חותם תכנית/פתח דבר

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

שמים לרום וארץ לעומק. וחכמת תורת ה' אין חקר! ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם תורת ה'. וכל העמים אשר נעו ונדו ממנה וסורו טמא קראו לכל המחזיקים, מעט מעט הקיצו מנת תרדמת איוולתם, ונפקחו עיניהם לראות אור חכמתה, וכלם כאחד קיימו וקיבלו עליהם קדושתה וכבודה. כל העמים הנאורים הודו ולא כחדו כי אין שום חכמה בעולם אשר תתחרה את חכמת תורת ה'. אכן בגודל לבב ובנפש רחבה הוכל לומר, כי כל הכרתם בחכמת התורה היא כטיפה מן הים נגד הכרתנו והרגשתנו בה. ולא לבד אשר אנחנו יודעים להוקיר יותר ערך קדושתה וטהרתה הנשגבה, כי גם עצם חכמתה נתגלה לנו ביתר שאת. כי אור חכמת תורת ה' הכתובה כפי שהיא ערומה ופשוטה מלבושי תורה שבעל פה, נגד אורה הגדול המתנוצץ ממנה בעת שהיא מתלבשת בלבוש של תורה שבעל פה הוא ממש כערך ניצוץ אש נגד זיו השמש. כי רק בהיצמדם ובהתחברם יתנוצץ אור שמשה ותבהק אורה בשפע רב. וכל מי שיתבונן בהליכות דרכי תורה שבעל פה ובייחוסה אל תורה שבכתב, ויבין אשר כל התורה הכתובה כוללת יסודות וכללים כאלה הכוללים בקרבם כל הפרטים האלה עד אין קץ, ישוב וישתומם ובלהבת אש יקרא מעומקא דליבא: מה גדלו מעשיך ה', אין זה כי אם תורת אל חי! וכל עוד שישדד יותר ערוגות מטעי התלמוד ויפתח אדמתו יראה יותר החכמה הנפלאה של תורת ה'. כי המשניות הן רק הכללים הכוללים בקרבם כל הפרטים של התוספתות. והתוספתות הן הכללים הכוללים הפרטים של האמוראים, שהוציאו בשני התלמודים מפניני לשונותיהם הקצרים. וכל אלו גם הם רק כללים ראשיים ויסודות עיקריים הכוללים בקרבם הפרטים הרבים שנתפרטו ונתרחבו בכל הספרות התלמודית, מה שהעלו כל הפוסקים והמפרשים הרבים ובעלי התשובות בתשובותיהם. כי אין כל הלכה חדשה אחר חתימת התלמוד, ורק ביאור ומיצוי כוונת חז"ל במליהם הקצרות – וכל אלה הינם נכללים יחד בהכללים הראשיים של התורה הכתובה.

וידיעת ההפכים אחת היא: כמו שידיעת והשגת יחס תורה שבעל פה אל תורה שבכתב תרומם מעלתה וקדושתה, כן העדר הידיעה הזאת גורם הפסד רב, כי מפשטת עילויה ורוממותה מערכה האמיתי. ובגלל כן בדורות הראשונים ועוד עתה נמצאים תמיד יחידי סגולה המקדישים עתותם למטרה זו, לבאר יסודות תורה שבעל פה, ולאמת ייחוסה והצטרפותה אל תורה הכתובה. זכרם יהי ברוך!

ואולם בהיות כי הספרות של תורה שבעל פה הוא ים גדול ורחב ידים, שם הלכות ואגדות ומדרשים באין מספר, על כן נוכל לומר אשר רוב דרשותיהם עוד בלא באור, כי הביאורים שיש לנו עד ביום מכילים חלק קטן מדרשותיהם, ובדרכי ביאורם לא פתחו פתח כללי בהבנת דבריהם ולא סללו את דרך הביאור, לעשות לדרך כבושה להתבונן מזה ביאורי יתר הדרשות. וכאשר נשים עין ביקורת על דרכי הביאורים שנתחברו עד היום נראה כי הם ביאורים פרטים אשר אין ללמוד על ידם המאמרים הסתומים מן המאמרים המפורשים. כי רוב ביאוריהם הוא לפי עמלם לבקר את הכתוב: להראות כי על פי חוקי הלשון תכילנה המלות את הדרש, מצד שיש איזה דקדוק בקרא שאינו כפי חוקי הלשון, וזה היה שורש דרשתם, וכן קשרו והדביקו את הדרש עם עצם הכתוב. ובאופן כזה הלא יש לחפש בכל דרש ודרש דקדוק אחר, כי הדקדוק אשר על ברכיו נולד דרש זה, לא יצלח לדרש אחר*). ואם אמנם כי ברור הדבר אשר חז"ל שמרו כללי הדקדוק בקרא, כי מי כמותם יודעי טוב השפה וסגולתה על פי חוקי הדקדוק, ובלא ספק שמרו חוקי הדקדוק כאשר שמרו תהלוכות הפשט, כי אחת הוא, והפירוש אשר ינגד לכללי הדקדוק מנגד הוא לכללי הפשט הפשוט, והדרש שנוסד על פי עומק חוקי הדקדוק, הוא יקר ונעלה מאד באשר הוא רק פירוש הפשוט של הקרא – אבל במדה זו אשר כללי הדקדוק מתקרבים אל ביאורי הפשט הפשוט, במידה זו אנו רואים מה רחוק וכמה כבד הדבר לעשות רק היסוד הזה לאבן פינה בדרכי דרשותיהם, כמו שכבד או גם נמנע להעמיד דרשותיהם על נקודת הפשט. גם ראינו כי הרבה מן המבארים דחקו את עצמם יותר מדאי בכללי הדקדוק, ובהגיעם בביאורם לכמה דרשות וראו אשר כללי הדקדוק הידועים לא יספיקו להעמיד באור דרשתם, מצאו לנכון לפי דרכם לחדש כללים מחודשים למען שעל פי הכללים האלה יראה שיש דקדוק בקרא, בכדי להמציא שורש אל הדרש בפשט המקרא. ואמנם בזה יש מקום להמבקר לשאול ראיה על אמיתת הכלל, כי כללי הדקדוק אינם תמיד על פי חוקי השכל והתבונה, רק הם מוטבעים בסגולת השפה, בכל שפה ושפה כפי סגולתה המיוחדת. ואם אפוא כן מי הוא שיקבל אחריות כללי הדקדוק החדשים עליו? ואם יאמתו הכלל מצד הדרש, הלא שבו אל הנקודה שיצאו משם, והדבר מתהפך כחומר חותם. והלא מגמת המבאר ועמלו הוא, לבאר דרשת חז״ל על פי כלל נאמן, שלא יהיה מקום להמכחיש והמערער לערער על זה, ועל כן יש לראות אשר הכלל יאמת את הדרש ולא הדרש את הכלל. ובין כה וכה נוכל לומר שהיחס האמיתי של תורה שבעל פה לתורה שבכתב נעלם עוד מעיני בשר.

*) אמנם הרב הגאון המפורסם בכל הגולה פאר דורנו מו"ה מאיר לייבוש מלבים שליט"א הפליא לעשות בזה בספריו היקרים, ואם כי גם הוא נטה יותר לבאר דברי חז"ל על פי דרכי הדקדוק [המקשרים ומקשים את הכתוב עם הדרש] ועל פי דרכי ההיגיון [המרככים את הכתוב ומוציאים המושגים הפנימיים להשוות את הנושאים של הכתוב והדרש כמו שיבואר לקמן בגוף הספר], אמנם גם בדרכי הדקדוק עשה כללים כללים באיה"ש ובאמת הפיץ אור חדש על דרכי דברי חז"ל והגדיל לעשות בספריו היקרים וזכרו לא יסוף מבני עמנו לברכה עד עולם.

ואחרי כי יסוד תורה שבעל פה הוא צירופה אל תורה שבכתב, הלא נודה ולא נכחד כי עוד לא השגנו המושג האמתית של מטרת תורה שבעל פה ותכלית האמתית של ספרות התלמודית והמדרשית.

ולא לבד כי חסרון המושג של צירוף תורה שבעל פה לתורה שבכתב הוא חסרון גדול כערך גודל תועלת ידיעתו, כי גם עוד תחסר לנו הידיעה העיקרית בכל תהלוכות דרכי תורה שבעל פה. כאשר לא יסתפק כל משכיל על דבר אמת, כי יש כללים מיוחדים בהליכות דרכיה ושרשיה ועיקריה. וכל כלל יכלול בקרבו כמה פרטים וכל שורש ענפים וכל עיקר ועיקר כמה עניינים פרטיים המסתבכים ומתאחדים בו. ובכל התרחבות הספרות בנוגע לתורה שבעל פה כמעט עד אין קץ והתפשטותה כמעט באין גבול, בכל זאת עוד לא מצאנו ספר שלם שיבאר את הדרך הזה בהוצאת הכללים והגדרים מספרי התלמוד. איה שוקל לשקול יקר ערך העניין הזה ולשער ההפסד הגדול שהגיע לנו מהעדרו? איה סופר לספור התועליות מזה אחת לאחת ולהעריך נגד זה הקלקולים והמכשולים שיש לנו משלילת העניין הזה? אין שום ענף מענפי ידיעת תורה שבעל פה שלא נכיר ונרגיש התועלת מזה וההפסד מחסרון הדבר הזה, כן בעצם הבנת העניינים, וכן בהוצאת הדינים הלכה למעשה, וכן ברישומם על לוח לב הלומדים. הן ידיעת הכללים והפרטים המסתעפים מהם היא ידיעת שיווי המושגים זה לזה והבדלם זה מזה, והעדר ידיעה זו גורמת מבוכה גדולה ובלבול עצום. ומי ידבר עוד מנחיצת ידיעה זו בעניין הוכחת דבר מדבר, כי הלא אז יש למוד ולשקול במתינות ובישוב הדעת שיווי העניינים. והמדה והמשקל היותר בטוחה באמתחה בעניינים האלה הוא רק ידיעת המושגים על פי הכללים והפרטים והגדרים והנגדרים בייחוסם זה לזה על פי כללי ההיגיון. ותועיל לו למוד אמות של שווים והבדלם. ולעניין זיכרון העניינים וחקיקותם על לבבו נודע כי מצד חולשת האדם וטרדותיו, ועוד כמה מונעי השלמות שיש לו, יש כמעט כמו גבול במוח האנושי כמה עניינים שיתחזקו ויתרשמו במוחו ברושם חזק וקיים, עד כי ידיעת עניינים חדשים מכהים מעט זכרון העניין על כללים ופרטים באופן שידע סדר השתלשלות הפרטים מן הכללים ויחוסם זה לזה, אז כאשר ישמור רק הכללים ימשיכו לו את הפרטים מן הכללים ויחוסם זה לזה, אז כאשר ישמור רק הכללים ימשיכו לו את הפרטים מאליהם ויקלו מעליו משא החזקת ושמירת כל העניינים הפרטיים. ועוד בדורות הראשונים הוקירו מאד ידיעה זאת ועמלו הרבה על נקודה זו, לנתח כל עניין על כללים להקל מבני דורם כרון העניינים הרבים וזהו כוונת אמרם ז"ל (מכות כ"ג ע"ב כ"ד ע"א): "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה וכו'. בא דוד והעמידן על אחת עשרה, בא ישעיהו והעמידן על ו' ‫וכו'" - הכוונה, בראותם שהדורות מתמוטטין ויכבד עליהם זיכרונם בפרטיות, השתדלו ‫להגדירן בכללים וכפרטים. ואמרו (עירובין נ"ד ע"ב) "אין תורה נקנית אלא בסימנים." הרצון, בכללים שיסמנו ויגדרו גדרי העניינים המסומנים, ואופן התכללות הפרטים בקרבם [וביארתי שם כל המשך המאמרים על דרך כוונה זו]. ועיין שבת (ק"ד ע"ב) ובאבות דרבי נתן (סוף פרק כ"ג): "הלומד תורה בזקנותו דומה לרופא וכו' אף כך דברי תורה יהיו מצוינים לך זה מזה, ויהיו מצוינים לך זה בצד זה שנאמר: "קשרם על אצבעותיך וכו'". והרצון, שישתדל לידע הכללים והגדרים, למען יבין איך שיתחברו מושגים שונים זה לזה, ואיך שיתפרדו זה מזה. ובבראשית רבה (פרשה ט"ז): "אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות". והמליצה בזה המאמר*) הוא כי כמו שהזהב כולל כמה מטבעות קטנות ומרוויח על ידי זה אשר תחת לטלטל ולשמור כמה מטבעות יוצא עתה בטלטול ושמירת זהוב אחד, כי כל הפרוטות הן בכלל הזהב - כן הוא בעניין לימוד התורה, אם ישמור זיכרון הכללים יהיו הפרטים שמורים מאליהם, וזהו מה שדרשו שם עוד: "וזהב הארץ ההיא טוב - מלמד שאין תורה כתורת א"י", דהם עשו כללים כללים כידוע דרכי הירושלמי בזה**). ואמרו בויקרא רבה (פרשה כ"א) "לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות. שאם ירתק - יפתחו לו, אם לתלמוד לתלמוד, אם להגדה להגדה". כי בהיות שהמשניות הן היסודות העיקריים והכללים הראשיים של חלקי התלמוד‪, והם של חלקי התלמוד למשניות הן כיחס טבעות השלשלת זו לזו, על כן גם אם ברוב הימים יתקלקל חיבור השלשלת ויתרתק ויתפרד חיבור השלשלת אז ‫הכללים והיסודות ישיבו לו הפרטים מאליהם ומעט מעט יזכור יחס חיבורן. ובמ"ח שה"ש (פ"ב): "אמר רבי יצחק לשעבר הייתה התורה כלל והיו מבקשים לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד ועכשיו שאין התורה כלל הם מבקשים לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה". כי בעוד שהשתדלו לנתח העניינים על כללים היה בנקל לזכור הפרטים‪ ,וסדר למוד כזה לא היה עליהם למעמסה, ומעת שנתבטל סדר הלמוד הזה היה עליהם זיכרון הפרטים למשא כבד גדול מנשוא, וגלל כן התרשלו מזה. [וה"ר שלמה כהן במאמרו הנ"ל הביא גם כן זה המאמר]. ובאבות דרבי נתן (פי"ה) "לרבי עקיבא קראו לו אוצר בלום, למה רבי עקיבא דומה, לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ, מצא חיטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה וכו', כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן, שעורין בפני עצמן וכו'. כך עשה רבי עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות", והוא גם כן על דרך כוונה הנ"ל, כי בירור העניינים בהלכות הוא עניין הכללים והפרטים, כי רק על ידי בירור המושגים הפנימיים למחלקותיהם יש לברר ולידע יחס הפרטים אל הכללים. - ראינו מזה עד כמה הוקירו סגנון לימוד זה והוא מצד תועליות הנ"ל, ובייחוד מצד הסגולה הנפלאה לזיכרון העניינים שיש בו. כי מלבד אשר על ידי הכללים יזכור גם הפרטים וכנ"ל, עוד יש בו תועל נפלאה לסגולת הזיכרון, כי ידוע אשר כל עניין ‫שמוליד התפעלות בנפש רושמו קיים במוחו לזמן רב, וכערך עוצם שיעור ההתפעלות כן הוא ערך זמן קיום רשימת הרושם, ‫והתאחדות של שני עניינים מתחלפים בצורתם מוליד התפעלות עצומה בנפש, ועל ידי המושגים הכוללים יראה בעיניו איך כמה משפטים שכפי צורתם הם שונים ונפרדים זה מזה‪ ,מתאחרים הם במושגם הפנימי. ועל ידי זה יתרשמו הלמודים במוחו ויתחקקו על לוח לבבו לעד. גם בעזרת ידיעה זו יצלח בידינו ליתן מושגים זכים וציורים טהורים בבל דבריהם באגדה ובמדרש, גם במקומות אשר כפי חיצוניותם נראה כי אין בהם חלילה שום דבר טוב ומועיל. כי כאשר נתרגל לנתח כל עניין ולהוציא מכל משפט המושגים הפנימיים. אז נראה כי יש שם מושגים נעלים עד מאד. והרבה מן הראשונים ז"ל השתדלו הרבה בזה לצייר ציורים רוחניים במאמרי חז"ל הזרים.

*) בפתיחתי לביאורי על מדרש רבה ביארתי כי כל דברי המדרש הפשט הוא כמו הציור של הציור: תכלית הציור הוא שיושג מזה המצויר כן הוא הפשט הוא הציור, ויש בכל מאמר כוונה פנימית אשר הוא כמצוייר ויש תמיד לראות שיתדרש באופן שיהיו שניהם אמיתיים ומוסכמים עם המציאות. והחילותי לבאר המדרש רבה על דרך זה, וחלקתיו לג' חלקים: (א) ביאור המילות. (ב) ביאור הציור. (ג) ביאור המצוייר. ה' יזכני להשלימו ולהוציאו לאור.

**) בירושלמי פסחים ריש פרק אלו דברים: "ר' זעירא בשם ר"א: כל תורה שאין לה בית אינה תורה"‪ .וכוונת המאמר כפי שפירשו הוא דיש להשתדל לבקש דוגמא לההלכה ‫בכדי שלא תשתכח‪ ,והעניין הוא כי כאשר יהיה לזה דוגמא יזכור העניין ע"י הדוגמא והוא ממש כמו מטרת הכללים והפרטים [והר"ר שלמה כהן במאמרו "השקפה על הספרות התלמודית בזמננו" (הלבנון נ' ל"ה שט"ו) הבין כפשוטו דהכוונה של בית אב היא כלל] וגם רוב המדרשים הם אגדות ירו', ובמדרש נראה למדי איך שהגדילו עניין זה‪.

אמנם, אם ההשתדלות בביאורי נבכי עמקי ההלכות ואגדות ומדרשים בסדור הגיוני, בקישור סבות ומסובבים, בהצבת גבולים נאמנים על פי יסודות מוסדים וכללים ‫כוללים בהפשטת הגשמת דבריהם עפ"י הפחת רוח חיים רוחני במאמריהם, היו מעולם ‫למטרה נשגבה בגלל תועלתה וסגולתה בעצם, מפאת גודל ערכה הפרטית, ערך מעלת של לימוד וידיעת התורה השקולה כנגד כולם, - הלא עתה שבה להיות כ"ז תועלת וסגולה כללית, פיקוח נפש היהדות, הפחת רוח חיים בעצמות היבשות אשר על פני הבקעה. כי לא כימים הראשונים הימים האלה, כל מי שנפשו מרגשת ויודע עוד כי הוא אבר מאברי האומה, לא ימצא מנוח לנפשו וידע כי הוא אינו בן חורין להיבטל ממנה.

· מעבר לתחילת הדף