אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 14: שורה 14:
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נא/ב|דף נ"א ע"ב]])'''</small>  
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נא/ב|דף נ"א ע"ב]])'''</small>  


{{עוגן1|דאלקי' איהו לתתא}} כמ"ש בזהר שיר השירי' דף י"ב ב' דאומר כנ"ל, עכ"ד לזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין, ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעלאין כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל וע"ד אע"ג דשמא דאלקי' איהו לתתא, עכ"ד עלאין אקרון לזמנין בשמא דאלקי', והאי איהו אלקי' חיים דקאמרן ושמא דא דאלקי' אע"ג דאיהו דינא כנודע עכ"ש כיון דאיהו מסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי ושמא דיהו"ק אע"ג דאיהו לעילא עכ"ד מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כל רחמי מתהפכן לדינא כגוונא דא הוה"י, רזא דלהט החרב המתהפכת זמנין רחמי זמנין דינא כמו שנרמז בתוספתא פ' וארא דף כ"ז ב' דאומר כנ"ל, וכיון דיהו"ק דא מסטרא דע"ה טו"ר אע"ג דסתם יהו"ק איהו רחמי עכ"ד ביה מתהפכא לדינא כגוונא דא הוק"י כנ"ל וכ"ש שמא דאלקי' מסטרא דיליה דאיהו דין גמור לכן בהתחלת הקדמת ספר הזהר נקט לישנא דא באומרו דאית שושנה ואית שושנה, דכבר אמרינן דשם יהו"ק איהו רזא דשושנה ואת ה' תניינא היא חמש עלין מלבר, רזא דחמש אתוון דאית בשמא דאלקי' כנ"ל, וכגוונא דאית יהו"ק ואית יהו"ק ואית אלקי' ואית אלקי' ולאו אינון שוין, הכי אית שושנה ואית שושנה ולאו אינון שוין, דדא אקרי שושנת העמקים ודא אקרי שושנה בין החוחים, דא לימינא מסטרא דאילנא דחיי דתמן לית ערטומא למיהוי תמן נפתל ועקש אפילו בג"ן דלעילא דאתמר בה עץ חיים היא וגו', וכל שכן בקב"ה דאיהו אילנא דחיי, ודא לשמאלא מסטרא דעץ הדעת טו"ר דקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע רזא דאקרי משנה אתתא דההוא נער דאיהי שפחה דשכינתא כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' ב' דאומר כנ"ל, ואע"ג דהאי שפחה דשכינתא דאצילות אתקריאת אוף הכי שכינתא ואתקריאת אדנ"י, שמה כשם מטרוניתא כמו שנרמז בתקו' חדשי' דף ל"ב א' ובר"מ פ' כי תצא דף רפ"א א' דאומר כנ"ל, עכ"ד לאו כל שמהן שוין כנ"ל, ולית כל שכינתא שקילין דהא שכינתא דטו"ר איהי כרסייא, אבל שכינתא דאילנא דחיי עלה אתמר לא יגורך רע כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קי"ז ב' דאומר כנ"ל, ועל דא בעי למנדע דתרין אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא, מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קנ"ז א' דאומר כנ"ל, ואע"ג דבהאי אילנא תתאה שריא ביה מותא, ואמרינן דלא בעי לאחלפא לון כנ"ל, לא בעי לשבקא ליה לגמרי כי אם למיעבד ביה פרוד בין טוב לרע דלקבל מ"ט מן מטטרו"ן אינון מ"ט פנים טהור דבעי לחברא לון לעילא באת ה' בתראה דשמא קדישא ולמעבד מינייהו מט"ה, והאי מט"ה בעי לחברא באת ו' דאיהו אילנא דחיי רזא דמשה, ודא מטה משה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ח א' ע"ש. ועל דא אתמר מכל עץ הגן אכל תאכל, שכן אברהם יצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו וחיו כנ"ל, אלא מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית אבל מאן דמחבר ליה באילנא דלעילא, איהו גרים דאשתכח חיים וחדו לעילא וההוא אילנא דחיי קאים עליה דבר נש, וההוא אילנא דמותא אגין עלוי, ועל דא אתמר קרנו תרום בכבוד. כלומר בכבוד דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך דף קנ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר כמה דבר נש יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין הכי נמי יהבין ליה, דאינון תרין אילנין קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה לבר נש חיין בגין דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא וכו', מאן דגרים דא ישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי הה"ד וצדקה תציל ממות. וכתיב וארח צדיקי' כאור נגה הולך ואור עד נכון היום: {{מנוקד|'''בְּרֵאשִׁית, רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ. הַנִּצָּנִים, דָּא עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית'''}}. ר"ל שאלו הנצנים הם רזא דשית סטרין מדרגא דשיר משולש והם: חס"ד גבור"ה ת"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד כמ"ש בזהר בראשית דף ל"ט ב' ע"ש. אלין אינון עובדא דבראשית דאיהו שיר כפול דאקרי בראשית, וכבר אמרינן דשיר פשוט דאיהו רזא דאת א' אתרשים גביה בדיוקנין דבראשית כמ"ש בזהר חדש סתרי האותיות דף י' א' ע"ש. ולכן תיבת בראשית מרמז לתרין דרגין פשוט וכפול, דשיר פשוט כיון דאיהו סתים כל כך שאין הפה יוכל לדבר בו, לכן בכל פעם שמדבר בחכמה עלאה של שיר כפול דאקרי י"ה תמן תמצא שיר פשוט, והיינו כמו שהיה מדבר בשיר פשוט, שכן שיר פשוט איהו רוכב לעולם בי"ה כד"א סלו לרכב בערבות בי"ה שמו, כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קס"ה ב' דאומר האי קרא על סתימא דכל סתימין עתיקא דכל עתיקין אתמר דלא אתגליא ולא אתיידע כלל, ואיהו רכב בי"ה דאיהו רזא קדמאה כידוע. ועל דאיהו סתים כל כך, לכן אומר בראשית שהם רזא דשית סטרין רברבין עלאין הנרמזי' בתיבת בראשית, כאלו היה אומר ברא שית, ואינו אומר מאן ברא לון אלא דברא לון ההוא סתים דלא אדכר ולא ידיע כלל, כמ"ש בזהר בראשית דף ג' ב' וכן בדף ל"ט ב' דאומר כנ"ל, ואומר בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה, ור"ל מלה גליא היינו שית סטרין רברבין עלאין דרגא דשיר כפול דא אקרי מלה גליא בכלל מלה סתימאה דא איהו שאינו אומר מאן ברא לון, בגין דדא קאי על כתר דרגא דשיר פשוט, אבל אלין דלתתא שית סטרין מדרגא דשיר משולש אומר קרא ברא אלקי' שהיא בינה עלאה דאקרי אלקי' חיים ברא לתתא שית מקורין רזא דחג"ת ונה"י היו כלולי' בחג"ת, וכיון שנה"י הם מסטרא דחג"ת לכן אינם נזכרים כל שית סטרין אלין כי אם בסוד חג"ת, וחג"ת אלין הם הם הנצנים דאקרון {{מנוקד|'''עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית'''}}, ומה דאומר נרא"ו באר"ץ ר"ל שנראו במלכות קדישא דאקרי‏ ארץ, ולכן אומר {{מנוקד|'''אֵימָתַי נִרְאוּ בָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'''}} דאיהו ת"ת כללא דחסד וגבורה ומלכות, אוף הכי היתה כלולה בהדיה, ומשום דביום השלישי כתיב ביה {{מנוקד|'''וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ'''}} בהכרח דמלכות היתה כלולה בחג"ת כדין {{מנוקד|'''נִרְאוּ בָאָרֶץ'''}}, ותיבת נרא"ו מרמז לתרין עניינים, חד לשון השפעת שפע, כלומר דשלשתם משפיעין לה, ושנית מרמז דכשיצאו חג"ת יצתה אז מלכות עמהון, כמו כן נרמז בדף ה' ב' דאומר אשא ומיא ורוחא דאינון תלת יומין קדמאין תלת יסודין עלאין כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתיידע אומנות דכל חד וחד מינייהו, ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה דכתיב תדשא הארץ דשא. וכתיב ותוצא הארץ, אלא האי ר"ל זה הענין אע"ג דכתיב ביומא תליתאה רביעאה הוה, היינו מלכות דאצילות שהיא אפיקת כל דא אלא דאתכלילת ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולכן אתמר ביום ג' תרי זמני כי טוב כמו שנרמז בדף י"ט ב' על רבה אמונתך שהיא כ"י כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף י"ו ב' ע"ש. וכיון שהיתה כלולה בת"ת, לכן נאמר ביום ג' כי טוב כי טוב תרי זמני וכן נאמר ויאמר ויאמר ב' פעמי' אמר להאי סטרא וכו': {{מנוקד|'''עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ דָּא יוֹם רְבִיעִי'''}}, דאיהו צדיק יסודא דעלמא ודא הוא עץ הדעת טוב {{מנוקד|'''דְהֲוָה בֵיהּ זְמִיר עָרִיצִים'''}}, ר"ל דביה הוה נכלל יצר הרע דאיהו לשמאלא דיליה, שכן אית ליה לצדיק יסוד הנ"ל תרין יצירות יצירה דטוב ויצירה דרע, ולכן כתיב מארת חסר כיון דאתברי ביה ההוא סטרא בישא לילי"ת דאתקרי טחול כמ"ש בזהר פ' פנחס דף רל"ד א' דאומר כנ"ל, וכן בדף רל"ב ב' דאומר על טחול דאתמר ביה יהי מארת, מארת יהו"ק בבית רשע, בגין דהאי שפחה בישא היא רצועה בידא דקב"ה לאלקאה בה חייביא כמ"ש בתקו' דף י' א' דאומר כנ"ל, ולכן אומר כאן מעבר לדף על עת הזמיר הגיע, עדן לקצץ חייבין מעלמא בגין דאתברי ביה רצועה רעה בגינהון דחייביא, ויסוד דא איהו אתברי ביום רביעי כמ"ש בתקונים דף ל"ד א' דאומר שראשי נמלא טל ביומא רביעאה וכו', ויסוד דא אקרי ראש המטה כמ"ש בזהר פ' ויחי דף רכ"ה ב' דאומר ראש המטה מאן הוא דא יסוד דהוא רישא דערסא קדישא, ולכן היא אומרת שראשי שהוא היסוד ראש דילה דמשפיע לה קיבל השפע מן חג"ת דאינון יו"ד ה"א וא"ו שעולה לחשבון ט"ל, ודא איהו נמלא ט"ל להשפיע לה, שכן היא מקבלת על ידו עכשיו בזמן הגלות וכיון דיסוד דא דאיהו יומא רביעאה איהו רזא דכבוד נברא דאתמר ביה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כנודע, לקבל תלת אלין איהו כולל תלת ספירן דאינון נצח הוד יסוד ואינון רמז לתלת עלמין דאיהו כולל בעלמא דפרודא ואינון בריאה יצירה עשיה לקבל יום ד' ויום ה' ויום ו', יום ד' דא הוא רזא דיסוד כדקאמרן דאיהו כולל נצח והוד, נצח דא איהו יום חמישי והוד דא איהו יום ששי כמ"ש בתקוני' דף ל"ד א' הנ"ל דאומר שית קצות תתאין דאינון שית פרקין דכלילן בתרין שוקין דאינון יום ה' ויום ו', ואינון רזא דמשה ואהרן משה אחיד ביום ה' דאיהו נצח ואהרן אחיד ביום ו' דאיהו הוד, יוסף אחיד ביום ד' דאיהו יסודא דקאמרן כמ"ש בזהר חדש דף ע"א א' דאומר כנ"ל, ודוד מלכא איהו אחיד ביום שבת דאיהו לקבל מלכות קדישא דאתקריאת עשירית  
{{עוגן1|דאלקי' איהו לתתא}} כמ"ש בזהר שיר השירי' דף י"ב ב' דאומר כנ"ל, עכ"ד לזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין, ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעלאין כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל וע"ד אע"ג דשמא דאלקי' איהו לתתא, עכ"ד עלאין אקרון לזמנין בשמא דאלקי', והאי איהו אלקי' חיים דקאמרן ושמא דא דאלקי' אע"ג דאיהו דינא כנודע עכ"ש כיון דאיהו מסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי ושמא דיהו"ק אע"ג דאיהו לעילא עכ"ד מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כל רחמי מתהפכן לדינא כגוונא דא הוה"י, רזא דלהט החרב המתהפכת זמנין רחמי זמנין דינא כמו שנרמז בתוספתא פ' וארא דף כ"ז ב' דאומר כנ"ל, וכיון דיהו"ק דא מסטרא דע"ה טו"ר אע"ג דסתם יהו"ק איהו רחמי עכ"ד ביה מתהפכא לדינא כגוונא דא הוק"י כנ"ל וכ"ש שמא דאלקי' מסטרא דיליה דאיהו דין גמור לכן בהתחלת הקדמת ספר הזהר נקט לישנא דא באומרו דאית שושנה ואית שושנה, דכבר אמרינן דשם יהו"ק איהו רזא דשושנה ואת ה' תניינא היא חמש עלין מלבר, רזא דחמש אתוון דאית בשמא דאלקי' כנ"ל, וכגוונא דאית יהו"ק ואית יהו"ק ואית אלקי' ואית אלקי' ולאו אינון שוין, הכי אית שושנה ואית שושנה ולאו אינון שוין, דדא אקרי שושנת העמקים ודא אקרי שושנה בין החוחים, דא לימינא מסטרא דאילנא דחיי דתמן לית ערטומא למיהוי תמן נפתל ועקש אפילו בג"ן דלעילא דאתמר בה עץ חיים היא וגו', וכל שכן בקב"ה דאיהו אילנא דחיי, ודא לשמאלא מסטרא דעץ הדעת טו"ר דקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע רזא דאקרי משנה אתתא דההוא נער דאיהי שפחה דשכינתא כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' ב' דאומר כנ"ל, ואע"ג דהאי שפחה דשכינתא דאצילות אתקריאת אוף הכי שכינתא ואתקריאת אדנ"י, שמה כשם מטרוניתא כמו שנרמז בתקו' חדשי' דף ל"ב א' ובר"מ פ' כי תצא דף רפ"א א' דאומר כנ"ל, עכ"ד לאו כל שמהן שוין כנ"ל, ולית כל שכינתא שקילין דהא שכינתא דטו"ר איהי כרסייא, אבל שכינתא דאילנא דחיי עלה אתמר לא יגורך רע כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קי"ז ב' דאומר כנ"ל, ועל דא בעי למנדע דתרין אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא, מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קנ"ז א' דאומר כנ"ל, ואע"ג דבהאי אילנא תתאה שריא ביה מותא, ואמרינן דלא בעי לאחלפא לון כנ"ל, לא בעי לשבקא ליה לגמרי כי אם למיעבד ביה פרוד בין טוב לרע דלקבל מ"ט מן מטטרו"ן אינון מ"ט פנים טהור דבעי לחברא לון לעילא באת ה' בתראה דשמא קדישא ולמעבד מינייהו מט"ה, והאי מט"ה בעי לחברא באת ו' דאיהו אילנא דחיי רזא דמשה, ודא מטה משה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ח א' ע"ש. ועל דא אתמר מכל עץ הגן אכל תאכל, שכן אברהם יצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו וחיו כנ"ל, אלא מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית אבל מאן דמחבר ליה באילנא דלעילא, איהו גרים דאשתכח חיים וחדו לעילא וההוא אילנא דחיי קאים עליה דבר נש, וההוא אילנא דמותא אגין עלוי, ועל דא אתמר קרנו תרום בכבוד. כלומר בכבוד דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך דף קנ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר כמה דבר נש יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין הכי נמי יהבין ליה, דאינון תרין אילנין קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה לבר נש חיין בגין דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא וכו', מאן דגרים דא ישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי הה"ד וצדקה תציל ממות. וכתיב וארח צדיקי' כאור נגה הולך ואור עד נכון היום: {{מנוקד|<big>'''בְּרֵאשִׁית, רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ. הַנִּצָּנִים, דָּא עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית'''</big>}}. ר"ל שאלו הנצנים הם רזא דשית סטרין מדרגא דשיר משולש והם: חס"ד גבור"ה ת"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד כמ"ש בזהר בראשית דף ל"ט ב' ע"ש. אלין אינון עובדא דבראשית דאיהו שיר כפול דאקרי בראשית, וכבר אמרינן דשיר פשוט דאיהו רזא דאת א' אתרשים גביה בדיוקנין דבראשית כמ"ש בזהר חדש סתרי האותיות דף י' א' ע"ש. ולכן תיבת בראשית מרמז לתרין דרגין פשוט וכפול, דשיר פשוט כיון דאיהו סתים כל כך שאין הפה יוכל לדבר בו, לכן בכל פעם שמדבר בחכמה עלאה של שיר כפול דאקרי י"ה תמן תמצא שיר פשוט, והיינו כמו שהיה מדבר בשיר פשוט, שכן שיר פשוט איהו רוכב לעולם בי"ה כד"א סלו לרכב בערבות בי"ה שמו, כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קס"ה ב' דאומר האי קרא על סתימא דכל סתימין עתיקא דכל עתיקין אתמר דלא אתגליא ולא אתיידע כלל, ואיהו רכב בי"ה דאיהו רזא קדמאה כידוע. ועל דאיהו סתים כל כך, לכן אומר בראשית שהם רזא דשית סטרין רברבין עלאין הנרמזי' בתיבת בראשית, כאלו היה אומר ברא שית, ואינו אומר מאן ברא לון אלא דברא לון ההוא סתים דלא אדכר ולא ידיע כלל, כמ"ש בזהר בראשית דף ג' ב' וכן בדף ל"ט ב' דאומר כנ"ל, ואומר בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה, ור"ל מלה גליא היינו שית סטרין רברבין עלאין דרגא דשיר כפול דא אקרי מלה גליא בכלל מלה סתימאה דא איהו שאינו אומר מאן ברא לון, בגין דדא קאי על כתר דרגא דשיר פשוט, אבל אלין דלתתא שית סטרין מדרגא דשיר משולש אומר קרא ברא אלקי' שהיא בינה עלאה דאקרי אלקי' חיים ברא לתתא שית מקורין רזא דחג"ת ונה"י היו כלולי' בחג"ת, וכיון שנה"י הם מסטרא דחג"ת לכן אינם נזכרים כל שית סטרין אלין כי אם בסוד חג"ת, וחג"ת אלין הם הם הנצנים דאקרון {{מנוקד|<big>'''עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית'''</big>}}, ומה דאומר נרא"ו באר"ץ ר"ל שנראו במלכות קדישא דאקרי‏ ארץ, ולכן אומר {{מנוקד|<big>'''אֵימָתַי נִרְאוּ בָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'''</big>}} דאיהו ת"ת כללא דחסד וגבורה ומלכות, אוף הכי היתה כלולה בהדיה, ומשום דביום השלישי כתיב ביה {{מנוקד|'''וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ'''}} בהכרח דמלכות היתה כלולה בחג"ת כדין {{מנוקד|<big>'''נִרְאוּ בָאָרֶץ'''</big>}}, ותיבת נרא"ו מרמז לתרין עניינים, חד לשון השפעת שפע, כלומר דשלשתם משפיעין לה, ושנית מרמז דכשיצאו חג"ת יצתה אז מלכות עמהון, כמו כן נרמז בדף ה' ב' דאומר אשא ומיא ורוחא דאינון תלת יומין קדמאין תלת יסודין עלאין כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתיידע אומנות דכל חד וחד מינייהו, ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה דכתיב תדשא הארץ דשא. וכתיב ותוצא הארץ, אלא האי ר"ל זה הענין אע"ג דכתיב ביומא תליתאה רביעאה הוה, היינו מלכות דאצילות שהיא אפיקת כל דא אלא דאתכלילת ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולכן אתמר ביום ג' תרי זמני כי טוב כמו שנרמז בדף י"ט ב' על רבה אמונתך שהיא כ"י כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף י"ו ב' ע"ש. וכיון שהיתה כלולה בת"ת, לכן נאמר ביום ג' כי טוב כי טוב תרי זמני וכן נאמר ויאמר ויאמר ב' פעמי' אמר להאי סטרא וכו': {{מנוקד|<big>'''עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ דָּא יוֹם רְבִיעִי'''</big>}}, דאיהו צדיק יסודא דעלמא ודא הוא עץ הדעת טוב {{מנוקד|<big>'''דְהֲוָה בֵיהּ זְמִיר עָרִיצִים'''</big>}}, ר"ל דביה הוה נכלל יצר הרע דאיהו לשמאלא דיליה, שכן אית ליה לצדיק יסוד הנ"ל תרין יצירות יצירה דטוב ויצירה דרע, ולכן כתיב מארת חסר כיון דאתברי ביה ההוא סטרא בישא לילי"ת דאתקרי טחול כמ"ש בזהר פ' פנחס דף רל"ד א' דאומר כנ"ל, וכן בדף רל"ב ב' דאומר על טחול דאתמר ביה יהי מארת, מארת יהו"ק בבית רשע, בגין דהאי שפחה בישא היא רצועה בידא דקב"ה לאלקאה בה חייביא כמ"ש בתקו' דף י' א' דאומר כנ"ל, ולכן אומר כאן מעבר לדף על עת הזמיר הגיע, עדן לקצץ חייבין מעלמא בגין דאתברי ביה רצועה רעה בגינהון דחייביא, ויסוד דא איהו אתברי ביום רביעי כמ"ש בתקונים דף ל"ד א' דאומר שראשי נמלא טל ביומא רביעאה וכו', ויסוד דא אקרי ראש המטה כמ"ש בזהר פ' ויחי דף רכ"ה ב' דאומר ראש המטה מאן הוא דא יסוד דהוא רישא דערסא קדישא, ולכן היא אומרת שראשי שהוא היסוד ראש דילה דמשפיע לה קיבל השפע מן חג"ת דאינון יו"ד ה"א וא"ו שעולה לחשבון ט"ל, ודא איהו נמלא ט"ל להשפיע לה, שכן היא מקבלת על ידו עכשיו בזמן הגלות וכיון דיסוד דא דאיהו יומא רביעאה איהו רזא דכבוד נברא דאתמר ביה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כנודע, לקבל תלת אלין איהו כולל תלת ספירן דאינון נצח הוד יסוד ואינון רמז לתלת עלמין דאיהו כולל בעלמא דפרודא ואינון בריאה יצירה עשיה לקבל יום ד' ויום ה' ויום ו', יום ד' דא הוא רזא דיסוד כדקאמרן דאיהו כולל נצח והוד, נצח דא איהו יום חמישי והוד דא איהו יום ששי כמ"ש בתקוני' דף ל"ד א' הנ"ל דאומר שית קצות תתאין דאינון שית פרקין דכלילן בתרין שוקין דאינון יום ה' ויום ו', ואינון רזא דמשה ואהרן משה אחיד ביום ה' דאיהו נצח ואהרן אחיד ביום ו' דאיהו הוד, יוסף אחיד ביום ד' דאיהו יסודא דקאמרן כמ"ש בזהר חדש דף ע"א א' דאומר כנ"ל, ודוד מלכא איהו אחיד ביום שבת דאיהו לקבל מלכות קדישא דאתקריאת עשירית  


{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}