אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/ס/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png ס TriangleArrow-Left.png ב

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף ג' ע"א וב')

עָאלַת אָת ב' אָמְרָה לֵיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי מְבָרְכָאן לָךְ לְעֵילָא וְתַתָּא.
אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: הָא וַדַּאי בָּךְ אִבְרֵי עָלְמָא וְאַתְּ תְּהֵא שֵׁירוּתָא לְמִבְרֵי עָלְמָא:
קָיְימָא אָת א' לָא עָאלַת. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, לָמָּה לֵית אַנְתְּ עָאלַת קַמָּאי כִּשְׁאָר כָּל אָתְוָון.
אָמְרָה לֵיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא בְּגִין
[דַּחֲמֵינָא דְ]כָל אָתְוָון נָפְקוּ מִן קַמָּךְ בְּלָא תוֹעַלְתָּא, מָה אֲנָא אַעֲבִיד תַּמָּן.
וְתוּ דְּהָא
(דף ג' ע"ב) יְהִיבַת לְאָת בֵּי"ת נְבַזְבְּזָא רַבְרְבָא דָא, וְלָא יָאוֹת לְמַלְכָּא עִלָּאָה לְאַעֲבָרָא נְבַזְבְּזָא דְּיָהַב לְעַבְדוֹי וּלְמֵיהַב לְאָחֲרָא.
אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵי"ת בַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא, אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png ס TriangleArrow-Left.png ב


(דף ס' ע"ב)

עָאלַת אָת ב' אָמְרָה לֵיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי מְבָרְכָאן לָךְ לְעֵילָא וְתַתָּא. והיינו לעילא ע"י מלאכין קדישין ולתתא ע"י ישראל בנין קדישין, ואיהו הוא, הכי רמז דקב"ה איהו לעילא וקב"ה איהו לתתא, שכינתא לעילא ושכינתא לתתא, כד ישראל מצלין צלותין שאז סלקין ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידן חד גופא כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא שכינתא לתתא, קב"ה לעילא קב"ה לתתא, ובכלהו לא אתחזי אלא חד ק'ק'ק' יהו"ק צבאות מלא כל הארץ כבודו, דכלא הוא חד גופא ובג"ד אית ברוך לעילא שהוא רזא דחכמה עלאה, ואית ברוך לתתא דאיהי חכמה זעירא, ודא מלכות דאתקרי אוף הכי ברוך לקבלי דתתאי לארקא לתתא כמו שנרמז בר"מ פרשת עקב רע"א א' דאומר ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין, ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי, ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי ואיהו קצה השמים דלעילא, ואומר וקצה השמים דלתתא אקרי אוף הכי ברוך, והאי איהו ההפרש שיש בין ברוך דצלותא דבר נש כורע בברוך דאיהו לקבל מלכא עלאה עלאה דדכורא, ובר נש איהו כורע בגין דאיהו כפיף לגבי עילא, ובין ברוך דשאר ברכאן כמו שנרמז בדף הנ"ל בעמוד ב' ע"ש. כלל העולה דאית ברוך לעילא רזא דחכמה דאקרי ראש בגין דאיהו רזא דאת י' של שם של יהו"ק כידוע, וכמו שנרמז בזהר פ' מצורע דף נ"ג ב' על פסוק מעולם נסכתי מראש. אומר מראש דא רישא דכלא וכו'. וראש דא חכמה דאיהי רישא לכל גופא, וכן בפ' אמור דף פ"ח ב' ע"ש. ואית ברוך לתתא דאיהי מלכות סוף כל דרגין דאצילות ואתקריאת חכמה, היינו חכמה זעירא רזא דאת י' של אדנ"י כמו שנרמז בתקו' דף קי"ב ב' דאומר שכינתא אתקרי מחשבה ואיהי י' מן אדנ"י, ודא רזא דחכמה בראש וחכמה בסוף כגוונא דא יאהדונה"י, חכמה בראש דא י' עלאה שמרמזת לחכמה עלאה וחכמה בסוף דא חכמה זעירא דאתקרי סוף לדרגין עלאין עלמא דחבורא וראש לדרגין תתאין עלמין דפרודא, ואיהי תרעא קדמאה לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה ואתקריאת יראת יקו"ק כד"א ראשית חכמה יראת ה' כמ"ש בזהר בראשית דף ז' ב' דאומר כנ"ל. נמצא דתרין יודי"ן אלין דשמא דא יא"הדו"נה"י הם רמז לתרין חכמות, חכמה בראש דאיהו אבא וחכמה בסוף דאיהי מלכות שית אתוון בינייהו כחושבן ו' דאינון רזא דאתפשטותיה של רקיע דכליל שית סטרין ואיהו ברזא דאת ו' כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ט א' על את י' לעילא מים זכרים, ואת י' לתתא מים נוקבין כגון י' י' מן יאהדונה"י אשתארו שית אתוון באמצעיתא כחושבן ו' מן א' דאיהו רקיע באמצעיתא, ודרגא דיליה אאמרינן שהוא שיר משולש י' לעילא חכמה עלאה בדרגא דשיר כפול מים דכורין י' לתתא חכמה זעירא בדרגא דשיר מרובע מים נוקבין, ואית א' שמרמז לכתר כנ"ל. ואית אוף הכי א' דמרמז לחכמה כגון א' אבא, ב' בינה כנודע. וכל תלת דרגין כפול משולש ומרובע אינון לזמנין נרמזי' ברזא דאת א' י' לעילא, וי' לתתא חכמה בראש וחכמה בסוף ו' באמצעיתא דמבריח מן הקצה אל הקצה הוא רזא דאריך אנפין בעלה דמטרוניתא כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ט' א' דאומר כנ"ל. וזהו סוד תלת ווי"ן דאית בתלת דרגין כפול משולש מרובע דמתחברין כחדא כד אינון לעילא בעלמא דחיבורא דיעקב אתחבר בישראל ויוסף אתחבר ביעקב והוו כלהו רזא חדא ורזא דא אקרי אריך אנפין, כלומר אריכו דאנפין וכל אנפין נהירין בגין דאתחבר בהדי אריך כתר כנודע. ואומר בדף הנ"ל על את י' בחושבנא עשר, ואית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא נקודה דאמצעיתא רמז דאיהי אוף הכי שעור קומה דילה כשיעור קומה דיליה מעילא לתתא ומתתא לעילא, כמ"ש בתקונים דף י"ו א' ע"ש. ומסטרא דעלת כל עלאין אתקריאת שכינתא אמונה דישראל בגין דהיא קשורא בכלהו עשר ספירן פנימיים ועשר חצוניים ואיהי כלילא מעלאין ותתאין עד דלית סוף ותכלית כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא קרא לה אמונה דישראל דבה אשתמודעו עלאין ותתאין ועלת על כל עלאין, ומאן דמיחד ליה בה כאלו מיחד ליה ואמליך ליה על כל עלאין ותתאין. כלל העולה דתרין שמהן אלין יהו"ק ואדנ"י, כל חד איהו כללא דעשר ספירן, עשר ספירן פנימיים הם רזא דיהו"ק, ועשר ספירן חיצוני' הם רזא דאדנ"י, ואינון רזא דתרין אלפ"א ביתו"ת, י' מן יקו"ק היא עלאה רברבא, וי' מן אדנ"י תתאה זעירא, ואינון רזא חד כזית וחד כביצה כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רמ"ד ב' דאומר כנ"ל. ותרין יודי"ן אלין דאינון חכמה עלאה וחכמה זעירא הם נרמזים באת ב' של בראשית כמו שנרמז בזהר פרשת בראשית דף ז' ב' דאומר ב' תרין אינון דמתחברין כחדא ואינון תרין נקודין, חד גניזא וטמירא רמז לחכמה, וחד קיימא באתגליא רמז לאת י' רזא דמלכות קדישא שהיא באתגלייא, ואומר ובגין דלית להו פרודא אקרון ראשית חד ולא תרין, מאן דנטיל האי נטיל האי וכלא חד דהא הוא ושמיה חד, ועל דא כתיב זה השער ליהו"ק דאי לא יעול בהאי תרעא לא יעול לעלמין למלכא עלאה דאיהו עלאה, וטמיר וגניז וכו'. שהוא רזא דחכמה עלאה כנ"ל. נמצא דאת ב' מרמזת לתרין נקודין אלין, חכמה בראש וכחמה בסוף ושניהם אקרון ברוך כנ"ל. ולכן אמרה דכי מברכאן לך לעילא ותתא עילא דא דרגא דשיר כפול, לתתא דא דרגא דשיר מרובע, ועל דא אית לה תרין גגין חד לעילא רזא דשיר כפול, חד לתתא רזא דשיר מרובע, וחד באמצעיתא רזא דעמודא דאמצעיתא דאחיד לעילא ואחיד לתתא, בגין דאיהו מ מך מבריח מן הקצה אל הקצה דתרין קצוות אלין הם רזא דתרין גגין, וחד דאחיד לון ואינון רזא דתלת נהרין עלאין קדישין דאחידן כחדא ואינון כללא דאורייתא ואלין אינון דפתחין פתחא לכלא פתחא למהימנותא שכן הם ביתא דכלא, ועל דא בי"ת אקרי, דאלין אינון ביתא. ובגין כך שירותא דאורייתא ב' דהא היא אורייתא הוי ואורייתא כלא שמא קדישא עלאה הוי, ובגין דאיהי שמא קדישא פתחת בבי"ת בגין דאיהי שמא קדישא בתלת קשרי מהימנותא כמו שנרמז בזהר פ' שמיני דף ל"ו א' דאומר כנ"ל. ובגין תלת ווי"ן אלין אקרי הכי יסוד צדיק חי עלמין, בגין דאיהו רשימו דעלאין ותתאין וביה קיימין שמיא וארעא כמו שנרמז בתקו' דף ס"ג א' דאומר כנ"ל. והיינו דתרין ווי"ן עלאין מניה דאינון רזא דשיר כפול ושיר משולש, דרגא דישראל ודרגא דיעקב, כלהו משפיעין לדרגא דיליה דרגא דיוסף, בגין דאיהו קאים בדרגא דשיר מרובע אלין אינון ג' ווי"ן הנרמזים באת ב' ואת ו' של שיר משולש, לא אקרי ז"א אלא עד נחית לגבי צדיק לאתחברא ביה, אז דייקא ו' זעירא אקרי משא"כ לעילא כד איהו באתריה כמו שנרמז בדף הנ"ל. ומאת ב' דא תליין ע"ב שמהן הנרמזים בויס"ע ויב"א וי"ט, דתלת ווי"ן אלין הם רזא דתלת גגין דאת ב' כמו שנרמז בתקו' דף צ"ה ב' דאומר כנ"ל. ומלבד כל זה מרמזת ג"כ לב' אלפים שנה דהות אורייתא טמירא בחיקו, כד"א שעשועים יום יום, כמ"ש בתקו' דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. וכיון דמרמזת לכל דא כנ"ל, ובפרט לתלת קשרי דמהימנותא כנ"ל. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: הָא וַדַּאי בָּךְ אִבְרֵי עָלְמָא, וְאַתְּ תְּהֵא שֵׁירוּתָא לְמִבְרֵי עָלְמָא. וחוזר לומר ולדייק שירותא למברי עלמא מהטעם הנ"ל. שהרי בכל האותיות נברא העולם, אלא מאן דאיהו שירותא איהו ראש ומאן דאיהו ראש איהו כלא כגוונא דבצלאל כנ"ל. כמו שנרמז במדרש רות דף מ"ז א' דאומר בא וראה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אעפ"י שהאותיות נכנסו למפרע מש"ר, והדיחן מלפניו ונתן הכבוד לאות ב', כשבא לברא את עולמו בא וצירפן באות ב' וכו'. ואות ב' נטלה כל האותיות עמה, והב"ה ברא בהם את עולמו וכו': ואומר קָיְימָא אָת א' לָא עָאלַת. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, לָמָּה לֵית אַנְתְּ עָאלַת קַמָּאי כִּשְׁאָר כָּל אָתְוָון. אָמְרָה לֵיהּ: כָל אָתְוָון נָפְקוּ מִן קַמָּךְ בְּלָא תוֹעַלְתָּא. ורצתה לומר על כל אתוון חוץ מאת ב', ועל דא מָה אֲנָא אַעֲבִיד תַּמָּן, והוא כמו שהיתה אומרת שאם היה נותן לכל את מתנן ונבזבזון היתה היא ג"כ הולכת לקבל כשאר אתוון, ומה תאמר דשמא קב"ה איברי בה עלמא, לכן היא אומרת: וְתוּ דְּהָא יְהִיבַת לְאָת בֵּי"ת נְבַזְבְּזָא רַבְרְבָא



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף