ברית שלום/שמות/כה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(השלמת הקטע שצויין בגילהש"ס (לכבוד אויצרניק))
(השלמת הקטע שצויין בגילהש"ס (לכבוד אויצרניק))
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־15:12, 4 במרץ 2021

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
פרשת תרומה

ב[עריכה]

Finger-pointing-icon-right-to-left.pngסמיכות הפרשה:
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו'. מה כתב למעלה מן הענין ויהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וסמיך לי' ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"כ. וצריך להבין מה טעם סמך הכתוב פרשה זו לענין שלמעלה:

גם ראוי לעורר למה כפל הכתוב ואמר ויקחו לי תרומה וגו' וכתיב בתרי' תקחו את תרומתי וחזר ואמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו' ובמדרש ריש פרשה זו ויקחו לי תרומה זהו שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו יש לך אדם לקחו מקח יש בו זהב אין בו כסף יש בו כסף אין בו זהב אבל המקח שנתתי לכם יש בו זהב שנאמר הנחמדים מזהב יש בו כסף שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' וקשה מה ענין זה >>>

כג[עריכה]

Finger-pointing-icon-right-to-left.pngקושיא עצומה על תוס' דפסחים:
ועשית שלחן עצי שטים אמתים וחצי ארכו וגו'. ואיתא בגמרא פסחים דף ק"ט כתיב ורחץ את כל בשרו במים מים שכל גופו של אדם עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים שעור מי מקוה ארבעים סאה:

אמר רב אשי שמע מיני' שלחן של מקדש של פרקים היב (פירש"י ורשב"ם שעשוי באופן שיכולין לפרק רחבו לשנים) דאי סלקא דעתיך הדוקי הוי מיהדק (ר"ל שעשוי בחבור כולו כאחד) אמתא באמתא היכי מיטבלא (כשנטמא איך היו טובלין אותו במקוה שהיא אמה על אמה כו' וכתבו תוספת ואם תאמר ואפי' אמתא באמתא יתיב מ"מ תקשי לי' האיך יכול להטביל השלחן שהוא אמתים ארכו ואמה וחצי קומתו במקוה שהיא אמה על אמה ותרצו דיש לומר דעם הרגלים היתה קומתו אמה וחצי והרגלים לא היו מחוברין עם השלחן וכן פירש"י בחומש בפרשת תרומה עכ"ל:

ויש לתמוה פליאה נשגבה על דבריהם לא אוכל לירד על סוף דעתם. ראשון, אף לתירוצם שפירשו דהרגלים לא היו מחוברין מאי תירצו בזה אכתי תקשי מנ"ל לרב אשי להוכיח דשל פרקים היה דהיינו רוחב הדף של השלחן עצמו היה של פרקים ואפי' היו יכולין להטבילו מאחר דהרגלים לא היו מחוברין בו אז הוי הטבלא אורך שתי אמות ורוחב אמה ועוביו דבר מועט עובי טפח. וא"כ יכולין לטבלו כפשוטו דהיינו שיניח אורך השלחן לעומק המקוה שהיא רום ג' אמות ורוחב השלחן שהוא אמה מניח לאלכסון של המקוה שהיא אמה ותרי חומשין כדקיימא לן כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. וא"כ קשה מנ"ל לרב אשי דהשלחן היה של פרקים:

וביותר יש לתמוה על תוספת דמתוך קושייתם משמע דס"ל הא דאמרי' שיעור המקוה מ' סאה בעינן דוקא שיהי' ג"כ אמה על אמה ברום ג' אמות והיינו באופן מדת אדם בינוני שהוא גבוה ג' אמות דאי לא תימא הכי אלא ס"ל לתוספת מה שאמרו אמה על אמה ברום ג' אמות לאו דוקא אלא בעינן שיהיה בהן מ' סאה אעפ"י שאין עומקה ג' אמות אם היא יותר מאמה על אמה כשר, אם כן אין מקום לקושיית התוספת שהרי היו יכולין לטבול השלחן במקוה שיש בה מ' סאה ועשויה כמדת השלחן שהרי השלחן הי' אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו מעתה נאמר דרך משל אם היו חותכין אותו לשנים למדת ארכו הרי בידך שתי חתיכות כל אחת ואחת אמה על אמה וגבהן אמה וחצי ואם תשים חתיכה זו על זו הרי בידך חתיכה א' שהיא אמה על אמה ברום ג' אמות וזהו ממש כשיעור מקוה אלא למאי דסלקא דעתי' בגמרא דהשלחן לאו של פרקים הוי ולא היה אפשר לחתכו באופן שזכרנו:

אמנם יכולין הוו לעשות המקוה כשיעור השלחן שהרי אם נעשה מקוה שיהיה עומקה אמה וחצי וארכה ב' אמות ברוחב אמה אחת הרי יש בה שיעור מ' סאה כמדת המקוה שהיא אמה על אמה ברום ג' אמות שהרי חלקתי רום המקוה לשנים ומה שהי' בתחלה רום ג' אמות נעשה עכשיו אמה וחצי נגד זה נתוסף בארכה שבתחלה אמה על אמה עכשיו נעשית אמתיים ארכה ברוחב אמה אחת. וא"כ הוי המקוה ממש כאורך ורוחב וגובה השלחן ואי הוי אמרינן אמתא באמתא יתיב אין כאן הוכחה דשל פרקים היה השלחן לכך צריך רב אשי לומר דאמתא באמתא היכי יתיב, לפ"ז מאי מקשין תוספת שאמרו אפי' אי אמתא באמתא יתיב תקשי הא השלחן הוי אמתיים ארכו כו', הא אין מקום לקושייתם דע"כ הוכרח רב אשי לסברא זו דאמתא באמתא היכי יתיב כדפרישית:

ועל כרחיך צ"ל דסבירא להו לתוספת מה שאמרו רז"ל שיעור מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות היינו דוקא שיעור זה לפי שגבהו של אדם היא ג' אמות לכך בעינן שיהי' רום המקוה אמות:

ואם לדבר זה נתכוונו תוספת הנני יוסיף להפליא על דבריהם שהרי ביומא (דף ל"א ע"א) כתבו תוספת בהדיא גבי הא דאמרו רז"ל שיעור מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות דלאו דוקא הוא וכדפרישית לעיל וז"ל שם בד"ה עין עיטם וכו' תימא מנ"ל דבית הטבילה היתה גבוה שלש אמות דילמא לא היתה גבוה אלא אמה ואורכה שלש אמות והכהן היה משכיב עצמו וטובל בתוכה, או י"ל שלא היתה גבוה אלא שתי אמות והכהן היה יושב וטובל בתוכה, ותירצו דמסתמא כל מה שהיו יכולין להקל עליו משום חולשא דכהן גדול היו עושין ודרך עמידה היה הכהן גדול טובל כי זה נקל לו יותר לעשות עכ"ל התוספת:

הרי לפנינו מבואר דסבירא להו לתוספת דיכולין לעשות המקוה שלא יהיה ג' אמות דדוקא המקוה שהיה הכ"ג טובל בתוכה היתה צריכה להיות בעומק ג' אמות מפני חולשא דכהן גדול אבל שאר מקואות דעלמא רשאין לעשותה אפילו אינה עמוקה ג' אמות ובלבד שיהיה מחזקת מ' סאה כדאמרן, והכי איתא בכל הפוסקים קדמאי ובתראי. וכן כתב הטור ביורה דעה סימן ר"א סעיף ט"ו דשיעור מקוה מ' סאה ואפי' אינה עמוקה אלא כמדת זרת כו'. וא"כ יכולין לעשות המקוה שיהיה כמדת השלחן בכל צד אמתים ארכה ברוחב אמה א' וברום אמה וחצי ומחזקת ג"כ מ' סאה כדפרישית. וא"כ אין מקום לקושיות התוספת דאי לאו דאמרי' אמתא באמתא יתיב לא הוי מצי להוכיח דשלחן של פרקים הוי שהרי יכולין לעשות המקוה כמדת השלחן ואפ"ה היא מחזקת כשיעור מ' סאה לא פחות ולא יותר כמבואר לעיל ודוק היטיב:

מעתה נאמר הא דאמר רב אשי שלחן של פרקים הוי כו' אין הפירוש כמו שפירש"י ורשב"ם דר"ל הטבלא היתה של פרקים ר"ל דף העליון שמונח על הרגלים היתה לשתי חתיכות כמו שפירשו שם, דזה דוחק גדול וכבודם במקומם מונח, שהרי לפי מה שנתבאר לעיל אין הוכחה לכך דאם נאמר שהרגלים לא היו מחוברין עם הדף כדבעינן למימר לקמן א"כ אפשר ואפשר לעשות הטבלא היינו דף העליון בחיבור אחד דיותר מסתברא לומר שהרגלים היו בפני עצמן והטבלא היתה בפני עצמה כדי שלא לדחוק ולומר שהטבלא עצמה נתחלקה לשתי פרקים דאין סברא לומר כן ועל כרחיך צ"ל מה שאמר רב אשי שלחן של פרקים הוי קאי על הרגלים שלא היו מחוברים עם הטבלא והכי קאמר דאי סלקא דעתיך הדוקי הוי מיהדק ר"ל בחיבור אחד היו א"כ קשה אמתא באמתא היכי יתיב כו':

הכוונה בזה דרב אשי קאי אהא דאמרו רז"ל ורחץ בשרו במים כו' שיערו חכמים שיעור מי מקוה סאה כו' היינו משום דבעינן שיהיה המקוה אמה על אמה ברום ג' אמות שיהא כל גופו של אדם עולה בהן וקומת אדם בינוני ג' אמות כמבואר שם בתוספת ומטעם זה בעינן שיהיה שיעור מקוה מחזקת מ' סאה ואפי' לטבילת כלים קטנים דלא חילקה התורה בזה:

ע"ז אמר רב אשי שלחן של פרקים הוי דאי ס"ד הדוקי הוי מיהדק א"כ היו צריכין לטבלו במקוה שיש בה יותר משיעור מ' סאה וא"כ מה טעם אמרו רז"ל שיעור מקוה מ' סאה הא לטבילת השלחן לא סגי בשיעור מ' סאה והיינו משום דהשלחן הי' אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו וא"כ אפי' תימא שהמקוה נעשית כמדת השלחן בכל הצדדים אורך שתי אמות ורוחב אמה אחת ברום אמה וחצי מכל מקום אמתא באמתא היכי יתיב כדפרישית מאי אמרת דהמקוה שהיו טובלין בה את השלחן היתה יותר משיעור מ' סאה וכיון דלא חילק הכתוב בשיעור המקואות א"כ מה טעם אמרו רז"ל שיעור מקוה מ' סאה הא לטבילת השלחן בעינן יותר משיעור מ' סאה מכאן הוכיח רב אשי דשלחן של פרקים הוי ר"ל הרגלים לא היו מחוברין עם הטבלא דהיינו הדף העליון שמונח על הרגלים וא"כ לא היו צריכין לעשות המקוה יותר משיעור מ' סאה שהרי היו יכולין לטבול הדף במקוה שהוא אמה על אמה אף אם לא הי' עומק ג' אמות באופן שהקדמנו לעיל ולא הצריכו רום ג' אמות אלא לשיעור טבילת אדם כמ"ש תוספת יע"ש וכדפרישית לעיל ודוק היטיב כי זה פשוט וברור:

ואין להקשות לפי מה שנתבאר לעיל דאי הוי אמרינן אמתא באמתא יתיב לא מצינו להוכיח מזה דשלחן של פרקים הוי משום דאפשר לעשות המקום שיהיה כמדת השלחן בכל הצדדים ואפי' הכי מחזקת מ' סאה לפי זה הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לומר דשלחן של פרקים הוי כדאמרן נהי דאמתא באמתא לא יתיב הרי יכולין לעשות המקוה שיהיה יותר ממדת השלחן בכל הצדדים באורןך וברוחב וכן בקומתו ואפי' הכי אינה מחזקת יותר משיעור מ' סאה:

והיינו משום שהיתה נעשית באופן זה דלמטה בקרקיעות המקוה לא היתה שוה אלא היה באמצעיותה כעין תל גבוה שיכולין להכניסו בין רגלי השלחן ובמקום הרגלים היתה המקוה עמוקה וא"כ אפשר ואפשר לעשות המקוה יותר ממדת השלחן ואפילו הכי אינה מחזקת יותר משיעור מ' סאה:

ויש לומר דעל כרחיך מפשטא דגמרא משמע דאין סברא לומר כן שיהיה המקוה נעשית כעין שלחן שיהי' תל באמצעית המקוה דהדעת מכרעת שלמטה בתחתיותה היתה שוה כדי שיכולין לטבול בני אדם גם כן שהרי אפי' אם אינה עמוקה ג' אמות יכולין לטבול בה בני אדם בדרך שכיבה או בדרך ישיבה כמו שכתבו תוספת ביומא (דף ל"א) והקדמנו לעיל, אבל אם אינה שוה בתחתיותה למטה אי אפשר לטבול בה בני אדם, דאי לא תימא הכי הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לומר דשיעור מקוה מ' סאה משום דבעינן מים שכל גופו של אדם עולה בהן וכמו שכתבו תוספת שם דקומת אדם בינוני ג' אמות הרי יכולין לעשות המקוה שיהיה למטה כעין תל ונכנס בין רגלי האדם דאפי' תימא לדבעינן שיהיה המקוה למעלה רוחב אמה כדי שיפשוט האדם את ידיו כמבואר שם בתוספת מ"מ כיון שהמקוה היא ברום ד' אמות כשיעור קומת אדם לא בעינן למטה רוחב אמה על אמה ומצינו למימר שהי' בקרקע למטה כעין תל כדאמרן ובמקום רגלי האדם היה עומק וא"כ יכולין לעשות המקוה שיהא גופו של אדם עולה בהן ואפי' הכי אינה מחזקת שיעור מ' סאה אלא על כרחיך צ"ל דזה דוחק דמסתברא לומר שהמקוה היתה שוה למטה וא"כ בנידון דידן אין סברא לומר שהי' תל שנכנס בין רגלי השלחן ובמקום שהרגלים נכנסין הי' עומק וא"כ מוכח שפיר דהשלחן של פרקים היה ודוק:

ואם נפשך לומר אכתי קושיות תוספת במקומה עומדת דאפי' תימא אמתא באמתא יתיב מ"מ מוכח דהשלחן של פרקים היה דאם לא כן הא הוי המסגרת למעלה משלחן וגם זר זהב היה סביב לו א"כ השלחן עם המסדרת וזר הזהב היו גבוהים יותר מאמה וחצי וא"כ היו מוכרחים לעשות המקום יותר משיעור מ' סאה שהרי מדת המקוה ע"כ אינו מחזקת יותר ממדת השלחן שהי' אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו כדפרישית לעיל באר היטיב, וכיון שניתוסף בשלחן מדת המסגרת וזר הזהב א"כ צריך להעדיף על שיעור המקוה לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא מה טעם אמרו חכמים שיעור מי מקוה מ' סאה:

אל תתמה על החפץ דזה פשיטא לי' לרב אשי דהמסגרת וזר הזהב לא היו מחוברין עם השלחן דהכי משמע מפשטי' דקרא דמתחילה מזכיר מדת השלחן לעצמו ואח"כ הציפוי. ואח"כ ועשית לו מסגרת סביב ועשית לו זר. משמע בפשיטות דכל אחד היה בפני עצמו וכן משמע בגמ' דחגיגה דף ך"ו ע"ב דציפוי השלחן נקרא ציפוי שאינו עומד ע"ש א"כ הזר והמסגרת שהיו למעלה מן הציפוי ע"כ היו יכולין להסירן עם הציפוי רק הוכחת רב אשי הוא על הרגלים עם הדף כמו שכתבנו לעיל ודוק היטיב:

סליק פרשת תרומה

·
מעבר לתחילת הדף