אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/מח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/מח/ב|דף מ"ח ע"ב]])'''</small> | <small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/מח/ב|דף מ"ח ע"ב]])'''</small> | ||
{{עוגן1|דקודשא}} לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא '''והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים'''. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר '''לך אמר לבי בקשו פני''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כז#ח|תהלים כז, ח]]}}. אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב '''ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם''' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לא#יד|שמות לא, יד]]}}. ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד" | {{עוגן1|דקודשא}} לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא '''והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים'''. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר '''לך אמר לבי בקשו פני''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כז#ח|תהלים כז, ח]]}}. אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב '''ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם''' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לא#יד|שמות לא, יד]]}}. ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון '''ויברא אלקים את האדם בצלמו''' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#כז|בראשית א, כז]]}}. כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר '''מָאן שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל''', עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ו א' דאומר כנ"ל. ואומר שושנת העמקים שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא סתים מכל סטרין, ועלה אתמר כן רעיתי בין הבנות, דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, כלה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו | ||
בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר בזאת יבא אהרן אל הקדש. דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר תאנא אמר ר' יוסי כתיב את הכל עשה יפה בעתו, דדא קאי על בת זוגיה דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא את הכל דאיהו היסוד, עשה יפה בעתו בת זוגיה דיליה, עתו ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו דא אקרי שושנה טדא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר הצדיק אבד מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, | בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר בזאת יבא אהרן אל הקדש. דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר תאנא אמר ר' יוסי כתיב את הכל עשה יפה בעתו, דדא קאי על בת זוגיה דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא את הכל דאיהו היסוד, עשה יפה בעתו בת זוגיה דיליה, עתו ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו דא אקרי שושנה טדא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר הצדיק אבד מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
גרסה מ־15:01, 2 במאי 2021
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר מח ב
דקודשא לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח). אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא, יד). ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון ויברא אלקים את האדם בצלמו (בראשית א, כז). כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר מָאן שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ו א' דאומר כנ"ל. ואומר שושנת העמקים שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא סתים מכל סטרין, ועלה אתמר כן רעיתי בין הבנות, דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, כלה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר בזאת יבא אהרן אל הקדש. דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר תאנא אמר ר' יוסי כתיב את הכל עשה יפה בעתו, דדא קאי על בת זוגיה דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא את הכל דאיהו היסוד, עשה יפה בעתו בת זוגיה דיליה, עתו ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו דא אקרי שושנה טדא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר הצדיק אבד מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי,