אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/סא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "<noinclude> {{ניווט כללי עליון}} {{-}} {{מרכז|{{גופן|5||'''פירוש להקדמת ספר הזהר'''}}}} </noinclude> <small>(זהר דף...")
 
אין תקציר עריכה
שורה 6: שורה 6:
</noinclude>
</noinclude>
<small>(זהר דף א' ע"א)</small>
<small>(זהר דף א' ע"א)</small>
{{מרכז|{{גופן|5|פרנקטעמים|<big> {{עוגן1|'''בך ישרון'''}} '''כל חושבנין וכל עובדין דעלמא וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף, ועבד קב"ה אתוון עלאין רברבן .'''</big>}}}}
{{מרכז|{{גופן|5|פרנקטעמים|<big> {{עוגן1|'''בָּךְ יִשְׁרוּן'''}} '''כָּל חוּשְׁבָּנִין וְכָל עוֹבְדִין דְעָלְמָא, וְכָל יִחוּדָא לָא הֲוֵי אֶלָּא בְּאָת אָלֶ"ף, וְעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין.'''</big>}}}}


<noinclude>
<noinclude>
שורה 14: שורה 14:
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/סא/ב|דף ס"א ע"ב]])'''</small>  
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/סא/ב|דף ס"א ע"ב]])'''</small>  


{{עוגן1|דלבושין}} רזא דארבע בגדי לבן כמו שנרמז בתקו' דף פ"א ב' ע"ש. ודרגא דא דשיר משולש אקרי רבועא בגין דעשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א מלוי של זאת ההוי"ה הם רזא דעשר ספירן דאינון מלבישין לזאת ההוי"ה שהיא מדרגא דשיר משולש ואקרי לבושין ללבושין בגין דעשר אתוון אלין שהם רזא דעשר ספירן הם מלבישין ומסבבין לזאת ההוי"ה, לכן אקרון עגולא דמטרוניתא, שכן ד' אותיות ההוי"ה הנ"ל הם רבועא דילה כנ"ל. והיא נקודה חדא גו חלל דעגולא ורבועא דילה כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' ב' ודף ו' א' דאומר מאי מחלליה מאן דאעל לגו חלל דעגולא ורבועא דילה לאתר דההיא נקודה שריא ופגים בה מות יומת, ועל דא כתיב תיראו, וההיא נקודה אקרי "אני, וכבר אמרנו דמלכות שמים קדישא אקרי "אני ואע"ג דאמרינן דחלל דילה לאו איהו כי אם ד' ואיהי י' ובגין דא ביומין דחול ‏ אתקריאת ה' ואיך ... לומר עכשיו דחלל דילה אינון תרין דאינון עגולא ורבועא דלגו שעל תרין אלין אתמר מחלליה כנ"ל אלא כלא איהו חד דהא והא איתא בגין דיהו"ק דא שהיא ברזא דלבושין כנ"ל ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם רזא די' ספירן והם לבושי' ללבושי' כנ"ל כלא אתרמיזו באת ד' בגין דקוצא דאת ד' מורה על עשר ואת ד' עצמה על ארבע וכל דא אקרי רשות היחיד דרחבו ארבע וגבהו עשרה ואת ד' דא היא רזא דסתם מלכות ד' של אחד כמ"ש בתקו' דף פ"ו ב' על פסוק כי אחד קראתיו היינו דקב"ה ושכינתיה אקרי אחד וכבר אמרנו שזה ‏ הפ' כי אחד קראתיו איהו רזא דכנוי בגין דאיהו מנוי ועל דא י' שהיא מלכות דאצי' מסתתרת באת ד' ואינה נזכרת היא רק הלבושין דילה ובפרט שהיא כלילא באת א' של אחד כיון שהיא נרמזת באת י' תתאה של א כנ"ל ואת ד' דא היא מלכות למלאכי' דבריאה והיא רזא דקשר של תפלין דנשארת לאחורא ברזא דאומר קרא וראית את אחורי וגו'. כלל העולה דכיון דמלכות דאצילות היא נרמזת באת י' תתאה של האל"ף לכן {{מנוקד|<big>'''אמר לה קב"ה אלאלאע"ג דאת ביבה אברי עלמא עכ"ד את תהא ריש לכל אתוון לית בי יחודא אלא בך'''</big>}}. בגין דעקרא דיחודא נרמז באת א' כנ"ל, ואומר: {{מנוקד|<big>'''בך ישרון כל חושבנין וכל עובדין דעלמא'''</big>}}. שכן כל חושבנין דעלמא לאו אינון כי אם באת דא אל"ף דלא אית שנים או שלש אם לא יש בקדמיתא אחד ואפי' כל אתוון אקרון על שם את דא כגוונא דבי"ת או ג' שמרמזים לשנים או שלש בגין את אל"ף שהיא אחד בקדמיתא ואומר: {{מנוקד|<big>'''וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף'''</big>}}. וכלא איהו כנ"ל לרמוז על את אל"ף שהיא היא דמייחדת כל חושבנין וכל עובדין דעלמא ועקרא דחושבנא היא י' תתאה של האל"ף בגין דאת י' עלאה של האל"ף אע"ג דמתמן איהו שירותא לממני כל סתים ועמיקא עכ"ד איהו סתים ולא אתגלייא נקודה דא כלל ולא אתיידע כיון שהיא רמז לכתר עלאה אבל האי נקודה תתאה שמרמזת למלכות דאצילות דאתגליא מתמן הוא שירותא לכל חושבנא ולכל מנין כמ"ש בז"ח בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות עיבורין זמנין חגי ושבתי וכו'. וכולהו אחידן באת א' כמו שאומר וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף, שכן באת א אתרמיזו טעמי ואתוון ונקודי' והיא רזא דיו"ד וא"ו יו"ד כהאי גוונא יו"י דסליק לחושבן יהו"ק ובאת א' דא אתרמיזו עשר אמירן ועשר דברות ושית יומי בראשית כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' א' דאומר כנ"ל. ואומר {{מנוקד|<big>'''ועתיד קב"ה למעבד אתוון עלאין ‏ רברבן ואתוון תתאין זעירן'''</big>}} דאינון לקבל תפארת ומלכות דאצילות ממש רזא דנקודין כמו שנפרש לקמן, {{מנוקד|<big>'''ובגין כך ביביבראשית ברא'''</big>}}. דאינון אוף הכי תרין רמז לדכורא ונוקבא, והכי אלקים א"ת אתוון דדכורא ואתוון דנוקבא כ"ב אתוון מדכורא וכ"ב אתוון דנוקבא כנודע, וכלהו אינון מסטרא דרשימו דחותמא שכן לוחות אחרנין דאתייהיב ‏ לון היו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כנודע, ולכן באו למפרע והיינו ‏ ב' ב' בקדמיתא ולבתר א' א', ובאם שתרצה להבין כמו הגרסא השנית תוכל להבין כגוונא דא {{מנוקד|<big>'''ועביד קודשא ברוך הוא אתוון עלאין רברבן ואתוון תתאין זעירן'''</big>}}, והיינו בסוד דכורא ונוקבא כנ"ל דבהון אתרמיז יהו"ק ג' אתוון יה"ו בדכורא ואת ה' בתראה בנוק', אבל לפי דרכינו דרך הרשב"י זלה"ה דשיר כפול דאינון רזא די"ה אקרי עלמא דדכורא ושיר משולש ומרובע אקרון עלמא דנוקבא ואינון רזא דאתוון ו"ה, לכן אתרמיזו תרין בתים ב' עלאה רזא די"ה ב' תתאה רזא דו"ה, ב' עלאה אתרמיז בחכמה ובינה ודא רזא ב' דבראשית וב' תתאה בת"ת ומלכות, ודא ב' מן ברא דאיהו בהפוכא כמו שנרמז בתקו' דף ע"ז ב' ע"ש. וכמו שנפרש לקמן ועקרא דכלא שתדע הוא זה דשיר כפול דא דקאמרן שהוא סוד בראשית אפי' שתיבת בראשית מרמז לשיר כפול לאו איהו כי אם מסטרא דחצוניות, והיינו שיר כפול מסטרא דלבושים דרגא דשיר משולש כמו שכבר פירשנו בכללים דכל מה שאנחנו אומרים פשוט וכפול לאו איהו כי אם מסטרא דשיר משולש דתמן ע"ב בגין דשמא דא י' י"ה יה"ו יהו"ק דסליק לחושבן ע"ב איהו מדרגא דשיר משולש ויקו"ק דרוכב על ע"ב האי יהו"ק היא מדרגא דשיר כפול ואת א' דסליק לחושבן יהו"ק האי איהו רזא דשיר פשוט ולכן כיון שאנחנו אומרים סתם שיר פשוט דאיהו י' האי איהו י' של שם ע"ב הנ"ל, דאע"ג שמרמז לכתר עליון עכ"ד לאו איהו כי אם מסטרא דלבושין דלבר רמז לחוד ולא יתיר בגין דכל האותיות אית לון מדה ושעור אבל כתר עליון מסטרא דלגאו אקרי א"ס כמ"ש בתקו' דף ס"ז ב'. וכן אתוון י"ה משם הוי"ה ברבוע שמרמזי' לחו"ב עלאין לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין אבל מסטרא דלהון סטרא דפנימיות אקרון עתיקין ולכן תיבת בראשית דמרמז לשיר פשוט ושיר כפול כגון את א' דרכיב בי"ה דאתרשי' גביה בדיוקנין דבראשית כנ"ל, לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין דרגא דשיר משולש שהרי כל שם ע"ב איהו מדרגא דא דשיר משולש וכלא מסטרא דלבושין רזא דבריאה דבהון מתלבש קב"ה בשבתות וי"ט דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה, ואי אית ביה כלא מלבר איהו כמ"ש בתקוני' דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ותא חזי אע"ג דאית בספירן בריאה בלבושא מלבר איהו ולאו איהו מלגאו ובגין דא כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו, הכא רזא אחרא בגופא וכו'. והאי גופא איהו רזא דכבוד נברא ותורתנו היא מאתר דא רזא דכבוד נברא בסוד בראשית ברא, וכן סוד נשמתינו הוא משם בסוד ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כמו שפירש האר"י זלה"ה ובי"ת קדמאה דבראשית היא מאתר דא בסוד חו"ג שהם ‏ רזא דדחילו ורחימו בגין דבימינא ושמאלא תמן אית תרין ‏ אתוון אלין י"ה ואינון רזא דבי"ת עלאה, ב' דבראשית ובי"ת בתראה דברא דא איהו לקבל אתוון ו"ה דאינון תורה ומצוה, והאי ב' מברא היא בהפוכא, והיינו שהיא מאתוון אלין דשארו למיעל בהפוך מאת ת' שהיא רמז לאתוון של נוקבא, אבל ב' של בראשית היא רמז לאתוון של דכורא דעאלו ביושר כנרמז בדף הנ"ל. {{מנוקד|<big>'''ובגין כך ביבי, בראשית ברא. אלאלאלקים את, אתוון מלעילא ואתוון מתתא, וכלהו כחדא הוו מעלמא עלאה ומעלמא תתאה'''</big>}}, לקבל תרין דרגין משולש ומרובע וראה והבן דאע"ג דבקדמיתא פירשנו תרין ביתי"ן אלין שהם חד לקבל חכמה ובינה דשיר כפול ותניינא לקבל תפארת ומלכות, ואח"כ פירשנו דבי"ת חד היא רזא דאתוון י"ה של שיר משולש ותניינא לקבל ת"ת ומלכות, עכ"ד הא והא איתא וכלא חד והוא כגוונא דזכור ושמור דקאמרן דלזמנין זכור ושמור הם לקבל עלמא דדכורא זכור רזא דשיר כפול, ועלמא דנוק' שמור לקבל שיר משולש ומרובע, ולזמנין אית זכור ושמור שמרמז לאבא ואימא עלאין ותרווייהו אינון מסטרא דרחימו, ר"ל דשניהם הוא רמז לדרגא דשיר כפול כמ"ש בתקו' דף ע"ז ב' הנ"ל, ולזמנין זכור ושמור לקבל ת"ת ומלכות דאצי' ושניהם אינון מדרגא דשיר משולש ולזמנין מרמז לקבל צדיק ובת זוגיה ושניהם אינון מדרגא דשיר מרובע שלכן לזמנין כגוונא דא יהו"ק ואדנ"י בשילוב כזה יאהדונה"י מרמז לת"ת ומלכות, יהו"ק תפארת שכולל חג"ת ואדנ"י מלכות רזא דנה"י, ולזמנין יהו"ק ואדנ"י הם רמז לנצח והוד כמו שנרמז בתקו' דף ב' א' דאומר נביאים מסטרא דנצח והוד דבהון כלילן תרין שמהן דאינון יא"הד"ונ"הי וכו', ולזמנין תרין שמהן אלין אינון ‏ מרמזים אפילו לעילא מן חג"ת כמו שנרמז בתקונים דף צ' א' דאומר ורזא דמלה אשה כי תזריע וילדה זכר נוקבא אדנ"י דכר יהו"ק כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד ‏ יאהדונה"י ורזא דמלה יהו"ק אדנ"י חילי. ואומר אח"כ ועל במותי ידריכני אלין אבהן, משמע דיהו"ק ואדנ"י דא הוו לעילא מאבהן, שכן חושב מדרגא לדרגא  
{{עוגן1|דלבושין}} רזא דארבע בגדי לבן כמו שנרמז בתקו' דף פ"א ב' ע"ש. ודרגא דא דשיר משולש אקרי רבועא בגין דעשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א מלוי של זאת ההוי"ה הם רזא דעשר ספירן דאינון מלבישין לזאת ההוי"ה שהיא מדרגא דשיר משולש ואקרי לבושין ללבושין בגין דעשר אתוון אלין שהם רזא דעשר ספירן הם מלבישין ומסבבין לזאת ההוי"ה, לכן אקרון עגולא דמטרוניתא, שכן ד' אותיות ההוי"ה הנ"ל הם רבועא דילה כנ"ל. והיא נקודה חדא גו חלל דעגולא ורבועא דילה כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' ב' ודף ו' א' דאומר מאי מחלליה מאן דאעל לגו חלל דעגולא ורבועא דילה לאתר דההיא נקודה שריא ופגים בה מות יומת, ועל דא כתיב תיראו, וההיא נקודה אקרי "אני, וכבר אמרנו דמלכות שמים קדישא אקרי "אני ואע"ג דאמרינן דחלל דילה לאו איהו כי אם ד' ואיהי י' ובגין דא ביומין דחול ‏ אתקריאת ה' ואיך ... לומר עכשיו דחלל דילה אינון תרין דאינון עגולא ורבועא דלגו שעל תרין אלין אתמר מחלליה כנ"ל אלא כלא איהו חד דהא והא איתא בגין דיהו"ק דא שהיא ברזא דלבושין כנ"ל ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם רזא די' ספירן והם לבושי' ללבושי' כנ"ל כלא אתרמיזו באת ד' בגין דקוצא דאת ד' מורה על עשר ואת ד' עצמה על ארבע וכל דא אקרי רשות היחיד דרחבו ארבע וגבהו עשרה ואת ד' דא היא רזא דסתם מלכות ד' של אחד כמ"ש בתקו' דף פ"ו ב' על פסוק כי אחד קראתיו היינו דקב"ה ושכינתיה אקרי אחד וכבר אמרנו שזה ‏ הפ' כי אחד קראתיו איהו רזא דכנוי בגין דאיהו מנוי ועל דא י' שהיא מלכות דאצי' מסתתרת באת ד' ואינה נזכרת היא רק הלבושין דילה ובפרט שהיא כלילא באת א' של אחד כיון שהיא נרמזת באת י' תתאה של א כנ"ל ואת ד' דא היא מלכות למלאכי' דבריאה והיא רזא דקשר של תפלין דנשארת לאחורא ברזא דאומר קרא וראית את אחורי וגו'. כלל העולה דכיון דמלכות דאצילות היא נרמזת באת י' תתאה של האל"ף לכן {{מנוקד|<big>'''אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָלֶאָלֶ, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵיבַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא'''</big>}}, עם כל דא {{מנוקד|<big>'''אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ'''</big>}}. בגין דעקרא דיחודא נרמז באת א' כנ"ל, ואומר: {{מנוקד|<big>'''בָּךְ יִשְׁרוּן כָּל חוּשְׁבָּנִין וְכָל עוֹבְדִין דְעָלְמָא'''</big>}}. שכן כל חושבנין דעלמא לאו אינון כי אם באת דא אל"ף דלא אית שנים או שלש אם לא יש בקדמיתא אחד ואפי' כל אתוון אקרון על שם את דא כגוונא דבי"ת או ג' שמרמזים לשנים או שלש בגין את אל"ף שהיא אחד בקדמיתא ואומר: {{מנוקד|<big>'''וְכָל יִחוּדָא לָא הֲוֵי אֶלָּא בְּאָת אָלֶ"ף'''</big>}}. וכלא איהו כנ"ל לרמוז על את אל"ף שהיא היא דמייחדת כל חושבנין וכל עובדין דעלמא ועקרא דחושבנא היא י' תתאה של האל"ף בגין דאת י' עלאה של האל"ף אע"ג דמתמן איהו שירותא לממני כל סתים ועמיקא עכ"ד איהו סתים ולא אתגלייא נקודה דא כלל ולא אתיידע כיון שהיא רמז לכתר עלאה אבל האי נקודה תתאה שמרמזת למלכות דאצילות דאתגליא מתמן הוא שירותא לכל חושבנא ולכל מנין כמ"ש בז"ח בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות עיבורין זמנין חגי ושבתי וכו'. וכולהו אחידן באת א' כמו שאומר וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף, שכן באת א אתרמיזו טעמי ואתוון ונקודי' והיא רזא דיו"ד וא"ו יו"ד כהאי גוונא יו"י דסליק לחושבן יהו"ק ובאת א' דא אתרמיזו עשר אמירן ועשר דברות ושית יומי בראשית כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' א' דאומר כנ"ל. ואומר: ועתיד קב"ה למעבד {{מנוקד|<big>'''אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין'''</big>}} דאינון לקבל תפארת ומלכות דאצילות ממש רזא דנקודין כמו שנפרש לקמן, {{מנוקד|<big>'''וּבְגִין כָּךְ בֵּיבֵּיבְּרֵאשִׁית בָּרָא'''</big>}}. דאינון אוף הכי תרין רמז לדכורא ונוקבא, והכי {{מנוקד|<big>'''אֱ"לקִים אֶ'''</big>}} אתוון דדכורא ואתוון דנוקבא כ"ב אתוון מדכורא וכ"ב אתוון דנוקבא כנודע, וכלהו אינון מסטרא דרשימו דחותמא שכן לוחות אחרנין דאתייהיב ‏ לון היו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כנודע, ולכן באו למפרע והיינו ‏ ב' ב' בקדמיתא ולבתר א' א', ובאם שתרצה להבין כמו הגרסא השנית תוכל להבין כגוונא דא {{מנוקד|<big>'''וְעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין'''</big>}}, והיינו בסוד דכורא ונוקבא כנ"ל דבהון אתרמיז יהו"ק ג' אתוון יה"ו בדכורא ואת ה' בתראה בנוק', אבל לפי דרכינו דרך הרשב"י זלה"ה דשיר כפול דאינון רזא די"ה אקרי עלמא דדכורא ושיר משולש ומרובע אקרון עלמא דנוקבא ואינון רזא דאתוון ו"ה, לכן אתרמיזו תרין בתים ב' עלאה רזא די"ה ב' תתאה רזא דו"ה, ב' עלאה אתרמיז בחכמה ובינה ודא רזא ב' דבראשית וב' תתאה בת"ת ומלכות, ודא ב' מן ברא דאיהו בהפוכא כמו שנרמז בתקו' דף ע"ז ב' ע"ש. וכמו שנפרש לקמן ועקרא דכלא שתדע הוא זה דשיר כפול דא דקאמרן שהוא סוד בראשית אפי' שתיבת בראשית מרמז לשיר כפול לאו איהו כי אם מסטרא דחצוניות, והיינו שיר כפול מסטרא דלבושים דרגא דשיר משולש כמו שכבר פירשנו בכללים דכל מה שאנחנו אומרים פשוט וכפול לאו איהו כי אם מסטרא דשיר משולש דתמן ע"ב בגין דשמא דא י' י"ה יה"ו יהו"ק דסליק לחושבן ע"ב איהו מדרגא דשיר משולש ויקו"ק דרוכב על ע"ב האי יהו"ק היא מדרגא דשיר כפול ואת א' דסליק לחושבן יהו"ק האי איהו רזא דשיר פשוט ולכן כיון שאנחנו אומרים סתם שיר פשוט דאיהו י' האי איהו י' של שם ע"ב הנ"ל, דאע"ג שמרמז לכתר עליון עכ"ד לאו איהו כי אם מסטרא דלבושין דלבר רמז לחוד ולא יתיר בגין דכל האותיות אית לון מדה ושעור אבל כתר עליון מסטרא דלגאו אקרי א"ס כמ"ש בתקו' דף ס"ז ב'. וכן אתוון י"ה משם הוי"ה ברבוע שמרמזי' לחו"ב עלאין לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין אבל מסטרא דלהון סטרא דפנימיות אקרון עתיקין ולכן תיבת בראשית דמרמז לשיר פשוט ושיר כפול כגון את א' דרכיב בי"ה דאתרשי' גביה בדיוקנין דבראשית כנ"ל, לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין דרגא דשיר משולש שהרי כל שם ע"ב איהו מדרגא דא דשיר משולש וכלא מסטרא דלבושין רזא דבריאה דבהון מתלבש קב"ה בשבתות וי"ט דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה, ואי אית ביה כלא מלבר איהו כמ"ש בתקוני' דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ותא חזי אע"ג דאית בספירן בריאה בלבושא מלבר איהו ולאו איהו מלגאו ובגין דא כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו, הכא רזא אחרא בגופא וכו'. והאי גופא איהו רזא דכבוד נברא ותורתנו היא מאתר דא רזא דכבוד נברא בסוד בראשית ברא, וכן סוד נשמתינו הוא משם בסוד ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כמו שפירש האר"י זלה"ה ובי"ת קדמאה דבראשית היא מאתר דא בסוד חו"ג שהם ‏ רזא דדחילו ורחימו בגין דבימינא ושמאלא תמן אית תרין ‏ אתוון אלין י"ה ואינון רזא דבי"ת עלאה, ב' דבראשית ובי"ת בתראה דברא דא איהו לקבל אתוון ו"ה דאינון תורה ומצוה, והאי ב' מברא היא בהפוכא, והיינו שהיא מאתוון אלין דשארו למיעל בהפוך מאת ת' שהיא רמז לאתוון של נוקבא, אבל ב' של בראשית היא רמז לאתוון של דכורא דעאלו ביושר כנרמז בדף הנ"ל. {{מנוקד|<big>'''וּבְגִין כָּךְ בֵּיבֵּיבְּרֵאשִׁית בָּרָא. אָלֶאָלֶאֱלקִים אֶת, אָתְוָון מִלְּעֵילָא וְאָתְוָון מִתַּתָּא, וְכֻלְהוּ כְּחֲדָא הֲווּ מֵעָלְמָא עִלָּאָה וּמֵעָלְמָא תַּתָּאָה'''</big>}}, לקבל תרין דרגין משולש ומרובע וראה והבן דאע"ג דבקדמיתא פירשנו תרין ביתי"ן אלין שהם חד לקבל חכמה ובינה דשיר כפול ותניינא לקבל תפארת ומלכות, ואח"כ פירשנו דבי"ת חד היא רזא דאתוון י"ה של שיר משולש ותניינא לקבל ת"ת ומלכות, עכ"ד הא והא איתא וכלא חד והוא כגוונא דזכור ושמור דקאמרן דלזמנין זכור ושמור הם לקבל עלמא דדכורא זכור רזא דשיר כפול, ועלמא דנוק' שמור לקבל שיר משולש ומרובע, ולזמנין אית זכור ושמור שמרמז לאבא ואימא עלאין ותרווייהו אינון מסטרא דרחימו, ר"ל דשניהם הוא רמז לדרגא דשיר כפול כמ"ש בתקו' דף ע"ז ב' הנ"ל, ולזמנין זכור ושמור לקבל ת"ת ומלכות דאצי' ושניהם אינון מדרגא דשיר משולש ולזמנין מרמז לקבל צדיק ובת זוגיה ושניהם אינון מדרגא דשיר מרובע שלכן לזמנין כגוונא דא יהו"ק ואדנ"י בשילוב כזה יאהדונה"י מרמז לת"ת ומלכות, יהו"ק תפארת שכולל חג"ת ואדנ"י מלכות רזא דנה"י, ולזמנין יהו"ק ואדנ"י הם רמז לנצח והוד כמו שנרמז בתקו' דף ב' א' דאומר נביאים מסטרא דנצח והוד דבהון כלילן תרין שמהן דאינון יא"הד"ונ"הי וכו', ולזמנין תרין שמהן אלין אינון ‏ מרמזים אפילו לעילא מן חג"ת כמו שנרמז בתקונים דף צ' א' דאומר ורזא דמלה אשה כי תזריע וילדה זכר נוקבא אדנ"י דכר יהו"ק כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד ‏ יאהדונה"י ורזא דמלה יהו"ק אדנ"י חילי. ואומר אח"כ ועל במותי ידריכני אלין אבהן, משמע דיהו"ק ואדנ"י דא הוו לעילא מאבהן, שכן חושב מדרגא לדרגא  


{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}

גרסה מ־21:47, 29 בנובמבר 2021

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png סא TriangleArrow-Left.png ב

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף א' ע"א)

בָּךְ יִשְׁרוּן כָּל חוּשְׁבָּנִין וְכָל עוֹבְדִין דְעָלְמָא, וְכָל יִחוּדָא לָא הֲוֵי אֶלָּא בְּאָת אָלֶ"ף, וְעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png סא TriangleArrow-Left.png ב


(דף ס"א ע"ב)

דלבושין רזא דארבע בגדי לבן כמו שנרמז בתקו' דף פ"א ב' ע"ש. ודרגא דא דשיר משולש אקרי רבועא בגין דעשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א מלוי של זאת ההוי"ה הם רזא דעשר ספירן דאינון מלבישין לזאת ההוי"ה שהיא מדרגא דשיר משולש ואקרי לבושין ללבושין בגין דעשר אתוון אלין שהם רזא דעשר ספירן הם מלבישין ומסבבין לזאת ההוי"ה, לכן אקרון עגולא דמטרוניתא, שכן ד' אותיות ההוי"ה הנ"ל הם רבועא דילה כנ"ל. והיא נקודה חדא גו חלל דעגולא ורבועא דילה כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' ב' ודף ו' א' דאומר מאי מחלליה מאן דאעל לגו חלל דעגולא ורבועא דילה לאתר דההיא נקודה שריא ופגים בה מות יומת, ועל דא כתיב תיראו, וההיא נקודה אקרי "אני, וכבר אמרנו דמלכות שמים קדישא אקרי "אני ואע"ג דאמרינן דחלל דילה לאו איהו כי אם ד' ואיהי י' ובגין דא ביומין דחול ‏ אתקריאת ה' ואיך ... לומר עכשיו דחלל דילה אינון תרין דאינון עגולא ורבועא דלגו שעל תרין אלין אתמר מחלליה כנ"ל אלא כלא איהו חד דהא והא איתא בגין דיהו"ק דא שהיא ברזא דלבושין כנ"ל ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם רזא די' ספירן והם לבושי' ללבושי' כנ"ל כלא אתרמיזו באת ד' בגין דקוצא דאת ד' מורה על עשר ואת ד' עצמה על ארבע וכל דא אקרי רשות היחיד דרחבו ארבע וגבהו עשרה ואת ד' דא היא רזא דסתם מלכות ד' של אחד כמ"ש בתקו' דף פ"ו ב' על פסוק כי אחד קראתיו היינו דקב"ה ושכינתיה אקרי אחד וכבר אמרנו שזה ‏ הפ' כי אחד קראתיו איהו רזא דכנוי בגין דאיהו מנוי ועל דא י' שהיא מלכות דאצי' מסתתרת באת ד' ואינה נזכרת היא רק הלבושין דילה ובפרט שהיא כלילא באת א' של אחד כיון שהיא נרמזת באת י' תתאה של א כנ"ל ואת ד' דא היא מלכות למלאכי' דבריאה והיא רזא דקשר של תפלין דנשארת לאחורא ברזא דאומר קרא וראית את אחורי וגו'. כלל העולה דכיון דמלכות דאצילות היא נרמזת באת י' תתאה של האל"ף לכן אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָלֶ"ף אָלֶ"ף, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵי"ת בַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא, עם כל דא אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ. בגין דעקרא דיחודא נרמז באת א' כנ"ל, ואומר: בָּךְ יִשְׁרוּן כָּל חוּשְׁבָּנִין וְכָל עוֹבְדִין דְעָלְמָא. שכן כל חושבנין דעלמא לאו אינון כי אם באת דא אל"ף דלא אית שנים או שלש אם לא יש בקדמיתא אחד ואפי' כל אתוון אקרון על שם את דא כגוונא דבי"ת או ג' שמרמזים לשנים או שלש בגין את אל"ף שהיא אחד בקדמיתא ואומר: וְכָל יִחוּדָא לָא הֲוֵי אֶלָּא בְּאָת אָלֶ"ף. וכלא איהו כנ"ל לרמוז על את אל"ף שהיא היא דמייחדת כל חושבנין וכל עובדין דעלמא ועקרא דחושבנא היא י' תתאה של האל"ף בגין דאת י' עלאה של האל"ף אע"ג דמתמן איהו שירותא לממני כל סתים ועמיקא עכ"ד איהו סתים ולא אתגלייא נקודה דא כלל ולא אתיידע כיון שהיא רמז לכתר עלאה אבל האי נקודה תתאה שמרמזת למלכות דאצילות דאתגליא מתמן הוא שירותא לכל חושבנא ולכל מנין כמ"ש בז"ח בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות עיבורין זמנין חגי ושבתי וכו'. וכולהו אחידן באת א' כמו שאומר וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף, שכן באת א אתרמיזו טעמי ואתוון ונקודי' והיא רזא דיו"ד וא"ו יו"ד כהאי גוונא יו"י דסליק לחושבן יהו"ק ובאת א' דא אתרמיזו עשר אמירן ועשר דברות ושית יומי בראשית כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' א' דאומר כנ"ל. ואומר: ועתיד קב"ה למעבד אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין דאינון לקבל תפארת ומלכות דאצילות ממש רזא דנקודין כמו שנפרש לקמן, וּבְגִין כָּךְ בֵּי"ת בֵּי"ת בְּרֵאשִׁית בָּרָא. דאינון אוף הכי תרין רמז לדכורא ונוקבא, והכי אֱ"לקִים אֶ"ת אתוון דדכורא ואתוון דנוקבא כ"ב אתוון מדכורא וכ"ב אתוון דנוקבא כנודע, וכלהו אינון מסטרא דרשימו דחותמא שכן לוחות אחרנין דאתייהיב ‏ לון היו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כנודע, ולכן באו למפרע והיינו ‏ ב' ב' בקדמיתא ולבתר א' א', ובאם שתרצה להבין כמו הגרסא השנית תוכל להבין כגוונא דא וְעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין, והיינו בסוד דכורא ונוקבא כנ"ל דבהון אתרמיז יהו"ק ג' אתוון יה"ו בדכורא ואת ה' בתראה בנוק', אבל לפי דרכינו דרך הרשב"י זלה"ה דשיר כפול דאינון רזא די"ה אקרי עלמא דדכורא ושיר משולש ומרובע אקרון עלמא דנוקבא ואינון רזא דאתוון ו"ה, לכן אתרמיזו תרין בתים ב' עלאה רזא די"ה ב' תתאה רזא דו"ה, ב' עלאה אתרמיז בחכמה ובינה ודא רזא ב' דבראשית וב' תתאה בת"ת ומלכות, ודא ב' מן ברא דאיהו בהפוכא כמו שנרמז בתקו' דף ע"ז ב' ע"ש. וכמו שנפרש לקמן ועקרא דכלא שתדע הוא זה דשיר כפול דא דקאמרן שהוא סוד בראשית אפי' שתיבת בראשית מרמז לשיר כפול לאו איהו כי אם מסטרא דחצוניות, והיינו שיר כפול מסטרא דלבושים דרגא דשיר משולש כמו שכבר פירשנו בכללים דכל מה שאנחנו אומרים פשוט וכפול לאו איהו כי אם מסטרא דשיר משולש דתמן ע"ב בגין דשמא דא י' י"ה יה"ו יהו"ק דסליק לחושבן ע"ב איהו מדרגא דשיר משולש ויקו"ק דרוכב על ע"ב האי יהו"ק היא מדרגא דשיר כפול ואת א' דסליק לחושבן יהו"ק האי איהו רזא דשיר פשוט ולכן כיון שאנחנו אומרים סתם שיר פשוט דאיהו י' האי איהו י' של שם ע"ב הנ"ל, דאע"ג שמרמז לכתר עליון עכ"ד לאו איהו כי אם מסטרא דלבושין דלבר רמז לחוד ולא יתיר בגין דכל האותיות אית לון מדה ושעור אבל כתר עליון מסטרא דלגאו אקרי א"ס כמ"ש בתקו' דף ס"ז ב'. וכן אתוון י"ה משם הוי"ה ברבוע שמרמזי' לחו"ב עלאין לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין אבל מסטרא דלהון סטרא דפנימיות אקרון עתיקין ולכן תיבת בראשית דמרמז לשיר פשוט ושיר כפול כגון את א' דרכיב בי"ה דאתרשי' גביה בדיוקנין דבראשית כנ"ל, לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין דרגא דשיר משולש שהרי כל שם ע"ב איהו מדרגא דא דשיר משולש וכלא מסטרא דלבושין רזא דבריאה דבהון מתלבש קב"ה בשבתות וי"ט דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה, ואי אית ביה כלא מלבר איהו כמ"ש בתקוני' דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ותא חזי אע"ג דאית בספירן בריאה בלבושא מלבר איהו ולאו איהו מלגאו ובגין דא כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו, הכא רזא אחרא בגופא וכו'. והאי גופא איהו רזא דכבוד נברא ותורתנו היא מאתר דא רזא דכבוד נברא בסוד בראשית ברא, וכן סוד נשמתינו הוא משם בסוד ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כמו שפירש האר"י זלה"ה ובי"ת קדמאה דבראשית היא מאתר דא בסוד חו"ג שהם ‏ רזא דדחילו ורחימו בגין דבימינא ושמאלא תמן אית תרין ‏ אתוון אלין י"ה ואינון רזא דבי"ת עלאה, ב' דבראשית ובי"ת בתראה דברא דא איהו לקבל אתוון ו"ה דאינון תורה ומצוה, והאי ב' מברא היא בהפוכא, והיינו שהיא מאתוון אלין דשארו למיעל בהפוך מאת ת' שהיא רמז לאתוון של נוקבא, אבל ב' של בראשית היא רמז לאתוון של דכורא דעאלו ביושר כנרמז בדף הנ"ל. וּבְגִין כָּךְ בֵּי"ת בֵּי"ת בְּרֵאשִׁית בָּרָא. אָלֶ"ף אָלֶ"ף אֱלקִים אֶת, אָתְוָון מִלְּעֵילָא וְאָתְוָון מִתַּתָּא, וְכֻלְהוּ כְּחֲדָא הֲווּ מֵעָלְמָא עִלָּאָה וּמֵעָלְמָא תַּתָּאָה, לקבל תרין דרגין משולש ומרובע וראה והבן דאע"ג דבקדמיתא פירשנו תרין ביתי"ן אלין שהם חד לקבל חכמה ובינה דשיר כפול ותניינא לקבל תפארת ומלכות, ואח"כ פירשנו דבי"ת חד היא רזא דאתוון י"ה של שיר משולש ותניינא לקבל ת"ת ומלכות, עכ"ד הא והא איתא וכלא חד והוא כגוונא דזכור ושמור דקאמרן דלזמנין זכור ושמור הם לקבל עלמא דדכורא זכור רזא דשיר כפול, ועלמא דנוק' שמור לקבל שיר משולש ומרובע, ולזמנין אית זכור ושמור שמרמז לאבא ואימא עלאין ותרווייהו אינון מסטרא דרחימו, ר"ל דשניהם הוא רמז לדרגא דשיר כפול כמ"ש בתקו' דף ע"ז ב' הנ"ל, ולזמנין זכור ושמור לקבל ת"ת ומלכות דאצי' ושניהם אינון מדרגא דשיר משולש ולזמנין מרמז לקבל צדיק ובת זוגיה ושניהם אינון מדרגא דשיר מרובע שלכן לזמנין כגוונא דא יהו"ק ואדנ"י בשילוב כזה יאהדונה"י מרמז לת"ת ומלכות, יהו"ק תפארת שכולל חג"ת ואדנ"י מלכות רזא דנה"י, ולזמנין יהו"ק ואדנ"י הם רמז לנצח והוד כמו שנרמז בתקו' דף ב' א' דאומר נביאים מסטרא דנצח והוד דבהון כלילן תרין שמהן דאינון יא"הד"ונ"הי וכו', ולזמנין תרין שמהן אלין אינון ‏ מרמזים אפילו לעילא מן חג"ת כמו שנרמז בתקונים דף צ' א' דאומר ורזא דמלה אשה כי תזריע וילדה זכר נוקבא אדנ"י דכר יהו"ק כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד ‏ יאהדונה"י ורזא דמלה יהו"ק אדנ"י חילי. ואומר אח"כ ועל במותי ידריכני אלין אבהן, משמע דיהו"ק ואדנ"י דא הוו לעילא מאבהן, שכן חושב מדרגא לדרגא



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף