חות יאיר/הקדמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־03:50, 22 באפריל 2021 מאת Do2or (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} <big>'''הקדמה'''</big>: אנכי הרואה ואינו נראה רק נדחה מפני השעה אשר הגיעו אלי...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חות יאירTriangleArrow-Left.png הקדמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הקדמה: אנכי הרואה ואינו נראה רק נדחה מפני השעה אשר הגיעו אליו ימי הרעה והיה רק זעווה, הנה זה עשרים שנה היה עם לבבי להביא לדפוס ספרי "עץ החיים" הכולל תשעה חיבורים גדולים, וסימנם: חסד פחד אמת, רק באשר היה אז וגם עתה בלתי מסודר ומהודר במילוי ומהדורי בתרא, שהיה צריך טרחא רבה ויגיעה מקרא סופרים ועיטור סופרים לכן נתרשלו ידי: אח"כ עלה בלבבי להדפיס מסעף פוריה מספרי הגדול, והוא ספרי "מקור חיים" שחיברתי בעה"י על חלק שו"ע של א"ח: ושלחתי ממנו קונטריסים לגדולי רבני אשכנ"ז בימים ההם אשר לעת עתה כבר רובם בארצות החיים, להביא ספרי אצלם בכור הבחינה ויבחנו דברי: והמה ענו ואמרו ישר, וקלסוהו ושלחו לי הסכמותיהם בכבוד גדול, אך הסכמתי אז להדפיס ספר שו"ת מאבותי גאוני ארץ כבוד גאון א"א זצ"ל וכבוד זקיני הגאון זצ"ל, כי חוששני מחטאת אם אטפל להוציא לאור מה שחנני ה' טרם אפרסם דברי אבותי אשר קטנם עבה ממתני, ולא אתגדר במלאכתי - ומלאכת הקודש קדושת אבותי ז"ל יהיו כמוסים עמדי טמונים באהל, כדבר האמור בהקדמת ספר התשובה שמו חוט השני. לכן נתאחר עוד ספרי "מקור חיים" הנ"ל מצאת מכח אל הפועל. ביני וביני יצאו לאור תורה ספרי "שני המאורות הגדולים" חברו על חלק א"ח שהם מגיני ארץ מאד נעלה, ומצאתי בהם רובא דמינכר ממה שיגעתי, אף כי בקצת מהם לא נחה דעתי בדבריהם כי לא ישרו בעיני, והשגתי עליהם כמבואר בהגהת ספרי "מקור חיים" שכתבתי אח"כ בגיליוני ספרי. ובקצתם כוונתי לדבריהם ובקצתם נראים דבריהם והדרי בי מדבריי.

סוף דבר על ידי שני חיבורים הנ"ל נולדה מבוכה ושערוריה בספרי הערוך ומסודר, ונתגולל עלי יגיעה רבה, ולטורח גדול ועול כבד לעשות מחדש מהדורי בתרא בחסר יתיר וחליף מה שלא היה בכחי לסיבות רבות המטרידות, הן בעיונים שונים ומילי דשמיא: הן בצרכי רבים במילי דמתא, אף כי ראיתי קוצר יד השגתי בכסף ובמזומן אפילו רק לתשלומין שכר האומן ועמדתי משמים ורועד, ואפן כה וכה ואראה כי אין עוזר וסועד, ואמר לי לבי אל תדחוק השעה כי עוד חזון למועד: ומאז נשאר הספר הנזכר במערכתו ככלי שלא נגמר מלאכתו. וברבות עתים וימים והגיע שנה וקללותיה, היא שנת תמ"ט: י"ג סיון שנחרבה עירנו ושמם בעווונינו בית מקדשינו מקדש מעט שם. ויושבי הק"ק יצאו מבוהלים נעים נדים ומטולטלים, וגם אני בתוך בני הגולה האומללים, ואחר כמה גלגולים וטלטולים קבעתי דירתי פה עיר גדולה לאלהים היא ק"ק פ', ובאשר פה בית דפוס יפה אף נעים ערוכה בכל ושמורה, אמר לי לבי קרב מועד והגיע זמן שתצלח מלאכתך, ואף כי בהמשך שנים שעברו תלאות על גבי תלאות השיגוני וסיבות רבות וצרות הקיפוני המה הממוני על גחלי ריקם הציגוני. ואף כי לסיבות וטרדות פחד דרך ועון עזבני כחי והזקנה קפצה עלי עם ביטול חוש הנכבד אשר ירד למטה, השמיעוני ואור עיני החוש והשכל גם המה אינם אתי כמקדם, ואפילו ד' אמות של הלכה והליכה אני צריך סעד וסמיכה וצל הכסף נעה, וצל החכמה מטה, ומזונותי מרורין כזית לשמיר ולשית, ואני כלוא בבית באופן שאין בכחי לבור וללבן ולזקק ולסדר ספרי הנ"ל. אמרתי ליקח מן הבא בידי דברים ככתבן המסודרים כבר שג"כ ראויים להוציאם לאור, והמה כרך גדול משו"ת שנשאלתי מחבירי בימי חורפי, ותשובתי אליהם ואשר שאלתי מרבותי ותשובתם אלי, ואשר דברתי אני עם לבבי בדרך שקלא וטריא, קצתם בשעת לימודי וקצתם בשעת מעשה שבאו לידי. והסכמתי לדפוס גם אותן ההקדמות של שאר ספרים שהקדמתי בצירוף ההסכמות של הרבנים רבני גאוני אשכנ"ז שהסכימו על ידי ושלחו אלי, כי לא יצאתי מקהילתי המהודרת אף כי לארץ אחרת, ומפני כי מן התנ"ך שצריך אדם להוציא עצמו מחשדן של בריות, ואם יש מקום ללין צריך לעשות התנצלות ונקיות, פן יאשימני איש לומר דח"ו דרמות רוחא הוא דנקיט לי ובגובה אפי אני כותב דברים, הדברים האלה לספר בציון שמי ותהילתי, כל שכן מה שאני מדפיס הקדמות של ספרים אשר קצרה ידי להדפיס גופי הספרים, ואם אין ספר מה צורך בהקדמה: אין זה רק רוח גסה ורמה. לכן אני מן המודיעים ולפנים, כי לא יחשב עלי איש מחשבת עון ופיגול בזה, פן יחשב ה' לו און: ולא ניחא לי שיענשו אחרים על ידי כחושד בכשרים, כי יודעים כל יודעי ומכירי אשר הייתי כגבר אין איל וכאיש אשר לא יצלח לכל, ובצולמנא נפיק ועייל בדעה קלישתא לא זכה ולא צייל ודעתי לא נתיישבה כי לא מצאה מנוח, וכמדומה שאין בקדקדי מוח: ובכח עיוני בפרוע פרעות נתרבו השגיאות והטעות, גם לכח הזיכרון נתן מגרעות ושיקול דעתי וההקשים חלשים נדות ונעות, וחשכו לי מאורי אור בהילם. ויצורי בצל כולם. ואיך יהיה באיש שניטל כל הדרו כל חמדה וכל תאוה - רוח גאון וגאוה, ומה חפץ לאיש אשר השיגו המהומה והמגערת אפר כירה מוכן יום יום ליסע ולילך לארץ אחרת - לעשות לעצמו בארץ הזאת שם ותפארת, וחלילה לי מרשע וחף אנכי מפשע, חי ה' אין זאת אפילו חלק שמיני שבשמינית, אך ורק באתי לכל זה ולכלל זה באשר ראיתי ונתון אל לבי כי רוב מחברי ספרים אשר לא זכו בימיהם להוציא לאור ספריהם, הנה בניהם וצאציהם אשר ג"כ עליהם אור תורה נגה עליהם ומלאו מקום אבותיהם, מלאו ידיהם לפרסם דבריהם ולהוציא לאור תעלומותיהם, ובאשר בעו"ה גם בזאת חסרוני ומומי כי אין לי בן ממלא מקומי: וחששני פן אם יבואו כתבי הקודש לידיהם לא יהיו חביבים בעיניהם, וחלילה יהיו לבוז לכל הבא להתלבש בטלית של אחר ויהיו מפוזרים בארצות כאבני גיר מנופצות, לכן הוצאתי והצלתי ולקחתי אחד אחוז מן החמשים קונטריסים וכתבים הקדושים, והמה שו"ת מלאים וגדושים כמרקד מכור מאכולת סאה סולת מהין יין המשומר רק מלא לוגמא כאשר יצא הצבע בדוגמא, אולי ימצא חן בעיני בעלי תורה: וכאשר יראו גם שאר ההקדמות עם ההסכמות, ושגם המה נגמרו בשלימות, יתאוה תאוה להוציא לאור הדפוס אחת מהנה, מצוה וגוף גדול כי לו לו יהיה השכר הבא על זה בבא ובזה. וזהו הטעם בעיני מ"ש באיזה מקומות עיין בסמ"ק, והוא ספרי מר קשישא או בקונטריסים כרך פלוני דף פלוני: והאל אשר הוא מגן לכל החוסים, בוחן כל תעלומות ודברים מכוסים, הוא יודע כי כדברי אלה בפי קולמסי כך הדברים בלבי כמוסים, ולהתנצלות זה יצילני מידי שום ומסכסוך הריבות וקול יושבי קרנות כ"ש. מהקשת בעלי תריסים לבל יאשימוני בדברי כצהלת סוסים ושפעת קול גסים, ובעוד בי הנשמה וירצה הגוזר והעוזר אפרסם בצוואה קול ברמה, כי עדיין לא עלה בזה בידי הסכמה עד בו אשר לו משפט הבכורה, והוא מי ומי אשר יבקש להוציא מהם דבר לאורה, ואם ימלא אחד מבני ויוצאי חלצי לעשות ככה תבא עליו ברכה. ואם ימאנו בהמשכה כל הקודם זכה. עוד אחת היא חפצתי להודיע כי יפלא הקורא על מ"ש לפרקים שנשאלתי מחכם גדול או מופלג א', וכתבתי באריכות שקלא וטריא שהיה ביני לבינו, ולא הודעתי שמו ושם עירו ומקומו, ויאמר הלא מילי דתורה לאו מילי דגנאי נינהו ומדוע נעלם שם האומרם והמחדשם כמו שחייבו רז"ל. תשובה על זה ברורה ודבר אמת ניכרת כי הטעם מאחר שהגדול הוא איש שלומי ואיש ריבי, עדיין חי וקיים השם יאריך ימיו ושניו, לא רציתי לפרסמו בשמו פן לא ניחא ליה בכך, הן מצד שיפורסם שארי כמוהו נעשה שואל לשועל כמוני: ואף כי על רוב גם אני שאלתי לו, אמר כי ודאי כדאי הוא לכך להיות נשאל ולא שואל, והן מצד כי לפעמים לא ירד בני עמו רק השגתי על דבריו מגמרא או מסברא, וביררתי ששגה או שטעה, ובזה לפי דעת רוב בני אדם ודאי יש קפידה, ונראו הדברים כאלו, צהבו פני שהשגתי עליו ושמחתי בתקלתו ח"ו להתכבד בו אני חלילה, ויש לו פתחון לומר שכתבתי מ"ש כמסיח לפי תומי ולא ידעתי כי יצאו בדברי זה מחויב ומשובח: מה שאין כן בגאונים הקדמונים עמודי ארץ וגדולי הדור שכבר הלכו לחיי עולם הבא, והמה בעלמא דקשוט, ודאי ניחא להו כי תמן לית קנאה ולית גאוה וגאון ודרך תהפוכות, וגם אני אומר על חלומותי ועל דברי, שידעתי שיפגעו בי הנאים באשר לפעמים מוציאים ד"ע על קדושים בחיבורים אחר מותם, כל שכן על מחברי ספרים בחיי חיותם: והנה לא חשתי בזה כלל, כי כבר הגעתי ת"ל למדת ההשתוות שזכה בעל חובות הלבבות, וכל מה שיאמר איש איש ממיעוט השגתי וידיעתי ובחינתי ודאישתמיט מיני שום גמרא או סברא, הכל שרוי לו ושבק לו אף, ואף אם בלי טעם ובלי משקל יוציא רוחו: כל שכן אם בדברי טעם ימצא שמץ ופגם בדברי, מחזקנא ליה טיבותא רבא, ואם יפליג ויאמר כי עדיין לא הגעתי לרועה צאן, אנן נענה בתריה גם לא לכרזילה דאורחא דרועה למימסר ליה: אבל בהוציאו דבתי רעה בלי השגה רק כמטיל מום גיאות וגאון עלי, לא ניתן למחילה כי אל דעות ה' ידוע כי לא בי הוא אפילו שמיני שבשמינית. ומה שלפעמים גאוני ארץ הפריזו על מידתם לתארנו בתארים וגינויים ושבח שבחין אשר הם זרה הלאה ממעלתי ושפלת מדרגתי: היה לאהבת עוז ותוקף חיבתם עם בי בחרוזים ובשירים מיטבם וכוזבם, ומה אני יכול לעשות ומה שהיה בכחי מחקתי בה"ק, ומה שנשאר ע"י העלמות עין או שגגת המעתיק או המדפיס ולא במרד ובמעל הוא, והנה ידעתי גרעוני והכרתי חסרוני, כי לא באתי בדברים אשר ממני יצאו בעומק של הלכות ופוסקים כדרך בעלי תשובות הקדמונים והגדולים שהוציאו בפתח דבריהם דברי הש"ס ככתבם וכלשונם מקור הדבר ההוא, ומה שחדשו הפוסקים בהם, ומה שנחלקו בו, ומה שיש לדקדק בש"ס להכריע כאחד מהם ומתוך שקלא וטריא באו אל הנדון, ובדרך זה לא דרכתי כי מלבד קוצר יד המשיג ללכת בגדולות ובנפלאות, אף כי לכמה טעמים ונימוקים לבי אמר לי כלך מדרך זו האחד אחר שזכינו בימינו לחיבות השו"ע ובעל המפה, נראה כיוהרא לאיש אשר כמוני לדרוך בדרך הראשונים הנ"ל, לילך בגדולות ונפלאות כאילו אין צורך לו לקיצורם של האחרונים, רק דולה מים התלמוד ומסיע אבנים מהרים פוסקים הקדמונים, וגם מצד שכשירצה להדפיס הדברים באריכות, נמצא מגדיל חיבורי בלימודים של חז"ל וקדמונים, ומה שמחדש הוא בטל בששים, ואף כי מזכיר בו דבר בשם אומרו, מכל מקום מצד שיצאו לו מוניטין בספר בגדול הכמות שחיבר, נראה כמתלבש בטלית שאינו שלו, לכן בדורותינו על עושה אלה אינו אלא מן המיגעים המגדילים המבהילים ומטרידים ומטריחים המעיינים חנם, אם לא שרוצה לדקדק דבר חדש וחידוש המבוקש לו מלשון הש"ס ופוסקים, אז הכרח לא יגונה ולא ישובח, לדלות מים מבורות עמוקים.