אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/סב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:43, 1 בדצמבר 2021 מאת Do2or (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png סב TriangleArrow-Left.png א


(דף ס"ב ע"א)

מעילא לתתא, ואח"כ אומר למנצח בנגינותי אמה ותרין שוקין. אלא דכיון דאית יהו"ק ואדנ"י בספירן בפרטות ואית יהו"ק ואדנ"י בכללות לכן הגם שאני מפרש לשון אחד בשנוי ממקום למקום אין זה תימא דכפי מקומו כך פתרונו, וכן תמצא אפילו באתוון ונקודים וטעמים כמה וכמה מיני שנויים, והכל הוא מהאי טעמא דאית חכמה ואית חכמה ואית חסד ואית חסד ולאו אינון שוין, כגון דאית חכמה מסטרא דאתוון ואית חכמה מסטרא דנקודין, והכי אית חסד דלגו ואית חסד דלבר, והכי אית כתר ואית כתר ולאו אינון שוין כמו שנרמז בתקוני' דף קל"ד א' על כתר דאריך וכו' דלית שכינתא דלא אתעבידת כתר לההיא דלתתא מינה, והכי שאר ספירן כמו שנרמז בתקוני' דף ל"ט ב' ובאדרת נשא דף קל"ג ב' ובתקוני' חדשי' דף ל"ג א' דאומר כנ"ל. וכלא איהו כפי הדרגין שכן בדרגין תתאין אית לזמנין כמה שנויין ואפי' באתוון דשמא דיהו"ק לזמנין איהי בהפוכא ה' על ו', וכן ה' על י' כגוונא דא הוק"י כמו שנרמז בתקו' דף ג' ב' ע"ש. וכן לזמנין שליט יהו"ק על אדנ"י ולזמנין אדנ"י על יהו"ק, כמו שנרמז בתקו' דף קל"ז ב' דאומר כנ"ל. וכלא איהו בדרגין תתאין דאינון ברזא דלבושין דאית בהון כמה שנויי', ולכן באתוון דאלפ"א בית"א תמצא כמה מיני רמזים דמרמזי' לכמה ענייני', בקדמיתא הא דאמרן לתרין יודי"ן דאת א', י' עלאה ויו"ד תתאה בסוד אני ראשון ואני אחרון נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו, שנית לחכמה עלאה דאיהו אבא וחכמה זעירא שהיא מלכות דאינון תרין נקודין בסוד חכמה בראש וחכמה בסוף, וכשאת י' מרמז לחכמה אז את וא"ו אחזי על עלת כל עלאין דלית אלקא בר מניה כנ"ל. ואיהו עיקר האמונה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' ב'. חכמה בראש כבר אמרנו שהוא רמז לחכמה עלאה, וחכמה בסוף רמז לחכמה זעירא מלכות, ואת ו' דאמצעיתא אחזי על עלת כל עלאין, ולכן לזמנין תמצא באת ו' טעמי בגין דאינון מסטרא דכתר וניקודי' בחכמה כמו שנרמז בתקו' דף ק"ז ב' ביוסיטא דאומר כנ"ל. ואע"ג דאת י' היא לעילא מן את ו', שלכן היה מן הראוי להיות טעמי בחכמה ונקודי' באת ו' כמו שמובן מכמה וכמה מקומות, עכ"ד כיון דאת ו' דא של יהו"ק מבריח מן הקצה אל הקצה ואחיד באת א' דאיהו כתר, לכן טעמי מתלבשין באת ו' ונקודין משתכחין בחכמה כנ"ל. וחכמה בסוף שהיא מלכות אע"ג דאחידת בחכמה עלאה דאיהו חכמה בראש תמן אתרמיז כתר דאתרמז בקוצא דילה כידוע דלעולם אינו מתפרש מן כתר, כד"א כי עמך מקור חיים, עמך שרייא ולא מתפרש מנך כמו שנרמז בזהר פ' צו ל"ד א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דא אפילו באת י' עלאה של האל"ף שמרמז לכתר עליון בקוצא תתאה דילה תמן אתרמיז חכמה, בסוד סלו לרוכב בערבות בי"ה שמו כנ"ל. וכן צריך שתדע דפשיטותא דאת אל"ף היא קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף כמו שנרמז בזהר פ' אחרי מות דף ע"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר: ת"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אל"ף בי"ת, דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומהון, ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא, ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף, ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כורסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא וכו', ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף, בגיני כך תנינן קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי וכו'. כלל העולה דאת אל"ף של דכורא דאיהו ברזא דא: א' - י' לעילא ו' באמצע י' לתתא איהי מרמזת לד' דרגין דאינון פשוט כפול משולש מרובע ואינון אתפשטותא דאת אל"ף, והיינו י' שעל גבי את אל"ף היא רמז לשיר פשוט, ואת ו' דאמצעיתא היא רמז לדרגא דשיר כפול, ואת י' תתאה מן אל"ף היא רמז לדרגא דשיר משולש, וקוצא דאת י' תתאה של את אל"ף היא רמז לדרגא דשיר מרובע, ולאו דווקא רמז אלא דאתפשטותיה דאת אל"ף דקא מתפשט איהו הכי בארבע דרגין כמ"ש בזהר שיר השירים דף י' א' על פסוק אשה ריח ניחוח ליהו"ק. אומר דאיהו רזא דעילא ותתא וכל רזא דמהימנותא ביה תלייא, וכלא איהו אל"ף דהא תמן אשתכחו רזין אלין, ואומר בשעתא דאת דא א' פרח באוירא אסתליקו אלף ומאה עלמין ואתכלילו בגויה ואתרשימו אתוון אחרנין ואתגליפו אבתריה. ומה שאומר אלף ומאה עלמין דאתכלילו בגויה, האי איהו ברזא דאל"ף המילוי, איהו ל"ף דסליק לחושבן מאה ועשר, וכיון דכל חד כלול מעשר לכן אינון אלף ומאה דהכי סליק לחושבנא. ואומר ואיהו אתעטר בעטורא גליפא דכליל כל עלמין, ואיהו חד א' אשה ריח ניחוח לה'. ומפרש ואומר אשה דא קוצא דתליא לתתא, ור"ל על שיר מרובע כמו שאומר רזא דכל חיילין ומשריין אלין ואלין. והיינו חיילין עלאין וחיילין תתאין, ריח הוא רזא דעל ההוא קוצא דאתאחדת באמצעיתא, ור"ל על את י' תתאה של האל"ף רזא דדרגא דשיר משולש, ניחוח אומר רתיכא דפשיטו דאמצעיתא דשרייא עליה רוחא עלאה, ודא לקבל דרגא דשיר כפול, ליהו"ק נקודה עלאה דעל גבי אמצעיתא דאיהו מקיים כלא וכלא קשורא חדא וכו'. ודא איהו לקבל דרגא דשיר פשוט דאיהו ברזא דאת י', ואיהי דמקיים כלא כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י' ב' דאומר: תאנא בספרא דחנוך בשעתא דאחזיאו ליה חכמתא ברזא עלאה וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשרין דא בדא, שאיל לון על מה קיימין אמרו ליה על י' קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו, וחמא דכלהו מזדעזעי מדחילו דמאריהון ועל שמיה אתקרון כלהו. כלל העולה שאת אל"ף דא של דכורא איהו דמחיה את כל העולמות כמו שנרמז בספר הקנה (דף) דאומר האלף הוא מחיה את כולם. והיא רזא דכלל ופרט וכלל, בגין דתלת דיוקנין מתחברן כחדא כמו שנרמז בזהר חדש פ' בראשית סתרי אותיות דף ט' א' דאומר כנ"ל. ואומר אל"ף פרט ואתהדר למהוי כלל, ולבתר אתהדר למהוי פרט, ואיהו פרט וכלל ופרט. ור"ל על פרט דאיהי רזא דתלת בסוד יו"ד וא"ו דל"ת או יו"ד וא"ו יו"ד, ואתהדר למהוי כלל דאיהו רזא דא' היינו את חד ואתהדר למהוי פרט ברזא דאל"ף במלואה שעולה לאלף אלפים, והיינו דאתפרשן רזין למאה וממאה לאלף וכו' כנרמז שם. ותלת דיוקנין אלין דמתחברן כחדא הם רזא דתלת דרגין כפול משולש מרובע דאינון מתחברין כחדא ברזא דאדם ואת א' אתלבש בהון, והיא היא ת"ת של האי אדם דקאמרן כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר: ורזא דמלה בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, אלין אינון תלת דרגין דקא חשיב ואומר אלין אינון דיוקנין דאתלבש בהון א' עלאה דאיהי ת"ת אדם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אלין אינון נתיבין דחכמה דאיהו נתיב לא ידעו עיט. ואומר א' דאיהו אדם, ור"ל על א' דאיהו אדם קדמון לכל הקדומים כמו שאומר עליה אתמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. דאיהו אור דאתעטר בגוונין דאינון ו"ו ואיהו לא אתגליא דעליה אתמר כי לא ראיתם כל תמונה וכו'. וראה דאת ו"ו אומר דאיהו רזא דגוונין דיליה של את א', וכל גוונין ידוע שהוא רזא דלבושין כמו שנרמז בפ' יתרו דף הנ"ל. דאומר דגוונין אינון לבושים, ואע"ג דשם מדבר בלבושין דמלאכים עכ"ד כבר אומר דגוונין אינון לבושין וכגוונא דגוונין דלתתא הם לבושי' למלאכים כהאי גוונא לעילא כל גוונין הם לבושי', דאית גוונין שהם ברזא דאת ו"ו שמתלבש בהון א' עלאה, ואית גוונין שהם ברזא דאת ה' עלאה ואינון רזא דחמש אור חוור סומק וירוק תכלת ואוכם, אלין אינון חמש גוונין מלגאו בגין דאית חמש אחרנין מלבר והם רזא דה' תניינא רזא דארגמ"ן דאינון ה' מלאכי' שנעשי' גופא לחמש גוונין דאינון מלגאו כמ"ש בתקו' חדשים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. כלל העולה דכל גוונין הם לבושין, וכיון שאמר דאת א' אתעטר בגוונין דאינון ו"ו, ר"ל על לבושין, והיינו דאת ו"ו איהו כגוונא דלבושין של האל"ף, ואע"ג דאת ו"ו איהו אדם דיתיב על כורסייא, כד"א ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, עכ"ד את א' איהו סתים בגויה כהאי גוונא וא"ו ולא אתגליא כמ"ש בזהר פ' אחרי מות דף ס"ו ב' ע"ש על פסוק בי נשבעתי נאם יהו"ק. שר"ל באת א' דסתים בגויה. וכשם דאית א' של דכורא והיינו דא דקאמרן שהיא ברזא דיו"ד וא"ו יו"ד דמרמזת לעלת כל העלות בגין שהיא סופה כתחילתה ותחילתה כסופה, כהאי גוונא אית אלף שמרמז לנוקבא בגין דקב"ה כד ברא עלמא גליף בגלופי דרזא דמהימנותא גו טהירין ברזין עלאין וגליף לעילא וגליף לתתא וכלא ברזא חדא, ועביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה‏, ודא קאים לקבל



שולי הגליון


· הבא >
מעבר לתחילת הדף