הוי כאומרת אנוא"ע בשעה שמקבלת הגט. ז"א דשפיר מגיע לה מזונות אף אי הוי גט ואינה אומרת כלל אנוא"ע בקבלתה הגט ונעשה כאומרת לא אמרינן רק היכא דאומרת באמת והכא אינה אומרת בקבלתה. וא"כ ממילא הוי שלו ואין לה יד ולא הוי גט כלל כמ"ש דלא הי' אז נתינה כלל רק לאחר מיתה ובכה"ג ודאי אין גט לאחר מיתה וקשה קושית התוס' הנ"ל. [ודוחק לומר דאיירי באשה שאמרה אנוא"ע לרבא דזה לא שכיח כמ"ש התוס' לקמן פ' אע"פ ועוד דזה ליתא במתניתן וממילא ליכא לאוקמי בכה"ג דלא מוכח כמ"ש בש"מ ע"ש]:

אמנם נראה לישב דהנה שם איתא בש"ס דאם מתי שתי לשונות משמע מהיום וגם לאחר מיתה. לכך אם לא אמר מהיום לא הוי גט ואי אמר מהיום הוי גט ע"ש. והקשו אמאי אי לא אמר מהיום לא הוי גט כלל כיון דהוא משמע ב' לשונות ולא ידעינן א"כ הוי ספק גירושין והוי גט ואינו גט. ותירצו דאמרינן מסתמא אם הי' רוצה שיהי' גט לא הי' אומר לשון כזה שאינו רק ספק גירושין והי' לו לומר שתהי' ודאי מגורשת. ולכך אנו אומרים שודאי הי' כוונתו שלא תהי' מגורשת כלל ורצה לשחק בה וכוונתו לאחר מיתה ואינו גט. ואף אם יהי' ספק מה מזיק לו אבל אם הי' כוונתו שתתגרש למה לו לומר שיהי' רק ספק ע"ש. ולפ"ז א"ש דהנה קי"ל דאף דהדין הוא גם במגורשת ואינה מגורשת דחייב לזונה וזוכה במעשה ידי'. מ"מ כתבו האחרונים דכיון שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה רק דקודם שאמרה מיקרי שלו לשטת הרמב"ם כמ"ש לעיל. אבל בגט ואינו גט כיון דמדינא אין לה מזונות ואין לו מעשה ידי' רק משום דאגודה בי'. אבל מ"מ לא מיקרי שלו לענין הקדש כיון שיכולה לומר איני ניזונית וא"ע ע"ש. וא"כ לפ"ז מיושב דשפיר מוכח דאין גט לאחר מיתה אף כשהי' הנתינה מחיים דאי נימא דבאמת יש גט לאחר מיתה רק כמ"ש דאין לה יד כיון שמגרשה לאחר מיתה ולכך הוי הנתינה לאחר מיתה כמ"ש וא"כ כאן אם נימא דהיא ספק מגורשת שפיר אית לה יד דלא מיקרי שלו כמ"ש. וא"כ בזה גיטך אם מתי כיון דמשמע ב' לשונות מהיום ולאחר מיתה וא"כ הוי ספק אם הי' כוונתו מהיום ומגורשת או לא א"כ ממילא אית לה יד דאין מעשה ידי' שלו כמ"ש וא"כ ממילא הוי ודאי מגורשת דאף אי כיוון באמת לאחר מיתה מ"מ כיון שיש לה יד שמא כיוון מחיים א"כ הוי הנתינה מחיים ושפיר בכה"ג יש גט לאחר מיתה ואף דבאמת לא הוי אף ספק אין הטעם רק משום דאמרינן מסתמא אם הי' כוונתו לגרשה לא הי' אומר לשון זה שאינה מגורשת רק ספק גירושין וא"כ למ"ש אם היא מגורשת מספק ממילא הוי ודאי גט דהי' הנתינה מחיים א"כ שפיר הי' כוונתו שתתגרש ותהי' שפיר ודאי מגורשת אף שהוא ספק והי' שפיר כוונתו מחיים והוי ספק כיון דמשמע ב' לשונות וממילא יש לה יד והוי ודאי מגורשת ואמאי לא הוי גט ומוכח שפיר דאף היכא דהי' הנתינה מחיים אין גט לאחר מיתה. וא"כ אף אם הוא ספק ויש לה יד מ"מ אם כיוון לאחר מיתה לא הוי גט אף דהי' הנתינה מחיים ואינו רק ספק גירושין ולכך לא הוי גט כלל כמ"ש דאם הי' כוונתו לגרשה לא הי' אומר לשון כזה שאינו רק ספק וא"ש:

אך לפמ"ש הפ"י שם אהא דאמר רבא ורבה בעמד דחוזר משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ואפקעינהו רבנן לקדושין ע"ש. והקשה הא לא פשע מידי ולא עבר אתקנת חכמים ולמה הפקיעו משום שיאמרו. ותירץ דהחכמים תקנו שאם יגרש בתנאי כזה לא יגרש באופן שיסבול ב' פירושים שנוכל לומר דהוי גט אף בעמד ולכך אנו אומרים דמסתמא לא עבר על תקנת חכמים. ואם יערער שאעפ"כ כיוון בכה"ג הפקיעו הקדושין ע"ש דגם ברישא דזה גיטך אם מתי י"ל דלכך לא הוי גט כלל אף ספק גט אף דמשמע ב' לשונות משום דמסתמא לא גירש באופן זה לעבור על תקנתם ע"ש. וא"כ קשה קושיא הראשונה עדיין דגם הכא הוי הנתינה לאחר מיתה דאי"ל כמ"ש דמוכח מזה גיטך אם מתי כמ"ש דז"א כמ"ש הפ"י דמסתמא לא גירש כך וקשה כנ"ל. ומוכח ע"כ דאף היכא דלא עבר על תקנת חכמים יש כח בידם להפקיע הקדושין ולא אמרינן סברת הפ"י דחכמים תיקנו כנ"ל:

והנה השיטה מקובצת כתב כאן דלכך אמרינן יש אונס בגיטין לפי המסקנא ללישנא אחרינא משום דסברי דלא אמרינן אפקעינהו רבנן לקדושין היכא שלא פשע ולא עבר על תקנתם ע"ש וא"כ לכאורה מוכח מהתם דהפקיעו אף היכא שלא עבר וצ"ל כדברי הפ"י שם דחכמים תיקנו שלא לגרש כך וקשה קושיא הנ"ל. אך ללשון זה סברינן האי סברא דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם וממילא א"ש. אבל לדידן דלא סברינן סברא זו כמ"ש תוס' א"כ ממילא מוכח שפיר מרישא דזה גיטך אם מתי דאין אונס בגיטין וא"כ קשה מאי אמר ללישנא קמא אין גט לאחר מיתה הא תנא לי' רישא הלא גם זה לא צריך כמ"ש דהוי הנתינה לאחר מיתה. וע"כ צ"ל כמ"ש ודלא כפי' דהחכמים לא תיקנו. וא"כ ממילא מוכח דאין אונס בגיטין ומאי פריך הש"ס. אך זה לא קשה מידי דעכשיו להס"ד דלא ידע עדיין הטעם דאין אונס משום אפקעינהו רק מדינא א"כ לא מוכח מידי ופריך שפיר:

ולפ"ז מיושבים ממילא דברי הר"ן ז"ל שהקשו מאי מקשה הר"ן ז"ל הא צריך הסיפא לאשמעינן דאין אונס בגיטין כמ"ש ולמ"ש ז"א דלמסקנא דהטעם דאין אונס בגיטין הוא משום אפקעינהו רבנן לקדושין ממילא מוכח מרישא דאין אונס בגיטין דמוכח דאף היכא דלא עבר אתקנתם הפקיעו הקדושין דהתם לא תיקנו דאל"כ קשה כמ"ש דהוי הנתינה לאחר מיתה וכיון דלא תיקנו ואעפ"כ הפקיעו מוכח ממילא דאין אונס בגיטין לפי המסקנא. ומקשה הר"ן ז"ל שפיר וא"ש:

תוס' ד"ה דלמא לאפוקי מדרבותינו והקשו האם רישא איירי מסתמא ביש בו זמן וא"כ מוכח ממילא דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ע"ש. והקשו המפ' למ"ש הפ"י גיטין דף ע"ג ע"ב דפריך התם לשיטת התוס' אמאי מהני במהיום ולאחר מיתה כיון דתנא ובלבד שימות הא אין גט לאחר מיתה ומשני דהוי כאומר מעת שאני בעולם ע"ש. והקשה הפ"י לשטת הר"ן ז"ל דלישנא דמהיום הכי משמע א"כ אף לר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כמהיום מ"מ כיון דלא אמר לישנא דמהיום הוי גט לאחר מיתה כיון דלא הוי כאומר מעת שאני בעולם ואינו רק בשעת מיתה ע"ש מ"ש כהרא"ש ז"ל. וא"כ מאי מקשה תוס' הכא דגם רישא איירי ביש בו זמן מאי בכך הא אעפ"כ לא מוכח דלא כר"י. די"ל כקושית הפ"י דאעפ"כ הוי הגט בשעת מיתה משא"כ מהיום ולאחר י"ב חודש ע"ש:

ונראה לישב קושית הפ"י ז"ל. דהנה הלחם משנה ה' גירושין פ' ט' ה' ך' הקשה מאי פריך הש"ס גיטין ע"ב ע"א אהא דזה גיטך אם מתי אלמא דאם מתי כלאחר מיתה דמי והדר תני כו'. והקשה הא קי"ל בכל תנאי דאם שאינו כמעכשיו רק בשעה שנתקיים התנאי אז חל המעשה. וא"כ מנ"ל דאם מתי משמע לאחר מיתה דלמא ג"כ חל בשעת מיתה כמו כל תנאי דאם בעלמא ולכך לא הוי גט משא"כ במעכשיו ומאי פריך. ותירץ דאם הי' חל בשעת מיתה שפיר הי' מהני הגט אף דאין גט לאחר מיתה דדווקא בשאר תנאים שלא נתקיים רק לאחר מיתה וכבר מת מקודם אז לא הוי גט אבל בכה"ג שהגט חל בשעת מיתה שפיר מהני דגט ומיתה באין כא' והוא דומי' דגיטה וחצירה ע"ש. וקשיא לי על דבריו דהנה כל הפוסקים כתבו הטעם דאין גט לאחר מיתה אף בעשה שליח שהשליח הוא במקומו מ"מ אינו יכול לגרש רק כשהוא בעלה אז נתנה לו התורה כח להפקיע האישות ע"י גירושין. אבל כשמת מקודם כבר הפקיעה התורה האישות ע"י מיתה וממילא אינו יכול להפקיע ע"י גירושין שאינו אישה ע"ש שזה מוסכם וכן פירש"י ז"ל גיטין דף י"ג ע"ש؛ והנה בתמורה דף כ"ה ע"א אמרינן אמר על הבכור עם יציאת רובו הרי זה עולה מהו ופשיט לי' מדבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר דאתו בהדי הדדי. וכן בבכור בשעה שנעשה בכור אמר הוא שיהי' עולה ואמר אביי מאי תיבעי לי' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כיון שזה שנעשה בכור הוא דברי הרב שהתורה אמרה שנעשה ממילא בכור בשעה זו והוא ע"י דיבורו רוצה לעשות בשעה זו דבר אחר וכיון שבאים בבת אחת שומעין לדברי הרב והוא בכור ע"ש והכי קי"ל וא"כ הכא בתנאי דאם שאין הגט חל רק בשעת מיתה. וא"כ איך נימא דהוי גט הלא בשעה זו באה הפקעת התורה את האישות ע"י מיתה שהתורה אמרה שכשימות יפקע האישות ממילא ובשעה זו רוצה הוא להפקיע האישות ע"י דיבורו של הגירושין וממילא לא הוי גט דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. וא"כ עדיין קושיית הלחם משנה במקומה עומדת. מנ"ל דלישנא דאם מתי משמע לאחר מיתה. וע"כ באמת צ"ל כדברי הר"ן ז"ל שם שפי' תירוצו של אביי באמת כדברי הלח"מ שכן כוונתו דלישנא דאם מתי כיון דהוא ככל תנאי דעלמא לכך לא מהני ע"ש. אך לפ"ז קשה קושית הש"מ שהקשה למה לי' למתני כלל לישנא דאם מתי הא תני לאחר מיתה דלא הוי גט. ותירץ דקמ"ל דלשון אם מתי משמע לאחר מיתה. וכן תירצו תוס' גיטין דף י"ג. ולמ"ש קשה כנ"ל למה לי' למיתני אם מתי הא הוי ככל תנאי דעלמא דלא מהני ובאמת לא משמע כלל לאחר מיתה כמ"ש וליתני לאחר מיתה לחוד דלא הוי גט משום אין גט לאחר מיתה וכנ"ל:

ונראה לישב דהנה לכאורה יש להקשות למ"ש לעיל בשם הרשב"א ז"ל דגם באשה שיכולה לקבל גיטה הוא הטעם משום גיטה וידה באין כא' היכא דאינה אומרת איני ניזונית ואיני עושה כגון במגרשה לזמן וכבר כתבנו דקשה איך יכול לגרש לאחר ל' יום הא כיון דעכשיו אין לה יד אף שמתגרשת א"כ ממילא לא הוי נתינה וכתבנו דבאמת מגורשת אז לאחר ל' יום ומגיע לה היד ע"ש:

ויש להקשות דהנה הב"ש הקשה למאי דקי"ל דטלי גיטך מעל גבי קרקע לא הוי גט דבעינן ונתן בידה וכתבו תוס' גבי הא דאמר ר' חסדא גט בידו ומשיחה בידה אם אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו מגורשת וכתבו תוס' דדוקא היכא שמחמת כובד הגט הי' נקרע המשיחה אבל היכא שהיא קפצה ידה בחוזק עד שלא יכול להביאו אצלו אינה מגורשת דהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון שבשעה שנותן לה לא הוי כריתות כיון שיכול לנתקו ורק אח"כ מגורשת בשעה שקפצה ידה ואז אינו נותן לה שכבר הוא בידה ולכך אינה מגורשת. והקשה הוא ז"ל א"כ בכל מגרש לזמן איך מגורשת הא בשעה שמגורשת כבר היא בידה ואינו נותן לה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ותירץ דהתם לא הי' נתינה בשום פעם אבל הכא בא לידה בנתינה רק דלא היתה מגורשת אז ולכך מהני ע"ש. וא"כ למ"ש קשה עדיין איך מהני במגרש לזמן לאחר ל' יום הא אין לה יד בשעה שמתגרשת ולא הוי נתינה ואי"ל כמ"ש דאעפ"כ מגורשת בשעה שמגיע הזמן הל' יום דז"א כקושית הב"ש דהא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דבשעה שמתגרשת אינו נותן לה הגט שכבר היא בידה דלא שייך תירוצו דבא לידה בנתינה מתחילה דז"א דלא הי' כלל נתינה מעולם דבשעה שנתן לה לא היתה עדיין מגורשת ולא הי' לה יד ולא הי' נתינה כלל וממילא הוי עכשיו טלי גיטך מע"ג קרקע כיון שלא בא לידה בנתינה וא"כ איך הוי גט במגרש לאחר זמן:

אמנם ז"א דקי"ל גם בחצר שלו אם נותן לה החצר וגם הגט בתוכו ג"כ מהני משום דזה הוי נתינה מידו לידה וא"כ גם הכא כיון שידה הי' מקודם שלו ובשעה שמתגרשת נותן לה בזה היד וגם הגט הוי שפיר נתינה בשעה שמתגרשת שאז נותן לה בידו שקודם הגירושין לא הי' כלל בידה רק בידו רק בשעה שמתגרשת מגיע לידה והוי שפיר נתינה דלא דמי לגט בידה ומשיחה בידו דכבר הי' בידה קודם הגירושין ולא הוי נתינה דהתם אומרת איני ניזונית ואיני עושה בקבלתה הגט כמ"ש הרשב"א ז"ל והי' לה יד מקודם ולכך לא הוי עכשיו נתינה כיון שכבר הוא בידה מקודם. אבל הכא מגיע עכשיו לידה בשעה שמתגרשת והוי שפיר עכשיו נתינה ולכך מהני. אך לפ"ז קשה הכא במגרשה לאחר מיתה דאינה מגורשת משום אין גט לאחר מיתה ואי לא הוי תני הכא ה"א דיש גט לאחר מיתה ומהני כמ"ש תוס' הלא אף אי יש גט כו' מ"מ הכא שפיר לא מהני כמ"ש כיון שבשעה שקיבלה הגט לא הי' לה יד ולא הי' נתינה א"כ ממילא אח"כ בשעה שמתגרשת הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דא"ל כמ"ש דהוי נתינה משום שלא הי' לה יד מקודם דז"א דכיון דמת קודם הגירושין א"כ יש לה יד משעה שמת בלא נתינת הגט ושפיר הי' הגט בידה משעה שמת וממילא לא הוי עכשיו נתינה דכבר יש לה יד זולתו ואינו נותן לה היד והוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל ולא מהני ואף אם יש גט לאחר מיתה מ"מ לא מהני ולא שמעינן מהכא דאין גט לאחר מיתה היכא שנותן לאח"כ ע"י שליח או בשאר גווני דהוי נתינה די"ל דשפיר מהני דיש גט לאחר מיתה:

אמנם י"ל לפמ"ש דהר"ן ז"ל כתב דתירוץ אביי בהא דזה גיטך אם מתי הוא דמגורשת רק בשעה שנתקיים התנאי והוא בשעת מיתה ולא מהני וכבר כתבנו לעיל הטעם דלא מהני בכה"ג דלא כלחם משנה ולפ"ז מיושב דמוכח שפיר דאין גט לאחר מיתה דהנה באמת בכל מקום הוי נתינה טלי מע"ג קרקע רק בגט בעינן נתינה מידו לידה ולכך לא מהני. וא"כ כיון דמגרשה בשעת מיתה ממילא שפיר מהני כיון דנימא דיש גט לאחר מיתה רק דלא הוי הכא נתינה מפני שכבר יש לה יד מקודם ע"י המיתה א"כ לענין זה שפיר אמרינן גיטה ומיתה באין כאחד דהוי שפיר נתינה מידו לידה כיון שקודם המיתה הי' ידה שלו וא"כ כיון שבשעת מיתה מתגרשת וכיון שבשעה זו נותנו לידה שמגיע לה יד בשעה זו נותנו מידו לידה כיון שמקודם לא הי' לה יד והי' שפיר מהני הגט בזה גיטך אם מתי רק דלכך לא מהני משום אין גט לאחר מיתה ומוכח שפיר דאין גט לאחר מיתה וא"ש:

וא"כ לפ"ז מיושב ממילא לא קושית הש"מ מ"ש לשיטת הר"ן ז"ל דליתני גיטך לאחר מיתה לחוד ושמעינן שפיר דאין גט לאחר מיתה כו' ולמה תני אם מתי כמ"ש ולמ"ש א"ש דמזה גיטך לאחר מיתה לא מוכח כלל דאין גט לאחר מיתה כמ"ש דהכא לא הוי כלל נתינה רק מאם מתי שמעינן לה והוצרך שפיר למיתני אם מתי וכו':

ולפ"ז מיושב ממילא קושית הפ"י הנ"ל שהקשה דהא י"ל גם ברישא כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו רק כיון דלא אמר בפירוש לישנא דמהיום ממילא אינו חל רק בשעת מיתה ע"ש. ולמ"ש מיושב דאם נאמר כן קשה קושית הש"מ דליתני לאחר מיתה לחוד דאי"ל כמ"ש כיון דאמרינן כר"י. וא"כ אף באומר לאחר מיתה חל הגט בשעת מיתה ושפיר הוי נתינה ומוכח דאין גט לאחר מיתה וכו' וא"ש:

ולפ"ז יש לישב ג"כ מה שהקשו לשיטת הפוסקים שכתבו דר"י לא סבר זמנו של שטר מוכיח רק לענין ממון ולא לענין גיטין רק דרבותינו סברי כר"י אף לענין גיטין ע"ש. וא"כ י"ל דמתניתין אתיא שפיר כר"י רק דלא כרבותינו ולכך לא מהני לענין גיטין ע"ש ולמ"ש מיושב דא"כ קשה קושית הש"מ הנ"ל דליתני לאחר מיתה לחוד דאי"ל כמ"ש דלא הוי נתינה דלית לה יד דז"א כיון דלענין ממון אמרינן שפיר זמנו של שטר כו' והוי כמעכשיו וממילא לא מיקרי מעשה ידי' שלו ושפיר אית לה יד והוי נתינה בשעה שנותן לה הגט דגיטה וידה באין כאחד ומוכח ממילא הטעם דאין גט לאחר מיתה וא"ש:

ואף לדברי הלח"מ ז"ל יש לישב דהנה יש להקשות על דבריו למאי דאמרינן בקדושין דף נ' ע"ב. דאמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ולכך במקדש שתי אחיות שתיהם אינם מקודשות כיון שאם יקדשה בזה אחר זה לא תהי' אחרונה מקודשת ממילא גם בבת אחת אינן מקודשות כלל. וכן במעשר וכל הדברים ע"ש. והקשה שם בתוס' רי"ד למה אמרינן דאין איסור חל על איסור ובבת אחת חיילי נימא ג"כ כל שאין בזא"ז אפילו בב"א אינו ותירץ דזה לא שייך רק בדבר הבא מחמת עשייתו אבל בדבר הבא מחמת התורה לא שייך זה דאיך נימא דגם בב"א אינו וא"כ אין כאן איסור כלל והלא התורה אמרה שיש כאן איסור ע"ש. וא"כ לפ"ז קשה אדברי לח"מ ז"ל בתנאי דאם שכתב דכיון דהגט חל בשעת מיתה שפיר מהני ולמ"ש ז"א דכיון דהפקעת הגט והפקעת המיתה באין בב"א וא"כ כיון דאמרינן דאין גט לאחר מיתה ואם הפקעת הגט בא אח"כ לא מהני וגם הפקעת המיתה לא מהני אחר הפקעת הגט א"כ כיון שאינו בזה אחר זה ממילא גם בב"א אינו ולענין המיתה אין לומר שלא יהי' מהני הפקעת המיתה ג"כ מחמת שאינו בזא"ז דז"א כדברי התוס' רי"ד כיון דזה הוא מחמת התורה ושפיר מהני אבל הגט שהיא מחמת עשייתו שפיר לא מהני כמ"ש ובהא דגיטה וחצירה באין כא' א"ש דהתם שניהם חלין בבת אחת ובכה"ג שפיר מהני כמ"ש תוס' בעירובין ד' נ' ע"א ע"ש כיון ששניהם מהני אבל היכא דלא מהני אלא אחת לא מהני כלל ע"ש. אך באמת אביי לא סבירא לי' הא דרבה ע"ש בקדושין וברשב"א ז"ל והתם משני אביי הא קושיא דאם מתי ע"ש אבל לדידן דקי"ל כרבה ממילא א"ש כמ"ש؛ ויש לעיין ג"כ בהא דבכור עם יציאת רובו יהא עולה למה לא אמר דלא מהני משום כל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו ולכך לא מהני שיהא עולה שזה הוא מחמת דיבורו אבל בכור הוא מחמת התורה ומהני והי' אפשר לומר דזה הוא כוונת הש"ס דברי הרב ודברי התלמיד מי שומעין ומהני דברי הרב ע"ש אך אביי אמר זה התם והוא לא סבר הא דרבה וא"ש דהוצרך לומר כן ע"ש וא"ש:

בגמ' אלא רבא סברא דנפשי' קאמר כו'. והקשה בש"מ כיון דמתניתין לא מוכח מידי כדשני רק מסברא דנפשי' וכיון דאיכא ברבא גופי' תרי לישנא וללישנא בתרא סבר הוא עצמו דיש אונס ואמאי בש"ס פ' השולח תפסו באמת בפשיטות דאין אונס דאמר אי משום אונס אין אונס בגיטין לקולא ע"ש. ועוד הקשה למה אמר אלא רבא סברא דנפשי' כו' הלא קאי על רבא והל"ל אלא סברא דנפשי' כו'. וכן בהקושיא פריך ג"כ אלמא קסבר רבא כו' מנ"ל לרבא הא הלא קאי עלי' ומשמע דלדידי' לא קשה כלל רק על רבא ע"ש בשיטה מקובצת:

ונראה לישב דהנה שם בגיטין ע"ג דפריך אלמא אם מתי כלאחר מיתה כו' ומשני אביי אם מתי שתי לשונות משמע ע"ש והקשו הפוסקים דאמאי בלא אמר מהיום רק אם מתי לא הוי גט כלל נימא דהוי ספק גירושין כיון דמשמע ב' לשונות וי"ל דכיוון מהיום ע"ש:

ונראה לישב דהנה בתוס' הכא ד"ה וסברה כו' הקשו אמאי בזה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת לא הוי גט משום אין גט לאחר מיתה אמאי לא הפקיעו ג"כ הקדושין משום צניעות ופריצות כמו דהפקיע באונס ע"ש. ותירץ בשיטה מקובצת דהחכמים לא הפקיעו הקדושין רק היכא דגירשה ויש לה גט רק דהגט לא מהני כגון באונס דבאמת גירשה ונעשה מעשה הגירושין רק דלא מהני משום האונס בכה"ג הפקיעו ועשו החכמים תקנה אבל היכא דאין לה גט כלל לא עשו תקנה והכא כיון דאין גט לאחר מיתה א"כ לא גירשה כלל דמעשה הגירושין הוא לגרשה בעודו בחיים דלאחר מיתה אינו בעלה כלל. וא"כ כיון שלא גירשה בחיים אין כאן כלל מעשה גירושין ובכה"ג לא עשו תקנה ע"ש ואף שדחה אח"כ מ"מ סברא זו לא דחה ע"ש:

והנה בב"ש אה"ע ס' ל' ס"ק ט' כתב בשם הג"א דהא דקיי"ל זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו הוי ספק קדושין הוא דוקא בב' כתי עדים המכחישים זא"ז בכה"ג הוי ספק אבל בכת א' ואינם יודעין אם קרוב לה או לו לא הוי קדושין כלל אף מספק דכיון שהעדים מסופקים ואינם יודעין דבר ברור הוי מקדש בלא עדים דאין חוששין לקדושין כלל ע"ש וכתבו הפוסקים דלשיטתו איך משכחת לה בכל מקום ספק קדושין הא הוי מקדש בלא עדים ותירצו דדוקא בס' קרוב לה או לא דהספק הוא במעשה הקדושין עצמו אם נעשה כלל מעשה הקדושין דמעשה הקדושין הוא שיתן הכסף לידה ויקדשה וכיון שמסופקים אם בא הכסף לידה ושמא לא נעשה כלל מעשה הקדושין ולכך לא מהני אבל בכל מקום שודאי בא לידה וקדשה רק דהספק אם מהני הקדושין הוי שפיר מקדש בעדים והוי ספק קדושין. ולפ"ז מיושב הכא מ"ש כיון דאם מתי משמע ב' לשונות הוי ספק גירושין כנ"ל. ולמ"ש א"ש דקי"ל דמגרש בלא עדים לא הוי גט כלל א"כ כיון למ"ש הש"מ דהיכא דאין גט לאחר מיתה לא נעשה כלל מעשה הגירושין כיון שלא גירשה כלל בחיים בעודו בעלה כמ"ש. וא"כ כיון דמשמע ב' לשונות והוא ספק אם כיוון לאחר מיתה א"כ הוי מגרש בלא עדים כיון דהוא ספק אם נעשה כלל מעשה הגירושין ולכך לא הוי גט כלל אף מספק כיון דמשמע ב' לשונות וא"ש:

אמנם ז"א לפמ"ש הפ"י כיון דאם מתי משמע ב' לשונות נימא דודאי הי' כוונתו מהיום כיון דאדם יודע שאין גט לאחר מיתה כמו דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו בגיטין ואף דליכא הוכחה מהזמן דהי' צריך לכתוב הזמן בגט וע"כ דאמרינן כיון שיש לתלות שכוונתו הי' מהיום דנוכל לומר דאם מתי קאי על הזמן והי' כוונתו מהיום ממילא תלינן אף דליכא הוכחה משום דאדם יודע שאין גט לאחר מיתה. וא"כ גם באם מתי כיון דמשמע ב' לשונות נתלה ג"כ שכיוון מהיום מה"ט ותירצו דכיון דדברים שבלב אינן דברים אף באומדנא דמוכח לשטת הרבה פוסקים רק היכא דמוכח מהדיבור עצמו לא מחמת כונתו ולכך לא מהני אף אם מוכח שכיוון מהיום מחמת אדם יודע כיון דהוי דברים שבלב והדיבור עצמו משמע ב' לשונות ודוקא בזמנו של שטר בל"ז ג"כ משמע דקאי על הזמן ומשמע מהיום רק דזה לחוד לא מהני וכיון דאיכא גם הטעם דאדם יודע שפיר מהני אבל הכא באם מתי לא מהני ע"ש:

וא"כ לפ"ז קשה עדיין דהוי ספק גירושין כיון דמשמע ב' לשונות דאי"ל כמ"ש דהוי מגרש בלא עדים כיון דהספק הוא אם גירשה כלל דז"א כיון דאמרינן דאדם יודע שאין גט כו' וודאי הי' כוונתו מהיום רק דהספק הוא אם מהני דשמא הוי דברים שבלב וא"כ הוא גירשה בודאי מהיום רק הספק הוא שמא לא מהני הגירושין והוי שפיר ספק גירושין דהוי מגרש בעדים כמו בכל ס' גירושין וקשה כנ"ל:

אך י"ל כמ"ש המפ' דלכך לא הוי ספק דמוקמינן לה בחזקת אשת איש דדוקא בזמנו של שטר איתרע טובא אבל הכא דלא איתרע מוקמינן לה שפיר אחזקת אשת איש ואף דעכשיו כבר מת וודאי יצאה מחזקת א"א מ"מ איכא דחזקה דלא הי' כוונתו מחיים ולא גירשה מקודם רק היתה בחזקת א"א עד שעת מיתה ע"ש וא"ש:

אך באמת לפמ"ש לעיל בשם הלח"מ שהקשה אף דאם מתי אינו משמע לאחר מיתה מ"מ הוי ככל תנאי דאם דאינה מגורשת רק משעת קיום התנאי ואילך וממילא אינו גט לאחר מיתה ותירץ דאעפ"כ מגורשת בשעת מיתה ושפיר מהני כמ"ש לעיל וא"כ לפ"ז ממילא לא שייך תירוץ הנ"ל דאוקמה בחזקת אשת איש דז"א דעכשיו שמת ודאי יצאה מחזקת א"א ואי"ל כנ"ל דאעפ"כ מוקמינן לה אחזקה שהי' כוונתו לאח"מ ולא יצאה מחזקת א"א עד שעת מיתה ולא כיוון מהיום דז"א לדברי הלח"מ כיון דגם אם נאמר שלא כיוון לאחר מיתה אעפ"כ הוי ככל תנאי דאם ואינה מגורשת רק בשעת מיתה כנ"ל וגם לא יצאה מחזקת אשת איש עד שעת מיתה ואעפ"כ הוי גט א"כ לענין זה ליכא חזקת א"א וא"כ קשה כו' דליהוי ספק גירושין כמ"ש וא"כ צ"ל דלא כסברת הפ"י דלא אמרינן אדם יודע שאין גט לאח"מ וכמ"ש הר"ן ז"ל שמא כיוון לשחק בה ע"ש וא"כ א"ש דלא הוי ספק כמ"ש דהוי מגרש בלא עדים וכנ"ל. אך לפ"ז ממילא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו בגיטין כיון דליכא הוכחה מהזמן וסברא דאדם יודע לא אמרינן כמ"ש וא"כ ממילא מוכח לכאורה מרישא דזה גיטך אם מתי דלא אמרינן זמנו ש"ש מוכיח עליו ודלא כר"י כמ"ש וא"כ לכאורה מוכח דאין אונס בגיטין כהוכחת הש"ס הכא מסיפא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ואי"ל דקמ"ל דלא כרבותינו וכתבו תוס' דמוכח ממשנה יתירא דמרישא לא מוכח ע"ש וא"כ למ"ש שפיר מוכח מרישא דלא כרבותינו וממילא מוכח מסיפא דאין אונס בגיטין כנ"ל. אך באמת הש"ס דחה שפיר לרבא דסבר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו א"כ ממילא ליתא לסברת הלח"מ כמ"ש לעיל וא"כ לא מוכח מרישא די"ל משום חזקת אשת איש וכו'. אבל באמת לפי מה שפסק הרמב"ם דלא כרבה בהא דכל שאינו בזאח"ז בב"א אינו א"כ ממילא א"ש סברת הלח"מ וממילא ליכא חזקת אשת איש וצ"ל כנ"ל ומוכח מרישא דלא כרבותינו וממילא מוכח מסיפא דאין אונס בגיטין ולכך תפס הש"ס בפשיטות אי משום אונס אין אונס בגיטין. ומיושב שפיר קושית הש"מ דדייק' הש"ס רבא סברא דנפשי' ואלמא קסבר רבא ולמ"ש מיושב דלדידן מוכח שפיר ממתניתין רק לרבא וכנ"ל וא"ש:

ולפ"ז יש לישב ג"כ מה שיש להקשות על דברי הלח"מ אלו שכתב דהיכא דהגט חל בשעת מיתה שפיר מהני דא"כ קשה מאי פריך הש"ס שם ע"ג ע"ב אמהיום ולאחר מיתה אמאי מהני כיון דבתוך הזמן היא כאשת איש לכל דברי' משום דלא הוברר עד שעת מיתה ע"ש וא"כ הוי גט לאחר מיתה ע"ש. ולדברי הלח"מ קשה כיון שבשעת מיתה נתברר ממילא הוי הגט בשעת מיתה ושפיר מהני. ולמ"ש מיושב דפריך שפיר לרבא דאמר כל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו א"כ לא מהני היכא דחל בשעת מיתה וכמ"ש אבל לדידן שפיר מהני ואף אביי דמשני התם דאם מתי ב' לשונות משמע ג"כ פליג אדבה במס' קדושין דף נ"א וברשב"א ז"ל ע"ש וא"ש:

ולפ"ז מיושב מאי שהקשו כל הפוסקים לדידן דקי"ל אין ברירה איך מהני גט שכ"מ במהיום אם מתי למאי דמדמי לה בש"ס פ' כל הגט דאם אין ברירה לא מהני כיון דלא נתברר השעה הסמוכה למיתה עד שעת מיתה הוי גט לאחר מיתה ולא מהני ע"ש וא"כ לדידן דקי"ל אין ברירה איך מהני הא אין גט לאח"מ ע"ש. ולמ"ש א"ש דבאמת כיון דבשעת מיתה שפיר נתברר והוי שפיר גט בשעת מיתה וממילא מהני כמ"ש הלח"מ ולא הוי גט לאחר מיתה רק דהש"ס מדמי שפיר לרבא דאמר כל שאינו בזאח"ז בב"א אינו וממילא לא מהני כמ"ש אבל לדידן ממילא א"ש דלא קי"ל כרבא בהא וא"ש. אך לשיטת התוס' עדיין קשה שפסקו כרבא בהא דכל שאינו בזאח"ז כו'. אך י"ל למ"ש בעירובין דהוא דרבנן לא אמרינן סברא זו דכל שאינו בזאח"ז להחמיר ע"ש בתוס' עירובין וא"כ למ"ש הפ' דהא דבדאורייתא אין ברירה הוא מדרבנן ע"ש וא"כ שפיר מהני אף מדרבנן כיון דמדאורייתא הגט חל מהיום רק מדרבנן אינו חל רק בשעת מיתה דאין ברירה וממילא שפיר מהני דלא אמרינן כל שאינו בזאח"ז אינו בב"א בדרבנן ולכך שפיר מהני וא"ש. אך לפ"מ שדחינו לעיל דברי הלח"מ עדיין קשה כנ"ל:

ולמ"ש מיושב ג"כ מאי שכתבנו לעיל דקשה איך מוכח מהכא דאין גט לאחר מיתה דלמא הכא הוי נתינה לאחר מיתה ובכה"ג ודאי לא מהני כמ"ש תוס' גיטין י"ג ולמ"ש א"ש דא"כ קשה באם מתי הא הוי ספק גירושין דאי"ל כמ"ש דהוי מגרש בלא עדים כיון דהספק הוא במעשה עצמו כמ"ש דז"א דזה א"ש לפי האמת דאין גט לאחר מיתה אבל אם נימא דיש גט לאחר מיתה רק דהכא לא מהני הנתינה כו' א"כ נעשה ג"כ ודאי מעשה הגירושין רק דהספק הוא אם מהני והוי מגרש בעדים והוי ספק גירושין כנ"ל ומוכח שפיר דאין גט כו':

עיין בס' הפלאה תוס' ד"ה מת הוא דאינו גט כו' וכתב בס' הנ"ל דלולי דברי התוס' הי' נראה לו דלא אמרינן האי סברא דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם רק במעכשיו אבל באם לא שייך כיון שאין הגט רק לאח"כ וא"כ הכא דלא איירי במעכשיו ממילא ידע שפיר האי סברא ואעפ"כ לא שייך כאן ע"ש:

ולמ"ש המהרש"א ז"ל ליתא דודאי פשוט שגם התוס' סוברים כך דלא שייך ניחא לי' דלא תפול קמי יבם רק במעכשיו רק דהמהרש"א ז"ל הקשה למה להו לתוס' לומר דמת הוי אונס מרובה וכ"ש אונס מועט הלא בל"ז מת אינו גט משום אין גט לאחר מיתה ותירץ דיכולין לומר דאיירי במעכשיו או דאתיא כרבותינו דזמנו של שטר מוכיח ומסיפא דמעכשיו לא ידע עדיין ולכך הקשו תוס' דגם מת הוי אונס מרובה וכ"ש חלה דאונס מועט וא"כ קשה אף אי איירי במעכשיו ע"ש וא"כ על זה כתבו תוס' שפיר דלא ידע האי סברא דניחא לי' דלא תפול קמי יבם דאם ידע א"כ איכא לאוקמי שפיר במעכשיו או כרבותינו וביש בו זמן וכדברי מהרש"א ז"ל וממילא הוי מת רבותא טפי משום האי סברא דלא ניחא לי' כיון דאיירי במעכשיו ושייך שפיר האי סברא דניחא לי' ולא קשה דמת הוא אונס מרובה וכנ"ל ולכך הוכיחו שפיר דלא ידע עכשיו ופריך שפיר אבל זה פשוט דבלא מעכשיו לא שייך סברא הנ"ל וא"ש:

תוס' ד"ה דילמא לאפוקי מדרבותינו כו' והקשו הלא גם זה מוכח מרישא דאם מתי וכו' והקשה הפ"י למאי דפריך הש"ס אמהיום ולאחר מיתה כיון שאינה מגורשת רק בשעת מיתה הוי גט לאחר מיתה כיון שבדעתו לאחר הזמן עד שעת מיתה ומשני דהוי כאומר מעת שאני בעולם ופירש הר"ן ז"ל דלישנא דמהיום משמע הכי א"כ ברישא דאם מתי אף דאמרינן זמנו של שטר מוכיח מ"מ כיון דלא אמר לישנא דמהיום ממילא הוי גט לאחר מיתה דזמנו של שטר אינו משמע מעת שאני בעולם וא"כ לא מוכח מרישא כלל לאפוקי מדרבותינו משא"כ בהא דמכאן ועד י"ב חודש דאין דעתו לאחר ומאי מקשה התוס' וכן בש"ס התם קשה ע"ש ועיין לעיל (מ"ש אקושיא):

ונראה לישב דהנה יש להקשות הכא בזה גיטך אם מתי דלא הוי גט משום אין גט לאחר מיתה למאי דקי"ל במשפטי התנאים דאם התנאי והמעשה בדבר אחד לא מהני התנאי והמעשה קיים וכתבו תוס' גיטין ע"ה ע"ב וקדושין ו' ע"א דהיכא דהתנאי סותר למעשה זה מיקרי תנאי ומעשה בדבר אחד כגון בהרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר אי אמרינן דע"מ לאו כאומר מעכשיו א"כ אינה מגורשת רק כשמחזרת הנייר ובשעה זו אינה בידה ולא הוי גט א"כ התנאי סותר למעשה הגירושין דע"י התנאי אינו גט כלל ולכך לא מהני התנאי משא"כ אי ע"מ כמעכשיו אינו סותר המעשה דשפיר הוי גט למפרע אם נתקיים התנאי ממילא מהני שפיר ע"ש. וא"כ קשה הכא בתנאי דאם מתי אמאי לא הוי גט הא כיון דע"י התנאי אינו גט כלל משום אין גט לאחר מיתה ואף כשימות אינו גט א"כ סותר התנאי להמעשה גירושין והוי תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל והמעשה קיים וממילא הוי גט ומגורשת מיד ולא הוי גט לאחר מיתה כיון דהתנאי בטל ואמאי לא הוי גט:

ולכאורה לא הי' קשה כיון דאמר בש"ס התם דאם מתי הוא כלאחר מיתה ובלאחר לא בעי דיני תנאי דהוא רק קובע זמן כמו לאחר ל' יום. אך ז"א למ"ש הר"ן ז"ל שם הטעם דאמר אביי אם מתי כלאחר מיתה דמיא הוא משום דהוי ככל תנאי דאם בעלמא דאינה מגורשת רק בשעת קיום התנאי והכא קיום התנאי הוא בשעת מיתה ואין גט לאחר מיתה ע"ש. ולפ"ז שפיר קשה כמ"ש כיון דהוא תנאי דאם ובעינן דיני תנאי א"כ כיון דלא הוי גט אף אם נתקיים התנאי דאין גט לאח"מ א"כ סותר למעשה ולא הוי תנאי כלל והוי גט ממילא:

ונראה לישב דהנה הפוסקים הקשו למה בעינן משפטי התנאי בדיני ממונות במתנה או מכירה הא קי"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ויכול לחזור בו א"כ נהי דלא מהני מטעם תנאי להני מחמת שחוזר בו תוך כדי דיבור ואינו רוצה רק שיהי' באופן זה ותירצו דדוקא כשחוזר תוך כ"ד אז מהני שעוקר כל הדיבור וחוזר בו וזה יכול תוך כ"ד אבל בתנאי שאינו עוקר כל המעשה רק שיהי' באופן זה ורוצה שישאר המעשה ראשון בזה לא מהני תוך כדי דיבור ע"ש. וא"כ לכאורה קשה לפ"ז אמאי לא מהני כשהתנאי סותר למעשה משום משפטי התנאים הלא בכה"ג מהני שפיר מחמת תוך כדי דיבור כיון שע"י התנאי עוקר המעשה מכל וכל אף כשיתקיים התנאי א"כ שפיר תוך כדי דיבור כדיבור דמי וממילא מהני התנאי ולא מהני המעשה כלל. אך באמת זה לא קשה דקי"ל בכל התורה תוך כ"ד כדיבור חוץ בקדושין וגירושין ולכך לא מהני בהרי גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר דבגירושין תוך כ"ד לאו כדיבור ולא מהני מטעם חזרה רק מטעם תנאי והוי תנאי ומעשה בדבר א' ולא מהני וא"ש:

והנה הפ' כתבו דאף במקדש ובמגרש דלא מהני תוך כדי דיבור הוא דוקא היכא שהמעשה נגמר מיד ונעשה אז אינו יכול לחזור תוך כ"ד כסברת הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ז ע"א שדבר גדול להתגרש מיד עושה בהסכמת הדעת מאוד ע"ש. אבל היכא שאין הקדושין או הגירושין נגמרים מיד כגון במקדש על תנאי שפיר יכול לחזור תוך כדי דיבור ע"ש ואעפ"כ א"ש מ"ש דלא הוי תנאי כיון דהמעשה בלא התנאי נגמר מיד ולא מהני חזרה:

והנה כבר כתבנו בהפ"י ז"ל הקשה כיון דאם מתי משמע ג"כ מהיום נימא דודאי כיוון מהיום דאדם יודע שאין גט לאחר מיתה ותרצו דהוי דברים שבלב ואינם דברים דהלשון משמע לאחר מיתה כמ"ש הר"ן ז"ל ואף שודאי כיוון מהיום מ"מ הוי דברים שבלב ואינן דברים. והפוסקים כתבו דהא דדברים שבלב אינן דברים הוא דוקא היכא שהדיבור שבלב סותר לדיבור שבפה ובכה"ג שרוצה לבטל בדבריו שבלב הדברים שבפה לא מהני והדיבור שבפה קיים אבל היכא שאינו מבטל שפיר מהני עיין בפ':

ולפ"ז ממילא א"ש דהנה הכא כיון דודאי הי' כוונתו מהיום כמ"ש הפ"י דאדם יודע שאין גט לאח"מ רק דלא מהני דהוי דברים שבלב והיינו שסותר לדיבור שבפה שאמר אם מתי ואמרינן דהדיבור שבפה קיים ולא שבלב כמ"ש וא"כ הכא כיון דהיכא דהתנאי סותר למעשה לא הוי תנאי כלל וא"כ לא מהני כלל הדיבור דאם מתי אם לא נאמר מהיום אם מתי א"כ ממילא מהני הכא הדברים שבלב שכוונתו מהיום דלא שייך כו' דסותר לדיבור שבפה ונימא דשבפה קיים ולא שבלב דז"א דאם לא נימא הדיבור שבלב לא מהני כלל הדיבור שבפה דהוי תנאי סותר למעשה וכמ"ש (א"ש) ורק ע"י הדיבור שבלב מהני הדיבור שבפה ושפיר מהני כוונתו מהיום אם מתי והוי תנאי דמהיום אם מתי כיון שאינו סותר לדיבור שבפה כמ"ש:

וא"כ א"ש דכיון דאמרינן לענין זה הוי דברים שבלב דברים ואינה מגורשת רק במהיום אם מתי וא"כ אין הגירושין נגמרים ונעשים מיד שעדיין תלוי' בתנאי דאם מתי ובכה"ג כבר כתבנו דשפיר תוך כדי דיבור כדיבור אף בגירושין א"כ ממילא מהני שפיר התנאי דאם מתי מחמת חזרה כיון שסותר למעשה והוא תוך כ"ד ואף שכוונתו הי' מהיום מ"מ דברים שבלב אינם דברים היכא שסותר למה שבפה והכא שפיר סותר להדיבור שבפה דאם מתי משמע לאחר מיתה דאין לומר כמ"ש דלא הוי סותר כיון שהדיבור שבפה ודאי לא מהני מחמת תנאי ומעשה בדבר אחד זה אינו דהדיבור דאם מתי שפיר מהני מחמת החזרה כיון דהוא תוך כדי דיבור ואף דבגירושין לא מהני תוך כדי דיבור ולא מהני החזרה מ"מ היכא דאינו נגמר הדבר מהני חזרה תכ"ד. וא"כ אף אם נאמר דלא מהני חזרה מ"מ מהני משום תנאי רק דלא מהני דהתנאי סותר למעשה וא"כ כיון דלא מהני הדיבור דאם מתי ממילא מהני הדברים שבלב שהי' כוונתו מהיום כיון שאינו סותר מה שבפה דלא מהני וא"כ כיון שמהני כוונתו מהיום אם מתי לא נגמר הדבר מיד וכיון שלא נגמר ממילא מהני מטעם חזרה תוך כדי דיבור כיון דאף אי לא מהני לא נגמר הדבר מיד דכיון דלא מהני מהני הדברים שבלב וכיון שלא נגמר מהני החזרה תוך כדי דיבור וממילא לא מהני מה שהי' כוונתו מהיום אם מתי דהוי דברים שבלב שסותר מה שבפה כיון דאם מתי מהני מטעם חזרה תוך כ"ד ולכך מהני הדיבור דאם מתי מטעם חזרה והוי גט לאחר מיתה ולכך לא הוי גט וא"ש והבן:

ולפ"ז ממילא מיושב קושית הפ"י הנ"ל שהקשה דמרישא לא מוכח די"ל שפיר זמנו ש"ש מוכיח ואעפ"כ הוי גט לאחר מיתה כמ"ש ולמ"ש א"ש דאם נימא דאף שכיוון מהיום אם מתי הוי גט לאחר מיתה ולא מהני ולכך לא הוי גט דז"א דא"כ קשה אדרבה דודאי הוי גט דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד וסותר למעשה דא"ל כמ"ש דז"א דאף שכוונתו הי' מהיום לא מהני כדברי הפ"י ולא מהני החזרה דבגירושין תכ"ד לאו כדיבור ומחמת הדברים שבלב לא מהני א"כ לא מהני מחמת תנאי דהוא סותר למעשה כנ"ל ושפיר הוי גט ומוכח שפיר מרישא כנ"ל וא"ש:

ובזה יתישב מאי שהקשו הראשונים אהא דפריך הש"ס ם התם במהיום אם מתי כיון דלא נגמר עוד המיתה הא אין גט לאחר מיתה ומשני דהוי כאומר מעת שאני בעולם ע"ש והקשו איך נתיר מספק שמא לא הי' כוונתו מעת שאני בעולם ותירץ הר"ן ז"ל דלישנא דמהיום הכי משמע ע"ש. ולמ"ש מיושב מקושית הש"ס הוא בהיפך כיון דאף אם אמר מהיום ג"כ לא הוי גט משום אין גט לאחר מיתה א"כ אף בלא אמר מהיום ג"כ הוי גט דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד כמ"ש דהתנאי סותר למעשה דאי"ל כמ"ש כיון דגם במהיום אינו גט וממילא לא מהני הדברים שבלב ושפיר נגמר מיד וממילא לא מהני החזרה תוך כ"ד בגירושין והוי גט אף בלא מהיום וע"ז משני שפיר דהוי כאומר מעת שאני בעולם וא"כ במהיום מותרת ממ"נ אם כיוון מעת שאני בעולם ודאי מותרת ואי לא כיון כך א"כ ג"כ מותרת דלא מהני התנאי כלל דסותר למעשה אבל בלא מהיום אסור די"ל דכיוון מעת שאני בעולם דלפי האמת הוא כך [וקושית הפ"י לא הי' רק דלא מוכח מרישא די"ל כך ע"ש] וא"ש:

בגמ' ודילמא לאפוקי מדרבותינו כו' והקשה בס' פ"י אמאי לא הוכיח מרבותינו גופייהו דהתורה להנשא משום דזמנו של שטר מוכיח ומאי מהני נהי דהוי כמעכשיו מ"מ לא מהני מטעם אונס ומוכח דאין אונס בגיטין ע"ש:

ונראה לישב דהנה המהרש"א ז"ל הקשה איך אמרינן הכא זמנו של שטר מוכיח איך יש כאן הוכחה ממה שכתב זמן הלא הוצרך לכתוב דגט שאין בו זמן פסול לכתחילה להנשא ע"ש וכתב בס' הפלאה דאף דכל הטעם דגט שאין בו זמן פסול הוא כר"י משום בת אחותו ובזה גיטך אם מתי לא שייך זה כיון שאין הגט רק לאח"כ ודחה זה כיון דאיירי הכא שהתנאי הוא בע"פ ולא כתוב בגט עצמו א"כ עדיין שייך זה החשש בב"א ואף דעידי החתימה ודאי יודעים מהתנאי הנ"ל כיון שנמסר מיד וגם צריך להיות אותן עדים עצמם מ"מ יש לחוש שתביא הגט בלא עדי חתימה רק שיקיימו אותו עדים אחרים ולא נדע מהתנאי דאם מתי ולא נהרגה:

ונראה לישב דהנה הרמב"ן ז"ל הקשה על הרמב"ם ז"ל שפסק דכל עדות שבשטר אינו מדברי תורה אלא מדרבנן דמדאורייתא לא מהני דשאין עידי החתימה מעידין בע"פ בפנינו דמפיהם ולא מפי כתבם רק מדרבנן מהני ע"ש. והשיג עליו הרמב"ן ז"ל דא"כ בכל גיטין וגירושין איך מהני כשאין עידי החתימה בפנינו ובש"ס משמע דמהני מדאורייתא והב"ש באה"ע כתב דבאמת בכל הגיטין בכה"ג הוא רק מדרבנן דאפקעינהו רבנן לקדושין ע"ש וכן כתב בפ"י גיטין פ' השולח דף ל"ו ע"ש. אך לכאורה אין טעם לדברים אלו דנימא ברוב גיטין שהפקיעו הקדושין למפרע וכתב באורים ותומים ח"מ ס' כ"ח ס"ק ט"ז דבאמת הכשרו של גט הוא מדאורייתא דוקא כשחתומים עליו עדים וזה צותה התורה שיהיו חתומים עליו עדים ולענין זה לא שייך מפיהם ולא מפי כתבם שזה אינו לראי' רק הכשרו של גט ומהני הגט שפיר מן התורה והיא מגורשת מן הדין ואין לה עונש משמים כפנוי' גמורה אבל אם בא לפני הב"ד שיהי' העידי חתימה לראי' לענין זה לא מהני מדאורייתא דמפיהם ולא מפי כתבם ואין סומכין על עדות זה להחזיקה בפנוי' מדאורייתא עד שיהי' העדים בפנינו ויעידו בע"פ רק דתקנת חכמים הי' לקבל העדות מפי כתב אף לענין לסמוך עליו וזה הוא באמת מחמת אפקעינהו לקדושין אם הוא שקר אבל הוא אמת שגירשה שפיר מגורשת מן התורה ע"ש באו"ת באורך:

והנה לפ"ז לכאורה קשה קושית התוס' דפ' השולח ל"ג דעדיין יכול לחפות על בת אחותו ויתן לה גט כנ"ל והיא תראה הגט לפני הב"ד כשלא יהי' עידי חתימה ותהי' מותרת מטעם אפקעינהו לקדושין דמדאורייתא אין סומכין על העדות לפני ב"ד רק מטעם אפקעינהו וממילא היא פנוי' למפרע דהכא לא שייך תירוץ התוס' דהיכא דמחפה עלי' כדין לא חששו כיון דבאמת פטורה דז"א דכיון שבאמת גירשה מהני הגט מן התורה ואינה פנוי' למפרע וחייבת מיתה רק דאין הב"ד סומכין ע"ז רק מחמת אפקעינהו א"כ יחפה עלי' שלא כדין וקשה כנ"ל. וצ"ל כמ"ש הפ' דכיון שזינתה קודם הגט לא הפקיעו ולא תיקנו חכמים בכה"ג ובאמת אין הב"ד סומכין על גט כזה בלא עידי חתימה בפנינו היכא שזינתה קודם ולא מהני הגט כלל ואין סומכין עליו דהוי מפי כתבם ע"ש:

אמנם לפ"ז קשה דהנה תוס' גיטין דף י"ז ד"ה משום הקשו איך שייך חשש דבת אחותו בגט שאין בו זמן הא מוקמינן לה בחזקת אשת איש שזינתה קודם הגט ונהרוג אותה ותירצו דהרי גרושה לפנינו ולא מהני החזקה דאף אי גירשה אח"כ מ"מ עכשיו היא ודאי מגורשת ע"ש. ולמ"ש קשה קושית תוס' הנ"ל דשפיר נהרוג אותה מטעם חזקה ודאי גירשה אחר שזינתה ואי"ל כתירוצם דז"א דכיון שאין העידי חתימה מעידים לפנינו בע"פ רק מדרבנן מהני ואם זינתה מקודם לא תיקנו כלל כנ"ל וא"כ מוקמינן לה אחזקה שזינתה מקודם וא"כ גם עכשיו עדיין אינה מגורשת דהוי מפי כתבם ואין סומכין עלי' כיון שזינתה מקודם וא"כ לא שייך החשש דב"א וכשר גט שאין בו זמן. אך י"ל כמ"ש הפ' דיש לחוש גם כשהעידי חתימה בפנינו שמא ישכחו זמן החתימה וא"כ א"ש דבכה"ג שפיר לא נהרוג אותה דהרי גרושה לפנינו כיון שהעדים מעידים ע"פ ודרישה וחקירה לא בעי כמ"ש הפ' די"ל אף מדאורייתא לא בעי. ולפ"ז מיושב קושית מהרש"א ז"ל די"ל שפיר כתירוץ ס' הפלאה כיון דאמר גיטך אם מתי לא שייך החשש דב"א ואי"ל כמ"ש כיון שהתנאי בע"פ יש לחוש שלא יהי' העידי חתימה בפנינו דז"א דאם לא יהי' בפנינו ודאי נהרוג אותה כמ"ש. ולפ"ז מיושב קושיא הראשונה דהנה הטעם דיש אונס כתב בש"מ משום דלא שייך להפקיע הקדושין היכא דלא פשע וא"כ לרבותינו דסברו זמנו ש"ש מוכיח יקשה קושית מהרש"א ז"ל וצ"ל כנ"ל וממילא ע"כ דהפקיעו הקדושין היכא דלא פשע כנ"ל וממילא לא מוכח לרבנן דפליגי דאין אונס ולכך הוצרך להוכיח מרבנן וא"ש ואין להאריך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף