אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/ס/א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 6: שורה 6:
</noinclude>
</noinclude>
<small>(זהר דף ג' ע"ב)</small>
<small>(זהר דף ג' ע"ב)</small>
{{מרכז|{{גופן|5|פרנקטעמים|<big> {{עוגן1|'''ותו דעל דטובך'''}}</big> <big>'''גנוז בגווך יטבעון תרעי דהיכלא, הה"ד טבעו בארץ שעריה, ותו ד<big><big>ח'</big></big> לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא ח"ט, ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין, מיד נפקת מקמיה‏: {{ש}}עאלת את <big><big>ז'</big></big> אמרה ליה: רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי נטרין בניך שבת, דכתיב זכור את יום השבת לקדשו. א"ל לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא, כגוונא דנו"ן. נפקת מקמיה: {{ש}}עאלת את <big><big>ו'</big></big> אמרה קמיה: רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא את משמך, אמר לה: וא"ו אנת וה' די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא: {{ש}}עאלת את <big><big>ד'</big></big> ואת <big><big>ג'</big></big> אמרו אוף הכי אמר אוף לון, די לכון למהוי דא עם דא דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו, דל"ת איהי מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין:'''</big>}}}}
{{מרכז|{{גופן|5|פרנקטעמים|<big> {{עוגן1|'''ותו דעל דטובך'''}}</big> <big>'''גנוז בגווך יטבעון תרעי דהיכלא, הה"ד טבעו בארץ שעריה, ותו ד<big><big>ח'</big></big> לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא ח"ט, ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין, מיד נפקת מקמיה‏: {{ש}}עאלת את <big><big>ז'</big></big> אמרה ליה: רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי נטרין בניך שבת, דכתיב זכור את יום השבת לקדשו. א"ל לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא, כגוונא דנו"ן. נפקת מקמיה: {{ש}}עאלת את <big><big>ו'</big></big> אמרה קמיה: רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא את משמך, אמר לה: וא"ו אנת ו<big><big>ה'</big></big> די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא: {{ש}}עאלת את <big><big>ד'</big></big> ואת <big><big>ג'</big></big> אמרו אוף הכי אמר אוף לון, די לכון למהוי דא עם דא דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו, דל"ת איהי מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין:'''</big>}}}}





גרסה מ־13:03, 24 בנובמבר 2021

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png ס TriangleArrow-Left.png א

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף ג' ע"ב)

ותו דעל דטובך גנוז בגווך יטבעון תרעי דהיכלא, הה"ד טבעו בארץ שעריה, ותו דח' לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא ח"ט, ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין, מיד נפקת מקמיה‏:
עאלת את ז' אמרה ליה: רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי נטרין בניך שבת, דכתיב זכור את יום השבת לקדשו. א"ל לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא, כגוונא דנו"ן. נפקת מקמיה:
עאלת את ו' אמרה קמיה: רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא את משמך, אמר לה: וא"ו אנת וה' די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא:
עאלת את ד' ואת ג' אמרו אוף הכי אמר אוף לון, די לכון למהוי דא עם דא דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו, דל"ת איהי מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין:


· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png ס TriangleArrow-Left.png א


(דף ס' ע"א)

דין, אלא דאפילו להציל אינו מציל בעלמא דין, וזהו שאומר: ותו דעל דטובך גנוז בגווך יטבעון תרעי דהיכלא, הה"ד טבעו בארץ שעריה. כלומר דאפילו דהוה כמה‏ צדיקים דבגין זכותם היה יכול להציל את הבית שלא יחרב, אלא כיון דשכר מצות הצדיקים בהאי עלמא ליכא כי אם בעלמא דאתי, כד"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כנ"ל, בגין דא יטבעון תרעי דהיכלא. והיינו בגין חובין דעמא, ובפרט כד חובין סגיאו דגברו חובין על זכוון כגון ח' על ט', וזהו שאומר: ותו דח' לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא חט. דאת ח' רזא דילה ר' איהי בגין דכד ברא קב"ה עלמא אתגלגלו ואתחברו תרין אתוון אלין ט"ר כחדא סלקא ט' ולא אתיישבא עד דגער בה קב"ה וא"ל ט' ט' על מה את סלקא, ולא אתיישבת בדוכתיך, אמרה קמיה וכי עבדת לי למהוי את ברישא דטוב, דהא אורייתא פתח בי כי טוב, היך אנא מתחברא לאתיישבא באת רע, א"ל תוב לאתריך דהא את צריך לה וכו'. כמו שנרמז בזהר פ' מקץ דף ר"ד א' ע"ש. נמצא דכשם שאת ר' היא את דמרמז לקליפה דאיהו רע ואיהו דכר, כגוונא דא את ח' מרמז לקליפה נוקבא דאתקריאת חיה רעה, דאיהי חית קנה דנעיץ בימא רבה, והיא רזא דח' של חמץ כמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף רנ"ב א' דאומר כנ"ל. ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין כנ"ל. מטעם הנ"ל. ואומר: מיד נפקת מקמיה: עאלת את ז' אמר ליה רבון עלמא ניחא קמך וכו', א"ל לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא כגוונא דנו"ן שהיא רזא דאהלי קדר ויריעות שלמה כמו שנרמז בזהר פ' בלק דף קצ"א א' ע"ש. והעיקר של יריעות שלמה אינו כי אם ו' זעירא, אבל את ז' איהי דבני קדר דכלהו מגיחי קרבא תדיר מכל שאר עמין, וזמינין לאגחא קרבא בסוף יומין בכל אומין דעלמא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ז ב' דאומר כנ"ל. ובגין דא אמר לה לא אברי בך עלמא, ומה שאומר כגוונא דאת נו"ן. כבר פירשנו לעיל את נו"ן למה מרמז, ועוד דאית נו"ן ואית נו"ן ולאו כלהו שוין. וכמו שנפרש לקמן. מיד נפקת מקמיה: עאלת את ו' אמרה קמיה: רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא את משמך, אמר לה וא"ו אנת וה' די לכון, דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי, וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא. והטעם שאומר וחקיקין וגליפין בשמי הוא בגין דאתוון תרין י"ה וכן ו"ה הם רזא דשבעה ושבעה מוצקות, י"ה הם רזא דשבעת יומין, וכן ו"ה רזא דשבעת יומין כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ב א' עיין שם. ומה שאמר תלת כנויין אלין דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי. הוא לקבל תלת דרגין דאית תמן, יהו"ק בכל דרגא ודרגא מאלין תלת דאינון כפול משולש מרובע, חד רזא דקדש הקדשים, וחד רזא דקדש וחד רזא דחול, לאו דאיהי חול ח"ו אלא רזא דחול דקודשא שנכללת בדרגין תתאין כמו שנרמז בזהר חדש פרשת אחרי מות דף ע"ז א' דאומר יהו"ק דלתתא אקרי אחור לגבי יהו"ק דלעילא, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, ושמא תליתאה אקרי אחור לגבי שמא תניינא, ושמא תניינא איהו פנים לגבי דא, ואומר ודא הוא המבדיל בין קדש לחול וכו'. אבל דרגא דשיר פשוט איהו יהו"ק ברזא דאל"ף כזה: יוי דסליק לחושבן כ"ו כנרמז בתקוני' דף ע"ד ב' ע"ש. שהיא רזא די' לעילא י' לתתא ו' באמצעיתא, סופה כתחילתה ותחילתה כסופה. ובה אמר עלת העלות אני ראשון ואני אחרון, ובאת ו' דאמצעיתא אמר ומבלעדי אין אלקים כמ"ש בתקונים דף מ"א ב' ע"ש. ותלת יהו"ק יהו"ק יהו"ק דאית בתלת דרגין כפול משולש מרובע, אית הבדלה בין הוי"ה להוי"ה, דהיינו בין דרגא לדרגא רזא דאומר קרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים, וכגוונא דא יש באשות דקרבנין דלאו אינון שוין, והיינו דאית הפרש בין אש דהדיוט לאש של קדש, אע"ג דאוקמוה עליה דמצוה להביא מן ההדיוט בגין דכל חד צריך לאתרי' כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ה א' ע"ש. ותלת אשין אלין הם רמז לתלת דרגין תלת הויי"ן דקאמרן ואת ו' דשמא קדישא נטיל כל שמהן עלאין ותתאין וכל ארבע אתוון דשמא קדישא, ביה אחידן בגין דנטיל לכל סטרין עילא ותתא כמו שנרמז בזהר חדש פ' בראשית דף ה' א' ב' דאומר כנ"ל. ומה שאומר עילא ותתא ר"ל על דרגא דשיר כפול דתמן תרין אתוון י"ה חכמה ובינה, ודרגא דשיר מרובע דתמן מלכות קדישא רזא דה' בתראה בגין דאיהו קאים באמצעיתא, דרגא דשיר משולש כמו שנרמז בזהר בראשית דף א' ב' כנ"ל. ובגין אלין תלת דרגין אתמר בהון תלת כנויים כנ"ל, ולא אברי בכו עלמא כיון שיש להון זאת הגדולה דקב"ה אתקרי בהון, כמו שאמר ודי לכון וכו': עאלת את ד' ואת ג' אמרו אוף הכי אמר אוף לון די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו. ועיקר הלימוד דבעינן לגמול טיבו דא עם דא אתיא מן ג' ודל"ת, שכן דל"ת איהי מסכנא וגימ"ל גומל לה טיבו, ובאתוון אלין ג' ד' כמה חילין וכמה משריין תליין בהו כמו שנרמז בזהר פרשת ויחי דף רמ"ד ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא ג' ד' דא אפיק ויהיב ודא לקיט ונקיט ואתזן ביתא וכל אנשי ביתא. ודא הוא רמז ותתן טרף לביתה בגין דמקבלת היא בקדמיתא, ולכן בכל אתר דאלין אתוון ג' ד' באים כסדרן אחזיאו רזא דחכמתא, כגון ואגידה או ויגד או ויגידו, כלהו אחזיין רזא דחכמתא כמ"ש בזהר פ' ויחי דף רל"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר על פסוק האספו ואגידה לכם, האספו בקשורא שלים ביחודא חד, ואגידה לכם שהוא סוד השפעת שפע, והם אמרו שמע ישראל וגו' דהוו סלקין מיין נוקבין, והוא אמר ברוך שם וגו'. השפיע לון בגין שכינתא דאתיישבת בדוכתהא כמו שנרמז שם בדף הנ"ל. כיון שהם הוו בריין ממש בהאי עלמא כגוונא דאינון דיוקנין עלאין, ולכן אתקנת בהו שכינתא באלין תריסר פרקין כמו שנרמז בסבא דמשפטים דף ק"ד ב' דאומר כנ"ל. והם הם ברזא ד' אלה דקאמרן כמו שאומר קרא כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. מ"י ברא אל"ה ודאי כמו שנרמז בדף ק"ה א' ע"ש. והם רזא דתריסר ירחין עולימתן כנ"ל, רזא דשנים עשר בקר והים עומדת עליהם שהיא מלכות דאצילות דאתקריאת זאת, ולכן אמר יעקב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. וזאת לאתחברא לון בזא"ת כיון שהם שנים עשר קשרין תקוני דמטרוניתא, והיא שריא באתר דכל ברכאן מריקין תמן, ועל דא בעא לאחברא לון באתר דא, הה"ד שנים עשר וזאת דאתחברת בהדייהו כמו שנרמז בזהר פרשת ויחי דף רמ"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר אשר דבר הא חבורא דכר ונוק' קשורא לתרין סטרין מתתא ומעילא, ודא איהו רמז למה דאמרן ‏ סוד תיבת ואגיד"ה דא אפיק ויהיב ודא לקיט ונקיט, דל"ת איהי מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו, ועל דא אמר לון: לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין. ואתקשרו דא בדא בלא פרודא, ועל דא מאן דאפריש לון גרים לגרמיה מותא, ורזא דא חובא דאדם כמו שנרמז בזהר הנזכר לעיל דף רל"ד ‏ ב' דאומר כנזכר לעיל. ואומר דל"ת בלא גימ"ל לאו הוא שלימו, וכן גימ"ל ‏ בלא דל"ת דהא דא בדא אתקשרו בלא פרודא, בגין כך תיבת ואגידה היא מלה דרזא דחכמתא, ואף על גב דאית יו"ד לזמנין בין גימ"ל לדל"ת לא הוי פרודא וכלא קשורא חדא, דאדרבא יו"ד דא היא רזא דזרעא טפה חוורתא טפא קדישא דביה אשתלים ג"ד ואתעביד גי"ד כמו שנרמז בתקונים דף מ"ו עמוד א' דאומר כנזכר ‏ לעיל



שולי הגליון


· הבא >
מעבר לתחילת הדף