הלכות גדולות/ציצית

הלכות ציצית

תנו רבנן וראיתם אותו וזכרתם, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו זו קרית שמע דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. תנו רבנן וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו היא זו כלאים דכתיב לא תלבש שעטנז וסמיך ליה גדילים תעשה לך. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם כיון שנתחייב במצוה זו נתחייב בכל מצות. תניא אידך וראיתן אותו וזכרתם שקולה מצוה זו כנגד כל המצות. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראייה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשייה רבי שמעון בן יוחי אומר כל הזהיר במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם ויראו את אלהי ישראל וגו':

תנו רבנן חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה שהוא ערום אמר אוי לי שאני עומד ערום בלא מצות כיון שנזכר מילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליו שירה למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני:

רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו תפילין בזרועו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו הכל בחוזק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך יי' סביב ליריאיו ויחלצם:

תניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא. תניא היה רבי מאיר אומר קשה עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר לו הבא לי חותם של טיט ולאחר אמר לו הבא לי חותם של זהב פשעו שניהם ולא הביאו איזה עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא:

תנו רבנן כמה חוטין הוא נותן בית שמאי אומרים ארבעה ובית הלל אומרים שלשה וכמה תהא משלשלת בית שמאי אומרים ארבע ובית הלל אומרים שלשה אמר רב פפא הלכתא ארבעה חוטין כפולין בתוך שלש אצבעות ומשלשלת ארבע אצבעות. אמר רבה בר רב אדא אמר רב אדא חוט של כרך עולה מן המנין:

ת"ר סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כדברי ב"ה רבי זירא אומר גזירה משום כסות לילה. מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה אמר ליה ענשיתו אמצות עשה אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב שבת מביאין לו עריבה מליאה מים חמין ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצויינין ודומה למלאך יי' צבאות. ת"ר טלית כפולה חייבת בציצית ור' שמעון פוטר ושוין שאם כפלה ותפרה שהיא חייבת, אמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דרבי זירא כותאי היא של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה מאי טעמא עיקר בגד הוא. אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית אמר רבה ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו פטורה מאי טעמא אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לכסויי עבידא והך שעתא דמיית ודאי רמי לה משום לועג לרש חרף עושהו:

תנו רבנן ציצית אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי וגו'. אמר אביי צריך לפורדה כצוציתא דארמא. אמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן משום שנאמר על כנפי בגדיהם. אמר רבי יעקב א"ר יוחנן וצריך שירחיק כמלא קשר גודל. טלית המונחת בקופסא פטורה מן הציצית מאי טעמא חובת גברא הוא. והלכתא ציצית חובת גברא הוא מדקא מברכינן להתעטף בציצית עטוף מצוה:

תנו רבנן הלוקח טלית מצויצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן הגוי מן התגר כשרה מן ההדיוט פסולה ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת בשוק עד שיתיר ציציותיה מאי טעמא הכא תרגימו משום חשד זונה רב יהודה אמר גזירה שמא יזדמן לו גוי בדרך ויהרג. אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן והילך חייבת. אמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצויצת כהילכתה בשבת חייב חטאת אלמא ארבעתן מצוה אחת היא:

אמר רבה בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואי איגרדמי להו ובצרי להו מארבעי ואית בהון כדי לעונבן שפיר דמי דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרין. וכי גדיל מיבעי להו למיגדל תילתא ומשבק תרי תילתי דאמר מר נויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ואי גדלה רובה שפיר דמי ואי לא גדל בה אלא חוליא אחת כשרה וכמה שיעור חוליא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש ודאי גדלה כולה כיון דלית ליה ענף פסולה דתניא ציצית אין ציצית אלא ענף:

תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולה:

תנו רבנן וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראייה אצל אחרים:

ת"ר על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש אתה אומר ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור הא מה אני מקיים ארבע ארבע ולא שלש ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע ובעלת חמש יוצאין בה בשבת מפני שהיא מצויצת כהילכתה ויש בכלל חמש ארבע אבל שלש לא מפני שאין בכלל שלש ארבע:

תנו רבנן הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים משוחררין רבי שמעון פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמה היא וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות:

תינוק שיודע להתעטף חייב בציצית יודע לנענע חייב בלולב יודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין יודע לשאל ברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור יודע לשחוט שחיטתו כשרה יודע לשמר את גופו אוכלין על גב גופו טהרות לשמר את ידיו אוכלין על גב ידיו טהרות, כיצד עושין לו מטבילין אותו ונותנין לו חולין לשם תרומה יודע לפרוש את כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות יודע לפרוש מאמו חייב בסוכה ומערבים עליו מזון שתי סעודות יכול לאכל כזית צלי שוחטין עליו את הפסח יכול לאכול כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות יודע לדבר אביו חייב ללמדו שמע ותורה ולשון הקודש ואם לאו ראוי לו כאילו לא בא לעולם.

ומיבעי ליה לאיניש למיקם בבי שימשי עד דמקדש שליחא דציבורא על כסא דקידושא ואמר מקדש השבת ולא ליתיב משום דמעלי לברוכי' ומיבעי ליה לאינשי לאוגודי בברוך יי' המבורך באפוקי שבתא דניתצל מן היזיקא דההיא שבתא:

ועד דהוו שיתא דלא שמיע להו קידוש או ברכו לא מתבעי לאשלומי בהדייהו וכן הלכה:

סליקו להו הלכות ציצית

· מעבר לתחילת הדף