זכר למקדש/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הגהה, פתיחת קיצורים וקישורים)
מ (מי אדיר העביר את הדף טיוטה:זכר למקדש/ד לשם זכר למקדש/ד בלי להשאיר הפניה: עבר הגהה)
(אין הבדלים)

גרסה מ־13:09, 18 באוקטובר 2020

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

זכר למקדש TriangleArrow-Left.png ד

פרק ד

א

תנינן שבעזרת נשים היה קורא. ולכאורה ה"נ דגם בעזרת ישראל היה מותר לקרותה. ואף שלא הורשה לנשים לבא שם כמש"כ רש"י קדושין נ"ב ב'. ומבואר כן להדיא בירושלמי ספ"ה דמע"ש, ול"ק קושית תוס' עליו. מ"מ י"ל דס"ל כמו לעמוד על קרבנותיהן שמותר להם לכחחלה כמ"ש בסוטה ח' א'. וע"ש בתוס' קדושין. וכ"מ מלשון הכתוב בבוא כל ישראל לראות דמ' בזמן ובמקום שמקיימים מצות הראיה שהיא בעזרה כמש"כ הר"מ פ"א מחגיגה. והוא תלמוד ערוך בירושלמי פ"א דר"ה [מדכתיב קרא ובאת שמה וה"ש למעט טמא שא"ר לביאה ע"ש ומש"ש בחי' בס"ד]:

ובספר מנחת חינוך רו"ל שגם בירושלים היו מקיימין רק שקבעוה בבהמ"ק וממילא דהוכרחו לאחר מפני הבימה שלא לדחוק את העזרה. ובעניותי נ"ל דבמקום מצות ראיה הוא מצות ההקהל. וע"נ סמוכה עז"כ לעזרת ישראל משא"כ בתוככי ירושלים דל"ש כלל ע"ז בבוא לראות. ודו"ל דרק לזמן ראיה קאמר וצריך עיון.

ותו דלמה יאחרו מפני זה מצות ההקהל גם יום אחד. יקרא כשחל בשבת בהר הבית עכ"פ שהוא מקום כר נרחב עד שהחזיק גם אוכלוסי אנשים של שישים רבוא ברכות נ"ט א'. וגם היה מקורה כמש"א בירושלמי תענית פ"ב. משא"כ הבהמ"ק כמש"א במדות פ"ג דבודאי יותר טוב במקום מקורה מפני הגשמים אף שהיא סימן קללה בחג מ"מ למיחש מיבעי.

אלא ודאי דעיקר מקומו בבהמ"ק במקום המקודש מכל. ונ"ל שקבעו חז"ל לקרוא בעזרת נשים מפני כבוד המלך כדי שיקרא מיושב. דכבודו גדול הרבה. וראו רז"ל מפני זה לקבוע מקום הקריאה מעט בשינוי מכפי הנראה בתורה שהוא במקום הראיה בעזרת ישראל משום כבודו שהרי כבודו מכריע נגד כבוד כל ישראל. דהא קי"ל במגילה כ"א א'. דאין קורין בתורה בצבור מיושב מפני כבוד הצבור. ואילו המלך קרא מיושב. וכבודו ואימתו חובה גדולה ויתירה על כל ישראל וכמו שהחמירו ז"ל במקומות רבות [עיין זבחים ק"ב א'. ובשמ"ר וביותר במכילתא פרשת בא] ועיין מש"ל פ"א אות א' בס"ד בשם המאירי. וי"ל דאה"נ בזמן שהיו מלכי ב"ד לישראל והם קראו. או בזמן של"ה כלל מלך לישראל והגדול שבישראל קרא, ואז ל"ה כבודו מכריע כבוד הצבור. י"ל שאה"נ בעזרת ישראל היה קורא, ונשים מותרות לבא שם כמו לצרכי קרבנותיהן וכסוטה ונזירה, וכ"כ תוס' קדושין שם:

והמאירי כתב שבעזרת נשים היה קורא שאלמלא כן לא היה אגריפס יושב שהרי אין ישיבה בעזרה. ודבריו א"מ קצת דהא באמת מחל על כבודו ועמד:

ב

והנה בירושלמי מגילה נחלקו אמוראי נטעם דחוי ההקהל למוצאי יו"ט אם מפני הבימה שא"א ביו"ט או משום לא תטע לך אשרה כל עץ. או מפני התקיעות והחצוצרות. או משוס שלא לדחוק את העזרה:

ונראה דלמ"ד משום לא תטע כל עץ ס"ל דגם בהר הבית אסור וכדעת ראב"י בתמיד כ"ט ב'. וא"כ גם בעזרת נשים אסור. ואינך אמוראי ס"ל דאין איסור רק אצל מזבח ה' ממש שלכל היותר הוא גם עזרת ישראל ולא בע"נ וע"כ הוצרך לט"א ואפשר דאידך מ"ד נמי ס"ל דאין האיסור רק בעזרת כהנים ורק דס"ל דמצד הדין שם היה גם הקריאה וכדברינו.

[ויותר נראה דאינך אמוראי ס"ל דהלאו הוא רק כשבונה בנין לקביעות ולא לאקראי לזמן קצר וא"ש הך דערכין ג' ב'. דס"ד שיעשו הכהניס סוכות בעזרה. ויעוין ילקוט ע"פ לא תטע בשם הספרי זוטא דמרבה גם סוכות. והיינו לכהנים לאכילת לחם הפנים. וע"ש בספרי, ואכ"מ]:

ג

ועיין תוס' מה שהקשו על רש"י מנ"ל כלל לבימה מה"ת. ובאמת גם עליהם תסוב קושיא זו. ועיין בפנים יפות פרשת וילך מש"כ ליישב. ולולי שאיני כדאי נגד רבותינו ז"ל. ה"א דאה"נ שהיא מן התורה והלימוד לזה הוא מדכתיב למען ישמעו מכלל דכל הבאים צריכים לשמוע. וא"א להשמיע לכל העם אם לא שיעמוד במקום גבוה מכולם וכמבואר בתוספחא מכמה פסוקים שמובאים שמה [וקצת תמוה לי שלא הובא מקרא מפורש ביאשיהו המלך במלכים ב' כ"ג ג' ויעמוד המלך על העמוד ויכרות את הברית וגו' ובדברי הימים ב' ס"פ ל"ד ויעמוד המלך על עמדו וגו'].

ונ"ל שבפרש"י עה"ת פי"א חסר מלת "באזניהם" אחר מלת הדברים. והוא ציון על התורה שכ' באזניהם, שהפי' לקרות על הבימה למען ישמעו כל העם וכמו שתרגם אונקלוס ג"כ ע"ז „ותשמעינון” וא"א להשמיע לכל השומעים בלא בימה. וזש"כ במס' סוטה, וזולת זה אין המשך לדברי רש"י שם:

ד

ונ"ל עוד ממה שלא נזכר שהיה שם תיקון גדול כמו בשמחת בית השואבה סוכה פ"ה (כ"א ב'.) [מלבד שי"ל שכיון שהיה ביום שאני] י"ל שהמלך היה יושב על הבימה באמצע העם במקום שהיה מסתיימת עזרת ישראל ומתחלת עזרת נשים וכהנים היו עומדים בעזרה שלהם וישראלים בשלהם ונשים בשלהן. והמלך באמצע משוך מן הצד פניו כלפי כל העם וממילא היה הכל על מקומו בא כדת וכהלכה:

ה

ועיין בדברי המאירי מגילה ה' א'. שכתב בטעם הירושלמי שלא לדחוק את העזרה שגם אח"ז לא היה העזרה מחזיקם אלא בדרך נס ודבריו אמתים מהא דפסחים ס"ד ב'. דהפסח נשחט בשלש כתות ונעלו או ננעלו דלתות העזרה, וע"ש בגמ' מעובדא דפסח מעוכין ואף כי ההקהל היה בעזרת נשים שהיתה ג"כ כגודל עזרת ישראל מ"מ הרי היו רבים מאד מהפטורים בפסח עם טף וגרים. וכולם ביחד. א"כ ודאי שהיה בדרך נס נפלא מאד. ואי ס"ד כדברי המנחת חינוך דגם שלא בבית המקדש מתקיימת המצוה למה יתקנו חכמים בעזרה דוקא ולסמוך על הנס. ומכ"ש לרבא דאין סומכין על הנס. ועיין ירושלמי פ"ק דיומא. אלא ודאי דדוקא בעזרה :


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף