ספר המקנה/קידושין/עג/א

ספר המקנה קידושין עג א

דף ע"ג ע"א

בגמרא חד לכהנים וכו'. לכאורה נרא' דסוגי' זו היא נגד סוגי' הש"ס בהוריות דף וי"ו ע"ב דמקשה אהא דהוי ס"ד למימר דכהנים איקרי קהל מדכתיב על הכהנים ועל עם הקהל אלא מעתה מייתי פר בהוראה ומסיק שם דכהנים לא איקרי קהל ואין לחלק בין קהל סתמא לקהל ה' דהא בשנוי' בתר' קאמר דר"י נפקא ליה דקהל גרים איקרי קהל מקרא דהקהל חוקה א' לכם ורבנן ס"ל דחוקה א' הפסיק הענין אלמא דלא מחלק בין קהל סתמא לקהל ה' ואפשר לומר דהא דקאמר שם דכהני' לא איקרי קהל דא"כ נייתי פר בהוראה היינו דוקא אליבא דרבי יהודא דס"ל כל שבט ושבט מייתי פר כדדריש שם דף ה' מקהל הקהל לחייב על כל קהל וקהל אבל לר"מ דס"ל כל ישראל מביאין פר א' ולא מחייב כלל על כל קהל איכא למימר דכהנים נמי איקרי קהל דלא מחייב קרא פר אלא על כל ישראל ולפ"ז הוי אפשר לומר דהא דקאמר בסמוך דר' יהודא ס"ל דכהנים ולוים מחד קהל נפקא היינו לטעמי' אזיל דס"ל התם דדוקא כל שבט לוי איקרי קהל אבל כהנים לחוד לא איקרי קהל ור' יוסי כר"מ ס"ל אלא דקשה לפ"ז דהא קאמר שם דר"ש נמי ס"ל כר' יהודא לחייב על כל שבט ושבט ואפ"ה משמע דס"ל כר' יוסי דקהל גרים לא איקרי קהל כדמוכח מהא דאמר ר' יוחנן ביבמות דף ע"ח אי לאו דאמר ר' יהודא אשר יולדו וכו' מצרי שני במה יטהר וכו' א"כ ע"כ צ"ל לר"ש דס"ל באמת בנים ולא בנות ס"ל דקהל גרים לא מיקרי קהל וא"כ קשה דלר"ש מייתרא חד קהל דהא ס"ל קהל כהנים לא איקרי קהל וכן קשה אליבא דאמת לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל לענין בהוראה כר"י דכל שבט ושבט איקרי קהל וכהנים לחוד לא מייתי פר בהוראה והכא קי"ל כר' יוסי ועיין במ"א סי' רי"ח ס"ק ג' בשם צ"ח די"ל דקי"ל שם כר"מ ויש ליישב בדוחק דנהי דאי הוי כתיב חד קהל הוי מוקמי' לי' בכהנים לבד משום דמצינו בהו מצות יתירות וממילא היינו אומרים דקהל כהנים לחוד איקרי קהל מ"מ לבתר דגלי רחמנא הכא דפסולי קהל אסורים אפי' בלוים וישראלים ממילא אמרינן דכהנים לחוד לא מיקרי קהל כיון דלא הוי שבט שלם דילפינן שם מקרא גוים וקהל גוים יהי' ממך וכבר נולדו כל השבטים חוץ מבנימן ודוק:

בגמרא. חד לממזר בשתוקי וכו'. הנה הרמב"ם למד מכאן בפ"ט מה"ל טומאת מת דבכל התורה מדאורייתא ספיקו לקולא והקשו עליו דא"כ שפיר קאמר רב יהודא דתרווייהו מחד קרא נפקא דכיון דילפינין לכל התורה כולה כ"ש דניליף שתוקי בישראל מממזר בשתוקי ולפי דעת החולקי' על הרמב"ם ז"ל יש לומר דב אמת הא דכתבה התורה תרי קראי הוי כמו שני כתובי' למעט במקום א' דאין למידין מהם ואפשר דהיינו טעמא דר' יהודא דמוקי קרא לקהל גרים ולא למעוטי במק"א דלשיטתו אזיל דס"ל בסנהדרין פ"ד מיתות שני כתובי' הבאים כא' מלמדין מטעם שכתבנו לעיל בסוף פ' האיש מקדש גבי פירות שביעית דיותר מוקמינן דאיצטרך לדרשא אחריתי מדנימא דכתיב קרא יתירה למעט במקום אחר ומש"ה מוקי יותר יתורא דקרא לקהל גרים ולדעת הרמב"ם י"ל עפ"י מ"ש התוס' בביצה דף י"ד דאע"ג דקיי"ל דספיקא דרבנן לקולא מ"מ היכא דאיכא קולא וחומר' בכל צד וא"א לומר תרי קולא דסתרי אהדדי אזלינין בתרווייהו לחומרא נמצא הכא כיון דאיכא קולא וחומרא בכל צד להתיר שתוקי שישא ישראלית וממזרת דאם נימא לקולא שישא ישראלית הוי חומרא לגבי ממזרת נמצא לפ"ז אי הוי כתיב בממזר בשתוקי לחוד ה"א דכיון דהכריע התורה להקל בספק זה דמותר לבוא בקהל ספק ממילא דא"א להקל להכשיר שתוקי בישראל כיון דסתרי אהדדי להכי איצטרך קרא יתירא דמותר בשני צדדין וק"ל:

שם. ור' יהודא כהנים ולוים מחד קרא נפקא וכו'. יש לפרש טעמא דפלוגתייהו משום דאמרינן ביבמות דף ע"ז ע"ב אמר ר' יהודא הרי הוא אומר בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה ואמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר"י וכו' א"כ כיון דלר' יהודא מייתרא קרא דאשר יולדו דמצריות אסורות אפי' נקיבות א"א לפרש דקהל ה' היינו כהני' לחוד דפשיטא דכהן אסור לישא מצריות דהא בלא"ה הי' גיורת והי' זונה האמורה בתורה וע"כ כהני' ולוים מחד קרא נפקא ובזה אתי שפיר הא דאמר שם ר' יוחנן אי לאו דאמר ר"י הכתוב תל אן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד כיון דאמר קהל גרים איקרי קהל וקשה באמת ל"ל קרא דאשר יולדו הא מוכח ממילא דאל"כ מצרי שני במה יטהר. ולפמ"ש אתי שפיר דהא דקהל גרים איקרי קהל יליף ר' יהודה מיתורא דחד קהל ולפמ"ש דהא דס"ל לר' יהודה דכהנים ולוים מחד קרא נפקא הוא לבתר דכתיב אשר יולדו דמוכח מקרא לא מיירי בכהנים לחוד אבל אי לא הוי כתיב אשר יולדו הוי מוקמינן חד קהל לכהנים לחוד ולא הוי ידעינן כלל דקהל גרים איקרי קהל וכבר כתבנו דאין להקשות דאכתי איצטרך קרא אפי' לר' יהודה דלא נימא לכהנים לבד ואפ"ה איצטרך קרא דאשר יולדו דנהי דהוי ידעינן דמצריות גופא שנתגיירה אסורה לכהן משום גיורת מ"מ ה"א דאם נתגיירה מצריות ונשאת לישראל בתה כשירה לכהונה דהא ר' יהודא דוקא בת גר זכר ס"ל דפסולה לכהונה הא בת גיורות מישראל כשירה לכהונה ושפיר איצטרך קרא דאשר יולדו דאסורה לכהן משום מצריות ז"א דהא אמר שם דדרשינן אשר יולדו להם הלך אחר פסולין ואי לא משכחת עיקר קרא אלא בהכי שניסת לישראל ממילא מוכח דהלך אחר פסולין ול"ל להם ודו"ק היטב:

שם ואב"א וכו'. ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קרא נפקא וכו'. הנה התוספות כתבו ביבמות דף ל"א בד"ה מצרי שני במה יטהר וכו' וא"ת וישא שתוקית דהא ר' יהודה וכו'. אין להקשות דס"ל לפרש דברי ר' יוחנן דקשה ליה ל"ל תרי קראי דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מותר דהא מוכח מגופא דקרא דאל"כ מצרי שני במה יטהר איכא למימר דקושית' הוא לפי הני שינוי' דלא נפקא ליה דקהל גרים איקרי קהל אלא מיתורא דקהל בתרא א"כ אין מקום להקשות דל"ל תרי קראי דהיינו ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל דאל"ה לא הוי אמרינן קהל גרים איקרי קהל אלא הוי מוקמינן חד קהל לממזר בשתוקי דכיון דהוי ס"ד דקהל גרים לא איקרי קהל אין שום הוכחה דמצרי שני במה יטהר מ"מ הוי מצי תוספות לשנויי' דר' יוחנן ס"ל כשנוי' בתר' דהכא דקהל גרים איקרי קהל נפקא לי' לר"י דקהל חוקה אחת א"כ א"ל דמצרי שני יוכל ליטהר בשתוקי דא"כ ל"ל תרי קהל לממזר בשתוקי ושתוקי בישראל ולפמ"ש לעיל בסמוך דהא דבאמת ל"ק לי' לר' יהודא למה לי אשר יולדו דהא מוכח דנקיבות אסורות דאל"כ מצרי שני במה יטהר היינו משום דר' יוחנן ס"ל כשנוי' קמא דהכא דס"ל כהנים ולוים מחד קרא נפקא כנ"ל ואתי שפיר קושי' התו' ודוק:

ברש"י ד"ה חד לכהנים וכו' בחד אזהרה וכו' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל וכו'. יבוא להם בכם וכו'. לכאורה צריך להבין הא דכתב רש"י ז"ל דהוי' ליה למכתב גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ולא פיר' דה"ל למכת' לא יבא בכם כמ"ש רש"י ז"ל גבי מצרי ואדומי ונרא' דס"ל לרש"י ז"ל דוודאי אי הוי כתיב בכם סתמא הוי משמע כל ישראל והא דהוצרך למיכתב הכי על כהנים לוים וישראלים היינו משום דע"כ צריך למכתב תרי קהלי למעט ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וא"כ הוי מקום לטעות דקרא אתי' לכהנים ולוים דוקא להכי הוצרך התורה למיכתב ה' קהלי ואל דאי לא הוי כתיב אלא תלתא קהלי מעילא הוי ידעינן חדא דממזר בשתוקי או שתוקי בישראל שרי דאי על הכהנים ולוים וישראלים לחוד אתא לכתוב רחמנא בכם ולא בעי קהל כלל ז"א דאכתי אתא למטעי דתרי קהלי היינו כהנים ולוים וקהל שלישי למשרי שתוקי בכהנים ולוים ולא הוי ידעינן דוודאין אסור בישראל דמהיכא תיתי נימא דקאי על ישראל ונימא דממילא מוכח דשתוקי בישראל שרי דלמא רק להכי הוא דאתי לכך הוצרך למכתב חמשה קהלי וכן משמע מלשון דקאמר ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל ולא קאמר שאר פסולים כגון עמוני ומואבי בשתוקי דהא קהל רביעי גבי עמוני כתיב ולפמ"ש א"ש דכל עיקר דכתב רחמנא קהל אינו אלא משום הני תרי דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וא"כ יותר איכא למימר דתרי קהל קמאי דכתיב גבי ממזר היינו לעיקר ילפותא דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל ותלתא קהלי דכתיב בתרי' אינו אלא שלא נטעי ולפ"ז א"ש פי' רש"י ז"ל שהזכיר גבי דור עשירי לא יבוא בקהל משום דהוי צריכא למיכתב בוודאי למעט ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל אלא דהוי אתא למטעי בכהנים ולוים כנלענ"ד לפרש דבריו. אלא דאכתי קשה כיון דע"כ צריך לפרש דמצרי ואדומי לכתוב באפי נפשי' דאי אפשר לכלול בחד אזהרה דהא מצרי ואדומי אינם מחייבי לאוין כלל אלא מחייבי עשה וא"כ הוי ליה לפרש גבי עמוני נמי דהוי ליה למיכתב עמוני ומואבי באזהרה בפני עצמה לא יבוא עמוני ומואבי בכם ונראה לפרש דס"ל לרש"י ז"ל דליכא למילף עמוני ומואבי מממזר דכתיב ביה קהל ה' דספיקן מותר דאיכא למימר עמוני ומואבי חמירי טפי כדאיתא ביבמות דף ע"ח משום דממזר בא מטיפה כשירה וכן ממזר מעמוני משום דממזר יצירתו בעבירה וה"נ ליכא למילף עמוני ומואבי ממצרי ומצרי מעמוני משום דכל א' אית בי' קול' דעמוני נקיבות שרי ובמצרי אין איסורו איסור עולם אבל אי הוי כתיב דממזר ועמוני ומואבי באזהרה א' שפיר כתב רש"י ז"ל דהמ"ל גבי מצרי ואדומי בכם ושפיר הוי ילפינן מממזר ועמוני ומואבי דכתיב בה קהל ה' הא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא וא"ל מה לממזר שבא מטיפה כשירה עמוני ומואבי יוכיח ואין לומר מה לעמוני שכן נקיבות מותרת ממזר יוכיח. עי"ל דגבי מצרי ואדומי ליכא למטעי דאסור בפסולים דכבר כתבנו לעיל סוף פ' האומר דהא דכתיב גבי עמוני ומואבי להם הלך אחר פסולם היינו ע"כ שנשאו בהיתר דאי באיסור מדור עשירי נפקא וע"כ צ"ל שנשא מצריות שני' דאי נשא ממזרת בל"ז הולד ממזר א"כ מוכח דמצריות ואדומית מותרים בפסולים והוי מצי למיכתב בכם משא"כ בממזר ועמוני איצטרך למיכתב בקהל למעט קהל פסולים אך אכתי קשה לפמ"ש רש"י זיל ליכתבינהו בחד אזהרה הא אמרינן לקמן דף ע"ב ע"ב דאיצטרך גבי כה"ג אלמנה וגרושה לחייב על האלמנה שהיה גרושה שתים וכע"ש התוס' בב"מ פ' המקבל בד"ה שנאמר וכו' דכיון דאין גופן מחולקים לא הוי חייב שתים כיון שנכלל באזהרה א' א"כ י"ל דאיצטרך קרא באזהרה בפני עצמה לחייב שתים על עמוני וממזר כגון עמוני שנשא אחותו והוליד בן דהולד ממזר ועמוני אע"ג דהוי גוף א' וצ"ל כמ"ש לעיל דהיכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאו יתירה ודו"ק:

שם. רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו וכו'. י"ל ע"ד רמז עפ"י מ"ש לעיל לפרש משאחז"ל בגר שסורו רע מפני שהגרים באים מניצוצות שנפלו בחטא עץ הדעת שהיה מעורב בטוב ורע ולאחר שהוסר מדעת מספר ר"ע נשאר גר עם הכולל כנ"ל ולהכי סברי דגר אסור בממזרת כיון שהוסר ממנו הרע וממזר מעורב בטוב ורע רמז לדבר ממזר הוא מספר רפ"ז כמספר טוב ורע וכבר כתבנו למעלה דאתרוג הוא פרי עץ הדר לאחר התיקון רמז לדבר כי עץ הדעת אם תסיר מהדעת מספר רע כשאר עץ הדר והיינו דרוגמייהו באתרוגייהו דשניהם הם בחינות הדעת שחוסרו מן הרע וק"ל:

גם י"ל דג' מינים שבלולב מרמזים על שלשה קהלי כהנים לוים וישראלים הקשורים זה בזה כידוע וכן רומז לג' אבות רמז לדבר אברהם יצחק ויעקב הוא מספר עץ הדעת עם הכולל שע"י נתקן והוא מספר עץ עבות הכולל אותם כידוע ואתרוג הנלוה אליהם ואינו קשור עמהם מרמזים על קהל גרים הנלו' כדקאמר לעיל דגרים קרוי' נלוה אליהם ובחידושי תורה הארכנו ודו"ק:

גמרא מאי אמרת דלמא אזלה איהי לגבייהו וכו'. הקש' הרשב"א ז"ל דהא אכתי ה"ל רובא כיון דלא ידעינן מי הלך אצל מי ואפ' כשהי' אלכה אצלם ה"ל פלגא וא"ב ה"ל רובא להכשיר ונדחק לתרץ דלרבותא קאמר אפי' היכא דידעינן בוודאי שהי' הלכה אצלם אפילו הכי מותר ובכהאי גוונא איצטרך התורה לאשמעינן דמותר או היכא דהוי מחצה על מחצה ודלתי העיר נעולות עיין שם. אך הא קשה דקתני במתניתין דשתוקי מותר בממזרות הא מן התורה שתוקי כשר גמור הוא כיון דה"ל רובא להכשיר כנ"ל וכן הקשה בספ"י ומתרץ כיון דהכא גילתה התורה לא יבוא בקהל ה' אבל בקהל ספק יבוא ואפי' אי איכא רובא להכשיר לא מיקרי קהל ה'.

ולענ"ד נראה דיש לפרש דע"כ קרא בקהל ספק יבוא היינו אפי' היכא דאיכא רובא להכשיר דאי במחצה על מחצה קשה למה לי תרי קראי להכשיר ספק ממזר וספק קהל נילוף חדא מאידך לא מיבעי' לדעת הרמב"ם ז"ל דיליף מהכא לכל ספיקא דאורייתא דמדאוריית' לקול' כמ"ש לעיל אפילו לדעת החולקי' עליו מ"מ י"ל כיון דהתירה התורה הכא בספק בצד א' ה"ה באידך צד אע"כ דמיתור' ניליף דהתורה התירה בשני הצדדים בין ברוב כשרים בין ברוב פסולים ולפ"ז י"ל דהיינו דמסיק רבא הא בקהל ספק יבוא דלכאורה הוא מיותר ולפמ"ש י"ל דכוונת רבא בזה לאסוקי מילת' ומ"ט אמרו שתוקי פסול דאפי' מדרבנן אין לאסור דלא דעי לשאר ספיקו דאוריית' שאסרו חז"ל כיון דהכא הקילה התורה להכשיר אפילו ברוב פסולין היה די בזה לחכמים לעשות סייג במחצה על מחצה אבל הא דהחמירו אפילו ברוב כשירים הוא דבר רחוק ואף לפמ"ש לעיל דצריכה שניהם לחולקים על הרמב"ם כי היכי דלהוי שני כתובים ולרמב"ם משום דמצד הסבר' אף דספיק' דאוריית' לקול' מ"מ היכ' דאיכ' צד אחד לקולא וצד אחד לחומר' ראוי' להחמיר בשניהם כמ"ש התוספות בביצה אם כן ליכא למילף מיתור' מ"מ י"ל דהיינו דקשי' לרבא כיון דחזינין דהתורה הקילה באיסור זה שיכול שתוקי לישא כשירה ופסולה אף על גב דזה סותר את זה מה ראו חכמים להחמיר ולאסור אפי' ברוב כשרים ויותר נראה דעיקר קושיתו של רבא כיון דלא אסרו ספיקן בוודאן אפי' מדרבנן דאיכ' חששא טפי ומה ראו לאסור שתוקי בישראל דליכא חשש' כולי האי ועמ"ש לקמן בזה ועל זה מסיק דמעלה עשו ביוחסין להחמיר בישראל המיוחסין אבל בפסולים לא הקפידו על ספיקן בוודאן כיון דמדאורייתא מותרין אך לדעת הריטב"א והה"מ דספיקן בוודאן אסור כמו שיבואר לקמן במתניתין דף ע"ד משמע דלא גרסי הבי בדברי רבא בקהל ודאי הוא דלא יבוא ע"ש.

אמנם לולי דברי הרשב"א הנ"ל צ"ע בהך סבר' כיון דאמרה התורה רל קבוע כמחצה על מחצה דמי ויש להסתפק בא' קבוע כמו אלף קבועים כ"ש דיש להסתפק בא' קבוע ואלף בני אדם שפירשו שחשוב הא' הקבוע במו האלף דכיון שהחשיבה התורה קבוע נגד הרבה קבועים כ"ש שיש להחשיב קבוע א' נגד כולם שפירשו אם כן אפי' היינו יודעים שכמה בני אדם פירשו באותו שעה שנתעברה יש לתלות בקבוע א' שבין הקבועים כמו כל אותן שפירשו וא"כ לא הוי אלא ספק א' שמא נתעברה מאדם הקבוע וזה הספק הקבוע מבטל ספק זה שלא נתעברה מאותן שפירשו ואף אם תאמר דגם היא קבוע במקומה ולמה נימא דאזלה איהי ממקום קביעותא מ"ע מקום קביעותא דידי' הוי כמחצה על מחצה דלא עדיף מחום קביעותא דידה משאר כל הקבועים וכולם הם כמחצה לגבי קביעותא דידי'.

כן נראה לענ"ד אך מסוגי' דנזיר דף י"ב משמע לכאורה כדברי הרשב"א ז"ל דהא מקשה הש"ס התם על ר' יוחנן דאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם דאסור בכל הנשים שבעולם וכו' ודילמא בשוקא אשכחי' וקידש לכאורה פירשו דכיון דאיכא ספק אם קידש במקום הקבוע הו"ל רובא להתירא נמצא מוכח כדברי הרשב"א ולא אמרי' כיון דהוי ספק אם קידש במקום הקבוע ה"ל כמחצה על מחצה.

מיהא מדברי רש"י ותוס' שם משמע איפכא שהרי פירש"י שם בד"ה וכי תימא גבי אשה נמי אימר האי בעל אשכחי' לההיא איתתא בשוקא וכו' וכן פירשו התוס' שם בר"ה בשוקא אשכחא וכו' נרא' מדבריהם שנדחקו לפרש כן דקאי על הבעל ולא פי' דקאי על השליח משים דפשיטא להו כסבר' שכתבנו דכיון דאיכא למימר שקידש בקבוע לעולם ה"ל כמו מחצה על מחצה ולא אמרינן דהוי רוב משום דשמא קידש השליח בשוקא כנ"ל נמצא מדבריהם ראי' לדברינו אך בתוס' כתובות דף ט"ו בד"ה דלמא אזלי איהו לגבייהו וכו' משמע שפירשו דקאי על השליח וראיתי בש"מ שכתב בשם שיטה ישינה דקושיא הגמרא דלמא בשוקא אשכח היינו דשמא קרובות אשה זו שרוצא לישא הוי ניידא ולא הי' איסור קבוע כלל בשעה שקידש השליח ולפ"ז מקשה שפיר אפי' לדברינו דכיון דאיכא למימר שלא הי' איסור קבוע כלל ה"ל רובא להתירא משא"כ בשמעתין אין שום סברא לומר דדלמא באותו שעה שנתעברה הי' כל הפסולים ניידי.

ונראה דס"ל להרשב"א ז"ל דהא דאמר' התורה כל קבוע כמחצה על מחצה לאו משים חשיבות מקו' הקבוע במקומו אלא דספק איסור שלקח במקום הקבוע הוא חשוב כיון דידוע בוודאי שלקח במקום הקבוע אלא שאין אנו יודעין באיזה מקום קבוע חשיב ספק איסור זה כמחצה על מחצה וממילא היכא דאיכא למימר שלא לקח במקום הקבוע לא חשיב וה"ל רובא ונראה דתלי' זה בפלוגתת הפוסקים שהביא הש"כ בי"ד סימן ק"י דלדעת הפוסקים דלא אמרו קבוע כמחצה על מחצה אלא היכא שידוע הקבוע במקומו אבל אם אינו ידוע במקומו אף שידענו בוודאי שלקח ממקום הקבוע מותר מן התורה והוא דעת התוס' בנזיר שם ד"ה אסור בכל הנשים וכו' וז"ל וי"ל דלא אמרי' כל הקבוע כמחצה על מחצה אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההיתר ניכר לעצמו אבל כשאין האיסור ניכר לעצמו לא מיקרי קבוע כלל הרי דס"ל דעיקר החשיבות של הקבוע הוא משום מקום קבוע הידוע במקומו אבל לדעת הפוסקים החולקים וס"ל דאין חילוק כדמשמע מדברי רש"י ז"ל בספ"ק דיבמות ומדברי תוס' בסנהדרין גבי הנסקלין בנשרפין וכמו שבארנו לעיל ספ"ק הרי דס"ל דהחשיבות הוא בספק איסור הקבוע כיון דוודאי לקח במקום הקבוע הוי כמחצה על מחצה והיכא דאיכא למימר שלא לקח במקום הקבוע הו"ל כרוב כסברת הרשב"א ועיין בש"ך שם דמשמע שכן הוא דעת הרשב"א ועמ"ש בספ"ק דכתובות ולעיל דף ל"ב די"ל דתלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן ועמ"ש לקמן ודוק:

מיהא לכאורה הא קשה דאכתי השתוקי מן התורה בחזקת כשרות הוא דנהי דניחא דלא מהני לולד חזקת האם כמ"ש לעיל דף ס"ו גבי ינאי מלכא מ"מ הא כ' התוספות בכתובות דף ע"ג ע"ב בד"ה השבתנו דס"ל לר"ג חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה וחזקה זו עדיפא טובא אפי' במקום רוב פסולים א"כ נהי דנימא דהכא הוי כמחצה על מחצה נימא חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה והולד כשר מדאורייתא ולמה הוא מותר בפסולים ולכאורה היה נראה ליישב משום דר' יהושע לית ליה שם הך סברא דאשה מזנה בודקת ומזנ' ופליג אדר"ג בזה א"כ י"ל כיון דמשמע ממתני' דאבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי פליגי את"ק משום דת"ק ס"ל כר' יהושע דל"ל חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה. ולפ"ז למאי דקי"ל הלכתא כר"ג דס"ל חזקה זו דאשה מזנה בודקת ומזנה יש לאסור שתוקי בממזר מן התורה.

ובזה מיושב מה שתמה הב"ש על הה"מ בסימן ד' ס"ק ל"ט שכתב שתוקי בממזר אסור מן התורה הא אמרי' בקהל וודאי דלא יבוא אבל בקהל ספק יבא ולפמ"ש א"ש דנהי דספק ממזר כי האי דהחולץ דף ל"ז בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון מות' בממזר' מן התור' אבל בשתוקי כיון דאיכא חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה אסור בממזרת מן התורה אך לפמ"ש לקמן דהא דלא אמרינן בשתוקי עצמו דהוי כנמצא בין ט' חניות דאזלינן בתר רובא היינו דהוי כנמצא ביד פקח דהאם נאמנת אם בודקין אותה אבל לר' יהושע דס"ל אינה נאמנת ממילא השתוקי כשר מן התורה דאזלינן בתר רוב כשרים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה ס"ל לת"ק דמותר בפסולים וע"כ צ"ל כמ"ש במתני' דת"ק ואבא שאול לא פליגי ולפמ"ש בספ"י דהכא שאני דהתירה התורה אפי' נגד הרוב וחזקה להכשיר אתי שפיר הכל. ודוק:

שם. גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכו'. לכאורה קשה דמשמע דלא הוי אלא גזירה דרבנן ולפי המסקנא לא חיישי' כלל משום דלא שכיח אמרינן גבי פסול א' קבוע חיישינן דלמא אזלה איהו לגבייהו והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי אלא שהתורה אמרה ממזר וודאי הוא דלא יבא אבל בספק אחותו דלכ"ע ספיקא מדאורייתא להחמיר אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דילפינן מהא דספק ממזר מותר לשאר ספיקא דאורייתא מודה הי' בספק כרת מדחייבה תורה אשם תלוי כמ"ש מפרשים וא"כ למה לא ניחוש כיון שאבי' קבוע בעיר וה"ל כמחצה על מחצה לגבי אחרינא ולמה לא ניחוש שהי' ספק באחותו מדאורייתא:

והיינו ממש כדאיתא בנזיר דף י"ב דאסור כל הנשים דשמא קידש את אמה ואמה קבוע וא"ל כיון דקיי"ל דבנמצא הלך אחר הרוב א"כ ה"נ אותה אשה שנא ה"ל כפירש ממקום קביעותא נמצא דאזלינן בו אחר הרוב שלא נדה מאביו ז"א דהא היינו דמקשה בנזיר שם אימא בשוקא כפירש"י ותוס' שם כנ"ל ומשני אשה הדרא לניחותא והנה לפמ"ש לעיל בשם הרשב"א ז"ל דכיון דלא ידעינן אם הי' אזלה לגבי' או הוא אזיל לגבה ה"ל כרובא י"ל דה"נ כן דכיון דלא ידעינן לא חיישינן לאחותי (ודמי להך דפי' א' מציפורי בכתובות דף נ"ו וכמ"ש תוס' שם דלא שייך הדרי לניחותא) וכבר כתבנו דהא דתני מתני' דשתוקי מותר בממזר היינו כמ"ש בשם ספ"י דדוקא גבי ממזר לא מהני רובא להכשיר משום דלא מיקרי קהל ה' א"כ לגבי איסור אחותו מהני רובא אבל העיקר נר' דמזה ראי' למ"ש התו' בנזיר דהא דאיסור קבוע הוי כמחצה על מחצה מן התורה ואינו אלא כשהאיסור ניכר במקומו כההיא דלעיל שידוע הפסול במקומו אבל כשאין ניכר האיסור במקומו כההיא דנזיר שם בטל מן התורה ברוב והא דאסר בכל הנשים אינו אלא משום קנסא וא"כ הכא נמי כיון שאין ידוע אבי' במקומו אזלינין בתר רובא ולפמ"ש לעיל סברת הרשב"א דאפי' במקום קבוע ה"ל רובא דלמא אזיל לגבה היינו דאזיל לשיטתי' דס"ל דלא בעינן שיהא הקבוע ניכר במקומו דלא כסברת התוס' בנזיר דף י"ב א"כ א"ש הכא אליבא דכ"ע דכבר כתבנו דלשיטת הרשב"א בל"ז אין קושיא דה"ל רובא לגבי אחותו מאבי'.

עוד נר' ליישב עפ"י מ"ש בכתובות שם דלגבי הולד עצמו ה"ל כפירש הולד ממקום קביעותא וראוי' לומר מרובא פריש אלא כיון שהאם יודעת ממי נתעברה הו"ל כנמצא ביד פיקח וקי"ל דה"ל כאילו היא במקום קביעות' ואע"ג דקיי"ל בנמצא ביד חשוד ה"ל כפירוש ואזלינן בתר רובא מ"מ הכא כיון שהאם נאמנת לומר דמכשר נתעברה משום חזקות דידה ה"ל כנמצא ביד פקח אם הי' שותקת או שאינה לפנינו ולפ"ז י"ל דדוקא גבי כשר ופסול שהאם נאמנת משום חזקת כשרות דידה אבל לגבי איסור אחותו דאין האם נאמנת לומר מזה האיש הכשר נתעברה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכדאמרינן לקמן באסופי דאין אמו נאמנת כשנאסף מן השוק וכיון דלא שייך כאן חזקות כשרות ולא חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה ממילא דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה וממילא אמרינן לגבי הולד כל דפריש מרובא פריש ומיהא לפמ"ש תוס' בריש גיטין דע"א נאמן היכא דליכא חזקה אפי' בערוה דילפינן מנדה וכן הוא באה"ע סי' ד' סעיף ך"ו דחוששין לדברי' ואסור הולד בקרובי אותו פלוני א"א לשנוי' הכי וצ"ל כמ"ש ודו"ק:

שם. בגמרא בת שתוקי לא ישא וכו'. יש לדקדק דהל"ל שתוקי לא ישא מכל פסולים וכ"ש לפמ"ש דהא דאמר רבא טעם אמרו שתוקי פסול היינו מה טעם אסרו שתוקי בכשרים ולא בפסולים וע"ז לא משני מידי ותו הא דאמר בת שתוקית ולא שת שתוקי כדאמר לקמן בת אסופי. ונר' ליישב דס"ל לרבא דלגבי פסולים אין חשש שמא ישא אחותו מאביו כיון דקיי"ל כר"ג בכתובות דף י"ב אשה מזנה בודקת ומזנה א"כ אין חשש שזינתה עם פסול אע"ג דלענין התירא בפסולים אמרינן קבוע כמחצה על מחצה ולא אזלינן בתר חזקה אשה מזנה כנ"ל משום דהקילה התורה באיסור זה כנ"ל מ"מ לענין אחותו אזלינן בתר חזקה זו דקיי"ל בודקת ומזנה ולא גזרו שמא ישא אחותו ולהכי לא מקשה נמי בת שתוקי לא ישא דמסתמא לא זינתה עם שתוקי משום חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה ולהכי מקשה בת שתוקית לא ישא שאביו כשר י"ל שזינתה עמו משא"כ בבת אסופי כיון שאינו ידועה שאמו כשירה לא שייך לומר בודקת ומזנה וק"ל:

שם. דכיון דאיכא פלגא וכו' ה"ל פלגא ופלגא וכו'. לכאורה צ"ב אע"ג דהאי מיעוט פנויות גופא איכא בי' ספיקא דשמא מפסול או מקרוב נתעברה ולא עדיף משאר שתוקי דפסול אפ"ה לא ה"ל מיעוט ארוסות וכו' רובא לגבה ותו דלפמ"ש רש"י ז"ל בד"ה רוב כשרים וכו' דמנכרי ועבד הולד כשר א"כ גם מיעוט ארוסות לא הוי פסול גמור דהא איכא למימר דמנכרי ועבד נתעברה דקי"ל הולד כשר אפי' בא על אשת איש וק"ל:

ברש"י ד"ה שמא ישא אחותו מאביו וכו' דאחותו מאמו ליכא למיחוש וכו'. עיין במהרש"א שכתב דאי לימא חזקת כשרות דאמו יותר מדאבי' משום דאינה יכולה להעלים הריונה ולידתה ובספר פני יהושע כתב דגבי דידה איכא חזקת כשרות לכהונה והיתר לבעלה ע"ש וה"ה דהוי מצי למימר דבאבי' י"ל שזינתה עם פנויה דלא חמירא כ"כ כמו זנות דאמו דהוי איסור א"א ואיכא גבה חזקת כשרות טפי אלא דכל זה אינו שוה לי דגם באמה י"ל שהשליכתה כשהיתה פנוי' ובזה לא שייך נמי חזקות כשרות לכהונה ולא חזקת היתר לבעלה די"ל שזינתה עם כשר ואין לידחוק שיכול לישא אשה שיודע שהיתה אמה נשואה כבר בשעה שנמצא ז"א דוודאי לא פלוג רבנן דאל"כ באחותו מאבי' ימצא בכמה גווני דליכא למיחוש שהוא מאבי' אלא דלא פלוג ואפשר שגם כוונת מהרש"א מ"ש שהעלימה הריונה דאינו מובן דמה ענין העלמת הריונה לחזקת כשרות ולפמ"ש א"ש דליכא למיחוש שזינתה עמו כשהיתה פנוי' דהאיך העלמה הריונה ולידתה וע"כ שזינתה כשהיה תחת בעלה וא"כ שפיר איכא חזקות כשרות דאמו אך אכתי דוחק לכווין זה בפי' רש"י ז"ל דהא אמר רבא עצמו דאין להסתפק בא"א משום דתולה בבעלה ואין משליכתה אלא דספק בארוסה או במי שהלך בעלה למדינות הים וא"כ גם בזה שייך סברא זו דהאיך העלימה הריונה ולא הוצרך רש"י לחזקות כשרות כלל מיהא י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דנהי דלענין דינא ס"ל לרבא חזקה זו דא"א תולה בבעלה אבל לענין גזירה דרבנן שמא ישא אחותו דבל"ז אינו אלא חששא למיעוטא חיישינן נמי שמא זינת' ומחמ' פסול' השליכתו ולא תלתה בבעלי כן נראה ליישב שיטת מהרש"א ז"ל אמנם העיקר נראה דלפי מה דאמר רבא דאיכא למתלי בארוסה או במי שהלך בעלה למדינת הים או בא"א שילדה מבעלה והשליכתה מחמת רעבון א"כ כיון דא"א לתלות באחותו מאמו לבד משום חזקת כשרות דידה שלא זינתה תחת בעלה וחזקת היתר לכהונה אלא כשזינתה כשהי' פנוי' דה"ל מיעוטא וכיון דאיכא נמי רובא דפנוי' דעלמא ה"ל מיעוטא דמיעוט' וכולי האי ליכא למיחוש כי היכא דאמר כל הני שדי ואזלי משא"כ באחותו מאבי' שפיר איכא למיחוש שזינתה עם ארוסה וכל הני חששא ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף