הרחב דבר/ויקרא/יט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אור החיים
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הרחב דבר TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


וכתיב משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. ופירשו חז"ל בבראשית רבה סוף פרשת נח לא רק משיב רעה תחת טובה אלא אפילו משיב רעה תחת רעה. והיינו משום שדייקו חז"ל לשון משיב. דלא שייך לשון השבה אלא מה שחייב והאיך שייך לשון השבת רעה על טובה. מש"ה פירשו משיב רעה. והדבר מובן שהוא משום שעשה לו רעה מש"ה משיב לו רעה. אבל הוא תחת טובה שהיה לו לעשות שאם היה עושה טובה היה נשבת מדנים וכדכתיב במשלי (כה כא) אם רעב שנאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. כי כמ"כ עליו להיות בטוב ושלום עמו. ועתה שלא עשה כן אלא השיב רעה לא תמוש רעה מביתו שהרי למחר יעשה לך רעה כשימצא ואח"כ תשוב להרע לו כשתמצא ידך. וכן יחזור חלילה:

וגם בדין יש ג"כ חומר בנתערב מתחלה מנתחבר ע"י קשר. דבנדה פ' האשה (סא:) פליגי אם שוע בפני עצמו אסור מן התורה או לא ופליגי בהא דתנן במסכת כלאים (פ"ט מ"ט) הלבדים אסורים מפני שהן שועים. אם אסור מה"ת או מדרבנן. וקשה הא תנן עוד שם שאין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג בלבד שנא' לא תלבש שעטנז וגו' אלא צ"ל דמש"ה הביא התנא מקרא דפ' תצא ולא מקרא דילן הקודם היינו משום דהא דתנן אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג אינו אלא בטווי וארוג בפ"ע ונתחבר בקשר אבל לבדים שמעורב מתחלה נלמד מקרא דבגד כלאים שעטנז וגו' אפשר דאסור מה"ת ומשום שהוא למד מק"ו מנתחבר ע"י קשר דאסור כש"כ נתערב מהחל עד כלה. מש"ה יש סברא לפרש שעטנז או שוע או טווי או נוז. אבל במקרא דפ' תצא לא עלה עה"ד לחלק התיבה של שעטנז לשלשה. ועפי"ז נתיישב שיטת רש"י בזה הענין. ובבאור הספרי פ' תצא ביארנו. הא מיהא שוע צמר לבדו ופשתים לבדו ונתחבר ע"י קשר לכ"ע מותר:


ועמדנו בזה על מה שהסמיכו חז"ל ברכת הנהנין מזה המקרא דכתיב ביחוד בפירות רבעי כדאי' ר"פ כ"מ. דכמו שהסמיכו תפלה שלש פעמים במקום תמידים בזמן הבית. והיינו דגם בזמן הבית שהקריבו תמידים היו הכהנים ואנשי המעמד מתפללין על הקרבן כמש"כ בספר בראשית (כ"ד כ"ו) בשם הירושלמי תענית פ"ד וכל הקהל משתחוים אלו ישראל יע"ש. והיה אז מועלת תפלת יחידים אלו בשביל כל ישראל. ועתה כשאין הקרבן להעלות תפלת היחידים הצריכו תפלת כל ישראל. וכולי האי ואולי. כך בזמן הבית היו מברכין ברכת הנהנין על רבעי. והי' מועיל על כל ימי העץ על הארץ. ועתה כשאין רבעי הצריכו מזה לברך על כל הנאת אכילה. הרי אסמכתא זו אם שאינו מפורש בכתוב. מכ"מ מבוארת יפה שהיא דעת ה':

והכי מצינו בדין קרחה במקום שיער כתיב בפ' ראה בישראל לא תשימו קרחה בין עינכם למת ובכהנים כתיב לא יקרחו קרחה בראשם. והנ"מ במשמעות המקרא יבואר להלן כ"א ה'. אבל למעשה אין שום חלוק וגם ישראל מוזהר על כל קרחה למת. ולקבלה זו יש ראי' מלשון הנביא ירמיה ט"ז ומתו גדולים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו להם ולא יתגודד ולא יקרח להם. ולא יפרסו לחם על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם וגו'. הרי בהספד והבראה כתיב בל"ר שלא יעשו בעצמם ובגדידה וקרחה כתיב בלשון נפעל על המתים. ולא כתיב על החיים ולא יתגודדו ולא יקרחו להם והיינו משום דבל"ז לא התגודדו ולא קרחו בעצמם אלא הי' מנהגם לשכור גוים להתגודד ולעשות קרחה על מתי ישראל בשביל כבוד המת. וע"ז אמר הנביא שלא יתגודד ולא יקרח להם. הרי למדנו דהמה בעצמם לא עשו שום קרחה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.