Difference between revisions of "אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/מח/ב"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
Line 6: Line 6:
 
</noinclude>
 
</noinclude>
 
<small>(זהר דף א' ע"א)</small>
 
<small>(זהר דף א' ע"א)</small>
{{מרכז|{{גופן|5|פרנקטעמים|<big> {{עוגן1|'''רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח:'''}} '''כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים'''</big>}} (שה"ש ב, ב). {{גופן|5|פרנקטעמים|<big>'''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.'''</big>}}}}
+
{{מרכז|{{גופן|5|פרנקטעמים|<big> {{עוגן1|'''כְּתִיב'''}} '''כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים'''</big>}} (שה"ש ב, ב). {{גופן|5|פרנקטעמים|<big>'''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.'''</big>}}}}
  
 
<noinclude>
 
<noinclude>
Line 14: Line 14:
 
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/מח/ב|דף מ"ח ע"ב]])'''</small>  
 
<small>'''([[אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/מח/ב|דף מ"ח ע"ב]])'''</small>  
  
{{עוגן1|דקודשא}} לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא '''והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים'''. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר '''לך אמר לבי בקשו פני''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כז#ח|תהלים כז, ח]]}}. אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב '''ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם''' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לא#יד|שמות לא, יד]]}}. ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון '''ויברא אלקים את האדם בצלמו''' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#כז|בראשית א, כז]]}}. כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר '''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל''', עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר "שושנת העמקים" שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין, ועלה אתמר '''כן רעיתי בין הבנות''' {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ב#ב|שה"ש ב, ב]]}}, דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה, כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, עלה אתמר '''גן נעול אחותי כלה גל נעול''' {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ד#יב|שה"ש ד, יב]]}}. כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר '''בזאת יבא אהרן אל הקדש''' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/טז#ג|ויקרא טז, ג]]}}. דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר: תאנא אמר ר' יוסי כתיב '''את הכל עשה יפה בעתו''' {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ג#יא|קהלת ג, יא]]}}. דדא קאי על בת זוגיה דצדיק דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא "את הכל" דאיהו היסוד, "עשה יפה בעתו" בת זוגיה דיליה, "עתו" ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים, עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו, דא אקרי שושנה ודא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל, ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר '''הצדיק אבד''' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#א|ישעיה נז, א]]}}. מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, חד דלא שראן ביה ברכאן כדקא חזי בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה דהיא כנסת ישראל, ועל דא: {{גופן|3|פרנקטעמים|<big> '''פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאֲמַר: כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים'''</big>}} <small>{{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ב#ב|שה"ש ב, ב]]}}.</small> {{גופן|3|פרנקטעמים|<big>'''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.'''</big>}} וכנסת ישראל דא היא בת זוגיה דצדיק כנ"ל דעלה אתמר '''צדיק אובד בצדקו''' {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ז#טו|קהלת ז, טו]]}}. "צדקו" דייקא, דהאי איהי בגלותא כל זמנא דישראל בגלותא ושכיבת לעפרא כמו שנרמז בזהר פ' שמות דף י"א א' ע"ש. ואי לא הוה ר' חזקיהו מפרש דהאי שושנה קאי על כנסת ישראל היינו יכולים לטעות ולומר דמה שאמר שלמה, כשושנה בין החוחים איהו כפשוטו, והיינו דקאי על סתם שושנה דארעא דאיהי בין החוחים, ומה דאומר "בין הבנות" דדא היא כנסת ישראל דאתקריאת "רעיתי", אבל כיון דמפרש ואומר דכוונת שלמה דאמר "כשושנה בין החוחים" שר"ל דהאי שושנה היא כנסת ישראל, עכשיו צריך להבין "כן רעיתי בין הבנות" על מי קאי, אי תימא דקאי על כנסת ישראל לאו הכי הוא בגין דכבר אתרמיזת בשושנה כמו שאמר '''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל''', אלא דקאי על מלכות דאצילות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת "רעיתי" והיא "בין הבנות" ולא "בין החוחים", והאי כנסת ישראל דאיהי בין החוחים קאי על כניסייא דישראל דאינון בין האומות, וקאי אוף הכי על סתם מלכות מסטרא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע דאתקריאת "אחרית הימים", דאיהי יתבא בין ארבע קליפין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כנ"ל, וכמ"ש בתקונים חדשים דף י"ב ב'. ודף כ"ב ב'. ובזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' ע"ש. וכן בדף ק"צ א'. דאומר אי האי אחרית הימים איהי ממש. כלומר דקאי על מלכות דאצילות דווקא, מהו הר בית יהו"ק {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ב#ב|ישעיה ב, ב]]}}. אלא אחרית הימים איהו אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא ב"אחרית הימים" ואפיק הר בית יהו"ק דא טוב ולא רע, ובהאי טוב אית כמה דרגין על דרגין דאינון השתא בגלותא בהדי דמלכות קדישא דרגין עלאין קדישין, אינון רזא דירושלים דלעילא דאיהי קן לבינה ודרגין דלתתא אינון רזא דאקרון ירושלם דלתתא, והאי איהי קן למלכות כמ"ש בתקונים חדשים דף י"א ב' דאומר כנ"ל. וכן בזהר פ' שלח לך דף קע"א א' דאומר כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלם, והאי ירושלם דלעילא דקאמרן עתידה לאתתקנא בתקונהא לאתנהרא בנהורא דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר דבההוא זמנא יתנהיר עלה נהורא עלאה על חד שבעה ממה דהות מקדמת דנא, כמה דכתיב '''והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים''' וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ל#כו|ישעיה ל, כו]]}}. וחמה ולבנה אלין הם מסטרא
+
{{עוגן1|דקודשא}} לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא '''והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים'''. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר '''לך אמר לבי בקשו פני''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כז#ח|תהלים כז, ח]]}}. אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב '''ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם''' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לא#יד|שמות לא, יד]]}}. ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון '''ויברא אלקים את האדם בצלמו''' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#כז|בראשית א, כז]]}}. כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר '''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל''', עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר "שושנת העמקים" שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין, ועלה אתמר '''כן רעיתי בין הבנות''' {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ב#ב|שה"ש ב, ב]]}}, דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה, כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, עלה אתמר '''גן נעול אחותי כלה גל נעול''' {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ד#יב|שה"ש ד, יב]]}}. כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר '''בזאת יבא אהרן אל הקדש''' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/טז#ג|ויקרא טז, ג]]}}. דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר: תאנא אמר ר' יוסי כתיב '''את הכל עשה יפה בעתו''' {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ג#יא|קהלת ג, יא]]}}. דדא קאי על בת זוגיה דצדיק דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא "את הכל" דאיהו היסוד, "עשה יפה בעתו" בת זוגיה דיליה, "עתו" ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים, עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו, דא אקרי שושנה ודא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל, ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר '''הצדיק אבד''' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#א|ישעיה נז, א]]}}. מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, חד דלא שראן ביה ברכאן כדקא חזי בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה דהיא כנסת ישראל, ועל דא: '''פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאֲמַר:''' {{מנוקד|<big>'''כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים'''</big>}} <small>{{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ב#ב|שה"ש ב, ב]]}}.</small> {{מנוקד|<big>'''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.'''</big>}} וכנסת ישראל דא היא בת זוגיה דצדיק כנ"ל דעלה אתמר '''צדיק אובד בצדקו''' {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ז#טו|קהלת ז, טו]]}}. "צדקו" דייקא, דהאי איהי בגלותא כל זמנא דישראל בגלותא ושכיבת לעפרא כמו שנרמז בזהר פ' שמות דף י"א א' ע"ש. ואי לא הוה ר' חזקיהו מפרש דהאי שושנה קאי על כנסת ישראל היינו יכולים לטעות ולומר דמה שאמר שלמה, כשושנה בין החוחים איהו כפשוטו, והיינו דקאי על סתם שושנה דארעא דאיהי בין החוחים, ומה דאומר "בין הבנות" דדא היא כנסת ישראל דאתקריאת "רעיתי", אבל כיון דמפרש ואומר דכוונת שלמה דאמר "כשושנה בין החוחים" שר"ל דהאי שושנה היא כנסת ישראל, עכשיו צריך להבין "כן רעיתי בין הבנות" על מי קאי, אי תימא דקאי על כנסת ישראל לאו הכי הוא בגין דכבר אתרמיזת בשושנה כמו שאמר {{מנוקד|<big>'''מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל'''</big>}}, אלא דקאי על מלכות דאצילות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת "רעיתי" והיא "בין הבנות" ולא "בין החוחים", והאי כנסת ישראל דאיהי בין החוחים קאי על כניסייא דישראל דאינון בין האומות, וקאי אוף הכי על סתם מלכות מסטרא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע דאתקריאת "אחרית הימים", דאיהי יתבא בין ארבע קליפין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כנ"ל, וכמ"ש בתקונים חדשים דף י"ב ב'. ודף כ"ב ב'. ובזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' ע"ש. וכן בדף ק"צ א'. דאומר אי האי אחרית הימים איהי ממש. כלומר דקאי על מלכות דאצילות דווקא, מהו הר בית יהו"ק {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ב#ב|ישעיה ב, ב]]}}. אלא אחרית הימים איהו אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא ב"אחרית הימים" ואפיק הר בית יהו"ק דא טוב ולא רע, ובהאי טוב אית כמה דרגין על דרגין דאינון השתא בגלותא בהדי דמלכות קדישא דרגין עלאין קדישין, אינון רזא דירושלים דלעילא דאיהי קן לבינה ודרגין דלתתא אינון רזא דאקרון ירושלם דלתתא, והאי איהי קן למלכות כמ"ש בתקונים חדשים דף י"א ב' דאומר כנ"ל. וכן בזהר פ' שלח לך דף קע"א א' דאומר כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלם, והאי ירושלם דלעילא דקאמרן עתידה לאתתקנא בתקונהא לאתנהרא בנהורא דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר דבההוא זמנא יתנהיר עלה נהורא עלאה על חד שבעה ממה דהות מקדמת דנא, כמה דכתיב '''והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים''' וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ל#כו|ישעיה ל, כו]]}}. וחמה ולבנה אלין הם מסטרא
  
 
{{שולי הגליון}}
 
{{שולי הגליון}}

Revision as of 08:58, 25 November 2021

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png מח TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף א' ע"א)

כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב). מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.


אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png מח TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים


(דף מ"ח ע"ב)

דקודשא לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח). אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא, יד). ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון ויברא אלקים את האדם בצלמו (בראשית א, כז). כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר "שושנת העמקים" שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין, ועלה אתמר כן רעיתי בין הבנות (שה"ש ב, ב), דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה, כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, עלה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד, יב). כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז, ג). דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר: תאנא אמר ר' יוסי כתיב את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג, יא). דדא קאי על בת זוגיה דצדיק דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא "את הכל" דאיהו היסוד, "עשה יפה בעתו" בת זוגיה דיליה, "עתו" ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים, עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו, דא אקרי שושנה ודא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל, ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר הצדיק אבד (ישעיה נז, א). מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, חד דלא שראן ביה ברכאן כדקא חזי בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה דהיא כנסת ישראל, ועל דא: פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאֲמַר: כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב). מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וכנסת ישראל דא היא בת זוגיה דצדיק כנ"ל דעלה אתמר צדיק אובד בצדקו (קהלת ז, טו). "צדקו" דייקא, דהאי איהי בגלותא כל זמנא דישראל בגלותא ושכיבת לעפרא כמו שנרמז בזהר פ' שמות דף י"א א' ע"ש. ואי לא הוה ר' חזקיהו מפרש דהאי שושנה קאי על כנסת ישראל היינו יכולים לטעות ולומר דמה שאמר שלמה, כשושנה בין החוחים איהו כפשוטו, והיינו דקאי על סתם שושנה דארעא דאיהי בין החוחים, ומה דאומר "בין הבנות" דדא היא כנסת ישראל דאתקריאת "רעיתי", אבל כיון דמפרש ואומר דכוונת שלמה דאמר "כשושנה בין החוחים" שר"ל דהאי שושנה היא כנסת ישראל, עכשיו צריך להבין "כן רעיתי בין הבנות" על מי קאי, אי תימא דקאי על כנסת ישראל לאו הכי הוא בגין דכבר אתרמיזת בשושנה כמו שאמר מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אלא דקאי על מלכות דאצילות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת "רעיתי" והיא "בין הבנות" ולא "בין החוחים", והאי כנסת ישראל דאיהי בין החוחים קאי על כניסייא דישראל דאינון בין האומות, וקאי אוף הכי על סתם מלכות מסטרא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע דאתקריאת "אחרית הימים", דאיהי יתבא בין ארבע קליפין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כנ"ל, וכמ"ש בתקונים חדשים דף י"ב ב'. ודף כ"ב ב'. ובזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' ע"ש. וכן בדף ק"צ א'. דאומר אי האי אחרית הימים איהי ממש. כלומר דקאי על מלכות דאצילות דווקא, מהו הר בית יהו"ק (ישעיה ב, ב). אלא אחרית הימים איהו אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא ב"אחרית הימים" ואפיק הר בית יהו"ק דא טוב ולא רע, ובהאי טוב אית כמה דרגין על דרגין דאינון השתא בגלותא בהדי דמלכות קדישא דרגין עלאין קדישין, אינון רזא דירושלים דלעילא דאיהי קן לבינה ודרגין דלתתא אינון רזא דאקרון ירושלם דלתתא, והאי איהי קן למלכות כמ"ש בתקונים חדשים דף י"א ב' דאומר כנ"ל. וכן בזהר פ' שלח לך דף קע"א א' דאומר כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלם, והאי ירושלם דלעילא דקאמרן עתידה לאתתקנא בתקונהא לאתנהרא בנהורא דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר דבההוא זמנא יתנהיר עלה נהורא עלאה על חד שבעה ממה דהות מקדמת דנא, כמה דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל, כו). וחמה ולבנה אלין הם מסטרא



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף