בבלי/ברכות/ט/ב
אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם
אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם
שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו
בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין[1]
ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה
מכם הוציאוני היום ואיני מבקש[2] כלום:
וישאלום א"ר אמי מלמד שהשאילום בעל
כרחם איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים וא"ד
בעל כרחם דישראל מ"ד בעל כרחם דמצרים
דכתיב ונות בית תחלק שלל מ"ד בעל כרחם
דישראל משום משוי: וינצלו את מצרים
א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה
דגן[3] ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים[4]:
אהיה אשר אהיה א"ל הקב"ה למשה לך
אמור להם לישראל אני הייתי[5] עמכם בשעבוד זה
ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר לפניו
רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה לך
אמור להם אהיה שלחני אליכם: ענני ה'
ענני א"ר אבהו למה אמר אליהו ענני ב' פעמים
מלמד שאמר[6] אליהו לפני הקב"ה רבש"ע ענני
שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על
המזבח[7] וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו
מעשה כשפים הם[8] שנאמר ואתה הסבות את
לבם אחורנית[9]:
מתני' מאימתי קורין את
שמע בשחרית משיכיר[10] בין תכלת ללבן ר'
אליעזר אומר בין תכלת לכרתי (וגומרה)[11] עד
הנץ[12] החמה ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך[13] מלכים לעמוד בשלש
שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
גמ' מאי בין
תכלת ללבן אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא[14] הא
בליליא נמי מידע ידעי אלא[15] בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר
משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה
את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי
לתפילין[16] כאחרים לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם
הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה[17] כדי שיסמוך
גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני
ירח דור דורים העיד ר"י בן אליקים[18] משום קהלא קדישא דבירושלים[19] כל הסומך
גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו א"ר זירא איני והא[20] אנא סמכי ואיתזקי
א"ל במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא התם נמי מבעי לך למיהב אגרא
למחזי אפי מלכא[21] דא"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל
ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם[22] שאם
יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. אמר ליה רבי אלעא[23] לעולא
כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם
גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא
מפומיה כוליה יומא. היכי מצי סמיך והא א"ר יוחנן בתחלה הוא אומר ה'
שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' אמר ר' אלעזר [24] תהא
בתפלה של ערבית. והא אמר ר' יוחנן איזהו בן העוה"ב זהו הסומך גאולה
של ערבית לתפלה של ערבית אלא א"ר אלעזר תהא בתפלת המנחה רב אשי אמר אפי' תימא אכולהו וכיון
דקבעוה רבנן[25] בתפלה כתפלה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי ערבית היכי מצי סמיך והא בעי למימר
השכיבנו אלא כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא ה"נ כיון דקבעוה רבנן בתפלה כתפלה
אריכתא דמיא[26]. מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינא למימר מ"ט תקנוהו
רבנן לאחר י"ח ברכות לימרו מעיקרא[27] א"ר יהודה בריה דר' שמעון בן פזי[28] הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר
י"ח פרשיות לפיכך תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות[29]. הני י"ח י"ט הויין אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה
היא דאמר ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי ק"ג[30] פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן
של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. הני ק"ג ק"ד הויין
אלא שמע מינה אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן
- ↑ בכי"מ אומרים לו למחר מוציאין אותך, ובב"נ, משל למה הדבר דומה לעבד שהיה כו' וכ"ה באה"ת משל לעבד כו' ובמנוה"מ שם. ובאה"ת הגי' למחר מתירך רבך ונותן לך כו' וכ"ה בילקוט פ' בא רמז קפ"ו (דק"ס).
- ↑ בכי"מ אמר להם בבקשה מכם הוציאוני עכשיו ואיני מבקש מכם כלום, וכ"ה עכשיו בילקוט ובאה"ת ובמנוה"מ ובכולם הגי' ואיני מבקש ממון (דק"ס).
- ↑ בכי"מ וינצלו ["את מצרים"] א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצולה שאין כו'. א"ר אמי, בכ"י נכתב המ' של אמי על הגרד ונר' שהיה כתוב אסי בסמך כאשר לפנינו בע"י בפסחים קי"ט א' ובילקוט פ' בא רמז ר"ח ולפי שכל הענין מימרות דר' אמי נינהו הגיהו גם כאן אמי ואינו מוכרח דאיידי דאייתי קרא דוישאלום מייתי נמי דרשה דר' אסי על סוף הפסוק זה וינצלו והא דאקדמיה לר"ל אע"ג דאמרינן בשבת ס"ג א' א"ר אסי אמר ר"ל אולי כאן רב אסי דהוה תלמיד חבר דרב ואפי' אם גם כאן הוא רבי אסי אקדמיה משום דאיהו דריש לי' (לפי גי' הכ"י) כפשוטו משא"כ ר"ל דדריש ליה מלשון וינצדו. ובאה"ת ליתא כלל לתיבות "א"ר אמי". וכן העתיק כמצולה שאין בה דגן בפי' ר"ח כ"י לפסחים שם וכתב שם שעשו אח מצרים כמצולה שאין בה דגן איכא דאמרי כמצודה וכ"כ בתו' רבי' יהודה ויש מהפכין וגורסין במצודה דגים ובמצולה דגן ולא נהיר כו'. ובהכ"י בפסחים ליתא להפלוגתא והגי' והעלוהו עמהם ועשאוה כמצודה שאין בה דגים. ובב"נ הגי' שעשאוה כמצולה שאין בה דגה וכ"ה באה"ת ובילקוט ובע"י בפסחים שם וכ"ה בכ"י שני ישן נושן על פסחים אשר בידי (דק"ס). בתשובות רב נטרונאי גאון גרס כנצולה שאין בה דגן ופירש נצולה כברה, ועי' תוס ר"י שירליאון (חומת אש).
- ↑ בכי"מ ור"ל אמר שעשאוה כמצודה, ובגליון ל"א כמצודה שאין בה דגן. כמצודה שאין בה דגים, ובערוך ערך מצולה הביא ויש מפרשים כרשת בלא דגים מוכח שכן היה גירסתם. וכגי' הגליון כ"ה בב"נ ובילקוט ובע"י שם ובהכ"י השני שם. ובאה"ת הגי' כמצולה שאין בה דגן (ונדפס דגה וט"ס דא"כ היינו דר"א ובפסחים איתא שם כהוגן) (דק"ס).
- ↑ בכי"מ א"ר אמי א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני אהיה עמכם. א"ר אמי, והוא נכון דמשום מימרא דר' אמי הובא פה דאל"כ מה שיאטיה הכא וכ"ה באה"ת. אני אהיה, והיא הגי' האמיתית דעדין לא גאלם רק שהבטיחם ואמר אהיה עמכם כו' וכדכתיב בקרא אהיה וכ"ה במדרש רבא שמות פ' ג' וברש"י בחומש על פסוק זה (דק"ס).
- ↑ בכי"מ א"ר אמי אמר אליהו, וכ"ה בילקוט מלכים א' י"ח והיא הגי' האמיתית וכ"כ בס' מראה אש כי היה כתוב ר"א שהוא ר"ת ר' אמי ופשטו לה המדפיסים בטעות ר' אבהו. ובב"נ ליתא בזה שום אמורא והגי' כמו בכ"י וכן באה"ת לא הוזכר בזה בעל המאמר (דק"ס).
- ↑ בכי"מ "ותאכל כל אשר על המזבח" ליתא, וכן ליתא בילקוט (דק"ס).
- ↑ בכי"מ שיסיחו מדעתם נביאי הבעל כדי שלא יאמרו מעשה תוהו ובוהו הן מעשה כשפים הן, וכ"ה בילקוט ובאה"ת (דק"ס).
- ↑ בכי"מ שנאמר כו' אחורנית ליתא, וכן ליתא בב"נ ובילקוט. ונר' שכ"ה נכון דלקמן ל"א ב' אדרבא דרשו מהאי קרא דאליהו הטיח דברים כלפי מעלה (דק"ס).
- ↑ בכי"מ את שמע בשחרין משיכירו בין תכלת כו', וכ"ה בשחרין בירושלמי ובבה"ג ובסרע"ג ד' ג' א' ובאו"ז הל' ק"ש סי' י"ג וברוקח סי' ש"כ וכ"ה במשניות ד' נאפולי וברי"ף לפנינו איתא בשחרית אך הרא"ה העתיק לדברי הרי"ף בשחרין. וכתב הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סי' א' ושמעינן לתנאי קמאי דתנו בערבין ובשחרין תרוייהו בנון. ובד' שונצינו ווינציא ר"פ כתוב בשח' בקו על הח' והמדפיסים שאחריהם פשטוהו בשחרית וכן בריש המס' כתוב בד' שונצינו בער' תחת בערבין. שיכירו, ונכון הוא כדפתח בלשון רבים (דק"ס).
- ↑ בכי"מ משיכירו בין תכלת לכרתי עד הנץ החמה, וכן ליתא וגומרה בב"נ ובירושלמי ובבה"ג וברי"ף וברא"ש ד' ווינציא (ובדפוסים האחרונים הכניסוהו בטעות מהגמ' ועי' מעיו"ט ותוי"ט) ובאו"ז שם ובחי' הרשב"א ובפסקי רי"ד ולא מצאתי לאחד מהראשונים שהעתיק מילת וגומרה ועי' בת' רמ"ע שם ואית דמתנו וגומרה עד הנץ החמה כו'. וע"פ דברי התוי"ט מחקו בדפוסים האחרונים "וגומרה עד הנץ החמה" וטעות הוא דתיבת עד הנה"ח ודאי דגרסינן במשנה וכמו דאמרינן לקמן כ"ה ב' לימא תנן סתמא כר"א דאמר עד הנה"ח וכ"ה בכל הראשונים (דק"ס).
- ↑ וגומרה עד הנץ. נ"ב ר"א הוא דקאמר לה עיין לקמן דף כ"ה ריש ע"ב (הגהות הב"ח).
- ↑ בכי"מ דרך בני מלכים, וכ"ה במשניות ובירושלמי ובבה"ג וברי"ף וברא"ש ובכל הראשונים. ועי' מ"ש לעיל ד' ג' ב' (דק"ס).
- ↑ בכי"מ גבבא דעמרא אוכמא דתכלתא לגבבא דעמרא חיורא, ובגליון גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא אוכמא א"נ בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא. גי' הגליון נר' שהיא מוטעת דאוכמא מאן דכר שמה ואע"פ שבאו"ז שם ובפסקי רי"ד הגי' לגבבא דעמרא אוכמא אבל לא נזכר שם דעמרא דתכלתא (דק"ס). גירסת האו"ז ופסקי רי"ד בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דאוכמא. ומכאן שצבע התכלת קרוב לשחור, וכן פירש רש"י בסוף פרשת שלח שצבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב (חומת אש).
- ↑ בכי"מ תנא בין תכלת שבה, וכ"ה ברא"ש ובפסקי רי"ד. ובב"נ הגי' תנא אלא בין תכלת כו' ואחד מהן ט"ס (דק"ס).
- ↑ בכי"מ לתפלה, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים בגמ' וברש"י (והמהרש"ל הוא שהגיהו) וכ"ה בבה"ג ובראב"ן סי' קל"ו ובאו"ו הל' חפילין סי' תקפ"ד ובס' התרומה ובתו' הרא"ש ובתר"י ובשט"מ וכ"ה בס' יראים סי' י"ג ופירשו אזמן תפלה וכן פירשו הרבינו ירוחם הביאו הב"י בסי' פ"ט והב"י כתב כי לא מצא לו חבר אבל מצינו לו רב הס' יראים (דק"ס).
- ↑ בכי"מ "תנ"ה כו' הנה"ח" ליתא, ונר' שחסר בט"ס דלקמן כ"ה ב' וכ"ו א' מייתי ליה להתנ"ה בהכ"י. ובפסקי רי"ד ובאו"ז שם לא הביאו ג"כ התנ"ה אך מהם אין ראיה שי"ל שקצרו. ובבה"ג הגי' תנ"ה ר' יהודה בן תימא אומר ותיקין היו גומרין אותה עם הנה"ח תניא אידך מצותה עם הנה"ח כדי שיסמוך כו' והא דר"י בן תימא כ"ה גם בילקוט תהלים ע"ב ובמנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"א פ"ז (דק"ס).
- ↑ "בן אליקום" בב"נ ליתא (דק"ס).
- ↑ בכי"מ שבירושלם (דק"ס).
- ↑ בכי"מ "איני והא" ליתא, ונראה שהיה כתוב ונגרר, וכ"ה במנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"א פ"ט. ובכל הדפוסים הישנים הגי' איני והא"ר זירא אנא סמכי כו' והגיהו המהרש"ל מפני שאין הלשון מובן (דק"ס).
- ↑ בכי"מ התם אגרא הוה לך למיהב, וכ"ה במנוה"מ שם (ע"פ דק"ס).
- ↑ בכי"מ דא"ר יוחנן ["משום ר"ש בן יוחי"] לעולם ישתדל אדם לקראת פני מלכים ולא לקראת פני מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת פני מלכי אוה"ע. משום רשב"י, אבל לקמן י"ט ב' ונ"ח א' ליתא אף בגליון. ותיבת לרוץ ליתא גם במנוה"מ שם וכ"ה גי' הרי"ף בפ' הרואה לעולם ישתדל אדם לקראת מלכים והיא גי' ישרה וגי' הדפוס מעט דחוק (דק"ס).
- ↑ בכי"מ ר' אלעזר, וכ"ה בב"נ והיוחסין בערך ברונא הביא את שתי הנוסחאות (דק"ס).
- ↑ "א"ר אלעזר" בב"נ ליתא ובסמוך הגי' א"ר אלעזר תהא בתפלת המנחה ותיבת "אלא" ליתא (דק"ס).
- ↑ בכי"מ רב אסי אמר אפי' תימא בתפלה של שחרית כיון דתקינו רבנן ה' שפתי תפתח בתפלה. רב אסי, וגי' הדפוס הוא הנכון (דק"ס).
- ↑ בכי"מ דאי לא תימא הכי כו' דמיא ליתא, וכן ליתא בב"נ. ונר' שכן הוא נכון דלעיל ד' ד' ב' מייתי הגמ' להפך ראיה מתפלה להשכבנו ועי' במהרש"א שעמד בזה ועוד דמאי אולמא דערבית משחרית אדרבא בשחרית ליה מאן דפליג דבעי לסמוך ואף ר' יוחנן דאיהו מרא דשמעתא הכא ואיהו דאמר איזהו בן עוה"ב כו' כ"ש של שחרית קאמר וכמ"ש רש"י לעיל שם אלא דל"ג לה. וכן משמע מרהיטת לשון תשובת הרשב"א ח"א סי' נ"א שלא היה בגי' ועי' צל"ח שהאריך בדוחק (דק"ס).
- ↑ בכי"מ משמע מעיקרא ומשמע לבסוף לימרינהי מעיקרא טעמא מאי תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות, וכ"ה משמע מעיקרא כו' בב"נ ובאה"ת ובחי' הרשב"א ובשט"מ (דק"ס).
- ↑ יהיו לרצון אמרי פי וגו' תהא בתפלה של ערבית והא אר"י וכו' לתפלת של ערבית אר"א תהא בתפלת המנחה ר"א אמר אפילו תימא בכולהו וכיון דקבעוה רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע מעיקרא ומשמע לבסוף לומרה מעיקרא הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר י"ח פרשיות וכו' (הרשב"א גורס גם כן כך ולא כמ"ש בנוסחתינו ומשמע מעיקרא דבעינן למימר ועיין בס' סמיכת חכמים שהקשה לפי גי' היה לו לומר ג"כ לבסוף דאמרי ע"ש ולפי גי' הכ"י וגי' הרשב"א לק"מ) (בית נתן), ובב"נ ליתא "א"ר יהודה בריה דר"ש בן פזי" (דק"ס).
- ↑ בכי"מ פרשיות אף חכמים לא תקנוהו אלא לאחר י"ח ברכות, ולשון יפה הוא (דק"ס).
- ↑ בכי"מ מאה ["ושלשים ותשע"] פרשיות, ובסמוך מאה ["ותלתין ותשע מאה וארבעין"] הויין. לא ידעתי פירושו ומדוע מחק הגליון הגי' הישרה. ובילקוט תהילים ק"ד הגי' מאה ושנים פרשיות כו' ופריך מאה ושלש הויין גם זה צריך תלמוד (דק"ס).