חובות הלבבות/שער אהבת ה'/ו
|
< הקודם · הבא > |
אבל אותות האהבה באלהים מן האוהב, מהם עזיבת כל מה שיטרידהו מעבודת הבורא יתברך מעניני המותרים, ומהם הראות אותות יראתו ואימתו על פניו, כמו שנאמר (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.
והיראה על שני פנים, אחד מהם יראת עונשו ונסיונו, וזהו הירא בעבור מה שיצערהו וידכאהו, שאם היה בטוח ממה שיצטער בו לא היה ירא את ה', ועליו אמרו רז"ל (מגילה כה:) ליחוש דילמא אתו למעבד מיראה, והוא מקצר ממדרגת יראי אלהים, והוא מה שהזהירו ממנו רז"ל (אבות א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו', ואמר אחד מן החסידים, אני מתבייש מאלהים שאעבדנו בעבור הגמול והעונש, ואהיה כעבד הרע, אם יירא ויקוה יעשה, ואם לאו לא יעשה, אבל אעבדנו למה שיאות לו, והשני, יראה לכבודו ורוממותו ועוצם גבורתו, ואיננה סרה מן האדם ולא נפרדת ממנו כל ימי חייו, וזאת העליונה שבמדרגות יראי אלהים אשר נזכרו בספרים ביראה, והוא המבוא אל האהבה הזכה והכוסף המצער, ומי שהגיע אל המדרגה הזאת מן היראה לא יפחד ולא יירא זולת הבורא, כמו שסיפר אחד מן החסידים על אחד מהיראים, שמצאו ישן באחד המדברות ואמר לו האינך ירא מן האריה שאתה ישן במקום הזה, אמר לו אני בוש מאלהים שיראני ירא זולתו.
ומהם, שישתווה בעיניו אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו ברצון הבורא יתברך כשהוא מצום לעשות הטוב ולהתרחק מן הרע, ומהם שיתנדב בנפשו וגופו וממונו ובניו ברצון האל יתברך, כמו שנאמר (תהלים מד יג) כי עליך הורגנו כל היום, ומהם, שישיב שם האלהים תמיד על לשונו בשבח והודאה ותהילה, כמו שנאמר (שם לה כח) ולשוני תהגה צדקך, ואמר (שם עא ח) ימלא פי תהלתך.
ואל יזכור שם הבורא לשוא ולא לשקר ולא בקללה, והשבועה לשוא היא מה שמוציא האדם על פיו מן השבועות לבטלה וללא צורך ולא יחייבהו בה דין, והשבועה לשקר היא השבועה שמחייבין אותו בה מן הדין במשאו ובמתנו עם בני אדם, והוא חייב להזהר מכל מה שיביאהו להשבע בשם הבורא יתברך לקיים את האמת ולבטל את השקר, ומכ"ש לקיים את השקר ולבטל את האמת, וכל זה לכבודו, כמו שנאמר (שם כד ד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא וגו', ואמר (דברים כח נח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו', ואמר (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ואמרו חכמינו ז"ל (נדרים ח:) אלו בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה, והקללה הם הקללות והגדופים והחרפות שמזכירים בהם שם שמים, והוא גנאי גדול למאמין, וכבר התירו עמי הארץ לעצמם זה עד שהגיעו בו אל תכלית הגנות, והם מכוונים בזה להפליא ולהפליג בגידופיהם ולהגדיל ולפאר חרפותם, והם דומים בזה למה שאמר החכם (משלי י כג) כשחוק לכסיל עשות זמה, ואמר (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה, ואמר (משלי י כ) כסף נבחר לשון צדיק.
ומהם, שיתנה בכל מה שעתיד לעשותו ולאמרו, ברצון הבורא, בעת שהוא יועיד בו זולתו, אפילו אם יהיה לזמן קרוב עד מאד, וזה בעבור שני דברים, האחד מיראת מהירות המות אליו ולא ישלם מה שיעד בו, והשני מפני שאינו יודע אם קדם בגזרת האל לעשותו, ומהם שיאשר ויורה לעבודת האלהים בין ברכה בין בקשה, כפי הצריך לזמן ולמקום ולכיתות בני אדם ולמעלותם מהגדולים ועד אנשי השוק, כמו שאמר החכם (משלי א ד-ה) ישמע חכם ויוסף לקח וגו', לתת לפתאים ערמה וגו'.
וראוי לך, אחי, לדעת, כי זכויות המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים יתברך, ואילו היה קרוב לנביאים במידותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכיותיו נכפלות בעבור זכויותם בכל הימים ובכל הזמנים, והמשל בזה משני סוחרים הגיעו אל המדינה, הרויח אחד מהם בסחורה אחת שהיתה בידו עשרת כפלי הקרן, והיה הכל מאה זוז, והרויח השני כפל אחד בלבד, והיו לו סחורות רבות והגיעו לידו עשרת אלפי זוזים. והיה ריוח הסוחר הראשון עם רוב כפלי הריוח תשעים זוז ועשרה חלקים מאחד עשר חלק בזוז, והיה ריוח הסוחר השני חמשת אלפים זוזים עם מעט כפל הריוח. וכן אחי, מי שאין מתקן אלא נפשו בלבד, תהיה זכותו מעטה, ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, תכפל זכותו כפי זכויות כל מי שיתקן לאלהים, כמו שאמרו רז"ל (אבות ה יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואמרו (שם) משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, שנאמר (דברים לג כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ואמר (משלי כד כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, ואמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו וגו', ואמר (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ועל כן צוה הבורא להוכיח את המקצרים, כמו שנאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך, ואמרו ז"ל (ערכין טז:) עד היכן היא תוכחה רב אמר עד קללה ושמואל אמר עד הכאה, ונאמר (משלי כח כג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא.
ומהם שמחתו וגילתו בזכויותיו, מפני שהוא שש בהם לא לגאוה ותפארת, ואבלו ויגונו על חטאיו לתשובה מהם וחרטה עליהם, כמו שאמר דוד (תהלים קיט קלו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך.
ומהם שיתנפל בלילה ויתענה ביום אם יוכל לסבל זה, ויחדתי את התפלה בלילה ואם היא משובחה גם ביום, כי תפלת הלילה היא זכה יותר מתפלת היום לכמה פנים, מהם כי האדם בלילה יותר פנוי ממה שהוא ביום, ומהם שתאוות הגוף מהמאכל והמשתה יותר נחות בלילה ממה שהן נחות ביום, ומהם כי בלילה יפנה מטרדות העולם, כמשא ומתן בגבית ממון ותשלומו, בבנין, בחרישה וזריעה, והדומה לזה מעסקי בני האדם ביום, ומהם הפסק חברה בינו ובין בני אדם, כאוהב יבקרהו וחבר ידבר עמו ובעל חוב יתבעהו במה שיש לו עליו, ומהם נוח חושיו מרוב מוחשיו בלילה, מפני שאינו רואה מה שיטרידהו ולא שומע מה שיפסיק עליו, ומהם, המלטו מן החנופה ורחקו ממנה מפני מיעוט היושבים עמו בלילה, ואפשר שלא יוכל להתבודד ביום, ומהם שיתיחד בזכר האלהים ויתבודד בו בעת התייחד כל אוהב באוהבו והתבודד כל חושק עם חשוקו, כמו שנאמר (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך בלילה וגו', ואמר (שיר השירים ג א) על משכבי בלילות, וכבר נזכרה תפלת הלילה בספרי הקדש הרבה, מהם מה שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט נה) זכרתי בלילה שמך ה', חצות לילה אקום להודות לך (שם פסוק סב), קדמתי בנשף ואשועה (שם פסוק קמז), קדמו עיני אשמורות (שם פסוק קמח), יום צעקתי בלילה (שם פח ב), ונאמר (איכה ב יט) קומי רוני בלילה, והרבה כזה.
וכבר חברתי דברים נמרצים, יש בהם תוכחת והכלם לנפש, ותחרץ בעבודה ותתעורר לתפלה, והם בלשון עברית, וקראתים תוכחה, ואח"כ סמכתי להם דברים צחים בלשון העברית בשבח והודאה לאל ובקשת מחילה ותחנונים, דברים רבים מעירים לב המתפלל ומעוררים את טבעו, וקראתים בקשה, וכתבתים בסוף הספר הזה למי שרוצה להתנפל בהם לילה או יום, ומי שקיבל על עצמו זה הענין, ינהג בתוכחה, שיתפלל אותה בישיבה אחר שיקדים מה שיזדמן מן הזמירות הידועות או זולתם לפניה, ואחר כך יתפלל הבקשה בעמידה והשתחויה עד סופה, ויכרע ויאמר מה שירצה מן התחנונים, ויאמר סמוך לזה, אשרי תמימי דרך ושיר המעלות עד סופם, ואם יבחר בזולתם מן הדברים וזולת הסדר הזה הרשות בידו, אך זכרתי לך הטוב שבמנהגים בה, ועיקר הדבר אחי, בזוך נפשך בעת שתתפלל אותה, וכוונת לבך בה, ושתסדרנה לאט עם הסמוך לה, ואל יקדים בה לשונך את לבך, כי המעט ממנה עם המצא לבך בו טוב ממהירות תנועות לשונך ברב ממנה כשיהיה לבך ריק ממנה, ואמר אחד מן החסידים, אל תשבחו שבח ריקם, ריק ממצוא הלב בו, אבל יהיה בהמצא הלב, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט י) בכל לבי דרשתיך וגו', ואמר (שם פסוק נח) חליתי פניך בכל לב, ואמר (שם פד ג) לבי ובשרי ירננו אל אל חי.
ומהם, השמחה והששון באלהים יתעלה ובידיעתו, והכוסף לרצונו, והגילה באהבתו, והדבקות בתורתו, והחמלה על יראיו, כמו שנאמר (שם קיט סג) חבר אני לכל אשר יראוך, ואמר (שם מ יז) ישישו וישמחו בך כל מבקשיך, ואמר (שם קיט יד) בדרך עדותיך ששתי, ואמר (שם פסוק קיא) נחלתי עדותיך, ואמר (חבקוק ג יח) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי.