בית נתן/ברכות/סא/א
ואמר רב הונא וכן תאנא משמיה דר' מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנאמר אל תבהל אל פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר וכו' דרש רב נחמן בר רב הונא מאי דכתיב וייצר ה' אלהים וגו' שני יצרים ברא הקב"ה באדם אחד יצר טוב ואחד יצר הרע מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בבהמה דלא כתיב בה ויצר בשני יודים לית לה שני יצרים והא קא חזינן דנכתה ובטשה אלא כרבי ירמיה בר' אלעזר דא"ר ירמיה ב"ר אלעזר דו פרצוף ברא הקב"ה באדם הראשון שנא' אחור וקדם צרתני (וכל מה שכתוב בנוסחתי' כדר"ש בן פזי אוי לי מיוצרי וכו' ל"ג בכ"י הכא):
בשלמא אחור למעשה בראשית היינו דלא איתברי עד וכו':
פורענות דמאי אי נימא פורעות דנחש והתניא בגדולה מתחילין מן הגדול מנא לן ממשה דכתיב ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו וכו' ובקלקלה מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואחריו חוה ואחריו אדם אלא פורענות דמבול ומאי היא דכתיב וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' אדם ברישא והדר בהמה בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב וייצר אלא למ"ד זנב מאי וייצר כדר"ש בן פזי דאמר ר"ש בן פזי וכו':
הא כיצד בתחלה עלו במחשבה להבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויסגור בשר תחתיה א"ר ירמיה ואיתימה רב זביד וכו' לא נצרכה אלא למקום חתך וכו':
מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה וכו' אף אשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל עוברים ויבאה אל האדם מלמד שנעשה הקב"ה שושבין וכו' מכאן לגדול שנעשה שושבין לקטן ואל ירע לו א"ר ירמיה דו פרצוף פנים ברא הב"ה באדם הראשון שנא' אחור וקדם צרתני הי מינייהו הוה סגי ליה ברישא אמר רב נחמן ב"י וכו' כדתניא לא יהלך אדם אחר אשה בדרך ואפילו אחרי אשתו נזדמנה לו בדרך יסלקנה לצדדין והעובר אחרי אשה בנהר לא ינקה מדינה של גיהנם (כמה גי' זו נכונה ועיי' בתוספות ד"ה וכל העובר שהרגישו בקושי נוסחתי' ע"ש ולא העלו ארוכה דהרי אמרו הבא על אשת איש יש לו חלק לעוה"ב וכו'). ואמר רב נחמן ואמרי לה במתניתא אחרי ארי וכו' עד בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פיתחא אחרינא ולא דרי טונא ולא רכיב חמרא ולא מנח תפילין אבל אית חד מהני לית לן בה אמר רב נחמן מנוח ע"ה היה שנא' ויקם וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה וכו' ועוד כתיב ביה באלישע ויקם וילך אחריה הכי נמי והכתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים וגו' ואמר רב אשי איש הבא משני צופים אלא מאי אחריה וכו' עד ותרכבנה על הגמלים וגו' ת"ר המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו כדי שיסתכל בה אפילו אם הוא גדול כמשה רבנו ע"ה אינו ניצול מדינה של גיהינם אמר רבא: