אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/סא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png סא TriangleArrow-Left.png א

פירוש להקדמת ספר הזהר


(דף ס"א ע"א)

דָא, וְלָא יָאוֹת לְמַלְכָּא עִלָּאָה לְאַעֲבָרָא נְבַזְבְּזָא דְּיָהַב לְעַבְדוֹי וּלְמֵיהַב לְאָחֲרָא, אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵי"ת בַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא, אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ. שכן עיקר היחוד אתרמיז באת א' כמו שנרמז בסתרי אותיות זהר חדש פ' בראשית דף ט' ב'. דאומר: בזמנא דקיימא לאחזאה רזי מהימנותא ולאלפא יחודא ברזא דשמא קדישא לכל עלמא כדין קיימא ברזא דא', לעיינא דדא ראשיתא דכלא למילף מהימנותא דייחודא דקב"ה, ועל דא קיימא איש לכל אתוון וכו', כיון שהוא רמז לכתר דעליה אתמר: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר כנ"ל. וכן נרמז בתקו' דף קי"ט א' דאומר: א' אמון מופלא, דקיים וצייר ציורא בהיכלא דאדם קדמאה דכל קדומים, דאית אדם ואית אדם, לית ספירה דלא אתקריאת אדם, אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו כתר עליון סתים וטמיר, סתים דכל סתימין עלת העלות, קדמון לכל הקדומים וכו', בגין דאת ב' אע"ג דאתרמיז בה מה דאתרמיז כנ"ל, שלכן אתברי בה עלמא, עכ"ד היא כנוקבא לגבי את א' דאיהו דכורא, כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל' א' דאומר: ב' נוקבא א' דכר. ואומר: כמה דב' ברא הכי א' אפיק אתוון כללא דעשרין ותרין אתוון וכו', ולאו דווקא שאת ב' הקדימה לאת א' משום דסדר בריאתם את א' הקדימה לאת ב' כיון שהיא רזא דאלף עולמות דברא קב"ה קודם שברא את העולם, ולכן את א' היא ראשונה באותיות מפני שבתחילה ברא אלף עולמות שקדמו לשאר עולמות, ואחריו בי"ת כמו שנרמז במדרש הנעלם זהר חדש פ' בראשית דף ג' ב' דאומר כנ"ל, ואומר: דאז היה הוא ושמו אחד, והיינו אחד ברזא דאת א', בגין דעכשיו אית רזא דאחד לעילא ורזא דאחד לתתא, והיינו יהו"ק אחד לעילא בשית סטרין עלאין, רזא דקרא קדמאה דיחודא, ואחד לתתא בשית סטרין תתאין ברזא ושמו אח"ד דאיהו יחודא תניינא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קל"ד א' ע"ש. אבל אז ההו הוא ושמיה אחד ולאו כהאי אח"ד דאתרמיז בעשר ספירן דאינון כללא דאת ו' דאתמר ביה: כי אחד קראתיו והיינו את‏ א' של אחד מרמז לכתר עלאה, ואת ח' תמניא ספירן מחכמה עד צדיק, ואת ד' של אחד מרמז למלכות כמו שנרמז בתקו' דף פ"ד ב' דאומר כנ"ל. ובגין דא אתמר בעלת כל העלות, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי, דנטיל עצה מניה כגוונא דההוא דאמר נעשה אדם, דלעלת כל העלות לית ליה תניינא ואיהו יחיד קדם כלא ולית ליה שותפא ולא חושבנא כמ"ש בזהר בראשית דף כ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר דאית אחד בשתוף כגון דכר ונוקבא. ואתמר בהון כי אחד קראתיו, אבל איהו חד בלא חושבן ולא שתוף, ומלכות דאצילות מסטרא דעלת כל העלות אתקריאת אחד בלא שיתוף בגין דמסטרא דעמודא דאמצעיתא כבר אמרנו דאתקריאת אחד בשיתוף רזא דדכר ונוקבא דאיהו א"ח ואיהי ד', ודא איהו אחד המנוי, וכל מנוי איהו כנוי, איהו א"ח דכליל תשע ספיראן, ואיהי ד' כלילא מארבע אתוון דאינון יהו"ד כמו שנרמז בתקו' דף פ"ו ב' דאומר כנ"ל. נמצא דכיון דאיהו א"ח כללא דתשע ספירן ואיהי ד' כללא דארבע אתוון, ושניהם אקרון אח"ד, בגין דסלקין לחושבן אח"ד דאיהי י"ג, דא איהו אחד ברזא דמנוי, וכל מנוי איהו כנוי, אבל מסטרא דעלת על כל עלאין איהי אחד ולא ככל אחד הכנוי והמנוי כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר: אבל מסטרא דעלת כל העלות אחד בלא שיתוף. והוא מטעם שהיא נרמזת באת י' תתאה של האל"ך כזה: א' דאתמר בה ואני אחרון. ואני שהיא מלכות קדישא, רזא דאת י' תתאה של האל"ף אתקריאת אחרון דאתכלילת באחרונים דאינון ארבע: מיכא"ל גבריא"ל רפא"ל אוריא"ל, וכלהו הם ברזא דאת ה' בתראה בגין דמלכות דאצילות היא רזא דנקודת י', ורגמ"ן אקרון אחרונים דאינון ארבע מלאכים, רזא דאת ד' דאתכלילו ברזא דה"א בתראה דשמא קדישא כמו שנרמז בסתרי אותיות זהר חדש פ' בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואת י' עלאה של הא"לף איהי רזא דעלת כל עלאין דאתמר ביה אני ראשון דאיהו אחד ואין שני לו, אחד בלא חושבן כמו שנרמז בתקו' דף קי"ג ב' ע"ש. ובאת ו' דאמצעיתא דאל"ף אמר בה עלת כל העלות, ומבלעדי אין אלקים, דאת ו' דאמצעיתא דאל"ף אחזי על עלת כל עלאין דלית אלהא בר מניה, הה"ד ומבלעדי אין אלקים, כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דשכינתא איהי כלילא מעלאין ותתאין אתקריאת בשמא דעלאין ותתאין וכו', והכל הוא בגין שהיא מרומזת באת י' תתאה של האל"ף כנ"ל. בגין דא איהי כלילא מעלאין ותתאין כגוונא דאת י' עלאה, ואת י' עלאה ואת י' תתאה עם את וא"ו דאמצעיתא כלא איהו אל"ף כגוונא דא א' - י' לעילא י' לתתא, ו' באמצע סופה כתחילתה, ותחילתה כסופה, בגין דאית אל"ך דאיהי בדיוקנא דא: א' י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא, ודא רזא דאל"ף מן אהי"ה וכן אל"ף מן אדנ"י שמרמזים לנוקבא, אבל האי אל"ף איהו של דכורא כיון דבאת א' דא אמר בה עלת כל העלות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי' כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר כנ"ל. ואע"ג דאמרינן לעיל דעלת כל העלות אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי היינו דווקא בשותפו בסוד דכר ונוקבא, כלומר דכל חד וחד אתרמיז באת אחרא, כגון אבא ואימא דאתרמיזו בתרין אתוון י"ה כנודע. או כגון עמודא דאמצעיתא ומלכות דאתרמיזו בתרין אתוון ו"ה, ותרוייהו אקרון אחד בשותפו דאיהו כליל ט' ספירן ואיהי ד', ושניהם אקרון אחד כנ"ל. והיינו אח"ד ברזא דמנוי י"ג, וכל מנוי איהו כנוי, אבל עִלת כל עלאין ומלכות דאצי' שניהם אתרמיזו באת חד ודא א' דאתקרי אחד בלא חושבן ובלא שתוף דאת אחרא, רק דאיהו אתרמיז באת י' עלאה של האל"ף עצמה, ואיהי אוף הכי אתרמיזת באת א' דא, והיינו באת י' תתאה דילה, ועל דא אמר אני אני תרין זמנין, חד על י' עלאה רזא דעלת כל עלאין דאקרי אי"ן ואתמר ביה אני ראשון ‏ וחד על י' תתאה דאיהי מלכות דאצי' דאתקריאת אני, ואתמר בה ואני אחרון כמו שנרמז בזהר פ' מקץ דף ר"ד ב' דאומר: מאן אני, דא קב"ה מלכות שמים קדישא ודא הוא אני אחרון, דאתכלילת בארבע אחרונים כנ"ל, והיינו דווקא בשית ימי החול שאז היא ברזא דאת ה' בגין דאתלבשת באת ד', אבל ביומין דשבת ויומין טבין אתקריאת י' עטרה על כלא כמו שנרמז בתקו' דף ע"ו א' דאומר כנ"ל. ואומר דעל האי נקודה דלגו אתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה, בחלל דילה, ובגין דא אתמר מחלליה מות יומת. מאי מחלליה מאן דאעיל רשו נוכראה בחלל דילה, ועד איהי סתימא בכל ו' יומי החול דאיהי סגירא ונטירא אתקריאת ירא"ה, וכד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהב"ה, ובגין דא אתקריאת בתולה ואיש לא ידעה כמו שנרמז בתקו' דף פ"א א' דאומר כנ"ל. וחלל דילה איהו רזא דהיכל קדש קדשים דעשיה דעלמא דפרודא שמלביש להיכל קדש קדשים דיצירה ודבריאה כמו שנרמז בתקו' דף כ' א' דאומר דעאלו אויבים בחלל דיליה דאיהו קדש הקדשים, ואתמר בהון את מקדש ה' טמא חלל ממלכה ושריה, ושפחה עאלת באתר דגבירתה, וברחת אז שכינתא מתמן. כלל העולה דמלכות דאצי' היא רזא דנקודה‏ חדא, את י' דסליקת קמי מלכא קדישא, וכד סליקת ברזא דנקודה חדא אז אוכלסהא שבקין לה בעל כרחייהו ואיהי אשתמיטת מנייהו וסלקא לעילא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר כיון דסלקא לעילא אמרת לגבי רחימא הגידה לי שאהבה נפשי ואומר הגידה לי, רזא דחכמתא איהו והיינו כמו שפירשנו לעיל שהוא רזא דזווג שיזדווג בהדה וישפיע לה, וכד נחתת לתתא מסתתרת בחלל דילה כנ"ל, ואז נק' כבודה בת מלך פנימה ועלה אתמר: יקרה היא מפנינים וכו', בגין דאית ספירן דאינון פנימאין ואית ספירן דאינון אחוריים כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר וכמה פנים לפנים הנראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראים וכו'. לרמוז דאית כמה ספירן דאינון פנימים ופנימים דפנימים, ועל מלכות דאצי' אתמר יקרה היא מפנינים, מכל אלין ספירן דאקרון פנימים, וכיון דאינון כלים דילה בגין דא לית ספירה מכלהו ספירן דיהא לה רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין אלא במלכות דאצי' דאתקריאת בת שבע בגין דאיהי קשורא דכלהו ספירן כמ"ש בתקו' דף י"ד ב' דאומר כנ"ל. ואומר דאי ספירן הוו מריקין לבר מינה הוי פרודא וכו', ואת י' של אל"ף דא שהיא רמז למלכות דאצי' דרגא דילה איהו שיר משולש, שכן את י' עלאה היא בדרגא דשיר פשוט, ואת ו' שיר כפול. נמצא דאת י' תתאה אתפשטותא דילה כד איהי לתתא בחלל דילה איהי בדרגא דשיר משולש דתמן יהו"ק, ויהו"ק דא היא רזא דלבושין דילה, שכן יהו"ק דא היא רזא דדיוקנא דמלכא, בגין דמלכא דאיהו ו' של האל"ף בעלה דמטרוניתא ישראל ‏ סבא דלזמנין אקרי אריך אנפין כמ"ש בתקו' חדשי' דף ט' א' ע"ש. איהו בדרגא דשיר כפול, ובדרגא דא דשיר כפול איהו עקרא דיהו"ק דאיהו מלכא עלאה, וכיון דיהו"ק דא דשיר משולש איהו רזא דדיוקנא דמלכא דביה אשתמודע מלכא, לכן איהי רזא




שולי הגליון


· הבא >
מעבר לתחילת הדף