בכורי יעקב/אורח חיים/תרכז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:43, 15 באוקטובר 2019 מאת אוצר האוצר (שיחה | תרומות) (בכורי יעקב תרכז)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
ביאור הלכה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שונה הלכות
באר הגולה
ביאור הגר"א
בכורי יעקב
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


בכורי יעקב TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תרכז

תרכ"ז
דיני הישן בסוכה

א

(א) אם היא גבוה. פירוש מהארץ עד תחתית המטה גבוה עשרה טפחים דע"י שיש תחת המטה אויר עשרה טפחים חשיב כאוהל ומפסיק דין הסוכה:

ב

(ב) גג רחב טפח. הטור כתב בשם הרי"ץ גיאות שהכל תלוי בגג דביש לה גג אפילו אינה גבוה י' טפחים פסולה, וסיים שלא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל. ומזה נראה שהוא הבין מה שכתב בהרא"ש ואי אפשר לומר כן דהא שמואל וכו' שזה הם דברי הרא"ש שהשיג על הרי"ץ גיאות והרי"ץ גיאות ס"ל ג"כ כדעת רבוותא שהביא שתלוי הכל בגג. וזה תמוה לענ"ד שהרי כתב הרא"ש אחר שהביא דעת הרי"ף וכן רי"ץ גיאות ז"ל כתב משמע שהוא מסכים ג"כ עם דעת הרי"ף וכן מוכח ג"כ שהרי בהא דסוכה ע"ג סוכה הביא הרא"ש דעת הרי"ץ גיאות שפסק כשמואל דתלוי בגבוה עשרה מהא דפסקינן גבי כילה כשמואל שתלוי בגבוה עשרה ע"ש וכן לענין נויי סוכה שהביא הטור בסי' זה דעת הרי"ץ גיאות דבעינן שיהיו רחוקים עשרה דוקא להיות פוסלים גם בזה כתב הרא"ש בשם רי"ץ גיאות הטעם משום דפסקינן בכילה כשמואל, הרי בפי' שהרי"ץ גיאות פוסק ג"כ כדעת הרי"ף ודלא כדעת רבוותא ומה שכתב בהרא"ש ואי אפשר לומר כן אין זה מדברי הרא"ש אלא דעת הרי"ץ גיאות ודעת הטור צ"ע.

אבל לענין דינא אין נפקותא בזה דלא פסקינן כרבוותא אלא כדעת הרי"ף דלפסול בעינן תרתי שיהיה גבוה י"ט דוקא וגם שיהיה הגג רחב טפח ובלא"ה כשר.

ונ"ל דמה דקאמר בטוש"ע רחב טפח, לאו דוקא. דבעינן ג"כ שיהיה להגג אורך טפח אבל לא בעינן שיהיה הגג רחב טפח באורך כל הכילה אלא אם משפע והולך למעלה כדרך הקלעים והכילות שעל המטות ולמעלה כלה בגג שוה טפח על טפח שפיר חשיב גג לפסול דהא הך דטפח ילפינן מאוהל לענין טומאה ושם טפח על טפח חשיב אוהל כמבואר סוכה (דף י').

ג

(ג) יצא. כתב הב"ח וז"ל כתב באגודה פ"ק הא דכילה שאין לה גג היינו דאינה רחבה טפח תוך ג' לגגו וגם הסדינין מגיעין לארץ שאין לה מחיצה טפח אע"פ שהוא גבוה עשרה מותר לישן בה דשפוע אוהלים לאו כאוהל דמי עכ"ל. וכ"נ לפי דבפרק תולין איתא הכי לענין שבת כדלעיל בסי' שט"ו וה"ה לענין סוכה עכ"ל הב"ח. וכתב עליו המג"א ועיין בסי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו עכ"ל. וכונתו שהרי בסי' שט"ו סי"א לענין כילה אמרינן דהיכי דהסדין יורד מן המטה טפח לארץ חשיב אוהל טפי והכא בעינן אפכא לענין שלא להחשב אוהל יהיו הסדינים מגיעות לארץ, ולכן כתב המג"א שיש ט"ס בדבריו, ועיין במחצית השקל ובפרי מגדים.

אכן לענ"ד דברי האגודה והב"ח א"ש שמה שמייתי ראיה מסי' שט"ו זהו לענין מש"כ שלא יהי' פחות מג' סמוך לגג רחב טפח ומה דבעי שיהיה הסדינים מגיעין לארץ שלא יהי' לה מחיצה טפח לדין זה יש מקור אחר ממה דאמרינן לקמן (ס"ס תרל"א) לענין סוכה העשויה כמין צריף שאם הגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח הרי זו כשרה משום דחשבינן הטפח אויר כאלו לכוד לקרקע והוי מחיצה שעושהו אוהל ומה שמשפע כמין צריף נעשה סכך ע"ש והשתא הכא ג"כ אם הסדינים רחוקים מן הקרקע טפח אז נעשה האויר שבין הסדינים לארץ לבוד ונעשה מחיצה טפח וממילא נעשה הכילה כגג והוי אוהל אבל כשמגיעין לארץ בשפוע אז חשבינן כל השיפוע כמחיצה ואין כאן גג כלל ואף שהרמ"א שם ס"ל כדעת הפוסקים דלא חשבינן אויר ע"י לבוד כגג או מחיצה דוקא לקמן פסק כן להחמיר אבל לקולא כמו הכא י"ל דמודה ג"כ לדעת הרוב הפוסקים דחשבי אויר כמחיצה ועוד שהרי הב"ח שכתב דין זה הכא פסק גם לקמן כדעת הטוש"ע דאפילו לקולא חשבינן אויר כמחיצה כש"כ הכא לחומרא.

וא"ל היאך פסלינן מטעם לבוד הא לא אמרינן לבוד להחמיר י"ל דהב"ח לשיטתו אזיל דס"ל לבוד להחמיר כדמוכח ממה שהחמיר בלטיש שסמוכים פחות מג' הבאתיו (סי' תרכ"ו ס"ק ח') וכיון שגם המג"א הסכים עמו שם וגם בסי' תק"ב פסק דאמרינן לבוד להחמיר לכן גם כאן יש לפסוק כן שלא להכשיר כילה בגבוה עשרה אפילו אין לה גג אם יש טפח אויר בין הסדינים לארץ וכן כשיש יותר מטפח עד ג"ט אבל כשיש יותר מג"ט אויר מהסדינין לארץ כשר שאז לא אמרינן לבוד ואין כאן מחיצה:

ד

(ד) אינם גבוהים עשרה. המג"א הביא כאן בשם אגודה שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפילו פחות מד', ולא ידעתי איך שייך זה לכאן, ועוד הרי לקמן (סי' תרכ"ט) מבואר שאין לכסות בנסרים כלל אפילו אין קבועים במסמרים וא"כ אין נפקותא כלל לדינא ולכן נ"ל שטעות המעתיק יש כאן ודבר זה שייך על סי' הקדום שהביא שם שו"ת הרשב"א הבאתיו (שם ס"ק ח') שאם יש לכסות בנסרים קבועים במסמרים תלוי במנהג וע"ז הביא אגודה שאסור ויש נפקותא בזה גם לדידן לענין לבוד כמש"כ שם:

ה

(ה) שלא יהיו גבוהים. דקביע טפי מכילה. נ"ל דהנך י' טפחים מארעא משחינן אע"פ שאין י' טפחים מן המטה לכילה וכ"מ בתוס' סוף דף כ"א (מג"א) ובאלי' רבה וקרבן נתנאל ופרי מגדים הקשו עליו דאדרבא מן התוספות משמע להיפך דרק במונח על יתידות שאין נוגעים במטה אז משחינן מן הארץ אבל לא בנקליטין שהם במטה עצמו שלא שייך שם טעם דאם מסלק המטה יש כאן גבוה עשרה שהרי אם מטלטלין המטה גם הנקליטין מטלטלין עמה ולי קשה ג"כ אמה שכתב המג"א אע"פ שאין גבוה י"ט מן המטה לכילה דכילה מאן דכר שמה הא בנקליטין קיימינן הכא ולכן נ"ל שגם פה יש טעות המעתיק ודבור זה שייך אסעיף ב' שכתב השולחן ערוך לענין כילה אם אינה גבוה י"ט יצא וע"ז כתב דהני י"ט מארעא משחינן משום דכילה אינה מחוברת למטה אלא המטה עומדת באמצעה כמבואר (סי' שט"ו) ולכן שפיר מייתי ראיה מהתוספות (דף כ"א) שגם בזה שייך לסלק המטה וישאר הכילה גבוה י"ט אבל בנקליטין באמת לא מודדין אלא מהמטה:

ו

(ו) ויש מכשירין. הט"ז כתב שגם דעת הרא"ש כן ותימה על הטור שלא זכר דעת אביו וגם כתב הפלא ופלא על הגהת אשרי שכתב דעת הרא"ש להיפך. ולענ"ד דעת הטור נכונה בשיטת הרא"ש שמשמע מהרא"ש דס"ל דנקליטין דוקא באינן גבוהין עשרה כשר ומה שכתב הטעם מפני שאין לה גג היינו משום דבקנופות כתב הטעם דפסול משום גג אפילו אינן גבוהין י"ט וע"ז כתב דנקליטין כשר כה"ג משום שאין לה גג והוי תרתי לטיבותא אבל היכי שגבוה י"ט דהוי חדא לטיבותא כמו בקנופות באין גבוה י"ט גם בנקליטין פסול דהא לא הכשיר רק דומיא דקנופות וראי' לזה ממה שהביא להירושלמי שכתב הטעם שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו וזה לא שייך רק לאינן גבוהין עשרה דהא בידיו לא יכול לעשות חלל גבוה י"ט ולכן דעת הרא"ש כדיעה הראשונה של הש"ע להחמיר ולפ"ז לשיטת הטור גם דעת הרי"ף שכתב ג"כ כהרא"ש היא כן ופליג לפ"ז על הר"ן שכתב דדעת הרי"ף דבנקליטין כשר אפילו גבוה י"ט מדכתב סתם ולפמ"ש גילה הרי"ף דעתו להחמיר ממה שהביא הירושלמי ולכן יפה עשה הש"ע שהביא דיעה הראשונה בסתם והכי נקטינן להחמיר:

ז

(ז) שום נוי סוכה. זה דוקא בדברים שפסולים לסכך בהן אבל בדברים שכשרים לסכוך כגון עשבים ופרחים אינו צריך להזהר בזה ואף שמהרי"ל כתב הטעם משום סוכה תחת סוכה וזה שייך אפילו בסכך כשר אפשר דמהרי"ל ס"ל כהנך שיטות דסכך ע"ג סכך מופלג ד"ט פסול אבל לפי מה דפסקינן דאין פוסל רק כשיש ביניהם עשרה טפחים כמבואר (סי' תרכ"ח) א"צ להקפיד בדברים הכשרים לסכוך רק במיני פירות שמקבלים טומאה ולא בעשבים ואם אותן הנויים שרגילים לעשות מנייר חתוך מקרי פסול לסכוך אבאר לקמן (סי' תרכ"ט) בעז"ה:

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף