Difference between revisions of "אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נב/ב"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
Line 14: Line 14:
 
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נב/ב|דף נ"ב ע"ב]])'''</small>  
 
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נב/ב|דף נ"ב ע"ב]])'''</small>  
  
{{עוגן1|ומלכות}} דאצי' דאתמר בהון יהי אור ויהי אור כנ"ל. בגין דא חסר ו' דנהירותיה לאו איהו שלים, דלית נהירותיה בר מה דמקבל כחד חוטא בתר כותלא מההוא נהירותא דלעילא, ועל כדין לא אתקרי נהירותא שלימתא האי נהירותא דשמשא, ולא יאות למתקרי שלימתא אלא ההוא נהורא עלאה דאתקרי שלימתא בגין דנהורא עמיה שריה, והוא דאתגניז לצדיקייא כמו שנרמז בז"ח פ' בראשית דף כ"ג ב' ודף כ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר ולפיכך אמר קב"ה לא תקשי לכו דכתיב מארת ולא שלים דאנא לא עבדית ליה אלא למה דכתיב להאיר על הארץ. כלומר לשמשא לבני ארעא, ודי לכו לבני ארעא לבוצינא דא לשמשא לכו, ואומר ומה נהורא זעירתא דא לא יכלין בני נשא לאסתכלא ביה, נהורתא דגניז לצדיקייא עאכ"ו. ואומר שם: כען ידענא די בקושטא האי מארת חסר, ויאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי, ואם תיבת "מארת" הוה מרמז למלכות דאצי', לא הוה מדבר ודאי כהאי גוונא ולומר יאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי ח"ו, אלא דהאי אור איהו רזא דכבוד נברא דחפיא ליה קליפה דאיהו מות, וכן בתיבת "מאורות" תמן או"ר תמן מו"ת, כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ב ב' דאומר והיינו רזא דכתיב והיו למאורות, הא קליפה בתר מוחא סלקא, מוחא או"ר - סטרא אחרא מו"ת, דאיהו חשך לבושא לאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא, כמ"ש בדף כ"ב ב' זהר הנ"ל דאומר כנ"ל. כלל העולה ד"יהי מארת" אתמר על צדיק ובת זוגיה דקב"ה ברא לון ונתנם ברקיע השמים כמו שנרמז בז"ח בראשית דף כ"א ב' דאומר כנ"ל, והאי צדיק איהו יסוד שכולל נצח והוד דאינון לקבל יום חמישי ויום ששי כנ"ל רזא דשית סטרין תתאין. {{מנוקד|'''יוֹם חֲמִישִׁי דָּא אִיהוּ קוֹל הַתּוֹר'''}} דכתיב ביה {{מנוקד|'''יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם'''}}, ואיהו מתתקן ברזא דדכורא {{מנוקד|'''לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת'''}} לגבי {{מנוקד|'''יוֹם שִׁשִּׁי'''}} דאיהו רזא דהוד דכתיב ביה נעשה אדם, דדא איהו אדם דעשיה דכתיב ביה נעשה, משא"כ בהאי אדם דאיהו לקבל יום חמישי כתיב ביה ישרצו רזא דיצירה, שכן אית ביה יצ"ר בתיבת ישרצו, שהוא רזא דיצירה ודא איהו מטטרו' כמו שנרמז בזהר חדש פ' לך לך דף ל"ח א'. דאומר וקול התור וגו' זה מטטרו' וכו', ותלת יומין אלין ד' ה' ו' הם לקבל תלת אדם שחטאו, ולאו כל חובין שוין כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר דתלת אדם אינון: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשי', דלאו כל חובין שוין וכו', ותלת אלין כולל האי אדם דכתיב ביה נעשה אדם, כד"א כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ד א' ע"ש. ותלת דרגין אלין הם תלת שותפין, דלא אית רשו לשום חד מאלין למעבד שום עבידתא אם לא כשהם בכללא חדא, מטעם שהם ברזא דנר"ן כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר ולית חילא למחשבה ולא לרוחא לאפקא חילא לעובדא בלא נפשא דאיהו רזא דאדם דעשיה דאיהו לקבל יום ששי, ודא הוא שאומר כאן {{מנוקד|'''נִשְׁמַע דָּא יוֹם שִׁשִּׁי'''}}, בגין דעד כען לא הוה נשמע שום פעולתא דאלין תרין אחרנין מטעם הנ"ל, אלא עכשיו שבא האי אדם דעשיה כתיב נשמע, ואומר {{מנוקד|'''דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּהֲוָה עָתִיד לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה'''}}. ורוצה לרמוז בזה רמז אחר, והיינו שהאי אדם דעשיה נשמע קודם שבא לעולם, שכן נתיעץ עם המלאכים באומרו נעשה, והיינו נעשה אדם, בסוד למדה תורה דרך ארץ. משא"כ בשאר הברואים שלא נשמעו קודם שבאו לעולם, ולזה נותן טעם לשבח דלמה נשמע אדם דעשיה קודם שבא לעולם יותר מאחרנין, ואומר על דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, מדה כנגד מדה, {{מנוקד|'''נֶאֱמַר כָּאן נַעֲשֶׂה אָדָם, וְנֶאֱמַר הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע'''}}. וכיון שקב"ה יודע העתידות, על זה שלם לו מדה כנגד מדה הגם שעדין לא בא לעולם. {{מנוקד|'''בְּאַרְצֵנוּ דָּא יוֹם שַׁבָּת'''}} שהיא מלכות דאצי', שכן היא שביעית רזא דשבת, והיא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה כמ"ש בזהר פ' בראשית דף ה' ב' דאומר על ויכל אלקים ביום השביעי. דא שבת ודא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה וכו', ואתמר בשבת מנוחה ועונג, {{מנוקד|'''בְּגִין דְּאִיהוּ דוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים'''}} שהיא בינה דאתקריאת {{מנוקד|'''עוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת עוֹלָם הַנְחָמוֹת'''}}. וחוזר לומר {{מנוקד|'''הַנִּצָּנִים אִלֵּין אִנּוּן אֲבָהָן'''}} שהם חג"ת {{מנוקד|'''דְּעָאלוּ בַמַּחֲשָׁבָה'''}}, היינו ר"ל בחכמה עלאה, {{מנוקד|'''וְעָאלוּ בְעָלְמָא דְאָתֵי'''}} שהיא בינה, {{מנוקד|'''וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן. וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט'''}}, שהם נצח והוד דרגא דשיר מרובע, והיינו שהוא רזא דהתלבשות בסוד: הוד והדר לבשת. שכן שיר משולש קאים בתוך שיר מרובע חג"ת בנה"י שאז הזווג הוא ע"י היסוד דאיהו רזא דיוסף, וכמו שאומר {{מנוקד|'''עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא'''}} שהיא מלכות, {{מנוקד|'''וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן'''}} לחג"ת, שכן כולם משפיעי' ליסוד, {{מנוקד|'''וּכְדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ'''}} שהוא מלכות, {{מנוקד|'''וְאִתְגָּלוּ תַּמָּן'''}}. ואומר {{מנוקד|'''וְאֵימָתַי אִתְחֲזוּן'''}} אבהן דקאמרן, {{מנוקד|'''בְּשַׁעֲתָא דְאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא'''}}, שהוא רזא דיסוד שכולל נצח והוד ואתחזי בעלמא שהיא מלכות סתם דאיהי מלכות למלאכים דבריאה, בגין דהאי קשת דאתחזי בעלמא בזמנא דגלותא איהו מטטרו' כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רט"ו א' ע"ש. והאי איהו רזא דאומר קרא כמראה הקשת אשר יהיה בענן, כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רל"א א'. והם רזא דחוור וסומק וירוק, רזא דמיכא"ל גבריא"ל רפא"ל כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ח ב' ע"ש. דאומר נפקת רחל שהיא רזא דמלכות, ותקש בלדתה, תק"ש היינו קש"ת, מיכא"ל בסטרא דא, רפא"ל בסטרא דא, גבריא"ל בסטרא דא, והם רזא דתקיעה שברים תרועה כמ"ש בזהר פ' פנחס דף ר"ל ב' עיין שם, ודא איהו רזא "קדושה לך ישלשו", לגבי שכינתא תתאה דאיהי קשר דכלהו כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס רל"ב א' ע"ש, שכן גוונין דקשת הם לתתא חוור וסומק וירוק רזא דיחוד תתאה בשכמל"ו כגוונין סתימין דאינון חג"ת, והם גם הם רזא דחוור וסומק וירוק כמ"ש בזהר פ' בראשית דף י"ח ב' הנ"ל ע"ש. ואומר {{מנוקד|'''דְּהָא בְשַׁעֲתָא דְקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְדֵין אִתְגַּלְּיָין אִנּוּן, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּבִין מֵעָלְמָא'''}}, כיון שהזווג הוא על ידי נה"י רזא דיוסף כבוד נברא היינו אלקי', כד"א לכו חזו מפעלות אלקי', דאע"ג דאתקרי יהו"ק בשמא דמארי', עכ"ד זאת ההוי"ה היא מכבוד נברא, לכן אומר לכו חזו, חזות קשה כמ"ש בזהר בראשית דף נ"ח ב'. דאומר דהוא לשון שממון על דאיהו מפעלות אלקים, ולכן אומר דהוא ע[י]דן לקצץ חייבין מעלמא. {{מנוקד|'''אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּ[הַ]נִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ'''}}, 'דאינון חג"ת 'שהם מתלבשי' בנה"י, נהורא חוורא תוך נהורא אוכמא, {{מנוקד|'''וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ'''}} חג"ת בתוך נה"י, {{מנוקד|'''לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּם'''}}, שכך סליק במחשבה לבר"א א"ת העולם בדין, שהוא רזא דיסוד היינו נה"י צדיק חי עלמין רזא דאלקי' כנ"ל, ובגין דא בקדמיתא עאלו אתוון כלהו למפרע כמו שנראה לקמן בדף ב' ב'. והאי איהו בגין דהוה דרועא שמאלא בסוד תשר"י הנרמז בתיבת בראשית שהיא רזא ב"א תשר"י כמ"ש בתקו' דף ע"ד ב' ע"ש. וכיון שראה שאין העולם מתקיים מה עשה שיתף רחמים בדין, שנאמר ביום עשות יהו"ק אלקים. ולכן אומר: ואלמלא דנראו הנצנים דאינון חג"ת רזא דיה"ו לא אשתארון בעלמא, ואם תאמר לו יהי כן דלא ישתארון חייבין בעלמא, ימות רשע בחטאו, למה לי חייבין דישתארון, אלא דעלמא לא יתקיים אם כשאחד היה חוטא ותכף ומיד היה מת שכן מדת הדין נוטה, לכן שיתף חג"ת דאיהו רחמי, היינו יהו"ק דממתין לשלם דאיהו ארך אפים אולי יחזור בתשובה, ולכן היה אומר דוד המלך ע"ה יתמו חטאים מן הארץ. חוטאים לא כתיב אלא חטאים, דאלמלא כך עלמא לא יוכל להתקיים, והיינו כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב' דאומר אבל בגין דאתברי עלמא על דינא וקיימא על דינא, שם שמות בארץ. והיינו שמות של יהו"ק ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חובהון דבני נשא, ולכן אומר בכאן {{מנוקד|'''וּמָאן מְקַיֵּם עָלְמָא וְגָרִים לַאֲבָהָן דְּאִתְגַּלְּיָן'''}}, שהם רזא דחג"ת רזא דיה"ו, {{מנוקד|'''קַל יְנוֹקֵי דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין אִנּוּן רַבְיָין דְּעָלְמָא, עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב. לְקָבְלֵיהוֹן'''}}. ודא איהו כמשמעו, אבל עיקרא דמילתא אינון רביין הם רזא דנה"י אינון תלת ואינון תרין, שכן נצח והוד הם תרי פלגי גופא, ואלין תרין הם רזא דתרין כרובים כמו שאומר הה"ד {{מנוקד|'''תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ, אִלֵּין אִנּוּן יְנוֹקֵי רַבְיָין עוּלְמִין, דִּכְתִּיב וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב'''}}, קול התור כבר אמרנו דאיהו נצח יום ה' כנ"ל, ועכשיו "תורי" הם תרין, רזא דכרובים תרין, יוסף ובנימין  
+
{{עוגן1|ומלכות}} דאצי' דאתמר בהון יהי אור ויהי אור כנ"ל. בגין דא חסר ו' דנהירותיה לאו איהו שלים, דלית נהירותיה בר מה דמקבל כחד חוטא בתר כותלא מההוא נהירותא דלעילא, ועל כדין לא אתקרי נהירותא שלימתא האי נהירותא דשמשא, ולא יאות למתקרי שלימתא אלא ההוא נהורא עלאה דאתקרי שלימתא בגין דנהורא עמיה שריה, והוא דאתגניז לצדיקייא כמו שנרמז בז"ח פ' בראשית דף כ"ג ב' ודף כ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר ולפיכך אמר קב"ה לא תקשי לכו דכתיב מארת ולא שלים דאנא לא עבדית ליה אלא למה דכתיב להאיר על הארץ. כלומר לשמשא לבני ארעא, ודי לכו לבני ארעא לבוצינא דא לשמשא לכו, ואומר ומה נהורא זעירתא דא לא יכלין בני נשא לאסתכלא ביה, נהורתא דגניז לצדיקייא עאכ"ו. ואומר שם: כען ידענא די בקושטא האי מארת חסר, ויאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי, ואם תיבת "מארת" הוה מרמז למלכות דאצי', לא הוה מדבר ודאי כהאי גוונא ולומר יאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי ח"ו, אלא דהאי אור איהו רזא דכבוד נברא דחפיא ליה קליפה דאיהו מות, וכן בתיבת "מאורות" תמן או"ר תמן מו"ת, כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ב ב' דאומר והיינו רזא דכתיב והיו למאורות, הא קליפה בתר מוחא סלקא, מוחא או"ר - סטרא אחרא מו"ת, דאיהו חשך לבושא לאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא, כמ"ש בדף כ"ב ב' זהר הנ"ל דאומר כנ"ל. כלל העולה ד"יהי מארת" אתמר על צדיק ובת זוגיה דקב"ה ברא לון ונתנם ברקיע השמים כמו שנרמז בז"ח בראשית דף כ"א ב' דאומר כנ"ל, והאי צדיק איהו יסוד שכולל נצח והוד דאינון לקבל יום חמישי ויום ששי כנ"ל רזא דשית סטרין תתאין. {{מנוקד|<big>'''יוֹם חֲמִישִׁי דָּא אִיהוּ קוֹל הַתּוֹר'''</big>}} דכתיב ביה {{מנוקד|<big>'''יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם'''</big>}}, ואיהו מתתקן ברזא דדכורא {{מנוקד|<big>'''לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת'''</big>}} לגבי {{מנוקד|<big>'''יוֹם שִׁשִּׁי'''</big>}} דאיהו רזא דהוד דכתיב ביה נעשה אדם, דדא איהו אדם דעשיה דכתיב ביה נעשה, משא"כ בהאי אדם דאיהו לקבל יום חמישי כתיב ביה ישרצו רזא דיצירה, שכן אית ביה יצ"ר בתיבת ישרצו, שהוא רזא דיצירה ודא איהו מטטרו' כמו שנרמז בזהר חדש פ' לך לך דף ל"ח א'. דאומר וקול התור וגו' זה מטטרו' וכו', ותלת יומין אלין ד' ה' ו' הם לקבל תלת אדם שחטאו, ולאו כל חובין שוין כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר דתלת אדם אינון: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשי', דלאו כל חובין שוין וכו', ותלת אלין כולל האי אדם דכתיב ביה נעשה אדם, כד"א כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ד א' ע"ש. ותלת דרגין אלין הם תלת שותפין, דלא אית רשו לשום חד מאלין למעבד שום עבידתא אם לא כשהם בכללא חדא, מטעם שהם ברזא דנר"ן כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר ולית חילא למחשבה ולא לרוחא לאפקא חילא לעובדא בלא נפשא דאיהו רזא דאדם דעשיה דאיהו לקבל יום ששי, ודא הוא שאומר כאן {{מנוקד|<big>'''נִשְׁמַע דָּא יוֹם שִׁשִּׁי'''</big>}}, בגין דעד כען לא הוה נשמע שום פעולתא דאלין תרין אחרנין מטעם הנ"ל, אלא עכשיו שבא האי אדם דעשיה כתיב נשמע, ואומר {{מנוקד|<big>'''דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּהֲוָה עָתִיד לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה'''</big>}}. ורוצה לרמוז בזה רמז אחר, והיינו שהאי אדם דעשיה נשמע קודם שבא לעולם, שכן נתיעץ עם המלאכים באומרו נעשה, והיינו נעשה אדם, בסוד למדה תורה דרך ארץ. משא"כ בשאר הברואים שלא נשמעו קודם שבאו לעולם, ולזה נותן טעם לשבח דלמה נשמע אדם דעשיה קודם שבא לעולם יותר מאחרנין, ואומר על דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, מדה כנגד מדה, {{מנוקד|<big>'''נֶאֱמַר כָּאן נַעֲשֶׂה אָדָם, וְנֶאֱמַר הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע'''</big>}}. וכיון שקב"ה יודע העתידות, על זה שלם לו מדה כנגד מדה הגם שעדין לא בא לעולם. {{מנוקד|<big>'''בְּאַרְצֵנוּ דָּא יוֹם שַׁבָּת'''</big>}} שהיא מלכות דאצי', שכן היא שביעית רזא דשבת, והיא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה כמ"ש בזהר פ' בראשית דף ה' ב' דאומר על ויכל אלקים ביום השביעי. דא שבת ודא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה וכו', ואתמר בשבת מנוחה ועונג, {{מנוקד|<big>'''בְּגִין דְּאִיהוּ דוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים'''</big>}} שהיא בינה דאתקריאת {{מנוקד|<big>'''עוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת עוֹלָם הַנְחָמוֹת'''</big>}}. וחוזר לומר {{מנוקד|<big>'''הַנִּצָּנִים אִלֵּין אִנּוּן אֲבָהָן'''</big>}} שהם חג"ת {{מנוקד|<big>'''דְּעָאלוּ בַמַּחֲשָׁבָה'''</big>}}, היינו ר"ל בחכמה עלאה, {{מנוקד|<big>'''וְעָאלוּ בְעָלְמָא דְאָתֵי'''</big>}} שהיא בינה, {{מנוקד|<big>'''וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן. וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט'''</big>}}, שהם נצח והוד דרגא דשיר מרובע, והיינו שהוא רזא דהתלבשות בסוד: הוד והדר לבשת. שכן שיר משולש קאים בתוך שיר מרובע חג"ת בנה"י שאז הזווג הוא ע"י היסוד דאיהו רזא דיוסף, וכמו שאומר {{מנוקד|<big>'''עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא'''</big>}} שהיא מלכות, {{מנוקד|<big>'''וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן'''</big>}} לחג"ת, שכן כולם משפיעי' ליסוד, {{מנוקד|<big>'''וּכְדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ'''</big>}} שהוא מלכות, {{מנוקד|<big>'''וְאִתְגָּלוּ תַּמָּן'''</big>}}. ואומר {{מנוקד|<big>'''וְאֵימָתַי אִתְחֲזוּן'''</big>}} אבהן דקאמרן, {{מנוקד|<big>'''בְּשַׁעֲתָא דְאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא'''</big>}}, שהוא רזא דיסוד שכולל נצח והוד ואתחזי בעלמא שהיא מלכות סתם דאיהי מלכות למלאכים דבריאה, בגין דהאי קשת דאתחזי בעלמא בזמנא דגלותא איהו מטטרו' כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רט"ו א' ע"ש. והאי איהו רזא דאומר קרא כמראה הקשת אשר יהיה בענן, כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רל"א א'. והם רזא דחוור וסומק וירוק, רזא דמיכא"ל גבריא"ל רפא"ל כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ח ב' ע"ש. דאומר נפקת רחל שהיא רזא דמלכות, ותקש בלדתה, תק"ש היינו קש"ת, מיכא"ל בסטרא דא, רפא"ל בסטרא דא, גבריא"ל בסטרא דא, והם רזא דתקיעה שברים תרועה כמ"ש בזהר פ' פנחס דף ר"ל ב' עיין שם, ודא איהו רזא "קדושה לך ישלשו", לגבי שכינתא תתאה דאיהי קשר דכלהו כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס רל"ב א' ע"ש, שכן גוונין דקשת הם לתתא חוור וסומק וירוק רזא דיחוד תתאה בשכמל"ו כגוונין סתימין דאינון חג"ת, והם גם הם רזא דחוור וסומק וירוק כמ"ש בזהר פ' בראשית דף י"ח ב' הנ"ל ע"ש. ואומר {{מנוקד|<big>'''דְּהָא בְשַׁעֲתָא דְקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְדֵין אִתְגַּלְּיָין אִנּוּן, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּבִין מֵעָלְמָא'''</big>}}, כיון שהזווג הוא על ידי נה"י רזא דיוסף כבוד נברא היינו אלקי', כד"א לכו חזו מפעלות אלקי', דאע"ג דאתקרי יהו"ק בשמא דמארי', עכ"ד זאת ההוי"ה היא מכבוד נברא, לכן אומר לכו חזו, חזות קשה כמ"ש בזהר בראשית דף נ"ח ב'. דאומר דהוא לשון שממון על דאיהו מפעלות אלקים, ולכן אומר דהוא ע[י]דן לקצץ חייבין מעלמא. {{מנוקד|<big>'''אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּ[הַ]נִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ'''</big>}}, 'דאינון חג"ת 'שהם מתלבשי' בנה"י, נהורא חוורא תוך נהורא אוכמא, {{מנוקד|<big>'''וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ'''</big>}} חג"ת בתוך נה"י, {{מנוקד|<big>'''לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּם'''</big>}}, שכך סליק במחשבה לבר"א א"ת העולם בדין, שהוא רזא דיסוד היינו נה"י צדיק חי עלמין רזא דאלקי' כנ"ל, ובגין דא בקדמיתא עאלו אתוון כלהו למפרע כמו שנראה לקמן בדף ב' ב'. והאי איהו בגין דהוה דרועא שמאלא בסוד תשר"י הנרמז בתיבת בראשית שהיא רזא ב"א תשר"י כמ"ש בתקו' דף ע"ד ב' ע"ש. וכיון שראה שאין העולם מתקיים מה עשה שיתף רחמים בדין, שנאמר ביום עשות יהו"ק אלקים. ולכן אומר: ואלמלא דנראו הנצנים דאינון חג"ת רזא דיה"ו לא אשתארון בעלמא, ואם תאמר לו יהי כן דלא ישתארון חייבין בעלמא, ימות רשע בחטאו, למה לי חייבין דישתארון, אלא דעלמא לא יתקיים אם כשאחד היה חוטא ותכף ומיד היה מת שכן מדת הדין נוטה, לכן שיתף חג"ת דאיהו רחמי, היינו יהו"ק דממתין לשלם דאיהו ארך אפים אולי יחזור בתשובה, ולכן היה אומר דוד המלך ע"ה יתמו חטאים מן הארץ. חוטאים לא כתיב אלא חטאים, דאלמלא כך עלמא לא יוכל להתקיים, והיינו כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב' דאומר אבל בגין דאתברי עלמא על דינא וקיימא על דינא, שם שמות בארץ. והיינו שמות של יהו"ק ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חובהון דבני נשא, ולכן אומר בכאן {{מנוקד|<big>'''וּמָאן מְקַיֵּם עָלְמָא וְגָרִים לַאֲבָהָן דְּאִתְגַּלְּיָן'''</big>}}, שהם רזא דחג"ת רזא דיה"ו, {{מנוקד|<big>'''קַל יְנוֹקֵי דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין אִנּוּן רַבְיָין דְּעָלְמָא, עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב. לְקָבְלֵיהוֹן'''</big>}}. ודא איהו כמשמעו, אבל עיקרא דמילתא אינון רביין הם רזא דנה"י אינון תלת ואינון תרין, שכן נצח והוד הם תרי פלגי גופא, ואלין תרין הם רזא דתרין כרובים כמו שאומר הה"ד {{מנוקד|<big>'''תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ, אִלֵּין אִנּוּן יְנוֹקֵי רַבְיָין עוּלְמִין, דִּכְתִּיב וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב'''</big>}}, קול התור כבר אמרנו דאיהו נצח יום ה' כנ"ל, ועכשיו "תורי" הם תרין, רזא דכרובים תרין, יוסף ובנימין  
  
 
{{שולי הגליון}}
 
{{שולי הגליון}}

Revision as of 09:52, 25 November 2021

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף א' עמוד א-ב)

וְקוֹל הַתּוֹר - דָּא יוֹם חֲמִישִׁי, דִּכְתִּיב יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְגו' לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת.
נִשְׁמַע - דָּא יוֹם שִׁשִּׁי דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּהֲוָה עָתִיד לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, דִּכְתִּיב
(עמוד ב') הָכָא נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע.
בְּאַרְצֵנוּ - דָּא יוֹם שַׁבָּת דְּאִיהוּ דוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים. שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת עוֹלָם הַנְחָמוֹת
.
(נ"א דָּבָר אַחֵר) הַנִּצָּנִים - אִלֵּין אִנּוּן אֲבָהָן דְּעָאלוּ בַמַּחֲשָׁבָה וְעָאלוּ בְעָלְמָא דְאָתֵי וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן, וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט.
אִתְיְלִיד יוֹסֵף וְאִטָּמִירוּ בֵיהּ, עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן, וּכְדֵין - נִרְאוּ בָאָרֶץ וְאִתְגָּלוּ תַּמָּן.
וְאֵימָתַי אִתְחֲזוּן, בְּשַׁעֲתָא דְאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא. דְּהָא בְשַׁעֲתָא דְקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְדֵין אִתְגַּלְּיָן אִנּוּן, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא - עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּבִין מֵעָלְמָא.
אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּם.
וּמָאן מְקַיֵּם עָלְמָא וְגָרִים לַאֲבָהָן דְּאִתְגַּלְּיָן, קַל יְנוֹקֵי דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין אִנּוּן רַבְיָין דְּעָלְמָא עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב,
לְקָבְלֵיהוֹן,
(שיר השירים א) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ. אִלֵּין אִנּוּן יְנוֹקֵי רַבְיָין עוּלְמִין, דִּכְתִּיב (שמות כ"ה) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב.


אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים


(דף נ"ב ע"ב)

ומלכות דאצי' דאתמר בהון יהי אור ויהי אור כנ"ל. בגין דא חסר ו' דנהירותיה לאו איהו שלים, דלית נהירותיה בר מה דמקבל כחד חוטא בתר כותלא מההוא נהירותא דלעילא, ועל כדין לא אתקרי נהירותא שלימתא האי נהירותא דשמשא, ולא יאות למתקרי שלימתא אלא ההוא נהורא עלאה דאתקרי שלימתא בגין דנהורא עמיה שריה, והוא דאתגניז לצדיקייא כמו שנרמז בז"ח פ' בראשית דף כ"ג ב' ודף כ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר ולפיכך אמר קב"ה לא תקשי לכו דכתיב מארת ולא שלים דאנא לא עבדית ליה אלא למה דכתיב להאיר על הארץ. כלומר לשמשא לבני ארעא, ודי לכו לבני ארעא לבוצינא דא לשמשא לכו, ואומר ומה נהורא זעירתא דא לא יכלין בני נשא לאסתכלא ביה, נהורתא דגניז לצדיקייא עאכ"ו. ואומר שם: כען ידענא די בקושטא האי מארת חסר, ויאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי, ואם תיבת "מארת" הוה מרמז למלכות דאצי', לא הוה מדבר ודאי כהאי גוונא ולומר יאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי ח"ו, אלא דהאי אור איהו רזא דכבוד נברא דחפיא ליה קליפה דאיהו מות, וכן בתיבת "מאורות" תמן או"ר תמן מו"ת, כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ב ב' דאומר והיינו רזא דכתיב והיו למאורות, הא קליפה בתר מוחא סלקא, מוחא או"ר - סטרא אחרא מו"ת, דאיהו חשך לבושא לאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא, כמ"ש בדף כ"ב ב' זהר הנ"ל דאומר כנ"ל. כלל העולה ד"יהי מארת" אתמר על צדיק ובת זוגיה דקב"ה ברא לון ונתנם ברקיע השמים כמו שנרמז בז"ח בראשית דף כ"א ב' דאומר כנ"ל, והאי צדיק איהו יסוד שכולל נצח והוד דאינון לקבל יום חמישי ויום ששי כנ"ל רזא דשית סטרין תתאין. יוֹם חֲמִישִׁי דָּא אִיהוּ קוֹל הַתּוֹר דכתיב ביה יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, ואיהו מתתקן ברזא דדכורא לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת לגבי יוֹם שִׁשִּׁי דאיהו רזא דהוד דכתיב ביה נעשה אדם, דדא איהו אדם דעשיה דכתיב ביה נעשה, משא"כ בהאי אדם דאיהו לקבל יום חמישי כתיב ביה ישרצו רזא דיצירה, שכן אית ביה יצ"ר בתיבת ישרצו, שהוא רזא דיצירה ודא איהו מטטרו' כמו שנרמז בזהר חדש פ' לך לך דף ל"ח א'. דאומר וקול התור וגו' זה מטטרו' וכו', ותלת יומין אלין ד' ה' ו' הם לקבל תלת אדם שחטאו, ולאו כל חובין שוין כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר דתלת אדם אינון: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשי', דלאו כל חובין שוין וכו', ותלת אלין כולל האי אדם דכתיב ביה נעשה אדם, כד"א כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ד א' ע"ש. ותלת דרגין אלין הם תלת שותפין, דלא אית רשו לשום חד מאלין למעבד שום עבידתא אם לא כשהם בכללא חדא, מטעם שהם ברזא דנר"ן כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר ולית חילא למחשבה ולא לרוחא לאפקא חילא לעובדא בלא נפשא דאיהו רזא דאדם דעשיה דאיהו לקבל יום ששי, ודא הוא שאומר כאן נִשְׁמַע דָּא יוֹם שִׁשִּׁי, בגין דעד כען לא הוה נשמע שום פעולתא דאלין תרין אחרנין מטעם הנ"ל, אלא עכשיו שבא האי אדם דעשיה כתיב נשמע, ואומר דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּהֲוָה עָתִיד לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה. ורוצה לרמוז בזה רמז אחר, והיינו שהאי אדם דעשיה נשמע קודם שבא לעולם, שכן נתיעץ עם המלאכים באומרו נעשה, והיינו נעשה אדם, בסוד למדה תורה דרך ארץ. משא"כ בשאר הברואים שלא נשמעו קודם שבאו לעולם, ולזה נותן טעם לשבח דלמה נשמע אדם דעשיה קודם שבא לעולם יותר מאחרנין, ואומר על דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, מדה כנגד מדה, נֶאֱמַר כָּאן נַעֲשֶׂה אָדָם, וְנֶאֱמַר הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. וכיון שקב"ה יודע העתידות, על זה שלם לו מדה כנגד מדה הגם שעדין לא בא לעולם. בְּאַרְצֵנוּ דָּא יוֹם שַׁבָּת שהיא מלכות דאצי', שכן היא שביעית רזא דשבת, והיא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה כמ"ש בזהר פ' בראשית דף ה' ב' דאומר על ויכל אלקים ביום השביעי. דא שבת ודא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה וכו', ואתמר בשבת מנוחה ועונג, בְּגִין דְּאִיהוּ דוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים שהיא בינה דאתקריאת עוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת עוֹלָם הַנְחָמוֹת. וחוזר לומר הַנִּצָּנִים אִלֵּין אִנּוּן אֲבָהָן שהם חג"ת דְּעָאלוּ בַמַּחֲשָׁבָה, היינו ר"ל בחכמה עלאה, וְעָאלוּ בְעָלְמָא דְאָתֵי שהיא בינה, וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן. וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט, שהם נצח והוד דרגא דשיר מרובע, והיינו שהוא רזא דהתלבשות בסוד: הוד והדר לבשת. שכן שיר משולש קאים בתוך שיר מרובע חג"ת בנה"י שאז הזווג הוא ע"י היסוד דאיהו רזא דיוסף, וכמו שאומר עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא שהיא מלכות, וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן לחג"ת, שכן כולם משפיעי' ליסוד, וּכְדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ שהוא מלכות, וְאִתְגָּלוּ תַּמָּן. ואומר וְאֵימָתַי אִתְחֲזוּן אבהן דקאמרן, בְּשַׁעֲתָא דְאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא, שהוא רזא דיסוד שכולל נצח והוד ואתחזי בעלמא שהיא מלכות סתם דאיהי מלכות למלאכים דבריאה, בגין דהאי קשת דאתחזי בעלמא בזמנא דגלותא איהו מטטרו' כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רט"ו א' ע"ש. והאי איהו רזא דאומר קרא כמראה הקשת אשר יהיה בענן, כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רל"א א'. והם רזא דחוור וסומק וירוק, רזא דמיכא"ל גבריא"ל רפא"ל כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ח ב' ע"ש. דאומר נפקת רחל שהיא רזא דמלכות, ותקש בלדתה, תק"ש היינו קש"ת, מיכא"ל בסטרא דא, רפא"ל בסטרא דא, גבריא"ל בסטרא דא, והם רזא דתקיעה שברים תרועה כמ"ש בזהר פ' פנחס דף ר"ל ב' עיין שם, ודא איהו רזא "קדושה לך ישלשו", לגבי שכינתא תתאה דאיהי קשר דכלהו כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס רל"ב א' ע"ש, שכן גוונין דקשת הם לתתא חוור וסומק וירוק רזא דיחוד תתאה בשכמל"ו כגוונין סתימין דאינון חג"ת, והם גם הם רזא דחוור וסומק וירוק כמ"ש בזהר פ' בראשית דף י"ח ב' הנ"ל ע"ש. ואומר דְּהָא בְשַׁעֲתָא דְקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְדֵין אִתְגַּלְּיָין אִנּוּן, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּבִין מֵעָלְמָא, כיון שהזווג הוא על ידי נה"י רזא דיוסף כבוד נברא היינו אלקי', כד"א לכו חזו מפעלות אלקי', דאע"ג דאתקרי יהו"ק בשמא דמארי', עכ"ד זאת ההוי"ה היא מכבוד נברא, לכן אומר לכו חזו, חזות קשה כמ"ש בזהר בראשית דף נ"ח ב'. דאומר דהוא לשון שממון על דאיהו מפעלות אלקים, ולכן אומר דהוא ע[י]דן לקצץ חייבין מעלמא. אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּ[הַ]נִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, 'דאינון חג"ת 'שהם מתלבשי' בנה"י, נהורא חוורא תוך נהורא אוכמא, וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ חג"ת בתוך נה"י, לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּם, שכך סליק במחשבה לבר"א א"ת העולם בדין, שהוא רזא דיסוד היינו נה"י צדיק חי עלמין רזא דאלקי' כנ"ל, ובגין דא בקדמיתא עאלו אתוון כלהו למפרע כמו שנראה לקמן בדף ב' ב'. והאי איהו בגין דהוה דרועא שמאלא בסוד תשר"י הנרמז בתיבת בראשית שהיא רזא ב"א תשר"י כמ"ש בתקו' דף ע"ד ב' ע"ש. וכיון שראה שאין העולם מתקיים מה עשה שיתף רחמים בדין, שנאמר ביום עשות יהו"ק אלקים. ולכן אומר: ואלמלא דנראו הנצנים דאינון חג"ת רזא דיה"ו לא אשתארון בעלמא, ואם תאמר לו יהי כן דלא ישתארון חייבין בעלמא, ימות רשע בחטאו, למה לי חייבין דישתארון, אלא דעלמא לא יתקיים אם כשאחד היה חוטא ותכף ומיד היה מת שכן מדת הדין נוטה, לכן שיתף חג"ת דאיהו רחמי, היינו יהו"ק דממתין לשלם דאיהו ארך אפים אולי יחזור בתשובה, ולכן היה אומר דוד המלך ע"ה יתמו חטאים מן הארץ. חוטאים לא כתיב אלא חטאים, דאלמלא כך עלמא לא יוכל להתקיים, והיינו כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב' דאומר אבל בגין דאתברי עלמא על דינא וקיימא על דינא, שם שמות בארץ. והיינו שמות של יהו"ק ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חובהון דבני נשא, ולכן אומר בכאן וּמָאן מְקַיֵּם עָלְמָא וְגָרִים לַאֲבָהָן דְּאִתְגַּלְּיָן, שהם רזא דחג"ת רזא דיה"ו, קַל יְנוֹקֵי דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין אִנּוּן רַבְיָין דְּעָלְמָא, עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב. לְקָבְלֵיהוֹן. ודא איהו כמשמעו, אבל עיקרא דמילתא אינון רביין הם רזא דנה"י אינון תלת ואינון תרין, שכן נצח והוד הם תרי פלגי גופא, ואלין תרין הם רזא דתרין כרובים כמו שאומר הה"ד תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ, אִלֵּין אִנּוּן יְנוֹקֵי רַבְיָין עוּלְמִין, דִּכְתִּיב וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב, קול התור כבר אמרנו דאיהו נצח יום ה' כנ"ל, ועכשיו "תורי" הם תרין, רזא דכרובים תרין, יוסף ובנימין



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף