ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ד/ב

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שקלים ד ב

הלכה ב מתני' פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומות העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין משל עצמן מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא משל עניים מותר התרומה מה היו עושין בה רקועי זהב ציפוי לבית קודש הקדשים רבי ישמעאל אומר מותר הפירות קיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת רבי עקיבא אומר מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכל שרת רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נכסים קיץ המזבח מותר התרומה לכלי שרת זה וזה לא היו מודים בפירות:

גמ' כבש פרה כו' ר' ישמעאל בר נחמן בשם רבי יונתן (נתן) ג' לשונות הן של שעיר בסלע של מצורע בשקל של פרה בשתי סלעים רבי חוניה דברת חוורין רבי בא בר זבדא בשם רבי שמעון בן חלפתא של פרה בשתי סלעים ומחצה ואית דמפקין לישנא בעשרה זוז (מותר שירי לשכה כו') ר' יהודה בשם ר' שמואל תלמידי חכמים המלמדין את הכהנים הלכות שחיטה הלכות קבלה הלכות זריקה נוטלין שכרן מתרומת הלישכה רבי יצחק בר רדיפה בשם רבי אימי מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלישכה רבי אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' שמלאי מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה גידל בר בנימין בשם ר' אסי שני דייני גזילות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה שמואל אמר נשים האורגות בפרוכת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי חונה אמר מתרומת בדק הבית מה פליג שמואל עבד לה כקרבן רב הונא עבד לה כבנין אמר רבי חזקיה תנא ר' יהודה (גרוגרות) גדגדות הקטרת וכל קרבנות הצבור באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב וכל כלי שרת באין ממותר נסכים מזבח העולה וההיכל והעזרות באין משירי הלשכה חוץ לעזרות באין מלשכת בדק הבית והא תני אבני המזבח ההיכל והעזרות מועלין בהן וכי יש מעילה בשיריים אלא כר"מ דר' מאיר אמר מועלין כשיריים א"ר חייא (חיננא) כלום אמר ר"מ אלא בתוך שנתו והכא חוץ לשנתו אנן קיימין א"ר חזקיה תנא רבי יהודה גדגניות השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקרבנות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד ולא כן א"ר אליעזר ור' יוסי בן חנינה תריהון אמרין כל הן דכתיב נכח מעכב צלע אינו מעכב ואמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ואפילו צלע מעכב וא"ר אילא בשם ר' שמואל בר נחמן ואפי' שימה מעכב א"ר חנינא כאן בעבודות שבפנים כאן בעבודות שבחוץ אמר רבי חנינא שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב (ס"א כסף) היו מוציאין בה שהיה כבשה של פרה עומד ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו ובונה אותו משלו התיב רבי עולא קומי ר' מנא והא תני שמעון הצדיק שתי פרות עשה לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו אית לך למימר שמעון הצדיק שחץ היה מאי כדון על שם מעלה היא בפרה סלסול היא בפרה תני זיזין וכתלים היו יוצאין מכאן ומכאן כדי שלא [יצאו ו]יציצו הכהנים ויטמאו:

ר' עקיבא אומר אין משתכרין כו': אלא אם רצה יהי' ההפסד שלו והשכר להקדש מותר כהדא בר זמינא איתפקד גבי' מדל דיתמין אתא ושאל לרבי מנא אמר ליה אין בעית די ההפסדה דידך ואגרה דתרויכון שרי רבי חייה בר אדא איתפקד גבי' מדל דיתמין ועביד כן:

מותר פירות כו': (כולה דר' ישמעאל היא) מתני' דר' ישמעאל היא דרבי חייה בר יוסף פתר מתניתא מותר פירות שכר להקדש מותר נסכים זו סאה רביעית רבי יוחנן פתר מתניתא מותר פירות זו סאה רביעית מותר נסכים לבירוצין ולית ליה לרבי חייה בר יוסף לבירוצין אמר רבי חזקיה מה דנפל לסאה רביעית נפל לבירוצין על דעתיה דרבי חייה בר יוסף ניחא איו משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים לפיכך זה וזה לא היו מודין בפירות על דעתיה דרבי יוחנן קשיא והא תנינן עמדו מג' יספק מד' ותנינן זה וזה לא היו מודים בפירות לא היו מודים בפירות בקיץ למזבח אבל מודין היו בכלי שרת עד כדון בירוצי צבור ואפילו בירוצי יחיד ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד כהדא דתנינן אשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנה לציבור עד כדון בירוצי לח ואפילו בירוצי יבש כההיא דתנינן תמן °הנסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח [פסול] אם יש שם זבח אחר יקרני עמי ואם [לאו] לנו יופסלו בלינה:

---

ביאור

---

מתני'. ולשון של זהורית. שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה: כבש פרה. כדתנן פ"ג דפרה כבש היו עושין מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום, שמא יש שם טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ויטמאו כהנים הלכך היו עושין כבש כדי שיהא פותח טפח שחוצץ בפני הטומאה: וכבש שעיר המשתלח. שהיו עושין לו כבש עד חוץ לעיר ועליו היה הולך המשלח את השעיר מפני הבבליים שהיו תולשים שערו ואומרים טול וצא טול וצא כדי שלא תשהה עוונותינו כדתנן פ"ו דיומא: ולשון שבין קרניו. לשון שהיה קושר בין קרניו של שעיר לידע אם הלבין ונתכפרו עונותיהם של ישראל כדתנן פ"ד דיומא, והנהו לאו צורך קרבן הן הלכך באין משירי לשכה: שירי לשכה מה היו עושין בהן. ובדליכא השתא תקון חומת העיר וכיו"ב: לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות. ומוכרין למי שצריך יין לנסכים שמנים וסלתות למנחות והשכר להקדש: אין משתכרין בשל הקדש. דפעמים איכא נמי הפסד: אף לא משל עניים. מעות עניים נמי בדלא קיימי עניים אין משתכרין בהן אלא יהו מונחין עד דאתו עניים: מותר התרומה. מותר תרומת הלשכה, שיירי הלשכה היינו מה שנשתייר בשופרות לבתר שתרמו תרומת הלשכה והשתא מיירי מה שנשתייר מן התרומה: מותר הפירות. מפ' בגמ': קיץ המזבח. עולות לקיץ את המזבח, בשעה שהמזבח בטל מביאין מהן עולות: זה וזה לא היו מודים בפירות. בגמ' מפ':

גמ'. של שעיר בסלע. לשון של שעיר שהיו קושרין בין קרניו היה שוה סלע: של מצורע. דאית בי' נמי שני תולעת כמפורש בפ' מצורע: בשקל. היינו מחצית הסלע: ואית דמפקין לישנא. ויש שמוציאין בלשון אחר של עשרה זוז משום דב' סלעים ומחצה עשרה זוזי נינהו שהסלע ד' זוז: שני דייני גזלות. שהיו דנין דיני גזילות בירושלים: בפרוכת. שבין היכל לקדשי הקדשים: עבד לה. לפרוכת כקרבן הבא מתרומת הלשכה ומשום שמעכבין את הקרבן: ר"י גדגדות. כך שמו ואולי הי' מחור הגדגד: וההיכל והעזרות. בנין ההיכל והעזרות: חוץ לעזרות. בנין שחוץ לעזרה: וכי יש מעילה בשיריים. בתמי', ואי דאמרת דבא משירי הלשכה אמאי מועלין בהן: אלא בתוך שנתו. הוא אומר מועלין בהן שמא יצטרכו להביא בהן קרבנות: והכא חוץ לשנתו. שאין מביאין קרבנות מתרומה ישנה, וע"כ חוץ לשנתו הוא דתוך שנתו לר"מ אין מוציאין שירי לשכה שמא יצטרכו מהן לקרבנות: מעכבין את הקרבנות. שאם חסרו אסור להקריב: כל הן דכתיב נכח. היינו מנורה דכתיב בי' ואת המנורה תתן נוכח השלחן: צלע. היינו שלחן דכתיב בי' והשלחן תתן על צלע צפון: ואפי' שימה. היינו ארון ופרוכת דכתיב בהו וישם, והיינו דקשיא לי' דמי אמרין תרויהון דלא כחכמים: כאן בעבודות שבפנים. אף חכמים מודו דכל אלו מעכבין: כאן בעבודות שבחוץ. אין מעכבין אלא כיור וכנו: שחצית. גאוה: היו מוציאין בה. בכבש של פרה אלא עושה אחר להראות עשרו: מאי כדון. אלא מאי טעמא עשו כל אחד כבש לעצמו מעלה היא בפרה כבוד הוא וחבוב מצוה שייחדו לה כבש: זיזין וכתלים. היו יוצאין משני צדי הכבש: כדי שלא יציצו הכהנים. חוץ לכבש ויאהילו על הקבר ויטמאו: אלא אם רצה יהי' ההפסד שלו והשכר להקדש. כלומר הא דלר"ע אין משתכרין בשל הקדש משום דפעמים איכא הפסד ואם רצה לר"ע להשתכר בכה"ג שההפסד יהי' של הגזבר והשכר להקדש שרי ואע"ג דכה"ג בהדיוט אסור משום רבית דכיון שמקבל עליו ההפסד נמצא המעות אצלו הלואה וכשנותן השכר להקדש הוי רבית אין רבית להקדש: איתפקד גבי' מדל דיתמין. הפקידו אצלו אוצר של יתומים: אתא ושאל לר' מנא. אי שרי לעשות עיסקא במעות שיחלקו שניהם בהפסד ובשכר: אין בעית די ההפסדה דידך ואגרה דתרויכון שרי. אם רוצה אתה יהא ההפסד שלך והשכר לשניכם ובכה"ג שרי משום דקרוב לשכר ורחוק להפסד אבק רבית הוא וביתומים הקלו ושמעת מינה מיהא דע"ד שיחלוקו בין בהפסד בין בשכר אסור: מתני' דר"י היא. הך מתני' דמותר פירות דר"י היא ומשום דר' חייה וכו': מותר פירות שכר להקדש. ר' חיי' מפ' מתני' מותר פירות היינו מה שנשתכרו הקדש בשמנים וסלתות והיינו דאמר דר"י היא דאילו לר"ע הא אין משתכרין בשל הקדש: זו סאה רביעית. היא מתני' דסוף פרקין המקבל עליו לספק סלתות להקדש ד' סאין בסלע והוקרו ועמדו על ג' סאין בסלע יספק ד' סאין ונמצא משתכר הקדש בסאה וזו הסאה רביעית קרי מותר נסכים: מותר נסכים לבירוצין. כל מדות שבמקדש היו נגדשות ומה שנפל לחוץ היינו בירוצין: ול"ל לר' חיי' בר יוסף לבירוצין. ר' חייה דמפ' מותר נסכים לסאה רביעית מי ל"ל בירוצין כלומר מי לא הוו בירוצין לדידי' ולמאי אזלי הנהו בירוצין: מה דנפל לסאה רביעית נפל לבירוצין. מודי בבירוצין וס"ל דבירוצין וסאה רביעית חד דינא הוא ולמקום שהולך סאה רביעית אזיל נמי בירוצין ובהא הוא דפליג אר' יוחנן דר' יוחנן מחלק ביניהן דהוא מפ' דמותר פירות זו סאה רביעית ומותר נסכים היינו בירוצין ואילו לדידי' דין א' להם: ע"ד דר' חיי' בר יוסף. דאיהו מפרש דמותר פירות היינו שכר להקדש ניחא הא דר' עקיבא ור' חנני' תרווייהו אינן מודין בפירות כדתנינן במתני' משום דאינהו ס"ל אין משתכרין כו' הלכך ליכא לדידהו מותר פירות, אלא: ע"ד דר"י. דאיהו מפ' מותר הפירות היינו סאה רביעית: קשיא והא תנינן עמדו וכו'. דהא סאה רביעית משנה שלימה היא כדתנינן עמדו וכו' וע"כ מודו בה ואילו במתני' תנינן זה וזה לא היו מודין בפירות וקס"ד השתא דס"ל דליכא כלל מותר פירות: ומשני לא היו מודין בפירות בקיץ המזבח. ה"ק לא היו מודין לר"י דאמר מותר פירות לקיץ המזבח ומשום דבמותר תרומה שוין ר' חנני' ור"י דאזלי לכלי שרת השתא קאמר דזה וזה אינן מודין לו בפירות ותרווייהו ס"ל דאזלי לכלי שרת: עד כדון בירוצי צבור. בירוצין של נסכי צבור הוא דאזלי לכלי שרת לר"ע: ואפי' בירוצי יחיד. נמי מי אזלי לכלי שרת ולא נמצאו וכו': ובלבד שתמסרנה לצבור. וזה היחיד נמי מוסר הגודש לצבור: עד כדון בירוצי לח. היינו בירוצי נסכים שהן קודש כדתנינן להלן בברייתא בגמ' הוא דאזלי לקיץ המזבח לר' חנני': ואפי' בירוצי יבש. בירוצי מנחות שהן חול ולא קדשו בכלי: כההיא דתנינן. ופתר לה מהך ברייתא: בירוצי לח קודש. קדשו קדושת הגוף, ואע"ג דקדשו קדושת הגוף נפדין לכלי שרת מתנאי בי"ד דכל דמקדיש אדעת בי"ד הוא מקדיש וכ"מ בירו' להלן בפ"ה ודלא כמש"כ תוס' מעילה י"ד א' ובכ"ד: נמשח מבפנים. והכלי מקדש והלכך אף הבירוצין שנפלו כיון שהיו בכלי נתקדשו: לא נמשח בין מבפנים בין מבחוץ. ומה שבפנים בכלי קדושת פה הוא דמקדש לי' הלכך מה דאיצטריך לי' מקדש בירוצין דלא צריך לי' לא מקדש ולפיכך בירוציהן חול: ואם לאו. שאין זבח אחר עמו ימכרו לקיץ המזבח כדי שלא יפסל בלינה, שמעת מינה מיהא שאף בירוצי יבש אזלי לקיץ המזבח ומ"מ יפסלו בלינה דתנן לא לא קאי אבירוצי יבש דכיון דלא קדשו לא נפסלו:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)