ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קעח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קעח

בל תבער. כתיב (בפרשת ויקהל) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ומנאוהו הבה"ג וסייעתו וכן הרמב"ם וסייעתו. וענין האזהרה ביאר הרמב"ם ז"ל (בסה"מ לאוין שכ"ב) דהוא אזהרה לב"ד מלהמית חייבי מיתות ב"ד בשבת. והביא כן מהמכילתא. וגם הביא מהירושלמי שאמרו בכל מושבותיכם ר"א בשם ר"י אמר מכאן לבתי דינים שלא יהיו דנין בשבת עיי"ש. והוא בירושלמי (פ"ד דסנהדרין סוף ה"ו) עיי"ש. וכן כתב הרמב"ם (בפכ"ד מהלכות שבת ה"ו) וז"ל אין עונשין בשבת אע"פ שהעונש מצות עשה אינו דוחה שבת. כיצד הרי שנתחייב בב"ד מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו בשבת. שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. זו אזהרה לב"ד שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה. וה"ה לשאר עונשין עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בסמ"ג (לאוין ס"ז) עיי"ש. והנה לשון זה דאין עונשין בשבת לא נמצא במכילתא ולא בירושלמי שם. אבל הכי איתא במכילתא דרשב"י (פ' ויקהל) דאמרינן התם לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר וכי יהי' באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת וכו'. ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם זה מושב ב"ד וכו'. מה שרפה מיוחדת אחת מארבע מיתות ב"ד אינה דוחה שבת אף שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת. מכאן שאין עונשין בשבת עיי"ש. ונראה דמכאן יצא להרמב"ם ז"ל דאפי' מלקות אין מלקין בשבת. דבמכילתא דידן ליתא אלא שאין ממיתין עיי"ש. וגם מדברי הירושלמי שם אין הכרע. דהרי שם לענין מיתות ב"ד הוא דמיירי עיי"ש. אבל מברייתא זו דמכילתא דרשב"י דבתר דקיליף דאף שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת מסיים עלה וקתני מכאן שאין עונשין בשבת. משמע ודאי דאתי למימר דלאו דוקא מיתה אלא גם שאר עונשין אין רשאין לענוש בב"ד. אפי' אינו עונש מיתה. וביאור הדבר נראה. דכיון שהזהיר הכתוב לב"ד באזהרת לאו על עונש מיתה בשבת. אע"ג דודאי אין הב"ד עצמן ממיתין את הנדון אלא על פיהם הוא נהרג. וא"כ אין כאן אלא אמירה לאחרים לחלל את השבת. ואפי' הכי בא על זה לאו מיוחד בקרא. א"כ שוב אין לחלק בין עונש מיתה לעונש מלקות. דודאי לא קפיד קרא אלא על העונש שלא יענשו בשבת. ולא על איסור המלאכה. דהרי אין במעשה ב"ד עצמן חילול שבת ע"י מלאכה. ומ"מ הזהיר עלה רחמנא באזהרת לאו.

וראיתי לקצת אחרונים ז"ל שהקשו דכי היכי דמנו לאו דלא תבערו לאזהרה שלא לדחות שבת ע"י מיתות ב"ד. הכי נמי הו"ל למנות עשה דאת שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו דילפינן מינה בברייתא (פ"ק דיבמות ו' ע"א) שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת. ואין בזה סרך קושיא כלל. דהתם לא גלי קרא אלא לומר דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת וגם בנין ביהמ"ק בכלל אזהרת מלאכת שבת. וא"כ אין כאן שום מצוה נוספת כלל. משא"כ כאן דכתב רחמנא לאו מיוחד לאזהרה לב"ד שלא לענוש עונשי הגוף בשבת. אע"פ שהם אינם מחללים שבת בידים. וכדגמרינן בברייתא שם בגז"ש דמושבותיכם מושבותיכם דבב"ד הכתוב מדבר עיי"ש. ודאי יש למנותו בפ"ע במנין הלאוין. ואין לו ענין ללאו דלא תעשו כל מלאכה שהוא אזהרה לעושה המלאכה ומחלל את השבת. אבל ב"ד דיבורא בעלמא קאמרי ולא עבדי שום מלאכה:

ואמנם הדבר תמוה לכאורה לפ"ז מסוגיא דפ"ק דיבמות (ו' ע"ב) דבעי למילף דעשה דחי ל"ת שיש בו כרת מדאיצטריך קרא דלא תבערו לגלויי דמיתת ב"ד לא דחיא שבת מכלל דבעלמא דחי עיי"ש. והשתא מאי ראי' מההיא. ודילמא לעולם אימא לך דבעלמא נמי לא דחי. וקרא דלא תבערו לא איצטריך אלא לאזהרה לב"ד. דאע"ג דאינהו גופייהו לא קטלי בידים. ולא עברי בלאו דלא תעשו כל מלאכה. מ"מ הרי הן מוזהרים מלאו דלא תבערו דהו"ל אזהרה לב"ד. ואע"ג דמלישנא דברייתא ודאי משמע דבלאו קרא דלא תבערו הו"ל לומר דמיתת ב"ד דחיא לאו דמלאכת שבת. מדקתני לפי שנאמר וכי יהי' באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד וכו'. ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר וכו'. מה מושבות האמורים להלן בב"ד אף מושבות האמורים כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו עיי"ש. הרי להדיא דאי לאו קרא דלא תבערו הוה ס"ד לומר דמיתת ב"ד דחיא לאו דמלאכת שבת. מ"מ קשה דעכ"פ מקרא לא מוכח מידי. ותנא גופי' מנ"ל הא. ואנן בעינן לאשכוחי ראי' מקרא. כמבואר בכולה סוגיא דהתם. ואפי' לפמש"כ התוס' שם (בד"ה טעמא וכו') דלא בעי למימר מדאיצטריך לא תבערו לאסור מכלל דבעלמא דחי. דודאי קרא לגופי' איצטריך. דאי לאו לא תבערו ה"א דלידחי כמו בכלאים בציצית. דמה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטרא. אלא דהכי בעי למילף מהתם דכיון דאי לאו דגלי קרא דלא תבערו הוה סד"א דלידחי אפי' ל"ת שיש בו סקילה כמו בשבת. הילכך השתא נמי דגלי קרא דלא תבערו דלא דחי. אין לנו אלא לאו חמור כ"כ כשבת שיש בו סקילה. אבל לאו שאין בו אלא כרת אית לן למימר דדחי. דאם איתא דאפי' לאו שאין בו אלא כרת לא מידחי מקמי עשה. א"כ לא בעי קרא דלא תבערו לאשמעינן דלא נימא דלאו דשבת שיש בו סקילה מידחי. דאם לאו שאין בו אלא כרת לא מידחי כ"ש לאו דסקילה. כך כוונתם בתירוצם הראשון עיי"ש בדבריהם. מ"מ גם לפ"ז קשה ודילמא לעולם אימא לך דאפי' לאו שאין בו אלא כרת נמי לא מידחי מקמי עשה. ובודאי דאין ה"נ דכ"ש לאו שיש בו סקילה דלא מידחי. וקרא דלא תבערו לא איצטריך אלא לאזהרה לב"ד. איברא דהא לא קשה מידי. דאם איתא דמיתת ב"ד לא דחיא שבת. והממיתין את הנדון בידים עוברים בלאו דלא תעשה כל מלאכה. היכי תיסק אדעתין לומר דרשאין ב"ד לענוש עונשי מיתת ב"ד בשבת. ומי ישמע להם לעבור על לאו דלא תעשו כל מלאכה שיש בו סקילה. ולא שייכא בזה אזהרה לב"ד כלל. אלא ודאי ע"כ צריך לומר דאי לאו קרא דלא תבערו הי' ראוי לומר דלאו דמלאכת שבת נדחה מקמי עשה דמיתת ב"ד. ושפיר יליף מכאן דבעלמא עשה דחי ל"ת שיש בו כרת:

ועפ"ז ממילא מבואר דאין מקום כלל לקושית התוס' שם וז"ל וא"ת וכיון דלגופי' איצטריך אדרבה נילף מהכא דלא דחי. דלא אמרינן מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא עיי"ש. ולפי מה שנתבאר לק"מ. דודאי לא מצינן למילף מהכא דבעלמא לא דחי. דהרי קרא דלא תבערו אינו אלא אזהרה לב"ד. וא"כ איכא למימר דלעולם אימא לך דהכא גופא נמי מידחי לאו דמלאכת שבת. ואם עברו ב"ד והמיתו מיתת ב"ד בשבת לא עברו הממיתים בלאו דלא תעשה מלאכה. אלא שהב"ד עברו בלאו דלא תבערו. דהוא אזהרה לב"ד שלא לענוש בשבת. והכא לא שייכא סברא דאהדרי' לאיסורא קמא שכתבו התוס' (בפ"ק דביצה י"ב ע"א) עיי"ש. דמלבד מש"כ בתוס' חיצוניות ובתוס' הרא"ש (בפ"ב דבכורות ט"ו ע"א). והובאו במזבח כפרה שם. וזו היא ג"כ כוונת התוס' שם (בד"ה ואהני וכו'). וכ"כ בתשו' מהר"ח אור זרוע (סי' קס"ד) דבלאו גמור לא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא. ואין בו אלא לאו זה לחוד עיי"ש. וא"כ כאן דכתיב בה לאו גמור באנפי נפשי' לא תבערו וגו'. אין לנו אלא אותו לאו לחוד האמור בו. בלא"ה הכא דלאו דלא תעשה כל מלאכה על העושה המלאכה הוא דקאי. ולאו דלא תבערו לא קאי אלא על הב"ד. ודאי אין כאן מקום כלל לומר דאהדרי' קרא לאיסורא קמא. דהרי שני ענינים חלוקים הם. וכל חד איסור בפ"ע הוא. כן נראה נכון מאוד לסלק קושית התוס'. אבל מש"כ התוס' לתרץ וז"ל וי"ל דלא מצי למילף אלא לאו שיש בו מיתה. כמו בשבת דאיכא סקילה. אבל לאו שיש בו כרת גרידא התם אמרי' מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא וה"א דדחי לאו דכרת כמו אחות אשה. ולא לאו דמיתה ככלתו וחמותו. דלהכי לא הוה מקשינן להו אהדדי עכ"ל עיי"ש הוא דחוק מאוד. ולא משמע הכי כלל כמבואר. וגם תמוה דהא עיקר סברת התלמוד היינו כדאמרינן לקמן אטו עשה דוחה את ל"ת לאו ל"ת חמור מיני' וקאתי עשה ודחי לי' מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה עיי"ש. וזה שייך דוקא כל כמה דלא אשכחן ל"ת חמור דלא מידחי קמי עשה. אבל בתר דאשכחן מיהת ל"ת שיש בו מיתה דגלי קרא בהדיא דלא דחי לי' עשה. ודאי אית לן למימר דאין לנו דעשה דחי ל"ת אלא ל"ת גרידא ככלאים בציצית דגלי קרא בהדיא. ולא ל"ת חמור מיני' שיש בו כרת. דהשתא תו לא שייך לומר מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא. דהרי חזינן דודאי יש חילוק בין חומרא רבא לזוטא. דהא מיהת ל"ת שיש בו מיתה לא דחי לי' עשה. וא"כ אית לן למימר דה"ה לאו שיש בו כרת לא מידחי מקמי עשה. ואין לנו אלא בל"ת גרידא דגלי קרא גבי כלאים בציצית ולא בל"ת דחמור מיני'. ועי' בתוס' הרא"ש ז"ל שם שדחה ג"כ תי' זה מטעם אחר. ונדחק מאוד בזה עייש"ה. וגם תי' שני של התוס' דחוק טובא. אבל למאי דכתיבנא מיתרץ שפיר ברווחא:

אלא דלפ"ז קשה טובא לכאורה מדאמרינן בשבת (פרק האורג ק"ו ע"א) דר"ש דאמר מקלקל בהבערה חייב נפק"ל מדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן ש"מ מבעיר בעלמא חייב עיי"ש. והיינו משום דאי ס"ד דמקלקל בהבערה בעלמא פטור היכי אפשר דאסר רחמנא במקום מצוה. השתא בדבר הרשות פטור כ"ש במקום מצוה כמיתת ב"ד דליכא למימר דאסור. אלא ודאי בעלמא נמי חיובי מיחייב. אלא דבמקום מצוה כמיתת ב"ד הוה סד"א דשרי ואשמעינן קרא דלא תבערו לאיסורא. והשתא קשה מאי ראי' היא. ודילמא לעולם אימא לך דבעלמא פטור. והכא בבת כהן נמי פטור. דכ"ש הוא מבעלמא כמש"כ וקרא דלא תבערו הרי אוקימנא לי' לאזהרה לב"ד. דאסר קרא שלא לענוש מחייבי מיתות ב"ד בשבת. וליכא שום הכרח מהכא דמקלקל בהבערה חייב. מיהו נראה דלק"מ ואדרבה משם ראי' למה שביארנו. דאל"כ קשה מאי דקאמר התם מדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן ש"מ מבעיר בעלמא חייב. ומאי בעלמא דקאמר. אם איתא דגם הכא גופא בהבערת בת כהן מיחייבי על הבערה בתר דגלי קרא דלא תבערו. אלא ודאי מוכח מזה דהכא במיתת ב"ד ודאי מידחי לאו דמלאכת שבת מקמי מצות מיתת ב"ד אי משום דעשה דחיא ל"ת אי משום ק"ו מעבודה. כדאמרינן בסוגיא דפ"ק דיבמות שם. וקרא דלא תבערו לא אתי אלא לאזהרה לב"ד כמו שנתבאר. אלא דמשום דלפ"ז קשה בלישנא דקרא דכתיב לא תבערו אש וגו'. אטו ב"ד הם המבערים האש. והרי הם אינם אלא גומרין את הדין ומוסרין אותה להריגה. והעדים והעם הם הממיתין. ועכצ"ל דלא קאמר קרא אלא שאם יענישו בשבת מעלה עליהם הכתוב כאילו הם עצמם מבערים האש. וא"כ הא תינח אם מקלקל בהבערה בעלמא חייב. אבל אם איתא דמקלקל בהבערה בעלמא פטור. הרי אין בהבערת אש כיו"ב איסורא דאורייתא כלל בשום דוכתא. ואפי' הבעירו הם אש זה בידים לא עבדי איסורא. ולא הו"ל לקרא למיכתב אזהרה זו בלשון לא תבערו אש. אלא הכי הו"ל למיכתב לא תענישו. וכיו"ב. אבל לשון לא תבערו אש לא שייך הכא כלל. אלא ודאי מקלקל בהבערה בעלמא חייב. אלא דהכא במיתת ב"ד מידחי איסור מלאכת שבת. ומ"מ הזהיר הכתוב לב"ד שלא יענישו בשבת. וקאמר קרא לא תבערו אש וגו'. שמעלה עליהם בכך כאילו הם ביערו אש זה שלא במקום מצוה. ועפ"ז ממילא מוכח מינה דלאו דוקא עונש מיתה אלא אפי' עונש מלקות בכלל האזהרה כמו שנתבאר לעיל. ולפ"ז מה שהקשה במג"א (סי' של"ט ס"ק ג') על הרמב"ם מסוגיא דשבת וסנהדרין דמוכח דדוקא בדבר שיש בו חילול שבת אסור לענוש בשבת עיי"ש ובמהש"ק שם שביאר דבריו. אבל לפמש"כ אין משם הכרח כלל. ואדרבה משם סייעתא כמו שנתבאר:

ועכ"פ מתבאר דשפיר מנאוהו ללאו זה דלא תבערו בפ"ע במנין הלאוין לאזהרה לב"ד שלא יענישו בשבת. אבל ראיתי לרבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות שלא מנה שם לאו זה. ולפי הנראה דהוה ס"ל שם דלא אתי הך קרא אלא לאשמעינן דאין מיתת ב"ד דוחה שבת. ואין בזה אזהרה לב"ד אלא דאשמעינן קרא דגם במקום מיתת ב"ד איתא לאיסור מלאכת שבת כמו בדבר הרשות. וא"כ אין לאו זה בא במנין בפ"ע. אחר שכבר נמנה לאו דמלאכת שבת. כמו דלכ"ע לא נמנה העשה דאת שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו דילפינן מינה דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת כמשכ"ל. אבל כאן חזר בו והסכים לדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל שבא במנין מטעם שנתבאר ומה שמנה לאו זה במספר הלאוין אע"ג דאינו אלא אזהרה לב"ד. וא"כ מקומו במספר הפרשיות לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל. וכן יש להעיר על הבה"ג וסייעתו ז"ל שמנאוהו במנין הלאוין ולא במנין הפרשיות. נראה דהיינו משום דכיון דמשום איסור שבת הוא. ואיסור שבת נוהג ביחיד כבצבור לכן שייך למנין הלאוין שהן מצות הנוהגות ביחיד כבצבור. כיון דעיקר איסורו נוהג גם ביחיד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.