Editing הרחב דבר/שמות/כא

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

וא״ת דקיימי ליה. כך העתיקו התוס׳ חולין דס״ה א׳. ופירשו שהיה לו לקיימה וליעדה דמצות יעידה קודמת . ומהאי קרא דרשינן בפ״ק דבכורות מצות יעידה קודם למצות פדיה. והיינו משום דהקרי בוי״ו לו יעדה. ובעניי דרש של המשנה אינו משום דקרינן לו יעדה בוי״ו. דאפי׳ מלא יעדה ג״כ מוכח הכי. דיותר טוב שיעדה כמו באינך מילי דמשנה שם בפדיון פ״ח ובגאולה דאדון. דנ״ל מדכתיב אם לא תפדה וערפתו ואם לא יגאל ונמכר. ה״נ מדכתיב אשר לא יעדה והפדה. למדנו דיעוד קודם לפדיון. (כונת ת״א הוא לבאר לו בוי״ו. משום דכתיב אם רעה בעיני אדוניה. והוא מיותר דמה מקרא חסר אם הי׳ כתוב ואם לא יעדה. אלא בא המקרא ללמדנו שאין ראוי למנוע מיעוד אלא א״כ רעה היא בעיניו. כמו באשה דאע״ג דיכול לגרש אפילו מצא אחרת נאה ממנה מ״מ כתיב כי מצא בה ערות דבר. משום שאינו הגון בל״ז לגרשה ה״נ אינן הגון שלא ליעדה אם לא שרעה היא בעיניו. ולא משום שמצא אחרת נאה ממנה. וא״כ קשה באמת אמאי אינו הגון הא לא נשאה עדיין. מש״ה קרינן לו יעדה ות״א דקיימא ליה. שבשעת קנין הרי כמו שקידשה. וס״ל לת״א כת״ק בקידושין די״ט דיעוד מתחיל משעת קנין ונגמר אחר כך מש״ה דוקא אם רעה. ולריבר״י דלא ס״ל הכי אלא דיעוד מתחיל משעת קידושין ממש. צ״ל דמש״ה דוקא אם רעה משום דבעינן שיהא הן שלך צדק. כמו שדרש ריבר״י בב״מ דנ״ט א׳. והקנין לשם יעוד ה״ז הן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}