עריכת הדף "
דברי אמת (מוסר)
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==קונטרס הענוה והיראה== {{מרכז|{{גופן|4|דרוגולין|'''ואלה המה הדברים אשר כתבתי אז'''}}}} '''בעז"ה''' זה כלל גדול בתורה אשר הורונו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והנה ודאי כל דברי רז"ל המה אמת וצדק אבל מה נעשה כי הדברים האלה החוש והנסיון אינם מסכימים על אמתתם כי עינינו הרואות כי הרבה בני אדם עוסקים בתורה ועכ"ז לא הגיעו להמעלה הזאת לעסוק בה לשמה והעד על זה כי המה רחוקים מאד מלהשיג אף קצת מעלות מהמעלות אשר מנה לנו התנא רבי מאיר ע"ה {{ממ|[[משנה/אבות/ו#|אבות פ"ו]]}} וכן הבטיחו לנו רז"ל מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק: והנה כל ישראל כשרים הם לובשים ציצית מניחים תפלין ויש להם מזוזה בפתחיהם ועכ"ז המה חוטאים: כן אין אנו מבינים הכלל אשר מסרו לנו רז"ל כי מצוה גוררת מצוה ואנו רואים כי האדם העושה מצוה ואח"כ תומ"י הולך ועושה ג"ג עבירות ומתקיים בו עבירה גוררת עבירה. כן אנו רואים כי כל איש כאשר יקום בבוקר משנתו עושה תיכף הרבה מצות נטילת ידים ולובש ציצית ומניח תפילין ומברך כל ברכות השחר וקורא ק"ש ומתפלל ועונה ברכו ואמן וקדושה ואעפ"כ כל היום הוא הולך בטל ומפנה לבו לבטלה ואף בשעה שהוא פנוי מעסקיו אינו עוסק בתורה ואין לו שום רצון לשום מצוה וזה אנו רואים כי עבירה גוררת עבירה אבל המצוה אינה גוררת מצוה: אך התירוץ על זה פשוט הוא בדברי המלך החסיד שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיא#|תהלים קיא]]}} ראשית חכמה יראת ד': ומלת ראשית יש לפרשו בשתי פנים: (א) על דרך מה שאמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת הרי לנו כי צריכה היראה להיות קודמת להחכמה. (ב) עוד יש לפרש מלת ראשית מלשון מבחר כלומר מבחר החכמה היא היראה כמו שאמר הכתוב ראשית דגנך ואמרו רז"ל שמצוה לתרום תרומה מן היפה כי היראה היא המקיימת את החכמה והכל הולך אחר המעמיד, וכרוזא קרי בחיל והכתוב צווח: הנה בדבר ד' מאסו וחכמה מה להם. כלומר מה הועיל להם החכמה אחרי אשר דבר ד' מאסו ולומדים ואינם מקיימים כי העיקר חסר בהם היא היראה אשר על זה אמרו רז"ל לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיראו מלפניו שנאמר ואלקים עשה שיראו מלפניו. וכן אמרו רז"ל {{ממ|}} כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימית ומפתחות החיצונית לא מסרו לא בהי עייל. וזה עיקר דת היהדות כי חובה על כל איש לנטוע בלבו היראה כיתד במקום נאמן. ועל היראה הזאת אמר דוד המלך ע"ה {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#קכ|תהלים קיט קכ]]}} סמר מפחדיך בשרי וממשפטיך יראתי. וכתב על זה הגאון רבינו חיים מוואלזין זי"ע לפרש הכתוב על דרך הפשוט כי ידוע כי מי שצריך בקשה מהמלך אף שהוא מהקרובים למלכות עכ"ז בעת בואו לשאול בקשה מהמלך אז חיל ורעדה יאחזנו מאימת גדולת המלך כי גדלה למאד ומכש"כ איש אשר בזבז וגנב אוצר המלך ומכש"כ אם מסרם ליד שונא המלך איך ירעד ויפחד לנפשו כשיבוא לשאול בקשה מהמלך אשר מבלעדי הבושה והאימה מרוממות המלך הוא ירא לנפשו שלא ילכד בחבלי חטאיו על ענין אוצרות המלך: ועל אלו שתי הבחינות אמר דוד המלך ע"ה סמר מפחדך בשרי, היינו הפחד והבושה והיראה הנופלת עלי בבואי לבקש ממך בקשתי, מגדלות רוממותך יתברך והוא בחינה האחד: ואחר זה אמר וממשפטיך יראתי אולי אתחייב בדין של מעלה מחמת עונותי אשר בזבזתי אוצרות המלך היינו גנזי אוצרות העליונים אשר הופקדתי עליהם למסור אותם ליד הס"ם ר"ל כי האדם הוא הנפש חיה של כל העולמות העליונים ותחתונים להנהיגם כפי מעשיו להעלותם או להורידם לתקנם או לפוגמם ח"ו הכל תלוי ביד האדם והוא הממונה עליהם עכ"ד. '''וכן''' כבר נודע מה שכתב בספר הקדוש חובת הלבבות ב[[חובת הלבבות/שער הפרישות|שער הפרישות]] כי הפגם שהאדם עושה בעונותיו הוא נמשל להצל מה שהולך הצל בארץ דבר מועט החמה עולה בגלגל כמה אלפים פרסאות. וכן הפגם אף שלפי הנראה הוא פוגם דבר מועט מכל מקום בעולמות העליונים הוא פוגם הרבה עכ"ד. '''ועל''' זה ידוו הדווים כי אף אם יחטא בשוגג. החובה עליו להיות נפשו מפחד ורעדה מתמוגג. כי הרבה שגגות נחשבות למזיד על אשר לא נזהר גם אם לא היה חוטא במזיד אז היה הקב"ה בעזרו שלא תבוא שום חטא לידו כמו שנאמר {{ממ|}} ורגלי חסידיו ישמור ועתה אחרי הדברים האלה יתורץ מה שהקשינו מדוע לא יבוא האדם לעסוק בתורה לשמה אחרי אשר עסק בה שלא לשמה גם למה לא יגינו המצות האלה ציצית ותפילין ומזוזה עלינו שלא תבוא חטא לידינו וגם למה לא נתקיים בנו מאמר רז"ל מצוה גוררת מצוה יען כי בכל אלה חסר לנו העיקר היא היראה ואמרו בזוה"ק אורייתא בלא דחילו לא פרחי לעילא ועתה אחרי אשר בשעה שהוא עוסק בתורה הוא בלא יראה וכאשר הוא עושה המצוה הוא בלא שום חשק ורצון הדביקות ע"כ אין ביכולת המצוה הזאת להיות גוררת שיעשה עוד מצוה אך לא כן העבירות הם בגודל החמימות ודביקות ובתשוקה בכל רצונו ע"כ יש לה כח להיות גוררת עוד עבירה. '''ומה''' שאמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה הכוונה בזה אף שלא לשמה אמיתית היינו לא ביראה אמיתית שהיא יראת הרוממות כי אם ביראת העונש ומזה יבוא אח"כ ללמוד לשמה אמיתית בדחילו ורחימו כי מיראת העונש בא ליראת הרוממות ומיראת הרוממות בא לאהבה אבל אם ילמוד בלא יראה כלל זה וודאי אינו כלום לא הלימוד ולא המעשה כי כל המצות שהאדם עושה אינם לרצון לפני ד' ואין כח ביד המצוה שהיא מצוה הבאה בעבירה להיות גוררת אחריה מצוה אחרת אך כאשר הוא עושה מצוה אחת כמאמרה וכדבעי לו למיעבד בדחילו ורחימו אז יעזרנו מן השמים שיעשה עוד מצוה. '''ועתה''' כן העם הזה וכן הגוי הזה עתה בדור הזה כי אבותינו הקדושים אשר פשטו צוארם ונשחטו ונהרגו ומאסו בחייהם בעד קדושת הש"י ובעד התורה הקדושה ויראתם הטהורה היתה קודמת לחכמתם אז מעשה אבות ירשו בנים וגם הבנים הקטנים נתחנכו מנערותם בדרכי התורה והיראה ע"כ נמצאו בכל עיר ועיר הרבה יראים אשר היו שלמים עם אלקים ואנשים וכל איש אשר היה יראת ד' על פניו היה מכובד בעיני בני אדם, לכן רבים היו אשר התקנאו בהם ועשו כל אשר היה בכוחם להדריך את בניהם בדרכי התורה והמצות כדי שיהיה להם לכבוד ולתפארת אך לא כן עתה בדור הזה אשר כל אלה נתהפכו מן הקצה אל הקצה הלומדי תורה הולכים ומתמעטים מעת אל עת ומיום ליום והמה נבזים ושפלים בעיני רבים מבני עמנו ע"כ אין מי שיקנא בהלומדי תורה וגם הבנים בעצמם כאשר המה רואים שפל מצבם של הלומדים המה בועטים בהתורה ונותנים כל כחותיהם ללימודים החיצונים ורבו מאד הפרצות בחומת דברי התורה הקדושה כי גם את הבנים הקטנים פורשים מן התורה ונשארים עמי-הארצים גמורים כל ימי חייהם אי לזאת בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, הבן אינו מתבייש מאביו והנערים האלה המנוערים מכל תורת אמת המה פני זקנים ילבינו אין זקן אלא מי שקנה חכמה והמה בוז יבוזו לכל איש אשר עוד יחזיק בעבודת ד' ואומרים עליו כי הוא שוטה ומשוגע כמאמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נט#|ישעיה נט]]}} וסר מרע משתולל והלומדי תורה העניים המה כל כך נבזים ושפלים עד אשר גם הפחות שבפחותים והקל שבקלים יערב את לבו לבזות בן תורה עני גם בפניו ובאמת אין זה פלא על אנשים כאלה על אשר המה עושים הרע בעיני ד' בגלוי ולא בסתר אחרי אשר אבותם לא למדו אותם מקטנותם ללכת בדרכי התורה והמצות ועתה איך תמצא היראה קן בלבות האנשים אחרי אשר בנערותם נתקיים בהם מאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#|תהלים קו]]}} ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ע"כ כל איש הפורש בניו מן התורה ללמדם רק החכמות החצונות הוא חוטא ומחטיא את בניו ובני בניו אחריו והוא נזק דורותיו. '''ואמת''' הדבר כי להפריש הבנים הקטנים מן התורה נעשה כהיתר גמור ונעשה דרך כבושה ודרך סלולה לרבים והולכים בה לבטח ואינם יראים לנפשם מהעונשים אשר יקבלו על זה בעולם האמת. אי לזאת עתה בדור הזה המצוה גדולה מאד לקיים מה שאמר דוד המלך ע"ה {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/נא#|תהלים נ"א]]}} אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. וכתבו המבארים כוונת הכתוב כך, כי הפושעים נקראים המורדים העוברים על מצות ד' במזיד ואף כי קרוב הדבר לוודאי כי המה לא ישמעו לדברי לימודי עכ"ז אלמד גם אותם מטעם כי לא ימלט כי דברי יכנסו באוזן מי שיהיה ועכ"פ החוטאים בשוגג אליך ישובו כי בתוך הפושעים ימצאו גם אלה שנלכדו בשחיתותם אך לבם לא נתקלקל בקרבם ואם הם יקשיבו לקח יש להם עוד תקוה ולכן לא נמנעתי מללמד גם הפושעים אולי עי"ז החטאים אליך ישובו. '''וכן''' כתב הרמב"ם ז"ל אם ימצא רק אחד בדור שיכנסו דבריו באזניו די לו כל יגיעתו ועמלו לכן מצוה לפרסם ברבים למען דעת כל עמי הארץ כי רק הבנים הקטנים הם הם תקות אנוש על פני האדמה להשאירם לברכה בקרב הארץ כי אם אין גדיים אין תיישים ועל הגדיים האלה אמר שלמה בחכמתו {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/א#|ש"ה א]]}} אם לא תדעי לך היפה כנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. הכוונה בזה, אם לא תדעי איך לרעות ולחנך הגדיים הקטנים גמולי מחלב עתיקי משדים צאי לך בעקבי הצאן כמו שנהגו אבותיך ואבות אבותיך ודעי את גדיותיך על משכנות הרועים רועי ישראל שהיו לפנינו והרועים החכמים אשר המה חיים אתנו לא ע"י רועי אוילים רועי רוח העושים לעיקר את החכמות הזרות, ולימוד התורה רק לטפל, ורבים המה הקובעים לבניהם רק עתים יבשים, עתים קלים, ללמוד בם רק לפנים כהדא גרמיזא, והם הם המפירים תורה ועל זה אמרו רז"ל הקובע עתים לתורה מפר תורה שנאמר עת לעשות לד', העושה עתים לתורה הפרו תורתיך כי מה יכול לקלוט הבן הזה באותה שעה קלה כמות שהיא מהתורה הקדושה העמוקה והרחבה מני ים אם לבבו ינוע וינוד וברגלו אחת הוא עומד על מפתן שער הלימודים החיצונים ויצר לבב בני הנעורים יטו אחרי הלימודים החיצונים יותר מאשר יטו אחרי לימודי קודש כאשר כל זה מפורסם, הה על אבות סכלים כאלה אשר לא יתנו לבם להתבונן כי הקלקול הזה הוא החסרון היותר גדול והחורבן היותר נורא לעם ישראל וזה הוא הסבה לכל עיקרו של החורבן ויצא מבת ציון, משערים המצוינים בהלכה, כל הדרה: '''ועיקר''' הסבה לזה כי גם להאבות אשר המה אומרים כי את ד' המה יראים עכ"ז תחסר להם עיקר היראה ליראה את ד' הנכבד והנורא כי אם היה יראת ד' על פניהם באמת אז לא היו עוברים בשאט נפש על הדבר הגדול הזה אשר נזהרנו על זה בהתורה הקדושה הרבה פעמים ולמדתם אותם את בניכם ושננתם לבניך ועוד כמה פסוקים כאלה כי האיש אשר נפתח לפניו האוצר הגדול של היראה ונכנס בו לפני ולפנים הוא יבין אמיתת דברי התורה הקדושה {{ממ|פ' עקב}} ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ד' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ד' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך אשר כאן הבן שואל איה טובותיו של האיש הזה הירא לדבר ד' ומקיים כל מצותיו כי לא די לו כי אינו מקבל שכר על מצותיו לטוב לו בעוה"ז עוד הרבה פעמים יסבול צרות רבות ורעות עד אין קץ. אך המשכיל הנלבב ביראת אלקים, אדרבה היא הנותנת כי בראותו איך נאמנו מאד דברי החכם מכל אדם {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ז#|קהלת ז]]}} יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, כי יש רשע אשר הוא אוכל ושותה וממלא תאוות לבו בכל טוב העולם ומלאכתו נעשות ע"י אחרים והוא הולך ומתגדל ומתעשר בכל עת ועח וכל ימיו הוא בריא ושלם בכל גופו ואבריו גם בניו המה כשתילי זיתים סביב לשולחנו ויש איש אשר עמלו בתורה ועבודה ועובד את ד' בכל נפשו ואחר כל אלה אנו רואים כי כמים שאין להם סוף כן אין סוף לצרותיו ולתלאותיו עד אשר אין לו רגע בלא פגע: ואז כאשר המשכיל הדורש אלקים בראותו זאת יבין לדעת האמת וכן הוא חושב בלבו היתכן כי את הרשע העושה תמיד הרע בעיני ד' יאהב ד' ולא די שאינו מעניש אותו בעוה"ז רק כל טוב אדוניו בידו והוא מצליח בכל עסקיו ויחילו דרכיו בכל עת אלא וודאי עשרו שמור לו לרעתו כי משלמים לו שכר מצותיו המעטים בעוה"ז כדי לטורדו מחיי עוה"ב ולהצדיק אשר רע לו בעוה"ז נפרעים ממנו על עונותיו המעטים בזה העולם כדי שיקבל שכרו משלם בעולם האמת והאיש המבין אמיתת הדבר הזה נקל לו להוסיף יראה על יראתו להיות סור מרע ועשה טוב עד אשר מתקיים בו מאמר הכתוב {{ממ|פ' נצבים}} כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, אשר רבים יתפלאו על זה איך קרוב הדבר להאיש להיות נזהר לקיים מצות הש"י הלא לב האדם רע מנעוריו והיצר הרע בוער בלבו להתאוות תאוה לכל הבלי עוה"ז. אך להאיש אשר אלה לו המכיר את האמת הזאת נקל לו וקרוב אליו הדבר מאד לקיים מאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/יז#|איוב יז]]}} יאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ לעבוד את הש"י בדחילו ורחימו וגם אם הוא עני מדוכה בתכלית העניות והוא מוכרח לפרנס אשתו והטפלי התלויים בו והוא עובד ביגיע כפו כשור לעול וכחמור למשא עכ"ז מחמת היראת אלקים אשר בלבו הוא רואה שתתקיים בו מאמר רז"ל {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יז/א|ע"ז י"ז]]}} יש קונה עולמו בשעה אחת, הכוונה בזה על דרך הרמז כי הוא קונה לנפשו חיי עוה"ב על ידי שעוסק בתורה בכל יום רק שעה אחת ללמוד על מנת לקיים וזה נחשב לו כאלו עסק בתורה כל היום. ועל זה רמז דוד המלך ע"ה ב[[תנ"ך/תהילים/א#|ריש ספר תהלים]] ואמר כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה הכוונה בזה אם בהתורה חפצו ונפשו חשקה בתורה לעסוק בה כל היום רק אם אין קמח אין תורה ואין אדם רשאי לסמוך על הנס לומר אלך ואשב בבית המדרש ואלמוד ואעבוד את ד' יומם ולילה וכל מה שנגזר עלי מההשגחה העליונה מוכרח שיקיים, לא כן הדבר כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והאדם מוכרח לקיים הגזרה של בזעת אפיך תאכל לחם ע"כ אמר לנו המלך החסיד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לד#|תהלים לד]]}} לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם והחוזה בן אמוץ אמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ב#|ישעיה ב]]}} לכו ונלכה באור ד', ודקדקו לומר הלשון לכו ולא אמרו באו, הכוונה בזה לכו כדרכיכם, זה למסחרו וזה למלאכתו, לעסוק בצרכי הגוף, אך תהיה יראת ד' על פניכם לבלתי תחטאו ונלכה באור ד' להיות הכוונה כדי שעי"ז יוכל האדם לעבוד את הבורא ב"ה לקבוע לו עתים לתורה ומע"ט ולהדריך גם את בניו בדרכי התורה ועליו לעסוק בתורה לקיים מה שדרשו רז"ל ודברת בם ולא בדברים בטלים. ואז יקויים בו בהאיש הזה מאמר הכתוב {{ממ|}} והגית בו יומם ולילה, ויהיה נחשב לו כאלו עסק בתורה כל היום וכל הלילה, רק אם יקיים מאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ג#|משלי ג]]}} בכל דרכיך רעהו ועל זה אמר הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו כלומר שתאמר בפיך ותחשוב בלבך הנני הולך לעסוק במו"מ באמונה כדי שאוכל לפרנס את עצמי ואת בני ביתי ואז אוכל לעבוד את ד' לקבוע עתים לתורה ולקיים מצות הש"י ולתת צדקה להנדכאים ואוכל לפרנס בני ביתי ואוכל להדריכם שילכו בדרך הטובה והישרה ולשלם עבורם שכר מלמדים. '''וחובה''' על האדם לקבוע בלבו להאמין באמונה שלמה כי לא כל המרבה בסחורה מרויח ולא כל העוסק הרבה במו"מ משתכר ולא כל המתחכם ביותר מתעשר כמו שאמרו רז"ל {{ממ|[[בבלי/קידושין/פב/א|קדושין פב]]}} אין לך אומנות שאין בו עניות ועשירות וכבר אמרו רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא ואם נגזר על האדם שיהיה עני ח"ו לא יועיל לו שום השתדלות וחריצות כלל כמו שאמר החכם מכל אדם {{ממ|}} וגם לא לחכמים לחם. ואף אם יהיה נראה בעיניו כי כאשר יעבוד יותר בעסקיו ירויח יותר ואם יעשה ההשתדלות והחריצות והרמאות האלה ירויח עי"ז יותר, לא כן הדבר, כי הרבה שלוחים למקום להביא לו ההפסד על ידי כמה אופנים מאופנים שונים אשר לא ידע שחרם. וכן אם נגזר עליו שיפסיד מאיזה עסק אף אם יחרוש בחוטמו אח הארץ ויעשה כל ההשתדלות וכל העצות והתחבולות שבעולם לא יועיל לו מאומה ורק ישאר בידו העמל והטורח והצער: '''ודבר''' זה אנו רואים בחוש בכל העסקים שבעולם וגם בעסק המחברים ספרים אשר כמה מן המחברים גם אחר רוב עמל ויגיעה ואחרי אשר ענו בדרך כחם להיות נע ונד וסבלו צרות ותלאות עד אשר הביאו ספרם לבית הדפוס, הנה אחר כך מוכרחים להשכים לפתחם של הנדיבים בעם ומעטים המה אשר יחננו אותם לקבל מהם ספריהם בספ"י וכאשר יביאו לביתם של החכמים בעיניהם כמאמר העולם מי שיש לו המאות יש לו הדעות וגם הסכל ועם הארץ אם רק ישיג כסף וזהב נעשה חכם ולמדן בפתע פתאום בלא שום יגיעה ועמל וטורח. וכאשר יבוא לפניו האיש אשר יגע בחכמה ומצא כדי מדתו, אז הסכל הזה חושב בדעתו כי מה שאמר שלמה המלך ע"ה {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ט#|קהלת ט]]}} וחכמת המסכן בזויה, לשבח אמרה וצצוה לעשות כן, לכן בוז יבוז להחכם המסכן ודך ישוב ממנו נכלם. והמחברים האלה אשר ההשגחה העליונה גזרה עליהם שלא יראו שכר בעמלם לא תועיל להם שום השתדלות עד אשר גם את מעותם יניחו על קרן הצבי. '''וכן''' בכל העסקים הכל הוא מהשגחה העליונה כי אם נגזר עליו שירויח באיזה עסק אז אף אם לא ירבה חריצות והשתדלות ויגיעות עצומות יביא לו הריוח ע"י דלת ושערים במעט עמל וטורח. '''והכלל''' בזה וזה סוף כל האדם יחד עשיר ואביון נראה זאת בעליל כי אין טוב לו להאדם בזה העולם רק שיקויים בו מה שאמרו רז"ל במדרש רבה על הפסוק {{ממ|פ' בראשית}} וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואמרו טוב זה החיים, מאד זה המות. ע"כ יראה להיות חזק באמונתו להאמין באמונה שלמה כי אין קץ למתן שכרם של מצות וכל מצוה אשר האדם יוכל להשיגה בעוה"ז בדמים קלים ובמעט עמל וטורח לא יוכל לקיים אותה ולהשיגה בעולם הבא באלף אלפים דינרי זהב וברוב עמל ויגיעה וכן יאמין כי אין קץ לנדודי העונשים הנוראים המזומנים בעלמא דקשוט לשלם להעוברים על פקודי הש"י ואינם שבים בתשובה ע"כ יראה להכין לו צדה לדרכו דרך כל הארץ תורה ומצות ומע"ט ויתחזק בכל כחו לקבל את כל הבא עליו מפגעי הזמן באהבה ובחיבה והעניות לא יעבירו אותו על דעתו ועל דעת קונו גם לא יביט על אשר מתקיים בו מאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נט#|ישעיה נט]]}} וסר מרע משתולל והוא ללעג ולקלס בעיני חכמי השקר של הדור החדש הזה ואדרבה הוא ילעיג עליהם והוא יבזה אותם בלבו על אשר הם טורפים את נפשם הנצחית מחיי עוה"ב בזה שעושים הרע בעיני ד'. '''גם''' דבר זה אמת ויציב אשר לא נצרך על זה ראיות ומופתים כי אנו רואים דבר זה בחוש כי לא נמצא שום אדם בעולם אם רק אינו מסתפק בחלקו לא ראינו אדם כזה אף אם הוא עשיר גדול שיאמר בפיו כי טוב לו בעוה"ז והוא חי חיי נעימים רק בנחת ולא בצער כלל. ואנו רואים אותו כי יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט מדאגת הפסד פן יוזל סחורתו ויפסיד, או בעלי חובותיו לא ישלמו לו ממונו אשר לוו ממנו, או עבור הסחורה אשר נתן להם בהקפה. וכמה גבירים יש להם יסורים ומכאובים וצער ועגמת נפש בכמה עניינים, זה בצער גדול בנים כי האיש הירא קצת לדבר ד' כאשר הוא רואה כי בניו אינם הולכים בדרכיו ועושים הרע בעיני ד' מצטער על זה הרבה ודואג עבור בני בניו כי המה בוודאי יהיו חפשים מעול התורה והמצות מכל וכל. וכן נמצאים גבירים אשר בניהם ובנותיהם לא השיגו תאוותם משימים קץ לחייהם ומאבדים עצמם לדעת כאשר עינינו רואות מעשים באלה בפרט בבני העשירים. וכמה גבירים יחסר להם בריאות הגוף ויש להם יסורים ומכאובים רעים ר"ל. '''וסוף''' דבר אף אם נמצא אחר מאלף אלפי אלפים אשר הוא משופע בעושר והון עתק מאד גם הוא וכל בני ביתו בריאים ושלמים ומתענגים בעונג ונחת. והנה למראה עיני בני אדם הוא גבר מוצלח מאד אך עלינו לדעת כי אחר כל אלה תמצא הדאגה קן לה גם בלבב גביר אדיר כזה כי גם הוא אינו שמח בחלקו ואינו מסתפק במה שיש לו כי חפץ הפנימי לא ישקוט ולא ינוח מלהשיג עוד כהנה, עד אשר גם המלך אשר בוודאי לא יחסר לו מאומה עכ"ז הוא חומד ומתאוה לכבוש עוד מדינות אחרות תחת ידו. כן כל איש אשר יש לו עושר רב אז ימעט בעיניו הכבוד לפי רצונו והוא יחפוץ להשיג עוד כבוד ותמיד ישקיף להיות במעלה עליונה ממה שהוא בה עתה. וסוף כל סוף כאשר יעלה בלב גביר אדיר כזה הזכרון הזה של יום המיתה והוא יודע בנפשו כי השונא הגדול הוא המות, דוב אורב הוא לו ואין לו שום מנוס ומפלט ממנו, וכל אוצרותיו והונו וכל קניניו ובניניו לא יצילו אותו מן המות האכזר הזה, והמה ישארו בידי אחרים ובכל יום יקרב אל הקבר בית עפר רמה ותולעה וכל אשר יעבור עליו יום או לילה יחסר לו חלק מחלקי חייו והוא קרוב יותר אל המקום הנורא הזה. בהתבוננו בזה, תענהו ותציקהו המחשבה הזאת, ותפול עליו עצבות ויגון ואין לו שום חשיבות בחייו כי מה יתן לו ומה יוסיף לו כל התענוגים אשר התענג בהם כל ימי חייו בהשנים אשר כבר עברו עליו אשר המה רק תענוגי שעה קלה כמות שהיא וכאשר תעבור ההנאה תופסק הטובה. גם כל איש אשר עינים לו הוא רואה תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה את פגעי הזמן ומקרה בני אדם אשר יקרה לאנשים כגילו בפתע פתאום, כמאמר הכתוב {{ממ|}} משפטיך תהום רבה ואנו רואים כי היום בריא אולם הוא הגבר, ולמחר יובילוהו אל הקבר, והיום הוא אדמוני ויפי עין, ומחר יגוע ואין. וכל איש אין לו כתב התקשרות להיות בטוח מכל זה רק הוא עומד תמיד כמטרה לחץ נגד כל פגעי הזמן ונגד המות האכזר הזה אשר לא יחמול על זקן ונער ועתה א"כ יש יתרון להבעל חי מן האדם, כי הבהמה גם בהעת אשר היא מונחת תחת סכין השחיטה איננה יודעת כי עוד רגע תתום חיתה, גם כל ימי חייה אם רק לא תחסר לה מזונה אז תשבע רצון מחייה ולא תתאוה לשום דבר זולת המזון, ואין לה שום דאגה ויגון משום דבר. לא כן האדם אשר מן ה'ברוך הבא' שאומרים בשעה שמכניסים אותו בבריתו של אברהם אבינו עד ה'ברוך דין האמת' שאומרים עליו בשעה שמכניסים אותו לקברו, כמה הרפתקאות וצרות עוברים עליו כל ימי חייתו. '''אי''' לזאת החובה על האדם לדעת כי לא נברא לתכליתו בעוה"ז, רק עליו להאמין באמונה שלמה במה שאמר החכם מכל אדם {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/יב#|קהלת יב]]}} והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. והנשמה היא נצחית וכפי פעלה בעוה"ז כן תקבל שכרה בעולם הנצחי אם טוב ואם רע ח"ו והאמונה הקדושה הזאת אם תהיה חזקה בנפש האיש הישראלי תפיח בקרבו רוח חזק וחשק נמרץ לעבודת הש"י ובכל כחו יתחזק להיות סור מרע ועשה טוב. '''וחובה''' על כל איש לדעת מאמר רז"ל {{ממ|[[בבלי/מגילה/ו/א|מגילה ו]]}} אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, וכן אם יאמר לך לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, וזה אמרו על התורה. וכן הוא גם ביראת ד', צריך האדם ג"כ לייגע את עצמו עד שיגיע לכל הפחות ליראת העונש ויבקש בדמעות שליש מלפני הש"י כי הוא יעזרנו על זה כי בלא עזר אלקי ממעל לא ישיג היראה. אך כאשר ישפוך על זה לבו כמים לבקש מאביו שבשמים כי הוא יכניס בלבו יראתו ואהבתו ואז הש"י יהיה בעזרו על זה ואז יעשה רצונו של מקום בלב שלם ואז יקויים בו מאמר רז"ל מצוה גוררת מצוה ויזכה לעשות הרבה מצות ומעשים טובים. ואז יקיים גם את המצוה הגדולה הזאת של ולמדתם אותם את בניכם וילמוד אותם ללכת בדרכי התורה והמצות. '''ואשרי''' אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שלא לפסוח על שני סעיפים בענין היראה אשר הס"י כתבו רמז לזה בדברי אליהו הנביא {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/יט#|מ"א יט]]}} עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, היינו שני סעיפי השו"ע או"ח סימן א' וסימן רל"א ופוסחים הוא מלשון דילוג וקפיצה. והרמז בזה כי המה עוברים על הדין הראשון המבואר בשו"ע שויתי ד' לנגדי תמיד אשר החובה על האדם לצייר לנגד עיניו כי הש"י עומד עליו ממש ורואה כל מעשיו ומבין כל מחשבותיו ועי"ז יכניס בלבו אימה ופחד מפחד הש"י ויפחד מדינו לעמוד לפניו ולעשות הרע בעיניו ויפחד על נפשו ממאמר רז"ל שדרשו מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/עמוס/ד#|עמוס ד]]}} מגיד לאדם מה שיחו ואמרו כי אף שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין. עוד עוברים בשאט נפש על הדין השני של השו"ע ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רלא#|סימן רל"א]] כי החובה על האדם להיות כל מעשיו רק לש"ש ואם מתערב במעשיו כוונה אחרת ומחשבה זרה אז המעשה הזאת פגול הוא והאיש אשר אלה לו אשר הוא מקיים את שני הסעיפים האלה בוודאי ידריך את בניו בדרכי התורה והמצות. '''ובאלו''' אמרו מקדימין ולא מאחרין להשיג היראה ואל יתהלל ביום מחר לומר מחר אשיג היראה ומחר אעשה כדבר המלך מלכו של עולם, כי לא תדע מה יולד יום שמא מחר בא ואיננו. ועל זה אמרו רז"ל ישוב היום שמא ימות למחר. '''אך''' כיצד יגיע האדם אל היראה להשיג אותה על אמיתתה, למדנו החכם מכל אדם {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כב#|משלי כב]]}} עקב ענוה יראת ד' למדנו כי הענוה היא מן הדברים המקדימים ליום הכניסה לכנוס על ידה ליראת שמים. '''ועד''' היכן גדול כח הענוה נוכל לדעת מזה משה האיש אשר ידענו מה היה לו, כי היה אב לחכמים לקודמים לפניו ולבאים אחריו עד שהתורה העידה עליו ולא קם עוד בישראל כמשה עוד נביא, והיה כאשר ירים משה ידו בתכלית הרוממות עד אשר לא היה שום מדה טובה בעולם אשר לא היה שלם בה בתכלית השלימות עד אשר עלה לשמים שיאו. ואחר כל השבח הזה כסתה התורה על כל מעשיו הטובים ועל כל מדותיו היקרות שלא להלל ושלא לשבח אותו בהם בפרטות רק בזאת יתהלל המתהלל והאיש משה ענו מאד ללמד ענוים דרכו להתדבק בהמדה היקרה הזאת ואז יקויים בהם בבעלי הענוים מה שאמר דוד המלך ע"ה {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לז#|תהלים לז]]}} וענוים ירשו ארץ, חיי עוה"ז וחיי עוה"ב, כי הענו בוודאי יקיים מאמר החכם שאמר אם תקבל כל הבא עליך בעוה"ז באהבה אז יהיה לך עוה"ז ועוה"ב. '''ולכן''' מאחר שכל כך גדולה מעלת הענוה החובה על האדם לדעת כללותיה ופרטיה ודקדוקיה איך להתנהג בה ולדעת מה זה עיקרה של הענוה האמיתית ולדעת הששה אותות אשר בהם נכרת מדת הענוה והמה מובאים בספרי קודש. '''ואלה''' המה הששה אותות אשר בהם יבחן האדם אם הוא ענו באמת או הוא רמאי וצבוע: א) מי שמביישים אותו ויש בידו לנקום נקמתו מהמבייש והוא מוחל על עלבונו זה אות נאמן שהוא ענו. ב) אם בא לו נזק בממונו וצער וצרה והוא מקבל עליו באהבה ומצדיק עליו הדין גם זה עד נאמן על הענוה. ג) מי שמשבחים אותו על מעשיו הטובים והוא מצטער על זה ואומר כי כל מה שעושה הוא כטפה מן הים נגד מה שהוא חייב לעשות ואם אין בו מה שמשבחים אותו גוער בזה המשבח ואומר אינו אמת מה שאמרת ואינו מתבייש להודות על האמת גם זה עד נאמן על הענוה. ד) זה שנותן לו הקב"ה עושר ובנים וכל אשר הוא עושה מצליח והוא משפיל א"ע לפני הקב"ה וכנגד עניים, זה סימן מובהק על הענוה. ה) הרואה חובה לעצמו אם עשה לחבירו דבר שאינו הגון והוא מכניע א"ע לפניו ומפייסו הן בממון הן בדברים הנה ענוה זו היא טובה במאד מאד. ו) המלביש את עצמו בענוה ומדבר בנחת עם בני ביתו ועם כל אדם ונאמן במשאו ומתנו ובכל עסקיו זה הוא ענו באמת. '''וזאת''' לדעת כי אם יחסר לו להאדם אות אחת מהששה אותות האלה ידע נאמנה כי עדיין לא שלם במדת הענוה והחובה עליו להשתדל ולהתחזק להשיגה עד תכליתה ולקיים מה שכתבו כי בכל המדות ילך האדם בדרך בנוני ובענוה יבחר לו הקצה האחרון כי היא מרגניתא דלית לה טימא וכאשר יהיה ענו באמת יכנס על ידי זה להאוצר הגדול של יראת שמים ליראת הרוממות ולאהבת הש"י ויקויים בו מאמר הכתוב {{ממ|פ' יתרו}} בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו: והמלך החכם אמר {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ג#|קהלת ג]]}} ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ואלקים עשה שיראו מלפניו. וכתבו המבארים כוונת הכתוב כן כל אשר יעשה אלקים כלומר כל מה שנגזר על האדם מההשגחה העליונה קודם יצירתו, שיהיה עני או עשיר, כמו שאמדו חז"ל {{ממ|[[בבלי/נדה/טז/א|נדה טז]]}} הוא יהיה לעולם אבל צדיק ורשע לא קאמר כי על זה אין גוזרין על האדם והבחירה חפשית ביד כל אדם לעשות כטוב והישר בעיניו כמו שאמרו רז"ל {{ממ|[[בבלי/ברכות/לב/א|ברכות לב]]}} הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכל זה למה לפי שאלקים עשה שיראו מלפניו כי אם היה נגזר גם יראת שמים מהקב"ה אז לא היתה הבחירה חפשית ביד האדם ולא היו מתיראים מהש"י כי היה פתחון פה להאדם לומר כי מן השמים נגזר שיהיה רשע אך מאחר שהבחירה היא ביד האדם להיות צדיק או רשע אין לו שום פתחון פה, לכן עשה הקב"ה כן כדי שיראו מלפניו. '''והנה''' אספלנית דכולי כיבי, ורפואה בדוקה ומזור ותרופה לכל חולי הנפש, ולהשיג היראה והענוה על אמיתתם, הוא הלימוד ספרי מוסר לא מן השפה ולחוץ רק יתבונן היטב בהדברים אשר הוא רואה בהם כמו שכתב רבינו תם ז"ל בספר הישר {{ממ|}} וז"ל כל אדם הבא לעבוד עבודת האל לקבל עליו עול יראתו באמת צריך תחילה שיהא לו ספר כולל זכרון העונשים להרשעים ונוראות בריאת שמים וארץ ויהיו כתובים לפניו במלין קצרים להביט בהם בכל עת ויחזיק עליו בשבועה לקרות בו עכ"פ פעם אחת בכל שבוע בנחת ובכוונה וישים לבו על ענייניו עכ"ד. '''ועיקר''' הכל כי חובה על איש לבקש תמיד רחמי שמים כי הש"י יאיר עיניו במאור תורתו ללמוד על מנת לקיים. ויתחזק בכל כחו שיתקיים בו מאמר הכתוב {{ממ|פ' שמיני}} והתקדשתם והייתם קדושים, הכוונה בזה אם אתם תראו להתקדש תמיד ולהתרחק מן כל העבירות ומהרהור עבירה ותתחזקו בעשיית הטוב והישר הנני מבטיח לכם כי תהיו קדושים ואני אסייע אתכם על זה כמו שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו. '''וכל''' איש הרוצה להתקדש עליו לרעת מה שכתב בספר "[[ידי משה (אלמושנינו)|ידי משה]]" מהגאון המקובל מהר"מ אלמושנינו זי"ע וז"ל המשפט בדין של מעלה יהיה לא לבד על הנגלה ממעשיו מה שעשה בפועל ידיו ממש אבל גם על חלק הנעלם יבוא ג"כ במשפט כי גם ההרהורים והרעיונות והכוונות אשר חשב במעשיו הכל המה ערוכים ושמורים לעת מועד ועל הכל יהיה מוכרח להשיב עליהם ביום הדין הגדול והנורא וזה שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/יב#|קהלת יב]]}} כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם עכ"ד. '''וכתבו''' חכמי המוסרים כי האיש אשר הלך כל ימיו שובב בדרכי לבו הרע וקשה לו מאד לעשות תשובה כי הוא דומה לטס כסף שהיה טמון בקרקע זמן רב והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו ע"כ צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראה הנאה. כן האיש הזה אשר כל ימיו הלך לפי דרכו ומנהגו ונשקע בעמקי המדות צריך ללטוש שכלו ולהרגיל בעבודת הש"י עד שיהיו המדות הטובות טבועות וקשורות בלבו אך רעת האדם רבה היא והוא שוכח כי לא למנוחה הוא בעוה"ז אלא לעמל וטורח כמאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ה#|איוב ה]]}} כי אדם לעמל יולד וזה הוא ד"ת ללמוד על מנת לעשות והאדם שוכח על זה ותמיד הוא מתאוה תאוה להבלי עוה"ז ותמיד הוא מורדף על צווארו בעול דאגדת הפרנסה, על כן אין עתותיו בידו לעשות חשבון של אמת בנפשו איך הוא בעבודת הש"י ואין יראת ד' לנגד עיניו ואינו חושש לזה כלל על שהוא רחוק מעבודת הבורא ב"ה ועושה הרע בעיניו. וכבר התאונן על זה חכם אחר ואמר: :אוי להם להפתוחי עין ואינם רואים: :אשר מדרכי היושר והצדק המה תועים: :ומחמת הקנאה והתאוה והכבוד המצויה: :על כן אמונתם ובטחונם בהש"י רפויה: ומה נורא ואיום לראות המחזה הזה אשר הרבה אנשים אשר היו בהם עוד איזה נצוצות של יראת ד' אך יען כי גם המה אינם מתבוננים במה שכתבו המוסרים: {{מרכז|'''האדם ישן והיצר הרע ער'''}} אי לזאת גם מהאנשים האלה נכבה מעט מעט הניצוצות האלה של יראת שמים מקרב לבם וגם המה נשארים טמונים באפר התאוות המגואלות של הבלי עוה"ז והשונא הגדול הוא היצה"ר מכניס בלבם אהבת התענוגים לרדוף אחריהם כל ימי חייהם ועי"ז יתרחקו גם המה מעט מעט מעבודת הש"י ומלימוד התורה ומקיום המצות בדחילו ורחימו ואז ריקם ישובו לבית עולמם ריק מתורה ומצות ומע"ט ומלאים עונות וחטאים ופשעים. ומעטים המה האנשים המתבוננים במה דאיתא באבות דרבי נתן {{ממ|}} וז"ל רבי יהודה הנשיא אומר כל הרודף אחר תענוגי עוה"ז מונעים ממנו תענוגי עוה"ב: כי עיקר מסך המבדיל בפני הקדושה הוא ההנאה והתענוג שהאדם מתענג אפילו בדברים המותרים וההכרחים אם אין כוונתו בהם לעבודת הש"י רק שעושה הדבר הנצרך בשביל התענוג וההנאה הנה בזה פוגם את נשמתו וכתבו הס"י כי כל התענוגות שהאדם מקבל בעוה"ז שלא במקום מצוה יצטרך להחזירם ביסורים או ביסורי עוה"ז או ביסורי חבוט הקבר ואינו מרויח בהם כלום וכל התאוות המה באים מכח היצה"ר אשר הוא חזק מאד אצל כל אדם ומפתה אותו לרדוף אחרי כל התאוות והמותרות מהבלי עוה"ז. '''לכן''' העצה לזה, יתן האדם את לבו להתבונן במה שכתב בספר הישר לר"ת ז"ל וז"ל: הנה בכל עת נלחם היצה"ר עם השכל. ואם תראה אדם הולך בדרך מישור תדע כי השכל גבר על היצה"ר והכניעו. וע"כ אנו צריכים וחייבים לעזור להשכל במלחמתו כי היצר והשכל הם שני גבורים נלחמים זה עם זה רק היצה"ר תקיף מן השכל מפני אכזריותו וקושי טבעו ולכן אנו צריכים לעזור להשכל במלחמתו ועל זה נאמר {{ממ|פ' נצבים}} ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע זה השכל והיצה"ר וצוה הש"י לעזור להשכל כמו שנאמר ובחרת בחיים עכ"ד אך אנו צריכים לחפש אחר עצות נכונות במה נוכל לעזור תמיד להשכל להגבירו על היצר הרע אחרי אשר התאוות המה לנגד עיני בני אדם. והנה זה מצאנו ראינו מה שכתב הגאון הקדוש בעל אור החיים זצוק"ל {{ממ|}} וז"ל הצדיקים לבם ברשותם והגם שמתאווים תאוה הנה אז יבחר השכל שהיא הנשמה להמנע מן התאוה הזאת אבל הרשעים הם מסורים ביד יצרם וכל אשר הרשע יחפוץ לא ימנעהו הרצון כי פגם נשמתו עד שהיא נכנעת לפני הרוח שבלב ולכן אמר אני ד' אלקיכם כלומר כי הש"י השרה בהנשמה את אור שכינתו ומצד זה יש כח באדם לנצח החפץ עכ"ד: '''ואשרי''' האיש, ומאושר הוא האיש, אשר גבר שכלו על תאוותו ומקיים מה שכתב בספר הקדוש [[חובת הלבבות]] {{ממ|}} וז"ל ראוי לך אחי לפרוש את עצמך מן התענוגים המותרים עד שיהיו בעיניך בבחינת דברים האסורים עכ"ד וכתבו המוסרים כי כל איש המתרחק מן תענוגי עוה"ז אז אין הזוהמא מבדלת בינו לבין המקום ואז הוא בטבעו לירא מד' הנכבד והנורא כי כל זמן שהאדם משלים תאוות נפשו הבהמיות מטיל בו ארס החטא וכאשר הוא הולך אחר גרונו מחשיך את הנפש כי כשזה קם זה נופל. '''והנה''' הלצים אשר לצון חמדו להם אומרים מה נעשה כי הגיהנם הוא בספר [[ראשית חכמה]] ותאוות עוה"ז המה לנגד עינינו, אם היה הדבר להיפך כי הגהנם היה תמיד לנגד עינינו והתאוות היו טמונים בספר ראשית חכמה אז היינו משליכים את התאוות אחר גופנו והיינו עוסקים תמיד בעבודת הש"י לקבוע עתים לתורה ומע"ט. אך האמת לא כן הוא, כי החכם יוכל להשליך כל תאוות עוה"ז אחרי גוו שלא להתאוות להם אף בלבו בהתבוננו במאמר רז"ל שאמרו במכלתא על הפסוק {{ממ|פ' בשלח}} ולקטו דבר יום ביומו מי שברא יומו ברא פרנסתו ובוודאי הדברים הנצרכים לעצם חיותו ישלח לו הש"י ויחשב בלבו כי לא לתענוגי העולם שולחתי הנה רק לעשות מלאכתי מלאכת שמים לעסוק בתורה ובמצות בכל אשר תהיה לאל ידי לעשות ובמו שחובה על כל איש וזה כל אדם כאשר הוא חולה ר"ל רואה להשתדל שישאר בחיים להחיות גופו לכן הוא מקבל סמים מרים מאד וגם כריתות אבר והכויה והדומה לזה, גם הוא מפזר ממון רב למי שירפאנו ויודה להרופא על חסדו. ועתה ק"ו הדברים, כי יש יתרון לתקון הנפש לרפאות אותו מחליו באשר יש יתרון להנפש על הגוף כי הגוף הוא רק כלי להנפש והגוף הוא דבר כלה והנשמה היא נצחית: לכן החובה שיסבול האדם בתיקון נפשו ממרירת הרפואות כפלים ממה שיסבול לתקון גופו. וכש"כ שתקון הנפש יותר קל ואין כל כך יגיעה כמו תקון הגוף כי לתיקון הנפש אינו צריך סם מהסמים המרים ולא הוצאות ממון ולא שאר עניינים כבדים רק להשקיט הנפש והרגיל במדות הטובות בדבר הקטן אשר ההרגל קל בעיניו ואח"כ יתחזק להרגילה בדבר גדול ממנו מעט וכן יעשה תמיד עד שתהיה מורגלת בדבר הגדול כמו בדבר הקטן ועל דרך זה יהיה לו ההרגל קל מאד ואז נקל לו לקיים מאמר החכם: {{מרכז|בממון, הבט למטה ממך ותדע יתרונך ותודה לנותן לחמך. אמנם במעלה, הבט למעלה ממך ותדע חסרונך ותוסיף תומך.}} '''ועיקר''' הכל ויסוד הכל החובה על האדם לדעת מה שאמר החכם מכל אדם {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יד#|משלי יד]]}} יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות כלומר מה שהדרך ישר לפני האיש לפי שיטתו לכן זה גורם לו כי אחריתה דרכי מות ולא ישוב מאוולתו לעולם. '''ובספר''' [[כוכב מיעקב]] {{ממ|}} כתב על זה משל נאה לשני הולכי ארחות הטועים מן הדרך הישר והלכו בדרך לא טוב. אחד היו לו מרכבה וסוסים קלי המרוץ, והשני התנהג בכבדות. והיה זה מתקנא בחבירו באשר יגיע למחוז חפצו חיש מהר, ובאמת איננו כך ונהפוך הוא, כי השני בנסעו לאט לא הרחיק את עצמו הרבה מן הדרך הישר ונקל לו לשוב בטרחא מועטת אבל חבירו לקלות מרוצתו התרחק כמה פרסאות ורב לפניו הדרך לשוב אל דרך הישרה. כן ממש ההבדל בין העושה עבירה ויודע שחטא בזה אך עשה למלא תאוותו, אז יש תקוה לאחריתו כי כאשר יגיע אליו איזה עונש ישים את לבו להתבונן בזה בינה כי על חטאו מצאהו העונש הזה ויעשה תשובה ויתנחם על אשר חטא. לא כן מי שסובר שהוא עובד ד' במעשיו, אז אין שום תקוה לאחריתו. כי הוא וודאי לא יחדל מעשות עוד את מעשהו בעבור העונש ותשובתו נשארה מעל, כי עוד יוסיף סרה אחרי אשר הוא חושב כי בזה הוא קונה שלימות לנפשו. וזה מערמת היצה"ר כי הוא יביא על האדם חצי שנונים וגחלי רתמים ואומר מצחק אני, והאדם יחשבהו לאוהב לו ומבקש טובתו ויעזרהו על כמה וכמה חריצות והשתדלות לחשוב על עבירות שהם מצות למעול עי"ז בד' ובתורתו עד יפלח חץ כבדו ופתאום יבוא אידו. ודע כי כמו שאין שום איש מאנשי בני אדם בטוח בעצמו מפגיעת היצה"ר בו ואין יום מימי חייו ולא רגע מרגעיו שלא יוכל ללכוד אותו ברשתו בהתעלם ממנו כי דוב אורב הוא לו בתמידות כמו שאמרו רז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך. כן אין דבר מהדברים מובטח מפגיעת היצה"ר ולא תחשוב כי אין היצה"ר שליט בהאדם כי אם לתת לפניו מכשול להחטיא אותו בדברי עונות, לא כן הדברים כי כמו אשר ביד היצר להשחית את נפש האדם ע"י עבירה כן יש בכחו להכשילו עם דבר מצוה מן המצות לעשות המצוה שלא כתיקונה כדי שלא תעלה לרצון לפני הש"י ולחשוב על עבירה שהיא מצוה וליפול עי"ז בפח יקוש של יצרו הרע. ובדבר זה יכשלו כמה בני אדם לעשות דברים שאינם מהוגנים וחושבים עליהם כי המה מצות עכ"ד. '''ומובן''' הדבר כי הדברים האלה אין להם שיעור והרבה דרכים בענין זה של עניני יראת שמים ועניני תיקון המדות. אי אפשר לחשוב כל כללותיהם פרטיהם ודקדוקיהם ולהעלותם על הספר אך תן לחכם ויחכם עוד. ומי שלבו ער להחכמה יבין מעצמו איך להתנהג בעולמו, איך לעשות חובתו באמונה גם בהדברים שאינם כתובים בספר: אך הכלל הזה ינקוט כל איש בדעתו: :כי הסכל אשר לא יפלס מעגלותיו בפלס: :הוא יהיה בעלמא דקשוט ללעג ולקלס: :והכסיל אשר בחושך ילך בחושך שמו יכוסה: :ובעולם האמת יהיה לחרפה ולבושה: :והרודף תמיד אחר קנאה ושנאת הבריות: :יורידו אותו קודם זמנו לשאול תחתיות: :וכאשר בעוה"ז היתה צרה גוררת לו עוד צרה: :כן בעולם האמת יהיה אחריתו וסופו מרה: :לא כן האיש, על החכמה מבלה כל ימי חייהו: :אז בעלמא דקשוט ימצא על מעשיו הטובים אשרהו: :והאיש אשר יראתו היתה קודמת לחכמתו: :ישמח ויגיל בצדקתו בבוא אליו עת חליפתו: ואמת הדבר וברור כשמש כי יסוד היסודות ועמוד התוך אשר עליו נשען כל מעשה האדם שיעשה רק הטוב והיושר ומעשה כושר, זהו כי יעשה האדם תפלתו לד׳ על פרנסתו לצרכי גופו רק לטפל, והעיקר יהיה אצלו להתפלל תמיד אל הש"י בלב נשבר ונדכה על צרכי נשמתו כי הש"י יטהר את לבבו לחשוב תמיד איך לירא מפניו ואיך לעשות תמיד הטוב והישר בעיני אלקים ואדם. וחובה על האדם לדעת מה שאמרו רז"ל אדם נדון בכל יום ולכן מאחר שהוא בספק אבדן נפשו ר"ל ע"י העבירות שהוא עושה בכל יום ועתה מי הוא פתי אשר יערב את לבו לבקש רק על עניני הגוף נגד ספק אבדן נפשו חו"ש שהוא במבוכה גדולה. '''והגאון''' הנורא שר התורה רבינו חיים מוואלזין זי"ע דימה את האיש הזה אשר יעוררו אותו משנתו בנחיצה ואומרים לו מהר המלט על נפשך כי אחזה האש מסביב בכל קירות הבית והוא ישיב להם אני צריך להמתין עוד כי כינה עוקצת אותי ואני צריך לרדוף אחריה להנקם ממנה ולהורגה הנה וודאי לשוטה ולמשוגע יחשב האיש הזה אך כאשר יעשה האדם העיקר לעיקר לבקש מהש"י על צרכי נשמתו אז בוודאי ימלא הש"י משאלות לבו לטובה ויזכה לעבדו באמת ובתמים וטוב לו סלה: '''ובדרך''' כלל יש עצה נכונה לכל איש להתרחק מן העבירות ולהזדרז לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, יתבונן בדברי קדשו של הגאון הקדוש בעל השל"ה ז"ל. ואלה המה דבריו: יזכור האדם מאמר החכם אם אתה עושה העבירה, ממה נפשך, אם תחשוב כי האל יתברך רואה אותך מה מאד העזת פנים אתה יודע וחושב כי הנה רואה אותך ממ"ה הקב"ה ואיך תמרוד והוא רואה אותך, אין עזות גדול מזה. ואם תחשוב שאין רואה נמצא אתה כופר ומכחש וגדול עונך מזה כי אתה כופר בעיקר האמונה. ומי זה האיש אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתות משונות קודם שיכפור בעיקר האמונה. הנה מחשבה זו יחשוב האדם ויתבונן בבוא דבר עבירה לידו וינצל ממנה: ועל זה אמר התנא {{ממ|[[משנה/אבות/ב#|אבות פ"ב]]}} דע מה למעלה ממך עין רואה, כי ענין בן אדם בשלש אלה מחשבה דבור מעשה. נגד המחשבה אמר עין רואה כמו שנאמר ד' יראה ללבם ונאמר רואה כליות ולב. נגד הדבור אמר אוזן שומעת. ונגד המעשה אמר וכל מעשיך בספר נכתבים: עוד יש דרך שתהיה לזכרון תמיד לעיני האדם ואז ימנע את עצמו מחטא שיזדמן לו ויזדרז בקיום הטוב לקיים מצות הש"י. וזהו כשבא לידו איזה מצוה יזכור אולי הקב"ה מנסה אותו הפעם ההוא לדעת אם ישמור מצותיו אם ימנע מלעבור על רצונו כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה ואלקים נסה את אברהם וכן כתיב {{ממ|פ' תצא}} כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלקיכם ובוודאי אלו היה יודע האדם שהקב"ה מנסה אותו הפעם ההוא אז אף אם היה הפחות והגרוע מישראל היה בורח מן העבירה והיה רודף אחר המצות כדי לעמוד בנסיון: ומדה זו כמה פעמים ובפרט בענין העושר שכמה פעמים ניתן לאדם בשביל לנסותו איך יתנהג בממונו. ודבר זה ישים האדם אל לבו תמיד בהזדמן לפניו עבירה או מצוה ואז ימאס ברע ויבחר בטוב: עוד יזכור אולי במעשה הזה הוא מכריע אם הוא דבר עבירה אז תכריעו לכף חובה ויהיה רשע גמור ואם הוא דבר מצוה אולי מצוה זו תכריע לכף זכות ויהיה צדיק גמור נמצא במעשה הזה הוא גורם לכל פעולתו אשר פעל כל ימי חייו: ומי זה האיש אשר לא יתפעל להיות סור מרע ועשה טוב בהעלותו על לבו הרעיון הזה וככה יהיה זוכר תמיד להתבונן בכל דבר אשר יארע לו. וכן אמרו רז"ל {{ממ|[[בבלי/קידושין/מ/א|קדושין מ]]}} לעולם יראה אדם עצמו ואת כל העולם כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה: החוט המשולש הזה לא ינתק, לא תשכח, זכור תזכור תמיד כל ימי חייך ואז את נפשך תציל וטוב לך: ואפשר כי על שלש אלה רומזת המשנה: עין רואה, היא הדרך הראשון, תחשוב כי הש"י רואה אותך. אוזן שומעת, הוא רוצה לשמוע ולהבין מה יעשה האדם, הוא הדרך השני ענין הנסיון אשר זכרנו. וכל מעשיך בספר נכתבים, זהו דרך השלישי הם מעשים טובים ומעשים רעים הנם בכף זכות ובכף חובה והלכה כדברי המכריע עכ"ד. '''גם''' אלה דברי חכם אחד מחכמי הדורות אשר היו לפנינו אשר גם דבריו הקדושים המה די והותר לעורר לבב האיש הישראלי להתחזק בכל כחו שלא לעבור על שום עבירה ולא יעשה שום דבר נגד רצונו של ממ"ה הקב"ה. והמה דברי הגאון החכם הכולל בעל ספר [[בינה לעתים]] {{ממ|}} שכתב על מאמר רז"ל {{ממ|[[בבלי/סוטה/ג/א|סוטה ג]]}} תניא היה רבי מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי. אמר ריש לקיש אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. וכתב על זה וז"ל טעם סמיכת שני המאמרים האלה זה לזה כי קשה על האיש החוטא איך לא ישים לב אף שחוטא עתה בחדרי חדרים אין רואה ואין שומע אבל יבוא יום שתגלה חרפתו בקהל גדול בעולם האמת לפני עם רב צדיקים וחסידים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. אבל בעוה"ר היצה"ר מסמא את עיניו ומטעה את לבו שלא יזכור בזה או שלא ישגיח בו רק בדבר שנראה לעיניו והיש שטות גדול מזה ולכן סמך מאמר ריש לקיש אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. '''והנה''' לפעמים יקרה שאדם גנב איזה דבר או עשה דבר מכוער ונתוודע לבני אדם. אז כמה רעש יש, כמה מדברים ממנו בשווקים וברחובות בשכבם ובקומם והוא מתבייש להרים פניו בפני העולם ויש לו צער גדול מזה אשר לא ישוער: אבל כשחוטא בסתר אינו מצטער כלל כי אין אחד יודע ואינו מעלה על לבו לדאוג על עון זה ואומר שלום יהיה לי אף כי בשרירות לבי אלך אך על פי האמת יותר יש להתבייש ולהצטער כאשר הוא עושה עון בסתר בחדרי חדרים ואינו משיג על זה שום צער ושום בושת ואין לו שבירת הלב כלל עבור זה ואין מי שילעיג ויתלוצץ עליו עבור זה דאם כן אין לו שום צער בעבירה זו שימורק העון ויתכפר קצת עי"ז רק כולה נחת ושמחה. אבל יבוא יום המר, יום הקשה, ואז יהיה בעולם הנצחי רעש גדול וחזק עבור זה ויפרטו לו הכל איך עשה עון זה ועון זה. באיזה מקום, באיזה זמן, באיזה חשקות, באיזה שמחת לב. ויכריזו עליו בעולמות העליונים דא פלניא דמריד במריה, מריד בקוב"ה, מריד באורייתא, ושם יסבול חרפות ובושת יותר נגד מה שלא סבל כלל בעוה"ז ואז יהיה מר לו מר בלא שיעור וערך עכ"ד. '''וכתב''' בספר היקר [[יערות דבש|יערת דבש]] מהגאון רבינו יהונתן מפראג זצוק"ל {{ממ|}} כי יש רשעים אשר תיכף אחר מותם באים הקליפות והמשחיתים והמקטריגים אשר ברא בעונותיו וחוטפים את המת ודנין אותו ביסורים קשים ומרים ר"ל ומניחים על על מקום המת עץ או אבן כדמות המת הזה והבנים צועקים אבי אבי אבקשך מחילה אבל באמת לא אביהם הוא ורק הוא אבן דומם או עץ בעלמא. וזה שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#|ירמיה ב]]}} אומרים לעץ אני אתה ולאבן את ילדתני עכ"ד: והגאון החסיד מווילנא ז"ל כתב לפרש כוונת הכתוב {{ממ|[[ביאור הגר"א/משלי/יט#|משלי יט]]}} כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעיו רחקו ממנו וז"ל כל אחי רש הם העבירות שעשה בעוה"ז הם שונאיו שמייסרים אותו בעוה"ב (רצה לומר הרש והעני מתורה ומחמת זה בא לידי עבירות ודומים בעיניו כאחים אהובים בעוה"ז אולם אחר פטירתו מיסרים אותו ביסורים כשונאים גדולים) אף כי מרעהו רחקו ממני כלומר אף מעט מצות שיש לו והם רעיו באמת המה רחקו ממנו כי המלאכים אשר המה נבראים מן המצות לא יתראו להאדם אלא בכלות עונותיו וכל זמן שנמצאו עליו עוד עבירות אזי אינם באים לו המלאכי מליצים מהמצות כיון שיש אתו עדיין עבירות הרבה עכ"ד. '''ואמת''' הדבר כאשר ירבה האדם להעמיק להתבונן בדברי מוסרים כאלה הנה אז בהעלותו על לבו כי יוכל היות כי הוא רחוק גם ממדריגת הבוננים ואם לא יתחזק להטיב דרכו ולתקן בתשובה כל עונותיו אזי מרה תהיה אחריתו אז בוודאי תאחזנו חיל ורעדה ויפחד לנפשו מהעונשים הגדולים המזומנים בעלמא דקשוט לשלם לעושים הרע בעיני ד' לכן זאת העצה היעוצה להאיש אשר הוא ירא לנפשו וחפצו לעשות רצונו של הקב"ה ועכ"ז אינו מתבונן על דרכו כי מרוב ההרגל שהורגל בעבירות קשה לו לפרוש מהם. הנה אם כה יעשה ימלט נפשו שלא יפול ברשת היצר הרע אשר הוא פורש רשתו על בני אדם. '''הנה''' תיכף בהקיצו משנתו ופקח את עיניו, יעשה כמו שכתב בשולחן ערוך ויאמר בכוונה: מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתיך. ויחשוב אז בלבו: הנה אני נותן שבח להש"י על אשר החזיר לי נשמתי ועתה אם אכעיסנו ח"ו ואעשה הרע בעיניו למה לי חיים הלא כבר אמרו רז"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/עא/א|סנהדרין עא]]}} מיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם שאין מוסיפין לחטוא וכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בא לעולם ועתה איך אתן לו הודאה על אשר החזיר לי נשמתי אשר אין זה לטובתי, לכן החובה עלי לקיים כל אשר יש בכחי לקיים ממצות הש"י ולשמור את עצמי שלא להלכד בשום דבר ובשום דבור של איסור. '''ואחר''' אשר גמר לומר השבח הזה של מודה אני, ואחרי אשר התבונן בינה באמיתת הדבר אשר כתבנו לחשוב כזאת. הנה אז יאמר זה הנוסח בכוונה גדולה וגם אותו יאמר קודם נטילת ידים: :'''אב''' הרחמים, יהי רצון מלפניך שתעזרני שלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, כי גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך רק השאור שבעיסה מעכב אותי, לכן אבקש ממך שתעזרני ותצילני מידו ולא ישלוט בי היום ובכל יום ואהיה עבד נאמן לעבודתך לעבדך באמת ובתמים כל הימים כן יהי רצון אמן. '''ואח"כ''' יקיים כל דיני השו"ע אשר החובה על האדם לעשות בקומו ממטתו ואח"כ ילך להתפלל באימה וביראה ולא ידבר שקר לפני אביו שבשמים כי הוא אומר בפיו אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, לכן יהיה מורא שמים עליו ולא יזלזל חס ושלום בקדושת הבתי מדרשים כי העון הזה נעשה בעוה"ר כהיתר מחמת רוב ההרגל שהורגלו בזה ויתפלל תפלתו בכוונה כמצוה עליו ויזהר בכל הדברים השייכים לפסוקי דזמרה ולק"ש וברכותיה ולתפלת שמונה עשרה. וחובה על כל איש לדעת מאמר רז"ל {{ממ|[[בבלי/מנחות/מב/א|מנחות מב.]]}} כל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה. וכתב רש"י ז"ל כי ד' פרשיות יש בהם ואכל חדא קיימי תרי עשה, דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך עכ"ד. ודבר זה ידוע מה שכתבו הפוסקים כי כל מי שאינו מניח התפילין כדין או שאינם כשרים כדינם, לא לבד שאינו מקיים מצות התפילין ועובר בשמונה עשה אלא שהוא מברך הרבה ברכות לבטלה שהוא עון פלילי ועל המניח תפילין כדין ואינו מסיח דעתו מהם אמרו רז"ל {{ממ|[[בבלי/מנחות/מד/א|מנחות מד]]}} כל המניח תפילין מאריך ימים. '''והנה''' אם כה יעשה אז בהכלל שמסרו לנו רז"ל כי מצוה גוררת מצוה יזכה לעשות עוד מצות לקבוע לו ג"כ עתים לתורה אחר התפלה ללמוד על מנת לקיים ואז כאשר ילך אח"כ לעסקיו במו"מ או למלאכתו יעסוק באמונה ולא יעשה שום עולה לשום איש ולא ילכד בשום עבירה שבין אדם לחבירו. '''ויקויים''' בו מאמר הכתוב {{ממ|פ' משפטים}} ונקרב בעל הבית אל אלקים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, הכוונה בזה על דרך רמז כי כאשר לא ישלח ידו במלאכת רעהו כי לא יעשה שום עולה לשום איש במו"מ, אז יהיה קרוב אל אלקים ויקויים בו מאמר הכתוב קרוב ד' לכל קוראיו. '''וכבר''' נודע מספרים קדושים כי התפלה בכוונה תועיל מאד לטעת בלב האיש אמונה ובטחון ואז כאשר יהיה לו אמונה ובטחון באמת יוכל לקיים כל מה שמוטל עליו לעשות בעבודת הש"י כמו שאמרו רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ויזכה להשיג ארחות חיים ויזכה לחיי עוה"ב. '''ובאמת''' הוא אחת מן הפליאות כי האדם אשר הוא בחיר כל היצורים וחותם תכנית לכל הבריאה אשר הכח בידו להיות חוקר לכל תכלית ולהתהלך בסתר תהום החכמות והמדעים להיות מושל ברוחו וביצרו לבלי לרדוף אחר הבלים אשר המה מרבים הבל שיש בהם עונות וחטאים ופשעים ר"ל ומדוע לא יתבונן כי החובה עליו להיות תמיד שטח בחלקו והוא רק בחלק רעהו יתן עיניו. ולבו קטן כמלא פי פך ותאוותו גדולה כים. ימיו בקב נמדדו ואין קץ למשאלות לבו. רוח קל ימיתוהו והוא מתעבר ובוטח ותמיד הוא רועה רוח ורודף קדים כל היום לעסוק בהבלים הרבה וגורם לו רעה בזה ובבא ומדוע לא יתן האדם את לבו להתבונן כי החובה עליו לקיים מה שכתבו המוסרים לתת לב על מעשיהם של הצדיקים קדושי עליון הראשונים ע"ה וכן בכל דור ודור נמצאים אנשים ישרים וצדיקים וחסידים אנשי מעשה אשר גם המה מלובשים כבגוף וחומר כמונו ועכ"ז עוסקים בתורה בשקידה רבה ועושים מצות ומע"ט ונמצא בהם כל המדות היקרות. ועתה מדוע המה יכולים לעמוד בכל אלה ולא אנחנו. ואם אמר יאמר העבד העובד רק עבודת גופו ואינו דואג על צרכי נשמתו כי הש"י עוזר להם ללכת בדרכי התורה והמצות, הלא ידענו מאמר רז"ל {{ממ|[[בבלי/ברכות/לג/א|ברכות לג]]}} הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אך באמת בהחכמים האלה נתקיים בהם מאמר רז"ל בא לטהר מסייעין אותו ובדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו. ובהכסילים מתקיים מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירושו למסכת אבות כי האיש אשר לבבו מלא תועבות ונפשו לא מטוהרה ומלוכלך בעבירות ר"ל אז איש כזה גם בעשותו איזה מצוה אינו מרגיש בה כל טעם וערבות. יען כי כבר נתקלקלה הרגשת נפשו ונתקשה. והוא כמו האיש אשר מלא את בטנו במאכלים גסים ופשוטים מגודל רעבונו ואז אח"כ כשבא לידו גם מאכל טוב וערב לא ינעם לחיכו מפני שכבר אכל מאכלים מרובים לשובע. וזה שאמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ה#|ישעיה ה]]}} האומרים לרע טוב בראשונה הנה אח"כ בעל כרחם אומרים לטוב רע. אי לזאת כל איש ישראל אשר רק אם יחפוץ ללכת בדרכי התורה והמצות לקבוע לו עתים לתורה ללמוד על מנת לקיים בוודאי ישלח לו הקב"ה עזרתו מקודש ולפי ערכו יוכל לצאת ידי חובתו בעבודת הבורא ב"ה ובפרט בדור הזה אשר קרנה של התורה הקדושה תרד פלאים מיום אל יום בוודאי תכפל שכרו של האיש הקובע עתים לתורה כמו שאמרו רז"ל {{ממ|בירושלמי ברכות פ"ט}} תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, אם ראית בריות שנתייאשו מן התורה עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם. ואשרי האיש אשר מראה לטושה היא לו להתבונן על כל דרכי התבל איך כמה בני אדם מאבדים ומבלים את ימי חייהם הקצרים בהבלים הרבה ופתאום יבוא להם המות האכזר וחוטפם מן העולם ואחר שכלו ימיהם בהבלים הרבה המה מקבלים עונשים בעולם האמת ומאושר האיש אשר נפשו חשקה בתורה ומע"ט כי אחריתו יהיה לעונג ונחת ומאושר הוא האיש אשר בחייו לא יעלים עיניו מהאוצרות אשר בידו להשיגם כל ימי חייו המה התורה והמצות ואת הבלי עוה"ז ישליך אחרי גוו ולא יתאוה אותם אף בלבו איש כזה נוחל לו שני עולמות כי בזה העולם ישליך מעליו הדאגות והטרדות איך להשיגם ואחריתו לאור באור החיים הנצחים. '''אי''' לזאת האיש אשר לבו יודע מרת נפשו כי נלכד בפח יקוש בעבירות אשר כבר הורגל בהם ימים ושנים וקשה לו כמות לעזוב אותם יעשה כמו שכתבו הספרי יראים, יצייר לנגד עיניו יום המיתה ממש וידמה בנפשו כאלו כבר מת ובשרו נרקב ועצמותיו מתפזרים ונרקבים. וכאשר יצייר זאת לפניו בעת יבוא אליו איזה תאוה של עבירה ר"ל או לקרוא באיזה ספר של הספרים החיצונים או לדבר דברים וליצנות בטלים אז בוודאי יתבטל ממנו התאוה הזאת כי אחר שהוא מצייר בעיני עצמו שכבר הוא מת זה כמה שנים ובשרו נרקב וכאשר יעמדו לפניו כל התאוות והבלי העולם אין בו הרגשה כלל או אם יכבדוהו אין פונה אל הכבוד כי אינו מרגיש בזה ונפשו עליו תאבל הנה וודאי דבר זה מועיל לבטל כל רע מאתו: אך כיצד יגיע האדם להדבר הגדול הזה להיות הזכרון של יום המיתה חזק בו כל כך לחשוב עצמו כאלו כבר מת הנה גם לזה מצאו הספרי יראה עצה נכונה: וזה הוא, הנה האיש הרוצה לגמול חסד עם נפשו אז בעודו בריא וחזק יראה כי יהיו מוכנים אצלו התכריכים שלו. וירויח כזה ארבעה דברים ואלה המה: א) בראותו הבגדים האלה תבוא התעוררות בלבו להיות סור מרע ועשה טוב כי לבו ישבר בקרבו בזכרון של יום המיתה ויבחר לו עת מן העתים ולפחות פעם אחד בכל שבוע להתבודד עם הבגדים האלה בחדר לבדו ויתורה ויאמר הווידוי הגדול של רבינו נסים גאון בלב נשבר ונדכה ויחשוב בדעתו כאלו הוא גוסס ר"ל ועי"ז תפול עליו אימה ופחד מזכרון יום המיתה ויפרוש מן העבירות ויתחזק לעשות מצות ומע"ט. ב) עוד ירויח שלא יגרמו אליו תפירת התכריכים שהייה בקבורתו כי אין להמת מנוחה עד שלעפר ישוב. ג) גם ירויח כי אז יכול לעשות אותם בקדושה ובטהרה ונקיות ע"י נשים שאינם נדות וכיוצא בהם. ד) עוד ירויח כי אם ימות ויקבר ביום טוב ויתעסקו עכו"ם בחפירת הקבר אז לכל הפחות לא יתעסקו בתפירת התכריכים. '''ודבר''' זה ישים האדם אל לבו ובפרט על הזקנים החובה לעשות הדבר הזה. '''ועיקר''' הכל ויסוד הכל כי האיש אשר הרבה לחטוא בכמה מיני עבירות והורגל בהם ימים ושנים וקשה לו כמות לפרוש מהם וירא לנפשו מהעונשים הקשים של עלמא דקשוט ורוצה לעשות תשובה כה יעשה וחי בו, יקיים תחלה מה שאמר דור המלך ע"ה {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לט#|תהלים לט]]}}: {{מרכז|'''אשמרה דרכי מחטוא בלשוני'''}} וכתב על זה הגאון בעל [[בינה לעתים]] ז"ל וז"ל, הכוונה בזה כי רצה לומר כי כל שמירת האדם מהיצר הרע הוא לשמור פיו ולשונו, לכך עשיתי כן ואמרתי אשמרה דרכי ואיך אוכל לשמור דרכי שלא אחטא כי אשמור עצמי מחטוא בלשוני אשר הוא השער לכל העבירות וכאשר אשמור השער ממילא יהיה נשמר הכל. ומה שאמר בעוד רשע לנגדי זה קאי על היצה"ר אשר הוא עומד לנגדי להחטיאני ח"ו עכ"ד. '''וכן''' החסיד בעל ספר הקדוש [[חובת הלבבות]] ברצונו להמשיך את האדם אל הפרישות כפי מה שיאות, המציא דרך הנכונה שיראה האדם לאסור הלשון והשפתים עד שתהא הנעת האבר היותר כבד קלה אצלו מהנעת הלשון. והמשיל הפה לשער האוצר אשר בשמירת השער וסגירת הפתח נשאר ממילא האוצר שמור אך בהיות הפתח פתוח אז פרצה קורא לגנב ויאבד הכל עכ"ד. '''וכתב''' בס"ק כי על ענין זה יש רמז בתורה {{ממ|פ' חקת}} וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא והרמז בזה כי האדם הוא הכלי להשיג כל השלימות וכל המעלות אך אם הוא פתוח ואין לו מכסה לחסום ולבלום את פיו מלדבר דברים בטלים רק פיו פתוח תמיד לדבר כל מה שלבו התאוה תאוה, טמא הוא ואין לו תקנה אלא שבירה, כדין כלי חרס הנטמא מתוכו. לכן ישבור לבו בקרבו וישפיל דעתו וישמור פיו ולשונו שלא לדבר שום דבור של איסור ויטהר מטומאתו ויהיה קדוש וטהור. ::::הש"י ברוב רחמיו יטהר לבבינו: ונזכה לעבדו באמת ובתמים כחפצנו:{{ש}} ::::ויאמר די לכל הצרות של עמנו: ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו: {{מרכז|'''ת"ו"ש"ל"ב"ע'''}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף