Editing ברכת שמואל/ראה

Jump to navigation Jump to search

Warning: You are not logged in. Your IP address will be publicly visible if you make any edits. If you log in or create an account, your edits will be attributed to your username, along with other benefits.

The edit can be undone. Please check the comparison below to verify that this is what you want to do, and then save the changes below to finish undoing the edit.

Latest revision Your text
Line 3: Line 3:
 
==פרשת ראה==
 
==פרשת ראה==
  
<big>'''ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו.'''</big> {{ש}}ופירש רש"י: <big>'''על מנת אשר תשמעו'''</big> עכ"ל.
+
<big>'''ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו.'''</big> ופירש רש"י: <big>'''על מנת אשר תשמעו'''</big> עכ"ל.
  
 
'''והנה''' צריכין אנו ליתן טעם לשבח מה היה כוונת רש"י בזה שפירש כן על מנת. והנה לפי פשוטו נ"ל דכיוון למ"ש הר"ן והפוסקים, דבעל מנת מהני אפילו המעשה קודם לתנאי, וזהו כוונת רש"י על מנת אשר תשמעו, וכמו שנרחיב לקמן. ועפ"ז נ"ל לבאר המדרש ילקוט פרשה זו: ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכות והקללות, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה שני דרכים הללו, נברר באיזה מהם שירצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים עכ"ל. והנה יש לדקדק מהיכי תיתי שיברר האדם את הדרך הרע עד שהוצרך להזהיר שילך ויבחור בדרך החיים. והנה לביאור זה המדרש צריכין אנו לתרץ פסוקי הפרשה מפרשת וילך וז"ל: וילך משה וידבר את הדברים אל כל ישראל ויאמר אליהם משה בן מאה ועשרים שנה וגו'. ופירש התרגום יונתן: ואזל משה לבית אולפנא וכו'. והנה צריך ג"כ לדקדק מה כוונת התרגום יונתן בזה, וגם יש להבין על הכפל לשון דכתוב בפסוק הקודם פ' וילך ראה נתתי לפניך היום החיים ואת הטוב. המות ואת הרע וגו'. והנלע"ד לבאר הכל ע"פ גמרא דגיטין, דכל תנאי שהמעשה לא יוכל להתקיים ע"י שליח התנאי בטל והמעשה קיים אעפ"י שנתבטל התנאי כמו בתנאי חליצה דאי אפשר מלקיים ע"י שליח המעשה. ועפ"ז נ"ל דלכן כשרצה הקב"ה להעציר המטר בימי אחאב ע"כ היה מוכרח למסור המפתח של גשמים ביד שליח שהוא אליהו, לפי שהתנאי הי' בין ישראל להקב"ה שאם שמוע תשמעו אזי ונתתי מטר ארצכם וגו' ואם לאו ועצר וגו'. ואיתא בגמרא דתענית דג' מפתחות הן ביד ה' ולא ביד שום שליח ואלו [הן:] מטר ועקרות ותחיית המתים. וא"כ אלו לא הי' מוסר הקב"ה המפתח של מטר ביד אליהו אז הוי התנאי בטל. והנה עפ"ז נראה ג"כ לפרש הפסוקים בשמואל א' סימן ב' וז"ל: כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (והכתיב הוא ולא נתכנו עלילות לא באל"ף), קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל שביעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ולכאורה אין לפסוקי' האלו חיבור ושייכות זה לזה. והנה הרב הגאון רבי יעקב בי רב פי' על פי מ"ש כי הקב"ה יש לו הידיעה ואינה מוכרחת, כי ידוע שהאדם הוא בחיריי האנושי. וז"ש הכתוב כי אל דעות ה'. ואעפ"כ (ולא) נתכנו עלילות, שהעלילות אינם מוכרחי' אלא (ולו) נתכנו ר"ל שיש לו הידיעה, והם דברים ראויים לאומרם. אכן בהמשך ביאורי הפסוקי' הנ"ל נראה לפרש מה שהקשו התוס' פ"ק דתענית: הכא אמרי דיש שלשה מפתחות, והלא בקרא מוכח דיש עוד מפתח ביד הקב"ה, כד"א פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. ותירצו דהיינו דווקא כשרוצה הקב"ה לעקור אומה שלימה, אזי מוציא הוא כלי זעמו משא"כ כשהוא מכלה לאיזה יחיד אזי מכלה הוא אף ע"י השליח. וא"כ לפ"ז מבואר דד' מפתחות הן בידי הקב"ה ולא ביד השליח. ואלו הן פרנסה ומטר דקחשיב ליה בחד בגמרא דתענית. ומפתח של עקרות. ומפתח של תחיית המתים. ומפתח של כלי זעם כשרוצה לעקור אומה שלימה. ולז"א כי אל דעות ה'. שהוא יודע מכל הטובות ופורענות שבעולם, אכן ולו וקרינן ולא נתכנו עלילות, רצה לומר דיש עלילות שהן בידו, ולכן ולו בוי"ו נתכנו עלילות. ויש עלילות שהן ביד שליח ומלאך ואזי ולא באל"ף נתכנו עלילות, והנה פורט והולך הכתוב הד' מפתחות שהן ביד הקדוש ברוך הוא, האחד הוא קשת גבורים חתים שהוא מוציא כלי זעמו ואז ונכשלי' אזרו חיל שהוא כליון אומה שלימה. שנית שביעים בלחם נשכרו והוא מפתח פרנסה ומטר ורעבי' חדלו. שלישי עד עקרה ילדה שבעה וגו', והוא מפתח של חיה. הרביעית ה' ממית ומחיה, והוא מפתח של תחיית המתים ודו"ק. ומעתה נבוא אל ביאור הכתובים הנ"ל, והוא כי משה כלל יחד התנאי של תחיית המתים שהוא בידו של הקדוש ברוך הוא, וגם שארי ברכות וקללות שהן ביד השליח, והנה משה רמז לישראל שהתחייה היא מוכרחת אף שיעברו התנאי, מאחר שהמעשה הוא בידו של הקדוש ברוך הוא יוכל לקיים מכל מקום. מה שאין כן שאר ברכות וקללות הן תלויין דווקא בקיום התנאי. וזש"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים כשתעשה הטוב והמות כשתעשה הרע, ואם תקיים את אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' ללכת בדרכיו וגו' וחיית ורבית וברכך בארץ אשר אתה וגו'. וזהו הכל ברכת העוה"ז שהוא תלוי בתנאי, וחזר וכפל ואם לא תשמע אזי אבד תאבדון, והטעם דהי' כופל משום שתהיה תנאי קודם המעשה, וא"כ תלוי הטוב והרע בקיום ובביטול התנאי, ואם כן הטובות העוה"ז אינם מוכרחי', מה שאין כן תחיית המתים הוא מוכרח אף בלי קיום התנאי, ולז"א העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. שסדרתי לפניכם החיים והמות, ולכן ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעיך על האדמה אשר נשבע ה' לתת להם לאברהם וליצחק וליעקב וגו'. ודרשו רז"ל לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים. ואם כן ע"כ תחיית המתים היא מוכרחת ולכן ובחרת בחיים זו חיים ניצחית בזמן תחיית המתים. משא"כ שאר ברכות וקללות הוא תלוי בקיום התנאי. ובזה תבין המדרש  ילקוט הנ"ל, ברכה וקללה למה נאמר שלפי שנאמר החיים והמות הברכות והקללות וגו', שמא יאמרו באיזה דרך שאנו רוצים נברור, ת"ל ובחרת בחיים. והוא דבעל המדרש בא לרמז דהברכות וקללות הן תלויים בקיום התנאי לפי שהן נמסרי' ביד השליח ואינם מוכרחין ואם כן יש לך לטעות ולומר שמא באיזה דרך יבחור לך, אבל משה הזהיר ובחרת בחיים. ר"ל כי התחייה לעתיד היא מוכרחת. ואם כן לפי זה יובן כוונת התרגום יונתן דפירש ואזל משה לבית אולפנא. והוא כאן בפרשה זו, אמר משה המעשה לפני התנאי, כי רוצה לרמז דבעל מנת מהני המעשה קודם התנאי, אכן קצת פוסקי' חולקי' על זה דלא מהני כשהמעשה הוא קודם לתנאי, ולכן היפך הסדר שם ואמר תחילה התנאי ראה נתתי וגו' לאהבה וגו'. ואמר תנאי כפול ואח"כ אמר וחיית ורבית ובחרת בחיים וגו'. בחיים נצחיי' כמאמר הכתוב ה' מנת חלקי, רצה לומר שהוא ביד הקדוש ברוך הוא ולא ביד השליח, ולכן תומך גורלי לעולם ובחרת בחיים, כיון שתחיים המתים אינו תלוי בתנאי כלל ולכן הזהיר משה ובחרת בחיים ודו"ק:
 
'''והנה''' צריכין אנו ליתן טעם לשבח מה היה כוונת רש"י בזה שפירש כן על מנת. והנה לפי פשוטו נ"ל דכיוון למ"ש הר"ן והפוסקים, דבעל מנת מהני אפילו המעשה קודם לתנאי, וזהו כוונת רש"י על מנת אשר תשמעו, וכמו שנרחיב לקמן. ועפ"ז נ"ל לבאר המדרש ילקוט פרשה זו: ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכות והקללות, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה שני דרכים הללו, נברר באיזה מהם שירצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים עכ"ל. והנה יש לדקדק מהיכי תיתי שיברר האדם את הדרך הרע עד שהוצרך להזהיר שילך ויבחור בדרך החיים. והנה לביאור זה המדרש צריכין אנו לתרץ פסוקי הפרשה מפרשת וילך וז"ל: וילך משה וידבר את הדברים אל כל ישראל ויאמר אליהם משה בן מאה ועשרים שנה וגו'. ופירש התרגום יונתן: ואזל משה לבית אולפנא וכו'. והנה צריך ג"כ לדקדק מה כוונת התרגום יונתן בזה, וגם יש להבין על הכפל לשון דכתוב בפסוק הקודם פ' וילך ראה נתתי לפניך היום החיים ואת הטוב. המות ואת הרע וגו'. והנלע"ד לבאר הכל ע"פ גמרא דגיטין, דכל תנאי שהמעשה לא יוכל להתקיים ע"י שליח התנאי בטל והמעשה קיים אעפ"י שנתבטל התנאי כמו בתנאי חליצה דאי אפשר מלקיים ע"י שליח המעשה. ועפ"ז נ"ל דלכן כשרצה הקב"ה להעציר המטר בימי אחאב ע"כ היה מוכרח למסור המפתח של גשמים ביד שליח שהוא אליהו, לפי שהתנאי הי' בין ישראל להקב"ה שאם שמוע תשמעו אזי ונתתי מטר ארצכם וגו' ואם לאו ועצר וגו'. ואיתא בגמרא דתענית דג' מפתחות הן ביד ה' ולא ביד שום שליח ואלו [הן:] מטר ועקרות ותחיית המתים. וא"כ אלו לא הי' מוסר הקב"ה המפתח של מטר ביד אליהו אז הוי התנאי בטל. והנה עפ"ז נראה ג"כ לפרש הפסוקים בשמואל א' סימן ב' וז"ל: כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (והכתיב הוא ולא נתכנו עלילות לא באל"ף), קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל שביעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ולכאורה אין לפסוקי' האלו חיבור ושייכות זה לזה. והנה הרב הגאון רבי יעקב בי רב פי' על פי מ"ש כי הקב"ה יש לו הידיעה ואינה מוכרחת, כי ידוע שהאדם הוא בחיריי האנושי. וז"ש הכתוב כי אל דעות ה'. ואעפ"כ (ולא) נתכנו עלילות, שהעלילות אינם מוכרחי' אלא (ולו) נתכנו ר"ל שיש לו הידיעה, והם דברים ראויים לאומרם. אכן בהמשך ביאורי הפסוקי' הנ"ל נראה לפרש מה שהקשו התוס' פ"ק דתענית: הכא אמרי דיש שלשה מפתחות, והלא בקרא מוכח דיש עוד מפתח ביד הקב"ה, כד"א פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. ותירצו דהיינו דווקא כשרוצה הקב"ה לעקור אומה שלימה, אזי מוציא הוא כלי זעמו משא"כ כשהוא מכלה לאיזה יחיד אזי מכלה הוא אף ע"י השליח. וא"כ לפ"ז מבואר דד' מפתחות הן בידי הקב"ה ולא ביד השליח. ואלו הן פרנסה ומטר דקחשיב ליה בחד בגמרא דתענית. ומפתח של עקרות. ומפתח של תחיית המתים. ומפתח של כלי זעם כשרוצה לעקור אומה שלימה. ולז"א כי אל דעות ה'. שהוא יודע מכל הטובות ופורענות שבעולם, אכן ולו וקרינן ולא נתכנו עלילות, רצה לומר דיש עלילות שהן בידו, ולכן ולו בוי"ו נתכנו עלילות. ויש עלילות שהן ביד שליח ומלאך ואזי ולא באל"ף נתכנו עלילות, והנה פורט והולך הכתוב הד' מפתחות שהן ביד הקדוש ברוך הוא, האחד הוא קשת גבורים חתים שהוא מוציא כלי זעמו ואז ונכשלי' אזרו חיל שהוא כליון אומה שלימה. שנית שביעים בלחם נשכרו והוא מפתח פרנסה ומטר ורעבי' חדלו. שלישי עד עקרה ילדה שבעה וגו', והוא מפתח של חיה. הרביעית ה' ממית ומחיה, והוא מפתח של תחיית המתים ודו"ק. ומעתה נבוא אל ביאור הכתובים הנ"ל, והוא כי משה כלל יחד התנאי של תחיית המתים שהוא בידו של הקדוש ברוך הוא, וגם שארי ברכות וקללות שהן ביד השליח, והנה משה רמז לישראל שהתחייה היא מוכרחת אף שיעברו התנאי, מאחר שהמעשה הוא בידו של הקדוש ברוך הוא יוכל לקיים מכל מקום. מה שאין כן שאר ברכות וקללות הן תלויין דווקא בקיום התנאי. וזש"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים כשתעשה הטוב והמות כשתעשה הרע, ואם תקיים את אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' ללכת בדרכיו וגו' וחיית ורבית וברכך בארץ אשר אתה וגו'. וזהו הכל ברכת העוה"ז שהוא תלוי בתנאי, וחזר וכפל ואם לא תשמע אזי אבד תאבדון, והטעם דהי' כופל משום שתהיה תנאי קודם המעשה, וא"כ תלוי הטוב והרע בקיום ובביטול התנאי, ואם כן הטובות העוה"ז אינם מוכרחי', מה שאין כן תחיית המתים הוא מוכרח אף בלי קיום התנאי, ולז"א העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. שסדרתי לפניכם החיים והמות, ולכן ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעיך על האדמה אשר נשבע ה' לתת להם לאברהם וליצחק וליעקב וגו'. ודרשו רז"ל לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים. ואם כן ע"כ תחיית המתים היא מוכרחת ולכן ובחרת בחיים זו חיים ניצחית בזמן תחיית המתים. משא"כ שאר ברכות וקללות הוא תלוי בקיום התנאי. ובזה תבין המדרש  ילקוט הנ"ל, ברכה וקללה למה נאמר שלפי שנאמר החיים והמות הברכות והקללות וגו', שמא יאמרו באיזה דרך שאנו רוצים נברור, ת"ל ובחרת בחיים. והוא דבעל המדרש בא לרמז דהברכות וקללות הן תלויים בקיום התנאי לפי שהן נמסרי' ביד השליח ואינם מוכרחין ואם כן יש לך לטעות ולומר שמא באיזה דרך יבחור לך, אבל משה הזהיר ובחרת בחיים. ר"ל כי התחייה לעתיד היא מוכרחת. ואם כן לפי זה יובן כוונת התרגום יונתן דפירש ואזל משה לבית אולפנא. והוא כאן בפרשה זו, אמר משה המעשה לפני התנאי, כי רוצה לרמז דבעל מנת מהני המעשה קודם התנאי, אכן קצת פוסקי' חולקי' על זה דלא מהני כשהמעשה הוא קודם לתנאי, ולכן היפך הסדר שם ואמר תחילה התנאי ראה נתתי וגו' לאהבה וגו'. ואמר תנאי כפול ואח"כ אמר וחיית ורבית ובחרת בחיים וגו'. בחיים נצחיי' כמאמר הכתוב ה' מנת חלקי, רצה לומר שהוא ביד הקדוש ברוך הוא ולא ביד השליח, ולכן תומך גורלי לעולם ובחרת בחיים, כיון שתחיים המתים אינו תלוי בתנאי כלל ולכן הזהיר משה ובחרת בחיים ודו"ק:

Please note that all contributions to אוצר הספרים היהודי השיתופי are considered to be released under the שימוש אישי בלבד–ללא שימוש מסחרי–וללא שימוש ציבורי (see אוצר:זכויות יוצרים for details). If you do not want your writing to be edited mercilessly and redistributed at will, then do not submit it here.
You are also promising us that you wrote this yourself, or copied it from a public domain or similar free resource. Do not submit copyrighted work without permission!

Cancel Editing help (opens in new window)