אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף א' ע"א)

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח:

(דף מ"ז ע"א)

פירוש להקדמת ספר הזהר

טרם כל צריך שתדע דהרשב"י זלה"ה מה שדבר בהקדמת הזהר והתיקונים הוא הכל ברמז והם כגוונא דכללים, שדבר כמה סודות ורמזים וכלא איהו כמו דברים סתומים, ובמקומות אחרות כמו באמצע של הזהר והתיקונים הם מפורשים, ולכן כאן שמתחיל לדבר בשושנה ונותן רמז באומרו: בְּגִין דְּאִית שׁוֹשַׁנָּה וְאִית שׁוֹשַׁנָּה, וכיון דשושנה איהו רזא דשם של יקו"ק כמו שנפרש לקמן, לכן צריך שתדע דאית יהו"ק ואית יהו"ק ולאו אינון שוין, אית יהו"ק דאיהי קדש ואית יהו"ק דאיהי קדש הקדשים, ואית יהו"ק דאיהי כגוונא דחול כמו שנרמז בזהר חדש פ' אחרי מות מדרש הנעלם דף ע"ז א' דאומר כנ"ל. בגין דשמא קדישא דאיהו אצילות ממש מסטרא דעשר ספירן דאצילות איהו רזא דאקרי "קדש הקדשים", ואיהו בכנוייה חד בגין דמניה אשתכח כנוייה, אבל שמא קדישא דאיהו מסטרא דעשר ספירן דבריאה לאו שם יהו"ק וכנוייה חד, הדא הוא דכתיב: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ישעיה מג, ז) וכו'. כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' דאומר כנ"ל. ואומר הרי ספירות אתקריאו בשם יהו"ק ובשם אדנ"י, ואינון [דאדנ"י] אתבריאו, ובגין דא אית שמהן דמיין לחותמא דמלכא ובהון אשתמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא, ציורא ממש, ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוה וכו'. וכללא דא נקוט בידך ולא תשכח ואיהו דא, דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש, ובספירן דבריאה חותמא דמלכא, ובספירן דיצירה ובמלאכין דאינון חיון איהו ציורא דחותמא בשעוא כמו שנרמז בתקונים דף ד' א' דאומר כנ"ל. עשר ספירן דאצילות דאינון דיוקנא דמלכא ממש, מלכא בהון, איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחיוהי חד בהון, מה דלאו הכי בעשר ספירן דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, ולאו אינון וגרמיהון חד כמו שנרמז בתקונים דף ג' ב' דאומר כנ"ל. ספירן דאינון דיוקנא דמלכא ממש אתקריאו לפני ולפנים בגין דאינון פנימיים דפנימי', וספירן דבריאה אתקריאו פנימיים, וספירן דיצירה אתקריאו חיצוניים, בגין דאינון אחוריים כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' ע"ש. וכבר נודע דספירן תלת אלין חכמה חסד נצח אינון לימינא, ובינה גבורה הוד לשמאלא, וכתר ת"ת יסוד באמצעיתא כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהעלותך דף קנ"ג ב' דאומר כנ"ל. וּסְפִירָן אִקְרוּן הָכִי סְפִירוֹת בְּגִין דְּנָהֲרִין גְּוָונִין דִּילְּהוֹן כְּסַפִּירִין יַקִּירִין, וְלָא כְּסַפִּירִים דְּהַאי עָלְמָא שְׁפָלָא, אֶלָּא כְּאַבְנִין יַקִּירִין וּמַרְגְּלָאן דְּגִנְתָּא דְעֵדֶן, דִּנְהוֹרָא דִּלְהוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר ואלין אינון ספירן דנהרין לב"נ באורייתא כולא עד דלית שיעורא לנהורא דלהון. ומשמע דספירן אלין דלית שיעורא לנהורא דלהון הם רזא דעשר ספירן דאצילות מהאי טעמא דקא מפרש ואומר דאית מרגלאן ואבנים יקירין דאינון מנשמתא ורוחא ונפשא דכרסייא יקירא, ונהורא דאלין מרגלאן אית לון שיעורא ואית לון רישא וסופא, אבל לנהורא דנשמתא ורוחא ונפשא דאינון בארח אצילות מבינה ות"ת ומלכות לית לון שיעורא ואלין אינון בארח אצילות. ומלת "אלין" דקא חשיב נשמתא ורוחא ונפשא איהו לקבל תלת דרגין: כפול משולש מרובע, כפול איהו רזא דנשמתא דאקרי מחשבה, משולש איהו רזא דרוחא דאקרי דיבור, מרובע איהו רזא דנפשא דאקרי מעשה, ובאלין תלת דרגין דאינון בסוד מחשבה דבור ומעשה לית קצוץ ופירוד, כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר כנ"ל. ואומר בינה איהי כלילא תלת ספירן ות"ת שית הא אינון תשע, ומלכות דאיהי רזא דנפשא איהי עשירית לון, בינה דכוללת תלת ספירן, תלת ספירן אלין הם רזא דחב"ד, שכן כללא דאב ואם ובן אקרי בינה כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"א א' דאומר כנ"ל. ות"ת דכלית שית ספירן הם רזא דחג"ת נה"י כנודע, ומלכות דאיהי נפשא היא עשירית לון מליאה מכלהו תשע ספירן דאתרמיזו בתרין תיבין אלין 'בראשית 'ברא. דאית בהון תשע אתוון דאינון רזא דתשע ספירן, ואלקים היא עשיראה מליאה מכלהו תשע כנ"ל כמו שנרמז בתקונים דף ק"י א' דאומר כנ"ל. וספירן אלין דאינון אצילות ממש, כלהו אתקריאו בכורים, ואפילו מלכות מתמן אתקריאת בכורה כמו שנרמז בתקונים דף כ"ו א' דאומר כנ"ל. ועל דא ספירן אלין דאקרון "בכורים", דאתפשטותא דלהון איהו בתלת דרגין, כפול משולש מרובע כנ"ל, לית בהון בריאה ויצירה ועשיה כלל, ואי אית בהון בריאה ויצירה ועשיה בלבושא מלבר איהו ולאו איהו מלגאו כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו. הכא רזא אחרא בגופא. ור"ל דעשר ספירן דאצילות הם רזא דנשמתא לגבי עשר ספירן דבריאה שהם בסוד גופא, ואפילו דעשר ספירן דבריאה דאתמר עליהון ויברא אלקים את האדם בצלמו, איהו רזא דיהו"ק דאקרי נשמתא, והאי איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו אדם דבריאה כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. ואיך אומר כאן על ויברא אלקים את האדם בצלמו דאיהו רזא דגופא, אין זה תימא בגין דנשמתא עילאה איהו באצילות, ונשמתא אחרא איהו בבריאה, רזא דכרסייא יקרא, והאי נשמתא דבריאה אתעביד גופא לנשמתא דאצילות כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ג א' דאומר כנ"ל. ועל דא אית אדם דבריאה ויצירה ועשיה בלבושין וגופא דלבר. דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה כלל כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. וספירן אלין דבריאה דאקרון גופא לגבי ספירן דאצילות כנ"ל, לזמנין אקרון גופא ולזמנין אקרון לבושא כמו שנרמז בתקונים דף ג' ב' דאומר, קב"ה ביומי דשבתות וימים טובים איהו לביש עשר ספירות דבריאה. נראה מכאן דלעשר ספירן דבריאה קורא לון "לבושין", ומדף קי"ד א' משמע דאינון רזא דגופא כנ"ל. והענין הוא שתדע דעשר ספירן דאצילות שהם דיוקנא דמלכא ממש כנ"ל, אלין אינון מדרגא דשיר כפול, רק דאינון מתפשטין בתרין דרגין אחרנין דאינון משולש ומרובע, והיינו חב"ד דלהון הם בדרגא דשיר כפול, וחג"ת קיימין בדרגא דשיר משולש, ונהי"ם קיימין בדרגא דשיר מרובע, וכיון דתרין דרגין אלין משולש ומרובע דתמן חג"ת נהי"ם כנ"ל, מתלבשין בספירה דבריאה, והיינו כד סלקין לעילא אלין ספירן דבריאה בשבתות וי"ט דקב"ה מתלבש בהון כנ"ל, לכן אינם נזכרים מכל ספירן דאצילות כי אם חב"ד דילהון ולא יתיר כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב ב' דאומר, דבספירן תשכח אב ואם ובן כחדא, בבינה בן י"ה ולית תמן ערוה וכו'. נמצא דלא הזכיר מכל ספירן אלין כי אם תלת דאינון אב ואם ובן בסוד בינה, כלומר דתלת אלין בכללא חדא אקרון בינה כנ"ל. ואינון קיימין בסוד ראש לשבע ספירן אחרנין דאינון חג"ת נהי"ם, דשבע ספירן אלין אינון דמתלבשין, מה שאין כן תלת ספירן עלאין דלאו אינון מתלבשין, שכן הראש אינו מתלבש כי אם בכובע ישועות דאיהו כתר עליון דאיהו קאים על הראש בסוד חפיפה, ואיהו אוף הכי קאים מלגאו כמו שכבר נכתב במקומו. וכתר עליון דא דקאמרן איהו אוף הכי כליל עשר ספירן, וכלהו אקרון אין סוף, ועל דא לא אדכרו כי אם כלהו בכללא חדא אקרון בסוד כתר עליון, ובגין דאינון מכתר אקרון אין סוף לרמוז שאין להם סוף, שכן כתר אין סוף אקרי כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ח ב' דאומר כנ"ל. ועל דא לית אנן מדכירין ספירן אלין עשר מדרגא דשיר פשוט כלל וכלל, בגין דאינון אין סוף ובאין סוף אין לנו רשות לדבר, שכן בכתר עליון אתמר (חגיגה י"ג.) במופלא ממך אל תחקור. כמו שנרמז בזהר פ' בא דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל. ודא איהו דלא אתייהיב אפילו למשה, כמו שנרמז בתקונים דף ס"ז א' דאומר כנ"ל. ועל דא חכמה מדרגא דשיר כפול כיון דשירותא אשתכח מניה ולא מן כתר, לכן איהו אקרי קדמאה כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י' ב' דאומר, קדמאה י"ה וכו', ואע"ג דאתכסייא עם כל דא אקרי את"ה. והוא אב לאבהן כמו שנרמז באדרת האזינו דף ר"צ א' דאומר כנ"ל. ובגין דכתר עליון אשתכח בי' ספירן אלין דאקרון אצילות, והיינו דאיהו קאים מלגאו, לכן מאן דאפריד שום ספירה מחברתה מאלין עשר ספירן דאתקריאו יו"ד ה"א וא"ו ה"א כאלו אפריד ביה כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה ב' דאומר כנ"ל. ואומר וספירן אלין דאצילות אע"ג דכלא ברא ויצא ועבד בהון, עם כל דא לא אתקרי בהו בריאה ויצירה ועשיה בתתאין אלא אינון בארח אצילות, וכיון דאיהי קאים בתוך עשר ספירן אלין דאצילות כנ"ל, לכן עשר ספירן דבריאה אע"ג דאקרון גופא לגבי י' ספירן דאצילות, עם כל דא לגבי עשר ספירן דאינון מסטרא דכתר דאקרון אין סוף כנ"ל אקרון הכי, ספירן אלין דבריאה לבושין לגביה, ולכן כשאומר שם בתקונים דף ג' ב' ביומי דשבתות וי"ט איהו לבוש לבושי מלכותא אע"ג דקב"ה דאיהו כללא דעשר ספירן דאצילות איהו דקא לביש עשר ספירן אלין דבריאה, עם כל דא מה דקרי לון לבושין האי איהו לגבי כתר עליון כנ"ל. ולכן אומר ועלת על כלא נהיר



שולי הגליון



(דף מ"ז ע"ב)

בעשר ספירות דאצילות ובעשר דבריאה, ונהיר בעשר כתות דמלאכיא שהם לקבל יצירה, ובעשר גלגלי דרקיע שהם לקבל עשר ספירן דעשיה, ולא אשתני בכל אתר עשר כתות דמלאכיא שהם רזא דעשר ספירן, דיצירה הם רזא דציורא דחותמא בשעוה כנרמז בדף ד' א' בתקונים הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא אתמר במראות דיחזקאל דמות כמראה אדם (יחזקאל א, כו). דהאי איהו מטטרו' דחמא יחזקאל כמו שנרמז בתקונים דף ו' א' דאומר כנ"ל. ובגין דמטט' כליל עשר ספירן, מתלבשין ביה עשר ספירן כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רכ"ו ב' דאומר כנ"ל. ועשר ספירן אלין דיצירה כלהו אתקריאו דינא, ואפילו יהו"ק מסטרא דא איהו דינא כמו שנרמז בתקונים דף ק"מ א' ע"ש. והטעם דהאי יהו"ק איהו דין, בגין ראיהו מסטרא דמטטרו' דאקרי אלקי"ם, שכן איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע דאקרי אלקים כנודע. ולכן אפילו יהו"ק דאיהו רחמי, כיון דאיהו מסטרא דמטטרו' דאקרי אלקים איהו דין, ודא רזא דאומר קרא לכו חזו מפעלות יהו"ק אשר שם שמות בארץ (תהלים מו, ט). ואוקמוהו (ברכות ז:) דאיהו לשון שממון. והוא מטעם דהוו מפעלות משמא דאלקים כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר לכו חזו, [מאי חזו כמא דאת אמר] חזות קשה הוגד לי וכו' (ישעיה כא, ב). ועל רזא דא כתיב ויהו"ק המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' (בראשית יט, כד). ודכותיה אית בכמה דוכתין יהו"ק כגוונא דא דארמיזו לדין, ואע"ג דשמא דא יהו"ק מסטרא דרשימו דחותמא איהו דין, עם כל דא אית בי' מעט רחמי שאינו כגוונא דשמא דאלקים דאיהו כולו דין, ושמא דאלקים דאיהו כולו דין האי איהו מסטרא דמטטרו' דווקא דאיהו רזא דעת הדעת טוב ורע כנודע. אבל אלקים דאיהו מסטרא דאילנא דחיי, האי איהו רחמי בגין דאיהו אלקים חיים ומלך עולם, ולא זכין ליה אלא מארי קבלה דידעין רזין כמו שנרמז בתקונים חדשים דף א' דאומר כנ"ל. ועל האי שמא דאלקים אמרינן דשם יהו"ק איהו בכנוייה חד, בגין דמניה אשתכח כנוייה כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' דאומר כנ"ל. וידוע דכנוי הוא אלקים, דהכי סליק "כנוי" לחושבן אלקים כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. ומה דאומר על יהו"ק דאצילות דמניה אשתכח כנוייה, האי איהו יהו"ק דסליק לחושבן כ"ו, והמלוי כגוונא דא כ"ף וא"ו סליק לחושבן אלקים, וכל מילוי איהו כנוי, שכן מלוי סליק לחושבן כנוי, וכנוי סליק לחושבן אלקים כנ"ל, וכמו שנרמז בתקונים חדשים דף ד' א'. דאומר השם בכנוייו הכס"א, הכי סליק איהו בחושבניה כ"ו - כ"ף וא"ו איהו בגימטריא יהו"ק אלקים, ואת א' בתוספת אחזי דשמיה וכנוייה אחד, ותרין שמהן אלין יהו"ק אלקים הם רזא דחכמה ובינה, דרגא דשיר כפול דאינון בסוד בראשית - 'בית 'ראש כמו שנרמז בזוהר בראשית דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל. והם בסוד תרין אתוון י"ה, י' חכמה ה' בינה, וכתר דאיהו בסוד את א' רכיב בהון, כמו שכבר מפורש בספירן. כלל העולה דחכמה איהו לימינא ואקרי יהו"ק, ודעת אקרי אוף הכי יהו"ק, בסוד מה שמו ומה שם בנו (משלי ל, ד). כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ה ב'. דאומר יהו"ק יהו"ק עליה אתמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ואינון חכמה ועמודא דאמצעיתא. וכבר אמרינן דדעת אוף הכי אקרי עמודא דאמצעיתא, ותרין שמהן אלין יהו"ק יהו"ק נכללין בסוד שמא חדא, ואתמר עליה ואדעך בשם (שמות לג, יז). כלומר בתרין שמהן אלין כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ו א' דאומר כנ"ל. וכן ת"ת אקרי יהו"ק כנודע. וכגוונא דא ספירת יסוד דאיהו צדיק אקרי יהו"ק, כד"א יהו"ק הצדיק (שמות ט, כז). כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא י"א א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דא בספירת חסד דאיהו רזא דדרועא ימינא אית תמן יהו"ק, וכן בנצח דאיהו שוקא ימינא אית תמן יהו"ק כמו שנרמז בתקונים דף ל' ב' דאומר כנ"ל. וכגוונא דחכמה ודעת דאינון רזא דתרין שמהן יהו"ק יהו"ק, הם תרין ונחשבין כחד, בסוד ואדעך בשם כנ"ל. הכי חסד ות"ת אע"ג שהם רזא דתרין שמהן יהו"ק כנ"ל, עם כל דא נחשבים כחד, וכגוונא דא נצח ויסוד תרין שמהן אינון ונחשבי' כחד. והטעם הוא דתלת ווי"ן אלין דאינון בסוד ישראל יעקב יוסף דקיימין באמצעיתא, הם משמשין כגוונא דיסודות, רזא דצדיק חי עלמין כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' ע"ש. ור"ל דעיקרא דגופא דדכורא איהו לימינא רזא דיהו"ק, ויסוד דדכורא אע"ג דאקרי יהו"ק בשמא דגופא, עם כל דא גוף וברית חשבינן חד, ולכן מתרין שמהן אתעבידו חד, וכגוונא דישראל סבא דאקרי עמודא דאמצעיתא איהו כגוונא דיסוד בין או"א, ואיהו דקא מחבר לון דאיהו קשורא דתרוויהו כמ"ש בתקונים דף ג' א' ב' דאומר כנ"ל. הכי נמי בתרין דרועין, דדרועא ימינא איהו רזא דיהו"ק דאיהו דכורא, ודרועא שמאלא דאיהו נוקבא בסוד יהי אור ויהי אור כנודע. תפארת דאקרי עמודא דאמצעיתא איהו יחודא דתרוויהו, וכגוונא דא בתרין שוקין נצח דתמן יהו"ק דאיהו רזא דדכורא, והוד דאיהי רזא דנוק', צדיק דאיהו קאים באמצעיתא איהו יחודא דתרוויהו כמו שנרמז בתקונים דף ל' ב' דאומר כנ"ל. נמצא דעיקרא דיהו"ק איהו רזא דתלת, כלומר בתלת דוכתי. והיינו דא לעילא מן דא בסוד כפול משולש מרובע כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א'. דאומר שמא קדישא אתפרש לעילא ואתפרש לתתא, שמא דא איהו לעילא, שמא דא איהו באמצעיתא, שמא דא איהו לתתא, ועל תלת שמהן אלין שריא שם נסתר וקדוש כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף מ' א'. דקא חשיב תמן ארבע שמהן יהו"ק יהו"ק יהו"ק יהו"ק שהם לקבל ארבע דרגין פשוט כפול משולש מרובע. ואומר דטעמים ונקודות ואותיות הם לקבל תלת דרגין תלת שמהן, ועל שלשתן שם נסתר וקדוש, ודא איהו לקבל כתר דאתמר עליה במופלא ממך אל תדרוש כנ"ל. ותלת אחרנין דאיהון לתתא מניה בתלת דרגין כפול משולש מרובע, כשאנו חושבון לון באמצעיתא דאית תמן תלת ווי"ן, בסוד ישראל יעקב יוסף, לא בעי לחשוב לון בימינא, וכשאנו חושבין תלת שמהן אלין בימינא בסוד חכמה חסד נצח כנ"ל דתמן יודי"ן, וכל יו"ד אחזי יהו"ק כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' ותקונים חדשים דף י"ג ב' דאומר כנ"ל. אז לא בעי לחשוב לון באמצעיתא מטעם הנ"ל דגוף וברית חשבינן חד. וימין ואמצע כלא איהו רזא חדא כמ"ש לקמן בפי' מאמר זהר בראשית דף ג' ב'. ולסטר שמאלא דתמן תלת ההי"ן בסוד בינה גבורה הוד כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג ב' דאומר כנ"ל. תלת ההי"ן אלין לזמנין הם בסוד תלת זמנין אדנ"י אדנ"י אדנ"י, בגין דאינון סוד תלת נוקבין, וכל נוק' הכי אתקריאת כמו שנרמז בתקונים דף ל' ב'. דאומר שמא דאדנ"י דאיהו בדרועא שמאלא, והכי בשוקא שמאלא אית אוף הכי שמא דאדנ"י הכי אקרון מתתא לעילא, אבל מעילא לתתא אהי"ה בבינה ואוף הכי בדרועא שמאלא, וכגוונא דא בשוקא שמאלא כמו שנרמז בתקונים דף ל"א א' דאומר כנ"ל. ולזמנין תלת ההי"ן אלין דאינון לסטר שמאלא, בסוד תלת נוקבין הם בסוד תלת שמהן אלקים. כלומר דאקרון הכי אלקים, שכן בינה דאיהי בסוד ה' כנודע, אתקרי לזמנין אלקים, כד"א ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. דאבא דאיהו חכמה הוה אמר לגבי בינה יהי כדין וכדין, וכך הות בינה עביד מיד כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב א' דאומר כנ"ל. וכן ה' אחרא שהיא רזא דגבורה אקרי אוף הכי אלקים כנודע. וכגוונא דא הוד שהיא רזא דאת ה' כנ"ל, אקרי אוף הכי לזמנין אלקים כמו שנרמז בזהר בראשית דף ט"ו ב'. דאומר על תיבת "הארץ" דא אלקים, כגוונא עלאה למעבד פירין ואיבין, ואומר שמא דא כלילא בתלת דוכתי, ומתמן אתפרש שמא דא לכמה סטרין. וכן בדף ל"א ב' דאומר על האי דכתיב אשר לו אלקים קרובים. קרוב מבעי ליה, אלא אלקים עלאה אלקים דפחד יצחק אלקים בתראה, ובגיני כך קרובים וכו'. נמצא דתלת אלקים אלין הם בסוד תלת ההי"ן דאינון לשמאלא רזא דבינה גבורה הוד כנ"ל, אלקים דאית בבינה איהו דאקרי אלקים דפחד יצחק דחציו נוטה לגבי אלקים דלעילא מניה, וחציו נוטה לגבי אלקים דלתתא מניה דאיהו בהוד דאקרי אלקים האחרון, כמו שנרמז בזהר חדש שיר השירים דף י"א ב' ע"ש. וכבר אמרינן דכל מה דאנחנו מדברים בתרין דרגין אלין משולש ומרובע איהו הכל מסטרא דלבושין, בגין דמסטרא דלגו כלא איהו אצלות וכלא איהו חד, דכלהו ספירן כלהו אקרון בכורים, וכלהו אינון רחמי ולית אפרשותא בספירן בין חד לחברתה, דכלהו אינון רזא חדא דכלהו אקרון לפני ולפנים, רזא דקדש הקדשים כנ"ל, רק דעשר ספירן דבריאה דלאו אינון וגרמיהון חד, וכל שכן עשר ספירן דיצירה ועשר ספירן דעשיה דלאו אינון וגרמיהון חד כנ"ל, באלין אשתכח כמה שנויים עשר ספירות דיצירה כבר אמרנו דכולל לון מטטרו', ולזמנין הם נזכרים בסוד עשר גלגלים, היינו עשר גלגלי דרקיעא כמו שנרמז בתקונים דף ג' ב' דאומר כנ"ל. ואלין עשר ספירן דעשיה הם סוד מנעלים



שולי הגליון



(דף מ"ח ע"א)

דאתמר בהון מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שה"ש ז, ב). כמו שנרמז בתקונים דף ע' ב' ע"ש. ועשר ספירן דעשיה דעלמא דפרודא נכללים בעשר ספירן דיצירה דעלמא דפרודא, ואתעבידו כלהו רזא חדא רזא דמטטרו' דאיהו כליל אלין ואלין, איהו בסוד נע'ל ואיהו בסוד סנדלפו'ן, 'סנד'ל איהו לגבי קב"ה, 'ונע'ל לגבי שכינתא כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' כי תצא דף רס"א א' דאומר כנ"ל. לכן צריך שתדע דרוב זמנין שאנחנו זוכרים את מטטרו' או עשר ספירן דיצירה דאיהו כליל לון כנ"ל, עשיה נכלל בהדיה וכלא איהו חד, ולא בעי לאדכרא לעשיה דעלמא דפרודא בכל זמנא כי אם ליצירה וביצירה נכלל עשיה כנ"ל. וגם צריך שתדע דכדי שלא לזכור בכל פעם בריאה דעלמא דפרודא ויצירה דעלמא דפרודא, אנחנו אומרים משולש ומרובע, בגין דבריאה דעלמא דפרודא עשר ספירן דאית תמן מלבישין לדרגא דשיר משולש, ועשר ספירן דיצירה דעלמא דפרודא מלבישין לדרגא דשיר מרובע, וכיון שכן הוא כשאנחנו זוכרים כמה זמנין שיר משולש הוי כאלו היינו מדברים בבריאה דעלמא דפרודא, וכגוונא דא כשאנחנו זוכרים שיר מרובע הוי כאלו היינו מדברים ביצירה דעלמא דפרודא, אם לא כשמפרש ואומר מסטרא דלגו, דאז יכולים להבין במה מדבר, אם מסטרא דנרות או מסטרא דקנים או אם מסטרא דאלין הבלים דקיימין לגו לגו דתליין מדרגא דשיר כפול כמו שכבר פירשנו אותו בספירה של ת"ת, ע"ש באורך. ולאחר שידעת זה צריך שתדע דלזמנין אנחנו מדברים בכללות בתרין דרגין אלין משולש ומרובע, משום שאנחנו מוכרחים לדבר כסדר שפירש ודבר הרשב"י זלה"ה, דכמה פעמים איהו מדבר בפרטות וכמה פעמים בכללות, וחד מנהון הוא זה כגון את השמים ואת הארץ שהם רזא דתרין דרגין משולש ומרובע מסטרא דלבר כנודע, ופירש לון רשב"י זלה"ה שהם רזא דת"ת ומלכות וצדיק ובת זוגיה כמו שנרמז בתקונים דף כ"ט ב' דאומר כנ"ל, וכן בזהר בראשית דף כ"ט ב' ע"ש. ולזמנין מפרש באורח כלל ואומר את השמים דא שכינתא עלאה, ואת הארץ דא שכינתא דלתתא כמו שנרמז בזהר בראשית נ' ב' דאומר כנ"ל, דרגא דשיר משולש דתמן ת"ת ומלכות דבארח כלל אקרון שכינתא עלאה, אקרון מדת יום מדת מלכות, יום עמודא דאמצעיתא דמניה יומין ארוכין, ומדת לילה אוף הכי צדיק ובת זוגיה כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. שכינתא עלאה אתקרי עלמא דאתי, ושכינתא תתאה אתקרי עלמא דין כמו שנרמז בתקונים דף קי"ז ב' דאומר כנ"ל. את השמים שהוא רזא דשכינתא עלאה אקרי 'וזאת, כד"א וזאת התורה (דברים ד, מד). ושכינתא תתאה אתקריאת אוף הכי 'זאת, ועלה אתמר זאת חקת התורה (במדבר יט, ב). כמו שנרמז בזהר בזהר פרשת חקת דף קע"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר "חקת התורה" ודאי ולא התורה, דינא דאורייתא, גזרתא דאורייתא, ועלה אתמר זאת ירושלים (בין) [בתוך] הגוים שמתיה [ו]סביבותיה ארצות (יחזקאל ה, ה). דאינון ארצות הגוים, ארצות דשפחה דמטרוניתא דאיהי דאתקריאת שורשא דאילנא, ואתקריאת שושנה בין החוחים, שושנה דיתבא בין החוחים דאינון עשר כתרין תתאין דאתמר בהון השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז, טז). כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' דאומר כנ"ל. ומה דאומר "השוכן אתם בתוך טומאתם" קאי על האי שכינתא תתאה דרגא דשיר מרובע, רזא דצדיק ובת זוגיה דאתמר עליהון ואת הארץ כנ"ל. ושכינתא דא איהי רזא דאילנא דטוב ורע דאיהו כרסייא כמו שנרמז בזהר פרשת משפטים דף קי"ז ב'. דאומר ולית כל שכינתא שקילין, דהא שכינתא דאילנא דטוב ורע איהו כרסייא, אבל שכינתא דאילנא דחיי עליה אתמר לא יגורך רע (תהלים ה, ה). ושכינתא עלאה דאיהו רזא דאומר קרא את השמים, האי איהו רזא דאילנא דחיי דבריאה, שכן אית אילנא דחיי דאצילות ואית אילנא דחיי דבריאה מסטרא דכרסייא עלאה כמו שנרמז בזהר פ' כי תצא דף רפ"ג א' דאומר כנ"ל. ובעץ החיים דאיהו תפארת לית קליפין נוכראין ולא בגן דיליה דאיהו מלכות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת גן דלעילא דקב"ה כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר אבל במטטרו' דאיהו אשקי לגן דיליה דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע, קליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע, ויהו"ק מסטרא דיליה דאיהו רזא דרשימו דחותמא רזא דארבע חיות הכסא דאינון חיות הקדש כמו שנרמז בזהר פרשת בא דף מ"ב א' עיין שם. אלין אינון דאתלבשו בארבע קליפין אלין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ג א' ודף ל"ה א'. דאומר דאית שרה עילאה ואית שרה תתאה, על שרה עלאה אתמר ויהיו חיי שרה וגו' (בראשית כג, א). ואומר על ארבע חיות הכסא. שהם רזא דאתוון יהו"ק רשימין כנ"ל, אלין אינון דגלו בארבע יסודין אלין תהו ובהו וחשך ותהום. והאי איהו רזא דשרה תתאה דכלילא בצדיק, וצדיק ובת זוגיה אתרמיזו תרווייהו ביהו"ק מסטרא דרשימו דחותמא, והכי ת"ת ובת זוגיה דאיהי מלכות קדישא אוף הכי תרווייהו הם רזא דיהו"ק מסטרא דגליפו דחותמא, דאף על גב דאמרינן דת"ת דאיהו לימינא איהו רזא דיהו"ק, ומלכות דאיהי לשמאלא איהי רזא דשמא דאלקים, האי איהו בארח פרט אבל בארח כלל תרווייהו ת"ת ובת זוגיה דאיהי מלכות קדישא אינון רזא דיהו"ק כנ"ל, איהו כללא דתשע ספירן דאתרמיזו בתלת אתוון אלין יה"ו כנודע, ואיהי ה' בתראה עשירית לתשע ספירן אלין, שלימו דיליה כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת ויקרא דף י"ז א'. ופרשת פנחס דך רנ"ז א' ע"ש. רק דאת ה' בתראה דא היא רזא דאלקים כמו שנרמז בתקונים דף פ' א'. דאומר ורזא דמלה ה' היא אלקים דאיהי מליאה בהפוך אתוון, ודא ה' זעירא דאיהי מלייא מתלת אתוון וכו', וכגוונא דא צדיק אוף הכי איהו כללא דתלת אתוון יה"ו, ואינון אתוון רשימין ובת זוגיה איהי רזא דאת ה', ואת ה' דא היא רזא דאלקים, רזא דחמש עלין דלבר דאית לשושנה, דצריך שתדע דארבע אתוון יהו"ק הם רזא דשושנה, את י' איהו רזא דתפוח של השושנה, ואת ו' איהו רזא דשרביט של השושנה, ותריו ההי"ן הם רזא דחמש עלין דלגו וחמש עלין דלבר כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ' א' דאומר כנ"ל. ואת ה' בתראה שהיא רזא דחמש עלין דלבר איהי רזא דחמש אתוון דאית בשמא דאלקים כמו שנרמז בתקונים דף פ"א ב'. דאומר שושנה אית לה חמש עלין מלגו וחמש עלין מלבר ואינון ה'ה, שרביט דילה ו', תפוח דילה י' וכלא אלקים חמש אתוון דיליה אלין אינון חמש עלין מלבר רזא דאת ה' בתראה כדקאמרן, וה' אחרא איהי חמש עלין מלגאו וכו'. ומה שאומר וכלא אלקי' האי איהו רמז שמדבר ביהו"ק מסטרא דרשימו דחותמא דאיהי רזא דאלקים דאפילו דכורא אקרי אלקים ברזא דאומר קרא לכו חזות מפעלות יהו"ק. שזאת ההוי"ה היא רזא דאלקים כנ"ל, והאי איהי שושנה בין החוחים, וכן התחיל הלשון באומרו כשושנה בין החוחים, והאי שושנה בין החוחים דאיהי שורשא דאילנא דאתקריאת שכינתא תתאה רזא דעץ הדעת טוב ורע כנ"ל, אתקריאת כנסת ישראל כנודע. והאי איהו דינקא מתרין סטרין כמו שנרמז בזהר פרשת חקת דף קפ"ד א' ע"ש. והאי איהי רזא דשרה תתאה דאתחדש בעדונא דדרגא דילה גרים, דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף ק"ע ב' ע"ש. והאי איהי סיהרא דהאי נחש משיך לה לגביה ואסתאבת, וכדין לתתא מקרבין שעיר וההוא נחש אתמשך אבתריה דההוא שעיר וסיהרא אתדכיאת אז וסליקת לעילא ונהירין אנפהא, מה דאתחשכת לתתא כמו שנרמז בזהר פרשת נח דף ס"ד א' דאומר כנ"ל. ודא היא סיהרא דאתמר בה עת ללדת ועת למות וכו', דפלגו דילה חיים עותרא ופלגו דילה מות עניותא כמו שנרמז בתקונים דף צ"ד א' דאומר כנ"ל. אבל סיהרא קדישא מסטרא דאילנא דחיי היא כבודה בת מלך פנימה דלעולם לא אסתכלת בה חמה בישא דאיהי נוקבא בישא וכל שכן אל אחר דאיהו סמא"ל כמו שנרמז בתקונים דף נ"א א'. וברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר ההיא נקודה דלגו מנה איהי כמבועא דלית לה פסק, דכתיב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ואתקריאת אילת אהבים וכו'. ולכן בעי בר נש לאפרשא בין דא לדא, בין סיהרא מסטרא דעץ החיים לסיהרא דאיהי מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, ואף על גב דשמהן שוין דא אקרי שכינתא ודא אקרי שכינתא כנ"ל, דא אקרי אדנ"י ודא אוף הכי אקרי אדנ"י, דא אקרי כנסת ישראל ודא אקרי כנסת ישראל. דא אקרי אלקים ודא אקרי אלקים, דלזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעלאין כמו שנרמז בזהר פרשת משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל. עם כל דא בעי לאפרשא בין שפחה לגבירתה ובין עבד לרבו ולא לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה כמו שנרמז בזהר פרשת פקודי דף ר"ס א' דאומר כנ"ל. ואומר ווי מאן דארכיב זינא בלא זיניה כאינון בני אהרן דבעו לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה, דמאן דארכיב זינא בזיניה וידע לקשרא קשרא בקשריה היכלא בהיכליה דרגא בדרגיה, דא אית ליה חולקא בעלמא דאתי וכו', וכגוונא דבעי לאפרשא בין דרגין דמסאבותא לדרגין דקודשא הכי בעי לאפרשא בין דרגין דאינון חול



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב). מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.


(דף מ"ח ע"ב)

דקודשא לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח). אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא, יד). ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון ויברא אלקים את האדם בצלמו (בראשית א, כז). כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר "שושנת העמקים" שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין, ועלה אתמר כן רעיתי בין הבנות (שה"ש ב, ב), דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה, כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, עלה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד, יב). כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז, ג). דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר: תאנא אמר ר' יוסי כתיב את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג, יא). דדא קאי על בת זוגיה דצדיק דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא "את הכל" דאיהו היסוד, "עשה יפה בעתו" בת זוגיה דיליה, "עתו" ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים, עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו, דא אקרי שושנה ודא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל, ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר הצדיק אבד (ישעיה נז, א). מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, חד דלא שראן ביה ברכאן כדקא חזי בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה דהיא כנסת ישראל, ועל דא פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאֲמַר: כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב). מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וכנסת ישראל דא היא בת זוגיה דצדיק כנ"ל דעלה אתמר צדיק אובד בצדקו (קהלת ז, טו). "צדקו" דייקא, דהאי איהי בגלותא כל זמנא דישראל בגלותא ושכיבת לעפרא כמו שנרמז בזהר פ' שמות דף י"א א' ע"ש. ואי לא הוה ר' חזקיהו מפרש דהאי שושנה קאי על כנסת ישראל היינו יכולים לטעות ולומר דמה שאמר שלמה, כשושנה בין החוחים איהו כפשוטו, והיינו דקאי על סתם שושנה דארעא דאיהי בין החוחים, ומה דאומר "בין הבנות" דדא היא כנסת ישראל דאתקריאת "רעיתי", אבל כיון דמפרש ואומר דכוונת שלמה דאמר "כשושנה בין החוחים" שר"ל דהאי שושנה היא כנסת ישראל, עכשיו צריך להבין "כן רעיתי בין הבנות" על מי קאי, אי תימא דקאי על כנסת ישראל לאו הכי הוא בגין דכבר אתרמיזת בשושנה כמו שאמר מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אלא דקאי על מלכות דאצילות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת "רעיתי" והיא "בין הבנות" ולא "בין החוחים", והאי כנסת ישראל דאיהי בין החוחים קאי על כניסייא דישראל דאינון בין האומות, וקאי אוף הכי על סתם מלכות מסטרא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע דאתקריאת "אחרית הימים", דאיהי יתבא בין ארבע קליפין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כנ"ל, וכמ"ש בתקונים חדשים דף י"ב ב'. ודף כ"ב ב'. ובזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' ע"ש. וכן בדף ק"צ א'. דאומר אי האי אחרית הימים איהי ממש. כלומר דקאי על מלכות דאצילות דווקא, מהו הר בית יהו"ק (ישעיה ב, ב). אלא אחרית הימים איהו אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא ב"אחרית הימים" ואפיק הר בית יהו"ק דא טוב ולא רע, ובהאי טוב אית כמה דרגין על דרגין דאינון השתא בגלותא בהדי דמלכות קדישא דרגין עלאין קדישין, אינון רזא דירושלים דלעילא דאיהי קן לבינה ודרגין דלתתא אינון רזא דאקרון ירושלם דלתתא, והאי איהי קן למלכות כמ"ש בתקונים חדשים דף י"א ב' דאומר כנ"ל. וכן בזהר פ' שלח לך דף קע"א א' דאומר כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלם, והאי ירושלם דלעילא דקאמרן עתידה לאתתקנא בתקונהא לאתנהרא בנהורא דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר דבההוא זמנא יתנהיר עלה נהורא עלאה על חד שבעה ממה דהות מקדמת דנא, כמה דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל, כו). וחמה ולבנה אלין הם מסטרא



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

בְּגִין דְּאִית שׁוֹשַׁנָּה וְאִית שׁוֹשַׁנָּה. מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּור, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי. מַה שּׁוֹשַׁנָּה אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. אוּף אֱלֹקִים דְּהָכָא מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל וּלְנַטְרָא לַהּ.


(דף מ"ט ע"א)

דלבושין רזא דקנים, שכן חמה איהי נוקבא לגבי שמשא, ולבנה אוף הכי איהי נוקבא לגבי ירח, ובת עין סליקת על כלהו ואיהי כלילא מכלהו כמו שנרמז בתקוים דף ע"ב ב' דאומר כנ"ל. נמצא דאית כאן תלת דאינון לבנה וירח ובת עין, לבנה איהי מסטרא דקנים, ירח מסטרא דנרות, בת עין מסטרא דהבלים פנימיים מסטרא דקדש הקדשים כנ"ל. והאי נקודה בת עין היא י' שבתוך את ה' בתראה משמא קדישא גליפא כנ"ל. ה' בתראה דשמא גליפא אתקריאת "רעיתי" שהיא "בין הבנות" דאתמר בהון רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה (שה"ש ח, ו), דכד נפיק לשמאלא דאיהי אשא אתמר ביה "רעיתי" כמו שנרמז בתקונים דף ק"ז ב' ביוסיטא דאומר כנ"ל. ומלכות דאצילות דא אתקריאת "שושנת העמקים" דקיימא בעמיקתא דכלא כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ז א' ע"ש. אבל שושנה אחרא מסטרא דרשימו דחותמא קיימא "בין החוחים" כנ"ל. ולכן אומר כאן: בְּגִין דְּאִית שׁוֹשַׁנָּה וְאִית שׁוֹשַׁנָּה. ולאו אינון שוין כנ"ל. ודווקא במעליותם לאו אינון שוין אבל בחשבונם או בשמהן דלהון אינון שוין, דקב"ה עבד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, והכי ארעא דלתתא אתעבידת בכמה נהורין כלא כגוונא עלאה, ועל דא לזמנין עילאין אקרון בשמא דתתאין ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעילאין כמ"ש בזהר בראשית דף ל"ט ב'. ופ' משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל. ולכן תרין שושנים אלין קיימין ברזא חדא, והיינו מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּור בסוד פרה אדומה תמימה כמו שנפרש לקמן. אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא מלכות דאצילות, אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי, אבל האי דין אינו דינא קשיא, בגין דדינא קשיא אתיא מסטרא דאלקים, דפחד יצחק דאיהו רזא דגבורה כמו שנרמז בזהר פ' ואתחנן דף רס"ט ב'. דאומר כה אמר יהו"ק אלקים (ישעיה ז, ז). כדין האי כ"ה ינקא מסטרא דדינא, מאתר דגבורה עלאה וכו'. ואומר: "אלקים גבורה הוא בכל אתר" ר"ל גבורה עלאה, אדנ"י גבורה תתאה, ותרין גבורות אלין הם רזא דתרין ההי"ן מסטרא דרשימו דחותמא, ה' עלאה מסטרא דרשימו דחותמא איהי גבורה עלאה, אלקים דפחד יצחק דינא קשיא יד החזקה תקיפא רזא דשור מועד, ומסטרא דיליה איהו פרה אדומה, גזרת דינא סומקא כוורדא, וה' תתאה מסטרא דרשימו דחותמא איהי אדנ"י גבורה תתאה כנ"ל. ודא היא "תמימה" רזא דשור תם דינא רפיא כמו שנרמז בזהר פרשת חקת דף ק"פ ב' דאומר כנ"ל. ואומר: אשר אין בה מום (במדבר יט, ב), כד"א כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד, ז). ודא היא מלכות דאצילות שהיא מסטרא דיהו"ק דגליפו דחותמא דלית בה מו"ם דסליק לחושבן אלקים, דשמא דאלקים איהו דינא קשיא כנ"ל, בגין דחפיא ליה האי קליפה תקיפא, סטרא אחרא דאקרי מום זר, אבל במטרוניתא כתיב: כלך יפה רעיתי ומום אין בך. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' צו דף ל"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר דלא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבוה 'זר, והיינו מ'מזר - 'מום 'זר, 'מום נוקבא, 'זר זכר. ועל דא כלך יפה רעיתי ומום אין בך כדקאמרן. ועל דא אמר קב"ה לאברהם, גור 'בארץ הזאת (בראשית כו, ג). דאיהי ה' בתראה דשמא גליפא דאתכלילת בתלת אתוון יה"ו דאינון לימינא כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ל"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והא אוקמוה קדמאין (כתובות ק"י:) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ורצו לרמוז על האי "ארץ עלאה קדישא" ה' בתראה מסטרא דגליפו דחותמא, ה' דאברהם דאיהי הארץ, ומסטרא דימינא אתקרי 'בארץ, דתמן א"ב ב"א בהפוך אתוון 'אב, ורזא דא כי אב המון גוים נתתיך, והאי איהו 'בארץ כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואת ה' זעירא דא דקאמרן איהי לימינא דתמן חכמה כמו שנרמז בתקונים דף קי"ו א' דאומר כנ"ל. וכבר אמרינן דתלת אתוון אלין יה"ו אקרון הכי ימינא בגין דאינון מסטרא דגליפו דחותמא, ואקרון אילנא דחיי כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' משפטים דף קי"ד ב' דאומר כנ"ל. ותלת אתוון אלין יה"ו אינון גו אספקלריא המאירה כמ"ש בזוהר פ' ויצא דף קנ"ט א' דאומר כנ"ל. ועל דא תלת אתוון אלין יה"ו אקרון אפין סתימין דלא שליט עינא למחמי כמו שנרמז בזהר חדש שיר השרים דף ו' ב' דאומר כנ"ל. ועל דא עיקרא דכלא תליא לחבר את ה' בתראה משמא גליפא בג' אתוון אלין יה"ו דאינון מסטרא דימינא ואקרון אילנא דחיי, דאת ה' דא איהי שלימו דיליה כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואברהם בהאי ה' אשתלים בהימנותא, ועל דא אתמר ליה הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים (בראשית יז, ד). כמו שנרמז בזהר חדש פרשת חקת דף פ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר וכד האי ברית דאיהי ה' עמך תשתלים בכלא, ועל דא אתערו חברייא מאן דקרי ליה אברם פגים אתרא דאקרי עשה ולא תעשה, וכיון דפקודין דעשה אינון לימינא ופקודין דלא תעשה לשמאלא, ואיהי כלילא מעשה ולא תעשה כנזכר לעיל. לכן אומר כאן: אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי כנ"ל. מַה שּׁוֹשַׁנָּה דאיהי בין החוחים, אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, דאינון תליסר תיבין אלין: 'את 'השמים 'ואת 'הארץ 'והארץ 'היתה 'תהו 'ובהו 'וחשך 'על 'פני 'תהום 'ורוח. כמו שיאמר לקמן וכמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף רל"ג ב'. וכן בתקונים דף ע' א' דאומר כנ"ל. אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. וכלהו אתרמיזו בתיבת 'אחד, והיינו בקרא דא: שמע ישראל יהו"ק אלקי"נו יהו"ק אחד. דתיבת 'אחד הם תלת עשר עלין דאינון קיימין לגו כמו שנרמז בתקונים דף ס"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר דעלין אלין אינון שית סומקו ושית חוורו, ושושנה דאתכלילת בהון הא תלת עשר כחושבן אח"ד וכו'. נמצא דאינון מכילן הם תריסר ואיהי נקודה דקיימא לעילא מנייהו ואשתלימו לתליסר כמ"ש בזהר חדש סתרי אותיות פרשת בראשית דף ג' א'. דאומר האי ה' בתראה דשמא קדישא איהי תריסר, והאי נקודה שבתוך את ה' דקיימא לעילא מנייהו איהי תליסר ואינון תליסר מכילן דרחמי לתתא כגוונא דלעילא. ואומר הני תריסר אינון תריסר תחומין ואינון לד' סטרא עלמא, תלת תלת לכל סטר, ואינון תלת אינון תשעה לכל סטר והכי לד' סטרין. והאי נקודה דקיימא עלייהו באמצעיתא אשלימת לכל סטר לעשרה, ועלה אתמר בעשור לחדש הזה וכו' (שמות יב, ג). דאיתחברת סיהרא בשמשא כמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף ר"נ א' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ומה דהות לעילא נקודה חדא, כד נחתא אתפשט זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת ה' מליא מכל סטרין ודא ה' זעירא דאיהי מליא מתלת אתוון יה"ו דאינון רזא דתשע ספירן, ואיהי עשיראה מליאה מכלהו ט' שלימו דכלהו כמ"ש בתקונים דף פ' א' ודף ק"י א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא בראשית ברא אלקים. 'בראשית 'ברא תשע אתוון, תשע ספירן, אלקים עשירית. ו'בראשית' דאיהו רזא דשיר כפול, 'ברא' עם 'אלקים' 'את השמים ואת הארץ' וכו'. וכאילו היה אומר 'בראשית דאיהו רזא דחכמה ובינה כלולים כחדא כנ"ל, ברא עם אלקים שהיא מלכות דאצילות, את השמים ואת הארץ שהם רזא דהיכלין תתאין דאינון מאנין להיכלין עלאין כמ"ש בתקונים דף כ"ב א'. והיכלין אלין דאינון מאנין להיכלין עלאין הם רזא דקליפין דקודשא דאקרון "חומות ירושלים", ולאלין קליפין דקודשא סחרין לון קליפין דסטרא אחרא דאינון תליסר דאתרמיזו בד' תיבין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום דאית בהון תליסר אתוון, 'תהו תלת, 'בהו שית, 'חשך ט', 'תהום תליסר, ואלין אינון ד' קליפין דסטרא אחרא דסחרין לאגוזא כנודע. וארבע קליפין דקודשא הם רזא דאומר קרא 'את 'השמים 'ואת 'הארץ. 'את 'השמים אינון תרין, 'את 'הארץ אוף הכי תרין, ואית בהון תליסר אתוון, ואלין קליפין דקודשא קיימין לגו קליפין דסטרא אחרא, שגם את זה לעומת זה עשה האלקים, טוב לעומת רע ורע לעומת טוב, טוב מטוב ורע מרע, הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב, טוב שמורה לטובים ורע שמורה לרעים כמו שנרמז בס' יצירה פרק ששי דאומר כנ"ל. ותליסר אתוון דאית בארבע תיבין אלין 'את 'השמים 'את 'הארץ בגין דקיימין בגלותא גו תליסר אתוון דאית בד' תיבין אלין 'תהו 'ובהו 'חשך 'תהום, לכן אלין ואלין אקרון חוחים כגוונא דלהון, שכן אתוון דקודשא הם כקוצים לסטרא אחרא, ודא רזא דאומר קרא ויקוצו מפני בני ישראל (שמות א, יב). ועל דא אלין ואלין כלהו אתרמיזו בתיסר תיבין דאית מן אלקים קדמאה לאלקים תניינא כמו שאומר: אוּף אֱלֹקִים דְּהָכָא מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל וּלְנַטְרָא לַהּ. ואע"ג דהאי כנסת ישראל כבר אמרינן שהיא שושנה תתאה דיתבא בין החוחים דאינון קליפין דסחרין לד' חיון דמטטרו' כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רכ"ז א' דאומר כנ"ל, עם כל דא שכינתא דאצילות דאתקריאת ברתא דמלכא, כד גלת כל ספירן נחתו עמה ואתלבשו בשית יומי החול דכלילן במטטרו' כמ"ש בתקונים דף צ"ג א'. ורעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון דברתא דמלכא דאתקריאת "שושנת העמקים" איהי בת קול מלגו דב' ההי"ן אלין דאינון רזא דמשנה וברייתא כמ"ש בתקונים דף קמ"ה ב' דאומר כנ"ל. לכן תליסר תיבין אלין דאינון תליסר חוחים נטרין להאי ולהאי, אבל לעולם



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

וּלְבָתַר אִדְכַּר זִמְנָא אָחֳרָא. אַמַּאי אִדְכַּר זִמְנָא אָחֳרָא. בְּגִין לְאַפְקָא חָמֵשׁ עָלִין תַּקִּיפִין דְּסַחֲרִין לְשּׁוֹשַׁנָּה. וְאִנּוּן חָמֵשׁ אִקְרוּן יְשׁוּעוֹת. וְאִקְרוּן חָמֵשׁ תַּרְעִין.


(דף מ"ט ע"ב)

דמלכות דאצילות לאו איהי יתבא בין החוחים כי אם בין הבנות, כד"א כן רעיתי בין הבנות (שה"ש ב, ב). דאינון תריסר חיון רברבן עלאין דאקרון הכי בנות ירושלים כמו שנרמז בזהר חדש פ' חקת דף פ"ג א' דאומר כנ"ל. ואלין אינון תקונין דילה דקיימין תחותה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב ודף י"ז א' ע"ש. וּלְבָתַר אִדְכַּר זִמְנָא אָחֳרָא. אַמַּאי אִדְכַּר שמא דאלקים זִמְנָא אָחֳרָא, בְּגִין לְאַפְקָא חָמֵשׁ עָלִין תַּקִּיפִין דְּסַחֲרִין לְשּׁוֹשַׁנָּה, ואלין אינון: 'מרחפת 'על 'פני 'המים 'ויאמר. דחמש אלין הם רזא דחמש עלין דלבר משושנה תתאה. וְאִנּוּן חָמֵשׁ אִקְרוּן חָמֵשׁ יְשׁוּעוֹת י', אינו אומר ואלין חמש אלא ואינון חמש, דהאי איהו רמז על חמש עלין דלגו דאינון רזא דחמש תיבין אלין: 'שמע 'ישראל 'יהו"ק 'אלקי"נו 'יהו"ק שהם רזא דחמש אור משושנה עלאה, רזא דחמש עלין דילה דהאי איהו עיקרא ושורשא דשושנה דכלא אחידן בהאי שושנה כמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף רל"ג ב' דאומר כנ"ל. ומה שאומר דכלא אחידן בהאי שושנה, האי איהו רמז דבין עלין דלעילא ובין עלין דלתתא כלהו אחידן בה כנ"ל. אבל חמש עלין דילה אִקְרוּן יְשׁוּעוֹת. וְאִקְרוּן חָמֵשׁ תַּרְעִין י', וכל חד כלול מעשר ועל דא אינון חמש ואינון חמשין כמו שנרמז בזהר חדש בראשית בסתרי אותיות סוף דף א' ב' דאומר האי ה"א אתעטרת ברזא דאינון חמשין ואינון פלאות דאינון חמש סמכין לגויה, וכד אתעטרא ואתפשטת אתהדרת מגו רזא דחמשין לגו רזא דחמש דאינון ה'. והענין הוא שתדע דאת ה' בתראה דשם יהו"ק אתעבידת גופא לתלת אתוון יה"ו בין ה' בתראה משמא גליפא ובין ה' בתראה משמא דא דאיהו רשימו דחותמא ה' עלאה דאיהי ה' בתראה משמא גליפא איהי רזא דחמש גוונין דנהרין מלגאו ואינון רזא דחמש אור, ואת ה' תתאה דאיהי ה' בתראה מסטרא דרשימו דחותמא איהי רזא דחמש גוונין דלבר ואינון רזא דלבושין לחמש אור ולבושין אלין הם רזא דארגמ"ן דאלין אינון גופא לחמש גוונין דאינון מלגאו כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. וכיון דתלת אתוון יה"ו הם גליפין בתוך ה' בתראה, לכן אינם נזכרים רוב זמנין כי אם ה' בתראה משמא גליפא וה"א בתראה משמא רשימא דאיהי אוף הכי אתעבידת גופא לתלת אתוון יה"ו דאינון אתוון רשימין, ה' בתראה משמא גליפא היא רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין דאקרון חמש אצבען עלאין דיד ימין דאיהי יד הגדולה רזא דתלת שמהן אלין יהו"ק אלקינ"ו יהו"ק דאית בהון י"ד אתוון, ותלת שמהן אלין כלילן בתלת אתוון יה"ו שהם רזא דחג"ת דאינון גו את ה' דאתעבידת גוף לתלת אתוון אלין ובה אשתלים שמא גליפא יהו"ק. ואת ה' בתראה משמא דיהו"ק דא דאיהו מסטרא דרשימו דחותמא היא אוף הכי רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין רזא דחמש אצבעאן דיד שמאל דאקרי יד החזקה דאיהי כוז"ו במוכס"ז כוז"ו דכלילן אוף הכי בתלת אתוון אלין יה"ו, ואינון אתוון רשימין דקיימין אוף הכי גו את ה' בתראה מסטרא דרשימו דחותמא ובה אשתלים אוף הכי שמא דיהו"ק דאיהו רשימו דחתמא כנ"ל כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' ופ' כי תצא בר"מ דף ר"פ א' דאומר כנ"ל. ואומר על חמש אור דיומא קדמאה דאיהו דרגא דאברהם רזא דימינא דאלין חמש סלקין לחמשין תרעין דבינה, ומתמן בינה איהי רחמים גמורים, וחמשין תרעין אלין דבינה כלהו אתפשטו בחמש ספירן דכלילן בגופא דא דקאמרן דאיהו רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין, שכן בינה עד הוד אתפשטת. וזהו מה שאומר בזהר חדש בראשית דף א' ב' הנ"ל. האי ה' אתעטרת ברזא דאינון חמשין ואינון פלאות דעליהון הוה אמר דוד מלכא דאיהו רזא דה' בתראה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך דאינון נ' פלאות, ואומר דאלין כד נהרין וסלקין לה לאתעטרא אתעבידו חמש לנהרא גו חמש דלתתא דנפקין מינה וכו'. ואומר דכד את ה' עלאה אתפשטת אתהדרת מרזא דנו"ן לגו רזא דה"א, כלומר דקיימת בגו את ה' תתאה מסטרא דגליפו דחותמא, והאי איהו רזא דאתחברת אימא בברתא והוו כחדא בסוד כעיר שחוברה לה יחדיו כמ"ש בזהר פ' וישב דף קפ"ג ב' דאומר כנ"ל. ותרין ההי"ן אלין מסטרא דגליפו דחותמא אקרון חמשי' כסף, בגין דה"א חדא איהי רזא דיחודא דשחרית וה"א אחרא איהי רזא דיחודא דערבית, ואינון כ"ה כ"ה דאינון חמשין תרעין דרחמי מסטרא דאברהם דאתמר בהון בפורקנא בתראה: וברחמים גדולים אקבצך כמ"ש בר"מ פ' כי תצא דף רע"ז א' דאומר כנ"ל. וכיון דאת ה' עלאה דאיהי גליפו דחותמא רזא דחמשין תרעין נבלעת בגו את ה' תניינא דאיהי אוף הכי רזא דחמשים כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רנ"ה א' דאומר כנ"ל. לכן לא נזכרו כלהו כי אם בסוד חמשים, ומתחלקין בתרין ההי"ן, והיינו כ"ה לימינא וכ"ה לשמאלא כמ"ש בתקונים דף נ"ד א' דאומר על תרין זמנין דמיחדין ישראל לקב"ה סלקין ליה קלא ערב ובקר, והיינו קלא איהו עמודא דאמצעיתא, ערב ובקר אלין אינון כ"ה בימינא וכ"ה בשמאלא, ואינון חמשין תרעין דבינה ותרווייהו אקרון שכינתא עלאה כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג א' דאומר: כ"ה איהי שכינתא עלאה וכו', איהי כ"ה אתוון דיחודא דשחרית וכ"ה אתוון דיחודא דערבית. ואומר ושמתי כדכ"ד שמשותיך (ישעיה נד, יב), דא שכינתא תתאה. נמצא דאי' כאן שכינתא עלאה תרין ההי"ן כחדא דאינון רזא דחמשין תרעין, ותרין ההי"ן אלין אקרון בכללא חדא שושנה עלאה שכינתא עלאה, ולזמנין כל חד וחד אתקריאת שושנה בגין דאינון קיימין בדרגא דשיר משולש דא לימינא ודא לשמאלא ועמודא דאמצעיתא בינייהו דאתמר עליה הרועה בשושנים כמו שנרמז בתקונים דף ס"ט ב' דאומר: מאי שושנים, אלא שושנה עלאה שכינתא עלאה. וכוונתו הוא על תרווייהו דאקרון הכי באורח כלל שושנה עלאה והיינו שכינתא עלאה, וכמו שאומר דא לימינא ודא לשמאלא הרועה בשושנים דא עמודא דאמצעיתא. ואומר שושנה אית בה כ"ה גרעינין בתפוח דילה כחושבן כ"ה אתוון דיחודא, וכן בשושנה תניינא כ"ה גרעינין וסלקין כלהו לחמשין דאינון רזא דחמשין כסף, רזא דחמשין תרעין דחדוה דיתפתח לון בפורקנא בתראה, משא"כ בפורקנא קדמאה דאע"ג דיצאו מסטרא דשכינתא עלאה דאתקריאת כ"ה, כד"א כ"ה אמר יהו"ק כחצות הלילה וכו' (שמות יא, ד), כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג א' דאומר כנ"ל. עכ"ד לא אתפתח לון חמשין תרעין אלין דאינון רחמים דרגא דאברהם דאיהו כסף, אלא דאתפתחת לון חמשין תרעין מסטרא דדינא דשמאלא כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רע"ז א' דאומר: דכד נפקו ישראל ממצרים אתפתח לון חמשין תרעין מסטרא דדינא דשמאלא. ומה שאומר מסטרא דדינא דשמאלא האי איהו רמז מסטרא דתרין ההי"ן מיהו"ק דאיהו רשימו דחותמא דדא אקרי דינא מסטרא דשמאלא, ואע"ג דתרין ההי"ן מסטרא דרשימו דחותמא הם רזא ד'כד 'כד דכלילן בנצח והוד, רזא דבשכמל"ו דשחרית ובשכמל"ו דערבית דאתמר עליהון ושמתי כדכ'ד שמשותיך (ישעיה נד, יב) כמו שנרמז בתקו' דף נ"ד א' ביוסיטא דאומר כנ"ל. עכ"ד כשנצח דאיהו רזא דכ"ד נכלל בחסד, אשתלים איהו ביה ואתעביד ברזא ד'כה כגוונא עלאה, וכגוונא דא הוד כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קל"ט ב' דאומר: יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא, ואתקין בכ"ד אתוון ואינון בשכמל"ו ולא אשלים לכ"ה אתוון וכו', כיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה לא מליל אלא בכ"ה אתוון, לאחזאה דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא, דכתיב 'וידבר 'יהו"ק 'אליו 'מאהל 'מועד לאמר. ור"ל דאית בקרא דא כ"ה אתוון, רמז דאשתלים משכנא ברזין דלעילא ואקרי כ"ה, ולכן לזמנין תמצא דנצח כד אתכליל בחסד אתקרי כלא שכינתא עלאה כגון ביחודא דשחרית, ובהיפוך גבורה כד אתכליל בהוד אתקרי שכינתא תתאה כגון ביחודא דערבית, ובג"ד שמאלא דאיהו חשך תיאובתיה לאתכללא בימינא דאיהו אור כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ז א' ע"ש. כלל העולה דיחודא עלאה איהו רזא דתורה שבכתב, ויחודא תניינא איהו רזא דתורה שבע"פ, דא כלל ודא פרט, כלל אצטריך לפרט ופרט אצטריך לכלל, וקב"ה אתייחד בליליא כמה דאתייחד ביממא, מדת ליליא אתכליל ביממא ומדת יממא אתכליל בליליא ואתעביד יחודא חדא כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קפ"ב א' דאומר כנ"ל. ועל דא בעי לאשגחא בתרין יחודין אלין דאתעבידו כלא חד בלא פרודא כמ"ש בזהר פ' הנ"ל דף קל"ט ב' דאומר: דכיון דאנן מחברין לון כחדא וסלקין כחדא בחבורא חדא במ"ט פנים מ"ט תרעין, לא אצטריך לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחא דכלא איהו חד בלא פרודא, ועל דא דכורא בשית סטרין עלאין דאתרמיזו בקרא דשמע ישראל דאינון שית תיבין ונוק' בשית סטרין בשכמל"ו דאינון שית תיבין אחרנין וסלקין בחבורא חדא ברזא דמ"ט תרעין דאתכלילו בימינא ושמאלא ברזא דשמא קדישא חד בארח כלל, ותרין שמהן אלין יהו"ק אלקים אתעבידו



שולי הגליון



·
מעבר לתחילת הדף