הגדה של פסח (אפוד בד)/מגיד/כמה מעלות טובות

הגדה של פסח || הגדה של פסח (אפוד בד)     עשרת המכות • מימרא דרבן גמליאל

עשרת המכות • מימרא דרבן גמליאל ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד טעמא דקרא כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר עיון תפילה קמחא דאבשונא רבי טעבעלה באנדי שבלי הלקט

הגדה של פסח   מגידכַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ:

אִלּוּ	הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	נַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה		דַּיֵּנוּ:

עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם. וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ. וְסִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן. וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ:

---

---

אפוד בד

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו'. הרב המורה (פרק נ"ד מחלק ג') ביאר כי שלימות האדם הם ארבעה מינים, (א) שלימות הקנין כמו ממון ובגדים וקרקעות ועדים וכדומה. (ב) שלימות המזג והוא חוזק הגוף ושווי אבריו נערכים וחזקים כראוי. (ג) שלימות המדות והוא שיהיו מדותיו שלימות על תכלית מעלת המין האנושי. (ד) שלימות האנושי האמיתי והוא ציור המושכלות האמתיות בענינים האלהיים ועניני התורה והחכמה. והנה דבריו כנים ואמתיי אצל אנשים חפשיים מכל שעבוד ועבדות, אבל האסורים בזיקים ובכבלי ברזל והושם בסד רגלם, בל יוכלו לקנות השלימות האלו אחרי, כי אינם ברשות עצמם, וכעבד ישאף צל. לכן למעל יוכלו בנ"י לקנות שלימות האלה, היה מההכרח ראשונה להוציאם מכור הברזל מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, למען יהיו בני חורין, ויוכלו לקנות השלימות הנזכרים, ולפ"ז מלבד ההוצאה בעצמו שיצאו מתחת סבלות מצרים והיתה ישועה חומריית. עוד גדלה ההוצאה ההיא מצד השלימות אשר קנו ע"י, כי ע"י החירות הזה היו מוכשרים אל קניית ד' שלימות אלו, וכהני ה' יקראו, וזה ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים היינו לפרעה במצרים. וצריך להבין שהרי זה הוא דבר שאפילו תשב"ר יודעין שא"ל היינו נגאלין היינו עבדים, אבל הכוונה כנ"ל שמלבד תועלת הוצאה מצד גופנו, היתה ערך ההוצאה גדול עד מאד מצד נשמותינו, כי ע"י נוכל להשיג השלימות, וז"ש ואלו לא הוציא כו' משועבדים היינו ולא היינו יכולים לקנות השלימות הנזכר אף אם רפו ידם מאתנו, וז"ש המסדר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו, ר"ל היינו צריכים להודות ולהלל להשי"ת על שנתן לנו האמצעיים ע"י ההוצאה ההיא לקנות השלימות:

והנה פרעה וכל מצרים כחשו ג' פנות מעקרי אמונתנו, (א) שהוא הסיבה הראשונה, (ב) ההשגחה, (ג) היכולת. וכאשר בא אליו מרע"ה בשליחותו ית' הזהירו על שלשתן, כי באמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי ויחוגו לי במדבר, הזכיר ג' פנות אלו. כי באמרו ה', הניח לו מציאת סבת הסבות ועילת העילות ב"ה. ובאמרו אלהי ישראל, קיים לו כי זה המחוייב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכחותם, עד שמזה הצד נקרא אלהי ישראל. ובאמרו שלח עמי, יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח, לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי ארץ ומאציליה. ובאמרו ויחוגו לי במדבר, יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת ומצוה שתעשה עכ"פ. ותשובת פרעה היתה כפירה בארבעתן. באמרו מי ה' כפר בעיקר, ובאמרו אשר אשמע בקולו כפר בשתים, הא' שאינו מאמין שישראל הם שלו, הב' אעפ"י שהם שלו הוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו, לכן הביא הקב"ה עליו ט' מכות כסדר דצ"ך עד"ש בא"ח, להורות אמתת עקרים אלו, כי במכות הראשונות שהם דצ"ך אמר בזאת תדע כי אני ה', למען תדע כי אין כה', המורה על מציאותו, ובמכות עד"ש התחיל ואמר והפליתי ביום ההוא כו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המורה על ההשגחה, ובמכות בא"ח התחיל ואמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך כו' אולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי מורה על יכולתו ית', שנראה שע"י המכות למדהו דעת עקרי אמונות האלה ודרך תבונות הודיעו, לכן אמר אח"כ ה' הצדיק, ולא לבד לפרעה יה הוכחה גמורה אלא אף לישראל שהיו משובשים בדעותיהם גם להם היו המכות האלה הוראה עצומה הכירו וידעו כל ישראל כי לה' המלוכה ההשגחה והיכולת. וזה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב"י, וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. היוצא מזה כי ע"י המשפטים אשר הבטיח ה' כי נורא הוא, ועל יסודות האלו נבנה אח"כ תל תלפיות והיא התורה והמצות אשר נתנו להם מורשה, וז"ש אלו עשה בהם שפטים אשר ע"י למדו למודים אלו והכירו כי יש שופט בארץ המשגיח והיכול על כל, ולא עשה באלהיהם דיינו, כי הלמודים האלו ראשיים להארים הבאים אחריהם אשר היו אמצעיים לשלימות האמתי:

והנה הרב האברבנאל בענין פסח שלו כתב בפ' בא בשם החכמים ז"ל שהגופים התחתונים שבעולם השפל קשורים עם הגופים העליונים השמימים ומושפעים מהם, וכש"כ בעניני התבואות והויה וההפסד כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ועליו אז"ל על מ"ש איוב הידעת חקות השמים אם תשים משטרו בארץ, עד שמפני זה היה לכל אומר מהאומות ולכל ארץ מהארצות מזל ידוע ומיוחד בשמים, ישפיע עליו, כמאמר דניאל שר מלכות פרס, וכ"כ אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, והיה המזל השולט במצרים מזל טלה, ולכן היו המצרים עובדים אותו, ומכבדין את צורתו, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, לפי שהיו חושבין שמזל טלה ישפיע ברכות וטובה באמצעות הכבוד והעילוי שיעשו למקנה שנק' שמו עליו, והיו גם ישראל זונים אחרי אלהי נכר הארץ והיו מכבדין המזל ההוא, וככל תועבות מצרים עשו גם הם, וכמ"ש הרמב"ן ע"פ שה לבית, וידעת עם זה מה שביאר הנביא יחזקאל שישראל בהיותם במצרים רובם היו עובדים למזל טלה כמו המצרים עצמם. וז"ש ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בא"מ, ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וימרו בי ולא אבו שמוע אלי, את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, וכבר זכר הנביא אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכש"כ שלא היו שומרים דרך ה' כאברהם אביהם, והפרו את בריתו ולא נימולו, מפני שהיו נשקעים באמונות הכוזבות אשר למצרים, עד ששל הקב"ה לנאמן ביתו מרע"ה להיות רופא לשבורי לב וחסרי דעת, ולהדריכם במעגלי צדק והשריש בהם אמונות אמתיות, ובעבור שהיו המערכות העליונות מסבבות העבדות לישראל במצרים, הוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו לפקוד על צבא מרום במרום לבטל כח מזל הטלה בילה ההוא, וזה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ולהיות המזל ההוא שולט בבכורי מצרים כמו שהוא בכור וגדול מכל מזלות באפוד המזלות, נמשכה אחר משפטו מכות בכורות, דהא בהא תליא, ולכן נלקו כל הבכורות כולם, לא שיהא בכור השבי ובכור הבהמה חטאים בעבדות ישראל, אלא להיותם בכורות, ובלקוי בכור המזלות היה מחויב שכל הבכורות מאיזה מין ועם שיהיו בהיותם במצרים מקום שולטנות המזל ההוא יקה עמו, א"כ נלקה מכח הבב"ת, כדי שיצאו ישראל ממצרים, ומתו הבכורות בלקוי מזל הבכור המורה עליהם. והנה היו בכורי ישראל גם המה נכללים במכה זאת, אם כפי סידור הטבעי, כיון שהיו בכורות ונלקה מזלם והם היו במצרים, ואם כפי שורת הדין ומשפטו, לפי שגם הם היו עובדים למזל טלה במצרים, ולכן היה ראוי שילקו עמהם אבל האל ב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, נתן להם מצות פסח שה לבית אבות שה לבית שהוא טלה, וע"י קיום מצוה הזאת הדומה בכל צדדיו למזל טלה, עי"ז ניצולו מרדת שחת, על ידי מסירת נפש, כי באמת שאר המכות שהיו ע"י אמצעי היו מוגבלים כפי סדר הטבע אשר שם בהם הבורא, ולא היו יכולים לשנות את תפקידם, אבל מכות בכורות שהיה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, ע"ד אני ולא מלאך, כ"א כפי משפט הישר ודין החותך, היה ראוי שילקו גם ישראל עמהם, ע"ד (איוב לא יד) ומה אעשה כי יקום אל, ואומר (חבקוק ג ה-ו) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וע"ד (משלי כ ח) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, והיה לפ"ז ב' טובות אצל ב' המכות האלה, כי מצד עשיית שפטים במזל טלה, הכירו וידעו כל ישראל כי שקר נחלו הבל ואין בם מועיל, ושהוא אליל כשאר אלילים, והודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לע"ו:

ומצד לקוי הבכורות הנמשך מהמשפט הזה להכות מכת בכורות במצרים שעי"ז יצאו לחירות, ואף אם היו מתים גם בכורי ישראל, זאת ועוד אחרת שגם בכורי ישראל ניצולו, וזה אלו עשה באלהיהם שהשליך כח מזל טלה ארצה למען נדע כי לה' המלוכה, דיינו, אם הנחילנו הדעה האמתית הזאת, אף אם לא הרג בכוריהם דייקא אלא גם בכורי ישראל ויצאו ממצרים דיינו, שהיו לנו דעה אמית והרג בכורי מצרים והוציאנו לחירות, הצל ג"כ בכורי ישראל ואף א"ל נתן לנו ממונם דיינו:

ובאמת מלבד הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו שאח"כ יצאו ברכוש גדול היתה כוונת הש"י שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכ"ז לפ"ד המפרשים כדי שמצרים ירדפו אחריהם, כי לולא את היו נסוגים אחור ולא רדפו אחרי בנ"י, כי היתה חתת אלהים עליהם אחרי ראותם ההשגחה הפרטיית המושגחת בהם בכל המכות שעברו, אבל אחרי שאדם בהול על ממונו, ונעשו כמצולה שאין בה דגים או דגן, שמו נפשם בכפם ואמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל עם ממוננו, ופרעה אמר מעבדנו, ולולא זאת לא היו רודפים אותם. ומה מאוד עמקו מחשבות ה', כי מלבד שתכלית הממון היה לשלימות הקנין אצל ישראל, כי לולא זאת היו ערום ועריה, ולא היו מוכשרים ליתר ג' השלימות, אבל זאת ועוד אחרת שהיה השאלה סיבה גדולה לרעתם אשר תבא עליהם מאת הש"י, וז"ש אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים, אשר ע"י ממון הזה קנו שלימות הקנין והיו מוכשרים לשאר השלימות, דיינו:

ובאמת מה שבחר הקב"ה להחריב את הים ולהמית את הנשאר למצרים, באופן הנפלא הזה, כתב האברבנאל והבע"ק לפי שהוא ית' שמו חפץ לקיים שבועתו אשר נשבע לאבות להרבות זרעם ולהוציאם ממצרים ולהעלותם אל ארץ טובה ורחבה ולרוב חלישותם של ישראל יפחדו לבא אל הגוים אשר המה ועריהם חזקים מאד, ע"ד שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים, והיה הדבר קשה מאוד כפי טבעם, ולכך היה החסד האלהי לעשות בפרעה ובמצרים מכה בלתי סרה מפורסמת לכל הגוים, באופן שלשמעם תצלינה אזניהם, ורגזו וחלו מפניו, כי הנה בנס קי"ס נכבשה כל ארץ כנען לפני בני ישראל, עד"ש מרע"ה בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת שמעו עמים ירגזון כו', אז נבהלו כו', עד יעבור כו', וכן אמרה רחב ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו ונשמע ונמס לבבנו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:

ומזה נראה מלבד שהיתה טביעת מצרים כפי שורת הדין מפני השלכת ילדי ב"י ביאור מצרים, היתה מאת ה' להפחיד ולאיים יושבי כנען כדי שיכבשו לפני בנ"י בנקלה, הנה א"כ היתה קי"ס נס מפורסם לכל העולם ששינה הקב"ה סדר בראשית, לא לבד במקום הצלת ישראל אלא אף בכל העולם כולו, ע"ד מדרז"ל ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו, ואף אם הציל הקב"ה את ישראל באופן אחר, שלא הלכו בתוכו אלא במקום אחר היתה תועלת הקריעה גדול עד מאד, מפני האימה והפחד שנפל עי"ז על כל העמים ועי"ז נכבשה הארץ לפניהם, וזה:

אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, אלא היו הולכים עד טבורם במים, והיו המים רודפים אותם דיינו, ע"י תועלת שהגיע לנו בקריעה זו אצל כבישת הארץ: והנה אף שע"י המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים וידעו מציאת הבורא השגחתו ויכולתו ושנוי במכת בכורות, היתה עוד האמונה בעקרים אלו רופפת בידם, ע"ד בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, מהרו שכחו מעשיו, וע"ד וימרו על ים בי"ס, ואז"ל ד' כחות נעשו ישראל על הים, הללו אמרו נרד לים, והללו אמרו נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצווח ונצעק כנגדן, ואז"ל אמרו מה"ש הללו עוע"ז כו', והיו סוברין שכל מה שעשה משה מדעתו עשה, לכן על הים כשראו היד הגדולה שנשתנו סדרי בראשית בעבורם, והלכו בחרבה בתוך המים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ראו כי מלך כל הארץ ה', והבינו והשכילו לראות השגחתו ויכולתו, ואז עקרי האמונה נתחזקו בידם, וע"ד ראתה שפחה על הים משל"ר יחזקאל, וע"ד מאז"ל נכון כסאך מאז אע"פ שמעולם אתה כו' מאז ישיר, ר"ל מאז ישיר הכירו שמעולם את, ואחרי ששנו ושילשו למודים אלו ועל הים הכירו הכל בעין שכלם, בל ימוטו פעמיהם עוד, וזה שאמר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו. ר"ל היה די לנו בלמודים האלה להשיג השלימות האמתי הנקנה ע"י התורה שיקבלו אח"כ. ובאמת בשאר המכות לא נענש פרעה בגופו, אבל במכה הזאת נאמר ואכבדה בפרעה, במלך עצמו, ובכל חילו שלא ישאר בחיים מהם איש, ועל ידי זה יהיה להקב"ה כבוד גדול בעולם, שיכירו מציאותו והשגחתו ושכר ועונש וכי יש אלהים שופטים בארץ וישראל נושע בה' תשועת עולמים, ותחת שאמר פרעה לא ידעתי את ה', עתה ידעו הנשארים במצרים כולם כי ה' בורא העולם, ועושה נפלאות משגיח על אוהביו, ומשנאיו יצמיתם, ובזה יתגדל ויתקדש שמו, כי בשאר המכות היו בלתי מזויינים והנצחון אינו דבר גדול, אבל עתה בהיות פרעה ברכבו ופרשיו, אכבד בהם באופן הריגתם, ואז וידעו מצרים ר"ל הנשארים בא"מ כי אני ה', ר"ל יכירו וידעו כי יד ה' עשתה זאת, ולא היתה הידיעה להם להשלימם באמונות האמתיות אלא כדי שלא ירדפו עוד אחרי בנ"י ולא ישלחו יד לבקש מהם ממונם וכליהם אשר השאילו להם, וזה התועלת בידיעתם שאני ה' עושה כל אלה, וז"ש אלו שקע צרינו בתוכו ולא ספק צרכנו במדבר כו', כי בשקיעת המצרים הובטחו והלכו בטח ושאנן מפחד רעה פן ירדפו מצרים אחריהם, וכן דהמע"ה אמר לגוזר י"ס לגזרים, והעביר ישראל בתוכו, ונער פרעה וחילו בי"ס, כי כל אחד מאלה היה הצלה ותועלת עצום:

מעתה נבין המאמר אלו ספק צרכנו במדבר כו' ולא האכילנו את המן, ויקשה היינו סיפק היינו מן, הלא במן סיפקם, והנראה שאין כוונת המן הסיפוק ולא סיפוק המן, רק כוונתו שהשגחת האלהים הי' כ"כ דבוקה בהם עד שאף בארץ ציה ושממה אשר מצד מערכת השמים היו ראוים לנזק הגוף ותחלואים רעים, אבל השגחת האלהים עליהם היה כ"כ חזק ועצום שנשארו בארץ לא זרועה בריאים וחזקים כבגן אלהים. וזה היה מהצורך לשלימות המזג, וזה המוליכך במדבר הגדול והנורא כו' שמלתך לא בלתה ורגלך לא בצקה, וזה אלו ספק צרכינו במדבר א"ש ולא האכילנו את המן כו'. כי אף שלימות המזג הי' מהצורך לשלימות האומה בכללה, כי כמו ששלימות המזג הוא הכרחי לשלימות אדם פרטי, כן הוא מההכרח לשלימות אומה בכללה כי החלק יעיד על הכלל, והנה נתינת המן אמה"כ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מזון נאות למזג האדם, ואמר לחם מן השמים, ר"ל שלא יאכלו אותו לתכלית התאוה ולא יעשה ממנו סחורה כי הוא לחם משמים נתון בהשגחה עליונה, ולכן יהיה לקיטתו ושמירתו ואכילתו תיקונים אליהם כפי שכל אלהי ולא כפי התאוה החומרית, ואמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו כי הוא מזון ניתן כפי הצורך והכרח, ואינו נקנה בהשתדלות וחריצות ועמל, אלא בחסד עליון, ולכ"א יום יום להגיד שיודו בהשגחתו של כל יום ויום ויכירו בנסיון שהוא דבר מושגח מאתו ויבטחו בו תמיד לתת אכלס בעתו, ואמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, כי היה נותן להם המן כדי שיהיו פנוים מבקשת מזונותיהם, ויהיו פנוים לעסק התורה העתידה להנתן להם. והנראה שעל ידי המן היה הישרת מדותיהם, כהסתפקות ורחמנות, וכל מדותיהם על אדני אמת וצדק כוננו, וזה היה הכרח גדול לשלימות המדות אשר הוא ענף לשלימות האמתי ולכ"א --

אלו נתן לנו את המן ולנ"ל את השבת דיינו, כי לא נתנה התורה להדרש אלא לאוכלי המן, שנייה להם לאוכלי תרומה:

והנה ע"י המלאכה בששת ימים והשביתה ביום השביעי תתפרסם פינת חידוש העולם מאפס המוחלט אשר ע"ז מורה השביתה וע"י אמונת החידוש מאמין בשכר ועונש ונעירת רשעים מן הארץ, וזה אלו נתן לנו את השבת שמורה על החידוש ושכר ועונש ויכולתו ית', ולא קרבנו לפני ה"ס דיינו, כי אף הלמודים הרמים האלה הי' די לנו לדבק בו ית"ש.

והנה במראה הסנה רבו הרמזים, מהם אמרו שראה כב"י השכינה בלבת אש מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרה, ומהם אמרו שהראה הקב"ה למשה ענין הסנה רמז ומשל על שפלות ישראל במצרים שהיה כסנה שהוא מין קוץ, ושהיה בוער באש להעיר על הגלות והצרות שהיו סובלים, ושראה הסנה איננו אוכל להודיעו שלא יהיה להם כליה בין הגוים עם כל תוקף צרותיהם, ולזה כתבו המפרשים שנקרא סיני ע"ש הסנה, שכל האבנים הנמצאים שם בהם קוים דקים מתפשטים ומתפצלים כוורידים בצורת הסנה, ואם ישברו האבנים לכמה חלקים תמצא צורת הסנה בקוים שבכאו"א מהם, ואמרו שזה הוראה גמורה על נצחיות האומה ישראלית שאף בכל הרדיפות צרות ושפלות אשר סבלו בשנים הקודמין עכ"ז ישארו לנצח (כאשר הגיענו לזמן הזה בין מלכי חסד יר"ה המתחסדים עמנו וגומלים לנו טובה) כמו שגואלם ית' נצחי, וע"ד כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך כו', א"כ בקרבתם לה"ס וראו טבע האבנים האלה הרומזים עליהם, היה זה יעוד גדול ותנחומין עצומים להשארת האומה וידעו כי גואלם חזק ה' ואליו תקותם, וזה אלו קרבנו לפני הר סיני לנחם אותנו ולדבר על לבנו ולא נתן לנו את התורה דיינו:

ועתה אחרי אשר עלו במעלות המדריגות בדעות רמות ונשגבות, אשר החליטו מהמכות הנסים ונפלאות אשר ראו במצרים ועל הים ובמדבר והיו להם כבר שלימות הקנין ע"י ביזת מצרים והים, ושלימות המזג כנ"ל, ושלימות המדות ע"י המן, לא נעדר מהם רק שלימות האמתי, אשר אינה נקנה רק ע"י התורה והמצוה אשר שם משה לפני בנ"י, על ידה ירדה וימשול על חוקי הטבע, בה יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אם קדוש אומר כולו, בה יגזור אומר וה' יקיים דברו, בה יראה חכמתנו ובינתנו לעיני העמים, בה יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויראו ממנו, ואחרי שהכל בה שפיר אמר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא"י דיינו, כי הנה הנהגות העולם הם ב' מינים. א') הנהגה הטבעית כפי חוקי הטבע אשר הטביע הקב"ה בששת ימ"ב אשר לא ישנה כ"א לעתים רחוקים, לאיש אחד ידוע ואהוב למעלה ולמטה, או לאומר הנבחרת כמו במצרים ואצל משה ויהושע, ושאר אנשים צדיקים וידועים בכל דור ודור, והיא הנהגה כוללת לכל העולם כולו. הב') היא הנהגה השגחית, והיא רק לישראל לבד ולכן נקרא אלהי ישראל, ואותה ההנהגה לא התחילה כ"א במעמד הנבחר, אבל עד הנה היו עומדים תחת הנהגה הטבעית, וא"כ אחרי אשר ההנהגה הזו התחילה אחר קבלת התורה ומשם לא פסקה מעת וע"ע, אמר שפיר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא"י דיינו, כי גם בהתחלת ההנהגה השגחית היה די לנו, ורק לארץ הנבחרת יש סגולה נפלאה ויחס גדול לקבל הניצוץ האלהי הזה, ולהיות עם היושב בה מושגח ומדובק מהאל ית' מבלי אמצעי, וכ"כ הכוזרי בהיות עם אלהיי בארץ אלהית, תראה בהם הניצוץ האלהי, ויתר הארצות אינם מסוגלים לזה ובלתי סובלות אותו, לכן הוצרך הש"י לתת לעמו ישראל הארץ הנבחרת כי היא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' בה, ורק הארץ הזאת מיוחדת מכל הארצות להראות בה מפעלי אלהים, ולזה אז"ל א"י מקודשת מכל הארצות שמביאים ממנה עומר ובכורים ושתי הלחם, ונתקדשה ג"כ ע"י מצות התלויות בארץ כשמיטין ויובלות, ואחרי שהארצות האחרות אינם מוכשרות לההשגחה והדבוק האלהי ומה גם במדבר ארץ ציה ושממה, לכן אצל מ"ת לא היו ישראל יכולין לקבל אותו הניצוץ והדבוק, ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, כי המקום היה גורם שלא היו יכולין לקבל השפע האלהי, לכן כשאמר ה' למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, לא היה מתפלל עליו כמו שעשה גבי עגל, כי הי' יודע שהארץ אינה מוכשרת לכך, ומיש כשיבאו אל ארץ הנבחרת יהיו תחת השגחת ה', וכ"ש ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, אבל כשתבאו שמה תהיו תחת השגחתי מבלי אמצעי, אבל המקום ברוב רחמיו נשאם וינטלם כל ימי היותם במדבר תחת צל כנפיו, ע"ד ימצאהו בארץ מדבר כו', אע"פ שאינו מוכשר לניצוץ אלהי, אבל יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כו', וה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וזה --

אלו הכניסנו לא"י ולא בנה לנו את בינת הבחירה דיינו, כי גם בא"י לבד בלא בית הבחירה היינו תחת השגחתו ממש. אבל אע"פ שא"י מקודשת מכל הארצות, אבל המקום הנבחר והמקודש מכל הארץ הוא בהמ"ק והנקודה היותר מקודשת היא ק"ק ושם היא הקדושה המוחלטת וההשגחה האמתית, משם יתפשט הניצוץ האלהי לכל העולם. ושם באו אל המנוחה ואל הנחלה לנחול שפע והשגחה וקדושת אלהי לבא אל תכלית כל השלימות, והוא השלימות האמתי בדעות רמות ונשגבות בידיעות האלהי, ועל מי מנוחות נהלם ממעלה למעלה ממדה למדה משלימות לשימות, עדי היו יפה נוף משוש כל הארץ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·