בכורי יעקב/אורח חיים/תרכו
העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג
א
(א) תחת בית. י"ל מה בעי רמ"א בזה הא זה ודאי נכלל בהדינים שכתב הש"ע אח"כ. ואולי י"ל דרצה להשמיענו דלכתחלה אין לעשות תחת בית או אילן אפילו היכי שמותר לכ"ע בדיעבד, כגון באילן שחמתו מרובה ועומד נגד האויר שבין הסכך או שנשארה הסוכה צלתה מרובה מחמתה אפילו כי בציר מה שכנגד האילן והיינו משום דגזרינן הא אטו הא וכמו שכתב הבית יוסף/אורח חיים/תרכוב"י ליישב שיטת הרבינו יחיאל:
ב
(ב) צלתו מרובה. דע דלעולם אין פוסל צל אילן או בית אלא אם מיצל על הסכך וגם הוא עומד על הסכך ממש, אבל אם עומד מצד הסוכה שלא כנגד הסכך אף שעושה צל על הסכך עד שלא תזרח עליו חמה כלל אפילו הכי כשר כדאמרינן ריש סוכה (ב.) דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה ועיין שם בריטב"א:
ג
(ג) ומבטלן. אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה י"ל דקודם יום טוב שאין אסור עדיין נתבטל, ולפ"ז אסור בחול המועד, ועוד יש לומר דהני מילי במקום שנהנה אבל מצות לאו להנות נתנו (מג"א).
אם מותר לבטל אתרוג פסול שאסור באכילה בין הכשרות קודם יום טוב פסק בפרי מגדים דאסור כיון דסוף סוף אסור באכילה לא מקרי לכם ע"ש, אכן לפ"ז מה שאינו פסול מטעם איסור אכילה אלא מטעם מצוה הבאה בעבירה כגון גזול לאחר ייאוש או אתרוג המורכב ואינו ניכר יהיה מותר לבטלו לכתחלה קודם יום טוב. ולדינא צ"ע שי"ל שהטעם שכתב עוד המגן אברהם בשם הר"ן עיקר דדוקא הכא מבטלין לכתחלה כיון שבלא"ה ע"פ עיקר הדין פרוץ כעומד מותר:
ד
(ד) פסולה. ע"פ הכלל דבשני י"א פסק השולחן ערוך כהשני גםס הכא פסק לחומרא כדעת אבי העזרי וכ"כ ג"כ בפרי מגדים:
ה
(ה) אם השפיל. ודוקא כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן, ומה שכתב רמ"א עד שאין נכרין לאו דוקא דאפילו ניכרים שרי כיון שצלתה מרובה בלא האילן מיהו כשאינן מעורבין כלל רק הפסול והכשר מונח כל אחד בפני עצמו לא כעינן רוב כדלקמן סי' תרל"א ס"ח (מג"א) ועיין סי' תרכ"ט ס"ק י"ג:
ו
(ו) ומניחו. לשם צל (מג"א).
אם תחב ייחור של אילן בארץ עם ענפים ועלים הרבה, לשם צל כשר שלא לשם צל פסול. ואם השריש אפילו תחבו לשם צל פסול כן פסק בפרי מגדים. אכן יש להסתפק אם תחב לשם צל ואח"כ נשרש ביום טוב וקצצו והגביהו והניחו סתם ולא כיון לשם צל, אם נאמר כיון שקודם שהשריש היה תוחב לשם צל עדיין כוונתו הראשונה במקומה עומדת או אם נאמר דפנים חדשות באו לכאן וצריך להניחו לשם צל דוקא ואם לאי פסול וצ"ע לדינא:
ז
(ז) או בית. במקומות הקרים שכפת שלג וברד מכסה כל הסכך הסוכה כשרה, כן פסק בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ד סימן ז).
וראיה לזה ממה ששנינו באהלות (פרק ח') דכיפת השלג והברד והכפור והגליד לא מביאין ולא חוצצין דלא חשיב אוהל כיון שאינו דבר המתקיים דחם השמש ונמס. ע"ש בר"ש:
ח
(ח) שהרעפים מונחים. הט"ז החמיר כשאין בין הלטיש ד' טפחים מטעם שני סככים והשו"ת פנים מאירות חולק עליו דלא שייך פסול דשני סככים אלא כששניהם צלתן מרובה מחמתן כדלקמן (סי' תרכ"ח) ובאמת לכאורה הדין עמו בזה. אכן מטעם אחר יש להחמיר כיון שיש לבוד באין רחוקים ג"ט זה מזה ואף שהט"ז כתב שלא אמרינן לבוד להחמיר הרי המגן אברהם (סי' תק"ב) חולק עליו והוכיח שאמרינן לבוד להחמיר ג"כ, ולכן כשאין בין הלטיש ג"ט יש להחמיר כהט"ז שלא לסכך עד שיסיר אחד מבנתים רק לא מטעם דהט"ז משום ב' סככים אלא מטעם לבוד ולכן לא בעינן שיהיה ביניהם ד"ט אויר כהט"ז שלא יהיה כב' סככים רק שיהיה ביניהם ג"ט שלא יהיה כלבוד והב"ח החמיר יותר כשאין ביניהם ג"ט אפילו נתן סכך כשר בין הלטיש מכ"מ אסור מטעם לבוד. ולפ"ז היה צריך להזהיר באותן הלטיש שעושין תחת הסכך להניח הסכך עליהן שיהו רחוקים ג"ט זה מזה דאל"כ הוי כאלו סיכך כל הסוכה בנסרים. אכן המגן אברהם חולק עליו והוכיח דלא אמרינן לבוד כשיש סכך ביניהם.
ולכן לענין דינא כשיש סכך כשר בין הלטיש אפילו אין ביניהם ג"ט ג"כ כשר וכשיש ג"ט ביניהם אפילו עומדין הלטיש למעלה מן הסכך ויש אויר ביניהם ג"כ כשר ולא בעינן ד"ט ביניהם כהט"ז.
אכן כשקבע אותן הלטיש שרגילין לעשות כשליבות הסולם להניח עליהם הסכך במסמרות קודם שהעלם על הסוכה כתב הרשב"א בשו"ת (סי' רי"ג) שדעת קצת מהראשונים להחמיר משום גזירת תקרה והוא הסכים עמהם במקום שנהגו ומשמע שם אפילו יש יותר מג"ט ביניהם ולכן ראוי לצאת ידי הפוסקים הללו שלא לחבר אותן השליבות במסמרות קודם שיעלם אלא יחבר הלטיש שמסכך עליהן אחד אחד במסמרים כשהם למעלה ואז אין קפידא אפילו להנך שיטות כמבואר במגן אברהם:
ט
(ט) לעשות הסוכה. המגן אברהם החמיר כדעת הב"ח לסלק הגג קודם שמסכך ודוקא בגג שעשוי לפתוח ולסגור שקורין לעטי"ן בל"א שהפתיחה לא מקרי מעשה חשוב והוי הסכך תעשה ולא מן העשוי אבל כשסיכך תחת הבית ואח"כ הסיר התקרה הכשיר בסעיף ב' שזה מקרי מעשה חשוב, אכן כשסיכך על התקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול והטעם שלא היה שם סוכה על הסכך שעל התקרה מתחלה כיון שלא היו כאן דפנות ולכן לא מהני הסרת התקרה להכשיר הסוכה כמו שמהני כשסיכך תחת התקרה. ומטעם זה מכשיר בפרי מגדים כשסיכך על התקרה בגובה עשרה ואח"כ הסיר התקרה כיון שמתחלה היה שיעור סוכה על התקרה ג"כ והיה שם סוכה על הסכך ע"ש. ולא ידעתי למה בעינן שיעור הכשר סוכה בגובה עשרה דוקא להחשב הסכך שעל גביו סכך כשר הא בהחוטט בגדיש לעשות בו סוכה מכשרינן בשהיה שם חלל טפח במשך שבעה לקמן (סי' תרל"ה) ולכן נ"ל דדין זה של המגן אברהם דסיכך ע"ג התקרה פסול אינו רק כשסיכך על התקרה ממש אבל כשהיה חלל טפח בין הסכך לתקרה ואח"כ הסיר התקרה כשר ולא בעינן שיהיה גובה י"ט בין סכך לתקרה אלא בגובה טפח סגי ודלא כפרי מגדים:
י
(י) ולחזור ולפתחן. כתב בשו"ת פנים מאירות (ח"ר סי' ס"א) ראיתי להזכיר שיש שבונים הסוכה על הגג ופותחים הגג כמין דלתות וגו' וכשפותחים אותה עומדת למעלה מן הסכך באמצע הסוכה על צדה נמצא תלויה למעלה מן הסכך כשר דופן שהוא נסר הרחב יותר מד' אלא שתלוי מצדה נגד הסכך ולכאורה יש לפקפק בסוכה זו דהא אמרינן (דף י"ד ע"ב) אתמר הפכן על צדיהן ר"ל לאותן הנסרים הרחבים ד' רב הונא אמר פסולה משום דנעשו כשפודין של מתכות א"כ סכך פסול מקרי וא"כ ה"נ כיון שלמעלה מסכך כשר יש סכך פסול הוי סוכה פסולה ולפום רהיטא וכו' ע"כ שומר נפשו ירחיק מסוכה זו ובפרטות ע"פ הרוב דופן הרחב הנתון על צדו למעלה מן הסכך עושה צלתה מרובה עכ"ל. ולע"ד אין להחמיר כלל דפשוט הוא שמה שאמר רב הונא נעשו כשפודין של מתכות זה דוקא אם סיכך בנסרים הרבה על חודן עד שבצרופן נעשו כל חודי הנסרים ד' טפחים אבל לא חשבינן להו כאלו שוכבים לרחבן שיפסול אפילו דף אחד רחב ד' כמו שפירש הרב בעל פנים מאירות, ומה שרצה להוכיח כן ממה דרצה הש"ס לאוקמי הא דקתני נתן עליה נסר שהוא רחב ד' בהפכן על צדיהן דמשמע דנסר אחד פוסל כה"ג אדרבא מדנקט הש"ס מאי לאו כגון שהפכן על צדיהן ולא קאמר שהפכו על צדו משמע דפשיטא להש"ס דודאי נסר אחד אינו פוסל בהפכו על צדו דלא חשבינן ליה כאלו מונח לרחבו ומה דנקט נסר לשון יחיד הוא כמו לשון ויהי לי שור וחמור, וכן נראה בפירוש מדברי רש"י ז"ל דעל מה דס"ד דאיירי בהפכן על צדן פירש שהפכן כולן על צדיהן וסככה כולה בהן ועל מה דמתרץ דמיירי במונח אפתח דמטללתא פירש דנסר אחד דוקא קאמר משמע דפשיטא ליה דלהס"ד איירי בנסרים רבים שהפכן על צדיהן והיינו ע"כ משום דלא חשבינן כאלו מונחים לרחבן ולכן פשיטא דאין קפידא במה שהלעטי"ן עומדים זקופים באמצע הסכך רק יזהר שיעמדו זקופים ממש לא בשפוע שאז אפשר שיעשו חלל על הסכך ברוחב ארבע ויפסלו הסוכה אבל כשיעמדו זקופים ממש אז הסוכה כשרה לכל אדם ודלא כהפנים מאירות כן נלענ"ד:
יא
(יא) ובנין אוהל. בפרי מגדים כתב אפילו באין להם ציר שרי עכ"פ לומר לנכרי לפתחן דהוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה אבל מסופק בלעטי"ן שכל ימות השנה קבועים במסמרים שפתיחתן אסור מן התורה ושכח לפתחן עד כניסת יום טוב אם שרי לפתחן ע"י נכרי באין לו סוכה אחרת בליל יום טוב ראשון משום שבות במקום מצוה, וכן אם מותר לומר לנכרי שיסכך לו סוכה ביום טוב באין לו סוכה אחרת, וסיים: להורות היתר חלילה לי וצ"ע בכל זה.
ובאמת לענ"ד היה נראה קצת להקל שהרי הרמ"א (בסי'רע"ו) מיקל בשבות לצורך מצוה ביש צורך גדול וכי יש צורך גדול מזה שרוצה לקיים מצוה עשה של סוכה, ואף שהשל"ה החמיר אפילו לצורך גדול הביאו באליה רבה שם, י"ל דזה דוקא לענין מה שכתב שלא להדליק נר לצורך סעודת שבת או מילה דאין זה צורך גדול כ"כ אם ישבו בחשך קצת שעה, אבל היכי שלא יכול לקיים עשה דסוכה אלא בכה"ג י"ל דגם השל"ה מודה, גם הרמב"ן החמיר בצורך מצוה שיש בו הנאת הגוף כגון להדליק נר והקיל במצוה שאין בה הנאה כגון לעשות שופר לולב ואזמל משום דמצות לאו להנות נתנו וכש"כ שיש לצדד להקל לסכך ע"י נכרי ביום טוב באין לו סוכה אחרת דזה ודאי לא מקרי בנין ממש שיהא מלאכה דאורייתא ולא הוי אלא אוהל עראי שאסור רק מדרבנן וע"י נכרי הוי שבות דשבות ומותר לכ"ע במקום מצוה, ואף דבסי' תרל"ה כתבתי דלכתחלה אין לעשות הסכך ע"י נכרי מכ"מ הכא דאי אפשר בענין אחד שהרי ע"י ישראל אסור שבות לצורך מצוה כמבואר בסי' תרפ"ו לענין שופר הוי כמו דיעבד. ומכ"מ לדינא צ"ע, ועיין מש"כ סי' תרל"ח ס"ק ד':
יב
(יב) שלא ישב. המגן אברהם כתב הטעם כיון שלא נעשו לשם צל וכתב הפרי מגדים דלפ"ז אם הגביה הלעטי"ן והניחם לשם צל כשר לישב תחתיהן כשהן סגורין באין רחבים ד' רק שיש חשש משום דאין המטר יכול לירד לתוכו דזה פסול לדעת קצת פוסקים לקמן (סי' תרל"א) עכ"ד. ולפ"ז יצא לנו דין חדש בירדו גשמים שטוב יותר לסגור הלעטי"ן לשם סוכה וישב בסוכה כשהן סגורים משישב ויאכל בבית ואפילו הלעטי"ן רחבים ד' שהרי לדעת הרבה פוסקים יוצא בסוכה אפילו אין המטר יכול לירד לתוכה ופסול נסרים רחבים ד' אינו רק מדרבנן משום גזירת תקרה ולכן כתב המגן אברהם (סי' תרכ"ט ס"ק כ"ב) שבשעת הדחק סוככים בנסרים אפילו יש בהם ד' ואין לך שעת הדחק גדול מזה שלא יכול לישב בסוכה אחרת מפני הגשמים. ולכן יניח הלעטי"ן לשם סוכה וישב תחתיהן, אכן לא יברך. וכן יש להורות ג"כ למצטער שלא יכול לישב בסוכה שתחת האויר שיותר טוב לאכול בסוכה שהלעטי"ן סגורים מלאכול בבית. שוב א"ע ראיתי שגם בספר מחצית השקל (סי' תר"מ) פסק כן ושמחתי שכונתי לדעתו ועיין במגן אברהם (סי' תרכ"ט ס"ק כ"ה) שמפסקו שם ג"כ ראיה לדברינו. אכן צריך לכוין לישב באותו מקום בסוכה ששם הלעטי"ן שמשפעין והולכין אינן גבוהים עשרה טפחים מהסכך דאל"כ יש פסול מטעם סוכה תחת סוכה מדאורייתא כדלקמן (סי' תרכ"ח) אלא ישב בצד הנמוך ששם אינן גבוהים עשרה טפחים ואז הצד הגבוה נחשב כדופן עקומה שמן הצד אינו פסול רק בד' אמות. ופשוט הוא דכל זה דוקא בלעטי"ן של עץ בלא ציפוי ברזל דאל"כ פסולין מדאורייתא: