בית נתן/ברכות/כג/א

בית נתן ברכות כג א

לראש והכא במאי עסקינן בדלא שהא ובהא קא מפלגו דמ"ס גברא דחויא הוא ומ"ס גברא חזי' הוא ת"ר הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל וכו':

אלא שאינו יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד לעצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה איכה דמתני לה אסופא דמתני' הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה בד"א בשאין יכול לעמוד על עצמו אבל בשיכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב זביד ואי תימא רב יהודה עד פרסה תניא אידך היה צריך לנקביו אל יתפלל משום שנא' הכון לקראת אלהיך ישראל א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח שמור רגלך שלא תחטא ותביא קרבן לפני וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאינם חוטאים ומביאים קרבן ועושין תשובה ואל תהיו ככסילים שחוטאים ומביאין קרבן ואין עושין תשובה כי אינם יודעים וכו':

בין טוב לרע אין מבחינים וקרבן הם מביאין לפני:

ברחוק ד"א ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן:

מהו שיכנס אדם להשתין מים בב"ה קבוע בתפילין מי חיישינן שמא יפנה בהם או לא רבינא שרי ורב אדא בר מתניה אסר אתו ושיילוה לרבא אמר להו אסור גזירה שמא יפנה בהן תניא אידך הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס וכשמניחן מרחיק ד' אמות ומניחן דברי ב"ש וב"ה אומר[ים] אוחזן בידו ונכנס ר"ע אומר אוחזן בבגדו ונכנס בבגדו זימנין מישתלי להו ונפלי אלא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ולא יניחם בחורים הסמוכים לר"ה וכו' (בגי' כ"י לא גרס מה שכתוב אצלינו ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא והגי' שבספרי' קשה טובא וכמו שהקשה בס' צל"ח וז"ל הדבר תמוה וכו' ואיך נקט כאן תרתי דסתרי אהדדי שיאחזם ונכנס ומניחם בחורים הסמוכים שאם הניחם בחורים הסמוכי' הרי לא נכנס והם עמו וע"ש שתירץ דאו או קתני ודבריו דחוקים וע"ש

ועי' בס' עט"ר וז"ל דברים אלו הם תמוהים דהם סתרי הדדי תוך כדי דיבור ותחלה אמר ר"ע דאוחזן בבגדו ובידו ונכנס ותיכף תוך כדי דיבור חוזר מדבריו ואומר ומניחן בחורין הסמוכים לבהכ"ס ואין לדחוק ולתרץ וכו' ועוד קשה דהא אמרינן לק' דתחלה התקינו שיניחם בחורין הסמוכין לבהכ"ס ואח"ך בטלו משום עכברים והתקינו שיניחם בסמוכין לר"ה ובטלו ג"כ משום עוברי דרכים ומעשה שהיה והתקינו שיכניסם בידו נמצא דבתקנה אחרונה בקושי התירו שיכניסם בידו והתקנה ראשונה היתה יניחם בחורים הסמוכין לבהכ"ס ולא בסמוכים לר"ה משום חשש עוברי דרכים ואח"ך בטלו והתקינו שיותר טוב להניחם בסמוכין לר"ה מלהניחן בסמוכין לבהכ"ס משום עכברים וא"כ ע"כ הא דהתיר ר"ע להכניסם בבגדו ובידו היה אחר התקנה האחרונה שבקושי התירו וכו' לכן נ"ל בלי ספק דלא גרסינן ליה אלא ה"ג אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ולא יניחם בחורים הסמוכים לר"ה משום מעשה שהי' ואיירי אחר התקנה האחרונה כן נראה הגי' בהרי"ף והרא"ש וגם מדברי רש"י קצת משמע דלא גרס תיבת ומניחין בסמוכין לבהכ"ס ומאי דמציין רש"י בד"ה בחורין הסמוכין לבהכ"ס ובד"ה בחורין הסמוכין לר"ה כוונת רש"י לציין בברייתא שאחר זה דת"ר בראשונה היו מניחים וכו' ושם כוונת רש"י לציין השני דיבורים הנ"ל מדכתב רש"י שאין העכברים מצוין וכו' עכ"ל וחכם עדיף מנביא שכיון לאמיתותן של דברים וכגי' הכ"י דלא גרס לה):

זונה אחת ונטלתן ונכנסה לב"ה ואמרה ראו מה נתן לי פלוני באתנני כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לגג ונפל ומת באותה שעה אמרו לא ילך אדם בלא תפיליו עמו:

ת"ר בראשונה היו מניחין אותן בחורין הסמוכין לבה"כ ובאין עכברין ונוטלין אותן התקינו שיהיו מניחין אותן בחורין בחלונות הסמוכות לר"ה ובאין עוברים ושבים ונוטלין אותן התקינו שיהו מניחין אותן באילנות ועדיין היו העורבים (עיי' בשאילתות דרא"ג פ' בא בססי' מ"ה דגם הוא גרס הא דהעורבים היו באין וכו' וע"ש) באין ונוטלין אותן התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס (וכגי' הכ"י גורס ג"כ בפסקי ברכות למהר"י מטראני בכ"י):

א"ר מיאשא בר בריה דריב"ל הלכה גוללן כמין ס"ת ואוחזן בימינו כנגד לבו אר"י בר מניומי אר"נ ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידיו טפח א"ר יעקב בר אחא א"ר זירא ביום גוללו כמין ס"ת ואוחזן בימינו כנגד לבו בלילה עושה להן כיס טפח ומניחן אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא שיש שהות ביום כדי ללובשן אבל אין שהות ביום כדי ללובשן עושה להן כיס טפח ומניחן אמר אביי (גי' זו דאר"י ב"א א"ר זירא ביום גוללן וכו' ואח"ך אמר רבה בר בר חנה אר"י לא שנו אלא שיש שהות ביום כו' היה ג"כ גי' הרי"ף והרא"ש ולזה כיון המוהרש"ל וז"ל בחכמת שלמה דכ"ג ע"א גמ' וכו' שם אמר רבה בר בר חנה וכו' עד ומניחן צ"ל קודם אמר ר' יעקב בר אחא וכו' ונ"ב באלפסי וברא"ש מהופך עכ"ל ולכאורה נראה מדברי המוהרש"ל שגם שם האמורא צריך להפך וצריך לגרוס כך אמר רבה בר בר חנה ביום גוללן כמין ס"ת וכו' ואח"ך אמר ר' יעקב בר אחא וכו' לא שנו אלא שיש שהות ביום וכו' ואינו כן לא ברי"ף ולא ברא"ש אלא כמו שהיא בגי' הכ"י רק המימרא מהופכת אבל שמות האמוראים נשארו בשמם כמו שהוא לפנינו ודו"ק):

נקט כסתא דתפילין לא הוה יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן לא נטרח (וכ"ה גי הרי"ף ועי' בתר"י שפי' כלומר לא נטריח התלמידים שישמרו אותן) אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא וכו':

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף