אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נג/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) פירוש להקדמת ספר הזהר נג א

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף א' ע"ב)

בְּרֵאשִׁית. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: (ישעיה מ) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם לְאָן אֲתַר, לְאֲתַר דְּכָל עַיְינִין תָּלְיָאן לֵיהּ. וּמָאן אִיהוּ, פֶּתַח עֵינַיִם. וְתַמָּן תִּנְדְּעוּן דְּהַאי סָתִים עַתִּיקָא דְקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה, בָּרָא אֵלֶּה. וּמָאן אִיהוּ מִ"י, הַהוּא דְאִקְרֵי מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא. דְּכֹלָא קַיְּמָא בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְעַל דְּקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה וְאִיהוּ בְאֹרַח סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָא אִקְרֵי מִ"י, דְּהָא לְעֵילָּא לֵית תַּמָּן שְׁאֵלָה. וְהַאי קְצֵה הַשָּׁמַיִם אִקְרֵי מִ"י, וְאִית אַחֲרָא לְתַתָּא וְאִקְרֵי מַ"ה. מַה בֵין הַאי לְהַאי, אֶלָּא קַדְמָאָה סְתִימָאָה דְאִקְרֵי מִ"י קַיְּמָא לַשְּׁאֵלָה, כֵיוָן דְּשָׁאַל בַּר נָשׁ וּמְפַשְׁפֵּשׁ לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, כֵּיוַן דְּמָטֵי תַּמָּן, מַ"ה. מַה יָּדַעְתָּ, מַה אִסְתָּכַּלְתָּא, מַה פִשְׁפַּשְׁתָּא, הָא כֹלָא סָתִים כִּדְבְקַדְמִיתָא.

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) פירוש להקדמת ספר הזהר נג א

(דף נ"ג ע"א)

שהם למטה מן רחל דאיהו סוף דרגין דאצי', וכמ"ש בזהר פ' ויצא דף קנ"ב א' בסתרי תורה דאומר עלמא דאתגליא אפיק תרין ואינון תרין כרובים דתחותה, ועל אלין כרובים אמר יעקב לעשו, יעבור נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה, שהיא מלכות דאצי', אשר לפני ר"ל שהיא לפני יעקב, בגין דיעקב עלאה שוי לה למלכות דאצי' לקמיה לאשגחא בה, כמו שאומר קרא עיני יהו"ק אלקיך בה וגו', כמ"ש בזהר שיר השירים דף י"א ב' עיין שם. ועל יוסף ובנימין אתמר ולרגל הילדים, רזא דכרובים, כמ"ש בזהר פ' וישלח דף קע"ב א' דאומר ולרגל הילדים דא הוא רזא דכרובים לאחזאה רזא דמהימנותא דאיהו אתדבק בהו. והם לתתא מינה ודא הוא אבא אל אדוני שעירה, כמו שאומר שם: אנא אסבול גלותא דילך עד דייתי וימטי זמנא דילי לשלטאה וכו'. ואלין כרובים הם רזא דדכר ונוקבא, כגוונא דתרין כרובים דלעילא שהם רזא דת"ת ומלכות, כמו כן הם אלין כרובים דלתתא כמ"ש בזהר פ' אחרי מות דף נ"ט א' דאומר מישרים אהבוך, לאכללא תרין כרובין דכר ונוקבא, מישרים ודאי. וכמו שאומר ותנינן כתיב צדיק וישר הוא, דכר ונוקבא, אוף הכא כרובים דכר ונוקבא, אלין כרובים לעילא הם רזא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא כמ"ש בתקוני' חדשים דף ב' ב' ע"ש. דעליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, למעלה דייקא, ותרין כרובים לתתא עליהם אתמר ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים, כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רל"ב ב' דאומר על ועז מלך, כל תאיבו וכל רחימו דילה לקבל משפט, דלא אתקקף כ"י אלא כי אם במשפט, אתה כוננת מישרים רזא דתרין כרובים לתתא דייקא דאינון תקונא וישובא דעלמא, ודא תורי זהב נעשה לך דאינון כרובים דלתתא, עם נקודות הכסף אלין כרובים דלעילא דאינון רחמי, ולעולם בעי לאתבסמא דינא ברחמי, דלית דינא דלא הוו ביה רחמי כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר נאוו לחייך בתורים כמו דכתיב תורי זהב וכו'. רזא דתרין דכר ונוק' כנ"ל, ואלין תרין הם ארבע, דכל חד כלול בתרין, רזא דגופא ונשמתא, שתים שהם ארבע, והם רזא דשיר מרובע, ותרין אלין דקאמרן כל חד בלחודוי אקרי תור, ושניהם ביחד אקרון תורי, כמה דאת אמר תורי זהב. וכל חד אקרי תור כמה דאת אתר וקול התור נשמע בארצנו, שכן דרגא דשיר מרובע אקרי תורה שבעל פה, ולכן האי תור דקאמרן איהו רזא דתורה שבעל פה כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף ד' ב'. דאומר בספרא דאגדתא אמר קול התור דא תורה שבעל פה, ודא איהו מטטרו' דאקרי הכי תורה שבעל פה דביה איסור והיתר. כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' דאומר כנ"ל:
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם לְאָן אֲתַר אומר שאו מרום עיניכם, לְאֲתַר דְּכָל עַיְינִין תָּלְיָאן לֵיהּ, וּמָאן אִיהוּ פֶּתַח עֵינַיִם דאיהו מלכות קדישא, וְתַמָּן תִּנְדְּעוּן דְּהַאי סָתִים עַתִּיקָא דְקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה ואיהי בינה, בָּרָא אֵלֶּה, כמו שאומר וּמָאן אִיהוּ מִ"י, הַהוּא דְאִקְרֵי מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא דְּכֹלָא קַיְּמָא בִּרְשׁוּתֵיהּ. שכן תמן קיימי בני חיי ומזוני ולא לתתא דאקרי שמים, דאתר דא דאקרי שמים איהו אתר דאקרי חסד, ובאתר דאקרי חסד ואקרי שמים לא תליין בני חיי ומזוני כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף כ"ה ב' ע"ש. וכוונתו הוא בהסתכלות בפתח עינים שהיא מלכות קדישא, שבזה יכולים למנדע דהאי סתים עתיקא ברא אלה הוא מטעם שהתחתון איהו כולל כל מה דלעילא מניה, דכל מה דאית לתתא איהו כגוונא דלעילא, ולזמנין דרגין עלאין משתכחין בדרגין תתאין, כגוונא דחמא יחזקאל נביאה לת"ת ומלכות מגו צדיק ח"י עלמין, דאיהו אוף הכי הוה גו מטטרו' שר הפנים כמ"ש בתקו' חדשי' דף ב' א' דאומר כנ"ל. אבל עיקר כוונת רבי אלעזר שמפרש האי קרא שאו מרום עיניכם וראו אינו ראיה ממש בעיינין כי אם בעין השכל דלבא, דמאן דחמי בעין השכל דלבא חזי בכלא, במלאכים ואפילו בקב"ה ושכינתיה, מה דלית רשו לנביא לאסתכלא בעין השכל, ובגין דא חכם עדיף מנביא כמ"ש ברעיא מהימנא פ' משפטים דף קי"ו ב' ע'ש. וכיון דראיה דא דאומר קרא שאו מרום עיניכם וראו איהו בעין השכל דלבא, לכן מפרש ואומר ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא ברא אלה ואינו אומר ותמן תראו אלא תנדעון, שאינו ראיה ממש אלא ידיעה בעין השכל דלבא כנ"ל. ובפרט בדרגא עלאה דא דמ"י, ואע"ג דראיה דא היא בעין השכל דלבא שהוא עדיף ממה דחמי נביאה כנ"ל, עכ"ד האי איהו למנדע ולא למנדע, שאין שכל האנושי יכול למנדע תכלית הענינים מה שהוא לעילא, וכ"ש לנביא דכל מה דחמי איהו בתר כמה כותלין כמ"ש בזהר פ' יתרו דף פ"ב א' דאומר ביחזקאל כתיב כעין ודמות, כמאן דחמי בתר כמה כותלון סגיאין, ולכן אומר כאן סוף הלשון: לאחר שפשפש בר נש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין דאיהו מ"י, שואלי' ליה מה ידעת מה פשפשת, הא כלא סתים כדבקדמיתא. עאכ"ו דרגא עלאה דאקרי מ"י דכלא קיימא ברשותיה כנ"ל, וְעַל דְּקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה וְאִיהוּ בְאֹרַח סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָא אִקְרֵי מִ"י, דְּהָא לְעֵילָּא והיינו בשיר פשוט דאיהו כתר לֵית תַּמָּן שְׁאֵלָה, דעליה אתמר במופלא ממך אל תחקור. ולכן לית תמן שאלה, וְהַאי קְצֵה הַשָּׁמַיִם דלעילא דקיימא לשאלה אִקְרֵי מִ"י, וְאִית אַחֲרָא לְתַתָּא וְאִקְרֵי מַ"ה, וכוונתו איהו על מלכות קדישא דאתקריאת מ"ה, כמ"ש בתקו' דף ע"ג ב' דאומר ושכינתא איהי מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אתקריאת, בגין דאיהי כללא דעשר ספירן כגוונא דעמודא דאמצעיתא דאיהו ג"כ אקרי מ"ה כידוע. ורזא דא ויקחו לי תרומה, תרי מ"ה, שהם ת"ת ומלכות דכל חד אקרי מ"ה כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קכ"ז א'. דאומר לי תרומה, תרין דרגין דאינון חד מתחברן כחדא, והיינו משולש ומרובע כל חד אקרי מ"ה, בסוד ואמרו לי מ"ה שמו מ"ה. כמו שנרמז בתקו' דף ק"ט א' דאומר על תרין ההי"ן, ה' עילאה וה' תתאה, שהם רזא דחג"ת ונה"י דבהון אתלבשו תרין מ"ה, והיינו מ"ה דלעילא אתלבשת בחג"ת, ומ"ה דלתתא אתלבשת בנה"י, ובגין דא תרין דרגין אלין משולש ומרובע אקרון אוף הכי מ"ה מ"ה, וכד מתחברן כחדא סלקין לחושבן תשעין, ורזא דא ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. כמ"ש בזהר פ' תצוה דף ק"פ ב' ע"ש. ועיקרא דמלה הוא דשרה היתה מעולה מאברהם, דאיהו הוה טפל לה, היינו לתתא מ[י]נה כמ"ש בתקו' חדשים דף ל"ד א' דאומר ואע"ג דאתקריאת דכורא האי נשמתא, אברם בלא ה' טפל איהו לנשמתא דאיהי שרי נוקבא דתמן י' או לשרה דתמן ה'. ואומר ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין טפל הוה אברהם לשרה בנבואה, בגין דאיהי זכתה לתרין אתוון, י' בקדמיתא שרי, ואח"כ שרה בה', וכיון שהיתה מעולה מאברהם לכן עלה אתמר נפלה עטרת ראשינו, שהיתה לעילא מאבהן כמ"ש ברעיא מהימנא פ' כי תצא דף רע"ט ב'. דאומר מה דהות ברתא דמלכא י' על הו"ה דכלילן באבהן, עלייהו אתמר נפלה עטרת ראשינו, וכיון שהיא היתה לעילא מן חג"ת שהם רזא דאבהן שיר משולש, לכן אתרמיז עלה ואם שרה הבת תשעים שנה תלד כנ"ל, והיינו דנחתת לאולדא למטה מן תרין דרגין אלין משולש ומרובע דכל חד אקרי מ"ה כנ"ל הרי תשעים. וכד איהי לעילא בדרגא דשיר כפול דתמן עשר ספירן עלאין פנימיים, כד ספירן אלין אתכלילן בה כמ"ש בתקו' חדשים דף י"ב ב' ע"ש. אז ספירן כלהו סלקין למאה כמ"ש בזהר פ' ויקהל דף ר' א' דאומר על תרומה תרי ממאה. ואומר כל אינון דרגין דברזא דמהימנותא אינון עשר דרגין ואינון י' אמירן, ואלין עשר סלקין למאה, וכל אלין דרגין נכללין בשכינתא כמ"ש בר"מ בזהר פ' קרח דף קע"ט א'. דאומר על תרומת מעשר ללוי דאיהי שכינתא, יו"ד ה"א וא"ו ק"א דסליק [ל]עשר אתוון, הא עשרון, ועש"ר למ"ה ומ"ה למאה. ור"ל שכשהיא אתכלילת בדרגא דשיר כפול, תמן לעילא היא ברזא דעשר ועשר מעשר כנ"ל. וכשהיא אתכלילת בשיר משולש שאז איהי רגלא רביעאה לכרסיא עלאה כידוע, וכמ"ש בזהר פ' וירא דף פ"ט א' עיין שם. אז היא בסוד מ"ה בחבורא דת"ת איהו יו"ד ק"א וא"ו, ואיהי ק"א שלימו דיליה כנודע. וכלא סליק לחושבן מ"ה ולכן היא ברזא דמ"ה, אבל כשהיא אתכלילת לתתא בשיר מרובע דתמן מ"ה אחרא כנודע, אתקריאת אוף הכי מ"ה כגוונא דתפארת ברזא דמ"ה שמו מ"ה, ולכן כד שרה נחתת לתתא מעלמא דדכורא

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף